תג

יום חמישי, יוני 28

תפקידו של הסדר הטיעון

מאת: אורן גזל-אייל
הסדר הטיעון שנערך עם הנשיא קצב מחייב דיון מחודש בתפקיד של הסדרי הטיעון. הסדרי טיעון התפתחו במהלך העשורים האחרונים, נוכח העומס ההולך וגדל על מערכות המשפט והתביעה. הנימוק העיקרי לעריכת הסדרי טיעון הוא עלותו הגבוה של המשפט, והצורך לפנות משאבים שיאפשרו לתביעה ולבתי המשפט לטפל בתיקים אחרים. לצורך זה מאפשרת הפרקליטות לנאשם הקלה מסוימת, כתמורה לנכונותו לוותר על זכותו להתגונן כנגד האישומים במשפט. אולם היועץ המשפטי לממשלה לא ביסס את החלטתו בעניין הנשיא על שיקולי משאבים; בכך הוא צדק, שכן האינטרס הציבורי בתיק מסוג זה בוודאי מחייב את השקעת המשאבים הנדרשת.
היועץ המשפטי מזוז הציג אתמול מספר נימוקים אחרים לעריכת ההסדר. ראשית, הוא טען כי חשוב לחשוף את המעשים ולהפסיק את התופעה. אולם המעשים נחשפו זה מכבר, ונוכח ההסדר לחמורים שבהם לא יהיה עיגון בהחלטה שיפוטית. שנית, לטענת מזוז, יש חשוב להראות שהנשיא קצב קיבל אחריות למעשים. אולם גם נימוק זה אינו עומד במבחן הביקורת שכן הנשיא מקבל אחריות רק לעבירות קלות בהרבה מאלו שיוחסו לו, ואף לגביהן יקל עליו, אחר כך, לטעון שהן בוצעו עקב אי הבנה. שלישית, טוען היועץ, כי יש להעביר מסר ציבורי לפיו עבירות מין נאכפות. אולם אינטרס זה דווקא ספג פגיעה קשה כאשר מקרי אונס חמורים, לכאורה, הובילו להרשעה בעבירות קלות בהרבה. גם הנימוק הרביעי של מזוז, הצורך להעביר מסר מעודד לנפגעות תקיפה מינית שתלונותיהן יסתיימו בהרשעה, אינו משכנע. נפגעות עבירה זקוקות קודם כל שיתחשבו בדעתן במסגרת ההליכים. ההחלטה כאן התקבלה בניגוד גמור לעמדת המתלוננות בתיק, והמסר שהעובר הוא שלאחר התלונה הן מאבדות את השפעתן על ההליכים.
הנימוק החמישי של היועץ מזוז היה להגן על מוסד הנשיאות מפני ההליך המשפטי. ספק רב אם מוסד הנשיאות אכן זוכה לעדנה מהחלטה כמו זו, אולם מכל מקום, קשה להצדיק באמצעות נימוק זה הפחתת אישומים באונס לעבירות קלות בהרבה.
נותר אם כן הנימוק השישי והאחרון של היועץ מזוז – הקשיים הראייתיים בתיק. אכן, קשיים ראיתיים מובילים את התביעה פעמים רבות להציע הסדרים מקילים שיבטיחו הרשעה, כשמידת ההקלה גדולה יותר ככל שהסיכוי לזיכוי גדול יותר. במקרה זה ההקלה היתה עצומה. במקום מספרי אישומים באונס, עבירה שמי שמורשע בה נדון לא אחת לשנות מאסר רבות, הסתפק היועץ המשפטי בהסדר שהעונש בצידו אינו כולל אפילו עבודות שירות. כיוון שהעדויות בתיק לא פורסמו, אין לדעת אם התיק היה אכן כל כך חלש, באופן שיצדיק ויתור כה גדול. אולם אם נניח שאכן דובר במקרה בו הסיכוי לזיכוי מכל האישומים היה כה גדול, לא היה מקום להגיע להסדר כזה. אם התיק כל כך חלש, יתכן פשוט שהנאשם אינו אשם. אמנם ממה שניתן היה להבין מהפרסומים בעיתונות הראיות נשמעו מוצקות, ונתמכות על ידי מספר מתלוננות. אולם אם היועץ המשפטי סבור אחרת – וכאמור רק הוא ראה את התיק – יתכן שהיה עליו לסגור את התיק לחלוטין. חולשת הראיות בתיק יכולה ללמד שהנאשם אינו אשם כלל. גם ההודאה הצפויה אינה עשויה לשנות תחושה זו. נאשם, אשם או חף, שמוצע לו להודות בעבירה ולצאת לחופשי, עשוי להעדיף אופציה זו אם בצד ההצעה עומד איום בהליך שעלול להסתיים בשנות מאסר רבות. לפיכך קשה להשתכנע מהודאה המושגת תחת איום כזה. בנסיבות אלו, הסדר הטיעון אינו הפתרון הנכון. אם הפערים בין ההאשמות לבין ההסדר שהנשיא היה מוכן לקבל היו כה גדולים, על היועץ המשפטי היה לבחור בין הגשת כתב אישום מלא לבין סגירת התיק מחוסר ראיות.
פורסם ב"הארץ" ביום 2 ביולי 2007.

יום חמישי, יוני 7

עברית ברשת

שולמית אלמוג

העברית הממוגדרת
העברית היא שפה בעייתית מהבחינה המיגדרית; היא מאלצת את כל המשתמשות והמשתמשים בה להידרש באופן רצוף לאבחנות בין זכר לנקבה גם במקרים בהם אבחנות כאלה אינן נחוצות כלל לצורך העברת המסר או המשמעות של הנאמר. במקביל, המסמן הדומיננטי בשפה העברית הוא כידוע גוף זכר יחיד, בהתאם לכלל הדקדוקי כי לשון הזכר מתייחסת גם לגברים וגם לנשים.
השפה העברית אינה כמובן השפה היחידה הלוקה במטען מיגדרי. שפות רבות משליטות חוקיות חד-משמעית בכל הנוגע לסימון המיגדרי, וכופות לסמן את המין של נשואת או נשוא השיח כנקודת-פתיחה הכרחית להתייחסות אליה או אליו. כמו-כן, על פי התבניות הדקדוקיות הנוהגות בשפות רבות, מסמן גברי הוא מסמן ראשי, הכולל בתוכו התייחסות גם למסמן נשי. מדובר בתופעה שיש לה ביטויים אוניברסליים. עם זאת, איכויותיה המסמנות מיגדר של העיברית הן יוצאות דופן בעוצמתן.
בשפה האנגלית, למשל, מוקהה לעיתים קרובות עוקצו של המטען המיגדרי בשל הסימון הניטראלי של רבים משמות הגוף והפעלים. בעברית השימוש בשמות העצם, שמות הגוף והפעלים מחייב סימון מיגדרי. כמו-כן, בעברית אין מסמן עיוור-מיגדר לכאורה כמו ה-“one”, ”person” האנגלי.
יתירה מזאת, דווקא בעולם הדובר אנגלית חלו בשני העשורים האחרונים התפתחויות ושינויים שמיתנו מאד ואפילו פוגגו את מטענה המיגדרי של השפה. כך למשל, השימוש במסמן גברי כמסמן כללי כבר אינו קביל בכתיבה אקדמית באנגלית, ואף דברי חקיקה מנוסחים באופן הפונה לשני המיגדרים ("he and she"). העברית, לעומת זאת, רחוקה מאד מהתאמת כלליה לרוח של שיוויון מיגדרי. גם אם ניתן להצביע על מספר שינויים לשוניים נקודתיים, אין ספק כי אנו רחוקות מאוד מהשינויים בעלי האוריינטציה המיגדרית שחלו בשפה האנגלית בעשור האחרון. בחברה כשלנו, שבה מערכת יחסי הכוחות נוטה באופן חד-משמעי לטובת גברים, בחירה לשונית קונסיסטנטית במסמנים גבריים כבמסמנים ראשיים אינה ניטראלית, אלא יש לה אפקט ותוצאות מפלים.

הרשת פונה לגברים
כל זה אינו חדש כמובן, ואין לי כוונה להיכנס כאן לסוגיה הרחבה של מטענה המיגדרי הכבד של השפה העברית או לפתרונות הלשוניים הזמינים, נושאים שהתייחסתי אליהם בהקשרים אחרים. מטרתי כאן אחרת: להצביע בצער על הבחירה הדיגיטלית באופציה המיושנת והבעייתית של שפה ורבלית ואפילו שפה ויזואלית רוויית מטען מיגדרי, בעידן שבו קל כל כך ומתבקש כל כך היה לבחור בתקשורת מסוג אחר.
הנה קומץ דוגמאות מתוך מבחר אינסופי כמעט.
תוכנת Word מתייחסת גם אל עצמה, גם אל המשתמשת בה וגם אל כל השאר כאל זכרים















וכך גם Google















בסקייפ, הצלמית הסטנדרטית, האמורה לייצג מתקשרים ומתקשרות גם יחד, היא גברית.
















כדי להפעיל את תוכנת Gmail, יש להקיש "שם משתמש".















עמוד הבית של "אגד" מביא "מידע לנוסע" ומציע לו: "צור קשר" .















תוכנת Power point מורה: "לחץ כדי להוסיף כותרת"















תוכנת "נבו" לאיתור חומר משפטי מבקשת "שם משתמש" ומורה לו: "התחבר"
















וכך גם תוכנת Excel















תוכנת Codex למציאת משרות עבודה מציעה: – "צור קשר"














ובוואלה אנו מוצאות: "שם משתמש", "שלום אורח", "קרא דואר"














ולסיום, ספריית אוניברסיטת חיפה הפונה ל"קורא".













אלה קומץ דוגמאות מתוך סביבה דיגיטלית שבמקום להשתמש בשפה ניטראלית מבחינה מיגדרית, אימצה שפת ייצוגים המפלה נשים, ולמעשה העצימה וביצרה את נוהגה עתיק-היומין והבעייתי מתמיד של השפה העברית.

אפשר אחרת
הרשת היתה מעין טבולה רסה", לוח נקי שאיפשר ליצור מערך לשוני וויזואלי שיוויוני. במאמץ קל ניתן היה ליצור במרחביה נוף לשוני חדש, המעוצב בהתאם לתובנות חשובות של שוויון מיגדרי שבעמל רב הגענו אליהן. הנה מספר דוגמאות לפתרונות פשוטים המנטרלים את המטען המיגדרי של העברית.שדולת הנשים מציעה: "הצטרפ/י אלינו















אתר הפקולטה למשפטים בחיפה פונה בחלקו גם לסטודנטיות וגם לסטודנטים אך אינו שומר על עקביות בעניין זה.













אתר הוצאת הספרים ז.ע.פ מצליח להימנע כליל משימוש בעל מטען מגדרי בלשון

צריך אחרת
הדוגמאות מתוך הרשת המעידות על מודעות לבעיית מטענה המיגדרי של העברית ועל היכולת לפתור בקלות יחסית את הבעיות הן מעטות יחסית. לעומת זאת, אנו עדות לאימוץ אוטומטי וגורף של התבניות הבעייתיות בשפה, ויצירת תבניות חדשות בעייתיות, של ייצוג ויזואלי וקולי המשתמש באייקונים גבריים כמייצגים גברים ונשים גם יחד (לדוגמא – מענה קולי שברירת המחדל שלו מודיעה לי "כדי להאזין להודעותיך – הקש...") . יחד עם זאת, במציאות דיגיטלית יש מקום לאופטימיות. כשם שקל היה לבחור באופציה המפלה, קל יהיה גם לתקן. מדוע שלא תונהג אופציה של הגדרת מיגדר המשתמש/ת בתוכנות השונות בעברית? (ותודה לגיא על הרעיון). מדוע שלא ייעשה שימוש באייקון נשי כדי לסמל גולש או גולשת (וראו את המצאתה המעניינת של האמנית יעל קנרק- אייקון בצורת עין שמחליף את האותיות הסופיות במילים שבהן הן מתחלפות כדי לסמן זכר או נקבה בעברית) ? מדוע לא לשנות את שפת הייצוגים ברשת כך שלשון נקבה תשמש כמסמן כללי, המתייחס גם לאשה וגם לגבר? אין לי ספק שניתן לחשוב על פיתרונות רבים, יצירתיים, זמינים ופשוטים ליישום. העידן הדיגיטלי יכול בקלות יחסית להתאים עצמו לדרישת השוק, אם דרישה כזו אכן תגיע. אם לרבות לרבים מאיתנו יתחוור כי מדובר בנושא חשוב ומשמעותי, השפה הדיגיטלית, המילולית והוויזואלית גם יחד, תשתנה כך שתותאם לסביבה שלפחות מהבחינה ההצהרתית שואפת לשוויון מיגדרי.
גירסה מקוצרת התפרסמה בynet.

יום שני, יוני 4

חוק זכויות הסטודנט

גיא דוידוב

בוועדת ההוראה של הפקולטה עלתה לאחרונה הצעה (ראשונית בלבד בשלב זה) לביטול מועדי ב', כלומר לקיום מועד בחינה רגיל אחד בלבד, בדומה למקובל בצפון אמריקה למשל. המטרות מגוונות, וקשורות בעיקר לשיקולים פדגוגיים, לצד רצון להאריך את חופשת הקיץ (דבר שבסופו של דבר, מאחר שיאפשר לסטודנטים לעבוד יותר בקיץ ופחות במהלך השנה, יוכל לסייע אף הוא לרמת הלימודים). טרם התקיים דיון מקיף בהצעה.

הצעה אחרת שעלתה בדיוני מועצת הפקולטה לאחרונה היא להגביל את מספר הערעורים הבלתי-מוצדקים שרשאי תלמיד להגיש במהלך התואר. זאת במטרה למנוע ערעורי סרק ולשפר את הטיפול בערעורים מוצדקים. גם הצעה זו לא נידונה עדיין בצורה מקיפה.

במפתיע, שתי ההצעות איבדו מהרלוונטיות שלהן בעקבות קבלתו של חוק זכויות הסטודנט בשבוע שעבר. משום מה בחר המחוקק לעסוק בנושאים מעין אלה ולכפות עמדה אחת באופן גס על כל המוסדות להשכלה גבוהה ועל כל הפקולטות. סעיף 15(ב) יוצר זכות(!) לכל תלמיד תואר ראשון לשני מועדים בבחינה. וסעיף 15(ד) מוסיף זכות לערעור על כל ציון בבחינה.

לא נראה לי שעניינים כאלה צריכים להיות מוסדרים בחקיקה ראשית. לעומת זאת החוק אינו כולל כל בשורה בנושאים אחרים, מהותיים יותר, לרבות כאלה שהעסיקו אותנו בבלוג זה. סעיף 14 שעוסק במלגות מנוסח באופן חסר כל משמעות, ונמנע מהתערבות בפרקטיקה שמגבילה מתן מלגות שונות בחסות האוניברסיטה לקבוצות אוכלוסיה מסוימות בלבד, לעיתים באופן מפלה לכאורה. סעיף 4 שעוסק באיסור אפליה בקבלה ללימודים מאפשר אמנם "העדפה מתקנת" לאוכלוסיות שסבלו מאפליה היסטורית או על בסיס מצב סוציו-אקונומי, אך נמנע מלחייב זאת לשם מימוש עיקרון השוויון. גם אין בחוק הבטחה של שוויון בקבלה למעונות, או קביעה בנושא האופן הראוי לחלוקת משאב זה. דומה שמחוקקינו העדיפו להסתפק בשורה של קביעות סתמיות ו/או פופוליסטיות, ונמנעו מכל התייחסות לנושאים טעונים הזועקים באמת להסדרה.