תג

יום חמישי, יוני 7

עברית ברשת

שולמית אלמוג

העברית הממוגדרת
העברית היא שפה בעייתית מהבחינה המיגדרית; היא מאלצת את כל המשתמשות והמשתמשים בה להידרש באופן רצוף לאבחנות בין זכר לנקבה גם במקרים בהם אבחנות כאלה אינן נחוצות כלל לצורך העברת המסר או המשמעות של הנאמר. במקביל, המסמן הדומיננטי בשפה העברית הוא כידוע גוף זכר יחיד, בהתאם לכלל הדקדוקי כי לשון הזכר מתייחסת גם לגברים וגם לנשים.
השפה העברית אינה כמובן השפה היחידה הלוקה במטען מיגדרי. שפות רבות משליטות חוקיות חד-משמעית בכל הנוגע לסימון המיגדרי, וכופות לסמן את המין של נשואת או נשוא השיח כנקודת-פתיחה הכרחית להתייחסות אליה או אליו. כמו-כן, על פי התבניות הדקדוקיות הנוהגות בשפות רבות, מסמן גברי הוא מסמן ראשי, הכולל בתוכו התייחסות גם למסמן נשי. מדובר בתופעה שיש לה ביטויים אוניברסליים. עם זאת, איכויותיה המסמנות מיגדר של העיברית הן יוצאות דופן בעוצמתן.
בשפה האנגלית, למשל, מוקהה לעיתים קרובות עוקצו של המטען המיגדרי בשל הסימון הניטראלי של רבים משמות הגוף והפעלים. בעברית השימוש בשמות העצם, שמות הגוף והפעלים מחייב סימון מיגדרי. כמו-כן, בעברית אין מסמן עיוור-מיגדר לכאורה כמו ה-“one”, ”person” האנגלי.
יתירה מזאת, דווקא בעולם הדובר אנגלית חלו בשני העשורים האחרונים התפתחויות ושינויים שמיתנו מאד ואפילו פוגגו את מטענה המיגדרי של השפה. כך למשל, השימוש במסמן גברי כמסמן כללי כבר אינו קביל בכתיבה אקדמית באנגלית, ואף דברי חקיקה מנוסחים באופן הפונה לשני המיגדרים ("he and she"). העברית, לעומת זאת, רחוקה מאד מהתאמת כלליה לרוח של שיוויון מיגדרי. גם אם ניתן להצביע על מספר שינויים לשוניים נקודתיים, אין ספק כי אנו רחוקות מאוד מהשינויים בעלי האוריינטציה המיגדרית שחלו בשפה האנגלית בעשור האחרון. בחברה כשלנו, שבה מערכת יחסי הכוחות נוטה באופן חד-משמעי לטובת גברים, בחירה לשונית קונסיסטנטית במסמנים גבריים כבמסמנים ראשיים אינה ניטראלית, אלא יש לה אפקט ותוצאות מפלים.

הרשת פונה לגברים
כל זה אינו חדש כמובן, ואין לי כוונה להיכנס כאן לסוגיה הרחבה של מטענה המיגדרי הכבד של השפה העברית או לפתרונות הלשוניים הזמינים, נושאים שהתייחסתי אליהם בהקשרים אחרים. מטרתי כאן אחרת: להצביע בצער על הבחירה הדיגיטלית באופציה המיושנת והבעייתית של שפה ורבלית ואפילו שפה ויזואלית רוויית מטען מיגדרי, בעידן שבו קל כל כך ומתבקש כל כך היה לבחור בתקשורת מסוג אחר.
הנה קומץ דוגמאות מתוך מבחר אינסופי כמעט.
תוכנת Word מתייחסת גם אל עצמה, גם אל המשתמשת בה וגם אל כל השאר כאל זכרים















וכך גם Google















בסקייפ, הצלמית הסטנדרטית, האמורה לייצג מתקשרים ומתקשרות גם יחד, היא גברית.
















כדי להפעיל את תוכנת Gmail, יש להקיש "שם משתמש".















עמוד הבית של "אגד" מביא "מידע לנוסע" ומציע לו: "צור קשר" .















תוכנת Power point מורה: "לחץ כדי להוסיף כותרת"















תוכנת "נבו" לאיתור חומר משפטי מבקשת "שם משתמש" ומורה לו: "התחבר"
















וכך גם תוכנת Excel















תוכנת Codex למציאת משרות עבודה מציעה: – "צור קשר"














ובוואלה אנו מוצאות: "שם משתמש", "שלום אורח", "קרא דואר"














ולסיום, ספריית אוניברסיטת חיפה הפונה ל"קורא".













אלה קומץ דוגמאות מתוך סביבה דיגיטלית שבמקום להשתמש בשפה ניטראלית מבחינה מיגדרית, אימצה שפת ייצוגים המפלה נשים, ולמעשה העצימה וביצרה את נוהגה עתיק-היומין והבעייתי מתמיד של השפה העברית.

אפשר אחרת
הרשת היתה מעין טבולה רסה", לוח נקי שאיפשר ליצור מערך לשוני וויזואלי שיוויוני. במאמץ קל ניתן היה ליצור במרחביה נוף לשוני חדש, המעוצב בהתאם לתובנות חשובות של שוויון מיגדרי שבעמל רב הגענו אליהן. הנה מספר דוגמאות לפתרונות פשוטים המנטרלים את המטען המיגדרי של העברית.שדולת הנשים מציעה: "הצטרפ/י אלינו















אתר הפקולטה למשפטים בחיפה פונה בחלקו גם לסטודנטיות וגם לסטודנטים אך אינו שומר על עקביות בעניין זה.













אתר הוצאת הספרים ז.ע.פ מצליח להימנע כליל משימוש בעל מטען מגדרי בלשון

צריך אחרת
הדוגמאות מתוך הרשת המעידות על מודעות לבעיית מטענה המיגדרי של העברית ועל היכולת לפתור בקלות יחסית את הבעיות הן מעטות יחסית. לעומת זאת, אנו עדות לאימוץ אוטומטי וגורף של התבניות הבעייתיות בשפה, ויצירת תבניות חדשות בעייתיות, של ייצוג ויזואלי וקולי המשתמש באייקונים גבריים כמייצגים גברים ונשים גם יחד (לדוגמא – מענה קולי שברירת המחדל שלו מודיעה לי "כדי להאזין להודעותיך – הקש...") . יחד עם זאת, במציאות דיגיטלית יש מקום לאופטימיות. כשם שקל היה לבחור באופציה המפלה, קל יהיה גם לתקן. מדוע שלא תונהג אופציה של הגדרת מיגדר המשתמש/ת בתוכנות השונות בעברית? (ותודה לגיא על הרעיון). מדוע שלא ייעשה שימוש באייקון נשי כדי לסמל גולש או גולשת (וראו את המצאתה המעניינת של האמנית יעל קנרק- אייקון בצורת עין שמחליף את האותיות הסופיות במילים שבהן הן מתחלפות כדי לסמן זכר או נקבה בעברית) ? מדוע לא לשנות את שפת הייצוגים ברשת כך שלשון נקבה תשמש כמסמן כללי, המתייחס גם לאשה וגם לגבר? אין לי ספק שניתן לחשוב על פיתרונות רבים, יצירתיים, זמינים ופשוטים ליישום. העידן הדיגיטלי יכול בקלות יחסית להתאים עצמו לדרישת השוק, אם דרישה כזו אכן תגיע. אם לרבות לרבים מאיתנו יתחוור כי מדובר בנושא חשוב ומשמעותי, השפה הדיגיטלית, המילולית והוויזואלית גם יחד, תשתנה כך שתותאם לסביבה שלפחות מהבחינה ההצהרתית שואפת לשוויון מיגדרי.
גירסה מקוצרת התפרסמה בynet.

26 תגובות:

Blogger iod כתב/ה:

קשה לי לראות איך לוכסניזציה של השפה העברית (כמו hypenization של השפה האנגלית בארה"ב) תעזור למישהו חוץ מאנשים שמתעקשים להיות רגישים למשהו שלא באמת צריך להפריע לאף אחד (או אחת). כן, אפשר להפוך כל "הקש" ל"הקש/י", וכל "הוא" ל"הוא/היא", אבל זה מכוער, וזה מעיק, וזה מעצבן, וזה לא באמת משנה במשהו את המסר של שום דבר. אם עוד אפשר לראות משמעות בטענה לגבי ייצוג ויזואלי - באמת למה דווקא גבר ולא אישה? - הרי שאין שום סיבה לעשות שינויים בשפה עצמה. למה לא לקבל את המציאות: בשפה העברית לגברים אין ייצוג עצמאי. גבר הוא תמיד גם גבר וגם אשה. רק נשים זכו לייצוג עצמאי משלהן. תהנו מזה.

7/6/07 18:24  
Anonymous אחת מהם כתב/ה:

אהבתי מאוד את הפוסט.

ואיזה יופי שהמשפט הנ"ל יצא חסר מיגדר.

נ"ב: במקום שיהיה כתוב באינטרנט "לחץ כאן", ובמקום לוכסניזציה נפוצה כמו: "לחצ/י כאן", ניתן לכתוב "ללחוץ כאן" וזה מתגבר בפשטות על בעיית המגדר.

8/6/07 00:37  
Anonymous יונתן כתב/ה:

זה בדיוק המאמר שעליו ניתן לענות: "שאלו יהיו הצרות שלנו.."

ולעניין- לשפה העברית תכונות ייחודיות, שחלקן נגזרות מעצם היותה שפה שמית. עם כל ההערכה ליתרונות של האנגלית בתחום המגדרי, השפה משקפת את משתמשיה ואת האיזור ממנו באה.(כן, אני יודע שהעברית המודרנית ייבאה הרבה מבחוץ אך רוב המבנים הלשוניים הבסיסיים נשארו). אי אפשר לייבא מבנים לשוניים שלמים משפות זרות בעליל, כמו אנגלית, בצורה הגיונית, לאחר שמספר דורות מדברים את השפה כשפת אימם. כאשר עושים זאת, במקום לתת לשפה להתפתח באופן טבעי, נוצרת שפה מלאכותית וצורמת. כן- להשתמש בלוכסנים כל שתי שניות זה צ-ו-ר-ם!!
זה מה שיש. אם את רוצה להשתמש באנגלית, בבקשה. אל תנסי להקשות עלינו את השימוש בשפה שלנו.

8/6/07 02:00  
Blogger Dror Snir כתב/ה:

כמעט שאין לי מה להוסיף על מה שדובי ויונתן אמרו, מלבד דבר אחד: כמתרגם תוכנה, קשה עד בלתי אפשרי לשמור על שפה נייטרלית או דו-מינית ועדיין להתחשב במגבלות דקדוקיות, מגבלות טכניות (כמו למשל מקום) ומגבלות אנושיות (משפטים מסורבלים, בעיקר כתוצאה מהמגבלות הדקדוקיות...)

כל הדוגמאות שהבאת במאמר זה מתייחסות למשפטים בודדים, בהם ניתן לגלות יצירתיות; קשה יותר לעשות זאת כאשר מדובר באלפי משפטים ונדרשת שפה אחידה וברורה.

בעצם ברצוני להגיד, שהטענה שלך ראויה למחשבה (ושמרתי את מאמרך לקריאה מאוחרת יותר), אך בעייתית ביותר ליישום.

נ.ב. ל-"אחת מהם", כפי שציינו קודמי והדגמת ביעילות במשפט "ללחוץ כאן", שימוש כזה בשפה הוא מלאכותי וצורם.

8/6/07 02:36  
Blogger אלון25 כתב/ה:

אני לא רואה בעיה מיוחדת בכך שאתרי אינטרנט משתמשים בלשון זכר.
אם יותר נוח למקימי אתרים כאלה, סביר להניח גברים, ואת נפגעת במידת מה כיוון ש"אתרע" מזלך להיוולד נקבה אז תחיי עם זה. ישנם אנשים הסובלים הרבה יותר ממך עקב גורמים מולדים שאינם בשליטתם, קחי מספר וחכי בסבלנות לתורך בבקשה.

ובכל אופן, פתוחה הדרך בפנייך להקים אתר משלך ולהשתמש בו בלשון נקבה בלבד. אין חסמי כניסה מגדריים לעניין הקמת אתרי אינטרנט.

במובן מסוים את תוקעת כאן לעצמך גול עצמי, הכניסה שלך לשיח מסוג "מי שולט/מי כותב/איך כתוב" מהווה לדעתי התרפסות ואימוץ שיח גברי טיפוסי ואופייני בנוסח למי יש גדול יותר וכו'. אין ספק שאינך פמיניסטית רדיקאלית ובתור גבר אני רק יכול לשמוח על כך כי את ונשים מסוגך לעולם תלחמנה בשדות ובמערכות
שחוקי המשחק שלהם נכתבו בידי גברים.
מכאן, סיכויי הנצחון שלכן בהם הם אפסיים

8/6/07 09:28  
Anonymous Amorphis כתב/ה:

שולמית - תודה על הרשימה המעניינת ומאירת העיניים והאזניים.

התגובה שלי תתחלק לשתיים. תחילה, אוסיף לדיון מספר תובנות משל עצמי בנוגע לנושא הרשימה. לאחר מכן, במחילה, אתייחס בקיצור נמרץ להיבטים הפסיכולוגיים של הטוקבקים המשתלחים, כפי שאני, ההדיוט, תופס אותם.

לטעמי, השלב הראשון לפני שמנסים להחיל שינוי כלשהו בתרבות, יש לשכנע אותנו, הקוראים והקוראות, שיש כאן בעיה. לכשעצמי, לא השתכנעתי שהכללים הקיימים אשר משתמשים בצורת זכר הינם מפלים או מייצרים חוסר שוויון כלפי נשים. כפי שציין המגיב הראשון, ניתן לראות בכך דווקא יתרום לנשים, שהרי לכן יש ייצוג נפרד ואילו אנו נותרנו עם הייצוג הכללי שמתאים לשני המינים.
שאלה נוספת שלא הובררה דיה היא ההשפעה של השפה על התרבות. אני מאמין שהתרבות משתקפת בשפה ולא להפך. כלומר, הדרת רגלי נשים מהשפה, כפי שאת טוענת, לא היא אשר מייצרת חוסר שווין לנשים בחברה. התהליך לעניות דעתי הוא הפוך - תחילה יש חוסר שוויון והשיקוף הוא בשפה, אם בכלל.

לאחר קריאה חוזרת בפתרונות שהוצעו, אני חושב שהפתרונות אינם טובים דים. הסיכוי שהם ייתקבלו אינו רב משום שאף אחד (אחת) לא ייצור בעולם הוירטואלי כללים שאינם קיימים בעולם הרגיל, אם כללים אלה מסרבלים את היישומיות של התוכנות השונות. כלומר, דווקא התווך הוירטואלי עלול להתגלות כמכשול לאותה רבולוציה שאת מנסה להוביל.

הפיתרון שאני מאמין בו, ומיישם גם בעבודות שאני כותב, הוא מתן דוגמאות בלשון נקבה. במילים אחרות, כאשר אני כותב אני משתמש בצורת הזכר שהיא הצורה הכללית הנכונה של השפה, אולם כאשר אני נתקל בצורך לתת דוגמא אני נהנה להשתמש ב"פלונית" דווקא ולא ב"פלוני" ובכך אני תורם משהו לאותו איזון קדוש בין גברים לנשים.

כעת אבקש להוסיף עוד מספר מילים: כנראה שזה עניין של חינוך, אך אני הקפדתי כל השנים מגיל ינקות, דרך בית הספר והצבא ועד האוניברסיטה, להתייחס באופן מכבד לאוטוריטות. אני לא אומר לקבל את הדברים בהכנעה, ממש לא, אלא לסגנון דיבור ושיח. העובדה שאנו יושבים מאחורי מסכים נותנת דרור להתנהגות שאינה מקובלת בשיח אינטיליגנטי (פחות או יותר) כפי שמתבטא בבלוג הזה. ההתנהגות שאני מצביע עליה מכילה ביטויים אלימים בסגנון של אלון. הדבר היה בולט יותר בתגובות האלימות לדבריו של דוידוב. מי שמכנה מרצה שלו "שוטה" אינו אלא אדם בעל תפיסה עצמית נמוכה שמשתמש בתווך הוירטואלי כדי להרגיש חזק וגיבור על דמות סמכותנית. אני רואה בעיני רוחי את התגובות האלימות להערה זו ועצוב לי מראש.

8/6/07 11:06  
Anonymous יואב כתב/ה:

וודאי שהשפה מבנה את הדרך בה אנו תופסים את העולם, ובעקבות כך הדרך בה אנו מתנהגים (השערת ספיר-וורף). וודאי שהדרת המגדר הנשי מן השפה הויזואלית באינטרנט גוררת עימה תפיסת עולם לפיה אין נשים באינטרנט. תפיסת עולם זו מובילה לתפיסת עולם רחבה יותר בנוגע לנשים בחברה (הלא-וירטואלית), שגם אותה משרתת השפה בעקביות. הרי אם היו נשים, היו פונים אליהן (כוחות השוק, לכאורה). רק שהשולטים על אמצעי הייצור הם גברים, ואחת הדרכים החזקות לשליטה תודעתית היא השפה (זה לא שיח גברי, זה שיח ניאו-מרקסיסטי. שהיה גבר, זה נכון).

עם כל הכבוד להיסטוריה השמית של השפה שלנו, שפה היא דבר מתחדש, דינמי. בניגוד לבלשנים ולסמיולוגים של פעם, שניסו לקבוע כיצד נכון לדבר (מבחינה היסטורית), הרי שהיום תפקידם הוא לתאר את המצב הנוכחי וכיצד הוא משפיע על תפיסת עולמנו (כפי שעשתה כאן שולמית). לפי התפיסה השמית (?!), הנשים אינן שוות לגברים, ואילו בימינו אנו רוצים להגיע לשוויון. אחת הדרכים לקדם את השוויון הזה הוא באמצעות השפה, שכאמור משפיעה על התודעה.

ולכל אלו שחוגגים את הייצוג הנפרד, הרי שהוא לא באמת קיים. לנשים אין ייצוג בפועל, והדוגמאות ששולמית הביאה מוכיחות זאת (לא שהיינו צריכים, כולנו גולשים [וגולשות] באינטרנט). בעברית אמנם קיים ייצוג שונה, אך של מתוך נקודת מוצא של שונה אך שווה, אלא שונה ונחות.

נכון, שפה מתפתחת באופן, ואני בעצמי לא חסיד גדול של תנועת הפוליטיקלי קורקט (כי היישום הספציפי שלה הוא שגוי), אך מהי "התפתחות באופן טבעי"? מה קדם למה? השינוי בשפה או השינוי בתודעה? אלו דברים שהולכים בד בבד. כפי שציינה שולמית, השפה העברית שונה מן האנגלית, ולכן מבנה תודעה אחרת. בעולם ללא גבולות, לא הגיע הזמן לצאת מההתחפרות ב"היסטוריה של השפה" (והרי אין כזה דבר - שפה היא השפה היומיומית המדוברת ולא הכללים הדקדוקיים) ולהתקדם אל העולם המערבי גם בשימוש הזה בשפה?

לא חייבים ללכסן את האינטרנט, אפשר פשוט לכתוב "לחצו". אלא שאופציה זו היא בעייתית מבחינת בעלי האתרים. שהרי הפנייה "לחצו", בניגוד ל"לחץ" או "לחצי", איננה אישית. היא פונה לציבור רחב בו זמנית, ואחד מיתרונות הרשת הגדולים ע"פ המדיומים האחרים הוא היכולת לפנות לכל אחד ואחד באופן אישי (אפילו אם מדובר באשליה שכך הדבר, בזה כוחה).

הפמיניסטיות תתעטנה שהאופציה של "ללחוץ כאן" צורמת יותר מן האופציה של "לחץ כאן" המופנה כלפי נשים, רק למי שאינו מכיר בכך שיש בעייה. למה לא לקבל את המציאות כפי שהיא? כי היא בעייתית.

זה לא עניין של חסמי כניסה, ושולמית אינה מציעה לחוקק חוק בעניין. שולמית נלחמת ברשימתה על התודעה, והיא מקווה שיבוא שינוי ציבורי כולל. מה שהיא תעשה באתר בודד יכול להניע את השינוי, אך למה שתסתפק בכך בלבד?

לכן נותרה האופציה עליה דיברה שולמית, של הגדרת מגדר המשתמש בכל אחד ואחת מאיתנו במחשב ביתו - וכך תדענה שאר התוכנות כיצד לפנות אלינו. זוהי אופציה שגם פשוטה מאוד ליישום.

8/6/07 12:18  
Anonymous אחד/ת שמבין/ה כתב/ה:

אחד מהפוסטים הכי יפים שפורסמו בבלוג הזה.

התגובות המתלהמות הן ההוכחה המוצלחת ביותר לכך שנוהגים לשוניים לא רק מושפעים מדפוסי מחשבה פטריארכליים אלא גם מסייעים לשימורם.

במלים אחרות, ד"ר שולמית אלמוג יכולה לשבת בביתה בשכונת דניה ולחכך ידיה בהנאה. התגובות הבלתי מלומדות שפורסמו כאן מחזקות את טענותיה יותר מכל תגובה אוהדת.

8/6/07 16:09  
Blogger אלון25 כתב/ה:

Amorphis :

בקשר לחלק השני של תגובתך, אני מסכים לכל מילה שנכתבה. גם אני הרגשתי לא נעים כשקראתי את התגובות לפוסט של גיא דווידוב.

אולם, לא ברור לי מהם אותם "ביטויים אלימים" שטענת שהפגנתי כלפי הכותבת.
ייתכן והשתמשתי בשפה ציורית אך בטח לא פוגענית ואם מישהו או מישהי נפגעו ממנה כנראה שהם אלה בעלי התפיסה העצמית הנמוכה ורגשי הנחיתות.
ביחס למהות ותוכן דבריי הרי שאלה דברי הגותה של קתרין מקינון ולא שלי.

8/6/07 19:21  
Anonymous Amorphis כתב/ה:

יואב,

ממה שאני זוכר משיעורי ההסטוריה, במדינות דוברות האנגלית (בהן השפה לא מסמנת מגדר) במשך מאות שנים הופלו הנשים ומעמדן היה שווה לאוכלוסיות חלשות אחרות (פשוטי העם ועבדים). השוויון בשפה לא נגע כלל וכלל לשוויון מהותי (למשל, הזכות לבחור ולהיבחר). לכן, קשה לי לקבל את הנימוק כאילו השפה מייצרת את השוני בין הגברים לנשים.

אתן דוגמא מן הכיוון השני. במשרד עו"ד בו אני עושה טרום-התמחות יש אנשים ממין נקבה שמבצעים עבודות של לענות לטלפונים, טיפול בדואר ובלו"ז והקלדת/תרגום מסמכים. קוראים להן מזכירות. בתפקיד זה ישנם גם גברים אך שם התפקיד - מזכירה - השתרש, ולדעתי אם אדם כלשהו יגיד שהוא מחפש מזכיר - לא ידעו על מה הוא מדבר.

אני כן מעוניין בשינוי ולכן כשאני שואל על העוזר/ת של עו"ד תמיד אשאל מי המזכיר או המזכירה שלו/ה? וזה מתקשר גם למה שכתבתי קודם לכן - לעובדה שכאשר אני נדרש בכתיבה שלי לתת דוגמאות אני מספק דוגמאות של נשים.

וכאן אני חוזר לנקודה המקורית. כאשר בתרבות שלנו התפקיד "מזכיר" יפסיק להיות משוייך לנשים, אנו לא נאלץ לשמוע "מזכירה" אלא "מזכיר/ה" וזה לא יתחיל מהשפה אלא מהמציאות.

8/6/07 23:40  
Blogger Yoav כתב/ה:

אמורפיס,

אין מציאות ללא שפה. השפה מעצבת וממדרת את גבולות המציאות. השפה היא הכלי שבאמצעותו הסובייקט תופס את המציאות האובייקטיבית, אם בכלל יש אחת כזו. מכיוון שבלי השפה המציאות אינה קיימת (או אינה נתפסת), השינוי לא יכול להתחיל באחת מבלי להתחיל גם בשנייה.

יכול להיות שיש המון מזכירות במשרדים שאתה עובד איתם כי זהו מקצוע שכבר בהגדרה שלו (השפה) פונה רק לנשים? איזה גבר יבחר לעסוק במקצוע המוגדר כנשי בלבד?

9/6/07 08:27  
Anonymous Amorphis כתב/ה:

שולמית -

לאחר קריאת התגובות, אשמח אם תכתבי כאן באופן מפורט ככל הניתן איזו שהיא הצעה אופרטיבית לשינוי. הצעה שכל אחד ואחת מאיתנו נוכל ליישם.

לטעמי, כל עוד העברית לא תעבור מהפכה רבתי צורת השיוך של הפעלים או הפנייה אל המינים, ימשיכו להעשות בגוף זכר משום שזו הצורה הכללית. יחד עם זאת, יש אפשרויות שינוי רבות שאינן כרוכות ברעידת אדמה - ואלה בדיוק האפשרויות שאבקש שתלמדי אותנו כאן.

הערה: אני מתכוון שתתני לנו כאן אפשרויות נוספות, מעבר לשימוש בלוכסנים (/)או שימוש בלשון נקבה כלשון כללית במקום לשון זכר.

יואב -

יש משהו בדבריך. מעניין אם עשו על זה מחקרים אמפיריים. (שולמית?)

9/6/07 09:45  
Anonymous יונתן כתב/ה:

לכל החושבים שרק דעתם ראויה- אני ממש לא התלהמתי, אלא אמרתי את דעתי הלגיטימית על השימוש הנכון בשפת האם שלי, שאינה קניין של אף אחד- גם לא שלי.
"אחד שמבין",
אני לא יודע כמה אתה מלומד אבל אני בספק אם אתה דובר יותר שפות ממני. בסה"כ טענתי שזה מלאכותי וצורם לייבא מבנים לשוניים זרים לחלוטין לשפה, שלא באופן של טמיעה טבעית.
גם אם תעשו כך, זה לא אומר שאנשים אכו יכתבו כך, ובסופו של דבר מה שמשנה הוא כיצד מדברים באמת.
השפה המגדרית היא השתקפות של השוביניזם? אז תשנו את השוביניזם, לא את השפה!

9/6/07 20:52  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ליונתן קבל ח"ח

9/6/07 22:03  
Blogger Shulamit Almog כתב/ה:

תודה לכל המגיבות והמגיבים. התייחסות רחבה יותר לשאלות שנשאלו ולרוב הסוגיות שעלו בתגובות (הקשר בין שפה לתודעה ובין שפה לכוח, היפותזת סאפיר-וורף והפולמוס סביבה, הנזק שגורמת שפה רוויית מטען מיגדרי ואזכור מחקרים הקשורים בכך, ההיסטוריה של המאבק המיגדרי הנוגע לשפה האנגלית, מקומו המיוחד של המשפט בהקשר זה, הפניות לכתיבה עשירה העוסקת בנושא לשון ומיגדר והצעות לפתרונות זמינים, תיאור הקשיים וקריאה לפיתוח פתרונות נוספים ועוד) מצויה בשני המאמרים הבאים (קישורים למאמרים מצויים בפוסט המקורי וגם בדף הבית):
שולמית אלמוג , "'ואותן השמות עומדים לדורות' – על עברית, מגדר ומשפט", מחקרי משפט יח (תשס"ב) 373-398.
שולמית אלמוג, "קודיפיקציה עברית – שפת המשפט ושפת השוויון", משפט ועסקים ד (תשס"ו) 559-539.
כדאי לעיין גם במאמר הבא, העוסק בפגיעתה הרעה של העברית הממוגדרת בכל הנוגע לנשים דתיות:
רות הלפרין-קדרי, "ושיננתם לבניך ולא לבנותיך" – הרהורים מן העבר השני של המחיצה: על הכללה והדרה בשפת ההלכה, מחקרי משפט יח (תשס"ב) , 353-372
אוסיף מספר נקודות .
הנוף הלשוני באינטרנט מקומם ומתסכל במיוחד, דווקא משום חדשנותה של הפלטפורמה והאפשרויות הטכנולוגיות והרעיוניות מרחיקות הלכת הגלומות בה. יואב העלה נקודה נכונה. שאיפת הרשת היא אכן ליצור ממשק הנחזה כפונה אלינו באופן אישי; מחשבה רבה מושקעת בפיתוח ממשק "ידידותי" ככל הניתן, אך ידידותי לגולש ולא כלפי הגולשת., האמורה להזכיר לעצמה כל העת כי השימוש בלשון זכר נעשה מטעמי "נוחות" בלבד והכוונה גם אליה... מצער להיווכח כיצד שועתקו ברשת, ואף ביתר שאת, תבניות לשוניות מפלות, שאפילו בעולם האנלוגי החלו להשתנות לטובה. במקום להשקיע יצירתיות בפיתוח ממשקים הלוקחים בחשבון את המיגדר, אומצה כמובנת מאליה נקודת המוצא הנושנה, המקוממת, המציבה את המיגדר הגברי כמודל בסיס.
הקריאות לרפורמה לשונית, אם ברשת ואם מחוצה לה, נתקלות לעיתים בתגובות של הגחכת הנושא או הקטנתו, שעוצמתן מוכיחה כמה חשוב ועקרוני הוא הנושא הלשוני וכמה מאיימת נתפסת הדרישה לשינוי. אולם השינוי בוא יבוא. בעתיד העברית תותאם למציאות המתחדשת. השימוש בלשון זכר כמייצג כללי יהפוך לצורם ומלאכותי יותר ויותר, עד אשר יומר, בסופו של דבר, בעברית המשקפת את יעד השוויון.
ולסיום, לרגל שבוע הספר - המלצה על ספר נפלא, מאתגר מחשבה ופוקח עיניים בכל הנוגע לשאלת המיגדר בכלל ולשאלות של מיגדר ולשון בפרט:
אורסולה ק' לה גווין, צד שמאל של החושך (מאנגלית: עמנואל לטם), ינשוף, 2005.
מומלץ לקרוא (רק בסוף!) את אחרית הדבר של הסופרת "המגדר של כינויי הגוף".

שולמית אלמוג

10/6/07 18:37  
Anonymous Sophie כתב/ה:

במדינה קטנה אי שם החליטה פקולטה צעירה לשתף בהגיגיה את הקהילה. האם משפטניותיה (ומשפטניה) יכתבו על היחס לו זוכות האזרחיות הערביות (והאזרחים הערביים) באותה מדינה? על הכלים המשפטיים ללוחמה במתקפת הטרור שמתבצעת על ידי פלסטיניות (ופלסטינים) מפיסת הארץ המצויה תחת הסדרה משפטית הקרויה "תפיסה לוחמתית"? על הפגיעה בחופש הביטוי של ה"כתומות" (וה"כתומים") בזמן ההתנתקות או של נשים (וגברים) החפצות (והחפצים) לצעוד במצעד הגאווה בעיר הבירה, לאור הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה? או שמא על מחלוקות קרובות יותר, כגון המתקפה על נשיאת בית המשפט העליון והרשות השופטת אשר היא עומדת בראשה? על ההצעה לנטרל את המהפיכה החוקתית באמצעות עיקור הביקורת השיפוטית על ידי ייחודה לערכאה העליונה, וגם אז רק ברוב מגוחך? על ההצעות לשינוי דרכי הבחירה של פרקליטת המדינה, היועצת המשפטית לממשלה והיועצת המשפטית לכנסת? על החרמות מבית מדרשה של האקדמיה הבריטית, ותגובת שרת החינוך ושרת החוץ? אולי, אבל לא עכשיו. דחוף יותר לעסוק בשפה.

טוב, אז החלטתי גם אני לעסוק בה. כמי שעוסקת במשפט ומחשבים זה מספר שנים, נדהמתי לראות שהפרופסורית שולמית אלמוג הגיעה למסקנה שהפקודות הכלולות בתוכנת המחשב פוקדות על המשתמשת, ולא על המחשב עצמו. "צור קשר" או "התחבר" או "הצג" או "גזור" או "הדבק" - וכו' - הן פקודות למחשב. כמתכנתת, לא יעלה על דעתי שאלו הן פקודות המפונות כלפי. משום מה נשות (ואנשי) משפט סוברים בטעות שהפקודה (הקוד) בעולם המחשב הוא בדיוק כפקודה (הקוד) בעולם המשפט. אמנם, שניהם מסדירים התנהגות אנושית כפי שציין המלומד לסיג, אבל בעוד שהקוד המשפטי פונה לנשים וגברים (למעשה, לפקידות ופקידים במוסדות משפטיים), הקוד הדיגיטאלי פוקד על מחשבים (בהתאם להוראות המשתמשת). מה לעשות, המחשב בשפה העברית הוא שם עצם ממין זכר, ולכן יש לפקוד עליו בלשון זכר.

אני לא מתכחשת לכך שישנם אתרים המתייחסים לגולשות בלשון זכר ("שם משתמש" או "שלום אורח"). אותם יש לשנות (ואלו הם תיקונים נקודתיים), כפי ששונו הוראות השימוש לחלק מתכשירי כביסה שהיו בעבר בלשון נקבה. אבל מכאן ועד למאבק על מגדריות השפה ברשת, המרחק רב. לאחת מפריע שהצלמית הסטנדרטית היא גברית, ולאחרת יפריע שהיא תהיה חייבת לבחור בין צלמית "גברית" לצלמית "נשית", משום שאולי היא מעדיפה שלא לחשוף את מגדרה, אבל גם אינה רוצה באופן אקטיבי לציין מגדר שקרי. לאחת יפריע הצבע הירוק - שלדעתה צריך להיות שמור למאבק למען איכות הסביבה, או מסמל בהלה לדולר - ואחר יתרעם על כך שאין דמות גברית בצבע ורוד, כדי להדגיש את נטייתו המינית. לרבים אחרים, ובהם לי, תפריע הפגיעה בפרטיות שכרוכה בחובה לבחור במגדר (משתמש או משתמשת) טרם שנוכל לגשת לתוכנה כזו או אחרת.

כידוע, גם חוקים מתייחסים לנמענות החוק בלשון זכר, החל מחוק הכשרות המשפטית הקובע ש"אדם" כשר לזכויות וחובות מגמר לידתו - ולא לידתה - וכלה בחוק זכויות החולה הנוטה למות. אז בנות - הבה נאבק בשפה. ובאותה הזדמנות, נבקש להפריד בין טובת הילד לטובת הילדה, בין זכויות העובד לזכויות העובדת ובין זכויות התלמיד לזכויות התלמידה. רק אחר כך, בשוך ה"קרבות", שלא נתפלא אם נישאר עם זכויות אישה ולא עם זכויות אדם (ובכלל זה כבוד האדם).

על דבר אחד כמובן אסכים עם הכותבת בתגובתה למעלה. ספריה של אורסולה לה-גווין מצוינים. הספר הספציפי הזה כתוב נפלא, למרות (ואולי בגלל) מיגדריות השפה (האנגלית) שמאפשרת לציין את שינויי המגדר שחווה הדמות הראשית (ויתר הדמויות). כידוע, הספר פורסם בשנת 1969. אני שמחה שהוא סוף-סוף הגיע לחיפה.

12/6/07 08:34  
Anonymous Anonymous 99 כתב/ה:

סופי,

מוזרה בעיני הדלגיטימציה שאת עושה לנושא המאמר. האם לא נהיר כי זהו מאמר אחד בתוך מרחב של דעות וכי העיסוק בשפה הוא רק עיסוק אחד מתוך מגוון עיסוקים? תמהני...

כך או אחרת, ברצוני לומר כי הדעות שהבעת בתגובתך מעניינות ורק חבל שהציניות מאפילה קצת על המסר.

12/6/07 11:16  
Anonymous מוישה אופניק כתב/ה:

סופי,

הפקודות שאליהן מתייחסת אלמוג הן פקודות למשתמש ולא למחשב. יכול להיות שהיא הרחיבה את היריעה יתר על המידה וכללה בטעות כמה דוגמאות שהן בגדר פקודות למחשב. האם זה ראוי להשתמש ברבע טעות עובדתית כדי לקעקע טיעון שלם?

וחוץ מזה - אני לא יודע מאיפה באה המרירות שלך. או שמא חמיצות. ניפחת פה משהו מעבר לכל פרופורציה ובזקת עליו גרגרים של זעף.

12/6/07 11:39  
Anonymous דב כתב/ה:

שלום שולמית,

שמעתי היום נתון מעניין בתוכנית של אילנה דיין, ובעקבתיו אני חושב בשנית על בעיית המיגדר שאת עוסקת בה.

הנתון הוא: שבבתי הכלא בישראל יש כעשרת-אלפים אסירים ורק מאה ושמונים אסירות. בערך אסירה אחת על כל חמישים אסירים - מדהים.

ואני מהרהר: אולי בפרספקטיבה נשית בעיית המיגדר היא לא בעייה בכלל. להיפך, זה שאנו חיים בעולם ושפה של גברים משחק לטובת הנשים, בגדול, בכל הקשור לאי מערבות בעולם הפשע, העבריינות והחיים בכלא.

13/6/07 23:22  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מעניין מדוע דווקא הפקולטה למשפטים (שפרופ' אלמוג טוענת שהיא פונה אל שני המינים) מפרסמת מודעה לנשים בלבד (בסוף התגובה מצ"ב לינק). מדוע "קלדנית" אינה יכולה להיות גבר? כמובן נחוצה הפניה לחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה...

http://law.haifa.ac.il/mboard/mboard_index.asp?a=1&lang=heb&pos=&fname=&fType=showmessage&e1=13/06/2007&e2=10:47:24&show=1&prepagettl=כללי&prepagenb=gen&qsvar=y&qsftype=gen
שימו לב: "דרושה סטודנטית..."

16/6/07 13:33  
Anonymous טכנאית מאוחדת מאד כתב/ה:

טיפ קטן לגמרי אוף-טופיק:

אם אתן רוצות להוסיף לינק, כל מה שצריכה להעשות זה הולכת לאתר מצויינת שקוראים לה tinyurl.com ושם מכניסים
הלינק הארוכה-ארוכה והאתר עושה את הלינק הגדולה ומכוערת ללינקה קטנה-קטנה ונוחה-נוחה לשימושה של כל אחת ואחת.

מומלצת מאד!

16/6/07 19:17  
Anonymous קורינה כתב/ה:

רק היום גיליתי את הבלוג הזה.
קראתי בתגובות ומצאתי גאווה גדולה אצל הגברים ואחיזה איתנה בבריקדות.

אויה לי כי לגמרי כמו פטריה בצל עצי הארז, הנהגתי בבלוג שלי ובאשר אפנה נוהג של קריאה בלשון הקרויה משום מה, 'נקבה'.

אם ניקבתי בכך ולו חריר בבלון הגאים על לא זכות בכפותיהם - תמחל לי אלוהים בבוא שעתה.

מדוע הנושא חשוב?
כי הוא מצביע על דבקות בישן-נושן ומשקף עולם שמכבד פנימה אישה רק אם היא בבית האנאכרוניזם.

אני - כמו עצי הזית - כבר מזמן עקורה.

23/6/07 14:51  
Anonymous איל כתב/ה:

אני מתנצל שהתגובה שלי כתובה בצד שמאל. ללא קשר לנטיות פוליטיות, לא הצלחתי ליישר לימין.

לשולמית
כל העלאה מחדש של סוגיות מתחום האפליה המגדרית (והאפליה הלשונית-מגדרית בכלל זה) היא חשובה ונחוצה.
יישר כוח.

ל- iod
ההבחנה הפסיכולוגית שלך שגויה, וגם אילו הייתה נכונה היא אינה מצדיקה את מסקנתך.
בני אדם לא מתעקשים להיות רגישים למשהו, הם פשוט כאלה. אפשר לחשוב על שתי אפשרויות: (1) אדם עקב מבנה אישיותו פיתח רגישות, הוא לא הפעיל בחירה חופשית לכך.לכן, יש להתחשב ברגישותו ולא להטיל את האחריות על כך עליו. (2) אדם פיתח רגישות הנובעת מהבחירה האידיאולוגית והרעיונית שלו. ולכן, יש להתמודד עם האידיאולוגיה ולא עם הרגישות. בכל אחת מהאפשרויות הללו, הטיעון "את רגישה מדי" אינו תקף.
ובכלל, על מנת להצדיק את טיעון רגישות היתר, יש תחילה לבסס את גבול הרגישות הרצוי, ואח"כ לבחון מי רגיש מדי, מי רגיש אבל במתחם הרגישות הסביר, ומי אינו- רגיש מדי.
ובנוסף לכך, גם אתה הפגנת רגישות: כתבת שהשינוי המוצע מעיק, מעצבן וכו'. הטיעון שאתה רגיש מדי, אינו חזק יותר מהביקורת מצדך על רגישות היתר.
לגבי טענת הייצוג העצמאי של הנשים בשפה: היות והמסמן הדומיננטי הוא זכרי, הרי שהייצוג העצמאי הנקבי מופיע בשכיחות נמוכה ולכן מקבל רמת בולטות נמוכה, ומסר של נחיתות מעצם הסטאטוס של מיעוט. כמו כן, למה שאתה מכנה, ייצוג לא-עצמאי של המסמן הזכרי, הוא בעצם תופעה לשונית של מסמן שיש לו שדה סמנטי נרחב יותר. האכסטנסיה של המסמן הזכרי, מסמל עוצמה ודומיננטיות, לעומת החולשה הנשית.
לבסוף, לטעון שלגברים אין ייצוג עצמאי, מניח שכאשר הנמען קולט את הניסוח הזכרי, הוא מפרש זאת כנקבי-זכרי גם יחד. לטעמי ההנחה לא מבוססת. סביר יותר, שבתרבות מוטית-גבריות, הנמען ידמה בעיני רוחו קודם כל גברים.
ליונתן
אתה מצביע על אי הנוחות שבכתיבה, אם תתקבל ההצעה. אבל, אי הנוחות לכשעצמה עדיין אינה פוסלת אותה. יש לאזן את אי הנוחות, עם המחיר החברתי והמוסרי של המשך ההטיה הזכרית. כללית, טיעון של אי נוחות הוא טיעון חלש יחסית, היות והמחיר הנפשי שלו אינו גדול (להבדיל מהשלכות על פגיעה בזכויות עקב יחס של הדרה ואפליה). מעבר לכך, נוחות היא יחסית למה שאנחנו רגילים. נניח, שהנורמה הדקדוקית של פיסוק, לא הייתה קיימת ומישהי הייתה מציעה להנהיג אותה. הדבר היה מעורר התנגדות, עקב העמסה נוספת על נוחות הכתיבה. אולם, משעה שהתרגלנו לכך, זה נראה לנו טבעי. לכן, כל שינוי הוא מכביד, על "דור המדבר" הנוכחי. הדורות הבאים יתרגלו,ועבורם לא יתעורר קושי.
לאלון
הסגנון שלך, כוחני (גברי-ישראלי מובהק), ואני אסביר:
אין לך, ולו טענה אחת לגופו של עניין, מדוע פרופ' אלמוג טועה לדעתך. אתה פותח במסקנה "איני רואה בעייה מיוחדת..." אבל המסקנה הזו לא מנומקת. הטכניקה הרטורית, של להתנגד ללא נימוק, היא כוחנית היות והיא מתמקדת בדחייה עצמה, ולא בטעמים לה ובניסיון לשכנע מדוע אין לקבלה, תוך כיבוד בת/בן השיח.
שנית, אתה "מתעלם מהבעיה של הכותבת. לזולת, יש בעיה ותגובתך: זו המציאות, אין מה לעשות יש לך מזל רע כמו לרבים. הכוחניות כאן מתבטאת, בחוסר אמפטיה (אפילו בהנחה שאין מה לעשות), כאשר אתה "נהנה" ממזלך הטוב להיוולד גבר. מעין תנועת "וי" אני זכיתי להיוולד בצד המנצח- מסר תחרותי תוך חגיגה של מנצח.
אבל מדוע לדעתך לא לנסות לטפל בבעיה הזו? שוב נימוק אין.
מכאן אתה עובר לביקורת, שהכותבת בדורשה שינוי נוקטת בשיח גברי.
שוב, במקום צידוקים לגופו של עניין, אתה עוסק באיפיון ותיוג הכותבת. זהו כשל לוגי מסוג "אד הומינם" (טיעון לגופו של אדם).
אתה אינך מבחין, בין אסרטיביות לאגרסיביות. עמידה על זכויות (ועל הזכות לשוויון בכלל זה) היא אסרטיביות היות ואינה רוצה להשיג יתרון על הזולת, אלא לבטל את הנחיתות. זהו שיח נשי. השיח הגברי הוא יותר אגרסיבי . הבחירה הסגנונית שלך "למי יש יותר גדול" זו השאיפה לניצחון (ולא השאיפה המסתפקת בביטול ההפסד והשגת השוויון) והיא הגברית. גם הבחירה שלך בדימוי סכסיסטי, היא נופך נוסף לסגנונך המתלהם.
(וגם הסגנון שלי כאן, הוא אסרטיבי, אני מכבד אותך כאדם, אבל מביע התנגדות נחרצת להתנהלותך).
אתה מסיים, בכך שכגבר אתה מאושר שאין למחברת סיכוי לנצח. שוב, אתה חושב בקטגוריות של ניצחון-הפסד, ואתה חוגג את נצחונתיך המדומים אף מילה לכבודו של אדם, אף מילה לגופו של עניין.
בזה אני מסיים את טיעוני. אני מתנצל, עבור מי שציפה שאגיב לדבריו(אם יש אדם כזה אולם, אני נוקט בגישה של שאיפה לאיכות על חשבון כמות וקיצורים של ת'כלס. .

24/6/07 00:23  
Anonymous איל כתב/ה:

אני ממשיך להציע מספר תגובות למגיבים. ל-amorphis
השאלה אם השפה משפיעה על התודעה היא שאלה אמפירית. בהיעדר מחקר אמפירי, כל מחשבה שלך או שלי היא בגדר השערה בלבד.
לדעתי, הסביר ביותר, כעניין של שכל ישר, הוא לשער בניגוד להשערתך, כלומר נכון יותר לשער שהשפה משפיעה על התודעה, אם כי גם התודעה משפיעה על השפה הדדית.
הטעמים לכך הם כדלהלן: אנחנו חושבים באמצעות שפה. נסה לחשוב ללא מילים. זו משימה קשה ביותר. על מנת לחשוב, אנו זקוקים לשפה. לכן, השאלה מה נחשוב תלויה בשאלה מהי השפה, מהו אוצר המילים המוצע לנו. אם השפה היא מוטית גבריות, אז תוכן המחשבה שלנו יהיה כזה בהתאם. שנית, אם היצע המילים הזכריות גדול משמעותית מהיצע המילים הנקביות (הכוונה להיצע לצרכי שימוש לשוני) אז האסוציאציות שלנו תהיינה בעלות תוכן גברי. כאשר אנו מדברים בלשון זכר, או שומעים שמדברים אלינו בלשון זכר, אז התמונות העולות בעיני רוחינו תוך כדי הדיבור או השמיעה, הן תמונות של דמויות גבריות. כך העולם המנטאלי שלנו מתמלא בתוכן בעל דומיננטיות גבריות. שלישית, אם מקובל עליך שאישיות האדם מעוצבת בילדותו המוקדמת החל מתקופת הינקות, אז החל מתקופה זו של חיינו אנו קולטים מסרים בעלי דומיננטיות זכרית. לכן, סביר שאישיותנו תתעצב ברוח זו. רביעית, הילדה או הילד הקולטות את השפה, מצויות ביחס של כפיפות לסמכות ממסדית קהילתית המלמדת אותן את השפה. הילדה או הילד רוחשות כבוד ומעניקות לגיטימציה לסמכות הזו ולכן מזדהות עם המסרים שהיא מעבירה, מסרים בעלי דומיננטיות זכרית. לדעתי, די בשיקולים אלה על מנת להראות שההיפותזה בדבר השפעת השפה על התודעה היא חזקה למדי. אם בכל זאת אתה סובר אחרת, נראה שעליך להרים נטל כבד. בתגובתך הקצרה אפילו לא התחלת להרים נטל זה, אלא הסתפקת במסקנה בלבד.
לגבי תגובתך ליואב: הטענה שהלשון משפיעה על התודעה, ובעקבותיה על ההתנהגות האנושית, אין פירושה שזו ההשפעה היחידה על ההתנהגות. על התנהגות מפלה כלפי נשים, משפיעים ריבוי גורמים, לכן גם בתרבויות בהן הלשון היא ניטרלית מבחינה מגדית, תיתכן הפליה מגדרית מסיבות אחרות. אבל, כאשר הלשון היא מוטית מגדרית, אז לאור טיעוני לעיל, יש לשער כי בנוסף לגורמים האחרים, גם הלשון מוסיפה משלה למחשבה של הדרה. ייתכן ובחברה בה יש לשון מוטית, תהליך הפמיניזציה יתעכב יותר מאשר בחברות בהן אין הטיה לשונית. דווקא הדוגמא שלך מחלישה את הטיעון שלך: הישראלי הטיפוסי הסטיראוטיפי נחשב יותר מצ'ואיסטי מאשר הבריטי הסטיראוטיפי או האמריקאי.
יואב
אני מסכים, שהשפה חיונית על מנת שנביע את מחשבותינו על המציאות. אבל הטיעון שאין מציאות ללא שפה הוא מרחיק לכת. נניח תינוק שעדיין לא למד שפה. האם הוא לא קולט גירויים? האם אינו רואה מראות? שומע קולות? זהו עולמו זו המציאות שלו. או נניח, בעל חיים (ואם אתה סבור שבעלי חיים מסוימים יש להם שפה, אז נניח בעלי חיים מדרגה נמוכה בסולם הפילוגנטי) האם אין להם מציאות וסביבה? את המציאות אנו קולטים בחושים ולשם כך לא נחוצה שפה. השפה נחוצה, על מנת לעבד את הגירויים האלה ולבצע מניפולציות בהם.
סופי
הטיעון שפקודות המחשב ממוענות למחשב ולא למשתמשות או למשתמשים נראה לי מוטעה. המחשב אינו דובר עברית. למרות שהוא "זכר" המחשב לא היה נעלב, ולא הייתה נפגעת גאוותו הגברית אילו היה המתכנת מחליט לנקוט בלשון נקבה. כנראה, המחשב לא היה מתנגד ומסרב פקודה בטענה "רק רגע, אני מחשב זכר! למעשה ניתן היה לנסח גם פקודות בג'יבריש ואם היו מתכנתים את המחשב כך שיבין ג'יבריש אז היינו מגלים שצייתנותו של המחשב כוללת אף זאת. אלא מאי? אילו הוראות המחשב היו נכתבות בג'יבריש, הוא לא היה ידידותי למשתמש/ת שהייתה צריכה ללמוד את הקידוד של הג'יבריש על מנת להבין את הוראות השימוש. הטעם לכך, שמחשבים בישראל נמכרים כאשר ההוראות כתובות בעברית דווקא, הוא שההוראות נועדו , בכל זאת, למשתמשות דוברות העברית ולא למחשב עצמו. לי נדמה, שהכשל שלך בטיעון הוא כשל "האנשת המחשב" שתרבותינו הסוגדת לטכנולוגיה מועדת ללקות בו. אם, שפת ההוראות נועדה לנוחות המשתמשות אז ממילא "נופל" הטיעון שלך, הצידוק לנקוט בלשון זכר.
לגבי הטיעון שלך, שלכל אחת ואחד מפריע משהו ולכן אין טעם להתחשב בכך:ראשית, יש הבדל משמעותי בין התחשבות בטעמים אינדיבידואליים השונים בין כל אינדיבידואל, לבין התחשבות וכיבוד הזהות של מחצית האוכלוסייה. יש שלב שבו הכמות הופכת לאיכות. שנית, יש להבחין בין סתם הפרעה עקב אי-נוחות לבין התעלמות מהזהות. מיניותו של אדם היא מרכיב חשוב בזהותו. שלישית, ממילא יש הכרח לציין את המין כאשר אנו משתמשים בשפה. לאחר היסטוריה ארוכה של שימוש בלשון זכרית כרפרנס ראשי, ולאחר היסטוריה ארוכה של אפליה מינית השינוי המתבקש הוא בגדר "צדק מתקן" וזה כבר טיעון שכוחו הוא הרבה מעבר לסתם "משהו שמפריע". ולבסוף, הייתי מציע לך לבחון מחדש את הטיעון, כי אם כל דבר שמפריע לנו לא יכול להצדיק התנגדות או דרישה מאחרים להתחשבות, מה נשאר ממושג "הזכות"? כל הרעיון של זכויות אדם (ובעניינינו הזכות לשוויון) מניח שיש סוגים של דברים "מפריעים" המצדיקים וטו על הזולת ועל החברה.
דב
הנשים נוטלות חלק ניכר בצד של קורבנות העבירה. עבירות מין הן עבירות שהקורבן העיקרי בהן הן נשים. שנית, השאלה המעניינת היא כיצד מתייחסים בתי המשפט לנשים כאשר הן כבר מבצעות עבירות, ומועמדות לדין ומורשעות. האם בחומרת-יתר לעומת הגברים, או בהתחשבות מיוחדת? דוגמא להחמרת יתר (לדעתי האישית והאידיאולוגית) הוא עונשה של אתי אלון, שנסיבות העבירה שלה היו מגדריות במובהק (חמלה כלפי האח הבכור במשפחה פטריאכלית). עמדת מערכת המשפט כלפיה הייתה גברית מובהקת שלא התחשבה בגורלה של אישה שנולדה לתוך מערכת משפחתית פטריאכלית ולא התחשבה בצרכים האימהיים המיוחדים של אישה בכלא.

25/6/07 01:16  
Blogger שמתי לב ש... כתב/ה:

אגב, הדוגמא של אוניברסיטת חיפה אינה נכונה, וראה/ראי כותרת:
"למעונינים...".
ממש בעמוד הפתיחה של אתר הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה.

3/7/07 16:54  
Anonymous Yael Kanarek כתב/ה:

Sophie, I thought that the commands are given to the software or operating system, after all this is where the commands are defined. Both software and operating system in Hebrew are in female form. In my project, that Shulmit kindly mentioned, I made a correction in the drop menus in Hebrew. They appear in female form.

The introduction of the second 'eye' (both Hebrew and Arabic have one already [Ayin]), comes to release the text from the gender, thus the text can be read in either or as I like to do, swamp genders throughout the reading. If anyone would like to adapt this solution, please do. It's the 'N' in the Webdings font.

If there's any question about how male-center Hebrew is, I always suggest to experiment by using female form in daily speech. The center shifts right away. Another effective experiment is to read the Passover Hagada in female form. Give it a try, it's liberating.

אדוני אלוהינו בזכר
אדונותי אלוהותינו בנקבה

תודה,
יעל קנרק

20/7/07 05:12  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>