מה קורה שבמכון לרפואה משפטית יש רופא שרק רוצה לעזור

לקראת התוכנית עובדה הערב, הנה סיפור מארץ רחוקה רחוקה....

צ'רלס רנדל סמית היה פתולוג הילדים הראשי במכון לרפואה משפטית של אונטריו בטורונטו. עשרים שנה הוא נחשב המומחה מס' 1 לפתולוגיה של ילדים. אלא שלאט לאט התחילו להתגלות טעויות בדוחות שלו, תמיד לטובת התביעה. פה ושם בתי המשפט אמרו משהו על הטעויות. לפעמים זיכו נאשמים אחרי שדחו את חוות הדעת שלו. עד שהצטברה מסה קריטית של טעויות. ראש המכון לרפואה משפטית החל לבדוק את חוות דעת ישנות של סמית. בעקבות ממצאיו הקשים, הורה היועמ"ש של אונטריו למנות שופט שיערוך בדיקה כללית של המכון. בינתיים הוחלט לבטל מספר הרשעות מוטעות שהתבססו על חוות הדעת שלו, ביניהן הרשעה של ויליאם ג'ונסון ששוחרר ממאסר אחרי למעלה מעשור בכלא, בשל הרשעתו ברצח ואונס אחייניתו בת הארבע, עליה שמר.

הדוח של השופט גאודג', שמונה לבדוק את עבודת המכון, גילה שהבעיה לא היתה רק עם סמית. הבעיה היתה באופן העבודה של המכון, הלך הרוח רופאיו לפיו התפקיד שלהם הוא לבחון אם התיזה של המשטרה נכונה (במקום לבחון בעינים פקוחות את כל האופציות - מה כנראה קרה), ההכשרה של הרופאים, וחוסר הפיקוח על חוות הדעת שהובילו פעמים רבות להרשעות בעבירות חמורות.

לסיפור יש סוף טוב: המכון לרפואה משפטית באונטריו עבר מהפיכה, גם תקציבית. הוא כיום כנראה מהטובים בעולם. חלק (ואולי כל) מהחפים מפשע ששילמו על הטעויות בשנות מאסר רבות, נוקו בעקבות הליך הבדיקה.

האם גם אצלינו ישנו צ'רלס סמית? לא אדם מושחת, פשוט אדם שניגש לתיק כשהוא כבר יודע מה המשטרה רוצה, ובודק אם זה אפשרי, לאור הנתיחה. ואם כן, האם גם אצלינו תהיה פתיחות דומה לבחון אחורה את התיקים ואת פעולת המכון לרפואה משפטית בשנים הרבות שבהם לא היו מכונים פרטיים לרפואה משפטית? בכל אותם תיקים בהם לא היתה חוות דעת נגדית ולא היה מי שיציג לבית המשפט את הטעויות? כי אם מגלים את קצה הקרחון בתיקים הספורים בהם היו חוות דעת נגדיות, חייבים להסתכל גם מתחת למים, במקום בו הקרח מוסתר.

אתר התוכנית עובדה