בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
חוק זכויות הסטודנט
בוועדת ההוראה של הפקולטה עלתה לאחרונה הצעה (ראשונית בלבד בשלב זה) לביטול מועדי ב', כלומר לקיום מועד בחינה רגיל אחד בלבד, בדומה למקובל בצפון אמריקה למשל. המטרות מגוונות, וקשורות בעיקר לשיקולים פדגוגיים, לצד רצון להאריך את חופשת הקיץ (דבר שבסופו של דבר, מאחר שיאפשר לסטודנטים לעבוד יותר בקיץ ופחות במהלך השנה, יוכל לסייע אף הוא לרמת הלימודים). טרם התקיים דיון מקיף בהצעה.
הצעה אחרת שעלתה בדיוני מועצת הפקולטה לאחרונה היא להגביל את מספר הערעורים הבלתי-מוצדקים שרשאי תלמיד להגיש במהלך התואר. זאת במטרה למנוע ערעורי סרק ולשפר את הטיפול בערעורים מוצדקים. גם הצעה זו לא נידונה עדיין בצורה מקיפה.
במפתיע, שתי ההצעות איבדו מהרלוונטיות שלהן בעקבות קבלתו של חוק זכויות הסטודנט בשבוע שעבר. משום מה בחר המחוקק לעסוק בנושאים מעין אלה ולכפות עמדה אחת באופן גס על כל המוסדות להשכלה גבוהה ועל כל הפקולטות. סעיף 15(ב) יוצר זכות(!) לכל תלמיד תואר ראשון לשני מועדים בבחינה. וסעיף 15(ד) מוסיף זכות לערעור על כל ציון בבחינה.
לא נראה לי שעניינים כאלה צריכים להיות מוסדרים בחקיקה ראשית. לעומת זאת החוק אינו כולל כל בשורה בנושאים אחרים, מהותיים יותר, לרבות כאלה שהעסיקו אותנו בבלוג זה. סעיף 14 שעוסק במלגות מנוסח באופן חסר כל משמעות, ונמנע מהתערבות בפרקטיקה שמגבילה מתן מלגות שונות בחסות האוניברסיטה לקבוצות אוכלוסיה מסוימות בלבד, לעיתים באופן מפלה לכאורה. סעיף 4 שעוסק באיסור אפליה בקבלה ללימודים מאפשר אמנם "העדפה מתקנת" לאוכלוסיות שסבלו מאפליה היסטורית או על בסיס מצב סוציו-אקונומי, אך נמנע מלחייב זאת לשם מימוש עיקרון השוויון. גם אין בחוק הבטחה של שוויון בקבלה למעונות, או קביעה בנושא האופן הראוי לחלוקת משאב זה. דומה שמחוקקינו העדיפו להסתפק בשורה של קביעות סתמיות ו/או פופוליסטיות, ונמנעו מכל התייחסות לנושאים טעונים הזועקים באמת להסדרה.
נכתב על-ידי גיא דוידוב ב-4.6.07.
31 תגובות:
אכן, החוק עשוי רע, אם כי מכיל כמה נקודות מעניינות:
כך לדוגמה סעיף 15(א) הקובע כי על מוסד לימודים לפרסם מועדי הבחינות בסמוך למועד הרישום לקורסים - הדבר נראה טריוויאלי בפקולטה למשפטים, אך בחוגים אחרים ההרשמה מתבצעת "על עיוור", וסטודנט צריך להתפלל שמועדי הבחינה לא יתנגשו בקורסים משפטיים.
גם סעיף 19(ב), המקנה לסטודנט העומד בפני השעיה את "זכות הגישה לערכאות" ואת זכות השימוע איננו כה טריוויאלי במוסדות חינוך אחרים.
סעיף 15(ג) ישים קץ למסורת מרושעת הרווחת בחוגים שונים בפקולטה ומכונה "פתיחת מחברות", לא עוד תורים ארוכים ועיון לחוץ בבחינה כאשר חברייך נושפים לך בעורף, כי אם היכולת לצלם את הבחינה ולבדוק אותה כדבעי.
סעיף 15(ד) אכן בעייתי היות ולדעתי (כפי שהובעה באותה ישיבת מועצת פקולטה) זכות ערעור בלתי מוגבלת מגינה אך ורק על המערערים הסדרתיים ופוגעת בסטודנטים מן המניין - עם זאת אליה וקוץ בה, כל חוק להגנת החלשים לוקה באלמנטים פטרנליסטיים כלשהם.
לעניין הזכות להיעדר אפליה במעונות - ואני מביא אותו כאן כלשונו:
4. (א) מוסד לא יפלה מועמדים או סטודנטים מטעמים עדתיים או מטעמי ארץ המוצא שלהם או של הוריהם, רקעם החברתי-כלכלי או מטעמים של דת, לאום, מין או מקום מגורים, בכל אחד מאלה:
(1) רישום ללימודים וקבלה למוסד;
(2) קבלה לתחומי לימוד;
(3) קבלה למסלולי לימוד מיוחדים.
האם ייתכן כי המחוקק לא התעלם מההליכים המשפטיים ונקט בהסדר שלילי??
נקודה אחרונה שלדעתי רצוי לתת עליה את הדעת היא לגבי השאלה האם גם סטודנטים לתואר שני זכאים להגנתו של חוק זה - קרי שני מועדי בחינה?
נראה כי בסופו של יום בעולם המעשה, על אף היותנו סטודנטים למשפטים, אופן הלימוד והמשמעויות האמיתיות בחוק זה (המצויות דווקא בפרטים הקטנים) יפורשו ויבוצעו, כפי שבוצעו עד כה, בין נציגי הסטודנטים לבין סגל האוניברסיטה/פקולטה.
1. חוק רחב באופן תמוה ומנוסח בחאפריות. נראה, שבצד השמירה על זכויותיו הבסיסיות של הסטודנט, מישהו דאג יפה שלא לכרסם באוטוריטה של שלטונות האוניברסיטאות. ודאי ישנם בנמצא לא מעטים, שסבורים, שמתן שיקול דעת רחב למוסד כמו האוניברסיטה הוא הכרחי.
...און מומנט, תעצרו את הסוסים. המוסדות הללו הם מוסדות ציבוריים, שרוב התקציב שלהם מגיע ממשלמי המיסים. מדוע נורמות המוחלות על כל רשויות המנהל, שעניינן צמצום שיקול הדעת המנהלי למינימום ההכרחי, לא יוחלו גם על האוניברסיטאות? במה מותרות הן משאר הרשויות?
2. זה נוגע ללב איך שאתה דואג לתעסוקה של ציבור הסטודנטים בישראל. הטיעונן בדבר התרכזות במועד אחד- כמו באמריקה!- הוא בעיני לא פחות ממוזיקה מזרחית של טיעונים (עד כמה שהאוקסימורון הזה תופס). תיכף גם תטען שזה יעיל יותר.
אני חושב גם, שראוי שתפרוש בפנינו את המשנה הפדגוגית הסדורה של אותה ועדה, ולו בקליפת אגוז. מה המטרות שהוזכרו, אך לא פורטו?
3. קצה העפרון שלך לא רועד בכלל כשאתה כותב את הדברים בעניין מועד ב' וזכות הערעור. אבל למה שיהיה לך אכפת. לא היה לך אכפת מזה שסטודנטים יקרסו תחת עול שכר לימוד גבוה יותר. מה לך קשיים כלכליים ומה לך שאר התלהמויות של כל המפונקים האלו, שלא מסוגלים ללמוד כמו שצריך או לערער כמו שצריך. הלא אתה, כמו שכל מורה טובה בתיכון היתה אומרת, את הבגרויות שלך כבר עשית.
על סמך מה קובעים מהו ערעור לא מוצדק (טעות לא יכולה להיות העילה היחידה, אני אדגים את העניין בהמשך)?
ועוד שאלה: איפה מצוי הפגם בטיפול בערעורים כיום? ומה הקשר בין הטיפול הלקוי בהווה- יהא טיבו אשר יהא- למניעת אותם ערעורי סרק? אתה בעצם מודה פה שסגל הפקולטה טועה ופוגע- מתוך רשלנות, כך זה נראה- בסטודנטים.
4. ומה לגבי הטלת סנקציות על מרצים או שוליותיהם שטעו? קיימת כזו מדיניות?
יש לי עותק של מחברת בחינה שכתבתי, שבה המרצה טענה לכמה דיונים חסרים בתשובות שנתתי. בערעור שהגשתי צויינו בדיוק רב השורות בהן הנקודות שהועלו על ידה מופיעות. יש לי כתב של כוסית, קשה שלא להבין. אבל חאפר אפשר להיות, בטח כשזה לא בא על חשבונך. היא העלתה את הציון, כנראה כי לא היתה לה ברירה. נשאלת השאלה איזו ביקורת פנימית- אפקטיבית?- יש על המרצים וסגל ההוראה בכלל?
עוד דוגמא אחת ודי, למרות שיש עוד: מרצה בקורס מסויים, שלאחר שניגשתי אליו בעניין עבודה (שבדק המתרגל שלו, ככה זה גם עובד באמריקה, נכון?) שהציון שניתן בה לא נראה לי ככזה ששיקף את רמת העבודה, הסכים להעניק לכל התלמידים בקורס זכות ערעור על 2 מתוך 4 עבודות בקורס. אחרי שהמתרגל הואיל בטובו לבחון שנית את העבודה שלי, הציון קפץ באורח מרשים למדי. במקרה פגשתי את המתרגל, משוטט לו באחד ממתקני האוניברסיטה. אז שאלתי אותו מדוע לחבר שלי, שכל מה שכתב כתבתי גם אני ואף למעלה מזה, יש ציון איקס ולי יש ציון וואיי, שהוא נמוך באופן משמעותי. כשפצה פיו והתחיל לזמר זמירות בסגנון "שמע, אני לא מתיימר להיות פלס", "סטיות תקן", הבנתי שבאותה המידה אני יכול לשוחח עם הקיר. הציון, כאמור, השתפר (אם כי עדיין נראה לי לא הוגן), אבל ברוב הקורסים (אם איני טועה- בכולם) אין זכות ערעור על עבודות. אם עבודה באה לידי ביטוי בציון הסופי, מדוע אין עליה זכות ערעור, שימוע, או אפיק איזשהוא לאפשרות תיקון טעויות, כפי שיש במבחנים?
5. שאלה אחרונה: האם קיים מנגנון פיצוי בגין נזקים או פגיעות שנגרמו לתלמידים עקב רשלנות של הפקולטה, על סגל ההוראה והמנהלה שבה?
אודה לך על המענה לשאלות שהעליתי.
לד"ר דווידוב :
ראשית, לנושא הערעורים. המפתח לצמצום ערעורים לא מוצדקים מצוי בידי המרצה. אם היה מצורף לכל טופס מבחן צק ליסט המפרט מהי התשובה הנכונה וכיצד לכתוב אותה היה נחסך מאיתנו הסטודנטים התסכול כאשר אנו רואים את הערת הבודק/ת "חסר דיון" או "חסר יישום" או שערוריות דומות. המצב כרגע הוא שאין לנו דרך לדעת על מה ולמה ירדו לנו נקודות וכמה ביחס לאחרים ולכן מוגשים ערעורים רבים לדעתי.
לניצן : מסכים איתך ב100% לגבי
הביקורת המנהלית. אני קורא לזה בשם "תסמונת האוטובוס" : תאחר לאוטובוס בחצי דקה ותמצא טחנה ריקה אבל אם הנהג יאחר ברבע שעה לך תחפש מי יפצה אותך על הנזק שנגרם לך.
הוכנר -
האם מישהו יפצה אותי על חופשת הקיץ שהרסתם לי?
למה במערכת היחסים בין הסטודנטים למרצים אנחנו תמיד חייבים לכם ואתם תמיד בעלי הזכויות?
ואל תבלבל לי את המוח על זה שאתם משלמים שכר לימוד ובתמורה אנחנו "חייבים לכם". אילו הייתם משלמים שכר לימוד ריאלי אז הייתי מוכן לשקול תחילת תחילתו של שיח כזה. אבל אתם תובעים מאיתנו לנהוג כאילו אנחנו בבעלותכם למרות שאתם בקושי משלמים את חשבון המים.
אלון: אני קורא לזה תסמונת הישראלי שמגיע לו.
לעניות דעתי, מעבר לשיטה של מבחנים במועד אחד בלבד היא רצויה ביותר ויפה שעה אחת קודם. הן מסיבות פדגוגיות (למשל, יש הבדל גדול בין ממוצע 90 שהשיג תלמיד שנבחן במועדי א' בלבד לציון זהה שהושג ע"י חברו שמרבה להבחן בשני מועדים), וכן מהטעמים האחרים שהוזכרו (הפחתת העומס וקיצור שנת הלימודים). יחד עם זאת, אני סבור שצריך לאפשר לסטודנטים מספר מוגבל וקבוע מראש של מועדי ב' בהם יוכלו להשתתף, נניח 5 לאורך התואר (כדי למנוע סטיות שנובעות מסיבות חיצוניות). בנוגע למי שנכשל במועד א' - יוכל לגשת למועדי ב', אך הציון המקסימלי שיוכל לקבל יהיה ציון עובר (אלא אם הוא "מנצל" את אחד מ-5 מועדי הרשות..).
אני מודע לכך שמועצת הסטודנטים מתנגדת למהלך כזה וכנראה גם מרבית הסטודנטים, אבל, זוהי התנגדות "אינסטנקיטיבית" והתבכיינות המאפיינת כל שינוי בסטטוס קוו הקשור למבחנים ולא צריך להתרשם ממנה יתר על המידה.
בנוגע לחוק החדש - גם ממנו לא צריך להירתע. ד"ר דוידוב, עומדים לרשותכם טובי המוחות המשפטיים. זה הזמן להפגין מעט יצירתיות ולהתגבר על סעיף 15 בחוק החדש. רק לדוגמה מספר הצעות:
1. החוק אינו מגדיר את אופן חישוב הציון הסופי. לפיכך, למשל, אפשר לקבוע שמי שנבחן בשני מועדים יחושב ציונו הסופי כממוצע שני המועדים.
2. בפקולטה למשפטים: אני לא רואה בעיה חוקית לקבוע שלא יהיה תקנון במועדי ב' או שיהיה תקנון נמוך משמעותית מתקנון מועדי א'.
3. אימוץ פרקטיקות אחרות המורידות את התמריץ לגשת למועדי ב', למשל, "דחיסת" כל מועדי ב' למספר ימים מצומצם ללא ריווח ואף באותו יום, קביעת מועדי ב' לתאריכים מאוחרים מאוד וכדומה.
נכון, ההצעות הנ"ל נשמעות "מלוכלכות", אבל קביעה בחיקוק של "זכות" למועד ב' היא מגוחכת, פופוליסטית, פוגעת בחופש האקדמי ולאורך זמן ברמה האקדמית.
מרצים יקרים, אני קורא לכם לא להיבהל מהחוק, הוא מלא חורים, ניתן בקלות יחסית, אם בדרך של יצירת פרקטיקה המתמרצת לגשת למועד אחד בלבד ואם בדרך של פרשנות משפטית, להתגבר על ס' 15 הנ"ל, ולהמשיך במהלך לשינוי מבנה הבחינות הקיים.
ועוד מילה להוכנר ואלון:
תסלחו לי, אבל הטענות שלכם ילדותיות, רדודות וצרות אופקים. רגע לפני שאתם משחיזים את המקלדת, אנא הקדישו דקת מחשבה ותראו שבעצם שינוי השיטה הוא לטובת הסטודנטים ולא נגדם).
זמיר, סטודנט.
זמיר,
אני מצטער אבל לא כולנו מצטייני
אבל לא כולנו מצטייני דיקן שנה א' כמוך. לחלקנו, כמוני יש מספר התחייבויות בלתי מבוטל שאינו קשור ללימודים, (עבודה+פר"ח+התנדבות במקרה שלי)
לא תמיד אני מצליח להתכונן כראוי לקראת מועדי א ואני יודע שאני צריך לגשת למועד ב עוד לפני שהגעתי למועד א'. אני בטוח שזה המקרה של עוד לא מעט סטודנטים חוץ ממני. זה עושה אותי או את שאר הסטודנטים לפחות טובים ממך? הציון שלנו שווה פחות משלך?
אם כבר אז להפך - אני שניגש כל סמסטר ל 3 מועדי ב לפחות חוזר על החומר פעמיים, לומד למועד ב' יותר קשה ממה שאתה בטח לומד לא' כי לא יהיה לי איך לתקן אז אולי בעצם אני יודע את החומר יותר טוב ממך?
אולי ה 90 שלי בעצם שווה יותר מה90 שלך? חשבת על זה?
בקצרה:
ל"מרצה" הלא מרוצה: שכר הלימוד שעליי לשלם כיום אמור היה להיות נמוך יותר מכפי שהוא כיום.
אני לא הולך להכריח אף אחד ללמד אותי. מי שלא רואה בהעברת ידע וחינוך בכללו שליחות חברתית מן המעלה הראשונה וזכות גדולה שנפלה בחלקו, שלא ילמד מבחינתי. מי שמרגיש חייב להצדיק את הלוקש, כנראה שיש משהו מעוות בהתנהלות שלו.
מעבר לכך, מבטיח לא לבלבל לך את הג'לי שאתה קורא לו המוח שלך, בתמורה להבטחה להניח לי. מבחינתי, אי תגובה לפסקה האחרונה, תיחשב הסכמה להצעה שלי.
לזמיר: התלמיד הראשון יכול לגשת מועד ב' ולשפר את הציון. אף אחד לא מכריח אותו להישאר עם הציון שלו. אין שום בעיה עם מועדי ב'. מועד ב' הוא האפשרות של תלמיד לשפר את הישגיו. אם הסטודנט השני קיבל גם הוא 90 במועד ב', אזי אין כל הבדל בין שני הסטודנטים ומניעת מועד ב' תפגע בהישגים של השני. השני בעצם מופלה. או שמא עדיף לחזור על הקורס? זה יעיל יותר ומפחית את העומס על המערכת? בטווח הארוך העניין אפילו מתחדד, כאשר תלמיד שמאחר לסיים את התואר (ונקנס על כך באופן דרקוני, כי המל"ג לא משתתף בעלות הזו, שנוחתת על התלמיד) תופס מקום של תלמידים חדשים, הלא המקום מוגבל.
טיעונים בדבר הקלת העומס - אף אחד לא מונע מהאוניברסיטה להעסיק עוד מרצים, כך שהעומס יפחת. אם יש בעיות תקציב, הרי שמהמשבר האחרון למדנו, שראשיה יכולים לדרוש תוספת תקציבית מהאוצר. הם כבר אמורים להיות מומחים בליחוח ישבני הפקידים במשרד, כך שהמלאכה לא צריכה להיות קשה יתר על המידה.
ואם כבר כסף: שידאגו גם- ולו במעט- לתנאים הפיזיים באוניברסיטה. למשל, פיקוח על המנזות, ככה שהמזון המוגש בהן יהיה נקי יותר. או נקיון שירותים שיותר מדי פעמים נראים כאילו הנוסע השמיני וחבריו הקיאו בהם. תראו אילו שירותים יפהפיים יש לסגל של החוג לארכיאולוגיה, למשל. חוץ מבידה יש שם הכל.
קיצור שנת הלימודים- אולי דווקא הארכה של הסמסטרים? לדעתי, 12-13 שיעורים של שעתיים או שלוש בכל שבוע הם מעט שבמעט (במנותק מחוסר הנעימות הכרוך בלימודים באוניברסיטה). סמסטר א' יכול להמחיש את הנקודה. הקיצור כשלעצמו רק פוגע בלימודים. תראו מה קורה בבתי הספר, שם הקיצור חוגג. מרוב קיצורים כבר לא זוכרים מה צריך ללמד וכמה.
חקיקה ראשית עומדת בדרגה נורמטיבית גבוהה יותר מתקנון פקולטטי או אוניברסיטאי. סעיף מהתקנון שלא עומד בקנה אחד רוח המחוקק ותכלית החקיקה שווה בערכו לקליפת השום. אף אחת מההמצאות ההזויות שהועלו לא מתאימה להוראות החוק. אולי מתישהוא מישהו יחליט, שההסדר הנוכחי כבר לא ראוי. פתוחה בפניו הדרך לתקן את החוק (ולא ה"חיקוק").
על סמך מה קבעת, שההסדר של מועד ב' פוגעני כל כך? אין לי מספרים מדוייקים, אבל אני מניח שרבים מאוד מבוגרי הטכניון והאוניברסיטאות, שעשו חיל בתחום עיסוקם ומצויים בחוד החנית של ההוראה, המו"פ והניהול, ניצלו פה ושם בזכות מועד ב'.
ועוד שאלה: התואיל בטובך להצביע על הפגיעה בחופש האקדמי?
אדון "לא מתבכיין"- אתה מוזמן להיות השפן בפיילוט מטעם עצמך. תדווח לנו בסוף התואר איך היה עם שכ"ל גבוה משמעותית, מועד אחד בלבד (את פשרת החמישה נעזוב- כלומר, אתה תעזוב- כעצתך), חופשת קיץ ארוכה יותר (בה גיא יסדר לך תעסוקה). גם נדחס לך את כל מועדי ה-א' לכמה ימים, כדי שתרגיש קשוח, ואם הקשיחות לא תסייע, לפחות תתחשל. עד אז, חסוך מאיתנו "תובנות" כאלו.
אני מסכים עם רוח הדברים והטון הכללי של הוכנר. דוידוב - סדר לכולם מלווה ממשלתי כך שלא יצטרכו לעבוד שנייה אחת במהלך התואר, ותראה איך הסטודנטים צולחים בקלות יתירה את מועדי א'. לו הייתה רוצה לדאוג לחופשת הקיץ שלנו הסטודנטים, היית מתייצב לימיננו בשביתה.
אבל, במנותק מזאת, בעניין מועדי ב' אני מסכים עם זמיר (אם כי 5 נראה לי מעט מידי, הייתי הולך על מועד ב' פר סמסטר). אינני מצטיין דיקן (עבודה, התנדבות, כל האלה, ואולי סתם אינני מספיק טוב), אבל עד עכשיו ניצלתי רק מועד ב'* אחד (כך שאולי זו בעצם הסיבה!).
אבל:
בצפון אמריקה, אם אינני טועה, כל סמסטר מתחלק לשני חלקים. כך שאומנם הבחינות באות במרוכז, אך גם בכמויות קטנות יותר.
בצפון אמריקה, שוב אם אינני טועה, המרצה הוא זה שבודק את הבחינה. אם היה הדבר כך בכל הקורסים בפקולטה נראה לי שמספר הערעורים היה יורד, ולו בגלל האחידות בבדיקה.
לא ברור לי כיצד הפקולטה יכולה להוביל מהלך שכזה ללא שהדבר מתקיים בכלל האוניברסיטה. וכאן הסבר קטן על ה-*. משמעותה הייתה: מועד ב' שמשמש כמועד ב', לא מועד ב' שמשמש כמועד א'.
יש בפקולטה תלמידים רבים שלומדים במסלול דו-חוגי, ופעמים רבות מתנגשים להם המועדים בפקולטות השונות בהן הם לומדים. מהלך חד-צדדי שכזה מדגיש עד כמה הפקולטה חושבת על עצמה, ולא רואה אותה כחלק מהכלל האוניברסיטאי, כל שיכול להיווצר מצב אבסורדי בו לו מבחן בקורס בחירה משפטי מתנגש לי עם מבחן בקורס חובה בפקולטה השניה - אהיה חייב לגשת למבחן בקורס הבחירה, ולהסתפק במועד ב' (ואולי ג', אבל הוא באמצע הסמסטר ואף אחד לא רוצה להגיע אליו) בקורס החובה שאינו משפטי.
בנוסף, הדבר יפגע בתלמידי הפקולטה לעומת תלמידים בפקולטות אחרות למשפטים. כך שאם לא מדובר במהלך הכולל את כלל הפקולטות למשפטים בארץ, אין באמת על מה לדבר. ימצא הסטודנט שיקח אתכם לבג"ץ בעניין.
קראתי שוב את דבריי ולא יצאתי ברור.
רעיונית אני תומך במועד אחד; מעשית שולל זאת כרגע מטעמים מנהל-אוניברסיטאיים, שיוויוניים, חוקיים (נוגד את החוק החדש, כאמור)וחושב שזה צריך לבוא כחלק מהרפורמה בהשכלה הגבוהה (הורדת שכ"ל).
מרצה אנונימי :
גם חופשת הקיץ שלנו נהרסה.
כשאתה או אחד המתרגלים שלך טועים בבדיקת בחינה או עבודה, מי מפצה אותנו?
באחד התרגילים שנדרשתי להגיש בדיני קניין פניתי למתרגלת בשאלה ספציפית והיא ענתה לי תשובה מסוימת. כאשר השתמשתי בתשובתה בתרגיל עצמו הורדו לי נקודות.
גם לאחר שפניתי למתרגל והראתי לו את האימייל עם תשובת המתרגלת הוא סרב להתייחס. וכמוהו המרצה
? מישהו פיצה אותי על זה
מעבר לכך, תיאור מערכת היחסים בין המרצה לסטודנט הוא תוצר של פערי כוחות.
אתם, המרצים, לא "חייבים" לנו דבר אבל ברור שכל צעד קטן של המרצה,השפעתו על הסטודנט גדולה פי כמה מונים מהשפעת פעולה הסטודנט על המרצה. הגורל שלנו, לטוב ולרע, מצוי בידיכם.
אז הסטודנט דורש הרבה ולא נרדם בשמירה כדי שגורלו לא יוכרע לרעה, שלא בצדק. זה לגיטימי ואני בטוח שנקטת באותה דרך כשאתה היית סטודנט בעצמך, בהנחה שלא נולדת מרצה.
לגבי טענתך על שכר הלימוד הלא ריאלי, מזל טוב על חזרתך לארץ, כנראה לא היית כאן בחודשיים האחרונים ולא ראית מה רבע מיליון סטודנטים חושבים על "ריאליות" שכר הלימוד שוועדת שוחט הציעה.
כנראה שלדעתך השכלה זה מותרות השמורים רק לילדי עשירים מפונקים שמגיעים ללימודים עם ג'יפ שאבא קנה להם.
שלום לכולם,
כדי לשדרג את הדיון אני מציע לכולם להיכנס לקישור שבתחתית התגובה וללחוץ על פרוטוקול ה"ח זכויות הסטודנט.
http://tinyurl.com/26h8a7
(הלינק ה"מוזר" נועד למנוע יו.אר.אל ארוך מאד)
ולעניין המערערים הסדרתיים, הנה הצעה: תשלום עבור ערעור. כמו בהרבה מערכות, כולל זו המשפטית, זכות הערעור אינה זכות חינם לרוב. התשלום יכול בשתי דרכים:
א. כסף. סכום פעוט, כך שסטודנט המערער על מבחן או שניים בסמסטר לא ירגיש פגיעה קלה בכיסו. המערער הסדרתי לעומת זאת, סכום ערעוריו יצטבר לכזה המכביד עליו. סכום של כ-20-25 שקלים פר ערעור, למשל, יכול להצטבר לכמעל מאה ש"ח לסמסטר אצל המערער הסדרתי.
ב. נקודות. סטודנט המערער מסכן מראש נקודות מציונו, נגיד נקודה או שתיים.
סטודנט שערעורו יתקבל, לא יפסיד את אותן נקודות. סטודנט כי ימצא שערער לשוא, יאבד כנקודה או שתיים מציונו. סטודנט הבטוח בצדקת ערעורו לא יהסס לערער; מערער סדרתי יחשוב פעמיים.
גם בנושא הכספי ניתן לעשות את אותה שיטת ה"תשלום בדיעבד". הדבר נהוג גם במועדי ג' - תלמיד שסתם נרשם למועד מיוחד ולא ניצל זאת משלם קנס. סטודנט שניגש למועד ג' לא משלם כלל.
ועוד בנושא הערעורים. הנה קריאה לועדת ההוראה הפקולטתית שתפעל לכך כי יהיה ניתן לערער על כל מבחן. על מבחנים אמריקאיים בפקולטה אי אפשר לערער (בפקולטות אחרות כן). יתרה מזאת, לא תמיד ניתן אפילו לצפות בהם ולדעת מהי התשובה הנכונה לצורך למידה והסקת מסקנות לקראת מועד ב'. המבחנים הרי חוזרים על עצמם כל שנה, ואסור להוציא עותקים מהם (שערורייה נוספת, באופן כללי). המרצים מתעצלים לכתוב מבחן חדש, והסטודנטים משלמים על כך.
ועוד משהו. בצפון אמריקה, שוב אם אינני טועה, המרצה גם כותב את המבחנים. אצלנו בפקולטה לפעמים המתרגלים כותבים את המבחנים. מה שנקרא, טוב שיש מי שדואג לחופשת הקיץ של עצמו.
כאשר היו דיונים בוועדות הכנסת לגבהי הקטנת העומס בבתי המשפט הציעו פקידי האוצר להעלות את האגרה. בייניש התנגדה בטענה שלא יכול להיות שהנגישות לצדק תהיה רק של העשירים.
הדרך לגרום לאנשים להגיש פחות ערעורים היא להסביר להם יותר טוב את הדרישות מהם עוד לפני המבחן ואת טעויותיהם לאחריו, בבדיקה הראשונה ולא להשתמש בשיטות הפחדה שרק יוצרות ניכור ותסכול מן המערכת.
אנונימוס : איך תוכל לדעת אם מערער מסוים מאמין בצדקת ערעוריו או שהוא "סדרתי"? כמעט בכל מבחן שהיה לי יכולתי למצוא נקודה אחת שאני חולק בה על הבודק ואני בטוח שכולנו ככה.
מעבר לכך, הצעת כי סטודנט ה"בטוח" בצדקת ערעורו באמת לא יירתע מלשלם ולקחת סיכון על עצמו. מה יקרה אם ערעורו יידחה והוא יפסיד מכך?
הרי בפעם הבאה שיהיה "בטוח" בצדקת ערעורו יחשוב הוא שנית האם להגיש ערעור ובכך השגנו בדיוק ההפך ממה שרצינו !
ראשית הערה על הטיעון בפוסט עצמו. הטיעון היה שהחוק מסדיר באופן גס נושאים שאינם מתאימים לחקיקה ראשית, מחד, ונמנע מלהתייחס לנושאים חשובים יותר אך טעונים, מנגד. הבאתי את הנושא של מועד ב' וזכות הערעור כדוגמאות בלבד לנושאים שהיו עד כה בסמכות פנים-אוניברסיטאית.
בקיצור, לא התיימרתי לדון באופן מעמיק (או בכלל) בנושאים אלה לגופם. עם זאת, אני שמח על הדיון המעניין שהתפתח בנושאים אלה (אם נתעלם מהעקיצות האישיות המיותרות, שבדרך כלל גם מוטעות).
לגבי מועד ב', הבעיה שההצעה בעניין זה מבקשת להתמודד איתה היא אותם סטודנטים לא מעטים שלא מגיעים כלל לכיתה כל השנה, ומקבלים בסוף קרדיט על קורס שכלל לא נכחו בו (ולמעשה בשום מובן מהותי לא למדו בו), רק בגלל שאפשר לעבור מבחנים רבים במשפטים, בעזרת מחברת מבחן, עם לימוד של יומיים-שלושה-ארבעה לפני הבחינה. זה לא אומר שהם יודעים ומבינים את החומר לאחר הבחינה, רק שהם הצליחו לעבוד על המערכת. אחת הסיבות שזה אפשרי היא מרווח הזמן הניכר בין בחינות, שמתאפשר כאשר מותר לגשת למועד ב' כמועד ראשון במחצית הבחינות. את זה היה כדאי למנוע. כמובן שאף אחד לא רוצה למנוע מועד נוסף במקרה של חפיפה במועדי הבחינות בתוכניות המשותפות.
לגבי ערעורים, מנסיוני רובם המכריע ערעורי סרק לא ממוקדים, בסגנון של "ידעתי את החומר מצויין אבל קיבלתי ציון נמוך, אז אני מבקש לבדוק שוב את הבחינה" (אישית אני מתעלם מערעורים כאלה אז הם לא גוזלים זמן), או נסיונות להסביר בדיעבד למה התכוונת אף שזה לא היה ברור בתשובה (זה כבר גוזל זמן).
אם יש טענות לגבי אופן בדיקת הערעורים אפשר לדון/לטפל בהן בנפרד, אבל איזה הצדקה יש לתלמיד בודד להגיש יותר מחמישה (נניח) ערעורים שכולם נדחו?
ד"ר דווידוב
בנוגע למועדי ב' :
נראה לי שאתה מתבסס על תחושת צדק פנימית שלך שאמורה לתגמל לכאורה את מי שמתאמץ להופיע לשיעור ולא את העצל שנשאר בבית.
זה לגיטימי, ודי דומה לתחושה הפנימית שלי אבל :
ראשית, ישנם סטודנטים שאובייקטיבית לא יכולים להגיע לשיעורים רבים. כאלה שעובדים על מנת לממן את התואר למשל.
הרי שמאמצם של אלה גובר פי כמה מונים על אלה אשר מתרכזים רק בלימודיהם.
השיטה הנוכחית מעניקה יתרון בכך שפותחת את שערי האוניברסיטה כלפי אלה שלא היו יכולים לעשות זאת אם היו מוכרחים להגיע ולשבת פיזית בכל השיעורים.
שנית,
יש בעיות לעיתים בסידור המערכת : בימי שני למשל יש לי שיעור אחד בלבד, נראה לך הגיוני שאעשה דרך של שעה כל כיוון, 2 אוטובוסים הלוך, 2 חזור ועוד עם לוח הזמנים הבלתי אפשרי של אגד, בשביל שיעור אחד?
במקום לבזבז חצי יום בלחכות בתחנות אוטבוס אני אלך לעבוד, ואולי אפילו אשלים את השיעור לאחר מכן. זה שאני לא מגיע לשיעור פיזית לא בהכרח אומר שאני לא מתכונן אליו.
שלישית,
"זה לא אומר שהם יודעים ומבינים את החומר לאחר הבחינה"
זהו ציטוט שלך כמובן
איך אתה יודע שזה לא אומר את זה, אם שיטת מתן הציונים באוניברסיטה תומכת בזה לחלוטין?
אולי ההצלחה במבחן לאחר יומיים-שלושה של לימודים בלבד מראה משהו חיובי על הסטודנט הצולח זאת?
איך אתה יכול לקבוע שאותו סטודנט יידע פחות טוב את החומר או יהפוך לעורך דין פחות טוב בעקבות את?
רביעית, אולי הבעיה היא במערכת והתגמול צריך להיות חיובי כלפי אלא שכן מופיעים לשיעורים ולא שלילי, בבחינת "עונש" לאלה שלא מופיעים
אלון,
לערער במשפט עולה כסף. להגיש בג"ץ עולה כסף. בחינות הפסיכומטרי עולות כסף. להוציא רשיון נהיגה עולה כסף. לא הצעתי להעלות את האגרה לסכום שבלתי אפשרי לעמוד בו. המצב כרגע הוא שאין תשלום. הצעתי שכן יהיה תשלום שאינו רב לערעור בודד, אך מצטבר לסכום רב עבור כמות נכבדה של ערעורים בלתי מוצדקים (ואם הם כולם מוצדקים - העלות תהיה אפס).
אכן, המטרה היא שיחשוב שנית האם להגיש ערעור. אם הגיש סטודנט ערעור, ולמרות בטחונו הרב בו הוא נדחה - להבא יהיה פחות בטוח באותו מצב דברים. לכן לא יגיש ערעור, וימנע ערעור שוא. כך ילמד הסטודנט מהו ערעור מוצדק ומהו לא. זוהי מערכת הסברה יעילה מאוד.
בכל מבחן כמעט אני מוצא את עצמי חולק על הבוחן, ועדיין לא הגשתי ערעורים רבים בפקולטה. לא כל מחלוקת היא בהכרח טעות שאני בטוח בה.
גיא,
הדברים שאתה אומר מדאיגים אותי. האם אתה שוטה עד כדי כך גדול שניחנת ביכולת ניבואית מתי ערעור הוא מוצדק או לא גם מבלי לבדוק אותו כלל?
עד כמה שבדקתי, הנוכחות ברוב השיעורים בפקולטה אינה חובה. סטודנט שלא נוכח בשיעורים, לא עובד על המערכת. המערכת מאפשרת לו לעשות זאת. אולי ציונו הגבוה במבחן, גם ללא נוכחות בשיעורים, מעיד על יכולתו המשפטית הגבוהה והינו סימן לכך שיהיה משפטן דגול שינצח באינספור תיקים צודקים ויחבר מאמרים מעמיקים לרוב?
הרי הנוכחות בשיעורים עוזרת למקד אותנו על "מה שהמרצה אוהב" לפעמים. אולי בכך אנו "עובדים" על המערכת? אולי המערכת עובדת כך על עצמה? בכלל, למה להיות נגד סטודנטים עם ציונים גבוהים, לא משנה כיצד השיגו אותם?
החזקה היא, ותקן אותי אם אני טועה, שציון משקף את ידיעותיו של סטודנט. מה זה משנה אם לשם כך הוא צריך להיות נוכח בכיתה או לא? מה זה משנה כמה "עבודה" השקעתי? נמאס מהמוסר הקפיטליסטי המאוחר השמרני הזה.
אם אני מוציא 100 בכל המבחנים בלי ללמוד ובלי לבוא לאף שיעור ובלי לקרוא אף פסק דין פשוט כי יש לי "כשרון" משפטי, האם אני פחות טוב מסטודנט שבא לשיעורים ולמד והוציא 90? עד כמה שאני יודע, מתגמלים בעיקר על ידע, פחות על מאמץ. על המאמץ מתגמל הציון המיטיב. למרות שזה סתם תגמול על לקקנות.
אולי אם שיעורים מסוימים היו יותר מעניינים, ובעלי ערך מוסף מעבר למחברת הבחינה וספרי מחשבות, סטודנטים היו מטריחים עצמם לבוא. אולי. לפעמים זה סתם מתנגש לנו עם עבודה.
אנונימוס :
אני חייב להודות, שכנעת אותי לגבי נושא הערעור.
כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי,בסוף החלטתי להכניס הכל בכמה נקודות:
*ערעורים רבים נבדקים בצורה רשלנית ומזלזלת (מבלי להכליל)
*המרצים שבדקו את הערעור בצורה זו (ודוגמאות יש למכביר) חטאו לתפקידם ואיני מתעלם מעובדה זו - יש למצוא סעד לסטודנט שערעורו לא נבדק כהלכה
*למרות הנקודה הקודמת - ריבוי ערעורים פוגע בסטודנטים "הרגילים"
*הוא מאפשר ל"מערערים סדרתיים"(לרוב מצטייני דיקן) להציף את המערכת ולפגוע בסטודנטים רגילים, המגישים 2-3 ערעורים בתואר
*למה לפגוע? ערעור אחד מתוך 4 ייבדק יותר טוב מערעור אחד מתוך 65 (ובלי קשר לאיכות המרצה - כולם בסופו של יום בני אדם), וכן ריבוי הערעורים יוצר הנחה, גלויה או סמויה, אצל המרצה כי הסטודנטים כולם מנסים "לדוג" אצלו נקודות.
*על מנת לפתור הבעיה יש לפעול בשני המישורים - הגבלת מספר הערעורים למספר העולה במעט על ממוצע הערעורים של סטודנט רגיל בתואר, ויצירת מנגנון אכיפה שימנע בדיקה מזלזלת של ערעורים.
*קשה לי להסכים עם היוזמות, המעניינות כשלעצמן, לגבות כספים או להוריד נקודות - יוזמות אלו וודאי אינן משרתות שום אינטרס צודק - מותר לסטודנט לטעות בערעור, ולא ניתן ליצור אפליה בין סטודנטים בעלי אמצעים לסטודנטים מעוטי יכולת
*אני חושב שרבות מהיוזמות בחוק, ביניהן האיסור על ביטול מועדי ב' אשר היה מונף כחרב מעל ראשנו, הן ברוכות וחשובות - עם זאת האיסור על הגבלת מספר הערעורים יכול לעמוד בעוכרינו.
גיא
ברשותך, אני מבקש התייחסות לכמה מהעניינים שהעליתי ולא זכו לתגובתך או כאלו הדורשים הבהרה. אציין אותם במרוכז:
1. עניין ועדת ההוראה- מטרת הדיון ושיקולים שהועלו.
2. הפגם בטיפול בערעורים כיום.
3. האם קיימים מנגנונים של הטלת סנקציות על מרצים או עוזרי הוראה שטעו או התרשלו?
4. אילו מנגנונים קיימים כיום כחלק מהביקורת הפנימית (פקולטטית, לענייננו) על האופן בו נבדקים מבחנים ועבודות?
5. האם קיימים מנגנונים לפיצוי סטודנט שנפגע ו/או ניזוק כתוצאה מטעות או רשלנות של מרצים, עוזרי הוראה ומנהלת הפקולטה (ולא הכוונה לציון הגבוה מבין שני ציונים בעת איבוד בחינה, למשל. כיוונתי למקרים כמו אלו שהוזכרו ברשימה הקצרה הראשונה שלי בפוסט הזה)?
6. שאלה נוספת, אם כבר: מדוע אין חובה לפרסם פתרון מלא של עבודה/ מבחן בכתב? אני לא עוסק בפתרון בע"פ, כיוון שאין לו בהכרח תיעוד, כלומר, אני רוצה את זה בכתב, כדי שלא יהיו אי הבנות אח"כ.
יש לי הרבה הערות בקשר למה שכתבת בתגובה. אני אשמור את זה לאח"כ. זה מעייף- ובעיקר מעצבן- אותי.
לאנונימוס (אחד מהם, ואגב, האם הוגן להגיב באנונימיות כלפי אדם שאתה מכיר?): אני ממש לא רוצה לפתוח את זה, אבל ההשמצות שלך כלפיי אינן במקומן. לידיעתך, אני עובד כ-70 שעות בחודשי הלימודים בשביל לקיים את עצמי ולשלם שכ"ל, בנוסף למחויבויות אחרות שלא נכנס אליהן, אז אני בוודאי לא הכתובת להאשמות שהועלו, ואם במקרה הייתי מצטיין דיקן זה למרות השיטה ולא בגלל השיטה. מוטב לך להתמקד בשאלה המהותית ולא בדברים שאינם קשורים לעניין. אגב, דווקא המצב הנוכחי מיטיב עם אלה שלא עובדים, ויכולים להרשות לעצמם לטחון מועדי ב' על ימין ועל שמאל.
הוכנר: התקשיתי מאוד לדלות את מוץ הדברים מבליל הגידופים, והטענות שאין להן קשר ולו קלוש למה שכתבתי מוקדם יותר. בכל זאת לגבי מה שהצלחתי לדוג:
טענת נעליונות נורמטיבית של החוק: זה נכון, יחד עם זאת, כאשר החיקוק ניתן לפרשנות ומאפשר התנהגויות חוקיות שאולי לא עליהן חשב המחוקק - אין דבר לגיטימי מכך (ומה שטוב בענייני מס על אחת כמה וכמה טוב בעניין הבחינות). אם הייתה מושקעת קצת יותר מחשבה בחוק החדש (למשל, סעיף הגדרות ראוי) אפשר היה בקלות למנוע זאת, אבל, כצפוי, נעשתה חצי עבודה. אם רוצה המחוקק - שיטרח וישלים את העבודה. אם לא - אין לבוא בטענות למי שמשכיל לנצל פרצות בחוק. אגב, אתה חושב שבית משפט יתערב בהחלטת פקולטה למשפטים לתקנן ציון רק פעם אחת עבור תלמיד? אני לא יודע, אבל בטוח לגיטימי להעמיד זאת במבחן.
הפגיעה בחופש האקדמי: החופש האקדמי כולל גם את החופש לקבוע את אופן הערכת הסטודנטים. אחרת, אולי נקבע בחקיקה ראשית כמה שעות יארך מבחן וכמה שאלות (אמריקאיות) יהיו בו?
ולאנונימוסים האחרים שלא משכילים לראות שהגבלת מספר המועדים תשפר את מצבנו כסטודנטים: זכרו שהגבלה זו תחול על כולם, לכן, אחוז העוברים יתייצב במהרה על אחוז זהה לאחוז העוברים בשני מועדים, רק שהממוצע ישקף בצורה נאמנה הרבה יותר את מיקומו של כל סטודנט ביחס לשאר הסטודנטים (וזה מה שחשוב, לא "הערך הנומינלי" של הממוצע). במצב הנוכחי הציון הולך ומאבד מערכו. תשאלו את הסטודנטים לפסיכולוגיה, שנאבקים באופן מגוחך ואבסורדי על עשיריות וחצאי עשיריות בציון כל מבחן, לאן זה מוביל.
זמיר.
ולאנונימי האמיץ שהסכים איתי -
כמובן, הכוונה להגבלת מועדי ב' שמשמשים כמועד ב' בפועל. מבחינת מועדים חייבים להיות שני תאריכי בחינה בכל מקצוע.
כמו כן, ברור שהדבר חייב להיעשות בתיאום עם שאר הפקולטות למשפטים, מהמעט הידוע לי, מחשבות בכיוון קיימות גם באוניברסיטאות אחרות.
זמיר.
מוטי,
פעם אחת זו טעות. אולי גם בפעם השנייה והשלישית. עשר פעמים בתואר כבר לא, זהו ערעור סדרתי. מי שטועה פעמיים ואפילו שלוש יספוג עלות זעומה של כ-75 ש"ח למשך תואר שלם. בסכומים שאנו משלמים, סכום זה אינו יוצר אפליה. סטודנט שיטעה כעשר פעמים ויותר ישלם סכום נכבד יחסית. יהיה מי שיגיע ל-100 ש"ח בסמסטר. וזה מגיע לו, למערער הלא מוצדק הסדרתי, על חטאו. הא מסרבל את המערכת ופוגע במערערים הסבירים. אינני מעוניין להגן על כאלו, אפילו מצבם הכלכלי לא מאפשר זאת. מצבם הכלכלי של אף אחד לא צריך לאפשר ערעור סדרתי.
ומה לגבי תשלום בנקודות בודדות לערעור שוא? אין כאן שום שאלה של דלות אמצעים.
כשאזרח מגיש ערעור לבימ"ש עליו לשלם אגרה והוצאות משפט. במקרה של זכייה, הוצאות אלו לעיתים מוחזרות לו. במקרה של הפסד, לעיתים הוא אף צריך לשלם לצד שכנגד. אם מדובר בערעור על גזר דין - עליו לקחת בחשבון שהשופט יכול אף להרע את מצבו ולא רק להיטיב עמו.
האם זה אומר כי זכות הערעור מתבטלת? לא, זה רק אומר שאנשים חושבים פעמיים לפני שהם מעמיסים על המערכת.
הגשת עתירה לבג"ץ עולה כסף רב. אם לא הייתה עולה כלל, תאר לך עד כמה הייתה מועמסת המערכת המסורבלת גם כה. לעיתים, פותר בימ"ש מאגרה מראש. אני מציע פתור לערעור מוצדק. ואם קיימים סטודנטים בפקולטה שאינם מסוגלים לעמוד בעלות של כ-25 ש"ח עבור ערעור שוא (!) - אני חוזר ומדגיש: ערעור מוצדק יהיה חינם וכך אין שום אפליה - באותם מקרים מיוחדים המערכת תיתן להם פתור מראש. כך שאל חשש בנושא האפליה.
להוכנר,
רשמת כי " מועד ב' הוא האפשרות של תלמיד לשפר את הישגיו". אכן כך. אך מדוע חובה לתת לתלמיד הזדמנות לשפר את הישגיו באותו הסמסטר? אני בכלל לא חושב שזה ברור מאליו שיש לנו את הזכות הזו. מנין היא קמה? על מה היא מתבססת? מי שלא הולך לו בפסיכומטרי, ניגש במועד הבא. משלם סכום נוסף.
אך כאמור, כל עוד סטודנטים רבים נאלצים לעבוד קשה למחייתם ולמימון לימודם, נראה לי הוגן לתת את ההזדמנות להיבחן במועד ב'. כשתהיינה מלוות ממשלה, אוותר ברצון על מועדי ה-ב'. עד אז, לצערי, הם הכרח.
ההתבטאויות הגסות והפוגעניות של הוכנר יחד עם ביטויים מעליבים אחרים של האנונימיים למיניהם..
מייצרים תחושת קבס וגועל נפש שמאפילה על התוכן.
זה קצת כמו לנסות להקשיב לאדם אחוז אמוק אשר צועק וצורח ומנפנף בידיו ורוקע ברגליו.
אני לא יודע איך לדבר עם אחד כזה.
אני לוקח את הרגליים ועף משם.
כמובן, השורש הוא פ.ט.ר.
פוטר
פטור
הפטרה
יש כאן כל כך הרבה אנונימיים שזה מבלבל. אתם לא חושבים שזה קצת מטופש??
האם אנונימי א' ואנונימי ב' לא רוצים שייתייחסו אליהם בנפרד ולא כגוף אחד?
שימו לב, שימו לב - הצעה גאונית לפיתרון: במקום לקרוא לעצמך אנונימוס אתה או את יכולים להמציא כל שם בדוי אחר ואז "מלך הערפדים" יוכל לענות ל"אוקספורד" וכולנו נוכל לדעת מי מתכוון למי ומי משיב למי ועל מה.
המצב הנוכחי מזכיר את המערכון הקלאסי מבלי סודות (צביקה א' מוסר לצביקה ב')
אנונימי י"ג
צודק,
אני האנונימי מתגובות מס' 8, 9, 12, 16, 22 ו-24.
(תשלום עבור ערעורים; בעד מועד אחד בעולם אידיאלי)
זמיר, הרי שלוש הערות קצרצרות בנוגע למה שכתבת:
1. החופש האקדמי נפגע באופן מידתי. כל שעשה המחוקק, הוא יצירת הכרה מוסדית באינטרסים כלליים (נניח, מועד ב', ערעור או הקלה בנטל המס) של הסטודנטים באופן של הכנסתם תחת כנפי החוק. לא שללתי תיקון עתידי של החוק, אבל בנסיבות הקיימות קשה להניח שבשנים הקרובות המצב ישונה.
יכול להיות שלא יצא לך להיתקל בסמכויות הרחבות של שלטונות האוניברסיטה. אבל אם יצא לך, ודאי שמת לב כמה שרירותיות, חוסר סבירות, חוסר הוגנות, אי מתן אפשרות למימוש כללי הצדק הטבעי וכיוצא בזאת רעות חולות של סמכות רחבה מדי יכולות לשמש בערבוביה בהחלטות של המוסד. לא מדובר בכל מקרה ומקרה, אלא שהמקרים הללו שכיחים למדי, לפחות בפקולטה שלנו.
מן העבר האחר, כפי שציינתי, לא נראה שישנם בנמצא מנגנונים שמאפשרים השתת אחריותיות על בעלי תפקידים רלוונטיים, כך שכאשר שיקול הדעת המוסדי רחב ואין עליו ביקורת אפקטיבית (מעין "איזונים ובלמים", אם נרצה), ההפקרות חוגגת.
בטווח המיידי הסטודנטים הם שסובלים מזה, בגלל פערי הכוחות העצומים בינם לבין המוסד. בטווח הארוך, ארגון ציבורי, החסר עקרונות של מנהל תקין, עולה יותר, מפיק תוצר פחות באיכותו והזוית של האנטרופיה שלו חדה יותר, כי לאורך זמן הוא מאכל את עצמו. לכן, ביקורת אפקטיבית ושיקול דעת מצומצם למינימום ההכרחי שומרים על הקצאת משאבים נכונה ומניעת בזבוזם.
2. באופן כללי: מקרה שאינו כזה ש"זועק לשמיים" לא מעניין את בית המשפט. וגם אם הוא נופל להגדרה הזו, יש מספיק תחנות בדרך, בהן העניין יכול להיעצר. בניגוד לתפישה של "שחור לבן" בשנה ראשונה או שנייה בבית הספר למשפטים, במציאות הרוב המכריע של הסכסוכים לא מגיעים לבית משפט, מנותבים ממנו החוצה, לפתרון בדרכים חלופיות, או נסגרים בין הצדדים טרם ניתנה פסיקה סופית.
3. לקביעה מצדך בדבר שיפור וגו' אין על מה להיסמך. זו השערה גרידא. למעשה, ההיפך הוא הנכון: מי שנכשל במועד א' יכול רק לשפר את מצבו במועד ב', כך שהאחוז שונה באופן מהותי.
כנ"ל לגבי ציון שמאבד מערכו וכל השאר. מה גם שלא הרי סטודנט למשפטים, הזקוק לממוצע של כ-80 על מנת להמשיך לתואר שני, כהרי סטודנט לפסיכולוגיה, הזקוק להימצא באחוזון עליון מסוים של הכיתה על מנת להמשיך לתואר שני כתנאי להפיכתו ביום מן הימים לפסיכולוג.
לסטודנט שהגיב למוטי: אתה מומן להעביר לי את העלות של 2 ערעורים (אפשר גם יותר), מבטיח להקדיש את הלגימה הראשונה לחייך. אם אתה יכול לקנות לי גם שניים מלבורו לייט ואולי גם כן איזה משהו קטן לכרסם קלות- נניח, 200 גרם שוקולד מוריץ, אני בכלל אהיה אסיר תודה. על חשבונך, כן? אבל לא על הגב שלי. שלי עמוס קש. עם פתח, כמובן.
לסטודנט שאחריו (תגובה 22, אם איני טועה. צריך פה מספור תגובות או פרט אחר שיקל על הזיהוי עם כל הרבה אנונימיים. אולי "מספרי ברזל"?): אם זה לא זה שהתייחסתי אליו בתגובה השניה שלי, אתה מוזמן להצטרף לפיילוט ולדווח על רשמיך בסיומו.
לזה שאחריו(23?), שחדר אל הדיון כרוח סערה בכוס מים (גיא, כפי שהדברים נראים, אני מנבא פה רייטינג מטורף שטרם נראה כמותו בבלוג): ביי [נימה סכרינית, מנפנף במרץ]...רגע...יש לך משהו תקוע... תבקש ממישהו אחר שישלוף את זה, אני לא בעסק.
...רצית להביע משהו?
שלום לד"ר דוידוב ולמבקרי הבלוג. אני רוצה להביע הסכמה מלאה עם דבריו של אלון25 שכתב שריבוי הערעורים נובע בעיקר מאי-הבנה איך נראית תשובה נכונה במבחן. צר לי להסכים אם אלון. המרצים אינם מלמדים איך לכתוב, איך לנסח ואילו נקודות להזכיר בתשובה. וזאת לפי דעתי לא משום שאינם רוצים לגלות את הידע הזה לסטודנטים או לגרום להם לחפש את הפתרונות הטובים, אלא משום שהם המרצים בעצמם לא יודעים מהי השיטה. מה שקורה הוא שהם מתחילים לבדוק ותוך כדי הבדיקה מחליטים מה היה כדאי להוסיף ומה לגרוע. אין שיטה ברורה איך כותבים ולמה מתייחסים.
לעצם הרשומה של ד"ר דוידוב אני יכול לומר שלא ברור מה אצה להם למחוקקים הדרך לחוקק חוק לגבי מועדי ב' באוניברסיטה ודברים מהסוג הזה. לדעתי, ככל שתמעט הרשות המחוקקת להתערב בנעשה באוניברסטיה כן ייטב לשתיהן.
אני חושב שאנשים כמו זמיר (לאו דוקא אישית, אני בקושי מכיר אותו, אלא כפי שהוא משתקף מדבריו כאן) הם דוגמא לתחרותיות מהסוג הטיפשי שאינו עוזר לאינטרסים שלהם. זה שאתה תלמיד כ"כ טוב ומשקיען או מהיר קליטה שאתה משיג ציונים טובים במועד אחד בכל המבחנים, זה נהדר. העובדה שאנשים שבמועד אחד בלבד היו מקבלים מעט פחות בממוצע מאשר בשני מועדים, לא באמת משנה לך. זה שהשקעת ואחרים לא, גם לא משנה לך- זה רק לטובתך.
זה לא מקפח אותך. מתי תבין את זה? אולי בגיל 70..
אם אני לא באתי לאף שיעור ואתה באת לכולם, ואני מצלם את החומר ממישהו- עדיין אתה מן הסתם תדע את החומר יותר טוב ממני. אז מה הבעיה שלך, שאולי אני אשיג את אותו ציון? אף אחד לא מנע ממך לא לבוא, ובכל מקרה אתה המורווח. התחרות שלך איננה מולי אישית! יש מסגרת של כללים באוניברסיטה, ולכל אחד אלה שמיטיבים עם אופיו ואלה שלא. אתה לא יכול לצפות שכל כללי האוניברסיטה יהיו לטובת שיטת הלימוד המועדפת על זמיר, או על גיא דוידוב, עם כל הכבוד.
האוניברסיטה איננה בי"ס ותגמול על השקעה או רצון טוב (או התחכמויות מבזבזות זמן) ניתן בציון מיטיב, וגם זאת פריבילגיה של הפקולטה שלנו. תתמודדו! הרי בסופו של דבר, בעולם אידיאלי לא הייתי לומד המון קורסים שלא אעשה בהם כל שימוש בתור עו"ד, למשל דיני משפחה. אז מה? את מי מעניינות ההעדפות שלי? יש סטנדרט אחיד שמהווה אופטימום. וכך גם לגבי שני מועדים.
יונתן, סטודנט
גיא, ענה בבקשה על השאלות שהועלו על ידי. אם לא על כולן, לפחות על החלק שאתה יודע לענות.
אמנם לא מצופה ממך לענות על כל שאלה שהקוראים מעלים, אלא שאתה הוא זה שפרסם את הפוסט, לכן קשה לומר שהתייחסות אליהן תהיה בקשה החורגת מגדר הרגיל. מה עוד, שאני חושב שהשאלות שהצגתי מעניינות לא רק אותי, אלא את רוב התלמידים בפקולטה, שמעניין אותם לדעת איך היא מתנהלת ואיך דואגים שהיא תתנהל כראוי.
אגב, אני מסכים במאת האחוזים בעניין השגה שהועלתה פה לגבי עניין הנוכחות בשיעורים על ידי אחד מהמגיבים. ועל מנת לחדד את זה; רוב השיעורים שמועברים כיום בפקולטה משעממים להחריד. המרצה היחיד שאני ראיתי באוניברסיטה, שמצליח לא להרדים את התלמידים בעת העברת החומר, נמצא קומה מעל, בביה"ס למדעי המדינה (ד"ר יאיר זלמנוביץ', אם מישהו מכיר). ולחשוב שמדובר במרצים במקצוע הכי פוליטי שיש...
מפליא אותך, שתלמידים לא רוצים לבוא ללמוד? עשה בדק בית. הלא זה מרגיש כמו רמייה; יש פה איזו הבטחה מובלעת, שנלמד מרטוריקנים גדולים כמו אלו שעליהם אנחנו שומעים, אלא, שאז אנו צונחים אל בינות לטרשי המציאות- חוץ מכמה מרצים, שעוד איכשהוא מצליחים לשמור על רמות עירנות ועניין מסויימות, המרצים בכללותם פשוט בינוניים (ויודגש- במנותק משאלת איכותם כחוקרים). עם רמת כריזמה כשל מתי כספי, תהיה זו חלמאות לסבור, שככה ניתן ללמוד.
תלמידים בוחרים ללמוד מתקצירים שונים או ממחברות בחינה (שרמות הדיוק בעובדות וההקפדה על רהיטות ואיות נכון בהן פשוט מביכות) כי ההרצאות לא מעניינות מספיק. אם הן היו מעניינות, לא היינו נוגעים בג'אנק פוד הזה.
גיא, טול קורה מבין עיניך; רע ללמד ככה. לא באמת בעיה להעביר ככה תואר, אבל הרצאה ממוצעת היא עסק כל כך משמים, שאי אפשר להאשים את הסטודנטים. אם אתה היית במקומנו, לא היית פועל אחרת. ואולי כן, אבל בעצמך ציינת, שהרוב מצביע ברגליים. וזה לא בגלל עצלות ושאר הטיעונים האומללים האלו. מי שהתקבל לפקולטה הוכיח כבר שיש לו יכולת אינטלקטואלית לא רעה ויכולת לקלוט יפה את הנלמד.
רוצה תלמידים שבאמת מקשיבים ולוקחים חלק פעיל בדיונים בשיעורים? תן נקודות מיטיבות על הופעה בשיעורים, או שקלל את זה כחלק מהציון (10%, כמו שעושים חלק מהמרצים) ותתחיל להיות מעניין. איך? לא יודע בדיוק להסביר, אבל אני מרגיש, שאם אני באמת אוהב משהו, הדיבור שלי בעניינו לא יגרום בקרב מאזיניי להתעוררות של יצר לאו בר כיבוש בדבר דפיקת הראש בקיר, כי הטון יהיה נלהב יותר.
לא נראה לך העניין? אפשר להישאר עם הביקורת בכיס ועם כיתה ריקה. רק אל תמהר להאשים אותנו. תחת זאת, אתה יכול לבקר את המדיניות של הפקולטה ואת עצמך. אלא אם אתה מאלו שאוהבים למתוח ביקורת (על אחרים) ולדרוש (אך לא לקיים).
האמת? מהמעט שבמעט שאני מכיר אותך, אתה לא לגמרי כזה. אבל עדיין יש לך כיתה ריקה.
גיא שלום,
אני מציע לך להתעלם מגיבוב המילים של הכותב הקודם ולהמשיך ולהיות אותו אדם ומרצה שכולם אוהבים.
סטודנט אמיתי.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>