תג

יום ראשון, פברואר 21

ההתמכרות של המדינה לכליאה

ביום רביעי האחרון התקיים הסיבוב השלישי בבקשתה של אתי אלון לשחרור מוקדם. לפני כשלוש שנים ועדת השחרורים דחתה את בקשתה הראשונה. לפני כשנה התקבלה בקשתה לשחרור מוקדם אולם עתירת הפרקליטות כנגד ההחלטה התקבלה, ובית המשפט המחוזי ביטל את החלטה הוועדה והותירה לרצות שנה נוספת בכלא. אתמול, בלחץ ועדת השחרורים, סוכם כי בעוד חצי שנה הפרקליטות תסכים לשחרורה, ואלון הסירה את בקשתה לשחרור כעת.
ההתנגדות העיקשת של הפרקליטות לשחרורה המוקדם היא דוגמה נוספת להתמכרות הבלתי סבירה של החברה הישראלית לעונש המאסר. אין להתנגדות הזו כל הצדקה. אין מחלוקת, אתי אלון ביצעה מעילה - מהחמורות בתולדות המדינה. אבל עונשה היה בהתאם – מהחמורים בתולדות המדינה. היא נדונה ל-17 שנות מאסר, אחד העונשים הכבדים ביותר שהוטלו אי פעם על מי שביצע עבירה שאינה עבירת אלימות. עכשיו השאלה אינה עוד חומרת העבירה אלא התאמתה לשחרור מוקדם ככל אסיר אחר.
על פי החלטת בית המשפט שניתנה לפני כשנה אתי אלון היא אסירה למופת. היא לקחה אחריות מלאה למעשה, עברה הליך שיקום בכלא והיא צפויה להמשיך בהליך שיקום בפיקוח הרשות לשיקום האסיר עם שחרורה. למרות זאת המדינה עמדה על רגליה האחוריות, והצליחו למנועה את שחרורה שלוש שנים לאחר חלוף שני השלישים מתקופת מעצרה.
הטענות כנגד השחרור נשמעות כמעט מצחיקות. העיקרית שבהן היא שאתי אלון עדיין מסוכנת. זו גם הטענה של המדינה שבית המשפט קיבל בסיבוב הקודם (כשהחליט לבטל את החלטת ועדת השחרורים לשחררה). בית המשפט קבע כי אלון "לא הוכיחה, חרף לקיחת האחריות וההליכים הטיפוליים שעברה במהלך מאסרה, לרבות באגף השיקום הפרטני ובקבוצה הטיפולית לעברייני מרמה, כי שחרורה המוקדם לא יסכן את הציבור ורכושו, גם אם לא תעבוד בבנק אלא בבית דפוס, כפי עבודתה היום". לא עזרו לה גם הדוחות של שירות בתי הסוהר, רש"א והפסיכולוגים שקבעו שאין בהתנהגותה דפוסים עברייניים ושיש לה מוטיבציה גבוהה להמשך טיפול – לדעת מערכת המשפט היא עדיין מסוכנת לציבור ולרכושו. איך בדיוק? איזה סיכון לרכוש הציבור היא יכולה לגרום כעובדת בבית דפוס? היא תמעל בדיו? ומכל מקום, האם הסיכון יפחת כאשר היא תשתחרר בעוד כחצי שנה?
המדינה ביקשה לטעון גם כי חומרת העבירה שביצעה אלון מצדיקה את הותרתה מאחורי סורג ובריח. אולם חומרת העבירה נשקלה היטב בעת גזר הדין. עונשה הותאם לחומרת העבירה. הניסיון לשקול שוב את חומרת העבירה בהחלטה על שחרור מוקדם הוא ניסיון פסול.
בסופו של יום ועדת השחרורים, אף שחשבה ש"מלאה הסאה" וכי אלון ראויה לשחרור, החליטה להימנע מקבלת החלטה והביאה את הצדדים לפשרה לפיה אלון תשוחרר בעוד חצי שנה. הוועדה הבינה כנראה כי אם תחליט על שחרור מיידי, המאבק בהחלטה לא יפסק, והעדיפה לכן להשיג את הסכמת הפרקליטות למהלך, גם במחיר של עיכוב נוסף בשחרור. לפיכך אלון עדיין במאסר, והמדינה ממשיכה לשאת בעלות העצומה של החזקתה: הן העלות הישירה (עלות המאסר וההליכים החוזרים והנשנים) והן העקיפה.
אתי אלון היא רק דוגמה להתמכרות של מדינת ישראל לכליאה. ביחס לגודל האוכלוסייה יש בישראל יותר אסירים מבכל מדינה מערבית אחרת, למעט ארה"ב, אפילו אם לא כוללים בספירה את האסירים הביטחוניים. הנזק שהמאסרים הרבים והממושכים הללו גורמים למדינה, לתקציבה, למשפחות האסירים, לקהילה ולאסירים עצמם הוא עצום. מטעמים אלו, ועדת דורנר שמונתה על ידי הממשלה לבחינת מדיניות הענישה, המליצה לפעול בדרכים מגוונות כדי לצמצם את השימוש בכליאה כנגד עבריינים שאינם מסוכנים. השחרור המוקדם יכול היה להיות כלי מצוין להתמודדות עם הנזק האדיר הזה של השימוש המוגזם בעונש המאסר. אבל המדינה הולכת בדרך ההפוכה. שיעור האסירים הזוכים לשחרור מוקדם ירד מכשני שלישים לפני כעשרים שנה לכשליש בלבד כיום. אסירים שיכלו להשתחרר אחרי הליך שיקום (הליך שניתן לקיים כתנאי לשחרור מוקדם) משתחררים כיום אחרי מאסר ממושך בלי כל תנאי – שכן בתום תקופת המאסר המלאה לא ניתן עוד להתנות את השחרור בהליכי שיקום. התוצאה היא מאסרים ממושכים יותר שבסופם משתחררים אסירים מסוכנים יותר, שלא עברו הליך מדורג של שחרור בתנאים המלווה בשיקום מחוץ לכלא. הגיע הזמן שוועדות השחרורים, בתי המשפט והפרקליטות יפעלו יחדיו כדי להבטיח שמנגנון השחרור המוקדם יסייע יותר לצמצום המאסרים ולשיקום האסירים, וששיעור הכלואים בישראל יחזור להיות כמו בעבר, דומה למקובל במדינות אירופה הדמוקרטיות.


6 תגובות:

Anonymous אל רום כתב/ה:

תודה על הפוסט המענין והמאורגן . אלא ששיקול חשוב אשר הוצג על ידי המדינה , וכפי שנשקל על ידי בית המשפט , נעלם מידיעתו או כתיבתו של כותב הפוסט , והיה צריך הוא להביאו בפנינו :

האבחנות הפסיכולוגיות , מציגות יותר מסתם חשד , לאישיות פסיכופטית , ככזו : תבניות של התנהגות עבריינית , לצד מסלול מקביל של התנהגות נורמטיבית , הם דבר שהוא בבחינת : לא ביג דיל . אם כך הדבר אכן , אזי , זהו יכול להיות : גיים צ'נג'ר בשיקולי שחרור , הנה אצטט מן העתירה למנהלי מחוזי :

" לכל אלה יש להוסיף את דברי הוועדה בסעיפים 34 ו-38 להחלטתה לפיהם מהתנהגות המשיבה עולים קווים פסיכופטיים ותחכום בביצוע העבירות, כאשר משך זמן ביצוען ויכולתה לנהל במקביל אורח חיים נורמטיבי, מגבירים את החשש מפני התנהגותה לאחר שחרורה. משמעות דברים אלה היא שהמשיבה לא הוכיחה, חרף לקיחת האחריות וההליכים הטיפוליים שעברה במהלך מאסרה, לרבות באגף השיקום הפרטני ובקבוצה הטיפולית לעברייני מרמה, כי שחרורה המוקדם לא יסכן את הציבור ורכושו, גם אם לא תעבוד בבנק אלא בבית דפוס, כפי עבודתה היום . "

ועוד משם :

" עם זאת ד"ר אפשטיין קבע שממצאי האבחון אינם שונים ממצאי האבחון שערך למשיבה בשנת 2003, עלו אצלה קשיים אישיותיים בבחינת יכולתה לעבד ולווסת רגשות שליליים, בצד נטייתה לפיצול בתפיסה העצמית ולמרות ההליכים הטיפוליים שעברה היא רק מתחילה לגלות מודעות, גם אם חלקית, לקשייה ולדפוסי אישיותה. "

כלומר , ענין לנו בפתלוגיה יותר ממסויימת פוטנציאלית , ולא סתם עבריין נורמטיבי , שברגע של חולשה מעד .

אין להבין מזה שאין לשחררה , נושא מורכב . אבל שומא היה על כותב הפוסט לטרוח . מי שקורא הפוסט , יכול להבין , שהפרקליטות ובתי המשפט , פעלו בשרירות לב , חסרת פשר . ולא כך הדבר !! ולו אך ורק מסיבה זו !!

תודה

21/2/16 17:33  
Anonymous דניאל כתב/ה:

אכן, התנהלות הפרקליטות בעניין אתי אלון מקוממת מאוד.

טענת המסוכנות בעייתית מאוד. איך בדיוק אתי אלון תהיה מסוכנת בעבודה בבית דפוס?
העבירה של אתי אלון היא לא אישיותית אלא עבירה מצבית מובהקת. עד גיל 35 ניהלה אתי אלון חיים נורמטיביים לחלוטין, לרבות בעבודתה בבנק וזכתה לשבחים על עבודתה. המניע לביצוע העבירה לא היה אישיות פתולוגית אלא הסיטואציה שהיא נקלעה אליה. זו עבירה מיוחדת לסיטואציה. טועני המסוכנות לא שואלים את עצמם איך קרה שעד גיל 35 לא ביצעה אתי אלון עבירת מעילה? לא הייתה לה קריירה עבריינית. בגיל 35 נחתה עליה הפתולוגיה?

מעבר לכך טענת המסוכנות נטענה כאילו אתי אלון לא עברה כלל הליכי שיקום וכאילו לא חלפו 14 שנים מאז. אדם פשע, אבל עוברים עליו דברים מאז. אדם הוא לא רובוט שאם פשע לפני 14 שנים, אז בהזדמנות הראשונה הוא יפשע שוב לא משנה איזה הליכי שיקום הוא עבר ולא משנה כמה זמן היה במאסר מאז. צריך להתחשב בכך שגם תהליכי שיקום עושים את שלהם ושגם אדם לומד את לקחו.

לפי טועני המסוכנות האם אחרי 17 שנים אין מסוכנות? אם ההנחה היא שבשלב זה או אחר היא
תשוחרר למה מוצדק להתנגד לשחררה אחרי 11 שנים ולדרוש שתהיה במאסר 17 שנים יותר מאשר להסכים שתשוחרר אחרי 17 ולא שתשוחרר רק אחרי 24 שנים? אין קדושה מבחינת המסוכנות במספר 17 יותר מאשר במספר 14 או 11. אין לנו מדע מדויק של הערכת מסוכנות לגבי המספר "הנכון"

אם היא תשוחרר ללא ניכוי שליש כלל אז היא לא תעבור שיקום מחוץ לכלא והיא תשחרר ישר מהכלא בבת אחת אל חיי החופש. מצב זה מונע תהליך הדרגתי של שחרור בפיקוח ובשיקום. גם ככל שמעכבים את שחרורה האם מסייעים לשיקומה? אם טוענים שהיא מסוכנת אז ככל שהיא משוקמת יותר כך הסיכון קטן. ככל שהיא משוקמת פחות כך הסיכון גדל. ככל שמעכבים את שחרורה אז הכלא לא עושה לה טוב יותר מבחינת שיקום.

אתי אלון הכי פחות מסוכנת בתקופת השחרור על תנאי. הרי היא לא רוצה לחזור למאסר ויותר מכל אחד אחר היא רוצה לשקם את תדמיתה בציבור. וכן סביר שדווקא בתקופת הפיקוח בחוץ היא תשדל להוכיח את הנורמטיביות שלה. לדעתי היא תשדל להוכיח את זה כל חייה, אבל קל וחומר שבתקופה שהיא נמצאת בפיקוח שהיא לא תעז להפר אפילו קוצו של יוד מתנאי השחרור. מאיפה מגיעים החששות על הדחף הקלפטומני הבלתי נשלט שרק אם יתנו לה מעט חופש אז היא תסתער בתאווה בלתי נשלטת על כספים של אחרים על מנת לקחת לכיסה. כאילו שהיא לא יצאה לעבוד במפעל בתקופת השיקום שלה בכלא והצליחה, מעשה קסמים, לא לגנוב דבר .

כאילו שהמניע למעילה היה התעשרות אישית

תמוה שחוששי המסוכנות לא חסים על כספי משלם המיסים ומעוניינים להשאירה בכלא למרות שבוודאות הדבר יגזול כספי ציבור לאור עלות ההחזקה בכלא.

אכן, עד כמה שהמעילה של אתי אלון גרמה נזק לקופת המדינה אז על הנזק הזה התווסף הנזק של המכורים לכליאה שהחליטו שאם כבר נגרם נזק לקופה הציבורית אז הבא נגרום עוד ועוד נזק על ידי מניעת השחרור המוקדם.

לגבי שלמה שוהם אני מאמין שהוא רצה לשחרר את אתי אלון לאלתר. אבל במקרה כזה היה חשש שהפרקליטות הייתה מערערת והתיק היה מגיע אל הרכב המכורים לכליאה ובסוף מי יודע עד מתי היה מתעכב השחרור. לכן, הוא הציע לפרקליטות ליטרת בשר בטוחה של עוד חצי שנה ואם הפרקליטות הייתה מסרבת היא הייתה מסתכנת בשחרור לאלתר.

21/2/16 20:59  
Blogger Oren Gazal-Ayal כתב/ה:

אל רום - אני מסכים עם דניאל בתגובתו. חוות הדעת בסך הכל היו טובות, גם אם לא מושלמות, אבל גם אם יש חששות קלים (ולדעתי היא פחות מסוכנת כיום מרוב האנשים) - ברור שניתן למזער את אותם חששות אם יובטח בתנאי השחרור שהיא לא תוכל לעסוק בכספים של אחרים. אם נחכה עד לתום תקופת מאסרה ורק אז נשחררה - לא ניתן יהיה לשחררה בתנאים כלל. לכן טיעון המסוכנות מופרך. המשך מאסרה ושחרורה בתום התקופה בלא תנאים, בלי הליך שחרור הדרגתי, לא יכול לצמצם את מסוכנותה. אם אתה מאמין שהיא באמת מסוכנת - הרי ששחרור בלא תנאים בתום התקופה רק יגדיל את מסוכנותה.

21/2/16 21:10  
Anonymous אל רום כתב/ה:

דניאל ו - Oren Gazal - Ayal ,

ייתכן שיש צדק בדבריכם , אני רק השלמתי פאזל מסויים שהיה חסר בפוסט , לצורך הצגה מאוזנת ונאותה של דיעות וטיעוני הצדדים .שהרי האבחנות הפסיכולוגיות , יש בכוחן , באופן משמעותי לכרסם בדיעה או בתפיסה , שהיא לקחה אחריות ומצטערת על מעשיה במסגרת הליכי השיקום . שהרי , על פי האבחנות , ייתכן שזוהי מראית עין , ותו לאיו .

רק יודגש ברמה המושגית :

השאלה אינה רק , האם אדם בעל אישיות דנן ( בלי קשר לאתי אלון ) פתאום עבר עבירה . אלא :

מה היה פרק הזמן שבתוכו נעברה העבירה , ויודגש , עבירה שנעברה לא בעידנא דריתחא , לא ברגע של איבוד עשתונות ואיבוד חושים , אלא :

בקור רוח , במשך זמן רב ( מניח חודשים , אבל לא מתמצא בקייס ) תוך מעילה קשה באמון , תוך מניפולציות של הסובבים אותו וכו.....

ואכן , דווקא המימד הבנקאי בסיפור , יכול להדגיש את מצב הדברים הנדון , שהרי :

מעובדי בנק נדרש יושר לחומרה , וכך גם תהליכי האבחון שלהם . משמע : מי שבכובעו האחד , היה בנקאי ישר כסרגל , ובכובעו השני : נוכל קר רוח , אזי :

מטה הכף , לכיוון פתלוגיה כפי חוות הדעת , משמע: יכולת לפעול במקביל בשני כובעים או ישויות :

פסיכופטית מניפולטיבית , וישרה נורמטיבית . והאמינו לי , טיפוסים דנן ( ושוב , בלי קשר לאתי אלון ) יכולים , לגרום נזק וסבל עצום לסובב אותם . קשה לזהות אותם , קשה להתריע , הם נראים ומתנהגים בצורה נורמטיבית לחלוטין , אבל , זוהי מראית עין , שמכמינה חיית טרף .

כל זה יודגש שוב : בניתוק מאתי אלון , אלא מושגית , שהרי לא מכיר הקייס ואותה , ובטח לא אני זה שאבחן אותה .

תודה

21/2/16 22:00  
Blogger Unknown כתב/ה:

כל חוות הדעת שנערכו בעניינה קבעו שאין לה קווים פסיכופטיים
הפרקליטות ידעה זאת וכך גם בית המשפט
אז כן, לצערי ככל הנראה מדובר בנקמנות גרידא ותו לא.

22/2/16 12:36  
Blogger limay mor כתב/ה:

כל חוות הדעת שנערכו בעניינה קבעו שאין לה קווים פסיכופטיים
הפרקליטות ידעה זאת וכך גם בית המשפט
אז כן, לצערי ככל הנראה מדובר בנקמנות גרידא ותו לא.

22/2/16 12:37  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>