עצומת הצטרפות למחאת מבקשי המקלט - סגל אקדמי וסגל הקליניקות במוסדות להשכלה גבוהה

שלום,

בסוף השבוע נשלחה עצומה לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה.

תוך שבוע הצטרפו לעצומה 400 פרופסורים, מתוכם חמישה חתני פרס ישראל, מרצים אחרים ואנשי סגל בקליניקות המשפטיות. היה נדמה שהיא נתנה מענה חלקי לכעס או או לתחושת ההסתייגות שהצטברו אצל חלק מאיתנו כנגד המדיניות כלפי מבקשי המקלט.

נוסח העצומה מופיע להלן.

רשימת המצטרפים מצויה בדף הפייסבוק שפתחנו:

https://www.facebook.com/academics4freedom4refugees

 

 

תמיכה במחאת מבקשי המקלט

אנו, חברים בסגל האקדמי ובסגל הקליניקות של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מצטרפים למחאתם של מבקשי המקלט, וקוראים לממשלת ישראל לפעול כלפיהם כפי שמתחייב על-פי הדין ועל-פי המוסר.

בישראל שוהים כ-54,000 מבקשי מקלט, רובם המכריע נמלטו מאריתריאה ומסודאן (כ-92% על-פי נתוני משרד הפנים). לפי הדין מוטלת על המדינה החובה לברר, בתוך זמן סביר, את בקשתם של מבקשי המקלט הללו להכרה כפליטים; ועליה לאפשר להם במהלך תקופת הבירור ליהנות מן החזקה שהם זכאים למעמד של פליטים. משמעות הדבר, שאין לכלוא אותם, אין לנקוט כלפיהם בצעדים פוגעניים אחרים, ויש לאפשר להם להתפרנס בכבוד.

ההיסטוריה אמורה הייתה ללמד מה פירוש להיות מבקשי מקלט, הבורחים מסכנה גדולה ופוגשים אטימות, והיא מזהירה את כולנו מפני שנאת-זרים. הסעיף הפותח של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מזכיר, כי "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה."

ההכרזה הבינלאומית עצמה באה בעקבות אותם "מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות", המעשים שפגשנו במאה הקודמת, ואלה שלא פסקו מאז וקורבנותיהם הם עתה אחרים.

אי-אז, בימים אחרים, ישראל הייתה מראשונות החותמות והמאשררות של האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. "פליט" מוגדר באמנה כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". האמנה קובעת עוד, כי מדינה "לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה...". 

ישראל מחויבת אפוא לבחון בתום-לב ובהליך הוגן, לפי הסטנדרטים המקובלים במדינות דמוקרטיות, האם מבקשי המקלט זכאים למעמד של פליטים, ולמצער, האם נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם אם יוחזרו לארצות מוצאם. בנסיבות אלו מעצרם במתקני משמורת אינו מגשים כל תכלית לגביהם. הוא מעניש אותם על לא עוול בכפם רק לשם הרתעתם של אחרים. זהו מהלך אסור.

אנו מצטרפים על כן למחאת מבקשי המקלט: ההימנעות מהכרעה בבקשותיהם, שלילת אפשרותם לחיות בכבוד עד לסיום בירור מעמדם, ולאחרונה מהלכי מעצרם, הם בגדר התעמרות בבני אדם הזכאים ליחס שונה לגמרי.

 

פרשת אוניברסיטת חיפה ופרופ' אומן: אין כבוד ל'מוסר' שבטי

אין כבוד למוסר שבטי

מדוע פרופ' אומן לא קיבל דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת חיפה?

משום שהמלצותיו לחברה הישראלית רחוקות מערכי האוניברסיטה כמקום שבו "האוניברסאליות של הרוח האנושית" אמורה להתממש

דיון ציבורי ער מתקיים בשבועות האחרונים סביב החלטת אוניברסיטת חיפה שלא להעניק דוקטורט לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן. רבים רואים בהתרחשות סוג של חרם על איש אקדמיה מזהיר בשל עמדותיו הפוליטיות הימניות ומגנים את ההחלטה כנגועה בפוליטיות. אני רואה את הדברים אחרת. אין כאן הגבלת ביטוי – פרופ' אומן התבטא ומתבטא ללא כל הפרעה. זו החלטה של האוניברסיטה שלא להעניק לו מטעמה אות כבוד מיוחד.

נוהלי האוניברסיטה קובעים, בין היתר, כך: "אוניברסיטת חיפה תעניק תארי דוקטור כבוד בפילוסופיה לאישים דגולים שהיא רוצה בכבודם ושהיא מתכבדת בעצמה בכבודם". "ועדת התארים תמליץ על מתן התואר רק לאותם מועמדים המקיימים את הערכים עליהם מושתתת האוניברסיטה". מהם ערכי האוניברסיטה? באפריל 1925, ביום פתיחתה של האוניברסיטה העברית, כתב אלברט אינשטיין תחת הכותרת "שליחותה של האוניברסיטה" את הדברים הבאים: "אוניברסיטה היא מקום שבו האוניברסאליות של הרוח האנושית באה לידי ביטוי". גם שם, גם באוניברסיטת חיפה, ויש לקוות שגם בכל אוניברסיטה הראויה לשמה, מדובר בשני ערכים מרכזיים: העמקת הידע על העולם הפיזי והאנושי, וקידום ערכיה האוניברסאליים של האנושיות.

על תרומתו של פרופ' אומן להעמקת הידע שלנו אין עוררין, אז מה הבעיה? הבעיה מצויה במישור הערך המרכזי השני של האוניברסיטה. מזה שנים אומן ממליץ המלצות לפעולה כלפי הפלסטינים וכלפי אזרחיה הערבים של ישראל, וחלקן מתנגש חזיתית בערכיה האוניברסליים של האנושיות. נקודה אחת נוגעת למעבר האומלל שאומן עושה, בין השאלה כיצד בני אדם מתנהגים במצבים קשים אל השאלה כיצד ראוי שיתנהגו במצבים שכאלה; וכך הוא מציע לנו להתמודד עם הסכסוך השבטי שלנו באמצעות 'מוסר' שבטי.

ראו למשל את דבריו בראיון ל"מקור ראשון"באוקטובר 2011: "צריך היה להגיב באופן מידתי, מיידי ומוכרז מראש: 'אם אתם תשלחו עכשיו רקטה אחת, תקבלו בתגובה שתי פצצות למקום שממנו יריתם. זה יקרה תוך חצי שעה ואתם תגרמו זאת לעצמכם. אתם רוצים לשים שם אזרחים? בבקשה! אתם תגרמו את הנזק לעצמכם, אבל זה יקרה ומיד'." שימו לב למילה "אתם". עבור אומן, כולנו, נשים, גברים, זקנים וטף, לא-לוחמים ולוחמים, קורבנות ומקרבנים, איננו בני-אדם אוטונומיים אלא רק אברים של שתי הישויות השבטיות הנלחמות.

המלצה אחרת של אומן המתנגשת בחדות בערכיה האוניברסאליים של האנושיות, היא להפרדה כפויה בין יהודים לפלסטינים, כולל אזרחים ערבים-פלסטינים של ישראל. זאת באמצעות כבישי הפרדה, מסילות ברזל, גשרים וגדרות. בראיון ל"מעריב" מיולי 2010 הוא אומר: "אתה לוקח את כל היישובים הערבים ומחבר אותם באמצעות רשתות של כבישים ומסילות ברזל. אותו דבר עם היישובים היהודיים. הנה לך שתי מדינות, בלי שתזיז איש אחד ממקומו". הוא נשאל: מה יקרה ברמלה, ביפו, בלוד – בכל היישובים המעורבים? תשובתו: "אפשר להעביר גדר, לא יודע. צריך ללמוד. זו עוד בעיה שיצרנו לעצמנו. אני מדבר בעיקר על גושים גדולים. המשולש, אום אל-פאחם".

הוא חוזר על כך גם בראיון שהוזכר לעיל ב"מקור ראשון" שנה לאחר הראיון ב"מעריב": "צריך ליצור שתי ישויות. יש ריכוזי אוכלוסיה יהודיים וריכוזי אוכלוסיה ערביים. צריך לחבר את היישובים היהודיים במערכת כבישים אחת, ואת ריכוזי האוכלוסיה הערבית במערכת כבישים נפרדת, ללא מעבר בין השתיים חוץ מנקודות מסוימות". אפרטהייד נוסח אומן.

אין מדובר בפליטת פה. זו התבטאות חוזרת של אומן, הנאמרת בנחרצות נטולת לבטים. יתרה מכך, אומן מגייס את לב יוקרתו המדעית, תורת המשחקים, כדי לומר שהמלצותיו האכזריות הן נגזרותיה הפשוטות. עבורי, עם כל הכאב, פרופסור אומן הוא אמנם כלכלן מזהיר אך אין הוא אדם הראוי לדוקטורט של כבוד. המלצותיו לחברה הישראלית רחוקות מרחק ניכר מהערכים שעליהם מושתתת אוניברסיטה, כל אוניברסיטה.

(הרשימה התפרסמה באתר "העוקץ")