עצומת הצטרפות למחאת מבקשי המקלט - סגל אקדמי וסגל הקליניקות במוסדות להשכלה גבוהה

שלום,

בסוף השבוע נשלחה עצומה לשר הפנים וליועץ המשפטי לממשלה.

תוך שבוע הצטרפו לעצומה 400 פרופסורים, מתוכם חמישה חתני פרס ישראל, מרצים אחרים ואנשי סגל בקליניקות המשפטיות. היה נדמה שהיא נתנה מענה חלקי לכעס או או לתחושת ההסתייגות שהצטברו אצל חלק מאיתנו כנגד המדיניות כלפי מבקשי המקלט.

נוסח העצומה מופיע להלן.

רשימת המצטרפים מצויה בדף הפייסבוק שפתחנו:

https://www.facebook.com/academics4freedom4refugees

 

 

תמיכה במחאת מבקשי המקלט

אנו, חברים בסגל האקדמי ובסגל הקליניקות של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל, מצטרפים למחאתם של מבקשי המקלט, וקוראים לממשלת ישראל לפעול כלפיהם כפי שמתחייב על-פי הדין ועל-פי המוסר.

בישראל שוהים כ-54,000 מבקשי מקלט, רובם המכריע נמלטו מאריתריאה ומסודאן (כ-92% על-פי נתוני משרד הפנים). לפי הדין מוטלת על המדינה החובה לברר, בתוך זמן סביר, את בקשתם של מבקשי המקלט הללו להכרה כפליטים; ועליה לאפשר להם במהלך תקופת הבירור ליהנות מן החזקה שהם זכאים למעמד של פליטים. משמעות הדבר, שאין לכלוא אותם, אין לנקוט כלפיהם בצעדים פוגעניים אחרים, ויש לאפשר להם להתפרנס בכבוד.

ההיסטוריה אמורה הייתה ללמד מה פירוש להיות מבקשי מקלט, הבורחים מסכנה גדולה ופוגשים אטימות, והיא מזהירה את כולנו מפני שנאת-זרים. הסעיף הפותח של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם מזכיר, כי "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה."

ההכרזה הבינלאומית עצמה באה בעקבות אותם "מעשים פראיים שפגעו קשה במצפונה של האנושות", המעשים שפגשנו במאה הקודמת, ואלה שלא פסקו מאז וקורבנותיהם הם עתה אחרים.

אי-אז, בימים אחרים, ישראל הייתה מראשונות החותמות והמאשררות של האמנה בדבר מעמדם של פליטים משנת 1951. "פליט" מוגדר באמנה כאדם "הנמצא מחוץ לארץ אזרחותו בגלל פחד מבוסס היטב להיות נרדף מטעמי גזע, דת, אזרחות, השתייכות לקיבוץ חברתי או להשקפה מדינית, ואיננו יכול להיזקק להגנתה של אותה ארץ או אינו רוצה בכך בגלל הפחד האמור". האמנה קובעת עוד, כי מדינה "לא תגרש ולא תחזיר פליט באיזו צורה שהיא אל גבולות הארצות שבהן יהיו חייו או חירותו בסכנה...". 

ישראל מחויבת אפוא לבחון בתום-לב ובהליך הוגן, לפי הסטנדרטים המקובלים במדינות דמוקרטיות, האם מבקשי המקלט זכאים למעמד של פליטים, ולמצער, האם נשקפת סכנה לחייהם או לחירותם אם יוחזרו לארצות מוצאם. בנסיבות אלו מעצרם במתקני משמורת אינו מגשים כל תכלית לגביהם. הוא מעניש אותם על לא עוול בכפם רק לשם הרתעתם של אחרים. זהו מהלך אסור.

אנו מצטרפים על כן למחאת מבקשי המקלט: ההימנעות מהכרעה בבקשותיהם, שלילת אפשרותם לחיות בכבוד עד לסיום בירור מעמדם, ולאחרונה מהלכי מעצרם, הם בגדר התעמרות בבני אדם הזכאים ליחס שונה לגמרי.