פרשת אוניברסיטת חיפה ופרופ' אומן: אין כבוד ל'מוסר' שבטי

אין כבוד למוסר שבטי

מדוע פרופ' אומן לא קיבל דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת חיפה?

משום שהמלצותיו לחברה הישראלית רחוקות מערכי האוניברסיטה כמקום שבו "האוניברסאליות של הרוח האנושית" אמורה להתממש

דיון ציבורי ער מתקיים בשבועות האחרונים סביב החלטת אוניברסיטת חיפה שלא להעניק דוקטורט לשם כבוד לפרופ' ישראל אומן. רבים רואים בהתרחשות סוג של חרם על איש אקדמיה מזהיר בשל עמדותיו הפוליטיות הימניות ומגנים את ההחלטה כנגועה בפוליטיות. אני רואה את הדברים אחרת. אין כאן הגבלת ביטוי – פרופ' אומן התבטא ומתבטא ללא כל הפרעה. זו החלטה של האוניברסיטה שלא להעניק לו מטעמה אות כבוד מיוחד.

נוהלי האוניברסיטה קובעים, בין היתר, כך: "אוניברסיטת חיפה תעניק תארי דוקטור כבוד בפילוסופיה לאישים דגולים שהיא רוצה בכבודם ושהיא מתכבדת בעצמה בכבודם". "ועדת התארים תמליץ על מתן התואר רק לאותם מועמדים המקיימים את הערכים עליהם מושתתת האוניברסיטה". מהם ערכי האוניברסיטה? באפריל 1925, ביום פתיחתה של האוניברסיטה העברית, כתב אלברט אינשטיין תחת הכותרת "שליחותה של האוניברסיטה" את הדברים הבאים: "אוניברסיטה היא מקום שבו האוניברסאליות של הרוח האנושית באה לידי ביטוי". גם שם, גם באוניברסיטת חיפה, ויש לקוות שגם בכל אוניברסיטה הראויה לשמה, מדובר בשני ערכים מרכזיים: העמקת הידע על העולם הפיזי והאנושי, וקידום ערכיה האוניברסאליים של האנושיות.

על תרומתו של פרופ' אומן להעמקת הידע שלנו אין עוררין, אז מה הבעיה? הבעיה מצויה במישור הערך המרכזי השני של האוניברסיטה. מזה שנים אומן ממליץ המלצות לפעולה כלפי הפלסטינים וכלפי אזרחיה הערבים של ישראל, וחלקן מתנגש חזיתית בערכיה האוניברסליים של האנושיות. נקודה אחת נוגעת למעבר האומלל שאומן עושה, בין השאלה כיצד בני אדם מתנהגים במצבים קשים אל השאלה כיצד ראוי שיתנהגו במצבים שכאלה; וכך הוא מציע לנו להתמודד עם הסכסוך השבטי שלנו באמצעות 'מוסר' שבטי.

ראו למשל את דבריו בראיון ל"מקור ראשון"באוקטובר 2011: "צריך היה להגיב באופן מידתי, מיידי ומוכרז מראש: 'אם אתם תשלחו עכשיו רקטה אחת, תקבלו בתגובה שתי פצצות למקום שממנו יריתם. זה יקרה תוך חצי שעה ואתם תגרמו זאת לעצמכם. אתם רוצים לשים שם אזרחים? בבקשה! אתם תגרמו את הנזק לעצמכם, אבל זה יקרה ומיד'." שימו לב למילה "אתם". עבור אומן, כולנו, נשים, גברים, זקנים וטף, לא-לוחמים ולוחמים, קורבנות ומקרבנים, איננו בני-אדם אוטונומיים אלא רק אברים של שתי הישויות השבטיות הנלחמות.

המלצה אחרת של אומן המתנגשת בחדות בערכיה האוניברסאליים של האנושיות, היא להפרדה כפויה בין יהודים לפלסטינים, כולל אזרחים ערבים-פלסטינים של ישראל. זאת באמצעות כבישי הפרדה, מסילות ברזל, גשרים וגדרות. בראיון ל"מעריב" מיולי 2010 הוא אומר: "אתה לוקח את כל היישובים הערבים ומחבר אותם באמצעות רשתות של כבישים ומסילות ברזל. אותו דבר עם היישובים היהודיים. הנה לך שתי מדינות, בלי שתזיז איש אחד ממקומו". הוא נשאל: מה יקרה ברמלה, ביפו, בלוד – בכל היישובים המעורבים? תשובתו: "אפשר להעביר גדר, לא יודע. צריך ללמוד. זו עוד בעיה שיצרנו לעצמנו. אני מדבר בעיקר על גושים גדולים. המשולש, אום אל-פאחם".

הוא חוזר על כך גם בראיון שהוזכר לעיל ב"מקור ראשון" שנה לאחר הראיון ב"מעריב": "צריך ליצור שתי ישויות. יש ריכוזי אוכלוסיה יהודיים וריכוזי אוכלוסיה ערביים. צריך לחבר את היישובים היהודיים במערכת כבישים אחת, ואת ריכוזי האוכלוסיה הערבית במערכת כבישים נפרדת, ללא מעבר בין השתיים חוץ מנקודות מסוימות". אפרטהייד נוסח אומן.

אין מדובר בפליטת פה. זו התבטאות חוזרת של אומן, הנאמרת בנחרצות נטולת לבטים. יתרה מכך, אומן מגייס את לב יוקרתו המדעית, תורת המשחקים, כדי לומר שהמלצותיו האכזריות הן נגזרותיה הפשוטות. עבורי, עם כל הכאב, פרופסור אומן הוא אמנם כלכלן מזהיר אך אין הוא אדם הראוי לדוקטורט של כבוד. המלצותיו לחברה הישראלית רחוקות מרחק ניכר מהערכים שעליהם מושתתת אוניברסיטה, כל אוניברסיטה.

(הרשימה התפרסמה באתר "העוקץ")