מדוע לא סביר שהיה טיוח של חקירת מותו של גל בק ז"ל

לפרטי האירוע ראו את הכתבה המצולמת כאן: http://www.themarker.com/law/1.2682261

נראה לי שכולם קצת נמהרים במסקנה כי הפרקליטות או המשטרה טייחו את חקירת דריסתו של גל בק ז"ל. אני כמובן ניזון רק מחומר הראיות שנחשף בטלוויזיה, כך שכל מה שאני אומר הוא בערבון מוגבל, אבל על פניו, למעט בנקודה אחת (שבה אגע בסוף) קשה לי להבין מה הקפיץ את כולם דווקא בתיק הזה.

חקירת המשטרה: האם חקירת המשטרה הייתה מושלמת – ממש לא. היו צריכים לבדוק את האלכוהול בדם של הנהגת עם קרות התאונה. האם זו פשלה חריגה? ממש לא. מי שראה תיקים פליליים, ואפילו מי שקורא פסקי דין פליליים, יתקשה למצוא ולו תיק אחד שבו לא נעשתה טעות כלשהי בחקירה המשטרה: עד שלא נחקר, אזהרה שלא ניתנה, חיפוש שלא בוצע כדין, פעולת חקירה הכרחית שלא בוצעה וכיוב'. זה קורה כל הזמן, בכל תיק. זו ממש לא אינדיקציה לטיוח. ואין בסיס לייתר הטענות, כאילו היה צריך כאן השלמת חקירה, או הצגת שאלות נוספות לנהגת, שכן לא היתה שאלה שצריך היה לשאול אותה והיא לא נשאלה. מכל מקום, אם המשטרה היתה מעוניינת לטייח את החקירה – היא לא היתה ממליצה להעמיד את החשודה לדין! אז נראה שהתיזה שהמשטרה טייחה חקירה מאוד לא סבירה.

החלטת הפרקליטות: הפרקליטות בחנה את התיק תוך כשבועיים. זה ממש לא מופרך. לצערי יש תיקים שמתעכבים שנים בפרקליטות ויש תיקים שנבדקים במהירות, בייחוד תיקים עם ראיות מעטות (וכאן כנראה היו עדויות ספורות ודוח של בוחן – ולכן לא מדובר בתיק מסובך במיוחד לבחינה). למה קצב הטיפול בתיקים כל כך שרירותי – הרבה בגלל בלגן. דוחות מבקר המדינה מלמדים שאין בפרקליטות מערכת ניהול מסודרת של כניסה יציאת תיקים, והדברים מטופלים על פי מידה רבה של אקראיות. אבל זו לא אינדיקציה לטיוח. נהפוך הוא. אילו הפרקליטות רצתה לטייח את החקירה, השיטה הטובה ביותר מבחינתה היתה לעכב את ההחלטה, עד שבחלוף הזמן לא היתה עוד אפשרות מעשית לחדש את החקירה. מתן תשובה בתוך זמן קצר איפשר למשפחה להגיש ערר בשלב שיש עוד ערך בערר כזה, דהיינו בשלב שהזכרון של העדים עדיין טרי, ולכן הסיכוי שהערר יתקבל גדול יותר. זה לא מסתדר עם טיוח. (בזמנו המשפחה לא הגישה ערר כזה)

אז למה סגרו את התיק? כי כשיש שתי עדויות שאומרות שהנהגת עברה באור ירוק (של הנהגת עצמה ושל אושרת) ועדות או שתיים שאומרות שהיא עברה באדום, ועוד עדויות פחות נחרצות וחד משמעיות (כך עולה מתגובת הפרקליטות) – אז יש לפחות ספק סביר, ולכן הסיכוי להרשעה אינו גבוה. אפשר להתווכח עם ההחלטה כמובן, ויתכן שלאור הערכת המהירות של הבוחן צריך היה בכל זאת להגיש כתב אישום (אם כי איני יודע אם ההערכה של הבוחן מבוססת מספיק מבחינה מדעית כדי לשכנע את בית המשפט שהבוחן צודק בהערכתו מעבר לספק סביר) אבל ההחלטה לסגור תיק במצב כזה היא סבירה לפחות כמו ההחלטה ההפוכה. מכל מקום, קשה למצוא בעצם ההחלטה הזו אינדיקציה לשחיתות כלשהי.

ועכשיו מגיעים לשאלה אחרת – שרק נרמזת בכתבה אך לא נאמרת – אולי המשפחה קנתה את העדה אושרת ואושרת שיקרה בכוונה בחקירתה. שאלה קשה. אין לדעת. אבל גם אם האופציה הזו נכונה ברור שלא ניתן היה לדעת על כך מתיק החקירה המקורי.  החשד הזה עולה כאופציה רק מהשיחה שערך לפני כחודש חבר של המשפחה עם העדה, אבל לא מדברים שהיו בתיק לפני 10 שנים. כך שגם אופציה זו לא מלמדת על טיוח של גורמי אכיפת החוק.

מה בכל זאת אפשר להסיק מההתנהגות של העדה אושרת. 10 שנים אחרי האירוע היא אמרה לחבר של משפחת בק שהנהגת נסעה באדום ועדותה הסותרת נקודה זו זוייפה. כאמור, זיוף משטרתי של העדות לא היה כאן (אילו היה זיוף כזה, מדוע אושרת חזרה בה מהדברים תוך זמן קצר כל כך, ומדוע המשטרה שמתאמצת כל כך לסגור את התיק ממליצה על העמדה לדין). אז מה האפשרויות שנותרו:

אופציה אחת, שהיא אמרה את שאמרה בזמנו כי זה מה שהיא זכרה, וכעבור 10 שנים, כשפנה אליה חבר של גל בק ז"ל היא רצתה לרצותו כדי לא לפגוע בחברו או שהיא באמת כבר זכרה את הדברים אחרת (10 שנים זה הרבה זמן). האופציה הזו נראית מוזרה ולא מאוד סבירה כי הנחרצות שבה היא טענה שהיא זוכרת שהעידה כי הנהגת עברה באדום מקשה על קבלתה.

אופציה שניה, שמישהו גרם לה לשקר ולומר שהיא היתה במקום, למרות שהיא כלל לא היתה שם, ולמסור עדות כזו. האופציה הזו נראית לא סבירה גם כן, כי אם שילמו לה כדי שתזייף את עדותה, מדוע היא לא נשארה עם גירסתה המקורית כשהיא יודעת שכדאי לה להיצמד אליה כשותפה לדבר עבירה. יותר מכך, מדוע היא המציאה גירסה חדשה בשיחה עם החבר (לפיה היא כן היתה באירוע אבל ראתה דברים שונים) גירסה שאינה תואמת את התיזה לפיה היא כלל לא היתה שם וגם לא את גירסת השקר לפיה היא ראתה את הנהגת עוברת בירוק.

ואולי יש אופציות שלישית, ורביעית וחמישית שלא חשבתי עליה. מכל מקום, הסבירות שהדברים שנאמרו מפיה לפני 10 שנים שיקפו את מה שהיא חשבה שקרה, בצד שלה לרשומון של התאונה, אינה נמוכה (ואפילו גבוהה) מהסבירות שהיא שיקרה במכוון.

זה כמובן לא אומר שגירסתה המקורית אמיתית. ממש לא. אירוע פלילי כזה, בייחוד אירוע מפתיע ולא מתוכנן, נחרט אחרת לגמרי במוחם של אנשים שונים. כשתאונה קורית בהפתעה, אנשים לא באמת מקודדים כל פרט באירוע במוחם (לא תמיד זוכרים מה היה מצב הרמזור) וכשהם מתבקשים להיזכר, פעמים רבות מוחם ישלים את הפרטים החסרים מתוך ההגיון הפנימי שלהם, ואיך שהדברים נחוו בעיניהם. כך תמיד, אבל תמיד, נמצא סתירות בין התיאור העובדתי של אירוע כזה על ידי אנשים שונים (וגם על ידי אותם אנשים בזמנים שונים). לכן יתכן מאוד שהנהגת עברה באדום, ויתכן שהיא נסעה 80 קמ"ש (או 70 או 90) אלא שיתכן גם שלא נוכל לעולם לדעת אם זה קרה, וההליך הפלילי פשוט לא יוכל להגיע לכדי מיצוי. התוצאה היא שפעמים רבות נסגרים תיקים כנגד אנשים אשמים. החלופה כמובן היא לקבוע שלא צריך להוכיח אשמה מעבר לספק סביר, ואז נכניס לכלא פעמים רבות אנשים חפים מפשע. כחברה בחרנו שלא לעשות זאת. וטוב שכך. אם טועים, עדיף לטעות בכיוון של שחרור אדם אשם ולא בכליאתו של אדם חף. בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו יכול להיות צד לתאונה – אז בואו נחשוב איזו טעות נראית לנו קשה יותר: שמי שפגע בנו ברשלנותו לא יורשע או שאנחנו נורשע וניכנס לכלא למרות שלא התרשלנו?

לא ברור לי מדוע התיק הזה פתאום גורם לכולם לחשוב אחרת.