בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
הון ושלטון מוניציפאלי
לברון אדמונד דה רוטשילד, "הנדיב הידוע", זכויות רבות בבניין הארץ. בזכותו הוקמו כאן מושבות, שברבות הימים התפתחו לערים גדולות. משפחת רוטשילד ידועה בתרומתה הרבה ליישובי הארץ, אך יישוב אחד היא השאירה תחת חסותה המלאה והיא מנהלת אותו עד היום כרכושה הפרטי. בחסות המשפחה נהפכה קיסריה לאחד היישובים העשירים בארץ.
במשך השנים הופרה שלוותם של עשירי קיסריה כמה פעמים, ובכל פעם הכסף והקשרים הצליחו לתקן את המצב ולהחזיר אותם לחיי הבועה שלהם. תחילה היה זה הכפר ג'יסר א-זרקא. בתיו התקרבו יתר על המידה לקיסריה. הפיתרון להתקרבות בלתי ראויה זו, בין העשירים לעניים, נמצא בדמותה של חומת עפר גבוהה שהוקמה בין שני היישובים. חומה אשר מסתירה את העוני של ג'יסר א-זרקא והופכת אותו לנוכח-נפקד לגבי שכניו מדרום. כך גם באשר לבניית אזור תעשייה. כפי שהסביר באחרונה ראש עיריית אור עקיבא, אזור התעשייה אמור היה להיות משותף, אך יום אחד החליפו את השלט מ"פארק תעשייה אור עקיבא-קיסריה", ל"פארק תעשייה קיסריה".
איום חמור אף יותר לא איחר לבוא, הפעם מכיוון משרד הפנים, שהצהיר על כוונתו לאחד את קיסריה עם אור עקיבא, שכנתה ממזרח. במשך שנים התהדרו תושבי קיסריה בקרבה הרבה בין היישובים, על שיתופי הפעולה ועל ילדי אור עקיבא הזוכים מדי פעם לחבוט בכדורי הגולף במשטחי הדשא של שכניהם העשירים. פתאום, כאשר מבקשים מהם להתאחד עם שכניהם שאותם הם כה אוהבים, מתברר שהאהבה הזאת תלויה בדבר, וכי תושבי קיסריה לא נלהבים לשתף את שכניהם בכספי הארנונה שלהם ובקבלת ההחלטות לגבי יישובם.
קרן הברון רוטשילד נחלצה לעזרת נתיניה, ושלפה את הקלף המנצח שלה - חוזה החכירה של קיסריה מהמדינה אשר תקף עד 2022. די היה באזכורו כדי שמשרד הפנים, שבזמן האחרון מתמחה בהצהרות גדולות ובמעשים מוגבלים מאוד בכל הנוגע לאיחוד רשויות, ימהר להתקפל ולוותר על איחוד היישובים. זאת בתמורה להסכם, שלפיו תעביר החברה לפיתוח קיסריה מדי שנה 3.5 מיליון דולר ליישובי הסביבה, כאשר חלק ניכר מן הכסף יועבר לאור עקיבא.
הנה חזרנו לימי "הנדיב הידוע", רק שהפעם נדיבותו מקורה לא ברצון לסייע בבניין המדינה, אלא בשאיפה לקנות את עצמאותו משכניו הלא "קיסריים". ולא זו בלבד, אלא שגם חלוקתם של אותם 3.5 מיליון דולר מעוותת, כאשר היישוב העני ביותר באזור, ג'יסר א-זרקא, נאלץ להסתפק בחלק קטן בלבד מן הסכום. "נדיבות" שכזו אסור שתיענה בחיוב על ידי המדינה.
מקרה זה הוא חלק ממגמה הולכת ומתפתחת של הפיכת הפערים המעמדיים והכלכליים בישראל גם לפערים מרחביים. בעלי היכולת מנתקים את עצמם במודע מכלל האוכלוסייה, ומוכנים לקנות בכסף את ההפרדה בינם לבין פשוטי העם. תופעה זו באה לידי ביטוי בהצטופפות בעלי ההון במגדלי היוקרה המנותקים מסביבתם העירונית, כמו גם בהתרבותם של מתחמי המגורים המסוגרים דוגמת ארסוף ודומיה. הון ושלטון (מוניציפאלי) - כבר אמרנו?
המאמר התפרסם הבוקר בעיתון "הארץ".
במשך השנים הופרה שלוותם של עשירי קיסריה כמה פעמים, ובכל פעם הכסף והקשרים הצליחו לתקן את המצב ולהחזיר אותם לחיי הבועה שלהם. תחילה היה זה הכפר ג'יסר א-זרקא. בתיו התקרבו יתר על המידה לקיסריה. הפיתרון להתקרבות בלתי ראויה זו, בין העשירים לעניים, נמצא בדמותה של חומת עפר גבוהה שהוקמה בין שני היישובים. חומה אשר מסתירה את העוני של ג'יסר א-זרקא והופכת אותו לנוכח-נפקד לגבי שכניו מדרום. כך גם באשר לבניית אזור תעשייה. כפי שהסביר באחרונה ראש עיריית אור עקיבא, אזור התעשייה אמור היה להיות משותף, אך יום אחד החליפו את השלט מ"פארק תעשייה אור עקיבא-קיסריה", ל"פארק תעשייה קיסריה".
איום חמור אף יותר לא איחר לבוא, הפעם מכיוון משרד הפנים, שהצהיר על כוונתו לאחד את קיסריה עם אור עקיבא, שכנתה ממזרח. במשך שנים התהדרו תושבי קיסריה בקרבה הרבה בין היישובים, על שיתופי הפעולה ועל ילדי אור עקיבא הזוכים מדי פעם לחבוט בכדורי הגולף במשטחי הדשא של שכניהם העשירים. פתאום, כאשר מבקשים מהם להתאחד עם שכניהם שאותם הם כה אוהבים, מתברר שהאהבה הזאת תלויה בדבר, וכי תושבי קיסריה לא נלהבים לשתף את שכניהם בכספי הארנונה שלהם ובקבלת ההחלטות לגבי יישובם.
קרן הברון רוטשילד נחלצה לעזרת נתיניה, ושלפה את הקלף המנצח שלה - חוזה החכירה של קיסריה מהמדינה אשר תקף עד 2022. די היה באזכורו כדי שמשרד הפנים, שבזמן האחרון מתמחה בהצהרות גדולות ובמעשים מוגבלים מאוד בכל הנוגע לאיחוד רשויות, ימהר להתקפל ולוותר על איחוד היישובים. זאת בתמורה להסכם, שלפיו תעביר החברה לפיתוח קיסריה מדי שנה 3.5 מיליון דולר ליישובי הסביבה, כאשר חלק ניכר מן הכסף יועבר לאור עקיבא.
הנה חזרנו לימי "הנדיב הידוע", רק שהפעם נדיבותו מקורה לא ברצון לסייע בבניין המדינה, אלא בשאיפה לקנות את עצמאותו משכניו הלא "קיסריים". ולא זו בלבד, אלא שגם חלוקתם של אותם 3.5 מיליון דולר מעוותת, כאשר היישוב העני ביותר באזור, ג'יסר א-זרקא, נאלץ להסתפק בחלק קטן בלבד מן הסכום. "נדיבות" שכזו אסור שתיענה בחיוב על ידי המדינה.
מקרה זה הוא חלק ממגמה הולכת ומתפתחת של הפיכת הפערים המעמדיים והכלכליים בישראל גם לפערים מרחביים. בעלי היכולת מנתקים את עצמם במודע מכלל האוכלוסייה, ומוכנים לקנות בכסף את ההפרדה בינם לבין פשוטי העם. תופעה זו באה לידי ביטוי בהצטופפות בעלי ההון במגדלי היוקרה המנותקים מסביבתם העירונית, כמו גם בהתרבותם של מתחמי המגורים המסוגרים דוגמת ארסוף ודומיה. הון ושלטון (מוניציפאלי) - כבר אמרנו?
המאמר התפרסם הבוקר בעיתון "הארץ".
