מה קורה שבמכון לרפואה משפטית יש רופא שרק רוצה לעזור

לקראת התוכנית עובדה הערב, הנה סיפור מארץ רחוקה רחוקה....

צ'רלס רנדל סמית היה פתולוג הילדים הראשי במכון לרפואה משפטית של אונטריו בטורונטו. עשרים שנה הוא נחשב המומחה מס' 1 לפתולוגיה של ילדים. אלא שלאט לאט התחילו להתגלות טעויות בדוחות שלו, תמיד לטובת התביעה. פה ושם בתי המשפט אמרו משהו על הטעויות. לפעמים זיכו נאשמים אחרי שדחו את חוות הדעת שלו. עד שהצטברה מסה קריטית של טעויות. ראש המכון לרפואה משפטית החל לבדוק את חוות דעת ישנות של סמית. בעקבות ממצאיו הקשים, הורה היועמ"ש של אונטריו למנות שופט שיערוך בדיקה כללית של המכון. בינתיים הוחלט לבטל מספר הרשעות מוטעות שהתבססו על חוות הדעת שלו, ביניהן הרשעה של ויליאם ג'ונסון ששוחרר ממאסר אחרי למעלה מעשור בכלא, בשל הרשעתו ברצח ואונס אחייניתו בת הארבע, עליה שמר.

הדוח של השופט גאודג', שמונה לבדוק את עבודת המכון, גילה שהבעיה לא היתה רק עם סמית. הבעיה היתה באופן העבודה של המכון, הלך הרוח רופאיו לפיו התפקיד שלהם הוא לבחון אם התיזה של המשטרה נכונה (במקום לבחון בעינים פקוחות את כל האופציות - מה כנראה קרה), ההכשרה של הרופאים, וחוסר הפיקוח על חוות הדעת שהובילו פעמים רבות להרשעות בעבירות חמורות.

לסיפור יש סוף טוב: המכון לרפואה משפטית באונטריו עבר מהפיכה, גם תקציבית. הוא כיום כנראה מהטובים בעולם. חלק (ואולי כל) מהחפים מפשע ששילמו על הטעויות בשנות מאסר רבות, נוקו בעקבות הליך הבדיקה.

האם גם אצלינו ישנו צ'רלס סמית? לא אדם מושחת, פשוט אדם שניגש לתיק כשהוא כבר יודע מה המשטרה רוצה, ובודק אם זה אפשרי, לאור הנתיחה. ואם כן, האם גם אצלינו תהיה פתיחות דומה לבחון אחורה את התיקים ואת פעולת המכון לרפואה משפטית בשנים הרבות שבהם לא היו מכונים פרטיים לרפואה משפטית? בכל אותם תיקים בהם לא היתה חוות דעת נגדית ולא היה מי שיציג לבית המשפט את הטעויות? כי אם מגלים את קצה הקרחון בתיקים הספורים בהם היו חוות דעת נגדיות, חייבים להסתכל גם מתחת למים, במקום בו הקרח מוסתר.

אתר התוכנית עובדה

תזכיר חוק מבקש להגדיל את מספר העצורים עד תום ההליכים על בסיס נתונים מפוקפקים

שוב המדינה מבקשת להגדיל את מספר העצורים עד תום ההליכים. 
משרד המשפטים הפיץ היום תזכיר חוק המבקש לקבוע כי לגבי תושב שטחים ותושב זר העומדים לדין בעבירת פשע קמה חזקה כי הם צפויים להימלט מן הדין, לצורך הליכי המעצר. לאנסים יש חזקת מסוכנות אז לזרים מקימים חזקת הימלטות. כאילו שמספר המעצרים לא עלה מספיק בשנים האחרונות. ובכן, לפי מחקר של המשטרה הוא עלה בכ-40% במשך שלוש השנים האחרונות, אבל זו לא הנקודה כאן. 
הנקודה היא שכדי לבסס את ההצעה מסבירים שזרים ותושבי שטחים בורחים מדיונים. כך, בדברי ההסבר כתוב שכתבי אישום רבים נגד תושבי שטחים וזרים נמחקים או מותלים בשל התחמקותם מהדין. אז בדקתי את הנתונים. ממדגם מייצג של תיקים משנת 2012 עולה כי שיעור הישראלים המתחמקים מהדין גבוה בהרבה משיעור הזרים. מתוך כ-1799 ישראלים במדגם בוטלו הליכים כנגד 176 מתוכם (כ-10%). לעומת זאת מתוך 166 תושבי שטחים וזרים רק 2 נמלטו מהדין (קצת יותר מאחוז אחד). אולי למשטרה יש נתונים מעודכנים יותר (שלי משנת 2012, מהמדגם שיצרתי עם קרן וינשל מרגל ומחלקת המחקר של הרשות השופטת) אבל כשמציעים כזו הצעת חוק על בסיס טענה עובדתית ראוי שהממשלה תציג את הנתונים המדויקים עליהם היא מתבססת בהצעת החוק, ולא תכתוב רק ש"ממידע שהתקבל ממשטרת ישראל, מידי שנה נמחקים או מבוטלים כתבי אישום רבים המוגשים כנגד חשודים שאינם תושבי המדינה" מכיוון שהם נמלטים מן הדין. על המדינה לומר מה הכוונה ב"רבים", וחשוב מכך האם שיעור הנמלטים מן הדין גדול יותר בקרב הזרים מאשר בקרב הנאשמים תושבי המדינה. לפחות מהנתונים שלי עולה ששיעורם דווקא נמוך יותר ולכן אין בסיס להצעה כזו. 

ראו תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים)(תיקון מס'...)(חזקת המלטות מן הדין), התשע"ו- 2015 (מיום 12.1.2015), באתר התזכירים של משרד המשפטים