שנאת נשים קללה כפולה בה

 השופט ברנזון בפסק דין אמה ברגר:

שנאת זרים קללה כפולה בה: היא משחיתה את צלם אלוהים של השונא וממיטה רעה על השנוא על לא אוון בכפו.

שלום לכולם,

הרב דב הלברטל, קולגה שלי לסגל ההוראה בפקולטה, כתב לאחרונה שתי רשימות שאני מבקש להתייחס אליהן.

הן מובאות להלן במלואן.

לנשים אין זכות מוסרית לשלוט

מאת: הרב דב הלברטל, מאמר אורח, פורטל וואלה

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

   

רות קוליאן, אישה חרדית מפ"ת הגישה עתירה לבג"צ שמבקשת לשלול מימון ממפלגות המונעות מנשים להתמודד בשורותיהן. הרב הלברטל יוצא נגד וטוען כי לנשים אין זכות מוסרית לשלוט

לנשים אין זכות מוסרית לשלוט. ייתכן כי בעוד שנים לא רבות, ישלטו הנשים ברוב מוקדי ההשפעה בחברה. הן יהיו נשיאות, ראשי ממשלות, שרות, חברות פרלמנט, שופטות, מנכליו"ת ומובילות בתקשורת. הן גם יהיו ראשי עיר, מנהלות בנקים ונגידות.

הסיבה העיקרית לכך היא ההתפתחות האדירה בתקשורת החזותית – העיתונות, הטלוויזיה והאינטרנט. הנשים מצטלמות יותר טוב מהגברים וגם קיימת אמפתיה טבעית כלפיהן. נשים נוטות לגלות סולידריות ולבחור בנשים, וכן לא מעט גברים. גם הלחץ הגובר של תנועות הנשים - משפיע. על כל תפקיד שיתמודד עליו גבר מול אישה, סיכוייה עדיפים באופן משמעותי.

כמה עוצמה יש בביטוי "ראשת", המשקף את העידן הפוסט יהודי

לא היה חסר הרבה שנערה בת שש עשרה תזכה השנה בפרס נובל לשלום. היא מצולמת בכל העולם ודבריה מצוטטים בתקשורת העולמית, כאילו הייתה אחת מגדולי הוגי הדעות. ניתן להניח במידה רבה מאוד של סבירות, שאם היה מדובר בנער בן שש עשרה, זה לא היה קורה.

יום יבוא וראשת הממשלה (כמה עוצמה יש בביטוי "ראשת", המשקף את העידן הפוסט יהודי) תשלח לשדות הקרב מאות אלפי חיילים, גברים כמובן. כך יהיה בכל העולם. רבים חלילה יפצעו או יהרגו. יהיו שיישארו נכים לכל חייהם. אך הנשים? – הן לא יהיו שם. ממש לא.

הן יישלחו לפרויקטים האלה עשרות אלפי גברים

יום יבוא והשרות בממשלה יזמו פרויקטים אדירים – בניית מחלפים, מנהרות, גשרים וגורדי שחקים. הן ישדרגו את התחבורה בתוכניות לבנייתם של מטוסים ואוניות חדישים. הן יישלחו לפרויקטים האלה עשרות אלפי גברים. הגברים, פועלי הדחק, יסללו כבישים בחורף המקפיא ותחת השמש הקופחת. הם יכרו מנהרות, יפעילו מנופי ענק, יעמדו על פיגומים, יעמיסו סלעים וברזלים, יעקרו יערות ויעמידו עמודי חשמל. הם יועסקו בבניית האוניות והמטוסים. יסכנו את חייהם על גבי פיגומים. עשרות אלפי גברים. והנשים? הן לא יהיו שם. אף לא אחת מהן.

במקום שלא ישלוט האלוקים, שם ישלטו הנשים

לא ירחק היום וראשת העיר תתכנן פרויקטים עתירי יוזמה ויצירתיות לשיפור פני העיר. היא תשלח אלפי גברים שיצאו לפנות בוקר במשאיות הזבל, להגשמת החלום. עוד אלפי גברים יועסקו בגינון, נטיעת עצים, הקמת מבנים והתקנת פסי הרכבת. הם יהיו פועלי הבניין בקניונים המתוכננים, ויבנו מוזיאונים ובנייני פאר למגורים. אלפי הגברים יועסקו בעבודה קשה ומאומצת מאין כמוה.

ומי לא יהיה שם? הנשים, כמובן. הן לא יהיו שם. אף לא אחת מהן. המרחב השלטוני עתיד להשתייך לנשים והשאר לגברים. כי במקום שלא ישלוט האלוקים, שם ישלטו הנשים.

הדרת חרדים

• דב הלברטל
• 07.10.2013, הארץ

להשחית את תמונותיהן של הנשים המתמודדות בבחירות לעירייה על שלטי החוצות בירושלים, זו עבירה על החוק. המתמודדות התקוממו על כך וקצפן יצא על התופעה של הדרת נשים. אלא שעצם הצבתם של שלטי החוצות חמורה יותר מפני שהיא הנוגדת את הצו המוסרי. רוב תושבי ירושלים הם חרדים, דתיים, מסורתיים וערבים. יש להניח שרוב זה מתנגד לשלטי חוצות עם תמונות של נשים, או לכל הפחות היה מעדיף שהם לא יהיו.

גם אם לא ניתן לשכנע את החילוניים לגלות הבנה לערכי הצניעות שבדת - שהם הסיבה היחידה להתנגדות, ולא חוסר כבוד לנשים - מה עם הערך האלמנטרי של ההתחשבות ברגשות הזולת? ואפילו היו אלו מיעוט התושבים, ולא הרוב - למה לא להתחשב? בפרט ששוחרי הפמיניזם והליברליזם נודעים ברגישותם הרבה לכל פגיעה ברגשות הערבים. גם הערבים הרבים תושבי העיר היו מעדיפים להסיר שלטי חוצות אלה.

ברור שאם יוסרו תמונות הנשים, יוסרו גם תמונות הגברים והעיר תצא נשכרת. ממילא אין השראה גדולה בשלטי החוצות והתעמולה שבהם, ורבים מחכים בכיליון עיניים לסיום הבחירות, רק כדי שהם יוסרו.

ירושלים אינה עיר ככל הערים. זוהי עיר קוסמופוליטית ובינלאומית, שעיני כל העולם נשואות אליה, ולו מתוקף מעמדה כעיר הקדושה לכל הדתות. גם הציפיות ממנה בהתאם. ירושלים מלאה ברבנים, ראשי ישיבות ואדמו”רים, וגדושה בבתי כנסת, בתי מדרש ומקומות קדושים. גם חילוני צריך להבין ששלטי חוצות וולגריים וחומרניים שכאלה, המנוגדים לכל אתוס רוחני, אינם הולמים את אופייה של העיר. שלטי החוצות מתריסים נגד ירושלים כאידיאה, לא רק נגד תושביה.

העובר ברחובות ירושלים, בתחבורה או ברגל, אינו יכול להימנע משלטי החוצות. יש בכך ממד חמור של כפייה על התושבים המתנגדים להם. אם נשקול את ההפסד שבהסרתם של שלטי החוצות לעומת הפגיעה ברגשותיהם של רוב התושבים, ברור מה מכריע.

זה מה שמרגיז בטיעון על הדרת נשים. כי הוויכוח האמיתי הוא על חוסר הטקט וחוסר ההתחשבות של אותן נשים, שברצונן להתבלט, להתפרסם ולעורר פרובוקציות, אינן נרתעות מרמיסת ערכיהם ורגשותיהם של רבים כל כך, ועוד מתלוננות בצדקנות על הדרתן.

הסיפור האמיתי של שלטי החוצות בירושלים אינו על הדרת נשים - אלא על חוסר התחשבות בוטה ועל הדרת החרדים.

[הכותב הוא מרצה למשפט עברי ולשעבר ראש לשכת הרב הראשי לישראל]

עד כאן הרשימות. להלן התייחסותי.

מה שמכה בי, לפחות כמו עמדתו של הרב הלברטל לגופה, היא הפשטנות יוצאת-הדופן של טיעוניו.

ברשימה בוואלה הטיעון הוא אחד: אדם לא יכול להיות מנהיג שמטיל משימות שבהן הוא/היא ובנות-קבוצתה לא משתתפות. וגם במאמר בהארץ, העוסק בשילוט חוצות עם תמונות של נשים, יש להלברטל רק טיעון אחד: ההצדקה להגביל את תמונות הנשים היא פגיעתן ברגשותיהם של החרדים ואחרים בשל התנגשות התמונות בדיני הצניעות הדתיים.

בשני המקרים הלברטל אפילו לא מתחיל לעסוק בטיעוני הנגד.

אין הוא נוגע בטענה לפיה, נשים כגברים נשלטות על ידי המנהיגים ולכן הן זכאיות להשתתף בתהליך בחירתם של אלה, וזכאיות להיות הן עצמן אלה, כלומר בתפקיד הנהגה. במילים אחרות, הוא פשוט פוסח על הטענה הכה-יסודית לפיה בני אדם – בשל היותם בני-אדם, ללא תלות במינם – זכאים להשתתף בעיצוב גורלם. להיות נשלטים/שולטים באמצעות נציגים שאותם יבחרו ושאותם יוכלו להחליף מעת לעת, או באמצעות זכותם להיבחר להיות מנהיגים.

דבר מוזר נוסף הוא עיוורונו של הלברטל למעגליות טיעונו. הוא מסתמך על הדרתן הסוציולוגית של נשים – הדרתן ממגוון של פעולות חיים: צבא, סלילת כבישים, פינוי אשפה וכדומה -- הדרה המתבססת על סוג הטיעונים שלו עצמו – וזאת כבסיס לתוספת הדרה: הפעם מתפקיד של מנהיגות.

עיוורון מופיע גם במאמר בהארץ, שם מדבר הרב הלברטל על פגיעה ברגשות החרדים מבלי להזכיר ולו במילה את הפגיעה ברגשות הנשים ואת הפגיעה ברגשותיהם של גברים רבים לנוכח הדרת הנשים, בשל מינן ומשום שהן עלולות לעורר מחשבות זימה בלב אחרים.

יתר על כן, מחשבות זימה עלולות להתעורר בלבו של גבר כאשר הוא רואה אישה ברחוב או במקום העבודה או בכיתת הלימוד, מדוע לפיכך לא לסלקן כליל מהמרחב הציבורי? או במקרה הטוב.. להחביאן בתוך שק אטום עם חרך לעיניים?

לשון אחרת, הלברטל אינו מכיר, או לפחות לא עוסק, בהבחנה בין טענת אדם ביחס לעצמו/לעצמה לבין טענת אדם ביחס לזולתו/זולתה. מושג הזכות של אדם על גופו, לבושו, פעולותיו וכדומה – זכותי, להבדיל מרגשותיו של זולתי כלפי הפעלת זכותי – אינה מופיעה כלל בדיונו.

אסיים בהערה נוספת על דיני הצניעות. שאלה פרובוקטיבית לי: עד כמה הם שונים מעמדה גזענית? יאמרו לי: מה הקשר? תשובתי: הקשר הוא עמוק למדי. גם אם הקפדה על צניעות לא מניחה כשלעצמה עליונות פטריארכלית, הרי שאופן הפתרון הנכפה על ידי דיני הצניעות מבטא בחדות את הפטריארכליות העמוקה שביסודם. הם מטילים על הנשים את נטל ההתמודדות עם בעייתם של גברים שמרנים/חרדים. האישה היא זו שצריכה להסתיר את גופה, את שערה, את עצמה, צריכה לשבת מאחור באוטובוס, זאת במקום שהגבר החרד יטרח להסיט את מבטו, או טוב יותר, יתגבר על יצרו.

אם יש תוצר לוואי טוב אחד לכתיבתו הנוכחית של הרב, הריהו האור הפחות אידילי שבו כתיבתו מאירה את החיים בעולם חרדי, וההתראה שהיא מספקת מפני עולם הנשלט על ידי הלך-מחשבה פטריארכלי.