בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
אנונימיות גורלית
בכנסת מוגשות לעיתים הצעות חוק פופוליסטיות. אחת מהן עוסקת בטוקבקים באינטרנט. חשבתי שאפשר יהיה להתעלם ממנה – לא כל הצעה מגוחכת מחייבת התייחסות. אבל, כנראה שיש סיבה שבגללה הפופוליזם פופולרי, ונגררתי לדיון. הנה עמדה קצרה שלי שפורסמה במעריב, 10.12.06 עם שינויים קלים.
בדברי ההסבר להצעת החוק שלו, מסביר ח"כ ישראל חסון, כי לא יתכן זיהוי מוחלט באינטרנט. לעומת זאת, הוא טוען שיש להצעת החוק מימד הרתעתי ומוסרי, ושהיא נועדה לקדם את תרבות השיח בישראל. הכוונה כנראה טובה: עדיף שיח מנומס ותרבותי משיח לא מנומס ולא תרבותי. הבעיה היא שהאמצעי שח"כ חסון מציע הוא אמצעי שנוגד זכויות יסוד בסיסיות ואינו ראוי למדינה דמוקרטית.
יש בין הגולשים האנונימיים שמגיבים בטוקבקים גם כאלה שאינם נחמדים במיוחד: הם משמיצים, פוגעים בשמם הטוב של אחרים ובפרטיותם, מפרים את זכויותיהם ואולי אפילו מסיתים, ממרידים, או מפרים את הוראות הצנזורה. כל אלה הן פעולות אסורות לפי החוק. נכון, קשה להגיע לאותם עבריינים ומזיקים בגלל שהם אנונימיים. קשה – אבל אפשרי. מי שסבור שגלישה במחשב האישי, בבית, בשעת לילה מאוחרת, ושימוש בכינוי כמו לוי יהואש (מתוך תגובה אנונימית באתר של ח"כ חסון) מספקים פרטיות – טועה. בכמה פעולות טכנולוגיות לא מסובכות במיוחד ניתן לזהות את הגולש (ברוב המקרים). כאשר המשטרה מבקשת לאתר עבריין, היא יכולה לפנות לבית המשפט, ולבקש צו מתאים וגם לקבל אותו. הצו יורה לספק שירות האינטרנט לחשוף את הגולש, אם הנתונים עדיין בידי הספק. גם מי ששמה הטוב נפגע יכולה לפנות לבית משפט ולבקש צו. בית משפט השלום בירושלים אפילו פסק כך בשנה שעברה בעניין פלונית נ' בזק בינלאומי.
עם זאת, הצעת החוק שדורשת זיהוי של כל מגיב מכבידה על הגולשים התמימים שלא עשו רע לאיש. הנה כמה דוגמאות. גולש חרדי סבור שאין רע בקיומו של מצעד הגאווה בירושלים. מבחינה חברתית ברור שאין לו דרך אחרת להתבטא אלא באופן אנונימי ברשת. כך גם עובד שרוצה לחשוף שחיתות של המעסיקה שלו, גולשת שרוצה לשאול שאלה על עניין רפואי אינטימי או אזרח שמבקש להביע עמדה פוליטית שאינה פופולרית בקרב מכריו.
בכל המקרים האלה, האנונימיות והפרטיות מאפשרות לאזרחים להתבטא ללא חשש. הצעת החוק תגרום ל"אפקט מצנן", שימנע מכל אלה ומרבים אחרים השתתפות מעשית בדיון הציבורי. זיהוי גורף של הגולשים פוגע בזכות היסוד שלהם לפרטיות ובחופש הביטוי שלהם במידה העולה על הנדרש. הפתרון לקידום תרבות השיח הוא בחינוך, לא באמצעים משפטיים, ודאי לא כאלה שפוגעים בשיח עצמו.
עד כאן הקטע שפורסם במעריב. עוד כמה הערות קצרות והפניות להמשך הדיון: ח"כ חסון היה איש שב"כ במשך 23 שנים, עד לתפקיד של סגן ראש השב"כ. מחלקת המידע והמחקר (מממ) של הכנסת בדקה את נושא הטוקבקים ורועי גולדשמידט חיבר מסמך מעניין בנושא. בבלוג הזה התייחסנו בעבר לשאלת האנונימיות, בימי המלחמה, בקשר לתגובות בבלוג עצמו. הצעת החוק הנוכחית הביאה עימה גם הצעות מעניינות להסדרה פרטית מסוגים שונים, למשל ההצעה של רוגל אלפר לאמנת טוקבקיסטים. לדיון על הסדרה עצמית בקשר לאתיקה בתקשורת מקוונת, ראו מאמר שפרסמתי בפתו"ח לפני כשנתיים, ולדיון על הסדרה פרטית בכלל ראו מסמך של איגוד האינטרנט הישראלי.
נכתב על-ידי y ב-10.12.06.
7 תגובות:
זה כמו שנקבע בחוק שהשב"כ והמשטרה לא יהיו רשאים לקבל ידיעות מודיעין אנונימיות. לזה בטח ובטח שח"כ חסון לא היה מסכים. הוא גם לא היה מסכים שאנשי שב"כ יפסיקו להעיד בצורה אנונימית במשפטים של נאשמים בעבירות ביטחון.
חוץ מזה, אם הצעת החוק תתקבל אזי היישום שלה יראה מגוחך, מפני שניתן להתגבר על החוק המוצע בקלות רבה - פשוט מאוד - אתרי האינטרנט בעברית יעברו להתארח על גבי שרתים בחו"ל שאינם כפופים לדין הישראלי. ואז גם יהיה קשה יותר לחברים מהשב"כ של ח"כ חסון, לפקח על אתרי אינטרנט אלה בהיבטים של צנזורה צבאית וביטחונית.
יהודה חלוש,
אם תקרא טוב את הצעתו של חסון תראה שמדובר בכך שספק שירותי אינטרנט לא יהיה זכאי לאפשר גישה לאתר שלא מקיים רישום משתמשים. כלומר, צנזורה אוטומאטית של כל האתרים מלבד המורשים.
לא מבין. אז לפי הצעת החוק לא נוכל לגלוש כמעט לאף אתר אינטרנט בחו"ל?
יונתן,
אני הבנתי את הצעת החוק קצת אחרת.
הצעת החוק דורשת מספקיות שירותי האינטרנט שלא לתת תשתית לאתרים המאפשרים טוקבקים אנונימיים, כלומר לא לארח אתרים אלה על גבי תשתית השרתים של ספקיות שירותי האינטרנט
(ראה פסקה שנייה של דברי ההסבר).
לכן, לפי הצעת החוק, אין כל מכשלה המונעת מבעל אתר אינטרנט ישראלי לעבור ולהשתמש בתשתית הנמצאת בחו"ל ואשר אינה כפופה לדין הישראלי [כמו למשל הבלוג הזה, אשר מבוסס על תשתית זרה ולא ישראלית]. כמו כן, אין כל מכשלה המונעת מהגולש הישראלי להגיע לאתר המבוסס על תשתית זרה המאפשרת טוקבקים אנונימיים.
נ"ב - יונתן, ביקרתי בבלוג שלך, והוא אחלה.
בעניין הזה, אני עם רונן פרי, שתולה את הכשל בגורמים שלמעלה. אני גם מבין את הצד האחר, זה שחושש מחשיפה, כי מה זה ישנה אם למעלה לא יקבלו את הביקורת באהדה ועלולים לפגוע בך, כל עוד המצב נשאר כשהיה. פוסט נפלא, אגב, הרבה טיעונים מושכלים של בעד ונגד.
אני חושב, שעדיף להיות גלוי. אמנם יתכנו "תקריות-פיקולו" בלתי נעימות בעליל (מביכות ביותר, ליתר דיוק. אני כנראה מחמיר מדי עם עצמי), אבל נו, נדיר אבל קורה. וגם אם מישהו לא קונסיסטנטי במיוחד- לא סוף העולם. רובנו עלולים לשנות דעה זו או אחרת בעקבות נקודה שלא חשבנו עליה או עקב שינוי נסיבות. כשלעצמי, מאז שנה א' כמעט ולא הצלחתי להחזיק דעה אחידה בנוגע להלכות של בית המשפט. פסק של שופט א' היה נראה לי משכנע מאוד, עד שנתקלתי בפסק של שופט ב', שהציג דעה שונה, שכמובן היה גורם לי להסתכל באופן שונה על העניין. וזה עוד בלי דעות שבאמצע. אבל זה בסדר גמור, אף אחד לא נשאר קפוא בדעותיו, צריך לספוג רעיונות אחרים, ובעיקר מנוגדים. לפחות באופן חלקי, אנונימיות עוזרת להציג דעה שונה בלי להיות מזוהה ולהיחשב בוגד בקרב חבריך, למשל, כפי שציין מיכאל בפוסט ההוא.
לגבי חסון: מישהו באמת חושב שהרצון הטוב שלו יכול לשנות משהו? ההתפתחות הטכנולוגית חזקה מכולנו. אולי המטרה, שמבקשת הצעת החוק להגשים חיובית (נגיד. יש לי ספקות בעניין), אבל זה נראה לי קצת דון קישוטי וזול. בעולם אידיאלי היה נפלא אם כולם היו מזוהים ו"שוק הרעיונות" (האינטרנטי אמנם) ד'מיל היה תופס מקום של כבוד באקטיביזם האזרחי. אנחנו לא שם, לא קרובים אפילו, ככה שהסידור הזה של אנונימיות עדיין ממלא תפקיד חשוב.
אגב, מיכאל, ראיתי (אני מקווה שלא פספסתי), ששאלת למי הבעלות על הפוסט. אז ככה: היא שלי. כמו הבנקאי מהנסיך הקטן, זה שסופר כוכבים ומייד מעבירם לבעלותו, כיוון שלא ידוע על בעליהם, כמו אותם אלו הקונים חלקות על הירח, כך גם עבדך הנאמן. שלי. מעתה, מי המעוניין בשימוש הוגן באותו פוסט צריך לפנות אליי ולבקש רשות (רצוי להתחנף בפתח הבקשה). בקשה אנונימית לא תיענה. אטאצ'מנטים של צילומי טבע אקזוטי, קטעי פורנו (להוציא כל מיני "פיליות") קצרצרים עד 5 מגה בייט בפורמט אמ. פג או שילוב של השניים חשובים כחנופה, לצורך העניין.
הנה המייל, למען הסר ספק ספיקא- kissthis@low, very low.de.
ד"ר בירנהק,
אכן, הצעת החוק מעלה חשד לפופוליזם, אולם, לדעתי העברת הדיון לשדה שיח של זכויות הוא מיותר ואף שגוי.
לשם הדיון, אני אציג את הגישה הבאה: ראשית, לא ניתן לקבוע כי דרישה להזדהות בעת פרסום דבר היא "פגיעה בחופש הביטוי". האם דרישה זו מטילה מגבלה על חופש הביטוי פשוטו כמשמעו? האם הוגבל התוכן? האמצעי? סוג המפרסם? בהחלט לא. האם הוגבלה הפרטיות? האם דרישת הפרסום חודרת לעולמו של אדם בניגוד לרצונו? מסופקני. יתרה מכך, אדם הנושא דברים בכיכר העיר חושף את זהותו ובאנלוגיה, כך גם אדם הנושא דברים בכיכר האינטרנט. אם נמשיך בשיח הזכויות, הרי שפרסום דבר ללא הזדהות הוא בעל פוטנציאל פגיעה משמעותי בזכויות הזולת, בצורה המובהקת ביותר זכות הזולת לשם טוב. פרסום אנונימי גם מנוגד כפי שציינת לאינטרסים ציבוריים החל מ"תרבות השיח" וכלה בבטחון המדינה.
כאמור, במגרש הזכויות, המשחק הוא דו-צדדי. בפושט לא אף שלא הוכחה פגיעה בזכות המפרסם שנדרש להזדהות, כי אם ההפך.
לדעתי את ההצעה הזו יש לפסול דווקא מטעמים אחרים: ראשית, זוהי גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה, ודין גזירה כזו ידוע. שנית, שדה האינטרנט מתנהל במרחב בינלאומי. מגבלה בחוק מקומי על המשתמשים (להבדיל מהספקים) אין בו טעם של ממש, ולא ניתן לכפות על המשתמשים בישראל אופי שימוש שונה מאשר כמקובל בעולם וזאת הן מטעמים פרקטיים (קל להתגבר על מגבלה כזו) והן מטעמים עקרוניים (איפה אנחנו רואים את עצמנו ביחס לעולם?).
ואגב, בהקשר השב"כי של מר חסון - ספק אם ההצעה הזו תסייע לפיקוח, לדעתי ההפך הוא הנכון בשל הגברת מודעות האויב לקיומו של פיקוח כזה ומסיבות טכניות הקשורות לסינון כמות המידע.
דב,
לא מצויין שמדובר באתרים ישראלים בלבד, ולא מצויין הבדל כלשהו. ספקי שירות הם לא רק ספקי אחסנה, אלא ספקי התשתית - בעל רשיון של בזק הוא בעל רשיון להפעלת שירותי אינטרנט (כלומר בזק בינ"ל, נטוויז'ן ודומיהם).
ותודה על המחמאה
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>