תג

יום שני, נובמבר 6

האזנות הסתר לרמון - ההתמקדות בנאשם הלא נכון

אורן גזל-אייל
לאחר גילוי פרשת האזנות הסתר בתיק רמון החלו להישמע מכל הכיוונים קריאות לביטול ההליכים כנגד רמון. בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10 תמכו בקריאות אלו כל ארבעת הדוברים ביניהם שר המשפטים לשעבר, יוסף לפיד. גם הארץ, במאמר המערכת שלו, סבר כי יש ממש בטענות הללו, וכי בית המשפט חייב לבדוק אם אין להעניק לרמון סעד מן הצדק ולבטל את כתב האישום.
מה היה כאן שהצדיק מאמר מערכת בעיתון הארץ? המשטרה שסברה כי יש חשד לשיבוש הליכי משפט ביקשה צו להאזנת סתר. נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, לאחר שבחן את הבקשה והחומר, אישר לה לבצע האזנה כזו. תוצרי ההאזנות, כפי שפורסמו בתקשורת לפחות, כלל לא החלישו את החשד כנגד רמון. להיפך, מהתמלילים עולה כי המתלוננת שטחה בפני חברים וקרובים את מצוקתה, בלא שהיא ידעה שדבריה מוקלטים, דבר המחזק את אמינות גירסתה. ברור שהסתרת ההקלטות לא נועדה לפגוע ביכולתו של רמון להתגונן.
הפרקליטות סברה בתחילה כי היא אינה חייבת להעביר את החומר להגנה, שכן החומר לא עוסק בחקירת עבירת המין בה הוא מואשם, אך כעבור מספר ימים היא תיקנה את הטעות, מיוזמתה, בלא שנגרם לרמון נזק כלשהו. יש להניח שרצונה להימנע מהעברת החומר נבע גם מהרצון להגן על שיטות החקירה ואולי גם על חקירות אחרות בהן היא משתמשת בהאזנת סתר. מכל מקום, בהתבסס על המידע שפורסם, זהו בוודאי אינו אחד מאותם מקרים חריגים וקיצוניים בהם התנהגות רשויות האכיפה היתה כה שערורייתית עד כי יש מקום לביטול כתב האישום במסגרת "הגנה מן הצדק".
בחינה של 20 תיקים אקראיים בהם נטענה "הגנה מן הצדק" מלמדת כי זוהי טענה שמועלית על ידי נאשמים חזקים בלבד. שמונה נאשמים היו תאגידים או בעלי עסקים (לרוב עבירות מס, בניה או עבירות על חוק רישוי עסקים), בחמישה מקרים דובר בעבירות על רקע פוליטי (הפרעה לשוטר בהפגנות נגד גדר ההפרדה, הפרעה לפינוי מאחז, עבירות הקשורות בהתבטאות פוליטית, עבירות של חברי חמאס שנבחרו בבחירות לרשות הפלסטינית), ארבעה מקרים נוספים עסקו בעבירות של שימוש אסור במקרקעין או תכנון ובניה, מקרה אחד של שוחד בחירות של נבחרי ציבור, אחד של שוטרים שנאשמו בהכאת חשודים ונאשם אחד בהשגת גבול. במדגם לא מייצג זה לא נמצא ולו נאשם אחד רגיל, מוחלש, כגון עבריין רכוש, סמים, אלימות או מין אשר אינו נהנה מגב כלכלי או פוליטי מוצק. יצוין כי מרבית הטענות שהועלו בתיקים אלו, לא היו בהכרח ייחודיות לעבירות של נאשמים חזקים, והן כללו אפליה ואכיפה בררנית (שבעה מקרים), מחדלים של רשויות החקירה, התביעה או המשפט (ארבעה מקרים), טענת סוכן מדיח (מקרה אחד) ושיהוי בהגשת כתב אישום (מקרה אחד). רק בשישה מקרים דובר במחדלים של רשויות המדינה אשר צפויים פחות בעבירות רגילות (במקרה אחד קשה היה להסיק מהכתוב מה בדיוק היתה הטענה). בארבעה מקרים מתוך העשרים הטענה התקבלה.
התיק של רמון הוא דוגמא נוספת לחוסר השיוויון שנגרם עקב ההכרה בטענת ההגנה מן הצדק. האפשרות שניתנת לנאשמים חזקים להביא לביטול כתב אישום נגדם, גם אם הם ביצעו את העבירה, היא רק סיבה נוספת לקושי המיוחד שיש בהעמדה לדין של נאשמים אלו. טענה כזו מועלית על ידי נאשם חזק, הופכת את ניהול התיק נגדו לקשה הרבה יותר, ומעודדת את הפרקליטות והמשטרה לעזוב תיקים קשים אלו ובמקומם להתמודד עם נאשמים אשר לא זוכים להגנה דומה של התקשורת או של הגנה אגרסיבית. הדבר לא רק מגן על נאשמים חזקים אלו. הוא גם פוגע בהגנתם של הנאשמים המוחלשים, אלו שאליהם מופנים כל משאבי החקירה והתביעה, שמתפנים עקב הויתור על העמדתם לדין של נאשמים חזקים. החשש שנאשמים אלו יעשו לרשויות חיים קשים אינו משמעותי.
הירידה המשמעותית במספר ההרשעות בעבירות מרמה (מ-2,439 ב-1980 עד ל-995 בשנת 2004), בזמן שהמספר הכולל של הרשעות פליליות רק הולך וגדל עם השנים, היא אינדיקציה נוספת לכך שכבר כיום הקושי לנהל תיקים נגד נאשמים חזקים דוחף את התביעה להשקיע יותר משאבים בנאשמים חזקים.
לפיכך, מה שמדאיג בעיסוק המוגזם בכל טעות קטנה כגדולה במקרה של רמון, כמו גם במקרים בהם עומדים אישי ציבור אחרים לדין, אינו בהקפדת היתר עם רשויות האכיפה. לפרקליטות ולמשטרה כוחות לפגוע בזכויות הפרט יותר מכל גורם אחר במדינה, והתקשורת חייבת לחפש מקרים בהם נעשה שימוש לרעה בכוחות אלו. מה שמדאיג הוא שההתמקדות בטעויות שוליות יחסית בתיקים של אישי ציבור ידועים, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהאופן בו מטופלים מידי יום חשודים ונאשמים מוחלשים תחת גלגליה של מערכת המשפט הפלילית, עלול להבהיר למשטרה ולפרקליטות שאם ברצונן לפעול בלא חשש לביקורת, עליהן לעזוב את הבכירים בצד ולהפנות את כל משאביהם המוגבלים לטיפול באותם תיקים של נאשמים רגילים, אשר אינם יכולים לעורר גל ביקורת כזה. כך נוצרת בישראל מערכת משפט בה אין כל קושי להביא להרשעת נאשמים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה 99.8% מהנאשמים מורשעים בדינם. במקביל, שיעור הכלואים בישראל הולך וגדל במימדים מפחידים בלא שאיש נותן על כך את הדעת. המדינה יכולה להמשיך לנגוס בהגנות הדיוניות של הנאשמים המוחלשים מתחת לקרני הרדאר של התקשורת. מנגד, כל ההחלטות בעניינם של נאשמים נשואי פנים יבחנו בזכוכית מגדלת, וכל טעות או מעין טעות תנופח מעבר לכל מידה. גם אם לא זו הכוונה, קשה להניח שלחץ כזה לא יעודד את הרשויות לחשוב פעמיים לפני שהן מתייחסות לחשוד נשוא פנים כמו לכל חשוד אחר. הפרקליטות טעתה כנראה בעניין רמון, ולא מסרה במועד את כל חומר החקירה. היא גילתה את הטעות מיוזמתה, ותיקנה אותה. חומר החקירה שנמסר באיחור רק חיזק את טענות התביעה. אם יש מקום לחשש שכוחה העודף של הפרקליטות יפגע בנאשמים חפים מפשע (ויש מקום לחשש כזה) פרשת רמון בוודאי אינה המקרה.

4 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

לא אגיב ישירות על התזה של מאמר הדיעה אולם אנסה להאיר פן אחר של הפרשה.

לראייתי, האופן שבו מטופל הנושא בעיתונות, הינו סימפטום לצהבת, בה לוקה העיתונות הישראלית מזה זמן רב.

ובאומרי צהבת, אבקש לחדד, איני מתכוון לכתיבה רכילותית דווקא, אלא לכתיבה שטחית, רעשנית ורדודה.

המחלה פושה בכל הנושאים, ובמיוחד בדפי החדשות. במהלך המלחמה, למשל, נשמעו צעקות "למה לא נכנסים" ומיד אח"כ "למה נכנסנו"; צעקות של "לפטר את הרמטכ"ל" בפרשת מכירת המניות; ועוד ועוד.
ברור כי דיווחים מתלהמים הם עיתונאות רדודה במיוחד שלא מייחסת חשיבות לתוכן, שהוא בדרך כלל רב רבדים ורב גוונים ולא שחור או לבן.

ברור גם שהעיתונות העלובה הזו היא שופר של בעלי אינטרס.

מכאן אני מגיע לפרשת רמון. גם כאן מדובר בצהבת. גם כאן בעלי אינטרס צועקים. על מה הם צועקים? מה זה משנה... העיקר שזה מופיע בגדול בעיתון ושזה משרת את האינטרסים שלהם.

לכן לא הייתי מתרגש מהמאמרים בעיתונות ומצעקותיהם של היחצנים. אני רק מקווה שמקבלי ההחלטות לא יושפעו מהצהוב הצהוב הזה.

7/11/06 20:14  
Anonymous ניצן כתב/ה:

...והוא בכלל לא ידע שהוא כזה.

למדגסקר כנראה שלא יסתייע בידי להגיע השנה, אז תחת הלמורים, כנראה שאסתפק בקופי-גב, [הם כנראה מתרבים בטור הנדסי, בני הזן האקזוטי הזה] כמאמר המשורר.
על מה בדיוק יצא קצפו של מר רמון? על כך, שבסתר האזינו לו - הוא, הדגול מרבבה!- על מנת לבחון את החשדות כנגדו, האם מבוססים הם אם לאו? הנה מתחוור, למרבה התדהמה, שאף הוא מושא לעסק כה מביך. בוודאי, זה לא הכי נעים לגלות שהאזינו לך, חדרו אל לשד חייך, משל היית עבריין רב-מזימות שהיקפן לא יימד; אבל לרוב כך זה עובד- אין עשן בלי אש. או אחרת, על דרך השלילה; בכדי לוודא שהעשן אינו מצביע על סכנת קיומה של בעירה. אין זה משנה לכאן או לכאן, כיוון שאחרי ככלות הכל חייבים להודות- זה מבלבל; הברנש פותח את העיתון על הבוקר ומגלה שהוא הכוכב הראשי בעוד פרשת האזנות סתר, שעניינן ביסוס החשדות שהתעוררו כנגדו. והנה, עוזניות ונשרי הפרקליטות כבר מתקבצים מעליו כחשרת עבים קודרת. איך נפלו גיבורים.
לעניין עצמו- הצו ניתן במסגרת סמכויותיו של בית המשפט ולא נראה כי נפל פגם כה מהותי במהלכי הפרקליטות, כזה המצדיק ליתן סעד נדיר כמו הגנה מן הצדק [שבטח אינה עומדת לאדם מן היישוב, כפי שכבר צויין]. אם הפרוצדורה טובה לפשוטי העם, שיחדלו כבר כל אותם אופורטוניסטים נתעבים לדבר על מהות כל אימת שהם מרגישים מאויימים. ואם מהות, אזי מהות לכל.
זו כנראה שאלה של איזון; מה יקר [תרתי משמע] יותר למערכת השלטונית-הציבורית, כמה בעלי מהלכים שיצאו חפים, או אמון הציבור. כיום, ניתן להניח ברמת הסתברות גבוהה למדי מה התשובה. חיים רמון הוא בסה"כ "עוד" דוגמא רעה, גרורה ממארת חסרת אינטגריטי [למרות שאני סבור שלא כל נציגינו אכן כאלו נוראיים]. גם אם הוא בחזקת "כשר אבל מסריח". מאימתי "מסריח" הפך "לא נורא"?
מסוכן על ידי הצדק הוא בטח לא. איזו עזות מצח.

ולאותו אנונימי שהגיב- בוודאי שהעיתונות מונעת ע"י בעלי אינטרסים כאלו ואחרים, העטים על מקרים כאלו כמוצאי שלל רב. וטוב שכך הוא הדבר. איזונים ובלמים קוראים לזה בדמוקרטיה. בוא נציג את זה אחרת; אנחנו לא מנסים לתקן משהו שאינו שבור.

הנה עוד סיבה למה צריך יותר נשים בעמדות שלטוניות בכירות.
וזו לא השגה. זו הסגה. ביטוי מוזר, על כל פנים.

8/11/06 03:17  
Anonymous דב כתב/ה:

הי אורן, מה שלומך. פוסט מעלף, במיוחד הנתונים הכמותיים שהבאת בו.

אבל... אני לא מסכים עם התוצאה הסופית שהגעת אליה. מדבריך נשמע שרמון בדרך להרשעה בטוחה.

אבל, אני רוצה להדגיש 3 נקודות, שמבססות אצלי מסקנה שההגנה מן הצדק במקומה במקרה זה:

השופטים כתבו בפרוטוקול הדיון: העדה נסערת ובוכה. הדברים לא נכתבו ביחס למתלוננת, אלא ביחס לתנ"צ גולן, לאחר שהתברר כי איימה על המתלוננת והפחידה אותה שאם לא תגיש תלונה תהייה חשופה לתביעת לשון הרע. השופטים שאלו את תנ"צ גולן בכמה מקרים דומים שנסתיימו בתביעת לשון הרע היא נתקלה בעבר, וגולן הודתה מעל דוכן העדים שאפילו לא באחד. כלומר בשורה תחתונה - המשטרה אילצה חיילת צעירה להגיש תלונה בניגוד לרצונה.

החיילת עצמה, בחורה בת 20, יפה וחתיכה, פנתה אל רמון והתגופפה איתו מיוזמתה, לכאורה לצורך תמונה. ולאחר הנשיקה היא לא התנהגה כמי שנאנסה או בוצע בגופה מעשה מגונה. להיפך, היא נתנה לרמון את מספר הטלפון שלה ואף הציע לו לבוא עימה לטייל בחו"ל.

ורמון? לכל הדעות גבר יפה, חתיך ובעל מעמד רם. הוא לא נשוי, ולא התעסק עם קטינה. אלא, ניגשה אליו בחורה צעירה ויפה והתחילה איתו. הוא רצה אותה, היא רצתה אותו, והשניים התנשקו בלהט - עם לשון. נו... בי דיל. אפילו שמדובר בשר משפטים, אז מה - הוא לא בן אדם? האם אסור לו, מה שמותר לכל גבר רווק בישראל - להתחיל עם בחורה צעירה ויפה.

ובכן, למה הגנה מן הצדק מתאימה במקרה הנ"ל? ונא שים לב שאני כלל לא מזכיר את נושא האזנות הסתר.

הגנה מן צדק מתאימה במקרה זה מפני שאם היה מדובר באדם מן היישוב, ולא בשר משפטים, הרי שתנ"צ גולן לא הייתה מאיימת על החיילת, וסביר להניח שאם החיילת לא הייתה רוצה להתלונן אז התיק כלל לא היה נפתח ובטח ובטח שנסגר ללא כתב אישום.

ההגנה מן הצדק מתאימה מאוד במקרה הנ""ל, כי זה לא צודק להפלות אדם לרעה ולהתנקל לו רק בשל מעמדו כשר.
הרי הוא גם לא ניצל את מעמדו, שכן החיילת אינה עובדת תחת אחריותו.

לדעתי האישית - מכל הפרשה הנ"ל יש אדם אחד שצריך לעמוד לדין - והוא/היא תנ"צ גולן - בגין עבירות איומים, שיבוש חקירה, הדחת עדים והתנהגות שאינה הולמת קצין משטרה.

יותר מהכל אני חייב להוסיף שפרשת רמון מפחידה אותי. למה מפחידה? כי אם שוטרת, בכירה כלל שתהייה, יכולה בכזאת קלות ובמצח נחושה לעשות מניפולציה לחיילת צעירה ולתפור תיק לשר המשפטים, מעניין באיזו קלות אפשר לתפור תיק לאנשים פשוטים מן היישוב - שאין להם כסף לעו"ד צמרת שיודע לטעון ולהוכיח טענת הגנה מן הצדק.

נ"ב - לדעתי אם רמון יזוכה, יש לו בסיס לתביעה אחזרחית נגד תנ"צ גולן.

9/11/06 13:09  
Blogger Oren Gazal-Ayal כתב/ה:

איני יודע אם ח"כ רמון יזוכה או יורשע, פשוט כי לא שמעתי את העדויות. המידע בתקשורת בהחלט מבלבל. אבל אם הוא יזוכה, זה יהיה לגופו של עניין, ולא בשל הגנה מן הצדק (נראה לי שזה גם הזיכוי שבו רמון היה מעוניין).
עם זאת, קשה לי להטיל את כל האחריות על ראש יאח"ה, תנ"צ גולן. ראשית, מכיוון שאין לנו מידע מהימן על מה היא אמרה ובאילו נסיבות, כל שאני שמעתי לפחות זה שיש האזנת סתר שבה המתלוננת מספרת שגולן, כדי לעודדה למסור עדות, שאלה אותה אם היא היתה רוצה שאדם כזה ימנה שופטים. כאמצעי לשיכנוע עד למסור עדות, זה ממש לא אמצעי קיצוני. המשטרה משתמשת (וראשית להשתמש) גם באמצעי לחץ, שכנוע ומניפולציה משמעותיים הרבה יותר בניסיונה לאסוף ראיות, והיא גם רשאית לעשות זאת. יש לזכור שזה תפקידה של המשטרה לחפש ראיות, גם אם הנפגעת לא מעוניינת בכך.
שנית, מספר המעורבים בפרשה היה גדול וקשה להניח שכולם מנסים להתנכל לרמון. המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, למשל, והקצינה הממונה על החיילת, בוודאי לא חשודים בשנאת רמון או קדימה, והם הרי יזמו את הפניה למשטרה מלכתחילה.
ברור שהמשטרה השקיעה כאן יותר בגלל שהחשוד היה שר, וכך גם הפרקליטות (אלמלא החשוד היה שר תיק מסוג זה בוודאי לא היה מגיע לטיפול ראש יאח"ה ולא לטיפול היועץ המשפטי לממשלה). אבל איני משוכנע שיש בכך פסול, כי בשל ההשלכות של כל טעות אפשרית (וראו פרשת האזנות הסתר) הטיפול צריך להיעשות בדרגים הגבוהים ביותר ותוך השקעת מאמץ התואם גם את החשוד ולא רק את החשד.
שאלה אחרת היא האם הסיפור היה נגמר בלא הליך אם רמון לא היה שר. מאוד יתכן שכן. גם כאן, אין לי עמדה חד משמעית וברורה בשאלה האם יש יותר עניין לציבור בקיום הליכים בשל בכירותו של החשוד. אולם בכך בלבד אין כדי להקים טענה מן הצדק. אם יתברר שהיתה כאן נשיקה כפויה קצרה, יתכן שהעונש המידתי הוא צו מבחן בלא הרשעה. אך בוודאי שזה לא מקים עילה לסעד מן הצדק.

12/11/06 07:53  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>