תג

יום ראשון, אוגוסט 13

אנונימיות וביטוי

מאת מיכאל בירנהק
הימים האלה והלילות האלה כל כך קשים לכולנו, ולכל אחת ואחד דרכו שלו להתמודד. אלה מאיתנו ששותפים לבלוג הזה או אחרים, כקוראים או ככותבים, מחפשים מעט מנוח בכתיבה ובקריאה. לא תמיד מוצאים, אבל לחפש אפשר. הזמנים הקשים מנשוא מקשים לנתק את השכל מהרגש, ואולי חושפים שהרציונאלי תמיד היה גם אמוציונאלי. בעיתות מלחמה, הכל נחשף, הכל חשוף.

בין לבין, מתגבש לו שיח. זה שיח לא מתוכנן, לא מכוון, שצומח "מלמטה". מישהו מעלה רעיון, אחרת מגיבה, אחר מגיב לתגובה, וכמו בטלפון שבור, השיח נפסק פתאום, ועובר למקום אחר, ואיש אינו יודע מהי נקודת הסיום. בשונה מהטלפון השבור, כולם שומעים (או רואים) את השיחה. במשחק הטלפון השבור השיחה משתנה מחמת מגבלות האדם שאינו שומע היטב את שאמר לו חברו. בשיח שלנו, פה בבלוג, השיח מתפתח באופן גלוי, לא מחמת מגבלה, אלא מחמת הרצון.

בין לבין, אנחנו שואלים את עצמנו ("אנחנו" בהקשר הזה הוא הצוות הלא פורמלי של הבלוג, שכולל את גיא דוידוב, רונן פרי והח"מ) מהם הכללים הראויים לבלוג הזה, ואולי בכלל. האם צריך לקבוע גבולות לשיח? איזה מין גבולות? יש לא מעט לבטים, כמו, האם לנקוט בקרה מוקדמת או מאוחרת (יש בקרה מוקדמת של גיא לגבי התגובות, אבל היא רופפת בכוונה. עד כה הוא פסל תגובה אחת בלבד, למיטב ידיעתי, מחמת אי-רלוונטיות וזילות השיח). אבל, בעקבות התגובות לפוסט הקודם של רונן פרי, עלתה שאלת האנונימיות.

הבלוג במצבו הקיים מאפשר לכותבים לכתוב בזיהוי מלא, ולמגיבים לבחור, אם להזדהות, ואיך. זו בחירה ערכית מודעת מבין ברירות המחדל הטכנולוגיות. הטכנולוגיה שבה אנחנו משתמשים איננה ניטראלית, היא מגלמת ערכים של זיהוי ושל אנונימיות, אבל למעשה היא מאפשרת את כל האפשרויות. בחרנו כפי שבחרנו, ולא בלי מחשבה או התלבטות.

רונן פרי, כך לפי תגובותיו, מאוד לא אוהב את האנונימיות. הוא חושב ש"תגובות בעילום שם לא ישנו דבר", ומייחס פחדנות למי שאינו מזדהה. הוא מוצא כאן כשל רחב יותר, כשל דמוקרטי: "החשש מפני הבעת דעה ועמידה מאחוריה הוא אחד מהכשלים הבולטים של המדינה הליברלית הדמוקרטית", הוא כותב.

הנה תשובתי, הלא-אנונימית, בשבח האנונימיות.

אנונימיות היא מושג שאינו מוגדר, כמעט. אינטואיטיבית, אנונימיות היא המצב של ניתוק בין שמו של אדם לפעולה שפעל, כמו מתן בסתר, תרומת זרע אנונימית, בחינה אנונימית, בדיקות רפואיות אנונימיות, ושאר פעולות כאלה, חיוביות כולן, שנועדו לשרת כל אחת מטרה ראויה. בואו נתמקד בכתיבה אנונימית (או פסבדונימית, לצורך העניין). האנונימיות כאן משרתת את חופש הביטוי. היא מהווה מכשיר שמבטיח ביטוי חופשי יותר. רבים חוששים להתבטא בגלוי, באופן מזוהה, בחופשיות. מדוע? כי הם מפחדים. מפחדים שיתנכלו להם: פחד מפני הרשויות, פחד מפני הסנקציה החברתית. רבים מפחדים שתוצמד להם תווית שאין הם רוצים בה. שדבריהם לא יובנו כהלכה, ולנצח תדבק בהם תווית מסוימת. לפעמים החשש מופרך, לעיתים קרובות מדי, הוא מוצדק. רונן פרי מבטיח למגיבים שלא יאונה להם כל רע. הוא יכול להבטיח בשם עצמו, ואני בטוח בכנות הבטחתו. אבל הוא אינו יכול להבטיח בשם אחרים שקוראים.

לאנונימיות יש כוח שמנטרל דעות קדומות. לכן המבחנים של תלמידינו אנונימיים. בשוק הדעות התוסס מאוד שלנו, שבו כל אחד חובש כובע של רמטכ"ל וראש ממשלה, אנחנו שופטים דעות גם, ולפעמים רק, לפי מי שמבטא אותן. מגיבה אחת הטיחה ביונתן יובל שאין לו מושג על מה הוא מדבר כשהוא מדבר על מלחמה. יונתן השיב בפירוט הרקורד הצבאי שלו. חשבתי (ועדיין) שזו טעות. האם מי שאין לו עבר צבאי מפואר, ולא משנה למה, פסול מלהשתתף בשיח? האם עמדתו/ה ראויה פחות?

אלכסנדר מייקלג'ון, תיאורטיקן מוביל של חופש הביטוי, הסביר (בשנת 1948) שחופש הביטוי משרת את הריבונות והשלטון העצמי של העם במדינה הדמוקרטית. הוא העיר שמה שחשוב הוא שכל הדעות תישמענה, לא בהכרח שכל אחד ידבר. מאז מייקלג'ון התפתחו התיאוריות של חופש הביטוי, וכיום יש מי שחולקים עליו, ומדגישים את הצורך בהשתתפות בשיח הדמוקרטי, ורצוי על בסיס שוויוני. האנונימיות מאפשרת לכל הדעות להישמע, במנותק מהדובר. הדעות יכולות להישפט באופן מהותי, לפי ערכן. האנונימיות מאפשרת גם השתתפות בשיח, למי שאחרת מושתק, או מוּדַר ממעגל הדוברים. האנונימיות היא, לפיכך, מגן לחלשים.

חלק מהתגובות לפוסטים שיש בבלוג הזה עוסקות בציבור הערבי בישראל. בחלקם, הכותבים מזדהים כיהודים או כלא-יהודים, או כפלסטינים ישראלים. בחלק מהתגובות, קראתי, ולא ידעתי לומר מה לאומיות הכותב/ת. האם זה משנה? האנונימיות מאפשרת לנו להתנתק מהכבלים המגבילים.

לאנונימיות יש מחיר. בהיעדר זיהוי, אין נטילה מלאה (או בכלל) של אחריות לתוכן. האנונימיות מאפשרת להטיח, להשמיץ, להוזיל, לפגוע, בלי להיות אחראי. בבלוג שמתארח בבית אקדמי, יש חשש שהאקדמיות של הדיון תאבד, ונהיה כאחת מזירות הטוקבקים הרדודות בדרך כלל. נעמה כרמי חוותה על בשרה, ובבלוג שלה, החליטה לחסום אפשרויות של תגובה. אני מקווה שלא נגיע לזה פה. כדי למנוע ניצול לא חוקי לרעה, כדי לשמור על מסגרת השיח, הזהרנו את המגיבים בבלוג, הטלנו עליהם אחריות מוסרית לדבריהם, וקבענו מנגנון (רופף, כאמור, של בקרה מוקדמת).

האנונימיות מפריעה גם לבניית אמון. כנראה שאנחנו זקוקים לפנים, לזהות, לישות מוחשית כלשהי כדי ליצור אמון מלא. במילים אחרות, האנונימיות מאפשרת לשקר. אכן. זהו סיכון. אבל גם הפתרון פשוט יחסית. מי שאינו רוצה לשוחח עם מי שאינו מזדהה אינו מחויב לכך. מי שנכנס/ת מרצונו/ה החופשי לסביבה שאלה הם תנאי השיח שלה, יכול לקבלם, או לוותר מראש. תמיד יש אפשרויות ליצור סביבה מזוהה. התרבות הדמוקרטית שלנו מאפשרת מגוון אפשרויות שיח.

בחרנו באפשרות של אנונימיות. מי שרוצים להזדהות, מוזמנים. גם האחרים מוזמנים, ללא מורא וללא משוא פנים, להישאר ולהשתתף, גם ללא חשיפת הפנים. קולם יישמע.

(ועוד לא אמרתי כלום על אנונימיות באינטרנט (אבל הלן ניסנבאום כתבה), על הקשר של אנונימיות לזכות לפרטיות, וגם לא הזכרתי את ג'ורג' אליוט, פובליוס, אחד העם, ומי בעצם כתב את ספר הספרים? גם הוא (או היא) לא הזדהו.)

47 תגובות:

Blogger גיא דוידוב כתב/ה:

הערה קטנה בנוגע לנושא שמיכאל מזכיר בשוליים, הבקרה המוקדמת. בשום מקרה כמובן לא נצנזר דעות לגופו של עניין. אנחנו כן רוצים לשמור על רמת שיח שמעבר להתלהמות חסרת טיעון ענייני כמקובל באתרי חדשות רבים, וכן למנוע עלבונות אישיים, כלומר התייחסויות שנוגעות לכותב באופן אישי ולא לדבריו. הייתי שמח אילו היינו יכולים לפנות למגיב/ה במקרים כאלה, ולהסביר את הקשיים שלנו, ואולי לבקש שינוי כזה או אחר. אבל האנונימיות אינה מאפשרת זאת. לכן אנא קבלו בהבנה את הצורך בבקרה מינימלית, ואני מקווה שנוכל להמשיך ולפרסם (כמעט) את כל התגובות. עד כה, למרות הזמנים הקשים שמעוררים רגשות עזים, התלבטנו רק בשלושה מקרים, ורק באחד מהם החלטנו שלא לפרסם תגובה.

13/8/06 14:56  
Anonymous אלמונימי כתב/ה:

ראוי להבהיר שהאפשרות להגיב באנונימיות, אינה המצאה של רשת האינטרנט, אלא שהאנונימיות מלווה אותנו עוד מהמדיה הקודמת - התקשורת הקונבנציונאלית.

כמה פעמים שמענו וקראנו ברדיו, טלוויזיה ובעיתונים את המילים: "מקור ביטחוני בכיר", "מקורבים לרוה"מ", "מקורות יודעי דבר" ועוד ועוד ביטויים המיועדים להסתיר את זהותם של מוסרי המידע למדיה.

לדעתי חשוב מאוד לציין את תפקידה המכריע של האנונימיות בכל הקשור למלחמה בשחיתות, אלימות במשפחה ותופעות קשות אחרות שלא היו נחשפות אילו החושף היה צריך להזדהות בשמו. קחו לדוגמה את "גרון עמוק" אשר חשף את פרשת ווטרגייטס, שהביאה להפלת הנשיא האמריקאי, ניקסון.
הפרשה התרחשה הרבה לפני עידן האינטרנט ואילו לא הייתה לגרון עמוק האפשרות להישאר אנונימי, בטוחני שהפרשה לא הייתה נחשפת לעולם.

13/8/06 16:58  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

עוד הערה על אנונימיות ובקשה ממנהלי האתר.

האם באמת יש אנונימיות ברשת האינטרנט? הצחקתם אותי!!! לדעתי האנונימיות ברשת האינטרנט היא בע"מ, ולהלן ההסבר:

בקאונטר שמשמש את מנהלי האתר, זה שמציג את מספר המבקרים באתר, ישנה גם אופציה שמאפשרת להציג בפני הגולשים את כל המידע שהקאונטר אוסף.

אילו מנהלי האתר יועילו בטובם לפתוח בקאונטר את האופציה הנ"ל, גולשי האתר יוכלו לראות כמה מידע הקאונטר הזה אוסף עליהם ובכלל זה: את האי.פי. שלהם, את סוג המחשב, הגירסה של תוכנת הוינדווס, גודל המסך, חברת האינטרנט שמספקת להם את השרות, ולפעמים אפילו המיקום המדוייק שלהם בארץ.

יותר מזה - הקאונטר מאפשר לגלות אם גולש אחד משתמשים במספר שמות אנונימיים.

ועוד יותר מזה - פתיחת האופציה הנ"ל לעיון הסטודנטים הגולשים באתר, תאפשר ללמד אותם קצת יותר על המידע שנאסף אודותם באתרי אינטרנט, כלומר על גבולות האנונימיות והסיכוי הממשי לפגיעה בפרטיותם באמצעות המידע שנאסף בקאונטר.

13/8/06 17:33  
Anonymous יונתן עוז כתב/ה:

לא ברור לי מה מפליא כאן מישהו מהכותבים. יש בבלוג הזה אוירה בה כל מי שלא מתיישר עם קו מסויים הוא "גזען", "לא מוסרי", וכו'. הכל מעמדת התנשאות של מי שחושב, כנראה, שמשום שהוא בעל השכלה פורמלית יותר גדולה- יש לו גם מונופול על המוסר.
אותו אחד עתיד גם, אולי, להיות המרצה של אותה סטודנטית אנונימית ושלי.
מרצה שמגיע מעמדת כוח, שלא יתפלא על אנונימיות. כך לפחות שומעים מה אנשים באמת חושבים ולא חנפנויות למרצה או למגזרים מסויימים.

13/8/06 18:02  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

ליונתן עוז.
מעניין.... גם אני משתמש בבלוג הזה, בדיוק כמוך. אולם בניגוד אליך לא הרגשתי התנשאות,גזענות, מונופול על המוסר, או משהו כזה.
אולי תוכל לפרט קצת יותר למה אתה מרגיש כך?!!! תן לינקים לדברים שגרמו לך להרגיש את מה שכתבת.

13/8/06 19:01  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

לסטודנט ששאל על הקאונטר: אנחנו משתמשים בקאונטר פתוח, שאכן מאפשר לנו לראות את הנתונים הלא-מזהים והלא-אישיים שציינת, כולל כתובת אי.פי. אבל, הכתובת שאנחנו מקבלים מאפשרת לכל היותר לגלות מיהו ספק השירות (נטויז'ן, וכו') ואין לנו דרך לקשר בין הכתובת לבין גולש. כדי לבצע את הפעולה הנוספת שהזכרת צריך 1. שיתוף פעולה של ספק השירות, שישתף פעולה רק לפי צו בית משפט, והצו יינתן רק במקרים חריגים, כפי שפסק השלום בירושלים בענין פלונית נ' בזק בינ"ל 2. או שיהיה לנו קישור של השם הספציפי לכתובת האי.פי. ממקור אחר. מאחר שאנחנו לא מנהלים סוכנות ריגול, משרד חקירות או משהו כזה, ואין לנו מוטיבציה לעסוק בכך, האנונימיות קיימת, כעניין מצוי. יחד עם זאת, אתה צודק בהערה הכללית שהאנונימיות ברשת היא במקרים רבים אשליה. לא במקרה שלנו.

וזו תוכנת הקאונטר בה אנחנו משתמשים (אגב, היו לנו גולשים מסין, וזה בערך הנתון הכי מעניין שמצאתי שם בינתיים, כמו גם שרוב הגולשים הגיעו אלינו מאתר הפקולטה, ממנוע החיפוש של בלוגר, וממנועי חיפוש).
http://my7.statcounter.com

13/8/06 19:13  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

הי מיכאל, מצטער, לא התכוונתי לטעון שאתם מרגלים אחרי סטודנטים. בסך הכל הצעתי שתפתחו את הקאונטר לעיון חופשי של כל גולשי הבלוג.

מעבר לשקיפות שהדבר מייצג, לדעתי גם יש הרבה סטודנטים שלא יודעים על מה אנחנו מדברים ואילו נתונים בדיוק הקאונטר הזה אוסף. פתיחת הקאונטר לעיון חופשי, יכולה לתרום לאותם סטודנטים מבחינת הבנה כללית של נושא האנונימיות ברשת.

כמו כן, אחד הנתונים שהקאונטר נותן זה השם של המחשב שנעשה בו שימוש. מניסיון אני יודע שהרבה אנשים נותנים למחשב שלהם את השם של עצמם וככה אפשר לזהות אותם גם בלי צו בימ"ש או חבר במוסד. יש גם דרכים נוספות שאומנם מצריכות יותר מאמץ לאורך זמן, אבל אולי פעם תרשה לי להעביר על זה הרצאה במכון למשפט וטכנולוגיה.

וביחס לגולשים מסין, מעניין איזו שפה מוגדרת במחשב שלהם. גם את זה אפשר לדעת לפי הקאונטר. אם מוגדרת שם שפה עברית, אז כנראה שאלה ישראלים הגולשים מחו"ל. ואם לא מוגדרת שם שפה עברית, יכול להיות שהסינים מרגלים אצלכם בבלוג - סתם בצחוק.

הערה אחרונה לסיום: מיכאל - באמת שלא התכוונתי להאשים אתכם בדבר, אלא שבסך הכל התייחסתי לדיון בנושא האנונימיות ברשת. מקריאת התגובה שלך נראה לי שהצלחתי לעצבן אותך ועל כך קבל את התנצלותי.

13/8/06 19:46  
Blogger Arete כתב/ה:

מאוד נהניתי לקרוא את דבריו של ד"ר בירנהייק,

אני מייחסת חשיבות רבה לזכות לפרטיות, בייחוד בחברה הישראלית שהיא חברה פלורליסטית ורב - גונית דבר שהופך אותה למיוחדת וייחודית אולם למרות היפה שבפלורליזם המכוער הוא שאנו מתקבצים לקבוצות ומקשיחים את עמדותינו ומתקשים לקבל את השונה והאחר ובמקום להעריך ולקבל את היפה שבשונה יש לנו נטייה כחברה ליישר את עמדותינו בקו אחד עם קבוצות ההשתייכות שלנו בשונה מהדעות השונות שמובעות בנחת וללא חשש תחת מעטה האנונימיות בבלוג זה.

מה שבטוח שמה שלא תגיד יהיה שנוי במחלוקת ולדאבוני גם לי וגם לאחרים יש לנו נטייה לשפוט את האחרים לפי מי שאנחנו חושבים שהם ולאבחן את עצמנו מהם ולמצוא את הייחודיות שלנו בערעור הלגיטימיות של קולות אחרים ודעות אחרות. אז זה יותר נוח כששופטים את הדעות שלך באובייקטיביות ונייטרליות, מרחוק לפי הדעה ולא לפי מה שחושבים שאתה כשאתה לובש את גלימת האנונימיות ונהנה מהפרביליגיה שאפשר להתבטא לראות מה אחרים חושבים על עמדותיך ודעותיך ותנסה לשכנע את האחרים ואת עצמך וכל זאת בלי ליטול כל סיכון ולרדת לרמה האישית ובזאת מסירים כמה מחסומים שגורמים לאנשים להתבצר בעמדותיהם.
פחות אגו, פחות אישי, פחות פוגע ויותר אותנטי ואמיתי

13/8/06 20:04  
Anonymous יונתן עוז כתב/ה:

ל"סטודנט"- הרגשה היא הרגשה, אני לא חייב לתת לינקים להרגשות. ההרגשה הזאת לא ייחודית לבלוג הזה, אלא גם לקורסים מסויימים בעלי אוירה פוליטית. אם אתה מרגיש טוב- עוד יותר טוב. יכול להיות שזה משום שאתה מחזיק בדעות ה"נכונות".

בסה"כ ניסיתי להסביר למה אנשים כמו הסטודנטית שענתה כמה פעמים לד"ר דוידוב (בתגובות ל"מי יצעק עכשיו") והואשמה בגזענות ושאר ירקות, מעדיפים לשמור על אנונימיות.

13/8/06 20:32  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

אגב אנונימיות אני ממליץ למי שקורא ערבית לקרוא את הפוסט האחרון בבלוג המפתיע הבא:

http://www.ahmadinejad.ir/

13/8/06 21:21  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

תיקון - ראיתי שיש גם גרסה אנגלית.

13/8/06 21:22  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ליונתן עוז,
למיטב זכרוני ההאשמות על גזענות וכולי, בין אם היו מוצדקות או לא, הגיעו דווקא מסטודנטים אחרים, לא מהמרצים.

13/8/06 21:41  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

ליונתן עוז,
אם התכנים לא מוצאים חן בעיניך, אתה לא חייב לקחת חלק פעיל בבלוג הזה ולא חייב להופיע לכיתות הלימוד באוניברסיטה.
תסלח לי שאני מתעצבן עליך, אבל באמת שניסיתי לרדת לעמוקם של דברים ולא מצאתי בבלוג הזה שום התבטאות בוטה, גסה, גזענית, אליטיסטית או מיני ירקות אחרים.
גם את המעט שהיה ביכולתך לעשות, וזה להפנות לדברים שכאלה, לא עשית והעדפת להישאר עם ססמאות שהרגשות הן הרגשות.
אז בבקשה, אל תהרוס לנו את הדיון בהאשמות הזויות על מיני ירקות.

13/8/06 22:00  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ליותן עוז,

לא היה לי כל כך מובן למה התכוונת בחנפנויות למגזרים מסויימים??

13/8/06 22:02  
Anonymous נעמה כתב/ה:

שתי מחשבות בקשר לסוגיות שהעלית, מיכאל.

אני מסכימה לחלוטין שיש הקשרים שבהם לאנונימיות יש פונקציה חיובית, שאת חלקם מנית. לעומת זאת, מבלי להיכנס לחסרונותיה של האנונימיות - שאולי המרכזי שבהם הוא שחרור האדם מאחריות - יש לדעתי בלבול בין אנונימיות לפרטיות. ומבחינת שיח הזכויות, הזכות המוגנת היא הזכות לפרטיות. אין לנו זכות להיות אנונימיים. וגם הזכות לחופש הביטוי איננה זכות לחופש ביטוי אנונימי.

עניין שני קשור אכן לחופש הביטוי. אנונימיות בהחלט יכולה לתרום לחופש הביטוי בהקשרים מסוימים, שהם ההקשרים שבהם לחופש הביטוי יש פונקציה פוליטית כמו חשיפת מידע שלא נקבל באופן מזוהה, ויצירת פלורליזם של נקודות מבט. על-פי מיל זוהי גם פונקציה אפיסטמולוגית, שכן לעולם לא נדע אם דווקא בדעה השולית שמבקשים לאסור עליה לא טמון גרעין של אמת. אבל לחופש הביטוי יש גם פונקציה נוספת שהיא החשיבות של ביטוי עצמי. היבט זה הוא זה שבעיקר נקשר לזכות לכבוד. וכאן אני שואלת, האם ביטוי עצמי יכול למלא את הפונקציה שלו כאשר הוא אנונימי, או שחלק חשוב ממהותו הוא שאני היא המתבטאת, שזהו הביטוי שלי. ובשביל ה"שלי" הזה אני צריכה להיות אני.

14/8/06 01:09  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

לסטודנט בעניין הקאונטר - העלית נקודה חשובה, ולא כעסתי לרגע, להיפך. תודה!

נעמה: אכן, הממשק/חפיפה חלקית שבין פרטיות לאנונימיות ראוי לבדיקה, ובעיניי החפיפה אינה מלאה, אם כי בהחלט קיימת בגרעין הזכויות (וכן, שתיהן בעיניי זכויות): שתיהן נובעות מאותן הצדקות שמקצות לאדם שליטה (אלן וסטין) בזהותה, אישותה, במרחב האוטונומי שסביבה. המרחב הזה הוא צורך פסיכולוגי, למי שרוצה בו (וורן וברנדייס, כמובן), הוא ביטוי לכבוד האדם (רות גביזון), והוא גם צורך חברתי (צ'ארלס פריד), במידה מסוימת.

לחופש הביטוי כמה הצדקות. אנונימיות מתיישבת היטב עם מיל, מייקלג'ון, וגישות השתתפותיות. במבט ראשון, כפי שהצעת, הביטוי האנונימי מתיישב קצת פחות עם הצורך במימוש עצמי, ובכל זאת, אנחנו מכירים לא מעט דוגמאות היסטוריות, שלא כולן ביטוי פוליטי מובהק (אבל כן פוליטי במובן רחב יותר) של טקסטים אנונימיים. ג'ורג' אליוט, כדוגמה. ובזמן האחרון אני חושב יותר ויותר על גרפיטי כביטוי, והוא אנונימי, בהגדרה.

והכי חשוב: שהפסקת האש תחזיק מעמד, בלי שאף אחד ייפגע. בוקר טוב!

14/8/06 08:19  
Anonymous gila kurtz כתב/ה:

כמי שמנהלת את המרכז ללמידה מתוקשבת באוניברסיטת בר-אילן ,אני מחייבת כל סטודנט להזדהות בשמו/ה המלא ופרטיו המדוייקים. למרות שאפשר שהשיח הלימודי מפסיד מכך אני סבורה שבתהליכי למידה פורמליים (למשל, קורס אקדמי מתוקשב) אין מקום לאנונימיות., בין היתר כי הישגיי הסטודנט/ית נמדדים על פי ערך תרומותיו. עם זאת, בשיח לימודי לא פורמלי/ החלפת דיעות כדוגמת הבלוג הנוכחי האנונימיות מבורכת כאופציה. אשמח לשמוע דיעות אחרות.

14/8/06 10:57  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

לנעמה: אני בהחלט מסכימה שהאנונימיות כיום אינה זכות מעוגנת בישראל, אבל לטעמי היא הבסיס לזכויות אחרות מעוגנות בעליל, והרי כדי להגשים זכות ולא רק לכבד אותה יש לקיים את מה שמקיים אותה באופן מהותי, ומעבר להשתעשעות ברעיון תיאורטי ש"יש לנו חופש ביטוי" או "יש לנו חירות" או "דמוקרטיה" ויכולתי להמשיך- לדעתי האנונימיות בפן מסויים בה בהחלט מהווה בסיס הכרחי לזכויות אלו ואחרות שהן קריטיות.

לד"ר בירנהק: אני בהחלט חושבת שהדיון מעמיק ומקבל הרבה יותר רבדים כשיש אפשרות לדיון אנונימי (ויש לזכור שזו אפשרות ולא חובה), בפרט- שוב- במערכת ובה (בואו נביט בבגדי המלך החדשים ישירות) יש פערי כוחות בהחלט, ומכמה סוגים שאין צורך לפרט.
מי שבוחר שדבריו ייאמרו "בשם אומרם" משום שלדעתו "זהות הטוען" מוסיפה כובד לדבריו- יסופק, וכך גם מי שבמכוון מעוניין שדבריו ייאמרו בשם עצמם.וניתן ללא ספק להבחין באופי התייחסות שונה של כל אדם (וגם שם חשיבות לזהות המתייחס) לשני מצבים אלו. עוד הרטוריקנים הקלאסיים השכילו להשתמש בדיון רטורי בין דמויות שנוצרו לשם הדיון ובדיון בין דמויות מוכרות- שמוסיפות את זהותן עצמה לטיעון ובכך מעמידות אותו במקום אחר ללא ספק. הייתי יכולה להציב אלפי דוגמאות לשוני בין המצבים מימינו אנו ואני בטוחה שאין בכך צורך ושכל אחד מבין שיש לזהות הדובר משמעות רבה באשר ליחס שיינתן לדברים הנאמרים- לאו דווקא הדבל לטובה או לרעה, אלא גם הבדל באופי הדיון עצמו.
ולסיכום אני רק אוסיף, שדווקא אני אדם שמעולם כמעט לא היה לו צורך בביטוי אנונימי, וודאי שלא צורך להתחבא מאחורי דבריי, ואלו המכירים אותי יודעים היטב כמובן את דעותיי, בחוגים פרטיים וציבוריים יותר- לו לא הייתי מאמינה בהן בלב שלם, לו לא היה לי רצון לשים אותן לדיון וגם להקשיב לאפשרות של שינוי בדעותיי- לא הייתי רואה צורך בביטוי מלכתחילה שכן אני לא מבטאת ביטוי לשם "הגשמה עצמית" גרידא (בהמשך לדבריי נעמה) וגם לא לשם "הוצאת קיטור" , בפרט בפורום זה, שאיכזב אותי ביותר. אכזבתי היא מהסיבה הפשוטה- שהפורום, על אף חשיבותו הרבה- יוצר כאן קבוצה מדומה של "הדיעה הראוייה השלטת והפוליטיקלי קורקט כנראה", ומשמע הוא גם לא באמת פתוח לדיון, אלא הוא מבקש לכפות דעות, ולצערי אלו דעות שרחוקות מקבוצות רחבות ביותר באוכלוסיה *הממוצעת* בישראל, ולהשקפתי אוכלוסיה שבהחלט לא תפסת כשוליים, כקיצונית וכדומה. אוכלוסיית דור ה- 20 עד 30, סטודנטים צעירים בישראל- אני נחשפת אליה רבות, וחשוב לי להבין איך היא תופסת את המציאות בישראל היום ובאופן רחב, וידידי- התפיסה שונה לחלוטין מעמדותיו של גיא דוידוב ומשליטי השררה כאן בפורום הזה, שממהרים להשתיק אותה כשהיא כן צפה כאן לעיתים בביטויי תדהמה, בכינויי הסיסמאתי מכל : גזענות, ואם להשתמש ב"המלצה" שקיבלתי כאן מאחד המגיבים- בניסיון לגרום לי למחות כפיים עם אצבע אחת שבורה, ואני אסרב לעשות זאת, ולשמחתי אני לא נמצאת במיעוט- רחוק מכך.
דבריי נאמרו באופן אנונימי- גם בכדי להעניק לראשונה זכות דיבור לקול הרחב שסביבי, ובאופן שמנותק ממני אישית, על אף שגם אני אמונה עליו, והקול הזה לצערי לא קיבל נחמה מחבריו לספסל הלימודים (ערבים ישראלים) ולא זיהה הרבה סיכוי לשיח אחר, לשמחתי- אני משוכנעת שגם הדוברים מהמגזר הזה שקיבלו כאן ביטויים, הם אינם בהכרח משקפים את הרוב בחתך זה, וודאי לא את כולם (ובאומרי זאת אני דווקא לא מתייחסת למי שהגיב לי וביקש לציין בפני שאני מכלילה וכד'- מאחר וקולו דווקא חופף את הכלולותיי לטעמי)
האקדמיה בחיפה כשלה לדעתי במלחמה הזו בהבעת רחשיי ליבם של ציבור רחב מאד בצפון, ואולי מכאן גם הביטוי לו זכה ד"ר יובל במאמרו כמי שיושב מנותק במשרדו הממוזג, אף שאני מאמינה שאין רצונו בכך, וזה נאמר לו אולי שלא בצדק, אבל לעיתים ההליכה לאיבוד בין הפורמליזם של המציאות מפספסת את הפרשנות המהותית יותר של מה שקורה ברגעים אלו ממש מתחת לאפכם- מובילי הדיעה בחיפה- מליוני האנשים שביקשו אך לשרוד, שאין להם כוח יותר, שמרגישים שהמוסריות והאהבה והאמפתיה מהווה גול עצמי שוב ושוב, ושתמיד יהיה מישהו שונא מנגד שישתמש בכך כחולשה (ודעתי היא שזה דווקא מרכז הכובד של החוזק שלנו), מליוני אנשים שאיבדו כמעט את שפיותם, וחיפשו מקלט, מפלט, קצת שקט, מליוני אנשים שחרדים לגורל קרוביהם שנלחמים בלבנון או לגורל ילדיהם שנכנסים להתקפי חרדה במקלטים, או לגורל החיות שננטשו ונותרו יתומות על לא עוול בכפן, והחרדה הגדולה מכולן אולי- שזוהי רק תחילתו של השבר, אלו לא קיבלו את ביטויים המספק כאן בפורום, זיכרו את זה היטב.

14/8/06 12:25  
Blogger יונתן כתב/ה:

שלום לכולכם,
אני מבקש ממרצינו התייחסות לנושא כאוב ובעייתי והוא יחסי היהודים והערבים בישראל, כפי שהם נחשפים במלחמה. מחד גיסא, שותפות הגורל שלא ניתן להתעלם ממנה. מאידך גיסא, שוב עולים הפערים העצומים בין הישובים היהודים לערבים, כגון היעדר מקלטים בישובים הערביים. יהיו שיאמרו כי תמיכת חלק ניכר מערביי ישראל בחיזבאללה היא תוצאה ישירה של ההזנחה המוכרת של טיפול הממשלה היהודית בהם. מצד שני, לכשעצמי אני חש אכזבה קשה מתגובת הציבור הערבי למאורעות כפי שהיא משתקפת בסקרים ובתקשורת. כמי שמחשיב עצמו שמאלן וליברל, אינני מצפה מהציבור הערבי להביע תמיכה ביציאה למלחמה, אך אני מופתע מהתמיכה הרחבה בצידקת הצד השני. יתר על כן, מהסקרים עולה כי החיזבאללה נתפס בעיני הציבור הערבי כאמין באופן משמעותי יותר מצה"ל, על אף שברור לכל יהודי כי כל דיווחי החיזבאללה אפופים מסכת של שקרים. האם מכך עלינו ללמוד כי למעשה חלק ניכר מהציבור הערבי עדיין אוצר בתוכו תגובה מותנית כנגד כל מהלך כוחני ישראלי ולא חשוב מהי הצדקתו? האם מכך עלינו ללמוד כי לא משנה מי ילחם בנו ומדוע, עלינו להמשיך לראות בציבור הערבי כתומך בכח (ואף בפועל) באויבינו?

14/8/06 12:27  
Blogger יונתן כתב/ה:

בקשר ליחסינו עם הערבים ולמבוכה של השמאל, ראו מאמרו החשוב של גדי טאוב בקישור המצורף http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3290442,00.html

14/8/06 12:36  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מיכאל, אם חשוב שכל דיעה תשמע, למה אתם מסננים תגובות?

14/8/06 12:40  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

לסטודנטית -
מה שאת אומרת מוכיח בדיוק את הטענה שלי. חוסר הרצון להזדהות הוא כשל. מקורו בפחד. פחד בלתי מוצדק לטעמי.
אני לא חושב שיש כאן איזו דעה שלטת, ודאי לא כזו התובעת לעצמה בלעדיות באופן כוחני. האם נראה לך שכל מי שכתב כאן עד עכשיו - מבין המרצים בפקולטה - מחזיק באותה דעה? כתבו כאן אנשים רבים. בין היתר - מיכאל בירנהק, עמנואל גרוס, גיא דוידוב, יונתן יובל, פניה עוז זלצברגר, ואני. האם זיהית כאן איזה קונצנזוס ? את פשוט טועה.

14/8/06 12:53  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

ד"ר פרי -

ברגע שאדם חש פחד, גם אם תקבע אתה שהוא לא לגיטימי, וגם אם מבחינה "אובייקטיבית" כלשהי הוא אינו לגיטימי, עדיין אותו אדם חש פחד והצעקה כי הוא אינו לגיטימי לא תפתור זאת.

על אותו משקל, אני קובע נחרצות: הפחד שלך מאותם מגיבים אנונימיים איננו מוצדק. עכשיו, כיצד תוכל להמשיך ולנהל דיון עימי? לא בטוח שעם קביעה נחרצת כזו מצדך וביטולך כלאחר יד של כל תגובה אנונימית באשר היא בא לי לנהל דיון עימך, בטח שלא ללא הכסות האנונימית.

אם קיים כשל אזי הוא כשל שלך (אישית וכמייצג "המערכת") לפתור את אותו פחד שלא ע"י קביעה נחרצת כי אינו מוצדק. קביעה שכזו כמוה כהתעלמות ממנו. האפשרות להגיב כאן באנונימיות הוא אכן פתרון המאפשר להפיג במידה חלקית את אותו פחד, וכן לתת פתחון פה לאדם החושש.

דומני כי דעותיי בשבח האנונימיות דומות לאלו של ד"ר בירנהק, אולי קיצוניות אף יותר. אנא השאירו את מנגנון התגובות האנונימי. הצנזורה החלקית שאתם מפעילים כאן פותרת במידה מסוימת את כל אותם מאפיינים "שליליים" של אותה אנונימיות.

14/8/06 14:14  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

ואם יותר לי להוסיף משהו קטן- היתפסות לכל מילה ושבריר הברה במשפט של כל אדם כאן, לרוב תוך עיוותו למקומות נוחים רטורית זה הדבר האחרון שיוביל לדיון בזהות חשופה
ובעניין זה ד"ר פרי: אני חוזרת ומבהירה (ולא מצליחה להבין איך בכל פעם שאני כותבת כאן את מעוות את דבריי לכל מקום חוץ מפרשנותם המאד ברורה): האנונימיות ערכה לא רק כמגן על הפחד, לעיתים יש לה תוצר לוואיי חיובי נוסף, לשם דיון נייטרלי, מנותק מפניות והתייחסויות אישיות, ותוך שאיפה לפחות להתייחסות לדברים "בפני עצמם". לכך יש ערך גם כשאין חשש, על אף שגם את הסיבות לחשש אפשרי משום מה כשלת להבין מדבריי- וגם הן קיימות (ולאו דווקא אצלי, אלא מתוקף אופי המערכת האקדמית)

14/8/06 14:23  
Anonymous יונתן עוז כתב/ה:

"אם התכנים לא מוצאים חן בעיניך, אתה לא חייב לקחת חלק פעיל בבלוג הזה ולא חייב להופיע לכיתות הלימוד באוניברסיטה"
כמובן- כך הכי טוב- מבחינתך. זה רק מחזק את דעתי שאנשים כמוך רק רוצים שדעתם האישית תישמע, וכנראה שהיית מעדיף לנהל דיונים מרתקים עם עצמך.
אמרתי, ואם זה לא הובן לך אז אני אחזור:
הדיון הזה הוא על "למה אנשים בוחרים באנונימיות" ולדעתי, כאמור, זה קשור לעמדת הכוח ממנה באים הכותבים.

אם תקרא את "סטודנטית" שלפניי- היא מסבירה יפה מאוד את מה שאני חושב.

תנסה אולי להבין שהרבה אנשים בפקולטה מרגישים שנכפות עליהם דעות, ושעליהם להיות בראש אחד עם הגישה השלטת כדי לקבל מיטיבים, המלצות או השד יודע מה. למה זה צריך להיות ככה?
ועוד יותר חמור- למה אתה מרוצה מזה? אתה חושב שאם אני ואחרים לא ניקח חלק בפורום הזה אז דעותינו ישתנו?

14/8/06 14:40  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

מנדלברוט -

לא טענתי שהפחד אינו לגיטימי אלא שאין לו צידוק אובייקטיבי. אני מכבד גם פחד סובייקטיבי שאין לו אחיזה במציאות. מדבריך עולה שאתה מבין זאת ועל כן אין בינינו ויכוח בעניין זה.

אילו היית קורא את הדיון שנלווה לפוסט "מי יצעק עכשיו?" בעניין האנונימיות היית מבין שהביקורת העיקרית שלי מופנית כנגד גורמי הפחד ולא כנגד הסובלים ממנו. מיכאל בירנהק התייחס לכך מפורשות. הכשל אינו שלך או של מגיבים אנונימיים אחרים אלא של המערכת כולה. אני חושב שגם בנקודה זו אין בינינו חילוקי דעות אמיתיים.

לבסוף, הדיון שבירנהק ביקש לעורר לא בא לסייע בידנו לקבל החלטה כלשהי בעניין האנונימיות. ההחלטה התקבלה כבר בימיו הראשונים של הבלוג. זכות התגובה בעילום שם היא מאפיין יסודי של הבלוג הזה והיא תישמר גם בעתיד. גם אם אני איני מאמין בכוחה של התבטאות אנונימית לחולל שינויים של ממש בחברה אני חייב לכבד את רצונם של אחרים להתבטא כך. וזו השורה התחתונה.

14/8/06 14:54  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

הערה קטנה על הפסקה הכמעט אחרונה של ד"ר בירנהק-

לטענתך אנונימיות מאפשרת לנו לשקר, להתחזות.
כמכורת בלוגים, פורומים וכיו"ב, גיליתי שדווקא האנונימיות גורמת לנו להיות אמיתיים וחושפניים.

אם הרמה תישמר ולא נגיע למחוזות לא רלוונטיים (גזענות, השמצות אישיות), האנונימיות לדעתי דווקא תעשיר את הדיון במקרה הזה.

14/8/06 16:29  
Anonymous אלמונימי כתב/ה:

שאלה ליונתן עוז:

מה משמעות העובדה שמותר לנהל בבלוג הזה דיון אנונימי?

אסביר לך את משמעות הדבר, באמצעות סיפור אישי אנונימי.

פעם ניהלתי בלוג שבאמצעותו ניסיתי "במוצהר" לעשות את מה שאתה טוען נגד הפקולטה למשפטים, כלומר להציג דעה אחת אליטיסטית ושלטת, בבחינת "פרה קדושה".

אתה חושב שהרשתי שיתנהל בבלוג הזה דיון אנונימי? אתה יודע כמה תגובות אנונימיות צנזרתי בבלוג הזה?

אומנם בהתחלה צנזרתי רק תגובות של אנשים ספציפיים מהצד השני של הקשת הפוליטית, ולו רק משום שזיהיתי אותם בשמם האמיתי.
בשלב שני אותם אנשים ואחרים, שראו שהם מצונזרים החלו לנסות להביע את דעתם בצורה אנונימית.

כך הגעתי למצב שבסופו של דבר צנזרתי למעלה מ- 60% של התגובות בבלוג, ולמעשה צנזרתי את כל התגובות האנונימיות שלא הושתלו שם על ידי אנשים אנונימיים מטעמי.

באותה הזדמנות גם הבחנתי בעוד הבדל בין דיון המחייב זיהוי בשם מלא ודיון המאפשר ביטוי אנונימי!!!

הדיון בשם מלא התאפיין בכך שכל אדם הביע דעה אחת והשתתף בדיון כדי להגן על דעתו. בדיון מסוג זה כמעט שלא היו שאלות, אלא שרובו הסתכם בהצהרות.

מנגד, בדיון האנונימי שצנזרתי, ניתן היה להבחין בשאלות רבות. שאלות שבאמצעותם המשתתפים ניסו לגבש דעה ו/או לבחון מחדש את דעתם הקודמת לפני שיביעו אותה בשמם המלא.

הדיון אנונימי הטיב להתיישב עם התפיסה שיש יותר דעות מאנשים ושדעה היא דבר שמשתנה לאורך זמן.

מכל האמור לעיל, אני יכול להגיד לך בוודאות, שהעובדה שמותר לנהל בבלוג הזה דיון אנונימי, סוטרת את טענותיך כנגד הפקולטה למשפטים.

14/8/06 17:06  
Blogger Arete כתב/ה:

תגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.

14/8/06 17:08  
Anonymous Arete כתב/ה:

[התגובה הקודמת נמחקה לבקשת הכותבת, אשר ביקשה לתקן טעות שנפלה בתגובתה. להלן הנוסח המתוקן שהעבירה]

לסטודנטית

1. גזענות איננה סיסמה, זה משהו שחווים אותו אנשים שהגזענות מופנית כלפיהם, כגון האפריקנים אמריקנים בארה"ב, יהודים שחייבים לספוג התבטאויות אנטישימיות וההסיטוריה מלאה בהתנכלויות לקבוצות שונות שאינן חלק מה"אוכלוסייה הממוצעת) כדברייך

2. שוב גזענות היא לא סיסמה ואני כאזרחית ערבייה פלסטינית ישראלית נעלבתי מהשימוש הדמגוגי שלך במיליון בני אדם כאחד כאמצעי לחיזוק דעתך. ושוב נעלבתי מהגישה המתנשאת שלך לפיה את מצפה שכל ערבי יוכיח לך אחרת מהדמות של הערבי שהצמחת בראשך עם השנים ומקבלת ערבים בגישה של "כבדהו וחשדהו"

והדברים גם מופנים למי שהזדהה בשם יונתן, אני כמישיהי שחיה בין ערבים ובין יהודים ממליצה לך ללכת ברחוב ולשאול כל אדם מה דעתו על המלחמה ותשמע המון דעות ועמדות, אני אינדבידואליסטית באופי שלי וחושבת שאם נסתכל על הפרט שעומד מולנו כפרט ולא לפי דתו, גזעו וא צבע עורו נפתור המון בעיות בחברה שלנו וגם אם הקשר בין המדינה לאזרחים יהיה שוויוני כלפי כל האזרחים ולא לפי חלוקה דתית או מגזרית ואם דמוקרטיה היא דגל המלחמות במאה ה- 21
אז אולי המדינה צריכה להיות דמוקרטית בראש ובראשונה.
אני אומרת את דעתי כפרט על אף השתייכותי ומה שאני אומרת מייצג את המחשבות שלי ואת דעתי אף אחד לא יכול לדבר בשם מיליון בני אדם לפעמים אחים תאומים מחזיקים כל אחד בדעות שונות .

אני מאמינה בדבריו של המשורר תאופיק זיאד ובתרגומי החופשי מערבית שממעיט מערכה של היצירה :
"
...
אני לא שונא יהודי
שנאת עם לא תיכנס לעורקיי
ידי מושטת לעם, לפועלים
הם חבריי ואחיי לדרך
...
אני לא שונא יהודי
שנאת עם לא תיכנס לדמי
אפילו שליטיו אנסו את עמי ואת אדמתי
אבל אני
תמיד עמדתי לשני העמים
עד הניצחון
לבי ופי
"

3. לגבי דעתי על המלחמה הזאת ותפיסתי למהו ניצחיון, אמרתי את דבריי בבלוג זה בעבר ואני שוב אומרת שאני לא מאמינה שניצחון הוא בשדה קרב , כואב לי על האנשים שנפלו בישראל כתוצאה מקטיושות וגם אני הייתי בסכנה כמו כל אחד אחר באזור הצפון, יש לי קרובי משפחה בלבנון וגם חבר קרוב ויקר שהיה במילואים וכואב לי על כל אדם שנהרג ללא קשר לזהותו. ועל כל בית שנהרס, זה לא חטא להיות אנושי וזו לא התייפיפות נפש זה האני מאמין שלי

3. יותר קשה לנסות להיות אחראי מוסרית באזור הזה מאשר לבחור בדרך הקלה של הם אשמים ואנחנו צודקים , אני לא מאמינה בניצחון ובהפסד בייחוד לא במלחמה ולדעתי ולדעת המון אנשים אחרים מלחמה זו הייתה מתוך ברירה ואם אנשים חושבים אחרת דעתי היא שירי הקטיושות אינו מוצדק שהתגובה הישראלית לא הייתה מידתית והתוצאות בשטח ברורות והמלחמה לדעתי לא השיגה את המטרות שלה נהפוך הוא והדבר היחידי שנשאר זה הרס ואנשים שלא יראו אותם שוב ואני חושבת שאין מנוס ממו"מ וכוח וחוזק הוא דבר יחסי ומשתנה
בתחילת המלחמה הבעתי את דעתי בציטוט דבריו של סבסטיאן הפנר ואני אצטט אותם שוב -


" ... הטירוף קר-הרוח וההחלטיות היהירה, חסרת המעצורים ומוכת הסנוורים, זו המנחה אותו לצעוד היישר אל עבר הבלתי - אפשרי; המונה שהצדק הוא שמשרת אותנו ושהמילה אי -אפשר אינה קיימת. חוויות כאלה מצויות, כך מתברר, מעבר לגבול של מה שעמים מסוגלים לחוות בלי לצאת מזה פגועים לנפשם. אני מתחלחל למחשבה שאירופה כולה עלולה לעבור מין שנת 1923 כזו בקנה-מידה גדול עוד יותר - אם לא יימצאו אנשים חכמים מאוד שיצליחו להשכין בה שלום"
"

4. הסטודנטית טענה שאני כפיתי את דעתי, אני לא כופה שום דעה אני מביעה את דעתי ומבקרת את דעתך בדיוק כמו שמתחת ביקורת על דעתי ואני מגיבה בדברים אלה ביקשתי ממך לא להיעלב כשתשמעי התבטאויות אנטישימיות כי זה בדיוק מה שעשית לי ואני שוב אומרת לך שאני מקבלת את דעתך כמו שאמרתי לך מקודם אבל לא מכבדת אותה.

5. לעניין האנונימיות
" כבוד האדם נעשה תלוי ביכולתו של האדם לבצע פעולות מוסריות ולשאת באחריות מוסרית, הווה אומר, בסופו של דבר בחרותו של הרצון"

במציאות שלנו רווית חילוקי הדעות, ההתבצרות בעמדות ואי קבלת האחר חירות הרצון וההבעה מוגבלת למדי ואלמלא האנונימיות לא יכולתי להתבטא בחופשיות, כי כפי שעולה מהתגובות, הקול שלי אינו מספיק לגיטימי ומתיישב עם דעת האוכלוסייה הממוצעת אז כן בתשובה לנעמה לדעתי אנונימיות נקשרת לזכות לכבוד אכן "אני" ו -"שלי" לא ברורים אבל האני האותנטי שלי מובע בחופשיות ואני מקווה שיבוא יום ואוכל להתבטא בחופשיות וללא חשש מהתנכלות. ובינתיים האנונימיות מאפשרת לי להגיד את דבריי.

14/8/06 19:29  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

לנעמה... סיבה נוספת לאנונימיות יכולה להיות ביישנות...לדוגמה, אני מאוד אוהב את אתר האינטרנט שלך, למדתי ממנו המון, אבל אני נבוך להגיד את הדברים תוך הזדהות בשמי המלא. בגלל הביישנות, האנונימיות מאפשרת לי לנתק בין האני הביישן וביטויי ההערכה שמגיעים לך.
.

14/8/06 20:37  
Anonymous Xslf כתב/ה:

שתי הערות קטנות:
* בימים אלו שמנועי החיפוש זוכרים הכל לנצח פחות או יותר, אפשר בהחלט להבין את מי שלא רוצה להזדהות בכתיבה באינטרנט. מי שכותב בשמו המלא, גם אם היום עומד מאחורי דעותיו, לא יכול לדעת מי יעשה חיפוש עליו במנוע חיפוש כלשהו עוד כמה שנים, ומה שהתאים לתגובה בבלוג בשלב זה של חייו אולי לא יתאים למצב בו ימצא בעתיד.
* חוסר הזדהות בשם שמופיע בתעודת הזהות אינה מצביעה בהכרח על אנונימיות. אני למשל, אינני אנונימית. Xslf הוא כינוי אינטרנטי שמלווה אותי כבר שנים, ולמרות ששמי הרשמי גלוי בקלות (מספיק לבקר באתר הבית שלי בשביל לגלות אותו) הרבה אנשים מכירים אותי בעיקר בזהות האינטרנטית שלי, כך שטבעי לי לחתום בכינוי הקבוע שלי.

בכל אופן, כמו שציינו כאן לפני, האנונימיות היא בע"מ מוגבל מאוד. ע"ע פרסום לוג החיפוש של משתמשי AOL לאחרונה, שרק בעקבות הרמזים המופיעים בו איתרו כתבים של ה-NYT אשה שלא הופיעה כלל בשמה, רק מהחיפושים שערכה לתומה באינטרנט.

בעידן זה של עקבות דיגיטליים קבועים שאנחנו משאירים בכל מקום (במיוחד בדברים שקודם לא השיארו חותם קבוע ובר חיפוש), כשאין עדיין אמות מידה מקובלות על כולם איך לטפל בהם, אנונימיות הוא דבר הראוי לחשיבה מעמיקה, במיוחד כשמדובר במסגרות שיח בלתי פורמליות לכאורה, בה אנשים פחות מודעים לזכרון הארוך מאוד של הרשת.

14/8/06 22:10  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

ד"ר פרי, אינך מאמין בכוחה של תגובה אנונימית לשנות את החברה מכיוון שמראש אינך מאפשר לה להיות חלק מהשיח החברתי. בכך שאתה מתעלם ממנה מראש, מסרב להגיב לה, להתעמת עם רעיונותיה, לנהל עימה דיון, אתה הוא זה המעקר את את הרלוונטיות שלה ולא אנונימיותה של התגובה.

הדבר אינו שונה במאום מהתעלמות מדברים הנאמרים בזהות מלאה, אך זוכים להתעלמות בגלל זהות אומרם. הזהות "אנונימי" היא זו שמחשידה את הדיעה בעיניך, לא הדיעה עצמה.

הפרדוקס הוא כי בכך התנהגותך רק מדגישה את הצורך לשמור על אנונימיות באקלים דיוני בו שופטים דיעות בראש ובראשונה לפי אומרן (מאחר וההחלטה התקבלה מראש - לגבי כל תגובה אנונימית טרם קריאתה, שלא לנהל דיון עם דיעות אנונימיות) ולא לפי תוכנן.

וכן, אני מודע לפרדוקס הנוסף כי בעצם תגובתך הקודמת אליי יש להפריך את המשפט הקודם שלי. אך זו הייתה חריגה מן הכלל שאתה העדת שכבלת בו את עצמך.

14/8/06 22:20  
Anonymous נעמה כתב/ה:

לסטודנט - תודה רבה

15/8/06 00:07  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

שמתם לב שעד לאחרונה אם היית מחפשים בגוגל את המילים בלוג המרצים למשפטים, הייתם מתקבלים בתוצאה הראשונה הפנייה ישירה לעמוד הראשי של בלוג זה. ואילו עכשיו כבר לא.

למעשה עכשיו אין יותר בגוגל הפניה ישירה לעמוד הראשי של בלוג זה, בינתיים יש עדיין הפניה לשניים המאמרים בבלוג, אבל לדעתי גם הם יעלמו בקרוב.

מניסיון, נראה לי שהבלוג יחזור לגוגל בעוד כמה חודשים. התופעה הזו שאתר מופיע בגוגל מייד כשהוא עולה לאוויר ונעלם לאחר מכן לכמה חודשים, היא תופעה מוזרה שחוזרת על עצמה.

15/8/06 00:09  
Blogger יונתן כתב/ה:

תשובה ל-ARETE.
טעמים פילוסופיים רבים בעניין זכויות האזרח מלמדים כי יש להבחין בין זכויות הפרט לזכויות קיבוציות. החשיבות העיקרית שבהבחנה היא לצורך קביעת הקשר והיחס בין זכויות לחובות. מבחינה עיונית, זכויות הפרט הן זכויות שקיומן אינו יכול להיות מותנה בביצוע חובה כלשהי לחברה. המשמעות לכך שזכויות הפרט אינן מוחלטות היא שניתן להגביל אותן, אך לא ניתן לטעון אפריורית לאי קיומן של זכויות כאלה. לעומת זאת, לגבי זכויות קיבוציות ניתן לומר כי אין חובה על ההחברה להכיר בזכות קיבוצית, במידה שהקבוצה שמבקשת הכרה בזכות זו אינה ממלאת חובות מסוימות כלפי אותה חברה. כך למשל, לא ניתן לטעון כי על החברה קיימת חובה להכיר בשפה של מיעוט כשפה רשמית, אם המיעוט מנהל באותו הזמן טרור כנגד החברה. הציבור הערבי מבקש, ובצדק לדעתי, זכויות קיבוציות נרחבות. לכן, קיים צורך מעשי ולא רק עיוני להתייחס אליו כקבוצה ולא רק כפרטים. בוודאי שכל הכללה אינה מספקת תמונה מדויקת לגמרי, אולם ההכללה של הערבים כציבור נדרשת, מפני שהם עצמם מרבים לדבר בשם הכללה זו.
תפיסת העולם שלך כפי שאת מציגה אותה היא תפיסה של פציפיזם. אני מוצא הרבה חן בגישה זו, אך איני יכול לקבלה, ולו משום שיצר ההישרדות והזכות לחיים של אדם גוברים לדעתי על גישה זו. אני מקווה שהלקח מהתנהלותה של ממשלת צ'מברליין לפני מלחמת העולם השנייה ברור לך.
בברכה, יונתן אזוב, סטודנט (אפרופו אנונימיות)

15/8/06 00:16  
Blogger Arete כתב/ה:

ליונתן זיו,

זו לא תפיסה של פציפיזם, זו תפיסה תבונית של כבוד האדם, אני בטוחה שהלקח מדוגמאות מההיסטוריה שהעדיפו בהן קבוצה אחרת על שניה ברור לך ביותר.

אם תגבר הגדרתה של המדינה כיהודית על הגדרתה כדמוקרטית התוצאה תהיה אפרטהייד.

אין דמוקרטיה ליברלית ללא כבוד לפרט וזכותו להתפתחות חופשית.
אין דמוקרטיה ליברלית ללא שוויון ושוויון לא יכול להתקיים כש" מפתח מיוחד ניתן לעם היהודי" .

אני מסכימה שיש מקום להכרה בזכויות קיבוציות של קבוצות ושימור שפתם ותרבותם והכרה בהיסטוריה שלהם ושימור והכרה בייחוד של הקבוצות השונות ללא העדפת אחת על השנייה וזאת מתוך מימוש הזכות לכבוד לפרטים בקבוצות אלה. כל אלה אין בהם כדי לסתור את מחאתי נגד יחס גזעני בין פרטים שונים בחברה, אין בזה כדי לסתור את עמדתי שמרכזיותו של הפרט והכבוד לכל דמות ודמות והחובה של כל איש לשמור על כבוד רעהו הם הנוסח התבוני של המחשבה התועלתנית שצריך להנחות את פעולות המדינה ולא נוסח רגשי של המחשבה התועלתנית המבוסס על גזע ולאום שהלקח מנוסח זה בהיסטוריה ברור לך ביותר.

חוקה ומשפט שיעגנו ויישמו עקרונות אלה יישמרו את הזכות לחיים ואת יצר ההישרדות של המדינה על כל פרטיה , שלהם כולנו חרדים.

ולבסוף אני מסתייגת מהדוגמה ההיפותטית שלך שהציבור הערבי בישראל מקיים טרור נגד החברה, קצת כבוד לאחיך האזרחים.

15/8/06 09:06  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

שאלה למיכאל - האם הדיון שנערך פה, שדרך אגב הינו הדיון הארוך ביותר בבלוג זה עד כה, גרם לך לשנות במשהו את הדעה שהבאת במאמר אנונימיות וביטוי?

15/8/06 12:35  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

שלום לכולם, אני עוקב בעניין רב מאוד אחרי הדיון - ולשאלת הסטודנט האחרון, זה נראה לי דיון פורה ומצוין, למרות ואולי בזכות האנרגיות הנפשיות שמושקעות בו. שימו לב איזה דיון מוזר יש לנו, וכמה הוא נפלא, בדיוק בגלל זה: חלק מהדוברים מזוהים (רונן, גיא, אני), חלק הזדהו באופן מלא (יונתן, או אקסלף), או חלקי (נעמה) חלק לא הזדהו, אבל חבשו כובע ("יהודי", "ערביה"), וחלק נותרו באנונימיות. ובכל זאת הצלחנו לדבר, לשמוע מגוון עמדות, לחדד כמה נקודות, קצת להכעיס אחד את השני פה ושם, אבל באופן שגרר תגובה עניינית. וכל זה הצליח להתנהל באווירה טובה בסך הכל, ברמה גבוהה בהרבה מרמת הטוקבקים באתרים הרגילים.

מבחינתי זו חוויה אופטימית מאוד, בינתיים. שימו לב גם לאופי הבלוג הזה: הוא לא בלוג אישי מהסוג שבו כותב אחד מספר על מה שבא לו ושולט באופן בלעדי בתוכן, אלא זהו טקסט קיבוצי של הכותבים והמגיבים. שאלה למחשבה: מי בעל זכות היוצרים בטקסט כזה...

ועכשיו, כשאנחנו חוזרים לשיגרה (בשמחה רבה מאוד, אצלי לפחות), אפשר להתפנות לדון בשאלות משפטיות שבדרך: ועדת חקירה? פיצויים? חלוקת הנטל? אחריות? וגם בדברים אחרים לגמרי, מה עם איזה פסק דין חדש בסד"א?!

15/8/06 14:06  
Anonymous נעמה כתב/ה:

מיכאל - אני הזדהיתי באופן מלא. אמנם רק בשם פרטי, אבל עם קישור לאתר שלי שבו אני מופיעה לא רק בשם מלא אלא גם בהרבה יותר פרטים.

Xslf - חוסר הרצון "להיכנס" למנועי החיפוש עם השם המלא על כל תגובה מובן לי מאד, ולמעשה הוא אחת הסיבה שאני בוחרת הרבה פעמים בצורה של שם פרטי עם קישור. אבל הדוגמא שאת מביאה מעצמך איננה דוגמא לאנונימיות במלוא מובן המלה. לא כולם שומרים על זהות וירטואלית קבועה, ודאי לא כזאת המקושרת לפרטים אמיתיים. יש רבים הכותבים כל פעם בשם אחר, בין השאר כדי ליצור ספינים.
אבל גם אם נדבוק בדוגמא שלך, היא מעלה בעיה נוספת שכן קשורה לאנונימיות ברשת במובן הרחב: יש הרבה אתרים שלא שומרים לך את הכינוי הזה. כלומר יכול אדם להתחזות לדמותך ע"י שימוש בניק שלך ולכתוב דברים מנוגדים לגמרי לתפיסת עולמך. התופעה הרי מוכרת. אנשים יכולים, כמובן, להתחזות גם לאנשים אמיתיים ולא רק לדמויות וירטואליות. בהנחה שאת לא חושבת שזה מצב רצוי, כבר מגיעים לעוד דרגה של הסדרה.
בבלוג כאן אנחנו עדים לעוד היבט של חוסר הסדרה של ניקים: יכולים להיות עשרה שיחתמו "סטודנט/ית". מבלבל. מי אמר מה?

מלבד זאת, לא פירטתי את החסרונות של האנונימיות אבל בואו לא נשכח שהם קיימים, ובגדול, בעיקר באתרים שאין בהם שום סינון או לא כזה מספק. חרפות, גידופים, חיסול חשבונות. יש סיבה מיוחדת שתופעות כאלו יתלוו, למשל, לידיעה עיתונאית על שמות הרוגים? באתר הארץ, כידוע לעוקבים, יש מגיבים גם למזג האוויר.
אני לא בטוחה שרק מי שנוקטים בעמדה שהם לא מתייחסים לתגובות אנונימיות מקעקעים את רצינותה. אני חושבת שיש בעיה אמיתית; פחות כשמדובר רק ב"תגובות" אבל הרבה יותר אם רוצים שיתפתח מדיון בהן שיח במלוא מובן המלה. אני מסכימה שיש נסיבות שהן נחוצות, אבל בגדול נדמה לי שרצוי יותר שאדם יעמוד מאחורי דבריו ויקח עליהם אחריות. בעיקר, אגב, באתר אקדמי. באקדמיה אנחנו דורשים הבאת סימוכין כדי שיהיה ברור מהם הרעיונות המקוריים של הכותב/ת ועל אלו רעיונות של אחרים הם מסתמכים, ושאת האחרונים ניתן יהיה לבדוק. זה עניין יסודי מאד, שמנסיוני ולצערי לא מופנם דיו, אם בכלל. גם בכיתה לא מספיק להצהיר. אני מבקשת מהסטודנטים שלי תמיד לנמק את דבריהם, כי שיעור באוניברסיטה איננו פופוליטיקה

בחזרה לרשת: כמו שכבר צוין, הבלוג הזה כן בחר בסוג מסוים של פילטר, בכך שהתגובות לא עולות אוטומטית אלא עוברות ניטור כלשהו. יש בכך כדי להבטיח שמקרים קיצוניים כנ"ל לא ייכנסו. אבל כמו שידוע לכם, דווקא האחריות המשפטית שמטיל עצם הסינון מראש היא גבוהה יותר לעומת אתרים של "לא נגענו".

15/8/06 15:06  
Blogger Arete כתב/ה:

נעמה, נהניתי לקרוא חלק מהמאמרים באתר שלך.
אכן אסמכתאות יעשירו את הדעה ויחזקו את כוח השכנוע של המילים ולא רק יהוו הנאה אלא גם ישביחו את דעת הקורא. אולם, לדעתי כל דעה שמובעת וכל טקסט שנכתב אפשר להבין ממנו מאיזה דעה, כתיבה או מסורת הכותב מושפע, אכן בכתיבה אקדמאית , ובאקדמיה יש צורך באסמכתאות. אולם , כידוע לך כל כתיבה היא עניין של דחייה וקבלה של איזה כתיבה מאיזה אסמכתא , דבר שהופך אותה למקורית רק בחלקה, אבל לא עניין של חידוש גרידא.
מקריאת טקסט אפשר לפעמים ( זה תלוי בקורא ומאיזה חוג הוא בא ) להבין מאיזה מסורת הכותב בא וממי מושפע למשל אם מדובר במסורת משפטית, פילוסופית או ספרותית וכולי.אכן, ניתן לשבץ כל דעה ולחזקה באסמכתאות, תלוי לאיזה כיוון מושכים, אבל לטעמי ולמרות שזה משאיר מקום לפרשנויות, יותר מעניין לקרוא בין השורות, ואם למידה כמו שכבר נאמר היא עניין של השבחה והנאה אז למרות שזה לא משביח את הדעת כמו בקריאת טקסט שמפורטים בו האסמכתאות, זה בהחלט מהנה.

15/8/06 16:42  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

שאלה לנעמה:
סימוכין לא מייתרים את הצורך בזיהוי אישי? אם יש לי סימוכין (מחקרים, מאמרים...), אז מה זה משנה מי אני ומה הרקע האישי שלי? דברים ללא סימוכין אקדמיים הם אלו שאולי זקוקים לסימוכין על רקע אישי.

בסופו של דבר זו שאלה של איזון - האם אני מרגיש שהאנונימיות של דבריי פוגעת בתוקף הטיעון שלי (חוסר בסימוכין) או מחזקת אותו.

15/8/06 19:48  
Anonymous נעמה כתב/ה:

למנדלברוט: מצטערת, מן הסתם לא הבהרתי את עצמי היטב. כוונתי היתה לא לקשור בין שאלת האנונימיות לסימוכין באופן ישיר, אלא לתת את הדרישה לסימוכין כדוגמא לסטנדרט אקדמי שקשור לדרישה לעמוד מאחורי דבריך, בין היתר על-ידי זה שאתה מבסס אותם בעבודתם של אחרים, ומצד שני על-ידי זה שאינך נוטל לעצמך את הקרדיט עליהם. דרישת הסימוכין קשורה לאופן שבו מתפתח הידע האקדמי, שכן היא המקבילה של מדעי הרוח והחברה ליכולת לחזור על ניסוי במדעי הטבע וכך לאשש אותו.
נראה לי, בין השאר בגלל זה, ששיח אקדמי לא יכול להתנהל באופן אנונימי. (האם מקור אנונימי יכול לשמש כ"מקור"?...). ברור לי שזה רק בלוג, ובכל זאת נראה לי שווה לשאול אם החסות האקדמית שלו לא מבססת ציפיות מסוימות.

15/8/06 21:01  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

לנעמה,
כמה דברים לזכות האנונימיות בהמשך לדברייך (ואגב, גם אני ביקרתי באתר שלך ומצאתי אותו מרתק!):
ראשית, יתכן שמקור אנונימי אינו חייב לשמש כמקור- בדמות הדובר שמאחוריו, אלא- אם הוא מפתח דיון חשוב- הוא הדברים שמובאים על ידו הם המקורו, והם עומדים בזכות עצמם ובמנותק ממנו (ואני מתייחסת כאן לאסמכתאות המובאות, אם מובאות)- וכך אין בעייה של "גזילת קרדיט גם" כי הדברים מובאים כמובן בהפנייה למקור הראשוני. אם תרצי- הדובר האנונימי משמש כסוג של "מאגר מידע" ובו החלק השמיש הוא "אופן הארגון והבאת הדברים" (כמובן שעולה שאלה, אותה העלה ד"ר בירנהק לדעתי- באשר לזכויות היוצרים, אבל זו סוגייה רחבה נפרדת)
שנית, באשר לדברים שדובר אנונימי מבטא, ואינם אסמכתאות ממקורות אחרים- אלא דבריו שלו- הוא מביע כאן למעשה "דיעה" יותר מאשר "מקור מדעי" לטעמי- לפחות במבנה כמו בבלוג הנוכחי-במתחם התגובות, שנושא אופי של שיח חופשי אך ענייני, והבעת הדיעה לא חייבת לדעתי להיות מזוהה עם אדם מוגדר, אלא מספיק שהיא מובאת ל"כיכר העיר" ונכנסת לשוק הדיעות. אם תרצי- תפקידה הוא יותר כמעוררת השיח האקדמי הרחב והמעמיק יותר, כטיזר, כהצבת השאלות, והכשלים בטיעונים "המוסמכים" שמובאים. לכך יש ערך חשוב ביותר לדעתי, ואייכות הדיעה אינה מושפעת כאן לדעתי (כל עוד היא במסגרת תהיות שאלות לדיון וכד') מזהות הדובר או לפחות אינה אמורה להיות מושפעת. הנחת עבודה די בסיסית ברטוריקה הוא לחפש במאמר את זהות הדובר ולאתר את חתך האוכלוסייה אליו הוא מפנה את דבריו בהתאם- כך ניתן גם לזהות מניפולציות ודמגוגיה בטיעון הרטורי שלו, אך כשהדיעה אינה נכנסת לשוק כטיעון, אלא כמקדם טיעון, ככלי לבניית הטיעון הבא, וכזרז לשיח- היא עומדת לרוב בזכות עצמה, ולעיתים גם עושה תפקידה נאמנה יותר דווקא כאשר היא מובאת באנונימיות- ולא מאפשרת לנו לבחון את הדברים בביקורתיות לפי אומרם.
שלישית, הביטוי האנונימי יכול דווקא הוא לקדם שיח ענייני הרבה יותר, אובייקטיבי, אם תרצי "מדעי" יותר, ושאינו נופל לכשלים כגון "סטיגמות", "חיפוש מגמה ידועה מראש", ו"גלישה לדיון שאינו רלוונטי לדיון המרכזי"- דוגמא רלוונטית לגלישה כזו כשהשיח היה מזוהה היא בתגובה של אחת הסטודנטיות כאן למאמר של ד"ר יובל, כאשר מהיקף הידע שלה לגביו (שהוא מסויים, ומאידך מינימאלי מאד כנראה) היא הניחה כנקודת מוצא שהוא נכנס בהגדרה של "מגדל השן" ולכן דבריו מנותקים מהמציאות. כך גם יתכן שאנשים מסויימים יעניקו תוקף שונה לדברים הנאמרים ע"י אישה ולא ע"י גבר בנושאים מסויימים (לצערי עדיין), או לדוגמא לדברים שנאמרים ע"י אמיר פרץ בהקשרים צבאיים, וכן הלאה. מאידך לא בטוח שזה מועיל לבחינה עניינית של השיח ולקידומו תמיד. לעיתים וודאי שכן חשובה זהות הדובר ולעיתים חשוב יותר שדבריו יישמעו, מאשר שהם ייעטפו במסך של "דמותו" שנראה לנו שכבר סימנו אותה בקטגוריה הנכונה לה- והרי בני אדם תמיד שואפים להציב אנשים בקטגוריות, זה בהחלט מקל על הבנת המציאות, אך יכול גם לעוות אותה ולגרום לעוול במקרים אחרים.

16/8/06 12:24  
Anonymous דב כתב/ה:

למיכאל... בתגובה למה עם איזה פסק דין חדש בסד"א?!?

אם התכוונת לסדר דין אינטרנט, :-), מה דעתך על פסק דין מתאים לי נגד קרייזי ליין

16/8/06 21:41  
Blogger Arete כתב/ה:

מה זה בלוג עונתי ??

" לכל אדם עומדת חזקת החפות, עד שתוכח אשמתו מעל לכל ספק סביר", שר אינו אדם?!

אכן היום בצהריים התפטר השר רמון מתפקידו לאחר שהחליט היועץ המשפטי לממשלה להעמידו לדין, זאת על אף טענתו של השר רמון שהוא מאמין בצדקתו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3292800,00.html

אכן השר רמון עם מינויו לשר בממשלה הצהיר אמונים כנדרש בסעיף 14 לחוק – יסוד הממשלה : " לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כחבר הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת"

השר רמון טרם הורשע בביצועה של העבירה המיוחסת לו ואין כל הוראת חוק המחייבת אותו להתפטר, וכפי שקובע סעיף 23 (ב) לחוק – יסוד הממשלה תיפסק כהונתו של שר רק בהרשעתו בפסק דינו ובעבירה שנקבע בפסק הדין שיש עמה קלון וזו לשון הסעיף:
" בית המשפט שהרשיע שר בעבירה, יקבע בפסק דינו אם יש באותה עבירה משום קלון; קבע בית המשפט כאמור, תיפסק כהונתו של השר ביום מתן פסק הדין"
האפשרות היחידה להעביר את השר רמון מתפקידו היא בהחלטת ראש הממשלה ולפי שיקול דעתו מכוח הסמכות הנתונה לו בסעיף 22(ב) לחוק-יסוד הממשלה.

"אחת מזכויות היסוד של האדם, המוכרות בכל מדינה, ששלטון החוק שולט בה, היא שכל אישום בפלילים ישמע ויתברר במשפט הוגן ופומבי וכל עוד לא הוכרע בו על- ידי בית-משפט מוסמך, אין האישום מוכיח נגדו ולא כלום, והא נחשב לחף מפשע" ר' מ' לינדנשטראוס, "חזקת החפות " במשפט הישראלי ובמשפט האמריקני (ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין) – 1998, עמ' 1.


למרות שורשיה המוקדמים באופן יחסי של חזקת החפות, אופייה החוקתי כחלק מתפיסה של זכויות אדם ומתורת מוסר פוליטי התגבש רק בתקופת ההשכלה. חזקת החפות נזכרה לראשונה בשמה המפורש בתקופה זו בהצהרה הצרפתית על זכויות האדם והאזרח משנת 1789. המושג הישן של חזקת החפות קיבל אזי הנמקה חדשה. הנמקה זו הביאה לביסוסה של חזקת החפות כעיקרון , העובר כחוט השני במערכת המשפט, אשר ממנו ניתן לגזור כללים וחוקים אחרים. חזקת החפות הוכרה במחיצתה השניה של המאה ה- 18 כזכות יסוד חוקתית הנתונה לכל אדם. ביסוסה הסופי כאחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט המודרנית התרחש במאה ה- 19. (ר' קיטאי, חשיבותה של חזקת חפות פוזיטיבית, תפקידה וטיבה בהליכים הקודמים להכרעת הדין בפלילים, עלי משפט ג- תשס"ד, עמ' 405, 410.)
זכות יסוד זו באה לידי ביטוי באמנות בינלאומיות כגון Article 11 להצהרת האו"ם על זכויות האדם (1948) ו - Section 1, Article 6 לאמנה האירופית לזכויות האדם (1950)

בשיטת המשפט הישראלית, חזקת החפות הייתה מאז ומתמיד מושרשת בפסיקה ומוכרת כאחת ממושכלות היסוד במשפט הפלילי, דברים אלה באו לידי ביטוי בהצה"ח לחקיקת סעיף 34 כב

" סעיפים אלה מבטאים מושכלות יסוד במשפט הפלילי, המושרשים היטב בפסיקת ארצנו אך עד כה לא קיבלו ביטוי מפורש בחוק .." (הצ"ח 2098, התשנ"ב 114, 141)

בחקיקת סעיף 34 כב (א) לחוק העונשין במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין שנחקק לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ביטא המחוקק מושכלות אלו בהוראת חוק מפורשת :

" 34 כב. נפקותו של ספק
(א) לא יישא אדם באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לספק סביר"

אולם קיימת בעייתיות באשר לתפקידה של חזקת החפות ולמשמעותה בהליכים הקודמים להכרעת הדין. אשר להכרעת הדין, הרי שלגביה קיים כמעט קונסנסוס בדבר השלכותיה של חזקת החפות על נטל ההוכחה ומידתה , שלפיו על התביעה במשפט פלילי מוטל הנטל להוכיח את אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר כתנאי להרשעתו ולענישתו. (ר' קיטאי, חשיבותה של חזקת חפות פוזיטיבית, תפקידה וטיבה בהליכים הקודמים להכרעת הדין בפלילים, עלי משפט ג- תשס"ד, עמ' 405)

בית המשפט הגבוה לצדק בבג"צ 4267/93, 4287, 4634 אמיתי אזרחים למען מנהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין , ראש ממשלת ישראל פ"ד מז(5)441. קבע כי חזקת החפות איננה מונעת הפסקת כהונתו של נושא משרה שלטונית :
" חזקת החפות - העומדת לכל נאשם – אינה מונעת הפסקת כהונתו של נושא משרה שלטונית, ובלבד שלפני הרשות השלטונית המחליטה מצויה ראיה, אשר בשים לב לנסיבותיה היא כזו אשר כל אדם סביר היה ראוה אותה כבעלת ערך הוכחתי והיה סומך עליה"
עוד נפסק מפי כבוד השופט ברק בעניין אמיתי לעיל : " שכן יש לזכור : יכולתו של השלטון מבוססת על אמון הציבור בו. בלא אימון הציבור אין השלטון יכול לתפקד ...ובמסגרת האיזון, יש ליתן משקל רב בדבר אימון הציבור במערכת השלטון".

הרציונל לפגיעה זו בחזקת החפות הובא על-ידי רינת קיטאי במאמרה "פגיעה במשרתו של אדם בשירות הציבורי בשל חשד לביצועה של עבירה פלילית, עלי משפט ב – תשס"ב עמ' 107
בכך שאופיו של השירות הציבורי ותפקידו של עובד הציבור כנאמן של הציבור, השירות הציבורי צריך להצטיין בתפקודו התקין וקיימת חשיבות רבה להבטחת אמון הציבור בתפקידו של השירות הציבורי.
מנגד המחישה קיטאי במאמרה את הפוטנציאל ההרסני בפגיעה במשרת אדם בשירות הציבור בציינה שלה השלכות רבות, ואף עלולה להיות התוצאה הכי קשה של האשמות ותיגרר אף לאחר זיכוי הנאשם, תוצאותיה יכולות להיות לעתים בלתי הפיכות ובעלות השפעות הרסניות אף יותר מענישה פלילית, ובנוסף לפגיעה בכבדו פוגעת גם בזכות היסוד לחופש העיסוק, יוצרת לגבי הנאשם מידה לא מובטלת של סטיגמה של עבריין בעיני הציבור וכל זאת "בעוד תפקידה של חזקת החפות הוא להגן על אדם שטרם הורשע בדינו מפני הגבלות המבטאות התייחסות אליו כעבריין, ואשר אינן נחוצות באופן ישיר לשם ניהול החקירה או המשפט כנגדו. פגיעה במשרתו של אדם בטרם הרשעה מטילה עליו הגבלות מיוחדות על יסוד מעמדו כחשוד או כנאשם, מבטאת הנחה של אשמה כלפיו ופוגעת בכך בחזקת החפות הנתונה לו".

לאור כל האמור לעיל, ומבלי להתייחס לחומרת העבירה המיוחסת לשר, אם אמון הציבור בשלטון והחשש מזילות שפתיים מהווים שיקול מכריע אז מדוע סעיף 23(ב) לחוק – יסוד הממשלה קובע כי תיפסק כהונתו של שר עם מתן פסק דין שמרשיע אותו בעבירה שיש עימה קלון ולא קובע כי תיפסק כהונתו של שר עם הגשת כתב אישום פלילי נגדו?!

ואם חזקת החפות היא מושכלת יסוד במשפט הפלילי, זכות שניתן לפגוע בה רק עם הרשעתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר ובהליך פלילי , אז מדוע שר המשפטים התפטר " אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי, קיר ? "

18/8/06 18:27  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

arete

שר המשפטים התפטר כי הוא לא יכול להיות ממונה על השופטים ובו בזמן לעמוד אצלם למשפט.

20/8/06 01:54  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>