ההפגנות האלימות צלחו. רבבות בריונים מנעו ממיעוט נרדף אך רודף שלום את הזכות האלמנטרית לחופש ביטוי. איני משתייך לאף אחת מן הקהילות המתנגשות, ובראשית הדברים סברתי באמת ובתמים כי יש לבכר פתרון בדרך של פשרה. אולם עמדתי היום נחרצת מתמיד. לא מתוך איבה או זעם חלילה, אלא מתוך הבנה עמוקה יותר של המציאות.
במדינת ישראל של המאה ה-21 חוליגניזם הוא אמצעי כשר להשגת מטרות פוליטיות. ההתקפלות של משטרת ישראל בפני עדת מבעירי הפחים והרוצחים בכוח היא חרפה למדינה. כניעה לטרור מן הזן הנחות ביותר. על נימוקיה המגוחכים של המשטרה בעניין זה אין טעם להכביר מלים; כאילו נולד בן לילה איום קיומי חדש על מדינת ישראל.
אבל במאבק הזה לא רק האמצעי מפוקפק, אלא גם המטרה. בניגוד לאירועים אחרים הפעם לא ניתן לטעון שהפעילות שבוטלה הייתה גורמת להפרעת מנוחתם של יושבי שכונה זו או אחרת. ודאי שלא היה בה כדי לסכן חיים (זולת אלה של הצועדים עצמם...) או רכוש. המצעד פוגע ברגשות; והוא פוגע ברגשות לא מפני שהוא נערך לנגד עיניהם או למול בתיהם של הנרגשים אלא היות שהוא מבטא תפיסת עולם שונה משלהם. לכן אפילו היה נערך במבשרת ציון הוא היה פוגע באותם הרגשות בדיוק. ואם סברתם לתומכם שהרגשות נעצרים בשער הגיא – טעות בידכם. הם משתרעים מים עד קדם, מצפון עד נגב. הם יגיעו, בבוא העת, גם לתל אביב ולחיפה.
וכאילו לא די בכך מוסיפים הבריונים חטא על עוון. לא די להם בסתימת הפיות. הם חפצים גם בהשפלת האחר. באותו התוואי של המצעד שבוטל תכננו לקיים "מצעד בהמות". אני נזכר בחיל ורעד בכל אותן נקודות בהיסטוריה האנושית (והיהודית) שבהן בני אדם הושוו לבהמות. דהומניזציה בחסות המדינה ה"דמוקרטית". צר לבי על אלה שחיפשו מעט גאווה וזכו במנת השפלה.
זכרו. מחר גם אורח חייכם עלול לפגוע ברגשות של קבוצה אלימה.
בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
29 תגובות:
כמו שניסח את זה יהודה משי זהב - הצלחנו להחזיר אותם לארון.
יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית.
שלוש נקודות למה אני לא יכול לקבל את ההתנהגות הזו:
1. אני לא מוכן להיכנע לטרור, לא יהודי, לא ערבי ולא ממשלתי. היום זה ההומואים, מחר זו קבוצה חברתית אחרת. במקום בו הזכויות הולכות לקבוצות החזקות והאלימות שבחברה, המשטר הדמוקרטי חולה. והמשטר שלנו רקוב, אין לי ספק בכך. אבל זה מפחיד, מזכיר לי את הנאום של גרוסמן, ממש לפני כמה ימים, פי התהום. כזכור, גרוסמן נאם את נאומו בכיכר שספגה את הדם של הדמוקרטיה והסובלנות שלנו לפנאטים דתיים. גם בשלום עכשיו מכירים היטב את הסובלנות הזו.
אני רוצה להכניס להם מכות- לא סתם להכות- אבל אני חושב שאולי ככה אזהם את עצמי בטינופת המוסרית שלהם. אולי עדיף היה להשאיר אותם מנותקי חשמל ומים לכמה ימים, שיצטננו קצת, אבל בטח מישהו היה מוחה ואומר שזה לא אנושי ולא מוסרי. כאילו שאם יש לך מים וחשמל אתה לא יכול להיות פרימיטיבי, וגרוע מכך, פרימיטיבי עם פתיל מקוצרר.
2. אני לא יכול להימנע מהשוואה לרייך השלישי. הנאצים רצחו הומואים, רק על שום נטייתם המינית. בלתי אפשרי לקבל עמדה שכזו, כי היא מזכירה ימים אפלים של ההסטוריה האנושית. הנה בא הפרזיט החרדי הניאו-פאשיסט ( הוא כמובן חושב שהדת שלו נאורה, בערך כמו שאיזה מוסלמי חושב שהדת שלו שווה משהו, או איזה נוצרי דומה ) ומנפנף באלה מסומרת, קוציה מעלים חלודה, לבל תתקרב ה"תועבה" אל משכנו, הלא הוא משכן האל.
לא, אין לו שום מונופול, לא על הדת, לא על הכביש ( שעליו הוא שופך שמן, אחרי שגלגל אליו עגלת אשפה בוערת, "קדושת החיים", הם ימכרו לנו אחר כך, או "ישראל, אף שחטא" ) שעל יד ביתו, כלום. בביתו יעשה ככל העולה על רוחו. ברחוב, אם הוא מוצא את העניין מקומם, יצא נא להפגנה ויעלה את אשר על ליבו באופן דמוקרטי, לא בונדאליזם. ולחשוב שהגרועים שבהם תיארו את המושל המשטרתי המקומי כנאצי בן נאצים. התהפכו היוצרות.
3. מאז שעמדתי על דעתי, ספגתי את אסכולת הקונפליקט. אחד הרעיונות המרכסיסטיים הראשוניים נוגע לדת, האופיום להמונים,( אותם אלו שמצביעים לליכוד, שדפק אותם במשך שנים, לא בשונה בהרבה מהממסד המפא"יניקי, לכדי עוני מנוול). אין לי בעיה עם אמונה, נהפוך הוא, כל אחד צריך להאמין בעניין אחד או כמה שעושים לו טוב. אחת היא אם זו מוזיקה, אהבה, כח עליון או חייזרים. אבל עם דת יש לי בעיה רצינית. הדת התנגדה לכל גילוי של קידמה, אם זה כדור הארץ שסובב סביב השמש, המצאת הדפוס, או תרומת איברים. היא גורם אנטי-סוציאלי ( ויגידו כל החכמים הגדולים מה שהם רוצים, גם החמאס "תורם" בתי ספר ומרפאות ) ממדרגה ראשונה, מוסד נוקשה וחסר רחמים או הבנה למי שאינו נמנה על חסידיו. אני לא יכול ללכת בעקבותיו של העדר נגוע מחלת הנפש הקשה הזו ולהמשיך להחזיק בדעות מתקדמות. מצעד הבהמות אמרנו?
עכשיו הטרול אשר על הגשר דורש- הוא דורש!- את מס המעבר שלו: שחררו את בנינו שנעצרו על ידי המשטרה בסערה שיזם הוא בעצמו. מזכיר את הבן שרצח את הוריו ועכשיו מבקש את רחמי בית המשפט, יען כי יתום הוא.
העיניים מביטות אל הטלוויזיה בשבוע האחרון, הראש ממאן להאמין, והלב - נחמץ. תוכניות החדשות מביאות אל הבמה את שני הצדדים, כמעט באופן שווה, ונותנות לנו הזדמנות להתרשם מכל אחת מהקהילות, או לפחות, נציגיה.
מצד אחד, עומדת קבוצה קטנה, שנרדפה במשך שנות היסטוריה ארוכות, קבוצה למודת סבל שהאמונה שלה בדרכה נותנת לה את הכוח. ומצד שני? גם שם עומדת קבוצה קטנה, שנרדפה במהלך שנות ההיסטוריה, וגם היא למודת סבל, וגם היא מאמינה בדרכה ומחזקת עצמה מבפנים.
הנה כי כן, שתי קבוצות מיעוט עומדות מולנו, ולכל אחת מהן מאפיינים רבים דומים. ההבדל הזועק לאוזניים, הינו הדברים שמעלים מיעוטים אלה - זה כלפי האחר. מיעוט אחד, חרד שם שמיים, שולל מכל וכל את המיעוט השני, אשר "חטא" בקשריו הזוגיים. והמיעוט השני, אינו שולל את המיעוט הראשון, אלא רק רוצה להיות. לחיות בדרכו. שיכירו בו.
אך חוסר הסכמה ואפילו שנאה - לחוד, ואלימות - לחוד. עד עתה עומד אני ולא מאמין איך הפכה האלימות מעין גזירת גורל של המיעוט החרדי. מכל פינה מתראיינים אנשי הדת ומצהירים כי אל להם, לאנשי המיעוט השני, להרים את קולם, פן יבולע להם. ומדוע יבולע להם? משום שהחרדים לא יוכלו לשלוט בעצמם. ממש כך. האלימות כאילו תתפרץ מעצמה מתוך גופותיהם של רבבות החרדים, כאילו נשלטו הם בידי כוח עליון. לשמוע ולא להאמין.
יש לזכור, כי אלימות אינה תמיד לא לגיטימית. כאשר אדם בא להרגך, חוקי המדינה וחוקי המוסר, מתירים לך להתגונן, אפילו בצורה אלימה, כדי למנוע את הגזירה.
אולם אלימות _תמיד_ אינה לגיטימית כאשר מדובר באורח החיים של האחר ובדעותיו של האחר. הפרופגנדה המסוכנת הזו, כאילו החרדים אינם יכולים לשלוט בעצמם והם חייבים לנהוג באלימות הנה מתן לגיטימציה לפגיעה באחר. לגיטימציה למלחמת אדם בחברו. לגיטימציה להשמדה, לחיסול ולהרס.
מחשבותי נודדות אל המצעד של השנה שעברה. הטלוויזיה מראה בהילוך איטי את אחד הצועדים. פניו קורנות והוא מניף דגל. והנה אדם מן העדה החרדית, פניו אומרות זעם וסכין בידו מזנק מתוך ההמון וידו משרטטת קווים מעלה-מטה בעודו נועץ את הסכין בידיו וגופו של אותו צעיר.
וכעת נודדות המחשבות אחורה בזמן. קבוצה של אנשים עומדת צפונה בקור העז. יהודים הם. כיפה, ציצית. המון זועם מקיף אותם. השנה היא 1903. אפריל. העיר - קישינייב. במה חטאו אותם אנשים, אשר עומדים להיות מותקפים בידי ההמון? במה חטאו אותם אלה העומדים להיהרג בעוד דקות ספורות? התשובה היא - הסתה. הסתה מאורגנת על רקע אנטישמי של הממשל הרוסי.
ומה עם הביקורת שיש להפנות אל מנהיגי הקהילה האורתודקסית
?
כמו כן על אף ההתנהלות האלימה והאומללה של המתנגדים למצעד חימם את הלב לראות את נציגי הבית הפתוח והתומכים בהם מגיבים באיפוק, סבלנות ורגישות
ושוב הפער בולט לעין
יום שישי 12:30 עד לאצטדיון.
שוטר ועוד שוטרת ועוד קבוצת שוטרים ועוד שוטרת."אפשר ת"ז?" עברתי עוד מעגל אבטחה. ואחרי הרמזור ניצבת על הכביש קבוצת מג"בניקים. ",תוכלי לפתוח את התיק"? ואחריהם כמה שוטרים רכובים על אופנועים כמו בסרט פעולה מתוקצב היטיב. והנה פעם אחרונה, אני שולפת תעודה ומציגה את התיק ומקבלת צמיד ורוד." זה כדי שידעו שעברת בדיקה ביטחונית". ועכשיו אני בפנים. עמוק בפנים. מוקפת. מאובטחת. מוגנת. מבוצרת. מוסתרת. מתחם סגור, מנותק ומרוחק הוא המרחב הציבורי הלגיטימי להתכנסות של טרנסג'נדריות/ם, ביסקסואליות/ם, לסביות ,הומואים וכל מי שמבין/ה את מהותו של המאבק האמיתי. כל כך עצוב וכל כך מרגיז.
"ומה הלאה?"
בראיון טלויזיוני אמר אחד ממנהיגי הקהילה החרדית שהשנה הם הצליחו לדחוק "אותם" למקום סגור. בשנה הבאה, בעזרת השם, "הם" יהיו מחוץ לעיר. לתחושתי, אם המצב ימשיך כמות שהוא יתכן שרוב הציבור ימצא את עצמו מחוץ לעיר ואולי גם מחוץ למדינת ישראל. למדינה שלא דואגת לשמור על צביונה הדמוקרטי ולהבטיח את קיומן של זכויות אדם בסיסיות אין עתיד. אם שוחרי הדמוקרטיה וזכויות האדם בשאר הם לא יקומו, יתאחדו ויקימו קול צעקה גדולה – אנחנו במסלול המהיר להתנפצות.
סליחה חברים, אבל אני מבקש לקטוע את מצעד ההתחסדות שלכם. סילחו לי שאינני מזדהה בשמי המלא, אינני רוצה להתנגח באופן אישי עם איש ממכם.
אינני מקבל את הטענה שמדובר בשתי קבוצת: האחת אלימה והשנייה שוחרת שלום. אני סבור שמדובר בשתי קבוצות אלימות במידה שווה.
סילחו לי חברי החרדים, אבל האלימות הפיסית שלכם אינה מקובלת עלי.
וסילחו לי גם חברי הגאים, אבל גם הניסיון שלכם לנהל מצעד מיני פרובוקטיבי דווקא בעיר הקודש וזאת על אפם וחמתם של תושבי המקום, הינה אלימות חמורה לא פחות.
האמינו לי אינני שופט אף אחת משתי הקבוצות הנ"ל, גם אינני שופט מי מהן צודקת. אני בסך הכל מאמין בלב שלם שהדת והמין הם נושאים פרטיים שאדם סביר צריך לעסוק בהם בביתו הפרטי.
יש בי כעס עצום על הקהילה החרדית שבמשך שנות היסטוריה ארוכות ביקשה בכוח להחצין את דתיותה בגלות, והביאה בכך מרורים ומכות קשות לא רק על עצמה, אלא גם על קהילות שלמות של יהודים חילוניים.
וכעט יש בי גם כעס עצום כלפי קהילת הגאים והגאות, אשר מבקשים להחצין בכוח את נטיותיהן המיניות.
סילחו לי חברי הגאים, אבל ממה שמרה נפשכם? על שום מה ולמה לנהל את מצעד הגאווה? אני מבין את גאוותכם ומקבל אותה, אבל הניסיון להפגין זאת במצעד פרובוקטיבי משולה בעיני לחטא היוהרה. האמינו לי, המצעד אינו תורם במאום לחיזוק מעמדכם, הוא רק גורם לאנשים שכמותי, שאינם עוסקים במיניותם של אחרים, לראות בכם קהילה של אנשים פרובוקטיבים ומוחצנים בצורה מכוערת.
אני חוזר ומתנצל אם פגעתי בדעותי במישהו מהצדדים, לא זאת הייתה כוונתי. אני רק מבקש משני הצדדים, מחברי החרדים ומחברי הגאים, איש איש באמונתו יחיה בביתו. מצד אחד אל תיגשו אלי ברחוב ותנסו ללמד אותי להניח תפילים, ומצד שני אל תיגשו אלי ברחוב ותנסו להראות לי בכוח מה זה משכב זכרים או משכב נשים. באמת תודה לשניכם - תעשו את זה בבית שלכם.
סובלנות היא התכונה הבעייתית כל כך המתארת מצב בו אתה חי בשלום יחד עם האחר - גם כאשר האחר חי באופן הנוגד את אמונותיך.
סובלנות. כמה קשה "להפעיל" את התכונה הזו על עצמנו. הרי כאשר אנו נחשפים לאמונות כל כך מזעזעות ומטרידות, הנטייה שלנו היא להדוף אותן מעלינו רחוק ככל הניתן...
חברה פתוחה ופלוראליסטית, דמוקראטית ורב-תרבותית, אסור לה להתיר דחיקה של דעות ואמונות לגדר הבית פנימה. היום "האחר" נדחק לקרן זוית, ומחר אתה הוא "האחר" ואתה נאלץ להתסתתר ולחיות כחיה רדופה (ולצורך העניין הקהילה ההומו-לסבית והחרדים מתאימים להגדרה זו לאורך ההסטוריה).
האמרה המפורסת של וולטייר על אי ההסכמה לדעתו של אחר מחד, אך לחימה עיקשת לכך שיוכל להשמיע את דעתו - נראתה לי תמיד צבועה במקצת. אתם יודעים, זה כמעט בניגוד לטבע האנושי להילחם עבור משהו בו אתם לא מאמינים (אלא אם אתם עורכי דין, כמובן).
אפשר "למתן" את האמירה של וולטייר ולהגיד - "אני לא מסכים למה שאתה אומר, אבל אני לא אמנע ממך להביע את דעתך". וזה האתגר הגדול של כל אחד ואחת. כאשר אנו נתקלים ב"אחר", אנו צריכים לאפשר לו להביע את דעתו. זה הכל.
ומשפט סיום לעניין הציבוריות והצורך של הקבוצות השונות "ליחצן" עצמן. לטעמי אין בכך פסול. צעדות, הפגנות
ותהלוכות לא מחלישות את המדינה הזו, אלא רק מחזקות אותה.
החטא הגדול הינו האמונה של קבוצה באוכלוסיה שקבוצה אחרת היא "טמאה" - זה החטא האמיתי.
זהו.
הגיעו מים עד נפש!
מישהו (ישראל ישראלי?) מוכן להסביר לי מה פרובוקאטיבי במצעד?
למה בכלל מגיעים לדבר על כך ש"מין זה נושא פרטי שאדם סביר יעסוק בו בבית"? מה קשר למין (במקרה ספציפי זה)? האם מישהו באמת חשב שהצועדים מתכוונים לקיים יחסי מין תוך כדי המצעד על רחובות הירושלים, רחמנא ליצלן?
הקולות שנשמעו נגד המצעד, דיברו על הפרובוקאטיביות כמובנת מאליה. זוהי נקודת הנחה מוטעת ומטעה.
ואיך המאבק על הלגיטימיות, על זכות להפגין מושווה להבטחות מפורשות לאלימות והתפרעות חסרת רסן?
ישראל ישראלי, תהיה בעד, תהיה נגד, אבל תהיה.
אל תדבר דברי סרק שהבורות נוטפת מהם.
לרוני.
למה להתלהם? מה זאת אומרת "זהו - הגיעו מים עד נפש"? למה לעשות שימוש אלים במילים כמו: "בורות". ולמה ההיתממות? להגיד שמצעד הגאווה לא פרובוקטיבי? - כנראה שאף פעם לא היית במצעד שכזה, אז לפחות חפש תמונות באינטרנט.
ולגופו של עניין. אנא ממך, הסבר לי: מה מצעד הגאווה מיועד להפגין? מה המסר שלכם לאומה ולעולם כולו? על מה המחאה? על מה?
באמת שאני לא מבין - אולי אני שואל דברי סרק שהבורות נוטפת מהם, אבל מצטער, אני לא מצליח להבין אותך ואת מצעד הגאווה.
לישראל ישראלי - האם כל מצעד צריך לבטא מחאה?
הרי זו שטות גמורה. אם כך, אולי נמנע את קיום העדלאידע בפורים. אין שם מחאה.
ואם אתה זקוק למחאה: בשנה הבאה המצעד יקויים כדי למחות על זה שהוא לא קויים השנה בגלל אנשים חשוכים כמוך.
למי שמכנה את עצמו ישראל ישראלי (ומבלי להכנס לדיון בבחירת הכינוי היומרנית) -
האם אתה מבין את המושג דיכוי? ואת צמד המילים סתימת פיות? על שלילת זכויות יסוד מאדם על בסיס שונות לא רלבנטית שמעת?
מחאה היא אקט לגיטימי אל מול אלו?
ישראל ישראלי, חבל שאינך טורח להתעניין בעובדות.
אז הנה העובדות: אין שום דבר פרובוקטיבי במצעד בירושלים. כולם שם לבושים לחלוטין, בגדים רגילים כמוני וכמוך. בטח ובטח שבקור הירושלמי. ה"בית הפתוח" הבהיר מראש שאין שום עירום או הפגנת מיניות במצעד הירושלמי. זו פשוט הפגנה למען זכויות ההומואים. אנשים הוכלים עם שלטים וסטיקרים.
אלו העובדות. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אבל זה לא ישנה את העובדות האלו.
עכשיו אמור נא לי - מי האלים? ומי הסובלן? מי מתחשב ומי לא?
כולכם תקפתם אותי באלימות, מזל שאני לא לידכם -בטח הייתם מכים אותי כמו שהחרדים ביקשו להכות את הגאים והגאות.
ובכל זאת: אף אחד לא ענה לשאלתי והיא מה מצעד הגאווה מיועד לקדם? מה המסר שלו?
אל תקשקשו לי שהמסר הוא הזכות הלגיטימית לביטוי. נכון יש לגאים והגאות זכות שכזאת, אבל לא בשבילה הם ביקשו לקיים את המצעד, טענה זאת עלתה רק לאחר שביקשו לבטל להם את המצעד.
אנא ענו לאדם בור ועם הארץ: מה מטרת מצד הגאווה? מה המסר שלו? מה המסר שקהילת הגאים מבקש להכריז עליו באמצעות המצד?
ובכלל אתם לא רואים שאתם אלימים, מה זאת ההתנפלות הגסה הזאת. בסך הכל אמרתי את דעתי, אז מה אם היא קצת שונה משלכם. אתם מתנהגים בדיוק כמו החרדים שתקפו את הגאים בגין דעותיהם השונות.
תתביישו לכם. כנראה שהפוסל במומו פוסל.
ואנא ממכם אל תענו, אלא אם כן בכוונתכם באמת ובתמים להסביר לי: מה המסר של מצעד הגאווה?
היטיבה לומר דנה אולמרט , כן הבת של
:
"
בתו של רה"מ ציינה את השאלה שכבר נמאס לה לשמוע. "השאלה שכבר נקעה נפשי ממנה. במה אתם גאים? זו שאלה שבאה מתוך בורות. מצעד הגאווה נולד ביום שבו נמאס להומואים ולסביות לחטוף מכות בבר בניו יורק. פעם ראשונה שיצאו לרחוב ואמרו לא עוד. לא מוכנים להיות מושפלים. וזו בדיוק הגאווה - אנטיתזה לנטייה להתבייש, ולכן חשוב שמצעד הגאווה יתקיים במרחב הפומבי. המאבק של הומואים ולסביות על שיויון לא הסתיים".
"
שלום לך ישראל ישראלי.
אנסה לענות לך בצורה עניינית (כולי תקווה שאתה באמת רוצה לדעת, אבל אני אופטימי מטבעי).
לא אחדש לך ולאחרים אם אומר שהומואים ולסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים - בלשון כוללנית כל מי שלא התאים לתפישות דיכוטומיות גבר/אישה, זכר/נקבה וכדומה (שזה דיון בפני עצמו) - נרדפו, הושפלו, בוישו, נרצחו והושמדו. השיא היה, בעיניי, בתקופתו של היטלר. אם תואילו לבדוק ספרות שקיימת בעניין תוכלו להיווכח, שיחסם של הנאצים כלפי ההומואים לא "ירד בהרבה" מזה כלפי היהודים (שלא אובן לא נכון - אין בכוונתי לפגוע בדרך כל שהיא בזכרם של ששת המיליון, אלא להפך להדגים את גודל הזוועה).
אבל גם אין צורך ללכת "רחוק" ו"מזמן". בישראל עד שנת 1988 קיים איסור פלילי על התנהגות ההומוסקסואלית. אין לי רצון כרגע להתעמק בסיבות הפסיכולוגיות וההיסטוריות לאיסור זה, אך מאידך אסור לנו להתעלם מהעובדות. גם לאחר ביטול הסעיף הפלילי, היחס כלפי חברי הקהילה הגאה לא השתנה הרבה. הם המשיכו לסבול מהפליה, מדיכוי, מהשפלה ויחס מבזה. רובם נאלצו לחיות בשקר ופחד מתמיד להיחשף, להיפגע, להיהרג על ידי ההומופובים, המוצאים את לחמם בהסתה ושנאה עד עצם היום הזה (ושוב, נושא ההומופוביה הוא דיון בפני עצמו - שאשמח גם לגביו לשפוך קצת אור בהזדמנות).
הבודדים (אז, היום יותר) שהעזו לחות את החיים על פי מצפונם ועל פי נטיית ליבם (תרתי משמע) נתקלו בחומה בלתי חדירה של אטימות, חוסר רצון להבין שונה והיעדר סובלנות של "החברה הנאורה" שלנו. הסתבר שהומואים ולסביות אינם בני אדם שווים כאשר מדובר בהקמת משפחה וגידול ילדים.
הסתבר שטראנסג'נדרים אינם שווים בשוק התעסוקה ל"אדם הרגיל".
הסתבר שבני הנוער המתלבטים לגבי נטייתם המינית אינם מצליחים לעבור תהליך החיברות כשאר בני נוער ולכן שיעור המתאבדים ביניהם הוא הגבוה ביותר.
החברה שלנו הכתיבה בלשון די ברורה - "אמנם הסכמנו לבטל את האיסור הפלילי, אך אין זה אומר שזה נכון, טוב או טבעי להיות הומו. תעשו מה שאתם רוצים, אך תעשו זאת בביתכם, בחדרי חדרים, במרתפכם. תתחבאו, תסתירו, תשקרו לעצמכם, תחיו כלפי חוץ כבני אדם רגילים. תשבו בשקט ותהיו אסירי תודה שאינם מוצאים להורג כבר" (מתנצל מראש אם קיים אי דיוק במסר החברתי. רשמתיו בהתאם לתחושותיי).
כך המסר של המצעד - לפרוץ מהתא, ממקום מעופש שאליו נדחקנו, נדחפנו, נזרקנו והושלכנו.
המטרה של המצעד היא לקום ולומר "די". די לדיכוי, די לביזוי, די לגינוי".
האמירה של המצעד היא "אנחנו קיימים. אנחנו כאן. ואנחנו לא נעלם. זהו הטבע שלנו".
הזעקה של המצעד - "אנחנו בני אדם. אנחנו לא שונים משאר ברמה הבסיסית ההומניסטית. אנחנו חיים, אנחנו אוהבים, אנחנו נאהבים. אנחנו מקימים משפחה. אנחנו מתמסרים לאדם אחד לכל חיינו".
הקריאה של המצעד אינה מיועדת לדרישת הזכויות בלבד (הנושא, כהרגלי, לדיון נפרד ומורכב), אלא גם להראות. תכליתו של המצעד להפגין נראות. להפגין אחווה וסובלנות. ותוך כדי כך להגיע גם לאותם בני אדם התוהים לגבי מיניותם ומרגישים הכי בודדים בעולם וזקוקים לתמיכה, אפילו מסוג כזה, הכי בעולם. זאת הסיבה למה חשוב להגיע למצעד לא רק להומואים ולסביות עצמם, אלא לכל אדם שהשוויון וקבלת אחר הם נר לרגליו. זאת הסיבה, למה תמצאו במצעדים גם קהל סטרייטי לא קטן בכלל.
אני מקווה שהצלחתי להבהיר במעט את התמונה ומסרו של המצעד ברור יותר.
אני מקווה שהיטבתי לתאר את המצב את הלך רוחות, ככה שנהיה ברור למה היה חשוב להתעקש לקיים מצעד בניגוד לאיומים והסתה - הרי המצעד בא להפגין נגד הדברים האלה בדיוק! לא היה מדובר בעניין של לעשות רע לדתיים, אלא לשבור את חומת האיומים, הדיכוי ושנאת חינם. הרי אהבה היא אהבה. אהבתי לבן זוגי אינה שונה מאהבת אמי לאבי...
אם עדיין ישנן נקודות מטושטשת, אנא שאל.
הרשו לי רק עוד מספר הערות.
לצערי הרב, המצעד התל אביבי כבר לפני כמה שנים איבד מאופיו הנטען על ידי לעיל. הוא אכן הפך לתהלוכה ראוותנית, צבעונית, ואין מה לעשות, גם מינית. אין דבר רע בתהלוכה מעין כזו, אך אין זה מצעד הגאווה בהווייתו. ועוד יותר צר לי, כי זה מה שמוכר ולכן בתקשורת מראים גברבר בתחתונים ורודים, במקום להראות את כמות הצועדים, את מגוון הטיפוסים בקהל, את אישי החברה, הפוליטיקה והתרבות התומכים במצעד ובמאבק.
התמונות שתמצאו באינטרנט מהמצעד של ירושלים אשתקד, לא מראות עירום ופסטיבל צבעוני, אלא תמונות דם, בהלה וגאווה. זה האופי שהיה אמור להיות למצעד השנה. זאת הסיבה למה לא הבנתי מה כה פרובוקטיבי במצעד. האופי של המצעד הירושלמי הוא היה אמור להיות זהה לזה שתיארתי לעיל.
לרוני. תודה, דברת לאט אז הבנתי מהר.
קראתי בעיון רב את דבריך החשובים, והבנתי אותם.
ולמען האמת רק נימוק אחד שלך הצליח לשכנע אותי לשנות את דעתי - והוא בני הנוער המתאבדים שדברת עליהם.
יש לי בקשה אליך, והיא שתפנה אותי לנתונים שמוכיחים כי מדובר בתופעה יוצאת דופן. ואם אכן כך הדבר - אזי הצלחת לשכנע אדם בישראל מדוע יש לערוך את מצעד הגאווה בשנה הבאה בירושלים.
שני דברים
א. קודם כל - ביקשת: קיבלת. הנה כמה אתרים שומחקרים המדברים על כך שבני נוער גייז הם (לכל היותר) 10% מהאוכלוסיה, אך 30% מניסיונות ההתאבדות הן על יסוד נטיה מינית הומוסקסואלית. לשון אחר: בני נוער גייז מנסים להתאבד פי 3 יותר מבני נוער סטרייטים. רא היטב. אתה תתחלחל ממה שעובר על הילדים האלו:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART/744/858.html
http://www.gay.org.il/health2/bin/showArticle.php?cat_id=6&sub_cat_id=2&article_id=92
http://yachad.snunit.k12.il/upload/homo5/homosexual_identity.html
http://www.geocities.com/pcgri/chapter2.html
ב. לא ממש ברור לי למה אתה תוקף את אלו שהגיבו לך. אתה מאשים אותם (ואותי, בין היתר) בהאשמות קשות של אלימות "בדיוק כמו החרדים". וכל זה רק כי הבאנו לך תשובות לדבריך.
אני קורא שוב את דבריי ממקודם, ולא מוצא בהם שמץ של אלימות.
ג. ממש לא ברור לי למה רק הנימוק של ההתאבדויות משכנע אותך. ומה אם הרגשות של כל מי שלא מגיע עד כדי התאבדות? אנחנו חייבים להתאבד כדי שזה יהיה לגיטימי מצידנו לדרוש שיתייחסו אלינו כמו בני אדם שווים?
ד. הטיעון שלך קודם היה מבוסס על כך שהמצעד הוא קרנבל פרובוקטיבי ולא הפגנה. משום מה, העובדה שהראיתי לך שהטענה הזו אינה נכונה מבחינה עובדתית לא ממש עניינה אותך. חבל.
כל טוב שיהיה לכולנו. אפילו להומואים וללסביות שבינינו
לרוני - תודה.
אני אתפס למילים שכתבת בעצמך: "לצערי הרב, המצעד התל אביבי כבר לפני כמה שנים איבד מאופיו הנטען על ידי לעיל. הוא אכן הפך לתהלוכה ראוותנית, צבעונית, ואין מה לעשות, גם מינית".
ככה שנראה לי שאנחנו מסכימים בעניין הפרובוקטיביות.
יחוד עם זאת - הרשה לי להוסיף - שעברתי על הלינקים שצרפת. תודה. הם באמת מאמתים את דבריך, וגרמו לי לשנות את דעתי.
זה לא משנה את דעתי שמדובר במצעד פרובוקטיבי, אלא שכעט דומני שאין ברירה אחרת - המצעד צריך היות פרובוקטיבי ולמשוך כמה שיותר תשומת לב, חיובית ושלילית כאחד, על מנת להגיע לתודעת בני הנוער הסובלים - ולהראות להם שיש חלופה להתאבדות.
בדרך זאת הייתם צריכים לדעתי לפנות אל ליבם של החרדים בירושלים. להסביר את בעיית התאבדות בני הנוער ולטעון שיש לאשר המצעד כי: "כל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו".
בכל מקרה - אותי שכנעת בעניין זה. חיזקו ואימצו וחיו את חייכם. רק בקשה אחת לי אליך - תזהרו שלא לעבור את הגבול הדק שבין גאווה והיוהרה. כי זהו גם הגבול בין התמיכה בכם וההתנערות ממכם.
ותחשבו על זה...
ל"ישראל ישראלי"
צר לי על תפיסת עולמך החשוכה והמחרידה על-פיה העובדה היחידה שמצדיקה מחאה חברתית היא שיעורי התאבדות גבוהים.
בפעם הבאה, לפני שאפצה את פי, אטול כמות מספקת של כדורים ואקווה שדי לך בניסיונות התאבדות.
כך גם אמליץ לכל מי שישאלני אם ומתי מותר לה/ו למחות כנגד בורים מדכאים שכמותך.
אני מאחלת לחברה שאנו חיות/ים בה שתדע כמה שפחות א/נשים שמצדדים/ות בדעות הדומות לשלך.
נקודה נוספת וחשובה, שמשום מה לא הזכרתי קודם לכן:
אתה אומר ששכנענו אותך בדבר נחיצות המצעד, ולכן יש לקיימו. אבל בכך אתה הופך בין הסיבה לבין המסובב.
לא ייתכן שתנאי לקיומו של חופש ביטוי יהיה שכנוע של החברה בכך שהדעה המובעת היא מוצדקת.
זה בדיוק הפוך: חופש הביטוי נועד לשמש כלי לשכנוע. אתה לא יכול לדרוש: "קודם תשכנע אותי, ורק אם הצלחת תקבל חופש ביטוי".
איך אשכנע אותך אם לא אקבל חופש ביטוי?
תאר לך מצב הפוך: ערבים יוכלו להפגין רק אם נשתכנע שההפגנה שלהם
מוצדקת. ימנים יוכלו להפגין רק אם נשתכנע מראש שההפכנה שלהם מוצדקת. אבל... אם היינו חושבים מראש שהם צודקים, הרי לא היה צריך בכלל את ההפגנה הזו! אם כולם משוכנעים, לא צריך הפגנה, אין צורך לשכנע.
לכן, תנאי בסיסי של חופש הביטוי הוא ניטראליות לתוכן. לא מגבילים כמעט לעולם ביטוי, משום שהביטוי הוא הדרך של השיח והויכוח. בלי שיח חופשי אין בחירה חופשית בין אופציות. כי לא יודעים מה האופציות ובמה אפשר לבחור.
אם אסור להומואים להפגין בעד זכויותיהם, או בעד קבלתם, אתה פוגע ביכולת שלהם לשכנע אנשים בדבר הפגיעה בהם, בדבר נחיצות זכויותיהם או בדבר היחס הראוי אליהם.
לכן, הדרישה הזו שלך ממקודם - קודם כל תוכיחו לי שהמצעד מוצדק ורק אז אני אגיד שמותר לכם לעשות אותו - היא פשוט לא הגיונית.
גם אם אתה לא חושב שהמצעד מוצדק, אתה לא יכול להגיד שאסור לקיים אותו. מספיק שהצועדים חושבים שהוא מוצדק. יש להם את הזכות לשכנע באמצעות המצעד. אין לך את הזכות למנוע זאת בעדם רק בגלל שאתה לא מסכים עם מטרות המצעד, או אפילו סתם בגלל שאתה לא מבין אותן.
לרויטל ולסביות אחרות - תפסיקו לעשות דווקא.
_______
ישראל ישראלי לא נשמע/נקרא לי בן אדם בור ומדכא. ולמען האמת רויטל - את כן נשמעת לי בן אדם כזה.
ישראלי רשאי ככל אדם בישראל להחזיק בדעה אישית. ובניגוד אליך הוא גורס שמצעד מיני פרובוקטיבי בירושלים - עיר הקודש, אינו סוג של מחאה לגיטימית. אז מה?
______
אלא מה? שישראלי לפחות היה עם ראש פתוח, והיה נכון להקשיב ולשמוע ולשנות את דעתו. ואפילו בסופו של דבר ישראלי הגיע למסקנה שעל אף שמדובר במצעד פרובוקטיבי, יש לאשר אותו.
_______
אבל את? את לא מוכנה לקבל שתיתכן דעה שונה משלך. את כל כך יהירה וחושבת שכל מי שחושב אחרת ממך הוא בור ומדכא. ממתי את חושבת שכל התבונה והבינה נמצאת רק אצלך? ממתי את חושבת שאת אדם נאור? אולי מיום שיצאת מהארון?
_______
בחיים לא חשבתי שאני כל כך אכעס על מישהו בגלל דברים שהוא כתב בבלוג. אבל תעשי לי טובה, אם את רוצה שהחברה תיפתח במעט יותר לקהילה ההומו לסבית - אז תשני קצת את הגישה הקיצונית שלך.
______
את יודעת למה באמת מרבית הציבור בישראל לא רצה שתקיימו את המצעד בירושלים? למה? בגלל שזה נראה כאילו שאתם עושים אותו שם - דווקא. ולעשות דווקא נתפס בעיני הציבור כסוג של אלימות ולכל הפחות כסוג של ניצול זכות לרעה. למה לעשות דווקא? למה דווקא לריב עם ישראל ישראלי שמסכים שיהיה מצעד בירושלים על זה שהוא מסכים מהסיבה הלא נכונה?
______
די, מספיק, תחיי את החיים שלך כלסבית בשקט ובשלום עם הסביבה. למה דווקא בשקט ובשלום? לא בגלל שאת לסבית, אלא בגלל שאת בן אדם. כן את בן אדם, אולי התגלית הנאורה של הלסביות השכיחה זאת לרגע ממך. אבל לפני שאת לסבית את בן אדם וכדאי שתתחילי להתנהג ככזה ותפסיקי לעשות דווקא לחברה.
_______
סתם לדוגמה, אם את יושבת בבית קפה ואת מתנשקת עם חברה שלך ואת רואה שאנשים מסביב נבוכים, אז אל תעשי להם דווקא ותמשיכי. ואם את נתקלת בבן אדם בור, אז את לא חייבת לריב איתו על דעותיו. ואם את עורכת מצעד גאווה אז אל תעשי אותו דווקא במקום שיעורר מהומות ומלחמות. ואז - אולי גם אנשים שאינם שייכים לקהילת הגאים יוכלו למצוא להיפתח, להכיר, ובסופו של דבר לקבל את השונה.
רויטל, די נו באמת. חופש הביטוי כמו שאת רואה אותו ומתארת אותו בדבריך - חופש ביטוי ניטראלי לתוכן - הוא גם חופש ביטוי הכולל את מצעד הבהמות שרונן ציין בפוסט.
רואים שלא למדת משפטים, או לפחות עדיין לא למדת מה זה חופש ביטוי. ובכן חופש ביטוי אינו מוחלט. את לא באמת יכולה לומר ולהפגין כל מה שאת רוצה. את מצד הבהמות לדוגמה לא היו מאשרים לחרדים לבצע, בגלל שהוא מצעד שיש בו לבזות אותך ואת הקהילה שלך.
ובתנאים מסויימים גם את חופש הביטוי של הקהילה שלך אפשר לצמצם. כמו לדוגמה, בתכלס, שעשו לכם בירושלים.
בכלל אני מציע לך ללמוד לדוגמה איפה עובר הגבול בין חופש ביטוי ופורנוגרפיה או ביטויים מסיתים, על אף אלף אלפי ההבדלות, הגבול הזה יכול ללמד אותך משהו על האפשרות הלגיטימית לצמצם את חופש הביטוי הפרובוקטיבי של מצעד הגאווה במקום שבו הוא נחשב כביטוי מסית ומתסיס לשווא.
אני לא נביא - אבל מוכן להתערב איתך שגם בשנה הבאה לא יהיה מצעד גאווה בירושלים. איך אומרים - נחייה ונראה.
כמה בורים וזאבים עטויים עורות כבש יש פה. צריך למות כדי להיוולד מחדש[1], כדי שתכירו בנו כאנשים רגילים, כאלו שההבדל בינינו לביניכם מתמצה בהעדפה מינית. אתם, ככל הנראה, לא הייתם הומואים בבית הספר, בצבא, לא התחבטתם בנעוריכם בשאלות זהות מגדריות, או ככה אתם משדרים. הומו הוא בשבילכם מעצב אופנה או יצור נשי שנרתע מכל גילוי של גבריות. לסבית היא בוץ' ענקית עם שיער שחי שופע, מכנסי צבא סוריה עוטפים את גזעי רגליה. איזו צרות מוחין.
אממה, לשברץ מול סרט בו שתי לסביות או דו עושות אחת לשניה נעים ולא בגב אתם יודעים. ספרו לנו על צביעות.
אני מכיר אתכם. אתם מאלו שיושבים על הגדר, מחכים לאחרים שישכבו עליה, כדי שאתם תוכלו לעבור מצד לצד, שיכורי מוסרנות. אתם תדברו על שוויון לכל, אבל תעשו לביתכם, כי מה עם הנתח שלכם. אתם לא תצאו להפגנה, כי הכל דפוק גם ככה, ומה אתם, איזה שלום-עכשיוניקים או בתנועת נוער. אתם תדעו למתוח ביקורת, אבל לשכוח את הזכות [עבורכם תהא זו חובה] להביא לשינוי. אתם תמשיכו לאונן ותתנו לאחרים להזיע, כי אולי יצא מזה משהו ואולי לא, ואם לא- אז בשביל מה להתאמץ, ואם כן- בסתר ליבכם תמיד תמכתם בזה, רק שלא יצא להיות פעילים יותר. הייתי רוצה להגיד לכם, שהאימפוטנציה הפוליטית שלכם היא לא פחות מהסכמה שבשתיקה להמשך הדיכוי, למניעת השינוי. בפעם הבאה אולי אתם תהיה אלו שזכויותיהם הבסיסיות מקופחות.
"לרויטל ולסביות אחרות"...מה זו הכותרת החשוכה הזו? אני לא הומו ואני תומך לחלוטין בקיום המצעד ובהפסקת הדיכוי הדתי-ממסדי. אולי תוסיף גם אותי, בור אנונימי [תכתוב את השם שלך, אם אתה חושב שמה שאתה כותב אינו מביש, ולא רק אתה]? לצורך העניין, אני מוכן להיות לסבית, או הומו, או פנגולין- טראנס, אם זה עושה למישהו משהו טוב.
הגישה שלה לא קיצונית, אדון צווח-אבל-אנונימי. היא מתונה מאוד. והיא תתנשק באמצע הקפה או הבר, לעיני כל, אם זה מה שיבוא לה, בדיוק כמו שאתה תעשה את זה עם החברה שלך. לא רק לך מותר. וגם אם אתה לא מאלו, היא תעשה מה שבא לה, בלי לשאול אותך או אחרים, כמו שהיא לא תשאל אותך אם בא לה הפוך, בוציאטו, מרטיני או וודקה...קובע עבורה איך תפעל בסיטואציות מובנות. לא רק נבער, גם חצוף!
ותוציא את הראש מהחול. אתה מנפנף בנטייה מינית כאיזה מין פריק שואו. שבת וחזרת על המילה לסבית בערך 20 פעם. הצלחנו להבין כבר בכותרת מה אתה רוצה. צומי. תיהנה, קיבלת קצת. ותתחיל להתחשב באחרים, דווקא באלו שאתה לא שייך אליהם, אז אולי גם אתה תיחשב נאור, למרות שזו לא קביעה קטגורית.
ולגאון האחרון: חופש ביטוי לא כולל ביטוי לפראי האדם, שדיברו [ועשו, מישהו עצר אותם על הסתה או המרדה? איך אומרים? "אער געזוגקט"] על "מצעד הבהמות". זה נוגד את האופי הדמוקרטי של המדינה [נעזוב את ה"יהודי", הם לא חיים בשכנות טובה]. מצעד גאווה, בניגוד לזה של הבהמות, לא יוצא כנגד הדתיים, אלא כנגד התפיסה האנטי-דמוקרטית, שכבר תוארה פה כמה פעמים; לא לבושה, להסתתרות, לדיכוי הממסדי והחברתי, לנידוי, להשפלה היומיומית.
גם אתה, כמו המגיב לפניך, מנסה ללמד אותנו על גבולות ולהרחיב את דעתנו בנוגע לפסיקה והפרשנות שניתנה על ידה לחופש הביטוי. אולי תספר לנו קצת על זה? אפילו בית המשפט השמרן שלנו הוציא כמה הלכות חשובות בעניין ביטוי, שוויון ומגדר. תבדוק את פ"ד "אימפריית החושים", דנילוביץ', מילר, וירוס-חקק ותחזור לגבב. אתה משפטן כמו שהיא לא משפטנית.
[1] תקראו את "פסוקי השטן" של סלמאן רושדי, יש שם כמה פנינים, אחת מהן היא זו, שהלידה המטאפורית של אדם תיעשה דרך מותו. מי ידע עד כמה זה באמת נכון.
[2] בצבא יש כמה וכמה הומואים שאני מכיר, לא שונים מאף אחד. לפעמים איכותיים בהרבה מהשאר, אולי כי הם רוצים להוכיח לעצמם שהם שווים לא פחות באמצעות העלאת תרומתם, הגדולה מהשאר. גם ביוון העתיקה היתה יחידה לוחמת של הומוסקסואלים ["צבא האהבה"] שנחשבה אחת הטובות ביותר בשדה הקרב. ישנו גם מאמר של אייל גרוס [שגם כתב מאמר בוואיי נט בנוגע לאפיזודת יום הגאווה] ב"משפט וממשל" [בין השאר, על מיתוס "הסבון במקלחת"], שנוגע לצבא והומוסקסואליות. מומלץ.
לניצן... האם אתה בעד קיום מצעד גאווה בבני ברק?
כמה דברים שמתסכלים אותי בדיון הזה:
א. יש כאן תחושה שאנשים קודם כל זורקים את החץ ורק אחר-כך מסמנים סביבו את המטרה. קודם כל מחליטים אם הם בעד או נגד המצעד, ורק אחר-כך מחליטים מה הטיעונים שלהם בעד ונגד.
ב. נראה לי שאנשים לא מבדילים כאן בין הדוברים השונים. קודם ייחסו דברים שאני אמרתי ל"רוני". עכשיו ייחסו אותם ל"רויטל". אז אני לא אף-אחד מהם. כמו שמיכאל בירנהק אוהב להגיד: "מצדי תקראו לי 'יוסי'".
ג. יש כאן כמה טיעונים, שלמרות שניתנו להם תשובות, אנשים ממשיכים להעלות אותם תוך התעלמות מוחלטת מן התשובות שניתנו להם. זה לא אקדמי. זה לא ראוי. אי-אפשר להביא טענה שיש לה תשובה בלי להתמודד עם התשובה הזו. כי אז עוברים את הקו בין ויכוח ושכנוע לבין תעמולה ודמגוגיה.
ראשית, ממשיכים וטוענים שהמצעד הוא פרובוקטיבי, תוך התעלמות מוחלטת מכך שהוא לא. במצעד בירושלים, במתכוון ולפי הנחיה מפורשת של מארגניו, אין שום לבוש מינימלי ושום הפגנת מיניות מופגנת. יש שם בדך-הכל אנשים שלבושים רגיל וצועדים עם שלטים שאומרים שהגיע זמן להפסיק להתייחס אליהם רע ולהפלות אותם לרעה.
המצעד לא פרובוקטיבי. מי שמבסס את הטיעון שלו על טענת "המצעד הפרובוקטיבי" ומתעלם מהעובדה הפשוטה שהמצעד הזה נראה כמו הפגנה רגילה, פשוט נוקט בדמגוגיה.
ד. מישהו הביא את מגבלות חופש הביטוי כסיבה להגבלת המצעד. ובכן, אין ספק שיש מגבלות לחופש הביטוי בישראל, כמו בכל מקום. אבל הגבול הזה לא יכול לעבור בהפגנה של מיעוט שקורא לקיום זכויותיו, רק בגלל שעצם העובדה שהוא עושה את זה פוגעת במישהו. זה פשוט מתכון להשתקה מן הסוג הגרוע ביותר: "אסור לך לדבר, כי עצם העובדה שאתה פותח את הפה פוגעת בי". מה הלאה? אסור לימנים להפגין כי זה פוגע ברגשות השמאלנים? אסור לערבים להפגין כי זה פוגע ברגשות היהודים? אסור לדתיים להפגין כי עצם העובדה שהם מפגינים בעד זכויותיהם פוגעת ברגשות החילוניים?
בקיצור, לא מספיק לומר שיש גבולות לחופש הביטוי. צריך להסביר למה הגבול צריך לעבוד *דווקא פה*. וכשעושים את זה, צריך לזכור שהכללים האלו חלים על כולם. אם מותר להגביל את הפגנות ההומואים בגלל שזה פוגע במישהו, מותר להגביל גם כל אדם אחר כי הפגנותיו פוגעות.
(בינתיים, ההפגנה שמנעו היא זו של ההומואים, אבל אף-אחד לא מנע את מצעד הבהמות של החרדים באמצע העיר. אם מדברים על פגיעה ברגשות - אני חושב שלהגיד על מישהו "הוא בהמה" זה יותר גרוע ויותר פוגע מלומר "גם הומואים הם בני אדם שווים").
ה. מי שמשווה את מצעד הגאווה למצעד הבהמות, מטעה פעמיים:
א. "מצעד הבהמות" לא נאסר. הוא התקיים. באמצע העיר. כך, בעוד שההומואים נדרשו לקיים הפגנה בעד זכויותיהם מאחורי קירות של איצטדיון, כדי שאף-אחד לא יראה אותם. מצעד הבהמות עבר באמצע העיר, באמצע אחד הרחובות המסחריים השוקקים ביותר, איפה שיש חילונים ודתיים, יהודים וערבים, נשים וגברים, הומואים וסטרייטים. כולם ראו איך אומרים שהומואים הם בהמות. לעומת זאת, את הפגנת הגייז למען זכויותיהם היה צריך לקיים מאחורי קירות של איצטדיון. ואת ההפגנה הזו אף-אחד לא היה יכול לראות, חוץ ממי שהלך לאיצטדיון כדי להשתתף בה.
א. "מצעד הבהמות" הוא מצעד שכל מטרתו לומר דבר שלילי על קבוצה אחרת. ועוד בדרך הגרועה ביותר שיש. דה-הומניזציה של ההומואים היא דבר מחריד. זו תעמולה מהסוג שהנאצים עשו.
לעומת זאת, הפגנת הגייז בירושלים איננה "נגד", אלא "בעד". היא לא מנסה להעליב קבוצה אחרת או להגביל אותה. היא מנסה להשיג זכויות והכרה עבור קבוצת הצועדים.
במילים פשוטות: במצעד הבהמות, החרדים לא הפגינו בעד עצמם, אלא ניסו לפגוע במישהו אחר - להגיד ש*הוא* בהמה. במצעד הגאווה, הגייז לא ניסו לפגוע באף-אחד אחר. הם לא ניסו להגיד שמישהו הוא בהמה. הם ניסו בדך הכל לומר: "הבינו אותנו, אהבו אותנו. הפסיקו לפגוע בנו".
באמת לא ברור ההבדל בין הפגנה שנועדה רק לפגוע באחר לבין הפגנה שנועדה להעביר מסר בדבר הצועד?
אם נחבר את סעיפים א' ו-ב' יחד תתגלה תמונה מחרידה: באמצע העיר, איפה שיש יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, הומואים וסטרייטים, מותר להעביר מצעד שאומר "הומואים הם חיות". אבל אסור להעביר שם מצעד שאומר: "הומואים הם בני-אדם כמו כולם".
ובסוף עוד אומרים שההומואים הם אלו שעשוים את הפרובוקציה.
דב
אני לא בעד עריכת המצעד בבני ברק. אין טעם לערוך אותו בלב שכונה או עיר חרדית, כשם שאין טעם במכירת בשר לא כשר במקומות כאלו. אין לי שום עניין בפגיעה בדתיים, אפילו שחלק ניכר מהם מטורללים קשות [וחלק אחר שאפשר לקחת ממנו דוגמא מצויינת, ואני לא חושב שזה מיעוט]. אף אחד לא מחפש פרובוקציות, חוץ מהתקשורת וכמה כרישי הפרד ומשול.
אם כמה פנאטים יתבכיינו שהפגיעה בהם עקב קיום המצעד קשה מנשוא, שהאלוהים שאין להם יעזור עם ההתמודדות.
כשהפרזיטים [והם לא היחידים, יש עוד מספיק גם בהיעדרם מהרשימה] יתחילו להמית עצמם באוהל סיירים במקום באוהל תורה, אולי אי-אז יתחילו ברנשים שכמותי לתת להם קצת יותר כבוד והערכה, וגם זה כשאינם מפרים את העקרונות הדמוקרטיים עליהם מושתת המשטר במדינה שהם כל כך אוהבים למצוץ את לשדה, אבל שונאים לחיות לפי חוקיה.
לניצן...
אתה יודע שבני ברק לא חרדית ב - 100%, יש שם שכונה חילונית - פרדס כץ. לצורך העניין - נניח ש - 95% מתושבי בני ברק הם חרדים, ולכן אתה גורס שאין טעם לערוך שם את מצעד הגאווה.
או-קיי, עכשיו בוא ננסה להגדיר איפה עובר הגבול: אם בעיר שיש בה 95% חרדים לא נערוך מצעד גאווה, האם כן נערוך מצעד כזה במקום שיש בו רק 90% חרדים?, או 80% או 70%.
שתבין - אני בעד המצעד וחושב שהוא צריך להתקיים בירושלים משום שהיא עיר הבירה שלנו, ולכל אדם ללא הבדל דת-גזע-מין [לרבות העדפות מינית] יש זכות להביע מחאה בעיר הבירה. בשביל זה, בין היתר, היא עיר בירה - עיר שמייצגת את כל הזרמים והמינים בחברה הישראלית [מה שאי אפשר להגיד על בני ברק].
אבל אני מנסה ללכת לשיטתך - ולהבין למה אתה חושב שבבני ברק שיש בה 95% חרדים אין טעם לערוך מצעד גאווה, ובירושלים שיש בה נניח רק 70% חרדים [יהודים, נוצרים ומוסלמים] כן יש לערוך מצעד גאווה.
ובכלל - למה אתה חושב שאין לערוך מצעד גאווה בלב שכונה חרדית? הרי בסופו של דבר [תקן אותי אם אני טועה] מצעד הגאווה אינו מיועד למחות נגד התנהגותם של אנשים חילוניים תרבותיים מתקדמים, אלא נגד אנשים שנשארו בחשכת ימי הביניים - כמו אחוז ניכר מהחרדים. כלומר, לכאורה, כלל אין טעם לערוך את המצעד בשכונות חילוניות [כמו זאת שאני גר בה] שבהן יש הסכמה גורפת ומוחלטת לזכויות הקהילה ההומו-לסבית, אלא שהמחאה נובעת ומכוונת להתנהגותם של אנשים חרדים ופרימיטיביים - ולכן המצעד צריך לצעוד במכוון בשכונות חרדיות.
הערה: כמוך, גם אני לא חושב שהמצעד צריך לצעוד בבני ברק. אבל אני חושב שההסבר שנתת אינו משכנע ויכול להיות מנוצל בדמגוגיה פשוטה לחיזוק טענה שאין טעם לערוך את מצעד הגאווה בירושלים - ההסבר שלך פותח פתח לויכוח בלתי פתיר / ויכוח סביב השאלה כמה אחוזים של חרדים צריכים להיות במקום מסוים כדי שלא נאשר למצעד הגאווה לעבור בו.
אני מציע לך לעבור למודל אחר - ולומר שאין טעם לערוך את מצעד הגאווה בבני ברק - משום שהקהילה ההומו-לסבית אינה מנהלת שם אורח חיים ציבורי. מצד שני, בירושלים [מעבר להיותה עיר בירה] הקהילה כן מנהלת אורח חיים ציבורי - מפעילה בית פתוח, מעורבת בקהילה המקומית, וסופגת כמקשה אחת יחס משפיל מצד קהילה אחרת המנסה להחזיר אותם לארון.
באיחור רב אני מגיב לפוסט הזה. אז ראשית, תודה רונן, כתבת ממש יפה. שנית, תודה לניצן שאזכר את כתבי, רק אתקן, המאמר שלי על הומואים ולסביות בצבא התפרסם לא במשפט וממשל כי אם בפלילים כרך ט' או לחלופין בספר שערכה דפנה ברק-ארז שנקרא "צבא חברה ומשפט", ומאמרי שלי על המצעד התפרסם דווקא לא בווינט אלא בהארץ ותוכלו למצוא אותו כאן
http://www.notes.co.il/gross/24936.asp
וגם פרסמתי בנושא ב"הפרקליטים" ואת זה תוכלו למצוא כאן
http://www.notes.co.il/gross/25548.asp
מה שהתפרסם בווינט לאחרונה בהקשר היה דווקא מאמרי על רישום הנישואין של בני זוג מאותו מין שאותו תוכלו למצוא כאן
http://www.notes.co.il/gross/25520.asp
אז שוב - תודה לרונן, לניצן ולשאר..
עצוב מאוד, עצוב וקשה. אנשים שעושים מה שטוב להם ולא פוגעים באף אחד מבחינה חוקית נופלים קורבן לקהילות שיודעות לתמרן את הדמוקרטיה וחופש הביטוי לצידן.
אני לא רוצה להאשים את הדת בנושא, אני רוצה להאשים את החברה שאינה מחונכת לערכי כיבוד הזולת ודעותיו. כנראה שלעולם לא נראה שיוויון זכויות בין משפחה רגילה למשפחה חד מינית, לא יתנו להומואים להביע דעה בפומבי וכל התקרבות למיינסטרים תגרור תגובה מעליבה ואף אלימה.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>