תג

יום רביעי, אוקטובר 17

ההתרחשויות בבורמה

לאחרונה מתחולל מה שנראה כמפנה באחת המדינות העניות והשסועות בעולם - דיקטטורה הנשלטת באכזריות רבה על ידי הצבא – מיאנמר, לשעבר בורמה. עד ליום שישי האחרון, אז ניתקו הרשויות בבורמה את האינטרנט (!) והפסיקו באחת את זרימת המידע על ההתרחשויות, קראנו דיווחים על צעדת מחאה שהחלו קבוצת נזירים בורמזים תוך כדי שינון תפילות לחירות, צעדה אליה הצטרפו מאות אלפים מהעם הבורמזי. הצועדים נתקלים בתגובות אלימות במיוחד מצד הצבא, אולם למרות הרג חבריהם הם המשיכו בצעדתם.

נדמה שהסיקור על ההתפתחויות בבורמה היה מקיף וידיעות על כך זרמו הן בעיתונות והן באפיקים אחרים וחלקכם אולי קיבלתם בקשה לחתום על עצומה הקוראת לאו"ם לנקוט צעדים משמעותיים על מנת להגן על הצועדים ולהפסיק את הקטל האכזרי מתרחש בבורמה. עם זאת, ברוב הכתבות שקראתי לא הובהר מה בדיוק התרחש בבורמה טרם ההפגנות, כלומר מה הוביל אליהן. ברצוני להאיר כאן היבט מסויים של המאורעות, היבט שלא זכה לתשומת לב בעתונים, זה של דיני העבודה הבינלאומיים.
מבחינת משפט העבודה הבינלאומי המקרה של בורמה הוא ייחודי ו"מפורסם" בכך שזהו המקרה היחיד בו הפעיל ארגון העבודה הבינלאומי את סעיף 33 לחוקת הארגון, מאז הווסדו, בשנת 1919. סעיף 33 לחוקה מאפשר הטלת סנקציות על מדינה שאינה מקיימת את האמנות אליהן היא מחויבת. על פי החוקה של הארגון, הפעלת הסעיף מותנית בהליך ארוך ומייגע של תלונות, נזיפות וחקירה משמעותית ורצינית על ועדת חקירה מיוחדת, גוף הידוע בחקירות היסודיות והאובייקטיביות שלו יחסית לגופים מקבילים באו"ם, למשל. העובדה שהסעיף הופעל רק לאחר סיומה של המלחמה הקרה, ששיתקה את הארגון במשך חלק ניכר משנות קיומו, אינה מפתיעה. יש הרואים בכך מפנה בתפקידו של הארגון בזירה העולמית. עם זאת, הפעלת הסעיף (לפני כ-4 שנים) כנגד אחת מהמדינות החלשות ביותר בעולם, הן מבחינה כלכלית והן פוליטית, אינה מפתיעה אף היא ולצערי עשויה לסמן כי שינוי המגמה, אם אכן שינוי כזה קיים, יכול להתרחש רק כאשר מדינת היעד היא נטולת "ידידים פוליטיים." קשה לראות את ארגון העבודה הבינלאומי מפעיל את הסעיף כנגד סין, למשל, שם מתרחשות עבירות דומות ונוראיות לא פחות מאשר אלו שהתחוללו בבורמה. המספר הקטן של המדינות שנענו לקריאה להטיל סנקציות על בורמה והשפעתן המועטה, אם בכלל, מעלים אף הם שאלות נוקבות לגבי יעילות הסנקציות של ארגון העבודה הבינלאומי, ויעילותן של סנקציות במישור הבינלאומי בכלל.

האמנה אותה הפרה בורמה, בגינה הופעל "סעיף הסנקציות", היא האמנה לביטול עבדות ועבודה כפויה, אמנה מס' 29 לאמנות הארגון (אמנה אותה תפר גם ישראל בקרוב, אגב, אם תאושר הפרטת בתי הסוהר). ועדת החקירה המיוחדת שנשלחה לבדוק את המקרה של בורמה קבעה כי למרות אזהרות חוזרות ונשנות בורמה מפרה בצורה עקבית ושיטתית את האמנה. הדו"ח הושתת הן על חומרים שאספו עשרות ארגוני זכויות האדם שפועלים במיאנמר והן על חקירות ישירות של עדים למקרים מזעזעים שהתרחשו שם. שליטי בורמה סרבו לשתף פעולה, משום מה.

ברצוני לשתף אתכם בחלק מהממצאים של הדו"ח, הקשורים לעבדות ועבודה כפויה. אחד מסוגי העבודה הכפויה שנאלצו האיכרים הבורמזים לבצע כרוכה בבניית התשתיות במדינה (כבישים, מנהרות, מסילות ברזל וכו'). מכיוון שתשתיות כאמור מסייעים לצבא לנוע בחופשיות, החלה החונטה בבצוע עבודות תשתית מקיפות, תוך אילוץ תושבי המדינה ובעיקר האיכרים, לבצע את העבודה באיומי אקדח. חלק ניכר מהעבודות בוצעו, אגב, ככל הנראה, על ידי חברות אמריקאיות כאשר חלק מהעסקה עם החונטה היתה "אספקה" של כוח עבודה לביצוע העבודות. החברות הנ"ל טוענות בדיעבד כי לא ידעו כי כח העבודה "סופק בכפיה." אגב, הסכמים בין מדינות שונות והתעשייה ל"אספקה" של כוח אדם אינן, לצערי הרב, נחלתן של מדינות רחוקות ונחשלות כבורמה, ואני מצרפת כאן לינק לבקשה לדיון נוסף של עמותת קו לעובד ואחרים לגבי הסכמים דומים עליהם חתמה, לצערי, מדינת ישראל.

בכל מקרה, הנה חלק קטנטן מהדו"ח, כפי שפורסם באתר ארגון העבודה הבינלאומי, המתעד עדויות שהחוקרים אספו לגבי אופן אחר של עבודות כפיה, שימוש של הצבא ב"פורטרים." פורטרים הוא כינוי לאנשים ששמשו לצבא כסבלים – הם מצטרפים לצבא וסוחבים את הציוד ממקום למקום בהתאם לצורכי היחידה שאליה הם "מצורפים". מאחר שהמדינה נמצאת באופן מתמיד במאבקים וקרבות גרילה, הצבא נתקל פעמים רבות במארבים. במקרים כאלו ה"פורטרים" משמשים כמגן חי, לספיגת כדורי האויב בגופם:
"
הצבא השתמש בשתי שיטות עיקריות כדי לכפות "גיוס" של "פורטרים" לצבא. הם היו יכולים להיעזר בשירותיו של ראש הכפר או לפעול לבדם. במקרה הראשון הם דרשו מראש הכפר "לספק" להם כמות מסוימת של אנשים, בדרך כלל בפרק זמן קצר ביותר. ראשי הכפרים הבהירו כי הם היו נתונים לאיום על חייהם ועל חיי כל תושבי הכפר שכן לדרישות אלו צרפו פעמים רבות כדור רובה, או חתיכת צ'ילי – שניהם סמלים לאלימות במקרה של סירוב. הדרישה ה"ממוצעת" מהכפר הייתה לספק אדם אחד מכל משפחה. פעמים רבות הכפריים נאלצו לברוח מאדמתם כדי להתחמק מה"גיוס". השיטה השניה ל"גיוס" הייתה פשוט להכריח אנשים להצטרף אליהם למבצעים על ידי שימוש בנשק. מקומות שונים בצפון המדינה היו נתונים במצב חמור במיוחד שכן הם היו נתונים באופן תמידי לאיום מגורמים שונים, דוגמת המשטרה ופלוגות צבא או גרילה שונות. הצבא לקח כ"פורטרים" גברים נשים וילדים, החל מגיל 10 בערך"

ישנן עדויות מצמררות על כפריים שנורו במהלך עבודתם בשדותיהם, כאשר הם סרבו להצטרף לצבא, או סתם "התחצפו". חיי העבדות שאותם חווים ה"פורטרים" (אשר כוללים, כאמור, שימוש כמגן חי בפני כדורים), הופכים, כנראה, את ההתנגדות לבחירה סבירה. חיי הכפריים שם, במיוחד כאלו מעדות ודתות מסוימות הנחשבות נחותות (בורמה היא ארץ המורכבת ממספר רב ביותר של דתות וכתות) הם בלתי נסבלים לחלוטין.

ה"מקרה" של מיאנמר מעלה שאלות קשות בהיבטים רבים, כאשר ההיבט של דיני העבודה הבינלאומיים הוא אולי הפחות מוכר בישראל (אבל לא בהכרח בעולם). ב 1998 הכריז ארגון העבודה הבינלאומי על ארבע זכויות הליבה של עובדים בעולם, ואחת מהן היא מניעת עבדות ועבודה כפויה. עם זאת, העדר היכולת לאכוף זכות יסוד זאת במקרים "קשים" מדגישה את הצורך לחשוב מחדש על משפט העבודה הבינלאומי בעולם "גלובלי". מחקרים מראים כי אכיפה כזו היא קשה במיוחד ככל שהמדינה טוטליטרית יותר, ככל שהחברה האזרחית במדינה חלשה יותר וככל שהמדינה ענייה יותר – כלומר, דווקא במקרים החמורים ביותר. כרגע נראה שהמשפט, ובכללו משפט העבודה, מיצה את יכולתו להשפיע ואקטים פוליטיים - כגון חתימה על העצומה הנזכרת, ואני קוראת לכולכם להצטרף אליה - הם כעת הכלים שנותרו לנו לסייע לאחת האומות האומללות בעולם



13 תגובות:

Anonymous דב כתב/ה:

פוסט מעניין, אני רק לא מבין משהו:

את פשר הסנקציות על פי סעיף 33 לחוקה?

למה?

מה החכמה להטיל סנקציות כלכליות על מדינה הנשלטת בידי חונטה צבאית?

הרי הסנקציות לא יפגעו בגנרלים שמנהלים את המדינה - הסנקציות יגולגלו אל האזרחים הפשוטים, שגם כך סובלים מרורים.

אני לא מבין מה החוכמה הזו להוסיף על סבלם של אותם מסכנים?

ובכלל, אני לא מבין למה צריך לטפל בפשעים נגד האנושות שתוארו בפוסט הזה - באמצעות דיני העבודה???

כנראה בגלל זה הטיפול עד כה היה לא יעיל.

17/10/07 18:56  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

דב, למה לא בעצם?

אם את אל קפונה הכניסו לכלא על עבירות מס, אולי ניתן יהיה לעצור את האלימות במיאנמר באמצעות דיני העבודה.

במלים פשוטות: משתמשים באמצעים הכי אפקטיביים שעומדים לרשותנו ברגע נתון.

ברכות לד"ר מילמן על הצטרפותה לפקולטה והמון הצלחה.

17/10/07 20:49  
Anonymous איל כתב/ה:

מצטרף לברכות לד"ר מילמן

ההבדל בין מקרה אל קפונה למקרה הנוכחי הוא שסנקציות כלכליות פוגעות בקורבנות.

אם היעילות של סנקציות כלכליות מפוקפקת, לשם מיגור המשטר (וכנראה זה המצב) הרי שבאמצעות הסנקציות אנו מרבים סבל ומרבים את מספר הסובלים.

אינני מתנגד לסנקציות, אם באמת יש בסיס להעריך את האפקטיביות החיובית שלהן. אבל, חשוב שנזהיר את עצמינו מפני גישה ש- "משהו חייבים לעשות ויהי מה". זאת מפני, שככל שהמצב רע, הוא עלול להיות רע הרבה יותר.

17/10/07 21:27  
Anonymous דב כתב/ה:

לאנונימי,

כתבת: אולי ניתן יהיה לעצור את האלימות במיאנמר באמצעות דיני העבודה???

בראייתי: יש משהו אבסורדי בניסיון להתמודד עם הפשעים נגד האנושות בבורמה - באמצעות דיני העבודה.

אלף אלפי הבדלות: אבל בוא נדבר לרגע קט על השואה: הייתה מוכן לומר שהיהודים שנחטפו מבתיהם והועבדו בכפייה במחנות ריכוז - הם עובדים???

סליחה???

הרי זה יהיה אבסורד שמשמעותו לתת לגיטימציה לחטיפה של אותם קורבנות והעבדתם בכפייה. למה לגיטימציה? כי לא שאסור היה לחטוף אותם מבתיהם, אלא מותר לחטוף ומותר להעביד אותם בכפייה - רק צריך להקפיד על דיני העבודה?!?

ועכשיו נחזור לבורמה:

יש שם אנשים שנחטפו מבתיהם והם מועבדים בכפייה עד הוצאתם להורג - הם לא עובדים כמשמעות המילה עובד בדיני העבודה. ולהכניס לכאן את דיני העבודה, משמעותו לתת לגיטימציה לעבדות של אותם קורבנות.

במקום לדבר על שיחרורם - אנחנו מדברים על תנאי עבדותם.

17/10/07 22:13  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

דב,

מה זה משנה אם המקום שבו נקבע האיסור על עבדות ועבודות כפייה הוא במקרה אמנה על זכויות עובדים? זה אומר שאפשר להשתמש בהוראות האלה רק כדי להגן על עובדים?

אגב, לשאלתך, היהודים אכן הועסקו בעבודות כפייה על ידי הנאצים. וגם על ידי המצרים הקדמונים.

17/10/07 22:32  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאנונימי, היי - אני רואה שגם לך מצ'עמם...

הנה הבעיה:

כתבת ש: "זה אומר שאפשר להשתמש בהוראות האלה רק כדי להגן על עובדים?".

הבעיה היא במילה: עובדים. מאיפה אתה שואב את הנחת היסוד הזו שמדובר בעובדים - לא מדובר בעובדים - מדובר בעבדים.

זה משתלב עם הדוגמה של מצרים העתיקה שהבאת: שם היינו עבדים - לא עובדים.

וזה בעצם כל ההבדל: משפט העבודה עוסק בעובדים. ואילו הקורבנות בבורמה הם עבדים - לא עובדים - משפט העבודה לא רלבנטי.

17/10/07 22:40  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

דב,
הארגון נקרא
ILO=International Labour Organization

והוא עוסק ב-
LABOUR
על כל היבטיה.

לרבות
FORCED LABOUR
ו-
SLAVE LABOUR

עבודה זה לא רק
EMPLOYMENT

ואתה יודע למה מצ'עמם לי? מכיוון שאני צריך לעבוד פחות שעות השבוע בזכות התחייבות לעבודה רבה יותר בתקופת השביתה הממשמשת ובאה.

ואם אני כבר סוטה מן הנושא: אי אפשר ללמוד בארץ הזאת.
שנה אחת מלחמה.
אחר כך שביתת סטודנטים של חודשיים.
אחר כך שביתת מרצים ואוניברסיטאות.
ריבונו של עולם. לא נותנים לנו לחיות פה.

לא נורא. שבוע הבא תעסוקה מבצעית. עוד סוג של עבודת כפייה. צריך לשמור על הבית של אמא של בר רפאלי, למקרה שיזרקו אותה מאמריקה.

17/10/07 23:04  
Anonymous דב כתב/ה:

אהבתי את התשובה - מסכים לדבריך.

17/10/07 23:28  
Anonymous אורי וייס כתב/ה:

המחברת כותבת:
"כרגע נראה שהמשפט, ובכללו משפט העבודה, מיצה את יכולתו להשפיע ואקטים פוליטיים - כגון חתימה על העצומה הנזכרת, ואני קוראת לכולכם להצטרף אליה - הם כעת הכלים שנותרו לנו לסייע לאחת האומות האומללות בעולם"

אני מסכים איתה, שחתימה על עצומה הינה אקט מבורך. ברם, איני רואה בחתימה על עצומה כאקט מרכזי של החברה האזרחית. אי צריכת מוצרים שאינם מוצרי סחר הוגן הינה אפקטיבית יותר, אם כי גם תובענית הרבה יותר.

18/10/07 19:39  
Blogger וואפי נעאמנה כתב/ה:

לאמיתו של עניין, האו"ם על גופיו השונים (לרבות מועצת הביטחון - הגוף האיתני והדומיננטי באו"ם) ממשיך את דרכו של חבר הלאומים שמתבטאת באי יכולתו של גוף בינלאומי להגשים את המטרות הטבעיות של עצם קיומו ; שלום וביטחון, הרמוניה מינימאלית בין המדינות השונות, זכות העמים להגדרה עצמית, שמירה על זכויות אדם מינימאליות (ואני מצר על כך שאני משתמש שוב בביטוי מינימאלי). אם נבחן את אירועי 60 השנים האחרונות, מבחן התוצאה מראה כי האו"ם, כקודמו, גוף כושל. אכן, האו"ם עמד בלא מעט משימות שחבר הלאומים כשל בהן אולם, אם נאמץ הגדרה אפשרית ל"כישלון" כאי הגשמת מטרות הארגון ; על מדינות העולם החופשי להתכנס שוב, כפי שהיא עשתה זאת ב- 45 בסן פרנסיסקו, ולהכריז על הקמת גוף חדש (נשמע יומרני ודימיוני, אולם נחמד להשתעשע במחשבה זו). בנוסף לכשלים שציינתי לעיל, האו"ם מתגלה שוב ושוב כגוף צבוע אשר מפר בלא מעט סיטואציות את עקרון השוויון ביחסו כלפי סוגיות ומשברים במדינות השונות. יחס שונה, מפלה ופייסני כלפי מדינות ש"אמורות" לזכות ליחס כזה. מי ייתן ונוודע לימים טובים יותר במישור הבינלאומי

18/10/07 22:44  
Anonymous איל כתב/ה:

וואפי
כוחם המוגבל של חבר הלאומים והאו"ם נבע ונובע מהעובדה שגופים אלה הוקמו כאשר הסדר הבינ"ל לא השתנה. הסדר הבינ"ל הוא קיומן של מדינות ריבוניות עם פערי עוצמה ביניהן. כלומר, הסדר הבינ"ל הוא מה שמכונה בפילוסופיה פוליטית "מצב הטבע" בניגוד ל- "מצב המדיני". במצב זה, כאשר המדינות ובראש וראשונה המעצמות, מסרבות לציית להחלטות או מלשתף פעולה, אין מרות שתכפה עליהן את רצונה. היעדרה של מרות כזו היא הביטוי
לעובדה שמדינות אלה הן ריבוניות.

ההצעה לכונן ארגון בינ"ל בעל עוצמה אפקטיבית לכפות את מרותו על המדינות, משמעותה שינוי הסדר הבינ"ל הנוכחי, ביטול ריבונותן של מדינות הלאום,ומסירת הריבונות לגוף זה. התוצאה של מצב זה היא ריבון אחד גלובאלי.

אני לא בטוח, שהעולם ירוויח ממהלך זה (שאין ספק שהוא גם לא ריאלי) מבחינת הרווחה ומבחינת זכויות האדם. החשש הוא שהריבון הגלובאלי, בעל המונופול על כוח הכפייה, יהיה טוטאליטרי, ואז העולם כולו יהיה בן ערובה תחת רודנותו. במצב הנוכחי, לפחות ניתן לאזן, אם כי באופן חלקי ומוגבל, את עוצמתן ההדדית של המדינות.

תומס הובס, העמיד תשתית רעיונית, להצדקה לעבור ממצב הטבע למצב המדיני,באמצעות אמנה חברתית, היות ובמצב הטבע בהיעדר ריבון, החיים הם של מלחמת הכול בכל.

לעומת זאת, הובס לא סבר שיש להמשיך את הקו הרעיוני הזה גם למערכת הבינ"ל. במערכת הבינ"ל, יתרון הגודל של המדינות מצדיק לדעתו את השארת מצב הטבע על כנו.

האו"ם הצליח יחסית יותר מקודמו, חבר הלאומים, לאכוף את החלטותיו, היות ומייסדי האו"ם למדו את לקח כשלונו של הארגון הקודם. חבר הלאומים לא שיקף במבנהו ובפרוצדורות שלו את מבנה המערכת הבינ"ל. חלק מהמעצמות לא היו חברות בו (למשל ארה"ב) לשם קבלת החלטה חייבה החלטה פה-אחד של תשע ואח"כ 15 מדינות. הארגון הוקם לפי רוחו האידיאליסטית של וודרו וילסון, ולכן מבנהו הארגוני לא שיקף את הריאליה הבינ"ל.

מצב זה ניסו לתקן באו"ם, כאשר ניתן ביטוי לכוחן של המעצמות, ע"י הגדרתן כחברות קבועות במועצת הביטחון. לא נדרשת החלטה פה אחד, אבל לכל חברה זכות וטו. באופן, זה קטן הפער בין החלטות הארגון לבין האינטרס לאכוף אותן. אולם, עדיין העובדה היסודית היא שלאו"ם אין ריבונות, ולכן אין לו כוח מעבר למבנה המערכת הבינ"ל הקיימת. השימוש בו, הוא לשם מתן לגיטימציה של הסכמה כביכול, להחלטות שנתקבלו על פי יחסי הכוחות.

19/10/07 00:12  
Anonymous דב כתב/ה:

איך אמרו חכמינו: או"ם שמום.

אני מציע לחשוב בכיוון חדש ואטרקטיבי: צבא של שכירי חרב.

אתם יודעים יש דבר כזה: מדינות באפריקה שמשלמות כסף לחברות בינלאומיות שתפקידן להרכיב צבא (יוצאי יחידות עילית מכל העולם, ציוד טכנולוגי וכוח אש מהמעלה הראשונה, ועוד כמה כוחות מקומיים). ותפקידו של צבא שכירי חרב זה, לשמש כצבא של אותה מדינה, לחסל את המורדים ולהשליט את הסדר.

אז מה אני מציע: עזבו את האו"ם - מי צריך אותו בכלל. צריך שתקום עמותה בינלאומית לנושא ספציפי כמו בורמה, ובשלב ראשון תפקידה של העמותה יהיה להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, ולגייס תרומות.

כשיהיה סדר גודל תרומות של כמה עשרות מיליוני דולרים, העמותה הבינלאומית הזו תשכור צבא שכירי חרב - ותישלח אותו לשחרר את אחינו הבורמזים מהחונטה הצבאית השלטת שם. ואללה - מסוק קוברה אחד, מחסל שם חצי מהצבא של החונטה הבורמזית.

נשמע הזוי נכון??? אני מודה, יתכן שאני עדיין תחת השפעת אלקוהול מהפאב של אתמול. סורי.

אבל אני רוצה לשמוע נימוק טוב אחד: למה אנחנו כאזרחים חופשיים לא יכולים להתגייס למשימה כזו? זה לא חוקי? זה לא מוסרי? מה? האם יוזמת הצלה אזרחית אסורה במישור הבינלאומי?

ובמיוחד: האם יוזמה פרטית שכזו אסורה או פסולה במקום שבו הגופים הבינלאומיים הרשמיים, כמו האו"ם, נכשלו כישלון חרוץ כל כך כמו בבורמה?

19/10/07 11:11  
Anonymous איל כתב/ה:

דב היי,

לפני ששואלים האם קיימת מניעה מוסרית או משפטית, להקמת ארגון צבאי שיאכוף את החוק והצדק בבורמה, ואולי גם במקומות נוספים בתבל, צריך לשאול האם יש מניעה פוליטית?

נדמה לי שכן. ארגון צבאי כזה יש להקימו בטריטוריה של אחת המדינות הריבוניות, ומן הסתם ללא הסכמתה תפעל אותה מדינה נגד בניין הכוח הצבאי הזה. אותה מדינה תסכים בהתאם לאינטרסים שלה בין הישירים ובין לאור התנגדותן של מדינות אחרות שאותה מדינה מתחשבת בתגובתן.

בישראל אגב, הקמתו של ארגון צבאי אינה חוקית, לאור סעיף 6 לחוק יסוד הצבא
בהנחה שמדינה מסוימת תיתן את ברכתה לכך, יש לצפות כי מדינות אחרות לא תתלהבנה מהרעיון שמוקם גוף צבאי שמצהיר כי הוא פועל בשם החוק והצדק על מנת להיות שוטר עולמי. הן תחששונה, כי יום אחד הארגון הזה יפעל נגדן או בניגוד לאינטרסים שלהן. לכן, ארגון צבאי כזה צריך לפעול במחתרת (נוסח אל קעידה, להבדיל) ויהיה רדוף תמידית.

מעבר לכך, האם רצוי לאפשר הקמתו את ארגון צבאי כזה? החשש הוא שהגולם יקום על יוצרו. על בורמה אין ויכוח. אבל יש עוד עוולות בעולם וסכסוכים בינ"ל.מי לידינו יתקע, שאחרי בורמה, לא יפעל אותו גוף דווקא בניגוד למה שאנו חושבים שנכון וצודק? הרי אנו תלויים בהשקפות הערכיות של מפקדיו, להחליט לטובת מי לפעול? מהן המטרות? ובהנחה שהמטרה ראויה, האם האמצעים ראויים מבחינת מידתיות השימוש בכוח? האם לאור יחסי הכוחות כדאי לפעול?

זו הדילמה של אכיפת המשפט הבינ"ל, ולכן זה לא מקרה שהאו"ם-שמום הוא חסר שיניים. כאשר אנו מקימים גוף בעל שיניים על מנת שינשך את ה- "רעים" עלינו לקחת בחשבון שגוף זה עלול גם לנשוך אותנו.

19/10/07 17:19  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>