פופוליזם יקר

דורון מנשה

תהיה אשר תהיה החלטת בית המשפט העליון בעתירות כנגד הסדר הטיעון בעניינו של הנשיא לשעבר קצב, דומני שקבלת ההחלטה בעניין זה מחייבת את שופטי בית המשפט העליון במשנה זהירות.
במיוחד לנוכח ההתקפות החוזרות והנשנות על בית המשפט העליון בעת האחרונה וחולשתו היחסית, עליהם להזהיר את עצמם חזור והזהר פן יכשלו, שלא במודע, בפח הפופוליזם כדי לצבור עוד כמה נקודות זכות בדעת הקהל. מחיר הכניעה לאליל השווא של הפופוליזם במקרה זה יהיה גבוה במיוחד, שכן בשוך הסערה, כשישקע האבק, כל שיוותר יהיה העוול שכניעה אומללה זאת תגרום.
העוול שמדאיג אותי אינו הפגיעה באינטרס של משה קצב בקיום הסדר הטיעון, אלא הפגיעה האנושה שהחלטה כזאת עשויה לגרום לאופן הפעלת שיקול הדעת העתידי על ידי התביעה הכללית. תהיה זאת תוצאה מצערת ביותר אם הביקורת הציבורית וההחלטה של בית המשפט העליון במקרה זה יעמדו בעתיד כתמרור אזהרה לכל תובע כי הגינות, אומץ לב מוסרי והפעלת שיקול הדעת המקצועי שלו כמיטב הבנתו מבלי לשעות להלכי רוח פופוליסטיים, הן מידות שאינן יוצאות נשכרות. יתר על כן, אני חושש שבעקביה של פרשיה זאת אנו עלולים להיוותר עם תביעה כללית נרפית, חסרת אומץ, המגישה כתבי אישום אך ורק כדי לרצות את הציבור.
אינני טוען חלילה שאם החלטתו של היועץ המשפטי היא בלתי סבירה בעליל יש להותיר אותה על כנה רק כדי לעודד נורמות חיוביות בתביעה הכללית, אבל לעניות דעתי מקרה זה הוא רחוק מכדי להצדיק התערבות על פי הקריטריונים המחמירים שנקבעו להתערבות בג"ץ בהחלטות על דיות ראיות (דבר שלמיטב ידיעתי לא נעשה עד כה מעולם). יתר על כן, במקום אחר אף תיארתי את המהפך שחל בדעתי, לאחר שקראתי את תשובת היועמ"ש לבג"ץ, מראיית ההחלטה כבלתי סבירה ותמוהה לראייתה כהחלטה סבירה וראויה ואף הסברתי שם את השיקולים הראייתיים שלעניות דעתי עמדו בבסיס החלטת היועמ"ש(ראו בלוג מיום 13/7/07).
על המאזניים עומדים להכרעה בעתירות אלה לא רק גורלו של הסדר טיעון מסוים, אלא גורלן של עצמאות התביעה הכללית ומקצועיות שיקול דעתה. פופוליזם במקרה זה מדיף את הניחוח הזול המשותף לו ולכל פופוליזם אחר, אבל במקרה זה הוא יהיה גם פופוליזם הנקנה במחיר יקר - יקר מידי.