תג

יום שישי, יולי 13

החלטת היועמ"ש בעניין קצב – סבירה!

דורון מנשה
כרבים אחרים אף אני הבעתי תמיהה על הסדר הטיעון בין היועהמ"ש לממשלה לבין הנשיא לשעבר משה קצב.

השאלה העיקרית בעיניי הייתה היחס הבלתי הולם לכאורה בין גרסתה של המתלוננת א' ממשרד התיירות, אשר הפרקליטות נתנה בה אמון, לביטויה החיוור בכתב האישום. כתוצאה מכך נראה גם העונש המוסכם כקל מדי ביחס לחומרת המעשים .

במבט ראשון קשה היה להבין מהם הקשיים הראייתיים שיש בהם להצדיק פשרה כה מרחיקת לכת מקום שעדותה של המתלוננת נתמכת בעדויות של מתלוננות נוספות? עדויות אלה אף אם התיישנו ניתן היה,על פי הפסיקה הקיימת, להביאן כחיזוק לעדותה א' ממשרד התיירות (ראו ע"פ 3648/04 פלוני נ' מ"י וראו לאחרונה גם החלטת ביהמ"ש המחוזי בת"א בתפ"ח 1133/05 מ"י נ' גולדבלט). במצב כזה נראה כי רק סתירות קיצוניות ביותר או ראיות המבססות חשש של ממש לקנוניה בין כל המתלוננות יכולות היו להביא לזיכוי. האם העדות של א' ממשרד התיירות היא כה חלשה לדעת התביעה עד כי מספר מתלוננות נוספות אינן יכולות להביאנו לסיכויי הרשעה גבוהים, תמהתי. הדברים נראו כבלתי מתקבלים על הדעת, מה גם שאם אכן העדות של א' ממשרד התיירות היא כה חלשה לדעת הפרקליטות עד שסדרת עדויות תומכות אינה יכולה להביאנו למצב של הרשעה בסיכויים גבוהים ביותר, אז נראה לכאורה כי מוטב היה שלא להגיש כלל כתב אישום כנגד קצב בדומה למה שהוחלט בעניינה של המתלוננת מבית הנשיא.

כך היו פני הדברים עד שהתפרסמה תשובת המדינה לבג"ץ. השיקולים שעולים מתשובת המדינה שכנעו אותי שהחלטת היועץ המשפטי היא ראויה.
הנימוק החזק ביותר בתשובת המדינה היה כי בעניינה של א' ממשרד התיירות התעורר ספק האם המעשה המתואר על ידה יספק את הדרישה המשפטית של שימוש בכוח (שאלה שאינה תלויה, או שאינה תלויה באופן בלעדי, באמון שיינתן בעדותה של המתלוננת ). דרישה משפטית זאת הייתה קיימת בעת ההיא בעבירת האונס, אך חשוב לענייננו לציין כי יש לה רלוונטיות גם לעניין האבחנה בין עבירה של מעשה מגונה סתם לבין מעשה מגונה בכוח (העבירה עליה הוסכם בהסדר הטיעון).
תקום הטענה שאפילו אם המעשים המתוארים על ידי א' אינם מקיימים את הדרישה המשפטית של שימוש בכוח, הרי שהם בוודאי חמורים לאין ערוך מהמעשים החיוורים יחסית שמצאו דרכם לכתב האישום. זאת ועוד, ימשיך קו טיעון זה, וודאי שאם בסופו של יום היה קצב מורשע במעשה מגונה סתם כאשר תיאור המעשה היה כפי שמתואר בגרסתה של א' הוא היה קרוב לוודאי מקבל עונש חמור מהעונש הקל עליו הוסכם.

דא עקא, ופה נמצא לוז הטיעון, אם כל שהיה מוכח היה העבירה של מעשה מגונה סתם, הרי שעבירה זו הינה מסוג עוון והיא כבר התיישנה! מבין השורות עולה כי המצב הבעייתי שעמד בפני היועץ המשפטי היה של הכול או לא כלום. או הרשעה בעבירה חמורה של אונס (למצער, מעשה מגונה בכוח) או זיכוי אף אם יוכח מעשה מגונה בעל אופי חמור,וזאת בעטיו של מכשול של התיישנות, שלפחות בסוג מקרה כזה הנוכחי, הנו טכני. לא הייתה ברירת אמצע של הרשעה בעבירות של מעשה מגונה סתם שכבר התיישנו. ראוי לציין כי במצב זה ברור גם כי לא נכון היה לכתחילה להחליט שלא להגיש כתב אישום, שכן אי הגשתו, שהיא בבחינת פטירת הנאשם בלא כלום, הינה פגיעה ודאית בעשיית צדק.

אמנם הסדר טיעון במצב של קשיים ראייתיים הוא בעייתי ובדרך כלל לדעתי הוא בלתי ראוי אבל המצב המתואר הוא בהחלט מקרה המצדיק חריג. הקשיים הראייתים במקרה זה אינם מעוררים ספק לגבי החפות, אלא ספק של זיכוי מחמת מכשול "טכני" של התיישנות.

עת מלינים על הפגיעה שהסדר טיעון זה עלול לגרום לאמון הציבור ניתן לתמוה מה היה אם בסופו של יום מר קצב היה מזוכה לחלוטין בשל התיישנות "טכנית"?! האם הפגיעה באמון הציבור לא הייתה חמורה יותר כאשר פסק הדין ייקבע שנעברה עבירה חמורה אבל הנאשם יצא פטור בלא כלום?! הסדר הטיעון שהושג למעשה מוותר על תיאור המעשים במלוא חומרתם ועל העונש החמור הראוי להם כדי שניתן יהיה להסכים (באופן פיקטיבי משהו) על סעיף עבירה שלא התיישן וכך להביא להרשעה.חוסר הפרופורציה בין הגדרת האישום לעונש המוצע שנדרש עד כאן לגנאי ניתן להידרש כעת כמלאכת מחשבת של מעשה פשרה בהתחשב באילוצי התיק. יתירה מכך ,כשמתחשבים בכך שחלק מהעונש טמון בעצם ההרשעה,החלטת היועמ"ש מקבלת משנה תוקף של חשיבה מערכתית נכונה.

על רקע זה גם ניתן להבין כעת את הנימוק שהביא היועץ המשפטי להחלטתו בדבר הצורך להעביר מסר מעודד לנפגעות תקיפה מינית שתלונותיהן יסתיימו בהרשעה. נימוק זה שנראה לכאורה סתום בעת השמעת הדברים מתבהר כעת לחלוטין. כאשר הברירה הייתה האם לקחת את הסיכון של זיכוי "טכני" מחמת התיישנות על כל המשמעויות הציבוריות הכרוכות בכך ועל הפגיעה באמון הציבור, שם היועץ המשפטי בצדק את הדגש על חשיבותה של ההרשעה, ההוקעה, ההתפטרות ופיצוי המתלוננות. החלטת היועץ המשפטי ראויה וסבירה,ודינה להיוותר על כנה אף בבג"ץ.
בשולי הדברים, ראוי לציין כי התנהלותו הכללית של היועהמ"ש בתיק זה מגלה אומץ לב מוסרי, יושרה ונורמות תביעתיות הראויות לעידוד (כך למשל הייתה ההחלטה לוותר על על האישום בעניין א' מבית הנשיא בלא קשר להסדר הטיעון, וההודעה על כך לנאשם במהלך המו"מ. בלי קשר לשאלה האם מדובר בהחלטה נכונה או לא- שאלה שאין לי הכלים להכריע בה ללא הכרת פרטי חומר החקירה בעניין זה - הרי שמרגע שהתביעה סברה שאין סיכוי סביר להרשעה אין זה ראוי לנצל אישום זה כדי להפעיל לחץ על הנאשם) . לצערי, יש לי ספק האם נורמות אלה נוהגות במידה מספקת בדרגים נמוכים יותר של התביעה. תהיה זו תוצאה מצערת ביותר של הביקורת על החלטת היועהמ"ש אם הלקח שילמד מכך על ידי דרגים נמוכים יותר בפרקליטות היא שהגינות אינה יוצאת נשכרת.

22 תגובות:

Blogger אלון25 כתב/ה:

ד"ר מנשה,

כמשפטן, התייחסת לעסקת הטיעון מנקודת מבט משפטית. אך זוהי אינה נקודה מבט מלאה.
כפי שאני רואה זאת, כאשר מדובר באיש ציבור, ככל שעולה דרגתו כך פחות עניין חקירתו להיות משפטי והופך הוא להיות נושא ציבורי.

אותי, בתור חלק מהציבור המדובר, לא מעניינים סיכויי ההרשעה, דיות הראיות ועוצמתן, חומרת העונש וכל זה.
גם אם היה מוסכם בין הצדדים בעסקת הטיעון כי קצב יקבל את העונש החמור ביותר בנסיבות העניין, אפילו קרוב ביותר לכתב האישום המקורי, לא הייתי שעסקת הטיעון סבירה

הסיבה היא שהנושא החשוב כאן הוא שמגיע לי, ולציבור, לדעת פשוט מה לעזאזל קרה שם, בחדרי החדרים בבית הנשיא?!
הנשיא היא איש ציבור, נבחר. אני חושב שמגיע לציבור לדעת האם איש הציבור בגד באמונו, הוליך אותו שולל, הציג עצמו כמזויף מחובק עם אשתו במסע הבחירות שלו לנשיאות בעת שמאחוריי הקלעים אנס או ביצע מעשים מגונים בעובדותיו.

אם הנשיא לא מוכן לספק תשובה אמיתית הגיונית לשאלה זו (כולן משקרות?)וישנן עדויות וראיות הסותרות את תשובתו בצורה מהותית, מן הראוי כי ייפתח ההליך המשפטי ובו תתגלה, עד כמה שאפשר האמת.

אני לא יודע אם אמון הציבור היה אובד בעקבות אי הרשעה על כשל טכני. אם היה מתברר שהוא אמור היה להיות מורשע זה מספיק לדעתי.גם ככה המכה הציבורית שהוא היה מקבל במקרה כזה לא הייתה פחותה מהפגיעה בו עכשיו ואפילו יותר. יכול להיות שליהפך, זה היה מדליק אור אדום ודוחף את המחוקק לתקן את אותו כשל טכני על מנת שיתאים לתנאי החיים המודרניים ובכך היינו יוצאים ברווח מהסיפור.

אמון הציבור, לדעתי, נפגע הכי הרבה כאשר נסגרת עסקה אפלה בחדרי חדרים.
כאשר הציבור לא מקבל דין וחשבון מלא מאת נבחריו אלא התחמקות חלקלקה והודאה אופורטוניסטית.

אמון הציבור נפגע כאשר הוא מרגיש ששיקרו לו, שרימו אותו, שעבדו עליו
והפרקליטות, במקום לפעול בשיא המאמצים לחשוף את השקר, מכניסה אותו למזוודה ודוחפת אותו עמוק לתוך הארון החשוך.

אז נכון,זה אולי לא שיקול משפטי טהור. אבל גם שיקול של הכל או כלום או לא שיקול משפטי טהור כיוון שכמו שכתבת, מדובר כאן באמון הציבור, שאף הוא , אם זכרוני אינו מטעני, אינו בדיוק מונח משפטי מתחום המשפט הפלילי.

13/7/07 17:07  
Anonymous שי כתב/ה:

לאלון 25:

1( ממתי ההליך בפלילים מגלה את האמת?! אם היה זיכוי מחמת הספק אז היינו יודעים את האמת?!

2( אמון הציבור הוא כן מושג משפטי. ולא, הוא לא מושג אמפירי (דהיינו, הוא לא הפופולריות של ההחלטה) אלא כלי נוסף להשגת הצדק. מניעת זיכוי מחמת התיישנות היא כנראה ההחלטה הצודקת האופטימלית ביותר שניתן היה להגיע אליה(במסגרת המגבלות הקיימות)ולכן היא מתיישבת אם "אמון הציבור".

13/7/07 17:22  
Blogger אלון25 כתב/ה:

שי

קרא שוב את תגובתי.1.
לא טענתי כי ההליך הפלילי מגלה את האמת, טענתי שבמקרה של איש ציבור כאשר גרסתו מעלה ספקות בקשר לאמת וישנן ראיות ועדויות שסותרות את זו, מן הראוי כי התביעה תעשה את מירב המאמצים על מנת לברר מהי האמת מן הטעמים שפירטתי.

2.יכול להיות שאמון הציבור הוא כן מונח משפטי. מקבל את דבריך.
אני כשלעצמי אין לי מושג מהו "אמון הציבור", זהו מונח עמום אח למושגים עמומים מסוג "כושר ההרתעה" וכאלה.כל אחד יכול לפרש אותו לפי רצונו והשקפתו.

אני לא רואה מה בדיוק הנזק שהיה נגרם אם היה מזוכה מחמת התיישנות. הנזק הציבורי שהיה נגרם לו עקב כך שהוכרע שהוא ביצע מעשה מגונה, לצד הנזק ממשפט ארוך יקר וחושפני לטעמי בהחלט מספיק כאשר מדובר באדם באמצע העשור ה 7 לחייו. אם הוא היה מורשע ונשלח לכלא לשנה אני לא חושב שהעולם היה טוב יותר או שנשים היו בטוחות יותר מפני הטרדות ומעשים מגונים.

הערך החשוב לי הוא האמון במנהיגים שלי. מרגע שזה נהרס, אני דורש דין וחשבון. פומבי. הייתי מוכן לסלוח אישית למשה קצב על המעשה שעשה, כולנו בני אדם ויכולים ליפול בנסיבות כאלה או אחרות.
השקרים, הבגידה בבוחרים, הזיוף והצביעות אלה הם שהפריעו לי ולדעתי לחלקים גדולים מן הציבור.

13/7/07 17:48  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

דורון, לצערי, מרוב ספירת עצים את מפספס את היער.

1. הביקורת העיקרית נגד מזוז היא לא עצם ההחלטה ללכת לעסקת טיעון, אלא, הזיגזוג. מה קרה בין ההחלטה המקורית להגיש כתב אישום על אונס לבין הנסיגה ממנו? הרי העובדות לא השתנו. זיגזג כזה מעיד בהכרח על התנהלות לקויה, או בהחלטה הראשונה או בהחלטה השניה. זו אינה שאלה משפטית אלא שאלה של התנהלות ציבורית. בכך הוא שגה שגיאה מרה.

2. בהמשך לכך, הבעיה האחרת היא ההרגשה שההחלטה ללכת לעסקת טיעון לא הייתה עוברת את "מבחן בוזגלו". לא ניתן להוכיח זאת כמובן, אבל לא צריך חוש צדק של משפטן מהולל בשביל לדעת זאת.

צרף את שני הנתונים הנ"ל והרי לך פגיעה אנושה באמון הציבור במערכת המשפט וברשויות בכלל, ובצדק.

(-) אדם סמית'

13/7/07 19:13  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

וברשותכם הערה לבלוגרים:

כאחד שקורא מפעם לפעם את המאמרים והתגובות - לאחרונה שמתי לב כי אורך התגובות עלה ואיכותן התדרדרה.

המון ויכוחים אישיים, טיעונים מעורפלים, ניסוחים גרועים ובעיקר סטייה מנושא הדיון העיקרי (וסליחה שאני חוטא בכך עכשיו). יהיה נעים יותר לכולנו אם התגובות יהיו קצרות, ענייניות ומלומדות.

(-) אדם סמית'

13/7/07 19:19  
Blogger אלון25 כתב/ה:

אדם סמית,
שכחת לציין גם את הפגיעה האנושה בדמוקרטיה, בדיקטטורה, בתורת המוסר של קאנט, בשופטי כוכב נולד וכנראה גם באלוהים

יהיה נעים יותר לכולנו אם תיקח את רגלייך לבלוג אחר ותישאר שם.

האם גם טיעון זה מעורפל בעינייך?

14/7/07 01:54  
Anonymous ננונימי כתב/ה:

שתי הערות,

מישהו/מישהי יסבירו לי למה האתר היה לא זמין החל מיום אתמול (יום שישי) ועד היום בצהריים (יום שבת). הסבר יתקבל בברכה.

הערה שנייה: אלון25 אינו כותב אמיתי. הוא דמות ימנית פיקטיבית, שבאה להציג צד נוסף בקרב הכותבים המלומדים של בלוג זה.

14/7/07 18:04  
Blogger אלון25 כתב/ה:

ננונימי :
האתר דווקא היה זמין כל הסופשבוע
נכנסתי אליו כמה פעמים ולא הייתה שום בעיה

דרך אגב, אני אמיתי לחלוטין.
איך בדיוק הגעת למסקנה שאני דמות ימנית?

14/7/07 19:24  
Anonymous ננונימי כתב/ה:

"אלון25",

ידוע לכל כי הרוב המוחלט של המרצים הינם שמאלנים יפי נפש. הכותבים, רובם ככולם, הם מרצים שמאלנים מהפקולטה ומפקולטאות אחרות, ומעט מאד סטודנטים, שגם הם, אגב, שמאלנים ברובם.

לפיכך, אין לי ספק, שכדי לטעון לרבגוניות הטיעונים, הזרמים והדעות, המציאו מן דמות ימנית מתלהמת וקראו לה אלון25, כדי ליצור את הרושם שמדובר בסטודנט.

המזימה הזו התגלתה.

15/7/07 17:30  
Blogger אלון25 כתב/ה:

על אותו בסיס ניתן לטעון שהמציאו אותך על מנת שתנסה להפחית מחשיבות טיעוניי ולנפץ את האשליה שיש מגוון של דעות לגיטימיות ובינהן דעות נגד לאלו של רוב המרצים הכותבים בו.

אבל, דמות "מתלהמת"?
סנוביזם במלוא התגלמותו?
כל מי שמביע דעה שונה משל המרצה הוא מתלהם?

15/7/07 19:26  
Anonymous יונתן כתב/ה:

"
ומעט מאד סטודנטים, שגם הם, אגב, שמאלנים ברובם"
אהה, איך בדיוק הגעת למסקנה הזו? אתה מכיר כ"א מהסטודנטים ושמעת את דעותיהם?
ומה זה בכלל "שמאלני" להגדרתך?
ובקיצור, מה אתה מנסה להגיד?

אני מגיב כאן מדי פעם, נראה לי שהיית מגדיר אותי כימני, שמי יונתן ואני תלמיד שנה ב'.
אז בגלל שאני "ימני" אני פיקטיבי?
או שזה פורום לשמאלנים? או שאולי לא הבנתי אותך? (וד"א, רוב הסטודנטים שאני מכיר ברמה אישית הם לא ממש שמאלנים- פשוט השמאלנים הם אלה שאוהבים להשתתף הרבה בקורסים פוליטיים, כמו משפט ציבורי, ע"מ להתחנף למרצים ולזכות במיטיב.

צר לי שאיני מגיב לגוף המאמר, אין לי הרבה מה להוסיף לנושא שכבר "נטחן" מעל כל במה אפשרית.

16/7/07 23:51  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

כמה נחמד, להתרווח על הכסא להיאנח ולנשוף קלות "צדקתי".

לאור התבטאויות השופטים היום, אין צורך אפילו להמתין להחלטת בג"צ: ד"ר מנשה, הפוסט שלך, כמו שכתבתי, מפספס את מהות העניין - והוא הזיגזוג הבלתי סביר בהחלטה וכשלון מוחלט במבחן בוזגלו.

אני שמח שבג"צ מצליח לזהות זאת ומקווה שיהיה להם גם האומץ לשלוח את היועץ המשפטי לחשוב על מה ש"סטודנט סביר למשפטים" רואה מקילומטרים.

ואני כמובן חייב להעיר עוד הערה צינית - מדוע חלק מהכותבים (ע"ע ד"ר מנשה, הדיקן) אינם נוטלים חלק בדיונים שמתפתחים בעקבות כתיבתם? לאור הפוסט הזה והפוסט הקודם של הדיקן ששניהם נחתכו כמו חמאה רכה העומדת חשופה בקרני השמש, נראה לי שיהיה מכבודכם להגן על עמדותיכם.

(-) א. סמית'.

17/7/07 20:29  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ל- א' סמית


נראה לי שהחמצת חלק מהטיעון.
מהרשומה כפי שאני מפרש אותה עולה שלדעת ד"ר מנשה לא היה כלל "זגזוג" בלתי מוצדק.
זאת משום שמלכתחילה לא היה ניתן להימנע מכתב אישום בעבירת אונס, כיון שעבירות אחרות כבר התיישנו. כמו כן היה בסיס, גם אם לא מוצק ביותר, לעבירה של אונס, ובסיס מוצק ביותר לעבירות מין קלות יותר . (ראה התייחסות מפורשת לכך במשפט האחרון של הפסקה החמישית לפני הסוף).

לעומת זאת מרגע שהוצע הסדר טיעון הרי שלאור הסכנה הממשית שקצב יזוכה אף שביצע עבירות קלות יותר, משום שאלה כבר התיישנו, מוצדק היה להגיע להסדר טיעון במתווה האמור.


מעבר לכך, כמי שהופיע כמה פעמים בבית משפט הייתי מציע לך לחכות מעט. לא פעם נדמה שהערות השופטים מצביעות על כיון מסוים ובדיעבד ההחלטה היא אחרת. דברים אלה אמורים במקרים בהם שמעתי את הערות השופטים במו אוזני, קל וחומר כאשר אנו מקבלים אותן מכלי שני דרך העיתונות, וייתכן שהם הוצעו מהקשרן.

17/7/07 23:53  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאנונימוס, אני חולק עליך. הרי לפי פרשנותך מה שאומר בעצם ד"ר מנשה הוא: "בואו ניצור מציאות מדומה: היה אונס, אנחנו לא יכולים להוכיח אותו, אז נסתפק בעבירה שלא הייתה תחת איום האישום באונס" (ולצורך העניין, עבירה שהתיישנה כמותה כעבירה שלא הייתה, הרי אנחנו לא מוצאים לנכון להעניש בגינה).

יתרה מכך: אם נקבל את הניתוח של הד"ר השותק, אז האישום באונס היה מלכתחילה "פיקטיבי". כל תכליתו ליצור לחץ על הנאשם להגיע לעסקת טיעון. סוג של סחיטה, אם תרצה. בוודאי מהלך בלתי מוסרי ובלתי לגיטימי (אף שהוא תדיר כנראה).

ולגבי הערתך על בית המשפט - אין הכוונה הייתה לומר שהתוצאה תהיה הוצאת צו על תנאי. בהחלט ייתכן שביהמ"ש יימנע מכך, אך גם אם ייעשה זאת ברור כבר עכשיו, לאור הערות השופטים, שהמנעותו תהיה משיקולי הפרדת רשויות ושיקולים מוסדיים ולא בשל תפיסתו את עסקת הטיעון כסבירה (בטח לא בסימן קריאה...).

(-) א. סמית'.

18/7/07 09:06  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לא' סמית,

זה לא בדיוק מה שכתבתי בתגובה שלי. כתבתי במפורש שיש ראיות לאונס שהן מספיקות לכתב אישום אבל לא חזקות ביותר, ומאידך גיסא יש ראיות חזקות ביותר לעבירה שהיא פחות מאונס אבל שהתיישנה.

בדרך כלל הפרקליטות תעדיף להאשים באישום הבטוח יותר.אבל כאן אין אפשרות כזאת. אז מה היית מציע שיעשה שלא יוגש כתב אישום כלל, זהו אי צדק בטוח, הרי יש ראיות מספיקות גם אם לא חזקות באותה המידה כדי להוכיח אונס.

זוהי לא סחיטה ובוודאי לא חוסר הגינות.

18/7/07 11:01  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אני מציע דבר מאוד פשוט: אם יש ראיות לאונס - להגיש כתב אישום באשמת אונס, ולא כתב אישום בעבירת מעשה מגונה. אם אין ראיות - לתת לחשוד ללכת הביתה ולשלוח את חברי הכנסת לחשוב על עקרון ההתיישנות.

יש טעמים לכך שנקבעה התיישנות על עבירות. אתה יכול לטעון נגד עקרון ההתיישנות, אבל בטח לא ראוי לעקוף אותו על ידי הרשעה בעבירה ש"לא בוצעה" (ושוב, עבירה שהתיישנה כמוה כעבירה שלא בוצעה לכשעצמה), כאשר המקל שדוחף את הנאשם להסכים להודות בעבירה בה הוא לא יכול להיות מורשע בשום מצב אחר(!) הוא איום באישום בעבירה אחרת (שתוחלת העונש שלה גבוהה למרות ההסתברות הנמוכה להרשעה והקושי הראייתי).

(-) א. סמית'.

18/7/07 11:50  
Anonymous איל כתב/ה:

הטענה שעבירה שהתיישנה כמוה כעבירה שלא הייתה מחמיצה הבחנה בין מחסום מהותי להרשעה, לבין מחסום פרוצדוראלי.
יש הבדל, בין מצב שלא הוכחו יסודות העבירה (הפיסיים והנפשיים) , או שהם הוכחו אבל לנאשם יש טענת הגנה (וגם כאן ניתן להבחין בין הגנה של צידוק להגנה של הפטר), לבין מצב שני שבו המחסום להרשעה הוא פרוצדוראלי כגון טענות התיישנות או חסינות.
ההבחנה הזו משליכה על זכויות הנאשם בפלילים: למשל, לגבי התחולה בזמן של דיני העונשין. בכל אופן, התיישנות אינה טענה שלא התקיימו יסודות העבירה, אלא שגם אם התקיימו אין מעמידים לדין. התיישנות היא סוג של טענת הגנה, אבל טענת הגנה פרוצדוראלית ואינה שייכת, לדעתי, להגנות המהותיות של דיני העונשין (כגון: הגנה עצמית, צורך, כורח וכו).ההגנות הכלליות, משמען שבנסיבות בהם פעל העושה, לא ראוי לומר שהוא פעל במחשבה פלילית. לעומת זאת, התיישנות היא הגנה פרוצדוראלית, גם אם העושה פעל בנסיבות בהם המחשבה הפלילית התגבשה במלואה, יש שיקולים אחרים המציקים לא להעמידו לדין.
אף על פי כן, קיימת בעייתיות בהסדר טיעון כאשר הראיות לא חזקות דיין באישום א', אבל התביעה טוענת שהראיות חזקות באישום ב', אלא שאישום ב' התיישן. לכן, בכל זאת נעמיד לדין באישום א' החמור יותר, אלא מאי? היות ובכל זאת, לא מתקיים דיון הוכחות, קיים סיכון שבכל זאת, הנאשם חף והוא מודה תחת לחץ במה שניתן לכנות "הודאה אסטרטגית" זו הודאה שאינה נובעת בהכרח, מהעובדה שהנאשם ביצע עבירה ומודה בה. הודאה אסטרטגית, היא הודאה שיודו בה (גם) חפים משיקולי הקצאת סיכונים.
על מנת לא ליטול סיכון גבוה מדי בהודאה אסטרטגית של נאשמים חפים, מסתפקת התביעה בעונש קל, במקרה של קצב, מאסר על תנאי.
הסדר טיעון מסוג זה, עשוי לשרת את הצדק היות והנאשם לא יוצא פטור בלא כלום, היות וקיימות ראיות מוצקות בעבירה שהתיישנה. אולם, הסדרים מסוג אלה, עשויים להיות ראויים בתנאי שבית המשפט משתף פעולה עם התביעה, ולוקח בחשבון שהנאשם הודה הודאה אסטרטגית, ולכן הוא מבין מדוע נדרש עונש קל, בעבירה יחסית חמורה.
גם אם חלק מבתי המשפט, יבינו את הדינמיקה החוץ-משפטית של יחסי תביעה-נאשם, החשש שלי ששופטים פורמאליסטיים לא יראו, או יסרבו לשקול שיקולים מסוג זה, יתעלמו ממצבי הודאה אסטרטגית, ויתייחסו להודאה כאילו היא מעידה שהעבירה אכן התבצעה. החשש הוא שהם לא יבינו(מדוע ניתן עונש קל שאינו הולם את חומרת העבירה שהנאשם הודה בה. החשש שהם ידחו את הזסדר הטיעון, ויחמירו בעונשו של הנאשם. בכך נאשם שהודה "הודאה אסטרטגית" על מנת לקבל עונש קל ושלא יצא פטור בלא כלום, מוצא עצמו עם עונש חמור יותר, וזאת מבלי שהתקיים דיון הוכחות ועל יסוד הודאה תחת לחץ, מתוך הנחה מוטעית שבית המשפט יאשר את הסדר הטיעון.

18/7/07 13:08  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אנונימוס, אני רואה שלאט לאט אתה מתיישר עם נימוקיי, אז בוא נלך עוד צעד אחד:

אני חולק עליך בעניין ההתיישנות: אמנם, בהליך המשפטי אנחנו מתייחסים לטענת ההתיישנות כטענה דיונית, אך למעשה, התיישנות היא מהותית מרגע שהתגבשה: ישנם טעמים חזקים לקיומה של ההתיישנות כמעט בכל מדינות העולם שלא ניכנס אליהם כאן. מה שאתה תומך בו הוא הלכה למעשה הרשעה בעבירה שהתיישנה למרות שהתיישנה בניגוד גמור לעקרון החוקיות (לחילופין ניתן לראות זאת כהרשעה בעבירה שלא ניתן להוכיחה, זה אפילו גרוע יותר).

אתה מצדיק זאת בכך שהתביעה מסתפקת בעונשים נמוכים, אולם, מי מבטיח לנו שאכן זה כך?

ברגע שמתחילים הדילים, אין להם סוף. על עסקאות הטיעון אין פיקוח אמיתי, הן יוצרות מציאות מדומה, חוטאות לאמת העובדתית ומייצרות יתרון לבעלי האמצעים. אינני גורס שאין להשתמש בכלי הזה, אך בוודאי לא באופן בו נעשה שימוש במקרה קצב.

(-) א. סמית'.

18/7/07 14:52  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

א) ראיות מספיקות זה לא עניין בינארי. יש ספקטרום רחב המתחיל בין ראיות מוצקות ביותר עובר דרך ראיות מספיקות אך גבוליות וכלה בראיות שאינן מצדיקות כתב אישום.

ב) עונשו של הנאשם אינו נקבע על בסיס הסיווג הפורמלי של העבירה בלבד אלא על בסיס פרטי האישום. בית משפט אינו יכול לחרוג מהסדר הטיעון על בסיס ההנחה שהעבירה בוצעה באופן חמור יותר מהמתואר בכתב האישום.

18/7/07 14:56  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

א) זהו בדיוק תפקידה של התביעה. לקבוע האם יש ראיות מספיקות או אם אין. לא ליצור מציאות מדומה.

ב) נכון. בדיוק משום כך הפרקליטות יודעת להתאים את ה"עובדות" בכתב האישום לעונש המבוקש בעסקת הטיעון ולא להתרחשויות בפועל. ככה בדיוק הופך אונס לליטוף בברך. זה רציני?!

18/7/07 15:08  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

דר מנשה כתב האישום המקורי מדבר על המעשה הבא:
"כחודשיים לערך לאחר המועד האמור בסעיף 13 לעיל, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, במהלך שעות אחר הצהריים של אחד מימי העבודה במשרד, שהה הנאשם לצורך מנוחה בחדר שהוזמן עבורו בבית מלון פלאז'ה בירושלים (להלן: "המלון"). הנאשם בקש מא' להגיע ללובי במלון כדי לעבוד עימו. כשהגיעה א' ללובי ושוחחה עימו בטלפון, התבקשה על ידו להגיע לחדרו, כיוון שעדיין לא סיים להתארגן. א' עלתה לחדר וכשנכנסה התיישבה על קצה המיטה. הנאשם התקרב לא', דחף אותה והשכיב אותה על המיטה, פשט את מכניסה ותחתוניה, פתח את מכנסיו, נשכב מעליה והחדיר בכוח את איבר מינו אל תוך איבר מינה. כל אותה העת ביקשה א' מהנאשם לחדול ממעשיו וניסתה בכוח ידיה להדוף אותו. הנאשם ניסה להרגיע את א' באומרו "תירגעי, את תיהני" אולם היא המשיכה לנסות ולהדפו, עד שלאחר זמן קצר חדל הנאשם ממעשיו"

מדוע לדעתך בהנחה שזו גרסת המתלוננת זה אינו מספק את הדרישה של בכח?

18/7/07 21:29  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אנונימוס על שום מה הפליאה? כנראה שלפי הסטנדרטים של צופי הפורנו המשעשעים עצמם בפוסט של בירנהק זה לא נחשב כוח...מה, האישה אמורה להסכים? זה רלוונטי? בסרט הן אף פעם לא מתלוננות...

18/7/07 21:40  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>