מאבק הסטודנטים
גיא דוידוב
בתגובות לפוסטים הקודמים הובעה מחאה מצד מספר סטודנטים על חוסר תמיכה מספקת (פומבית ואקטיבית, לפחות) מצד מרצי הפקולטה במאבק. בהקשר זה ברצוני להעיר מספר הערות.
1. המאבק הוא נגד כוונת הממשלה להעלות את שכר הלימוד. בעניין זה ישנן תפיסות שונות, שנוגעות לשאלת תפקידיה ורוחבה של מדינת הרווחה מחד, ומקומו של השוק החופשי מנגד. אין ולא צריך להיות קונצנזוס בקרב המרצים בשאלות כאלו. אפשר כמובן להתווכח לגופו של עניין, אבל אתם בודאי לא יכולים לצפות או להניח שכל המרצים יתמכו בכך שמדינת הרווחה תממן השכלה גבוהה באופן מלא (או תסבסד את ההשכלה הגבוהה בשיעור כזה דווקא ולא בשיעור אחר). אפשר גם להניח שלמרצים רבים שזה לא תחום התמחותם אין דעה נחרצת בעניין.
2. שאלה היא האם יש להפריד את נושא הנגישות להשכלה גבוהה מהסוגיה הכללית הנ"ל ולצפות מהמרצים לתמוך בשכר לימוד נמוך כדי להבטיח נגישות כזו, ללא קשר לעמדתם הכללית בעניין שיעור המיסוי, מדינת הרווחה, תפקיד השוק החופשי וכולי. נדמה לי שהתשובה שלילית. יש מי שיטען שהנגישות כלל לא תיפגע (בזכות הלוואות ארוכות טווח וכולי). יש מי שיטען שמערכת ציבורית ונגישה מאד היא מערכת פחות איכותית (ההשוואה הפופולרית בין האוניברסיטאות הציבוריות באירופה לפרטיות בארה"ב). בקיצור, גם בעניין זה קשה לצפות לקונצנזוס.
3. גם מי שתומך עקרונית באי-העלאת שכר הלימוד – כמוני למשל – לא בהכרח חייב לתמוך בשביתה כפי שהיא מנוהלת. ראשית, נשאלת השאלה אלו מאבקים מתאים לנהל באופן כזה, ואלו מחלוקות ראוי להכריע בבחירות. אין ספק שבהליך הפוליטי הרגיל יש כשלים, ומאבק ציבורי מהסוג שמנהלים הסטודנטים עשוי להתאים בנסיבות מסוימות. אבל צריך לזכור שלא הכל מתאים לנסות ולהכריע בדרך של הפעלת לחץ מהסוג הזה. יש גם תפקיד להצבעה בקלפי או לאמצעים דמוקרטיים אחרים. שנית, ישנה שאלה של בחירת דרכי הפעולה – האסטרטגיה, העיתוי, על מה מתעקשים במשא ומתן וכולי. מי שיש לו ספקות לגבי אופן ניהול השביתה – כמוני למשל, אבל כנראה שרוב אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות מחזיקות בדעה דומה – כמובן יתקשה להביע תמיכה אקטיבית.
4. לי נראה שצריך לדון בצורה מסודרת על המחירים והתועלות של כל שינוי בגובה שכר הלימוד, וכן לשקול כל מיני רעיונות יצירתיים (כמו זה שהעלה עלי), וראוי לעשות זאת כחלק מדיון כולל על אופן תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. המקום המתאים לערוך דיון כזה הוא בוועדה; הבעיה היא שוועדת שוחט מורכבת מכלכלנים בעיקר (וכן אנשי ות"ת שמחפשים מקורות מימון לאוניברסיטאות), בעוד שדיון כאמור צריך להיות מועשר על-ידי מומחים ובעלי דעה מתחומים רבים נוספים. לכן נראה לי שהמאבק צריך להתמקד בשינוי הרכב הוועדה, או לחילופין הפיכתה לוועדה מקדמית בלבד, כזו שמוגבלת לפן הכלכלי, והמלצותיה יעלו לדיון מקיף ורחב יותר בפורומים נוספים. לכך צריך להוסיף את העובדה שממילא צפויות בחירות בעתיד הקרוב, עם הזדמנות להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולקבל הבטחות מהמפלגות השונות. לכן לא צריך לזלזל בהסכמה לדחות כל שינוי בשכר הלימוד למועד מאוחר יותר.
בתגובות לפוסטים הקודמים הובעה מחאה מצד מספר סטודנטים על חוסר תמיכה מספקת (פומבית ואקטיבית, לפחות) מצד מרצי הפקולטה במאבק. בהקשר זה ברצוני להעיר מספר הערות.
1. המאבק הוא נגד כוונת הממשלה להעלות את שכר הלימוד. בעניין זה ישנן תפיסות שונות, שנוגעות לשאלת תפקידיה ורוחבה של מדינת הרווחה מחד, ומקומו של השוק החופשי מנגד. אין ולא צריך להיות קונצנזוס בקרב המרצים בשאלות כאלו. אפשר כמובן להתווכח לגופו של עניין, אבל אתם בודאי לא יכולים לצפות או להניח שכל המרצים יתמכו בכך שמדינת הרווחה תממן השכלה גבוהה באופן מלא (או תסבסד את ההשכלה הגבוהה בשיעור כזה דווקא ולא בשיעור אחר). אפשר גם להניח שלמרצים רבים שזה לא תחום התמחותם אין דעה נחרצת בעניין.
2. שאלה היא האם יש להפריד את נושא הנגישות להשכלה גבוהה מהסוגיה הכללית הנ"ל ולצפות מהמרצים לתמוך בשכר לימוד נמוך כדי להבטיח נגישות כזו, ללא קשר לעמדתם הכללית בעניין שיעור המיסוי, מדינת הרווחה, תפקיד השוק החופשי וכולי. נדמה לי שהתשובה שלילית. יש מי שיטען שהנגישות כלל לא תיפגע (בזכות הלוואות ארוכות טווח וכולי). יש מי שיטען שמערכת ציבורית ונגישה מאד היא מערכת פחות איכותית (ההשוואה הפופולרית בין האוניברסיטאות הציבוריות באירופה לפרטיות בארה"ב). בקיצור, גם בעניין זה קשה לצפות לקונצנזוס.
3. גם מי שתומך עקרונית באי-העלאת שכר הלימוד – כמוני למשל – לא בהכרח חייב לתמוך בשביתה כפי שהיא מנוהלת. ראשית, נשאלת השאלה אלו מאבקים מתאים לנהל באופן כזה, ואלו מחלוקות ראוי להכריע בבחירות. אין ספק שבהליך הפוליטי הרגיל יש כשלים, ומאבק ציבורי מהסוג שמנהלים הסטודנטים עשוי להתאים בנסיבות מסוימות. אבל צריך לזכור שלא הכל מתאים לנסות ולהכריע בדרך של הפעלת לחץ מהסוג הזה. יש גם תפקיד להצבעה בקלפי או לאמצעים דמוקרטיים אחרים. שנית, ישנה שאלה של בחירת דרכי הפעולה – האסטרטגיה, העיתוי, על מה מתעקשים במשא ומתן וכולי. מי שיש לו ספקות לגבי אופן ניהול השביתה – כמוני למשל, אבל כנראה שרוב אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות מחזיקות בדעה דומה – כמובן יתקשה להביע תמיכה אקטיבית.
4. לי נראה שצריך לדון בצורה מסודרת על המחירים והתועלות של כל שינוי בגובה שכר הלימוד, וכן לשקול כל מיני רעיונות יצירתיים (כמו זה שהעלה עלי), וראוי לעשות זאת כחלק מדיון כולל על אופן תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. המקום המתאים לערוך דיון כזה הוא בוועדה; הבעיה היא שוועדת שוחט מורכבת מכלכלנים בעיקר (וכן אנשי ות"ת שמחפשים מקורות מימון לאוניברסיטאות), בעוד שדיון כאמור צריך להיות מועשר על-ידי מומחים ובעלי דעה מתחומים רבים נוספים. לכן נראה לי שהמאבק צריך להתמקד בשינוי הרכב הוועדה, או לחילופין הפיכתה לוועדה מקדמית בלבד, כזו שמוגבלת לפן הכלכלי, והמלצותיה יעלו לדיון מקיף ורחב יותר בפורומים נוספים. לכך צריך להוסיף את העובדה שממילא צפויות בחירות בעתיד הקרוב, עם הזדמנות להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולקבל הבטחות מהמפלגות השונות. לכן לא צריך לזלזל בהסכמה לדחות כל שינוי בשכר הלימוד למועד מאוחר יותר.
21 תגובות:
גיא שלום.
ברשותך, מספר הערות:
1. המחאה אינה דווקא בשל חוסר התמיכה אלא בשל "חוסר" בהבעת דעה על לימים האחרונים. לנו, ציבור הסטודנטים אין דרישה להסכמה לגביי כל סוגיה אבל אנחנו בהחלט מצפים במידה רבה מתגובה כלשהיא בהכירנו את הנפשות הפועלות ואת תחומי העניין שלהם (צדק חברתי, משפט ציבורי וכו') ולראיה ניתן לראות בתגובות המרצים בימים האחרונים כהוכחה לכך שהדעות קיימות ומסיבה שאינה ברורה לי הן הובעו רק בימים האחרונים. אולי הודעת הדיקן שכוללת אותך ואת חבריך בתוכה היוותה קטליזאטור לכך.
2. המאבק הוא נגד כוונת הממשלה להעלאת שכר הלימוד על ידי הממשלה כפי שציינת אך המטרה הרחבה יותר היא קיומה של השכלה גבוהה ואכן השאלה מעלה סוגיות עקרוניות ביחס להיותנו מדינת רווחה וההיקף שבו אנו מעוניינים להפוך לאחת כזו אם בכלל אבל כפי שציינתי קודם לכן- גם בנושא חשוב ועקרוני זה לא הבעתם את דעתכם ועל כך הפליאה.
3. לגביי אופן ניהול השביתה- לדעתי זו הדרך היחידה שנותרה לקיים את המאבק הזה ואני מצטער שכך הם פני הדברים. במדינה מתוקנת היינו מצביעים בקלפי או מביעים מחאתנו בצורה אחרת וגורמים לשינוי. במדינת ישראל (שוב, לצערי) הרשויות מבינות רק כוח. אם ראש ממשלה נאחז בקרנות המזבח למרות שברור לו שהוא כשל (וגם לוועדת וינוגרד) ואינו מספיק הוגן לעשות עם עצמו חשבון נפש, הרי שאני לא מצפה שינהג אחרת עם הסטודנטים. בשני המקרים התוצאה צריכה להיות הפעלת כוח (לא פיזי חס וחלילה) על מנת לגרום לעשיית הדברים הנכונים.
4. מילה אחרונה לגבי הוועדה. כזכור לך הוקמה ועדת וינוגרד לבחינת המצב, ועדה לא פוליטית והחליטה את שהחליטה ואילו ועדה זו היא פוליטית ותלויה בדבר ואינה יכולה לייצג נאמנה את קשת האינטרסים שעליה לייצג וראשיה כבר התבטאו בדבר הדרך הראויה והתוצאה הסופית של הוועדה וזאת עוד בטרם התחילה בדיונים ממשיים ולכן המאבק נגדה הוא לגיטימי וראוי. חברי הוועדה והממשלה שהקימה אותה לא יסכימו לשינוי הרכבה או מעמדה ולכן אין ברירה אלא לעקר את החלטותיה מראש.
תודה,
טל
יש בעיה אמיתית עם מערכת ההשכלה הגבוהה (וגם הנמוכה, אגב). דנו בכך ודשו בכך והתוצאה הלא מפתיעה היתה ברורה - חסר כסף. מהיכן לקחת? זו כבר שאלה טובה.
יש כמה אפשרויות:
הכסף יגיע מהממשלה.
הכסף יגיע מתרומות.
הכסף יגיע ממסחור תוצרי הקניין הרוחני האקדמיים.
הכסף יגיע מהסטודנטים עצמם.
המאבק הקודם שנפתח בסמסטר א' של 1998, בשלהי כהונתו של נתניהו כראש-ממשלה, הביא לתוצאה מעניינת במיוחד.
המאבק של הסטודנטים התגלם במצע של אהוד ברק, ולאחר בחירתו הוא פרע את השטר והקים את ועדת וינוגרד.
טל, שלא יהיה ספק. ועדת וינוגרד הייתה ועדה פוליטית שמטרתה הייתה יישום הבטחת בחירות. אין שום ספק בכך.
רק מכותרת הועדה ניתן ללמוד זאת: "הועדה הציבורית להורדה הדרגתית של שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה ולבחינת הקלות אפשריות נוספות לסטודנטים".
כלומר, השורה התחתונה של הועדה נקבעה מראש, עוד לפני הקמתה. כל אשר עשה וינוגרד היה להגדיר כמה ומתי.
ועדת שוחט, מונתה על ידי פוליטיקאים, זה נכון, אבל המטרות שלה לא הוכתבו מראש. בכתב המינוי נכתב שמטרת הועדה היא "להמליץ על מדיניות למבנה ושיפור ההשכלה הגבוהה ומתכונת אופן תקצובה". יהיו מי שיגידו שעצם העובדה שלוועדה נבחרו אישים מסויימים ולא הוזמנו אליה אישים אחרים - הגדירה את התוצאות. ייתכן. לדעתי כדאי לקבל את התפוקה של הוועדה ולהבין מה לעזאזל הם אומרים שם לפני שעולים על בריקדות.
גם אני נגד הפרטת מערכת החינוך. אף אני מאמין בכך שאקדמיה המקבלת החלטות כמו בשוק (תרתי משמע) עלולה להגדיל את הפערים - החברתיים והאקדמיים גם יחד.
לכן, לאחר שהוועדה תגיד את דברה צריך ללכת לבחירות.
אני מאמין שלא ועדה ציבורית צריכה לקבל החלטה כל כך דרמטית, אלא רוב העם. הליכה לבחירות כאשר נושא ההשכלה הינו מגדלור זוהר המנחה את הבוחרים ישקף את הכיוון הראוי לעת הזו.
המצב הנוכחי:
אנחנו במצב בו אף אחד מהצדדים לא יכול להתפשר - התקעות מוחלטת.
אם זה היה קורה במחשב האישי הייתי ממליץ לאתחל את המערכת אולם זה לא ישים בעולם האמיתי. לפיכך, אני ממליץ על "דיונים לתוך הלילה" עם דדליין ידוע מראש על-מנת להגיע להסכם.
לו אני מנהיג הסטודנטים הייתי מכין את הסטודנטים להישגים צנועים בהרבה מאלה שרובם זועקים בלהט סוציאליסטי בהפגנות.
ברור שיש דיעות לכאן ויש דיעות לכאן. ברור שיש הצדקות להעלאת שכר הלימוד ויש הצדקות להורדתו. יש טיעונים בעד שיטת מימון כזו, ויש טיעונים בעד שיטת מימון אחרת. ואי אפשר לדעת מראש מה הכי טוב, אלא הכל בדיעבד. וכל הטיעונים נורא משכנעים בדרכם, כולם נסמכים על מחקרים, וכולם צריכים להישקל בכובד ראש. צריך להיות משפטן / כלכלן / סוציולוג / איש מדעי המדינה / פילוסוף וגו' כדי להגע להחלטה ברורה. אחרת, זוהי החלטה אינה שקולה ואינה אחראית, ואני בטוח שזו הסיבה שמרצינו היקרים שותקים. הם קוראים את החומר הרב בנושא, לומדים את העדויות, מנסחים תיאוריות, ובסוף יתנו חוו"ד משפטית מנוסחת לעילא ולעילא ומכסה טוב טוב על התחת של עצמה אם בסוף יתברר שטעו.
באחד השיעורים הראשונים שלמדתי בקורס "מקורות המשפט הישראלי" למדתי שלפעמים החלטה של שופט, מעבר לכל הניתוח המשפטי ומה לא, אולי תלויה בתרמיל שהוא סוחב איתו על הגב. וכולנו סוחבים איתנו תרמיל כבני אדם, וזהו בטח תרמיל מגובש עם ראיית עולם סדורה אם אנחנו סטודנטים, ובעיקר אם אתם מרצים למשפטים. לכן לסטודנטם יש דיעה בנושא המאבק, גם מבלי שהם עדיין דר' לכלכלה או למשפט.
לא קונה את זה שלמרצים בפקולטה אין דיעה בעניין. למרצה בפקולטה למשפטים חייבת להיות דיעה בנושא, נדמה לי משהו אישיותי-פסיכולוגי שטבוע בכל אחד מכם. בנושא שכזה, שאמור להיות קרוב לליבכם, צריכה להיות לכל אחד ואחד מכם דיעה. אולי לא מגובשת, אולי עם ספיקות, אולי קצת לכאן וקצת לכאן, אבל בוודאי כזו שהוא יכול להעלות בניסוח על כתב ולהוסיף לשיח בנושא. התעלמות - כמוה כאדישות כלפי המאבק, וזה גרוע בהרבה מהפגנת אי-תמיכה בו.
מי מכם שחושב שאין לו דיעה בנושא, ומפחד להתעסק בכך אקדמית / אינטקלטואלית (כי אם יתעסק, בטוח ימצא דיעה כלשהי) כנראה מפחד מהתוצאות שתגלינה לו שלא אכפת לו מהמאבק הזה. או שהוא כבר גילה שכך הדבר, ומתבייש להביע זאת בפומבי.
לצערי, עד שמסה גדולה בהרבה מארבעה מרצים בפקולטה הזו לא תביע את דעתה בעניין, אתקשה להסתכל לכם בעיניים. אני מקווה שגם אתם קצת תתביישו להביט בנו.
גיא, טענות הסטודנטים אינן כנגד חוסר התמיכה, אשרינו אילו היינו בנקודה זו. טענתנו העיקרית היא נגד אי הבעת העמדה. עד היום, רק 2 מרצים מהפקולטה למשפטים הביעו עמדות מפורשות בעניין השביתה (ד"ר פרי וד"ר קדר), הדיקן העלה הצעה כלכלית כללית שבוודאי אינה מלמדת כיצד הוא תופס את השביתה (ובלוח המודעות פרסם הודעה המתיישרת עם הקו המחפיר של ור"ה).
זהו? היכן אתם? פניה, שולמית, בירנהק, מיכל, בנדור, אורן, גרוס, שגית, ארנה, רייכמן, נויה, אבישלום, ריקארדו, חאלד יחיאל, סילביאן, סבן, דורון, ז'רסקי, אדרעי ושוב פניה ? (וייסלח לי אם שכחתי מישהו ועל השימוש בשמות משפחה ופרטיים לסירוגין).
האם זה כל מה שיש לאנשים דעתנים וחושבים כמותכם לומר? לרגע אפילו עולה בי מחשבה ששתיכתקם נובעות ממניעים אישיים, קרי, החשש לשלם מחיר אישי בשל הבעת עמדה. לא, זה לא ייתכן. הרי האקדמיה היא חופשית, פלורליסטית ומתקדמת...
גיא, מרצים נכבדים, האם אינכם רואים שזוהי הסוגייה החשובה ביותר על סדר היום כרגע? לא ביקשנו שתתמכו בנו, ביקשנו שתביעו דעתכם, שתפגינו עניין, שתלמדו דמוקרטיה מהי. בוודאי התפנו לכל אחד מכם מספר שעות בשבועות האחרונים אותן ניתן להקדיש לכתיבת טור, מייל, הודעה.
מרצים, בכם אנו עדיין נותנים אמון לכן דווקא שתיקתכם היא-היא הסימפטום הכואב ביותר של אובדן הסולידריות (מהממשלה בוודאי איננו מצפים, מולם זהו קרב הורדות ידיים בלבד). הציעו הצעות: טובות, גרועות (כבוד הדיקן) וגרועות יותר (פרי). אל תיעלמו. בעוד שבוע-שבועיים נשב מולכם בכיתות, זו ההזדמנות לקנות את אמוננו, או לאבד אותו, באופן אישי ובעיקר מערכתי. אל יינאם הדיקן בכנס הפקולטה הבא על "האווירה הביתית, הקשר והמחוייבות בין מרצים וסטודנטים בפקולטה", כאשר כך עומדים אתם מנגד, בשעה שתלמידי הפקולטה למשפטים בחיפה הם בחזית המאבק (אם הייתם מגיעים לעצרת היום, כן, הרעש שם מתחת לחלון משרדכם, הייתם מגלים שאחד מכל שלושה סטודנטים הוא תלמיד בפקולטה, שלא לדבר על האגודה עצמה).
על אופן ניהול השביתה, הצעות מימון כאלו ואחרות, הפרטה ושכר לימוד אפשר לדבר רק כאשר יש עם מי. אגב, גיא, דלק המאבק הוא כבר מזמן לא האיום בהעלאת שכר הלימוד ב-10%-20%, אלא האופן בו מתייחסת המדינה לציבורים שלמים. מדינת המנוצלים ומדינת המנצלים.
קומו, עורו, זה הזמן. השקיעו דקות מספר בכתיבה, לפחות הפעם מובטחים קוראים רבים ואפילו השפעה להגיגיכם האקדמיים.
(-) אחד שכבר לא יודע.
לתגובות 3 + 4: מדוע לתקוף את המרצים על כך שהם לא מתעניינים?
ראו איזה הספק בלוג מדהים יש לנו בתקופת השביתה: פוסט על השפלה, פוסט על טוקבקים, פוסט על דמוקרטיה מתגוננת ואפילו פוסט על צ'לנים ועל חומת ברלין! ואם לא די בכך, תארו לעצמכם, איזה מאמרים נפלאים עולים ממש עכשיו בבניין המדרגה על הדפוס, בדרכם לג'ורנאל אמריקאי נחשב!!
מדוע הקטנוניות הזו? הרי מרצינו עסוקים בנושאים שברומו של עניין, נוכחותנו באוניברסיטה רק מפריעה לכך! יש לברך על השביתה, ולו כדי לאפשר כתיבה מדעית, מעניינת וחשובה זו. די לדרוש מהם להתעסק באנשים קטנים שמתרוצצים במסדרונות ומפריעים לפעילות האקדמית הפורה.
סטודנטים/מגיבים יקרים,
דומני שחלקכם לא ירד לסוף דעתי.
ניסיתי להסביר שהנושא מורכב ולא כה מובן מאליו. אנשי אקדמיה בדרך כלל מביעים עמדה בנושאים שבתחום מומחיותם או בנושאים אחרים שנראים להם חשובים וברורים מאליהם. נראה לי שלרבים מחברי הסגל אף אחד מאלה לא מתקיים. הנושא אינו בתחום מומחיותם וגם מורכב מכדי לגבש תמיכה נחרצת ואקטיבית.
כמובן שיכול להיות שיש מי שסתם לא אכפת לו. אני לא בא להגן על כולם.
ולאנונימי האחרון, לא ברורה לי הציניות. האם המחקר אינו חשוב? אפשר לחשוב שאנו עסוקים בעשיית רווח לעצמנו.
גיא,
כפי שציינתי (תגובה מס' 3), אפילו שהנושא מורכב, והוא אכן מורכב כמו הרבה דברים בחיים ואולי אף מעבר להרבה אחרים, דומני גם כי הוא בוודאי מספיק חשוב ומספיק ברור כדי שתהיה איזו דיעה לכאן או לכאן או לכאן ולכאן (ולכאן ולכאן...). אבל שתהיה דיעה, רבאק.
נראה לי כי גם אתה וחבריך המרצים ציניים במקצת עת אתם מסתתרים מאחורי מורכבותם של נושאים על מנת לא לנקוט בעמדה כלשהי. מאוד קל לפתור נואשים כ"מורכבים מדי", ובעך לפתור את עצמכם מלהתעמת עם מורכבותם. חשבתי שזה תפקיד האקדמיה בין השאר, להתעמת ולפרק נושאים מורכבים וחשובים. אני רוצה להאמין שהנושא הזה מספיק חשוב לכם על מנת שתפרקו אותו לנגד עיננו, אך לצערי אני מתבדה.
רוב השאלות במבחנים ובעבודות אצלנו בפקולטה מנוסחות פחות או יותר כך: "דונו בטענות הצדדים". ובכן, דונו בטענות הצדדים, והביעו דעתכם על מה שנראה לכם לנכון לפסוק לאור טענות הצדדים ובהתחשב במצב המשפטי הקיים. זה מה שאני וחבריי מבקשים, ואולי גם תבהירו לנו ולעצמכם כמה דברים תוך כדי כך.
שלום למר דוידוב ולמבקרי הבלוג. אנחנו יכולים להחזיק בדעות שונות על נחיצות השביתה ועל אופן מימון האוניברסיטאות אבל צריכים לומר אמת פשוטה: איש בישראל לא מוותר על הלימודים בגלל קשיים כלכליים. אנשים לא לומדים בגלל שאינם רוצים ללמוד וזו זכותם. אבל הסיפור שהמאבק הזה הוא על חלוקת המשאבים או על יצירת תנאים לתושבי הפריפריה החלשים להגיע להשכלה הגבוהה הוא שקרי וצבוע. למארגני הביתה אין שום עניין ברווחת החלשים או בעתיד הפריפריה. לרוב הם חברי'ה מסביבה מסודרת שלא סובלים מקשיים. כך גם רוב הסטודנטים. בואו נזכור זאת בתוך כל ההמולה.
אתה מתחמק מהבעיה.
ברור שמדובר, כמו כל סוגייה בפוליטיקה וחברה, בבעייה מורכבת.
עם זאת בשורה התחתונה לכל אחד מאיתנו יש דיעה.
כפי שגם אתה הולך להצביע בבחירות, למרות שהסוגייה מאד מורכבת. יש לך דיעה, אתה גם טורח לחלוק אותה עם חבריך.
יש לך כנראה דיעה בהרבה נושאים.
לאמר "הסוגייה מורכבת, צריך לדון ולהפוך ולפלפל" אילו אותם מותרות של אקדמאים במגדל השן אשר מוציאים לאקדמיה שם רע.
אלו בדיוק הסיבות שהאוניברסיטאות הפכו ללא רלבנטיות לשיח הציבורי בישראל.
כל אחד מסתגר בד' אמותיו ופוטר את עצמו בצורך אמיתי להתמודד עם בעיה, דיעה והשלכותיה.
כמה קל לאמר "הסוגייה מורכבת מכדי שאביע דיעה ואפעל". כמה קל להשאיר זאת למ-ומחים.
האמת היא שזהו רק תירוץ לאי עשייה, והפקרת הזירה הציבורית לאלו שאינם מהססים לנקוט דיעה. לאלו שאינם מהססים לעשות מעשה. כך נוצר קונצנזוס ציבורי, וכך מוחלטות החלטות שקובעות את עתידנו.
בעוד 10 שנים אם התוצאות לא ימצאו חן בעיניך לא תוכל לאמר "שקלתי את הנושא בכובד ראש ואחרי שנתיים הגעתי למסקנה שאתם טועים". זאת פשוט בדיחה. כיצד תוכל לצפות לכבוד מהסטודנטים שלך, כאשר אינך מסוגל לעשות מעשה שכל אזרח אמור לעשות ולשקול את הנתונים העומדים לפניו ולקבוע דיעה לגבי החלטות הקובעות את מהלך חייו?
שמא נתפטר כולנו ונשאיר למומחי האוצר לקבוע לנו את כל חיינו. אין צורך בבחירות, אין צורך בעיתונות. המ-ומחים כבר יודעים מה לעשות.
אני נוטה להסכים עם מבקרינו מקרב הסטודנטים.
זה כמעט חודש מנהלים הסטודנטים מאבק אודות עתיד ההשכלה הגבוהה ומצד האקדמיה להוציא חריגים - יש שקט
מה פשר האדישות הזו?
אני סבור שאחד הדברים שעולים בבירור אחרי דו"ח ועדת וינוגרד הוא שא"א להשאיר את כל האחריות על האנשים "שם למעלה" אלא יש צורך לקחת אחריות אישית.
אני עדיין מקווה שתפקידינו ואולי גם יעודינו כאנשי אקדמיה הוא לא רק להיות מומחים - (זה בעצם חלק ההאג'נדה של המהלך הניאו ליברלי שמטרתו כפי שכינה זאת אילן גור זאב הוא "תיעוש האוניברסיטאות"), אלא יש לנו יומרה להיות אינטלקטואלים. בוודאי בפקולטה שלנו, חלק ניכר מן הסגל מתיימר לא רק לעסוק במחקר "טהור" אלא לנסות להשפיע על סדר יום.
אני סובר שמאבק הסטודנטים נובע מזרמים תת-קרקעיים חזקים יותר מאשר רק מאבק על שכר הלימוד. הוא יכול להוות תחילה של שינוי חברתי עמוק יותר. אבל בשביל זה צריכות קבוצות נוספות להתגייס. בין שאר הקבוצות - היתי מצפה שלפחות חלק משמעותי מן הסגל האקדמי יתייצב.
והערה נוספת לגבי הבחירות. גאי, אתה בוודאי יודע שהבחירות פה לא משפיעות על סדר יום חברתי כלכלי. זה נכון לאורך תקופת זמן ארוכה. ההבדל בין בייגה (כשר אוצר) לביבי (כשר אוצר) הוא במינון - לא בכוון.
ולכאורה בבחירות האחרונות - עלה סדר היום האזרחי - חברתי. היה מועמד (פרץ) ושרת חינוך (תמיר) שלכאורה הציגו משנה חברתית. ומה קרה?
יולי תמיר הפכה לשפוטה של האוצר או במקרה הטוב "לא סופרים אותה" ופרץ מלא פיו מיים בכל הסוגיות החברתיות עליהן הוא נבחר.
משטר דמוקרטי אמיתי צריך אזרחות אקטיבית ומעורבת. מה שהסטודנטים עושים ולבושתי הסגל לא עושה - זה בדיוק זה.
אפשר להתווכח על תכנים ובוודאי שאם היינו מצטרפים למאבק היינו יכולים להוסיף הרבה תשומות - אבל בינתיים נסיונותי לשכנע את הסגל להצרף לא צולחים
אני מוצא לא מעט צביעות בדרישה של הסטודנטים, במפגיע, לקבל תמיכה מהמרצים. ראשית, האם כל אחד מכם ממהר להביע עמדתו בפומבי בכל עניין חשוב? בל נשכח שיש עניינים לא פחות חשובים על סדר היום מאשר שכר הלימוד. שנית, למרות כל המילים היפות על כך שחשוב לכם לשמוע את דעתנו ולא משנה מהי, האם אתם באמת כה לחוצים לשמוע דעות נגד מאבקכם? האם מרצה שלא תומך במאבק הסטודנטים צריך לצאת מגדרו כדי להביע זאת בפומבי?
ולסנדי: בכל הידידות, אני חושש שהפוסט האחרון שלך רק ממחיש את טענתי. אמירות כמו "ממילא יש כסף" ו"בלי להכנס לשיקולי צדק חלוקתי ברור שהשקעה בהשכלה טובה כמו כל מטרה אחרת" הן לא רציניות בלשון המעטה. זה לא סטנדרט אקדמי שהיית מקבל במאמר וזה לא היתרון היחסי שלנו להתבטא כך.
זאת ועוד, הגישה שלך ושל שאר המגיבים לא נותנת הרבה כבוד להליך הדמוקרטי. אם בין בייגה לביבי אין כמעט הבדל, כנראה שזה מה שהעם רוצה. ואם פרץ כשל ואיכזב, נבחר מישהו אחר. הממשלה הזו היא לא ממשלה סוציאליסטית, בלשון המעטה, ואי אפשר להפוך אותה לכזו באמצעות "התלבשות" על מאבק הסטודנטים.
ד"ר דוידוב שלום, מספר נקודות בקצרה:
1. יש מידת מה של התנשאות בהסתכלותך על כל הסטודנטים כעל מקשה מונוליטית אחת הזועקת ככרוכיה "תנו לי, תנו לי". העניין הרבה פחות פשוט וקיים משרע דעות גם בקרבנו , ולראיה, תגובתו המעניינת של ידידי רומן (קרופניק).
2. בשום אופן לא אקבל את טענתך כי אנו רוצים כי תחרו/תחזיקו אחרינו במאבקנו - אנו מציינים חזור וסייג כי אנו מעוניינים בשמיעת דעתכם (מדוע?על כך בנקודה הבאה), הערותייך כאילו אנו מעונינים בחותמת הגומי שלכם הינן על גבול הדמגוגיה.
3. בהמשך לשתי הנקודות הקודמות - דעותיכם מעניינות אותנו וחשובות לנו, רוב השכלתנו המשפטית ובכלל עוצבה באולמות ההרצאות שלכם. דעותינו יכולות להשתנות, ובידיכם הכוח לשנותם - חבל כי אתה מחפש את הציניות והצביעות במקום בו אינם קיימים, וזאת במקום לנצל את היכולות שבידיכם על מנת לקדם את האידיאולוגיות בהן אתם מאמינים.
4. לחלוטין לא מקובלת עלי טענתך לגבי רצוננו כי המרצים יצאו מגדרם על מנת להביע את דעתם בפומבי. לו היו מרצי הפקולטה נמנים על חברי מסדר השתקנים לא היינו דורשים את תגובתכם. אך לשמחתי, יש לנו סגל דעתן, וכשם שדעתו מובעת בכל עניין שהוא (כאמור, מצ'לנים מתים דרך חומת ברלין ועד מקרי השפלה), כך חשוב לנו כי תובע דעתכם גם בעניינים בוערים שעל סדר היום. אני משוכנע כי לו היה מדובר בחומת ההפרדה או בעזמי בשארה קולם של מרצינו היה נשמע למרחוק.
5. המרצים למשפטים אינם מספיק "מומחים" על מנת להגיב בנושא?
מי כן מומחה? הסטודנטים??
6. בנוגע לסיפא של תגובתך, אל תזלזל בכוחם של מאבקי הסטודנטים בעיצוב מדיניות הממשלה
על החתום,שארל דה גול.
*אין בכל האמור בתגובתי, החריפה משהו, בכדי לרמז חלילה על בעיות ביחסם של מרצים לסטודנטים בפקולטה - הדברים נאמרו במסגרת דיון זה בלבד וראוי כי כך יישארו.
כן נקודה נוספת...
לו כל שקל ושקל במדינה היה מושקע לטובת קניית מטוסים, האכלת ילדים רעבים ,הפרחת השממה, תרופות לחולים וגו' - דיינו.
הדוגמאות שסנדי הביא הן רק קצה הקרחון לבזבוז כספי הקופה הציבורית.
עוד הבחנה שחשוב לעשות - יש להבחין בין כסף שהולך לרכישת מטוס קרב (מטרה חשובה בפני עצמה) לבין כספים המושקעים בהשכלה - כספי ההשכלה , בניגוד למטוס שבסופו של יום ישמש כמתלה זאטוטים במוזיאון חיל האוויר, יניבו למדינה רווחים חומריים וגשמיים רבים בעתיד ועל כן הם בגדר השקעה לטווח ארוך.
לתולעת ספרים - תסתכל מעט מסביב ותראה הרבה סטודנטים שאין להם - ואני לא מדבר על רמת התפרנות הסטודנטיאלית הרומנטית, כי אם על מחסור של ממש.
שבת שלום.
בתגובות לפוסט הנוכחי ובמיוחד בתגובות לפוסט הקודם מובילים מספר מגיבים קו המגנה את מה שמתקרא בפיהם: "שתיקת המרצים".
אני כשלעצמי הרהרתי בסוגיה זו הרבה לפני המאבק הנוכחי. חשבתי כי ראוי למרצה שיביע את דעותיו בפני הסטודנטים ולו על מנת לגרות את הסטודנטים להיכנס לדיונים פורים ומפרים בנושאים שעל סדר היום.
אחרים אינם חושבים כך. "שוב השמאלנית הזו?" נאנחים חלקם לשמע הצהרה המתנגדת לחומת ההפרדה או לפיזור אלים של הפגנות. במילים אחרות: לדעת מספר סטודנטים רצוי שמרצה תשאיר את דעותיה לעצמה.
לדעתי, לא רק שהמרצים רשאים להשמיע באוזני הסטודנטים את התפיסות האידאולוגיות המנחות אותם, אלא שהם מחוייבים לעשות כן. עליהם להציג את המציאות, את הדעות השונות לכאן ולכאן, ולבסוף - הם בפירוש צריכים לספר לנו, הסטודנטים, כיצד הם הכריעו בסוגיה.
מוטי ואחרים מתקוממים על כך שבשעה קשה(?) זו, כאשר הסטודנטים נאבקים על עתיד ההשכלה הגבוהה, קולם של מרצנו לא נשמע.
מוטי חוזר וטוען (וחוזר וטוען) כי סגל המרצים והמרצות יודעים לטעון "בכל נושא שהוא" ורק בנושא מאבק הסטודנטים המנועים מודממים והמוזות אזוקות.
גם לדעתי השתיקה רבה. זו המגמה הכללית. במהלך ארבע שנות לימודי, התרשמתי כי המרצים והמרצות שלנו הינם זהירים מאד. אפילו זהירים יתר על המידה לבל יביעו דעות מקוממות. לכן מעדיפים המרצים לומר את דעתם בקול רפה או שלא להגיד כלל.
במיוחד מאכזב הדבר כאשר במהלך השנים עלו נושאים חשובים על הפרק - פוליטיים, חברתיים ואחרים, ודווקא המרצים של הקורסים הספציפיים בהם נדונו נושאים אלה, העדיפו להמשיך בחומר הלימוד במקום לעצור ולהקדיש כמחצית השעה לניתוח מלומד של הסוגיה "החמה" בחדשות השבוע.
לפיכך, השתיקה הנוכחית אינה מתמיהה.
השאלה היא האם כל
המרצים והמרצות צריכים להתייחס לכל הסוגיות שעל הפרק?
בנקודה זו אני מחזק את ד"ר דוידוב. גם לדעתי רצוי שמרצים אשר תחום מחקרם קרוב לנושא (פוליטיקה, חינוך וכלכלה)יגיבו, ואילו השאר יכולים להגיב רק אם יש להם דעה מגובשת ומנומקת.
ניתן להניח, מוטי, שחלק מהמרצים והמרצות תומכים במסקנות הצפויות של ועדת שוחט ומאמינים כי העלאת שכר הלימוד, מעבר לשיטה דיפרנציאלית וביסוס נושא ההלוואות למי שנזקק - הם-הם השיטה הנכונה להוציא את עגלת החינוך מהבוץ אליו שקעה.
ברור לי החשש של אותם מרצים, להביע דעה זו, משום שהיא עלולה להביא לחוסר-אהדה אליהם מצד הסטודנטים.
לתולעת ספרים :
הערתך האחרונה על רוב הסטודנטים כבאים מרקע כלכלי מבוסס רק ממחישה את טענות הסטודנטים : מדוע שרק לאלה הבאים מרקע מבוססת תהיה נגישות למערכת ההשכלה הגבוהה?
אם היית רוצה להביע טיעון לוגי שפוסל את עמדת הסטודנטים הוא היה צריך להיות מנוסח בערך כך:
"ממילא רוב האנשים שאינם מרקע כלכלי מבוסס נהנים מנגישות למערכת ההשכלה הגבוהה"
אתה בעצם מנסה לבצע ספין תקשורתי, להסיט את הנושא מהמאבק להשגת נגישות
אל עבר כיס הסטודנט שהנגישות אינה זרה לו.
נראה כי נימת קולך מרמזת כי למארגני השביתה ישנם אינטרסים נוספים פרט לאלה שהם מעלים בתקשורת.
מבחינתי זה לגיטימי, הכרחי ואף רצוי
אני לא חושב שסיפוק הנובע מהשגת כוח פוליטי למשל הוא פחות ראוי משיקול של סיפוק נפשי של עזרה לחלשים.
מה שקובע הוא מה שעשית בפועל, מתן בסתר לא תורם יותר מאשר מתן מתוקשר.
מלבד זאת ללא אינטרס נוסף סביר להניח כי שום מאבק לא היה נפתח, גם כאלה שאתה נהנת מהם, במישרין או בעקיפין.
משהו קצר מהעולם הגדול:
http://news.yahoo.com/s/nm/20070510/us_nm/studentloans_world_dc&printer=1;_ylt=Ahx83jdLnBaRk_jMMRJIa6FQXs8F">
אלון25 - ברור לי שלמארגני השביתה יש אינטרסים אישיים צדדיים וזה לא משהו שאמור להפוך את כל המאבק לפסול מעיקרו. אתה גם צודק בטענתך כי זכותם של אנשים לחפש כוח פוליטי, עוצמה, השפעה, יכולת ניהול וכו'. אין לי כאן שום ניסיון לבצע ספין תקשורתי ואני לא מבין למה התכוונת. אני בכלל לא איש תקשורת.
מה שטענתי הוא שכמעט לכולם בישראל יש נגישות כלכלית להשכלה גבוהה. אם יש אנשים שאין להם נגישות כזאת יש לבדוק את מצבם הסוציו-אקונומי ולסייע להם בהתאם. אבל התביעה המוחלטת להורדת שכר הלימוד מ-800 ש"ח לחודש היא די חסרת בסיס. רובם המוחלט של הסטודנטים - או של הוריהם, כי בשנות לימודיי הרבות לא פגשתי סטודנט אחד שלא נעזר בהורים - יכולים להרשות לעצמם לשלם סכום זה ללא קושי. אין לי ספק שמנהיגי המאבק מודעים לכך, וזו אחת הסיבות לכך שלא ניתן לנסח את מטרות המאבק בבירור.
גיא (והסטודנט שטען שאין סטודנטים שלא לומדים מטעמים כלכליים),
ראשית, אני חושב שבפוסט ובהמשך כתיבתך בא לידי ביטוי ניתוק מסוים מ"השטח": אני אמנם איני "מדגם מייצג", אך אני יכול להעיד על עצמי שבחירתי בלימודי משפטים היוותה ברירת מחדל כלכלית, קרי, בחרתי בלימודי משפטים לא מתוך התועלת הכלכלית העתידית או משום שזה המקצוע שהיה בעדיפות הראשונה שלי מבחינת עניין אלא בשל חוסר היכולת שלי לממן לימודי רפואה במשך 6 שנים מלאות (ובמקום זה בחרתי ללמוד משפטים, 3 שנים ב"חצי משרה" לכל היותר). כיוון שמושג היעילות חביב עליך, אתה בוודאי מבין שסוג כזה של בחירה הוא אינו יעיל בעליל. ככל שתעלה את שכר הלימוד כך תיצור עוד ועוד מקרים כאלה. אתה בוודאי מבין שאין מקום לאבולוציה כלכלית (ואני שואל מונח זה מידיד אחר בפקולטה) כאשר מדובר ברכישת השכלה, הואיל ולטווח הארוך נפגעת קשות התועלת (בדוגמה שלעיל, תקבל בעוד מספר שנים עו"ד אחד טוב פחות ורופא אחד טוב פחות ממה שניתן היה לקבל אילולא שיקול עלות הלימודים).
אינני סוציאליסט, להפך. אני וסנדי נמצאים כמעט משני עברי המתרס מבחינת תפיסה כלכלית-חברתית, אולם, קפיטליזם בלתי מרוסן איננו קפיטליזם אמיתי, קפיטליזם אמיתי יודע להבחין בין תוצאות יעילות של תחרות לבין תוצאות בלתי יעילות - והעלאת שכר הלימוד היא דוגמה מצוינת לתוצאה בלתי יעילה כזו(בדיוק כמו שאין טעם בהורדת קצבאות במטרה לתמרץ לעבוד את מי שאינו יכול פיזית לעשות כן, להבדיל מהפחתת קצבאות ל"מובטלים מרצון").
מעבר לכך, גיא, נתתי דוגמה אישית כדי להמחיש לך שהדברים אינם "תיאורטיים" - זו המציאות, מציאות יומיומית בשביל רבים מאיתנו. זו הסיבה העיקרית ששתיקתכם כואבת. אינני יכול להתווכח עם הדיקן ולהעמידו על טעותו כאשר הוא שותק ואינו מגבי לתגובות הסטודנטים לפוסט אותו פרסם (!). אינני יכול לחוש 'קירבה' כלשהי (אפילו אם תיווצר כתוצאה מעימות ודעות ענייניות מנוגדות) אל המרצים כאשר הם שותקים, ובראייתי - עוצמים עיניים כאשר האקדח מונח על השולחן.
בקריאה נוספת נוכחתי שאפשר להבין את התגובה הקודמת שלי באופן לא מנומס כלפי סנדי. אז רק כדי לתקן, ובאותה הזדמנות אולי להבהיר טוב יותר את דברי, גם למגיבים האחרים: כוונתי היתה שבעוד שאפשר בהחלט לצפות ממרצים באוניברסיטה להתבטא בפומבי בתחומי מומחיותם, או בתחומים קרובים בעלי חשיבות ציבורית, אין מקום לצפות לכך בעניינים אחרים. כך, למשל, בענייני קרקעות (וכולי) אני ואחרים מצפים למוצא פיו של סנדי (ללא שמץ של ציניות). בעניינים שמחוץ לתחום מומחיותו, לעומת זאת, אין לו יתרון יחסי. וכנ"ל כמובן לגבי כל מרצה אחר. כל אחד יכול כמובן להתבטא בכל נושא; ההתייחסות שלי היא רק לציפיה/דרישה מצד הסטודנטים להתבטאות של המרצים. יש אולי עניינים שלא שנויים במחלוקת רבה ונוגעים למומחיות של רבים מאיתנו; למשל אם היתה הפרה קשה של זכויות אדם בקמפוס, אפשר היה לצפות ממרצים רבים לגנות אותה. אבל נושא שכר הלימוד בהחלט שנוי במחלוקת, אפילו בקרב שוחרי צדק חברתי (ובוודאי בקרב כלל המרצים). לכן אין מקום לטרוניה לדעתי.
יש כמה נושאים נוספים שבהם יש לי מחלוקת עם סנדי ועם מגיבים אחרים - כולם נושאים צדדיים לעניין העיקרי, שהוא כמובן השאלה המהותית של השיעור הראוי לשכר הלימוד במדינת הרווחה הישראלית. רק כדי לסדר אזכיר מהם אותם נושאים צדדיים:
1. עד כמה יש מקום לנסות באמצעים כוחניים לשנות את המדיניות הממשלתית? לי יש כבוד רב יותר לבחירות. לכן אני חושב שעדיף שהסטודנטים ימקדו את המאבק בזכויות הסטודנטים, ולא ינסו להפוך אותו למאבק להפיכת המדינה בכללותה לסוציאליסטית יותר.
2. על מה כדאי להתמקד במאבק מבחינה אסטרטגית? לדעתי על ההליך ולא על התוצאה הסופית. ובעיקר על הרכב הוועדה או סמכויותיה.
3. מה תפקידו של ארגון הסגל האקדמי הבכיר? לעניין זה טרם התייחסתי אבל סנדי התייחס אליו בפוסט נפרד. לדעתו ראוי שהארגון (שהינו ארגון עובדים יציג) יביע תמיכה נמרצת ואקטיבית יותר בסטודנטים. לדעתי ראוי להסתפק בתמיכה שכבר ניתנה באמצעות המועצה המתאמת של ארגוני הסגל (שהיא משמעותית וחשובה). אם הארגון ילך רחוק יותר הוא יחרוג מהמנדט שלו כארגון עובדים, שצריך לדאוג לזכויות החברים בו (גם אם במובן הרחב ביותר) ולא מעבר לזה. כמובן שזה לא מונע התאגדויות אחרות אד-הוק של מרצים לצורך תמיכה אקטיבית בסטודנטים. אני פשוט סבור שזה לא תפקיד ארגון העובדים.
גיא,
אני חוזר ומדגיש את מה שכבר נאמר.
נושא זה הוא בעל חשיבות ציבורית מאין כמותה. לכלל הציבור, וגם לציבור הספציפי שאנו הסטודנטים בקפולטה נמנים עליו, וגם אתה כמרצה במערכת ההשכלה הגבוהה שייך לו.
לכן הציפיה שלנו כסטודנטים היא ששתבטאו בנושא. ואנו דווקא כן חושבים שהיותכם בעלי תארים מתקדמים במשפטים מקנה לכם איזשהו יתרון יחסי על פני הדיוטות אחרים. לפחות בהכוונת השיח לכיוונים מסויימים.
אתה חושב שעליכם להתבטא רק בנושאים שאינם שנויים במחלוקת? דווקא בגלל המחלוקת חשוב לשמוע מהי דעתכם. בנושאים עליהם מסכימים הכל דעתכם היא מיותרת, ככל דיעה אחרת. אינני מצפה לקרוא פוסטים על כך שהשמיים הם כחולים, אין בכך שום דבר שמאתגר לי את המחשבה.
לא נראה שיש מחלוקת בקרב מרצי הפקולטה, מקסימום המחלוקת היא בינך לבין סנדי לבין רונן. השאר פשוט דוממים. וזה מה שמכעיס. אפילו הדיקאן, שפרסם כאן פוסט בנושא, לא טורח לענות למגיבים לו.
אז למה פרסם? הרי הטקסט פורסם כבר ב"הארץ", וגם שם אין הוא בא בשיח עם קוראיו. אני חשבתי שמטרת פרסום הקטע גם באכסניה זו מטרתה לעורר דיון בקרב המרצים-סטודנטים ולקחת בו חלק פעיל.
ניתן להסביר את שתיקת המרצים ומבקרי הבלוג האחרים בפשטות: חוסר עניין בשביתה. מה להם ולשביתה? מה להם ולהורדת שכר הלימוד או לשיטת המימון של האוניברסיטאות? הנושא לא מעניין אותם. לכשעצמה, השביתה היא דבר די נוח: אפשר לנסוע לחו"ל, אפשר להתרכז במחקר, אפשר לההנות ממעט שקט ומהעדר סטודנטים וההצקות הכרוכות בקיומם. הסטודנטים עצמם יכולים לנוסע הביתה ולההנות גם כן מחופשה פתאומית. הציפייה הכללית היא שמתישהו השביתה תסתיים (בלי שהסטודנטים והמרצים אפילו יטרחו לעיין בעיתון כדי להבין עם אילו תוצאות היא הסתיימה) והלימודים ישובו למסלולם. אבל להשמיע דעה בנושא? הצחקת! מעמד בינוני-גבוה לא שובת ולא עולה על בריקדות.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>