מאבק הסטודנטים

גיא דוידוב

בתגובות לפוסטים הקודמים הובעה מחאה מצד מספר סטודנטים על חוסר תמיכה מספקת (פומבית ואקטיבית, לפחות) מצד מרצי הפקולטה במאבק. בהקשר זה ברצוני להעיר מספר הערות.

1. המאבק הוא נגד כוונת הממשלה להעלות את שכר הלימוד. בעניין זה ישנן תפיסות שונות, שנוגעות לשאלת תפקידיה ורוחבה של מדינת הרווחה מחד, ומקומו של השוק החופשי מנגד. אין ולא צריך להיות קונצנזוס בקרב המרצים בשאלות כאלו. אפשר כמובן להתווכח לגופו של עניין, אבל אתם בודאי לא יכולים לצפות או להניח שכל המרצים יתמכו בכך שמדינת הרווחה תממן השכלה גבוהה באופן מלא (או תסבסד את ההשכלה הגבוהה בשיעור כזה דווקא ולא בשיעור אחר). אפשר גם להניח שלמרצים רבים שזה לא תחום התמחותם אין דעה נחרצת בעניין.

2. שאלה היא האם יש להפריד את נושא הנגישות להשכלה גבוהה מהסוגיה הכללית הנ"ל ולצפות מהמרצים לתמוך בשכר לימוד נמוך כדי להבטיח נגישות כזו, ללא קשר לעמדתם הכללית בעניין שיעור המיסוי, מדינת הרווחה, תפקיד השוק החופשי וכולי. נדמה לי שהתשובה שלילית. יש מי שיטען שהנגישות כלל לא תיפגע (בזכות הלוואות ארוכות טווח וכולי). יש מי שיטען שמערכת ציבורית ונגישה מאד היא מערכת פחות איכותית (ההשוואה הפופולרית בין האוניברסיטאות הציבוריות באירופה לפרטיות בארה"ב). בקיצור, גם בעניין זה קשה לצפות לקונצנזוס.

3. גם מי שתומך עקרונית באי-העלאת שכר הלימוד – כמוני למשל – לא בהכרח חייב לתמוך בשביתה כפי שהיא מנוהלת. ראשית, נשאלת השאלה אלו מאבקים מתאים לנהל באופן כזה, ואלו מחלוקות ראוי להכריע בבחירות. אין ספק שבהליך הפוליטי הרגיל יש כשלים, ומאבק ציבורי מהסוג שמנהלים הסטודנטים עשוי להתאים בנסיבות מסוימות. אבל צריך לזכור שלא הכל מתאים לנסות ולהכריע בדרך של הפעלת לחץ מהסוג הזה. יש גם תפקיד להצבעה בקלפי או לאמצעים דמוקרטיים אחרים. שנית, ישנה שאלה של בחירת דרכי הפעולה – האסטרטגיה, העיתוי, על מה מתעקשים במשא ומתן וכולי. מי שיש לו ספקות לגבי אופן ניהול השביתה – כמוני למשל, אבל כנראה שרוב אגודות הסטודנטים באוניברסיטאות מחזיקות בדעה דומה – כמובן יתקשה להביע תמיכה אקטיבית.

4. לי נראה שצריך לדון בצורה מסודרת על המחירים והתועלות של כל שינוי בגובה שכר הלימוד, וכן לשקול כל מיני רעיונות יצירתיים (כמו זה שהעלה עלי), וראוי לעשות זאת כחלק מדיון כולל על אופן תקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה. המקום המתאים לערוך דיון כזה הוא בוועדה; הבעיה היא שוועדת שוחט מורכבת מכלכלנים בעיקר (וכן אנשי ות"ת שמחפשים מקורות מימון לאוניברסיטאות), בעוד שדיון כאמור צריך להיות מועשר על-ידי מומחים ובעלי דעה מתחומים רבים נוספים. לכן נראה לי שהמאבק צריך להתמקד בשינוי הרכב הוועדה, או לחילופין הפיכתה לוועדה מקדמית בלבד, כזו שמוגבלת לפן הכלכלי, והמלצותיה יעלו לדיון מקיף ורחב יותר בפורומים נוספים. לכך צריך להוסיף את העובדה שממילא צפויות בחירות בעתיד הקרוב, עם הזדמנות להעלות את הנושא על סדר היום הציבורי ולקבל הבטחות מהמפלגות השונות. לכן לא צריך לזלזל בהסכמה לדחות כל שינוי בשכר הלימוד למועד מאוחר יותר.