שביתת הסטודנטים ושתיקת המרצים
הסטודנטים מנהלים מאבק חשוב אודות עתיד ההשכלה הגבוהה. מולם עומדים האוצר, ועדת שוחט וועד ראשי האוניברסיטאות.
סדר היום של האוצר הוא לשבור את הסטודנטים, לפצל בינם ובין הסגל האקדמי, ולהפוך את ההשכלה לעוד מוצר צרכני.
מאבק הסטודנטים הוא חלק ממאבק נרחב יותר כנגד פירוק החברה הישראלית והפרטתה.
אני מלא הערכה לראשי אגודות הסטודנטים על כך שלא התפתו למלכודת הדבש שהניחו לפניהם: סיימו את השביתה - נדאג שלכם לא יועלו שכר הלימוד - ואחריכם המבול (יצירת דור אלף ודור בית בקרב הסטודנטים).
למעונינים בהרחבה אודות משמעות המהלכים המתוכננים ראו את מחקרו של פרופסור אילן גור זאב, "נגד תיעוש האוניברסיטאות" שהתפרסם ממש לאחרונה.
מתנהל דיון בקרב הסגל לגבי עמדתינו כלפי השביתה. בשלב זה פירסם ועד הסגל של אוניברסיטת חיפה את ההודעה הבאה:
ארגון הסגל האקדמי הבכיר מזכיר לחבריו שחברי הארגון אינם שובתים מהוראה, גם אם הם מגלים הזדהות עם מאבק הסטודנטים למען עתיד ההשכלה הגבוהה.
עם זאת, הארגון מבקש מחבריו לעשות ככל שביכולתם למנוע פגיעה בסטודנטים שיעדרו מהלימודים כתוצאה מהשביתה.
.
I think that Vera clearly decided to threaten the students and to help the government break the Students' strike. When the University Segel did strike for 70 days or so in the 1990's the semester was not lost. But that of course was a strike about our salaries... not about the future of higher education and the universal access to higher education. I think that the students should be commended because unlike us, they don't think only about their immediate interest, and refused therefore the "deals'" that Tamir and others offered - that is, you will be dor aleph and will maybe even get a few percentage tuition reduction, and the next students will suffer the increase planned by the Shochat Committee.I think that the very least is that -- if we morally support the students -- the segel should issue a public statement clarifying it (similarly to the statement issued by the Vaad in Tel-Aviv U. http://math.haifa.ac.il/yair/tau-vera-030507.pdf)). If not, then we should openly acknowledge that we care only about (our salaries - but bear the consequences (and i do believe that there will be consequence.
סדר היום של האוצר הוא לשבור את הסטודנטים, לפצל בינם ובין הסגל האקדמי, ולהפוך את ההשכלה לעוד מוצר צרכני.
מאבק הסטודנטים הוא חלק ממאבק נרחב יותר כנגד פירוק החברה הישראלית והפרטתה.
אני מלא הערכה לראשי אגודות הסטודנטים על כך שלא התפתו למלכודת הדבש שהניחו לפניהם: סיימו את השביתה - נדאג שלכם לא יועלו שכר הלימוד - ואחריכם המבול (יצירת דור אלף ודור בית בקרב הסטודנטים).
למעונינים בהרחבה אודות משמעות המהלכים המתוכננים ראו את מחקרו של פרופסור אילן גור זאב, "נגד תיעוש האוניברסיטאות" שהתפרסם ממש לאחרונה.
מתנהל דיון בקרב הסגל לגבי עמדתינו כלפי השביתה. בשלב זה פירסם ועד הסגל של אוניברסיטת חיפה את ההודעה הבאה:
ארגון הסגל האקדמי הבכיר מזכיר לחבריו שחברי הארגון אינם שובתים מהוראה, גם אם הם מגלים הזדהות עם מאבק הסטודנטים למען עתיד ההשכלה הגבוהה.
עם זאת, הארגון מבקש מחבריו לעשות ככל שביכולתם למנוע פגיעה בסטודנטים שיעדרו מהלימודים כתוצאה מהשביתה.
להלן דואל שכתבתי מוקדם יותר ברשימת תפוצה של הסגל האקדמי:
.
Hello
I think that Vera clearly decided to threaten the students and to help the government break the Students' strike. When the University Segel did strike for 70 days or so in the 1990's the semester was not lost. But that of course was a strike about our salaries... not about the future of higher education and the universal access to higher education. I think that the students should be commended because unlike us, they don't think only about their immediate interest, and refused therefore the "deals'" that Tamir and others offered - that is, you will be dor aleph and will maybe even get a few percentage tuition reduction, and the next students will suffer the increase planned by the Shochat Committee.I think that the very least is that -- if we morally support the students -- the segel should issue a public statement clarifying it (similarly to the statement issued by the Vaad in Tel-Aviv U. http://math.haifa.ac.il/yair/tau-vera-030507.pdf)). If not, then we should openly acknowledge that we care only about (our salaries - but bear the consequences (and i do believe that there will be consequence.
Sandy Kedar
8 תגובות:
סנדי, ברכות.
לזה בדיוק התכוונתי בתגובתי (1) לפוסט של הדיקן.
שתיקת המרצים, במיוחד סגל הפקולטה למשפטים, חמורה בעיני לפחות כמו מהלכי הממשלה. קו ברור מחבר בין התפרקות הממשלה מאחריותה לאזרחים כפי שבאה לידי במלחמת לבנון השניה, לבין המאבק על עתיד ההשכלה הגבוהה וקריסת המערכות הקולוסאלית שאנו חווים.
התנגדתי לעיתוי השביתה, אני סבור שהיא מנוהלת בצורה לא טובה (חוסר שקיפות, הנהגה מגמגמת, חוסר התגייסות מספקת של הסטודנטים), אך כל אלו בטלים בשישים כשממול ניצבת שארית האמון שבין המדינה לבין אזרחיה הצעירים (וזה מעבר לעתיד ההשכלה הגבוהה כשלעצמה).
קשה לי להבין את שתיקתכם עד כה. קשה להבין כיצד אנשים המרצים בצורה משכנעת על סולידריות, קשר בין המדינה לאזרח, צדק חברתי וכיוצא באלו כותרות מרשימות, מעדרים משדה המערכה ברגע האמת. אלף הרצאות לא יעזרו להשכיח את שתיקת המרצים אם תמשך, ומנגד, התגייסות תהיה טובה מאלף הרצאות על הצדקות תיאורטיות לצדק חלוקתי...
סנדי, כתלמיד שלך, הייתי מעוניין שתדע שהשביתה מכבידה עליי ועל חבריי. החשש לעתיד הסמסטר כבד, חוסר הודאות מעיק, ובכלל אלו לא ימים טובים להיות אזרח צעיר במדינה. התגייסות שלך ובתקווה של שאר המרצים, תסייע מאוד, אם לא באופן ישיר, לפחות מבחינה מוראלית.
סטודנט שכבר לא יודע.
בפרסומים האחרונים של אגודות הסטודנטים מופיע מתחת לכותרת הגדולה כותרת משנה קטנה, כמעט בקצה העמוד בזו הלשון: "תזכורת למטרות השביתה".
התזכורת חשובה כי בהן צדק, המטרות לא ברורות, היעדים מעורפלים, והכל נגרר ונמרח ללא קו סיום מוגדר ומוסכם.
צדק חברתי היא סיסמא יפה ותישאר תמיד יפה. אנונימי יקר, אין לך מושג כמה חלול ונבוב אתה נשמע באוזני.
גם אני חושב שמאבק הסטודנטים מוצדק עקרונית ואנו צריכים לתמוך בו בצורה יותר ברורה, וגם הבעתי עמדתי זו בוועד.
יחד עם זאת, ברור גם שאנחנו לא יכולים או צריכים לתמוך בסטודנטים בעינים עצומות ובכל מצב. לכן שאלה היא מה סביר מבחינת הסטודנטים לדרוש ועל מה סביר להתעקש, גם במחיר של שיבוש הסמסטר בצורה קשה עד כדי ביטולו.
גם אם ברורה מגמת וועדת שוחט להעלות את שכר הלימוד, יש כל מיני רעיונות והצעות שצריך לדון בהם לעומק, כמו למשל הצעתו של עלי בפוסט הקודם, שהיא בעיני מעניינת מאד (אם כי יש קשיים שמחייבים פתרון, למשל העובדה שדווקא אדם שעזב את הארץ לאחר לימודיו לא ידרש לשלם בגינם).
השאלה היא מהו המקום המתאים לדון בהצעות מעין אלה.
אני חושב שהסטודנטים לא יכולים לדרוש הבטחה מראש, בטרם נידונו הדברים לעומקם, שבשום מקרה לא יועלה שכר הלימוד. נדמה לי שהם צריכים להתעקש בשלב זה על שיתוף הוגן בהליך ולא על התוצאה הסופית. כלומר, הם צריכים להתעקש על וועדה בשיתופם שתבחן שורה של חלופות מקוריות ולדון על הרכב הוועדה, ולשמור לעצמם את הזכות לחדש את המאבק אם וכאשר יתקבלו החלטות סופיות שאינן מקובלות עליהם.
עד אז הממשלה יכולה להתחלף מספר פעמים והנושא של שכר הלימוד עשוי להפוך לנושא מרכזי בבחירות (הרי כל הסטודנטים שהצביעו לקדימה או לגמלאים בפעם הקודמת יעבירו בקלות את קולם לאחרים שיבטיחו הבטחות בנושא זה). לכן התעקשות על התוצאה הסופית, גם במחיר כבד, נראית לי מוקדמת מדי. אפשר להסתפק בהסכם שיבטיח הליך הוגן יותר לבדיקת כל החלופות.
Truth is not only violated by falsehood; it may be equally outraged by silence.
Henri Frederic Amiel
מזה זמן מה עשיתי לעצמי הרגל לעיין בבלוג המרצים, במקצת זמני הפנוי נוהג אני לרפרף ברעיונותיו של הדיקן, בפניני לשונה של ד"ר זלצברגר, בהגנתו של ד"ר בירנהק את חופש המידע, ברשימותיו המפורטות של ד"ר סבן וזאת לצד התגובות, הפלפולים, העקיצות, האנונימיים והגלויים - כל אלו, לצד תרבות השיעורים בפקולטה, העבירו לי את המסר בדבר חשיבות העמידה על דעותיי והשמעתן גם כשאינן נוחות, ואפילו כאשר הן עלולות להוביל לתוצאות שליליות.
והנה מצער כי תבל ומלואה התכנסו כולם לתוך בלוג עשיר ומגוון זה, אך כאשר נושאים עקרוניים הנוגעים לעתידם של כולנו, סטודנטים ואנשי אקדמיה כאחד, פורצים אל סדר יומנו בסערה, כאשר כבישים נחסמים, צמיגים נשרפים, ואלפי סטודנטים יוצאים לרחובות, דווקא אז, כאשר קולם יכול להשפיע - דווקא אז משתררת שתיקה מעיקה וחונקת.
לפני זמן מה, שלחתי לדיקן הפקולטה את מחאתי לגבי שימוש במונחים פוליטיים בלוח מודעות. מבלי להיכנס לפרטי המקרה (אשר ייתכן ויש מקום לדון בהם בפוסט נפרד), הסתערו מרצי הפקולטה בשצף קצף על טענותיי - העטים נשלפו, הלשונות צקצקו, ולבה משפטית חמה ורותחת נשפכה, בתגובות אשר נאספו במהרה בעברית ובאנגלית, מהארץ ומחו"ל.
מבין קיתונות הזפת אשר נשפכה עלי, מברך אני את תגובתם זו של המרצים ומוקיר אותם על עמידתם מאחורי האידיאות המנחות אותם - כמשפטנים (ומשפטנים לעתיד), הבעת דעתנו איננה פריביליגיה כי אם חובה, חובה המוטלת עלינו כל אימת עולה נושא אותו אנו רואים כחשוב לליבנו.
"כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות"
-----------------------------------
האם הדיקן ופרופ' קידר הינם היחידים להחזיק בדעה הנוגעות לעתיד האקדמיה בישראל? האם אדישות נטו היא שמונעת תגובות בנושא זה, או שמה קיימים מניעים אחרים? מדוע לאחר 20 ימי שביתה טרם התיצב מרצה אחד אל מול התקשורת, איפה אתם הייתם כהשסטודנטים נאבקו על עתיד ההשכלה?
ברור לי כי אין המדובר בנושא משפטי גרידא, אך לו היו הפוסטים בבלוג מרוכזים כולם בשאלות משפטיות, מאזנים, אקסיומות משפטיות ומושגי שסתום לא הייתי טורח לכתוב (ולמען האמת גם לא לקרוא את הבלוג), מדוע אין התיחסות באשר היא, לטלטלה האוחזת את עולם האקדמיה - לא מעניין אתכם?
אני לא קונה את זה!
שוברים שתיקה
--------------
הגיע הזמן שנראה התייחסויות, באשר הן, לגבי מאבק הסטודנטים, ברי לי כי גם תגובות המכוונות כנגד מחאת הסטודנטים יצוצו ויעלו- אך עדיף אלו מאשר אותה שתיקה רועמת ומביכה.
_________________________________
*האמור לעיל משקף את דעתי האישית בלבד ללא קשר לתפקידים ציבוריים כאלה או אחרים בהם אני נושא.
לד"ר גיא דוידוב
כמה רחוק היום בו מרצים יועסקו דרך חברות "שירותים" למינהן?
תרשה לי להזכירך כי הכסף שהמדינה טוענת שחסר לה על מנת לממן את ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל לא בדיוק נותב, בלשון המעטה, להאכלת פיות רעבים/השקעה בתשתיות הפריפריה/מימון תרופות לחולים וכו'.
זה לא מאבק נקודתי של הסטודנטים כאן אלא מאבק על עיצוב פני החברה הישראלית
המאבק מתבצע בצורה נקודתית כי זוהי יכולת הסטודנטים. באשר ימות השנה ,אני, לפחות עסוק בשתי עבודות כדי לממן לימודיי.
מעציב לשמוע ולקרוא את ההיתממות החוזרת ונשנה של מרצי האוניברסיטה שעל ברכיה אני מתחנך (מלבד ד"ר קדר כמובן
תפקידכם הוא להאיר את פני הציבור ולסייע בהפנותם אל פני המאבק האמיתי
עד כה, לצערי, אתם כושלים בכך בצורה מחפירה
מרצי הפקולטה למשפטים בוודאי מכירים את אמרתו של דנטה אליגיירי:
"המקומות הלוהטים ביותר בגיהנום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הנייטרליות שלהם."
לתשומת ליבכם.
וכפראפרזה על שני הפוסטים האחרונים (וכמובן, להבדיל אלף אלפי הבדלות)
קשה שלא להיזכר באימרתו של הכומר הגרמני נימאייר: כשלקחו את הסוציאליסטים, לא מחיתי, כי לא הייתי סוציאליסט. כשלקחו את הקומוניסטים, לא התנגדתי, כי לא הייתי קומוניסט... כשלקחו אותי, כבר לא היה מי שיתנגד.
סנדי שלום.
כרגיל, מצפונך ודעותיך במקום הנכון ואת זה אנחנו ציבור הסטודנטים מעריכם ומוקירים.
מלבד התגובות שנכתבו בפוסט זה ובפוסט שפרסם הדיקן ובו הייתה התייחסות (ללא מענה מצידו) אבקש להתייחס גם אני ל"דבר הדיקן" שפורסם בלוח המודעות האלקטרוני.
מלבד האכזבה מאי גילויי דעת מצד המרצים ביחס לשביתה החל מתחילתה התאכזבתי יותר מהודעתו של פרופ' זלצברגר שהיא כניעה לור"ה שנידונה בתגובות לפוסט שלו אך בעיקר התאכזבתי מתגובתם או חוסר תגובתם של מרצי הפקולטה. ציפיתי שבשם החופש האקדמי תפורסם הודעה מצד החושבים אחרת (ברצוני להבהיר: הדיקן זכאי להביע לדעתו ולא משנה כמה מוטעית היא לדעתי). אתם- המרצים שאותם אנו מעריכים ומבקשים ללמוד מכם נשארתם אדישים לנוסח שהכתיב הדיקן: "החלטנו אתמול כי מיום ראשון יחודשו השיעורים". הודעה זו מקיפה את כלל ציבור המרצים ללא סייג. אכזבתם אותנו באדישותכם. אתם שלימדתם אותנו לאורך שנותינו בפקולטה לשנות את עוולות החברה כלפי ציבורים אלו ואחרים לא עושים זאת בעצמכם. אל תתפלאו אם כאשר ישאלו אותנו על אופן ההוראה של מרצה זה או אחר תשובתנו תהיה אחרת מזו שהייתה לפני השביתה. כגודל הציפייה כך גודל האכזבה- התגובה כמובן אינה מופנית אליך אלא לאותם השותקים ה"יושבים על הגדר".
בתקווה שתשפיע על חבריך להשפיע על המאבק למען ההשכלה הגבוהה.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>