משבר ההשכלה הגבוהה ושאלת שכר הלימוד
עלי זלצברגר
שביתת הסטודנטים נכנסה לשבוע שלישי ויש חשש כי הסמסטר הנוכחי יבוטל. זהו רק קצה הקרחון של משבר ההשכלה הגבוהה בישראל. המשבר החל לפני למעלה מחמש שנים בעקבות מדיניות יזומה של ממשלת נתניהו-ליבני ששמה לה כמטרה אידאולוגית לקצץ בכנפי ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל (אם בשם קודשי ההפרטה, אם בשם המאבק באליטות הישנות). הפגיעה הזו בטווח הקצר מורגשת רק במעט - כתות גדולות יותר, ירידת רמת השירות לסטודנטים, אך יש בה פגיעה משמעותית מאוד בטווח הבינוני והארוך. הפסקת גיוס אנשי סגל חדשים העוסקים מטבע הדברים בתחומי החזית של המחקר המודרני, למשל, תביא לירידת איכות המחקר והפיתוח של ישראל בטווח הארוך. האוניברסיטאות בישראל הם מרכיב חיוני בחוסנה הביטחוני, המדיני והכלכלי של מדינת ישאל. מצבנו האיתן בתחומים אלו היום הם תודות לאיכות המחקר, התרבות והרוח שהאוניברסיטאות היו גורם משמעותי ביותר בהשיגיו בעבר. למעמדה של ישראל בעולם תורמים לא מעט אלפי חברות וחברי סגל האוניברסיטאות בישראל
כדי לשמור את איכות האקדמיה הישראלית ומערכת ההשכלה הגבוהה ובנגזר את חוסנה של מדינת ישראל בעתיד, יש להשקיע באקדמיה והמשמעות היא הגדלה ניכרת של תקציב ההשכלה הגבוהה. כדי להגיע למטרה זו אין גם מנוס מהעלאה ניכרת של שכר הלימוד. אך ההשכלה הגבוהה היא גם מנגנון חשוב של מוביליות חברתית ושער כניסה רחב לחברה האזרחית הישראלית בישראל. לא יתכן כי מי שמוכשר ללמוד באוניברסיטה לא יכול לעשות כן בגלל מחסום כלכלי. כיצד ניתן לאזן בין שני ההצדדים של משוואה זו?
הצעתי הצנועה היא ליישם מודל חדש של תשלום שכר הלימוד. למרות ששכר הלימוד יועלה באופן משמעותי המדינה תממן את עלות שכר הלימוד באופן מלא ואף תעניק מלגות מחיה לסטודנטים כדי לאפשר להם להפיק את המיטיב משנות הלימודים - דבר שלא קורה כיום כשרובם המכריע של הסטודנטים נאלץ לעבוד לצד הלימודים. הסטודנטים יחזירו את ההלוואה הממשלתית דרך מנגנון מס ההכנסה או הביטוח הלאומי בעשר עד חמש עשרה השנים שלאחר סיום הלימודים. המשמעות היא תוספת של אחוז עד אחוז וחצי למס החודשי, תוספת שכמעט ולא תורגש על ידי משלמיה. מנגנון כזה ייצור גם שכר לימוד דיפרנציאלי - אך לא מראש אלא בדיעבד. בהנחה שלכושר ההשתכרות של בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה קשר ישיר עם תחום ורמת השכלתם, מערכת כזו היא גם צודקת יותר. מי שלמד משפטים והפך לעורך דין מצליח המשתכר ברמת העשירון העליון ישלם בדיעבד שכר לימוד גבוהה. מי שלמד פילוסופיה או חינוך ורמת השתכרותו היא בינונית - ישלם שכר לימוד נמוך יותר מהממוצע. השכלה גבוהה עבור הפרט היא השקעה שצודק לשלם לשלם עליה בקשר ישיר לתנובתה.
מדינת ישראל נמצאת כיום במצב פיננסי טוב מאי פעם עם עודף תקציבי שיכול בדיוק היום לממן את הפיתרון המוצע ולהביא להגדלת קופת המדינה בעתיד. מתווה השיטה המוצעת יכול להיות מיושם בעתיד גם בתחומים אחרים בהם יש אי שיוויון בחלוקת המשאבים הציבוריים כמו גם בנטל הלאומי. כמו תוספת מס על מי שקיבל מהמדינה יותר מאחרים יהיה ניתן להפעיל הקלות מס למי שתרם למדינה (למשל בשירות צבאי) יותר מאחרים.
(פורסם ב"הארץ" ב 3 במאי)
שביתת הסטודנטים נכנסה לשבוע שלישי ויש חשש כי הסמסטר הנוכחי יבוטל. זהו רק קצה הקרחון של משבר ההשכלה הגבוהה בישראל. המשבר החל לפני למעלה מחמש שנים בעקבות מדיניות יזומה של ממשלת נתניהו-ליבני ששמה לה כמטרה אידאולוגית לקצץ בכנפי ההשכלה הגבוהה הציבורית בישראל (אם בשם קודשי ההפרטה, אם בשם המאבק באליטות הישנות). הפגיעה הזו בטווח הקצר מורגשת רק במעט - כתות גדולות יותר, ירידת רמת השירות לסטודנטים, אך יש בה פגיעה משמעותית מאוד בטווח הבינוני והארוך. הפסקת גיוס אנשי סגל חדשים העוסקים מטבע הדברים בתחומי החזית של המחקר המודרני, למשל, תביא לירידת איכות המחקר והפיתוח של ישראל בטווח הארוך. האוניברסיטאות בישראל הם מרכיב חיוני בחוסנה הביטחוני, המדיני והכלכלי של מדינת ישאל. מצבנו האיתן בתחומים אלו היום הם תודות לאיכות המחקר, התרבות והרוח שהאוניברסיטאות היו גורם משמעותי ביותר בהשיגיו בעבר. למעמדה של ישראל בעולם תורמים לא מעט אלפי חברות וחברי סגל האוניברסיטאות בישראל
כדי לשמור את איכות האקדמיה הישראלית ומערכת ההשכלה הגבוהה ובנגזר את חוסנה של מדינת ישראל בעתיד, יש להשקיע באקדמיה והמשמעות היא הגדלה ניכרת של תקציב ההשכלה הגבוהה. כדי להגיע למטרה זו אין גם מנוס מהעלאה ניכרת של שכר הלימוד. אך ההשכלה הגבוהה היא גם מנגנון חשוב של מוביליות חברתית ושער כניסה רחב לחברה האזרחית הישראלית בישראל. לא יתכן כי מי שמוכשר ללמוד באוניברסיטה לא יכול לעשות כן בגלל מחסום כלכלי. כיצד ניתן לאזן בין שני ההצדדים של משוואה זו?
הצעתי הצנועה היא ליישם מודל חדש של תשלום שכר הלימוד. למרות ששכר הלימוד יועלה באופן משמעותי המדינה תממן את עלות שכר הלימוד באופן מלא ואף תעניק מלגות מחיה לסטודנטים כדי לאפשר להם להפיק את המיטיב משנות הלימודים - דבר שלא קורה כיום כשרובם המכריע של הסטודנטים נאלץ לעבוד לצד הלימודים. הסטודנטים יחזירו את ההלוואה הממשלתית דרך מנגנון מס ההכנסה או הביטוח הלאומי בעשר עד חמש עשרה השנים שלאחר סיום הלימודים. המשמעות היא תוספת של אחוז עד אחוז וחצי למס החודשי, תוספת שכמעט ולא תורגש על ידי משלמיה. מנגנון כזה ייצור גם שכר לימוד דיפרנציאלי - אך לא מראש אלא בדיעבד. בהנחה שלכושר ההשתכרות של בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה קשר ישיר עם תחום ורמת השכלתם, מערכת כזו היא גם צודקת יותר. מי שלמד משפטים והפך לעורך דין מצליח המשתכר ברמת העשירון העליון ישלם בדיעבד שכר לימוד גבוהה. מי שלמד פילוסופיה או חינוך ורמת השתכרותו היא בינונית - ישלם שכר לימוד נמוך יותר מהממוצע. השכלה גבוהה עבור הפרט היא השקעה שצודק לשלם לשלם עליה בקשר ישיר לתנובתה.
מדינת ישראל נמצאת כיום במצב פיננסי טוב מאי פעם עם עודף תקציבי שיכול בדיוק היום לממן את הפיתרון המוצע ולהביא להגדלת קופת המדינה בעתיד. מתווה השיטה המוצעת יכול להיות מיושם בעתיד גם בתחומים אחרים בהם יש אי שיוויון בחלוקת המשאבים הציבוריים כמו גם בנטל הלאומי. כמו תוספת מס על מי שקיבל מהמדינה יותר מאחרים יהיה ניתן להפעיל הקלות מס למי שתרם למדינה (למשל בשירות צבאי) יותר מאחרים.
(פורסם ב"הארץ" ב 3 במאי)
10 תגובות:
פרופ' זלצברגר,
ראשית, טוב לראות, אמנם לאחר שלושה שבועות של שביתה, אבל מוטב מאוחר, התייחסות כלשהי של סגל הפקולטה למשפטים, לשביתה. יש טעם של ממש לפגם בכך שדווקא המרצים למשפטים, שאת עמדותיהם החברתיות אנו מכירים, ממלאים פיהם מים דווקא בשעה של מאבק חברתי (ולאו דווקא כלכלי) שכזה. שתיקת הסגל על מצוקת הסטודנטים היא עוד אחד הסימפטומים הכואבים לאובדן הסולידריות במדינה.
שנית, לגבי ההצעה שהעלית:
אמנם, ההצעה מושכת עין אך אני כלל לא בטוח שמבחינה כלכלית נטו היא עדיפה. צריך לזכור שגם כיום מימון תקופת הלימודים היא הבעיה הקטנה יותר (רוב הסטודנטים יכולים לקבל בקלות יחסית הלוואות לצורך כך). הבעיה היא עלות המימון, אבל אני מעדיף לא להכנס לנקודה הזו כעת.
הבעיה העיקרית שבאה לידי ביטוי בהצעתך היא האקסיומה לפיה "אין מנוס מהעלאת שכר הלימוד".
אנא הסבר מדוע אין מנוס מכך, כאשר ברור שהבעיה הכלכלית של האוניברסיטות לא נוצרה משחיקת שכר הלימוד אלא מניהול כושל עד רשלני במשך שנים.
אין זהו סוד שאוניברסיטת ת"א נכנסה לגרעון אדיר בשל השקעה כושלת במניות. קשה להבין כיצד בעיר קטנה כמו חיפה ממוקמים שני מוסדות אוניברסיטאיים המחזיקים מערכת אדמיניסטרטיבית יקרה בנפרד ועוד לא דיברנו על העלות השערורייתית של הפנסיה התקציבית של הסגל (כן סטודנטים, יש להם גם פנסיה תקציבית). כיצד אוניברסיטאות, היושבות על הקרקע היקרה במדינה, המקושרות לתורמים אדירים נכנסות לגרעון? האם בגלל שחיקה בשכ"ל, שבסה"כ מהווה 20% מתקציבן? ברור שלא.
אני לא רוצה להמשיך ולמרוח את הדף במספרים, על תת הביצוע התקציבי של המדינה, על העודפים בתקציב המדינה ועל ההשקעה המדינתית הנמוכה בסטודנט ישראלי, אבל במידת הצורך אין בעיה לבצע השוואה בין אוניברסיטאות בישראל לאלו באירופה ובארה"ב (ולא, הרווארד וייל אינן ארה"ב, אלא האוניברסיאטות הציבוריות המצוינות שקיימות שם) ולהראות ששכר הלימוד הוא אפילו לא קצה הבעיה, כך שהעלאתו גם לא תהיה פסיק מהפתרון.
פרופ' זלצברגר, העלאת שכר הלימוד, גם אם ניתן לייצר מודל מימוני טוב לכך, היא עצימת עיניים והתעלמות מהבעיה האמיתית, וכמו שוינוגרד אמר, עצימת עיניים סופה בפיצוץ בפנים. אני קורא לחברי הפקולטה למשפטים לשבור את שתיקתם הרועמת. אינני מצפה ממישהו מכם להצטרף לשביתה, אבל מינימום של הבעת סולידריות, במקום האיומים על ביטול הסמסטר והענשת תלמידים.
סטודנט שכבר לא יודע.
כבוד הדיקן,
ב"דבר הדיקן" שפרסמת היום אתה מבשר על החלטה לחידוש השיעורים, ומוסיף כי החלטה זו לא נועדה לפגוע בשביתה או לשבור אותה.
אולם, לא ברור לי במה שונה הדבר מהצהרת ור"ה, חוץ מרוח הניסוח, הלכאורה בעד הסטודנטים. ור"ה טוענים שיתנו הקלות לסטודנטים שיבואו לשיעורים, אתה מנחה לא להטיל סנקציות על סטודנטים שיבחרו שלא להגיע. כך או כך, הסדר שלילי או חיובי, התוצאה זהה: נוצרת הבדלה בין סטודנטים שיגיעו ללימודים לבין כאלה שלא ישברו שביתה. גם הצהרתך, חוששני, מטרתה להביא לסיום השביתה.
אני מפנה אותך לדברי ארגוני הסגל האקדמי הזוטר ולדברי יו"ר הסגל הבכיר באוני' ת"א:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3395663,00.html
אם המרצים תומכים בשביתה, ומזדעזעים מהצהרות ור"ה, מדוע שלא יצטרפו לשביתה? הרי מדובר על עתיד ההשכלה הגבוהה, על איכותה בין השאר. מדוע שלא תחזקו את ידינו באופן זה? הרי יקשה על ור"ה להטיל סנקציות על סטודנט שישבות אם גם מרציו שובתים. שביתה מצד כל הגופים הרלוונטיים באוניברסיטה, מלבד ור"ה, תבהיר אולי עד כמה המצב אכן חמור כפי שאתה מתאר במאמרך זה.
וגם אם לא, לפחות, בבקשה, אל תחבלו במאבק שכפי שמשתמע מדבריך מוצדק לטעמך. הצהרתך, עם כל הרצון הטוב המובע בה, פוגעת בשביתה.
ראשית, הערה לאנונימוס :
כל טענותיך לגבי ההתנהלות הכספית של האוניברסיטאות יכולות להתברר
כנכונות אבל : נראה דורש נאה מקיים.
אני לא בטוח שהיית מעוניין כי יבדקו את ההתנהלות הכספית של מרבית הסטודנטים כיוון שהממצאים עלולים להיות מאד לא נעימים ולא מחמיאים לנו
סדרי העדיפויות של רבים מאיתנו, וגם אני חוטא בכך, אינם תמיד רציונאליים בהכרח. אני לא בטוח שכלל תושבי המדינה צריכים לממן את שכר הלימוד שלנו בזמן שרבים מאיתנו מבזבזים כספים כל כך רבים על טיולים בחו"ל לאחר הצבא, אלפי שקלים על ג'ינסים ומותגים, מאות שקלים בכל בילוי ויציאה על בירות , אחזקת רכבים
פרטיים במקום שימוש בתחבורה ציבורית
וכד'.
עניין של סדרי עדיפויות.
פרופ' זלצברגר, מבחינה צרכנית העלת הצעה כי כל אחד ישלם על פי הנאתו מן המוצר אשר צרך. אני לא בטוח שניתן למדוד הנאה רק מבחינת השורה התחתונה בתלוש השכר. בהחלט ייתכן כי אותו עורך דין ישתכר סכום גדול בהרבה מן עמיתו מתחום מדעי החברה אולם הנאתו הכוללת תהיינה פחותה בהרבה.
מעבר לכך השיטה עצמה אינה רעה ואף סבירה בהחלט.
אבל זהו רק פלסתר. אין בה התייחסות לבעייה האמיתית של החברה הישראלית : שחיקה, יש שיאמרו לא חוקתית, במדיניות מדינת הרווחה של מדינת ישראל ואובדן הסולידריות החברתית.
מדוע אינך קם נגד תופעה זו פרופ' זלצברגר ? האם אתה מחכה לראות מה יעלה בגורל תנאיהם שלך ושל עמיתך להוראה בטרם תפצה פיך?
מדוע אני וכלל חברי ללימודים צריכים לשלם בגין החלטתן של הממשלות להעביר שמונים אחוזים מכספי הציבור לידיהם של דנקנרים, פישמנים עופרים וכאלה?
פרופ' זלצברגר,
אם אני מאבחן נכון את הרעש שאני שומע כרגע זהו ה"קליק" שמשמיע שבר האמון של הסטודנטים במרצים שלהם. זהו הרגע שממנו ואילך יהיה קשה לי להסתכל למרציי האהודים בעיניים, לאחר שאני יודע כי אינם מפגינים סולידריות עם השביתה הזו שהיא בסך הכל גם למענם כאנשי אקדמיה.
וסליחה עם מי ממרציי שדווקא תומך בנו, ומתנגד לדעת הדיקן. כל עוד לא הושמע קול המתבטא כנגד החלטת הדיקן מהיום, מתפרש הדבר בעיניי כאילו זוהי דעת המרצים כולם.
ארגון הסגל הבכיר של אוני' ת"א הודיע היום כי הוא תומך במאבק, ולא יפעל לפי החלטת ור"ה (וזו המשמעות האופרטיבית של הצהרתך, כניעה לדרישת ור"ה). אני מצפה כי כך ינהגו גם המרצים באוניברסיטת חיפה, ולא יחשבו רק על חופשת הקיץ העתידית שלהם.
(ואגב, מרצים מן הסגל הזוטר אמורים ללמד? כי הארגון שלהם הכריז כי אין בכוונתם ללמד.)
"כמו תוספת מס על מי שקיבל מהמדינה יותר מאחרים יהיה ניתן להפעיל הקלות מס למי שתרם למדינה (למשל בשירות צבאי) יותר מאחרים."
היזהר לך פרופ' זלצברגר, פן תעיר את הדרקון המנמנם, ותיגרר ברחבי חוצות כאשר שלט "גזען" משתלשל מצווארך. אני מציע לך לחזור בך מהצהרתך אשר עלולה לפגוע בנימי רגשותיהם של חלקים נרחבים מציבור המרצים בפקולטה בטרם יוגש בג"ץ גם כנגדך.
אנונימוס האחרון - אני מסכים עם כל מילה. לרגע חשתי בושה על כך שחמק מעיני המשפט האמור.
פרופ' זלצברג,
אכן, הצעה מעניינת.
אם כי לא ברור אם ההחזר יהיה בכל מקרה עד לסכום ההלואה (ואז כולם משלמים בסוף את אותו הסכום), או במשך 10-15 שנים באחוז מהמשכורת (ואז העו"ד המצליח ישלם יותר מסכום הקרן).
אם כל אחד יהיה מחוייב בסופו של דבר להחזיר את ההלואה (וההתחשבות בהשתכרות היא רק בפריסה) - מי יסכים לסיים את לימודיו עם חוב בגובה משכנתא שרובץ על צוארו? כבר היום יש הלוואות, ומי שמצבו הסוציו-אקונומי נמוך נמנע מהם מחשש שלא יוכל להחזירן.
אם כל אחד יחויב להחזיר לפי הכנסתו - מדוע לא להעלות את שיעור המס השולי על בעלי הכנסות גבוהות?
(כן, גם החקלאי מהנגב שמצחיל להויח הרבה ישלם יותר מס. אבל כמו שעורך הדין קיבל משאבים בדמות השכלה ומשלם עליהם, כך החקלאי קיבל כבישים ומים מסובסדים וכו'...)
מניין ההנחה שרק העלאת שכר הלימוד יכולה לפתור את הבעיות הכלכליות של האוניברסטאות? ביגה שוחט בשבתו כצר אוצר התחייב בפני ועדת וינוגרד, שהאוצר ישלם את ירידת הכנסות האוניברסיטאות כתוצאה מהורדת שכר הלימוד, ונתוני העודפים בקופת האוצר בשנה הקודמת ובשליש הראשון של 2007 ידועים (12 מיליארד ש"ח למרות המלחמה ב- 2006, 7.1 מיליארד ש"ח לשליש זה).
עמי,
סטודנט.
פרופ' זלצברגר שלום,
קראתי בעיון רב את הפוסט שלך.
לצערי לא הצלחתי לראות את הקשר בין
משפט הפתיחה שלך לפוסט עצמו. "ממשלת נתניהו-לבני"? מלפני חמש שנים? האמנם? לפני 5 שנים, היתה זו ממשלת שרון הראשונה ששלטה בכיפה, נתניהו כלל לא היה חבר ממשלה, הוא הצטרף אליה רק בסופה וכשר חוץ בכלל לתקופה של מספר חודשים. לבני, למותר לציין כלל לא היתה שרה אז. גם לאחר שמונתה לשרה ב2003, היתה היא שרת הקליטה. אגב, ורצוי להזכיר זאת, בתקופת נתניהו כשר אוצר עדיין המשיך שכ"ל לרדת בהתאם להמלצות וועדת וינוגרד. אמנם טענה פופולארית היא להאשים את נתניהו בכל חולי החברה בישראל, אך לולא נתניהו לא יכלה ישראל להגיע לאותו מצב כלכלי מצויין אותו פרופ' זלצברגר מתאר כיום, אותו מצב שיכול לאפשר למדינה לתת הלוואות לסטודנטים על מנת לממן את שכה"ל -אגב, פתרון שאני מסכים לו וחושב שהוא ראוי.
זו פשוט טעות סופר כמדומני.
צ"ל נתניהו-לבנת (שרת החינוך לשעבר).
שלום
ברצוני לידע אתכם שבאוסטרליה יש מערכת המאפשרת הלוואה ממשלתית לסטודנטים כפי שעלי זלצלברגר הציע. אני מניח שבעוד ארצות יש מנגנונים כאלו.
הנה הקישור לפרטים
http://www.ato.gov.au/individuals/content.asp?doc=/content/44761.htm&pc=001/002/008/013/001&mnu=998&mfp=&st=&cy=1
בברכה
יחיעם מרכס
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>