תג

יום רביעי, אפריל 25

כנסו כנסו, אני טוקבק אנונימי

כנסו, כנסו, אני טוקבק אנונימי

מיכאל בירנהק

גולש מכובד, רוני, הכי טוב, אודי, שאול, גב' ברוניה מנתניה, אלמוני, רפי מטורפי, ואפילו בוראט הם חלק מהמגיבים האנונימיים לדיווח ב Ynet על פסק הדין החדש שניתן השבוע על ידי השופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה, בתביעה של רמי מור נגד Ynet ונגד 013 ברק. השופט קבע עקרונות חדשים לחשיפת שמותיהם של גולשים במסגרת תביעה אזרחית. פסק הדין משנה את העיקרון שנקבע בפסק הדין המרכזי הקודם בפרשה, שניתן בפברואר 2006 על ידי השופטת מיכל אגמון-גונן, אז בבית משפט השלום בירושלים (השופטת קודמה בשבוע שעבר לבית המשפט המחוזי), בעניין פלונית נגד בזק בינלאומי. מאחר שפסק הדין החדש ניתן בערכאה גבוהה יותר, הוא מחייב את בתי משפט השלום, כל עוד בית המשפט העליון או המחוקק לא אמרו את דברם בסוגיה. פסק הדין קובע מבחן מהותי – מתי יש לחשוף את הגולשים ומתי לא – ובכך הוריד את הרף לעומת הילכת פלונית, אבל, מצד שני, השופט העלה את הרף חזרה על-ידי קביעת שורת ערובות פרוצדוראליות חשובות שנועדו לסכל תביעות-סרק. התוצאה: אפשר ומותר להיות טוקבקיסט אנונימי, אבל מי שמתכוון לנצל את האנונימיות לרעה, שיחשוב פעמיים.

התביעה וההכרעה
פסק הדין מאחד שתי תביעות של רמי מור, המוגדר בהחלטה כמטפל אלטרנטיבי. הוא כנראה אדם שנוי במחלוקת, ובכתבות שהתפרסמו עליו היו מי שלא אהבו אותו (ואולי זה אותו אחד?), וחיוו את דעתם בטוקבקים. מור רצה לתבוע, רק שקצת קשה לתבוע את "איילת", או את "מישהי", וקצת יותר קשה לזכות בפיצוי בתביעה כזו. מור, כמו רבים אחרים, מבקש לממש זכות לגיטימית לתבוע את מי שגרם לו עוול, בדמות הוצאת לשון הרע. עצם הגשת התביעה אינה מבטיחה זכייה במשפט, ולא כל מה שנראה כמו השמצה בעיני התובע הוא אכן "לשון הרע" במובן המשפטי. אבל לתבוע מותר. כשלב מקדים לתביעה, יש לדעת את מי לתבוע. ההחלטה של השופט עמית דנה בבקשה מקדמית כזו: לחשוף את שם הגולשים האנונימיים שהשמיצו את מור. מבחינה טכנית, החשיפה אפשרית על ידי איתור כתובת ה IP של המגיב המשמיץ, כתובת שידועה לאתר בו נכתבה התגובה מעצם התקשורת בין המחשבים. במקרה הזה, בין הטוקבקיסט לבין האתר בו התבטא (Ynet בתביעה הראשונה ואתר דוקטורס בתביעה השנייה). השלב הבא הוא לפענח את הכתובת, פעולה פשוטה, למשל כאן, שגילתה למור שהמשמיצים (במקרה דוקטורס) הם לקוחות של 013 ברק. ברק סירבה לחשוף את שמות המגיבים, ו-Ynet סירבה לגלות אפילו את כתובת ה-IP של המגיבים. ומכאן הפנייה לבית המשפט.

בסופו של ההליך הנוכחי, קבע השופט שההשמצות שנכתבו ב Ynet אינן מגיעות לכדי לשון הרע, ואילו במקרה השני, קבע שהיה מורה על חשיפת הזהות של הגולשים, אבל מאחר שקבע הלכה משפטית חדשה, הוא אינו מחיל אותה על המקרה הנוכחי. הקביעה האחרונה אינה נטולת קשיים, אבל אני סבור שהיא נכונה: לא ראוי להחיל כלל משפטי חדש באופן רטרואקטיבי, ואין מדובר רק בכלל דיוני. הכלל עוסק בהיבט טכני לכאורה, אבל הוא כל כולו עוסק בשיקולים מהותיים. כך או כך, בשני המקרים, הגולשים נשארים אנונימיים, לפחות עד שבית המשפט העליון יאמר את דברו, אם ידון בסכסוך.

השיקולים
ההכרעה בסוגיה מעוררת שיקולים כבדי משקל, ומאלצת את בית המשפט לעסוק בשאלה מורכבת: עיצוב כללים משפטיים בסביבה טכנולוגית דינאמית, בעלת מאפיינים ייחודיים. העיסוק מפתה, אבל פסק הדין זהיר ומנסה לאזן בין כל השיקולים. מצד אחד, זכותו הלגיטימית של אדם לשמו הטוב, וזכות התביעה שנלווית לכך כדי לאכוף את הזכות במקרה שנפגעה. מצד שני, זכותם של הגולשים להישאר אנונימיים. האנונימיות אינה מובנת מאליה. היא אינה מעוגנת במפורש באף חוק, אם כי נזכרת בעקיפין בתזכיר חוק מסחר אלקטרוני שפרסם משרד המשפטים לפני כשנתיים, כלומר טיוטה להצעת חוק, ומאז לא התקדם הטיפול בהצעה. הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון מציעה לקבוע את ההיפך, ופוגעת בפרטיות ובחופש הביטוי במידה שעולה על הנדרש. ראוי לעגן את האנונימיות כזכות יסוד הן בגדר חופש הביטוי והן – וכאן ראוי היה לעגן את הדברים בצורה מפורשת עוד יותר – בזכות היסוד החוקתית לפרטיות.

האנונימיות
לאנונימיות יש מחיר: יש מי שמנצלים אותה לרעה. אבל יש לה יתרונות עצומים. היא מאפשרת למי שחושש להתבטא – לומר את אשר על ליבו, לטובתו ולטובת כולנו. למשל, העובד שמבקש לחשוף שחיתות של המעסיק. האנונימיות מאפשרת לאנשים להשתתף בשיח הציבורי מאחורי מסך: לא משנה מה גילך, מהיכן את, מה עיסוקך, הרקע החברתי, כלכלי, דתי, לאומי או כל נתון אחר. העמדה נבחנת לגופה, ולא לגוף הדובר/ת. האנונימיות מאפשרת לשים מסיכה ולהביע עמדה חריגה בסביבה בה נמצא הדובר. למשל סטודנט שרוצה להתבטא דווקא נגד שביתת הסטודנטים, אבל חושש מתגובת חבריו השובתים, או אישה חרדית שרוצה למחות על מעמדן של נשים בחברה החרדית.

המבחן המשפטי לחשיפה
בפרשת פלונית, קבעה השופטת אגמון-גונן רף גבוה: כאשר מדובר בתביעה אזרחית, כלומר בין אדם לחברו ולא תביעה שהמדינה מעורבת בה, צריך הצד המבקש לחשוף את הזהות לשכנע את בית המשפט שהדברים שנאמרו הם עד כדי כך חמורים, שהם מהווים עבירה פלילית. למרות הרף הגבוה, דווקא באותו מקרה נקבע שצריך לחשוף את שם הגולשים. הפעם, השופט עמית מוריד את הרף. הוא קובע שורת מבחנים, כללי אצבע לבדיקה: התביעה צריכה להיות מוגשת בתום לב. התובע צריך להראות שסיכויים לזכות בתביעה גבוהים. עוצמת הביטוי משנה. זהות התובע – אם הוא איש ציבור – משנה. ההקשר משנה – ביטוי משמיץ בפורום שקללות מקובלות בו אינו כה חמור מאותו ביטוי בפורום מהוגן ומנומס, ואם כתבתם בשגיעות כטיב, בית המשפט ייחס לכך פחות משקל מאשר להשמצה רהוטה. המבחן האחרון אומנם לא משכנע במיוחד, אבל הצירוף משאיר שיקול דעת רחב לבית המשפט וגמישות שמאפשרים התייחסות לנסיבות כל מקרה ומקרה. הצד השני של גמישות הוא אי-ודאות לגולשים. החשש הוא שהגמישות תגרור אפקט מצנן: גולשים יימנעו מביטוי לגיטימי מחשש שיימצאו את עצמם מסובכים בתביעות.

אבל, בית המשפט הוסיף שורה של ערובות פרוצדוראליות, כלומר דרישות טכניות של סדרי דין, שיש להן מטרה מהותית, והיא לוודא שהתובע לא מבקש לחשוף את שם הגולשים האנונימיים משיקולים זרים. החשש כאן הוא שיהיו תובעים שיבקשו את חשיפת הזהות של הגולשים רק כדי לדעת במי מדובר, וכדי להתנכל להם, ולא כדי לממש את זכותם ולתבוע אותם. למשל, מעסיק שחושד שתגובה ארסית כנגדו באה מעובד שלו, או מרצה שחושדת שהתגובה העוינת היא של סטודנט מתוסכל. חשיפת הזהות תפגע בפרטיות הגולשים ובחופש הביטוי בכלל.

הדרישות הטכניות נועדו להבטיח שזה לא יקרה. דווקא כאן, החידוש בפסק הדין משמעותי יותר בעיניי. בית המשפט צריך להשתכנע שהתובע מיצה את האפשרויות לגלות לבד מי המשמיץ, באופן חוקי כמובן. התובע צריך לפרסם את בקשתו בפורום שבו מדובר ולפנות לגולש. אבל, חשוב מזה: את הבקשה לחשיפת זהות צריך ללוות בהגשת התביעה העיקרית. בנוסף, חשיפת הזהות תיעשה בשלבים. תחילה, הפרטים יימסרו לבית המשפט בלבד. בית המשפט יתווך בין התובע לנתבע: אם לנתבע יהיה הסבר משכנע, הוא יישאר אנונימי. ועוד מחסום משמעותי: העלויות של התהליך כולו ישולמו על ידי התובע.

אני סבור שדווקא החסמים הפרוצדוראליים יסננו טוב יותר בין תובעי-סרק לבין תובעי-אמת. העלויות יגרמו להם לכלכל את צעדיהם מראש, להעריך את סיכוייהם, ולצמצם את התביעות המיותרות. אבל, גם הגולשים צריכים להיזהר: מי שגולשת בשתיים בלילה מהמחשב האישי שלה, בבית, ומסתתרת מאחורי הכינוי "נינט", צריכה לדעת שהיא לא שולטתתתת, וקל מאוד לחשוף אותה. האנונימיות היא במידה רבה אשליה.

סינון טוקבקים
עוד נקודה חשובה כאן. הגולשים אינם לבד. הביטוי שלהם נעשה באמצעות גורם ביניים – האתר, הבלוג, מערכת הפורום. במקרים מסוימים, גם האתרים עלולים לשאת באחריות לביטויים פוגעניים. כדי להגן על עצמם, הם נוקטים דרכים שונות, למשל סינון תגובות מראש או מחיקתן בדיעבד, אם מתקבלת תלונה. היקף הסינון שונה מאתר לאתר, אבל מגיע לעשרות אחוזים. האתרים מסתפקים בהערות כלליות, כמו ההצהרה של הארץ, שלפיה מותר להארץ להעביר את פרטי הגולש שהפר את ההצהרה לידי מי שנפגע, או ההערה הכללית של Ynet, שלפיה "אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר את תנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב", שמפנה לתנאי השימוש, שם מסבירים בקווים כלליים את השיקולים במחיקת (או סינון) תכנים של גולשים, כלומר טוקבקים. כדי לצמצם את הפגיעה בחופש הביטוי הקווים האלה צריכים להיות בהירים יותר ושקופים יותר. כדי לצמצם את הפגיעה באנונימיות, הגולשים צריכים להיזהר יותר.

12 תגובות:

Blogger אלון25 כתב/ה:

ראשית, לא ברורה לי טענתו של השופט בנוגע לפגיעה בחופש הביטוי של שאר המשתמשים באינטרט. מי שרוצה להגיד משהו - ימצא את הדרך. לכל היותר ייעדן את דבריו, יקפיד על דיוק בעובדות, יטען טיעונים לגופו של עניין ויימנע משימוש בשפה פוגענית ללא צורך. אני לא בטוח שאלה השלכות רעות כל כך.
שנית, לטעמי הגבלת "חופש הביטוי" באינטרנט ראויה שתהיה גבוהה הרבה יותר מאשר נקבע בחוקי איסור לשון הרע הקיימים.

ראשית אפשרות גילוי התגובות הפוגעניות היא מוגבלת ביותר. בין אלפי אתרים המתעדכנים מדי כמה שניות יהיו תמיד תגובות ש"יזלגו" מעין הנפגע
שנית, חוסר האפשרות לקיים עימות מאוזן לנוכח האנונימיות
שלישית, כשלים פרוצדורליים ומהותיים באכיפת החוקים הקיימים
רביעית, האופי המתלהם/פוגעני של מרבית התגובות
חמישית, האפשרות בידי מפעילי האתרים לסנן ולכוון את פרסום התגובות לפי רצונם

ד"ר בירנהק, ציינת שהצד השני של גמישות הוא אי וודאות לגולשים.
הצד השני של הצד השני הוא אי הוודאות בקרב שאר הגולשים לגבי הנכתב עליהם.
לדעתי, אצבע קצת פחות קלה על המקלדת היא לא מחיר בלתי סביר עבור הוודאות (היחסית כמובן)
כי שמנו הטוב אינו נפגע לעיני כל ללא ידיעתנו וללא אפשרות תגובה מאיתנו

26/4/07 02:18  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ד"ר בירנהק - הערה דווקא לגבי החלת הלכה חדשה: אני לא מסכים עם הגישה שאין להחיל הלכה חדשה על המקרה בו נקבעה.

ראשית, גישה כזו מנטרלת את התמריץ לתובע המבקש לשנות הלכה, ולמעשה תמריץ שלילי (בשל העלויות הכרוכות בתביעה). כלומר, לפי גישה זו יהיה קשה הרבה יותר לפתח את המשפט (למשל, איפה היינו בתחום של הפקעת קרקעות עם משפחת קרסיק הייתה יודעת שאין לה סיכוי לקבל חזרה את הקרקע?)

שנית, וזהו כבר עניין "תורת משפטי" - בהנחה שהשופטים אינם ממציאים את המשפט, הרי שאי החלת הלכה חדשה כמוה כהנצחת הטעות. כלומר, אם הלכה חדשה כלשהי היא נכונה וצודקת, הרי שאי החלתה מנוגדת לכל כלל צדק.

אני מוכן לקבל שאין להחיל הלכות חדשות רק במקרים מיוחדים, בדגש על הלכות בתחום הפלילי שהן לרעת הנאשם. לגבי תביעות אזרחיות - אין לכך מקום.

(-) סטודנט ששומר על אנונימיות בשביל הספורט.

26/4/07 10:12  
Anonymous נעמה כתב/ה:

מיכאל, לגבי הנקודה האחרונה של אחריות האתרים עצמם: הדעה שאני מכירה היא דווקא שסינון תגובות מראש מגביר את האחריות המשפטית שלהם, מפני שעל פי הפסיקה (בורוכוב נ' פרן) צריכים להתקיים שלושה תנאים לאחריות כזאת: (1) לספק נמסרה הודעה על הפגיעה לכאורה (2) הפגיעה ברורה וגלויה (3) לספק היכולת הטכנית להסיר את ההודעה הפוגענית. [ככל הידוע לי התנאים האלו חלים גם על אתרים כספקי שירותים ותוכן ולא רק על ספקים במובן הטכני הצר; תקן אותי אם אני טועה]. עו"ד רביה טוען כי המצב הזה יוצר תמריץ שלילי לניטור שכן דווקא מבחינה משפטית עדיף לי - כאתר - לא לנטר, למרות שזה מגביר את הסיכויים לתוכן נחות ומעוול.
האם יש שינוי גם בנקודה הזאת, מבחינת אחריות האתרים עצמם, או שנשארנו עם הדילמה?

26/4/07 22:43  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

ראישת, תיקון קטן (תודה לאילן): פסק דין של בית משפט מחוזי מנחה בתי משפט נמוכים, לאו דווקא מחייב אותם.

אלון: אני מוכן להסכים ששיח מנומס עדיף משיח של צעקות. השאלה היא אם נשיג את זה על ידי כלל משפטי (פסיקתי, במקרה הזה), או שעדיף להשאיר את זה לשוק (שוק הדעות, במקרה הזה), ומה המחיר של רגולציה מהסוג הזה.

אנונימוס: אכן, אי החלת הפסיקה בנסיבות המקרה אינה טריוויאלית. בד"כ יש להימנע מתחולה רטרואקטיבית כאשר מדובר באחריות פלילית, או במקרה שמשפיע על המדינה ועדיף להסדירו בחוק, כמו עניין גיוס בני הישיבות. אי ההחלה בהקשר המשפט האזרחי אינה כה פשוטה, אבל אפשר להצדיקה בעיניי, בגלל הפגיעה בחופש הביטוי ובזכות לפרטיות, שתיהן זכויות יסוד חוקתיות (גם חופש הביטוי, על אף שהזכות אינה מנויה במפורש). הפגיעה בזכויות קשה יותר כאשר לא הייתה אזהרה מוקדמת לגבי הפגיעה הצפויה, וכאן, אפילו יותר, שכן האיתות המשפטי היה הפוך. הרי יש להניח שלפי פסק דין פלונית, הביטויים כאן לא היו גוררים חשיפת של המגיבים.

נעמה: סינון מוקדם אכן מגביר את האחריות, ואת צודקת בתיאור הכלל המשפטי שהוצע בעניין בורוכוב. (ראי גם את עניין סודרי של השופטת רות רונן). לפי בורוכוב, עדיף לאתר לא לעשות כלום, ולהמתין לדרישות הסרה. אבל, מסתבר שלאתרים יש עוד שיקולים. למשל, חלקם מבקש לשמור על דיון ענייני, כלומר מבחן של רלוונטיות התגובות לנושא. חלקם מבקש לשמור על נימוס בסיסי וכו'. אלה מבין הספקים (כולל ספקי פלטפורמה לביטוי) שיכולים טכנית וכלכלית לעמוד בסינון מוקדם - עושים זאת YNET למשל.

בפוסט הערתי על נושא אחריות הספקים, מאחר שבעיניי זו מערכת פוליטית-משפטית של כלים שלובים: "המערכת" מרגישה צורך עז בהטלת אחריות. הקלה בחוליה אחת של "שרשרת הביטוי" (ביטוי שמבוסס על "שרשרת הפורנוגרפיה שהצעתי במאמר עם ג'ייקוב רובוטום) תגרור הגבת הלחץ על חוליה אחרת, והחוליה שנמצאת ממילא מתחת לפנס היא הספקים.

תודה לכולם, כמו תמיד, למדתי כמה דברים מהדיון.

27/4/07 12:35  
Anonymous דב כתב/ה:

לדעתי מדובר בהחלטה שעדיף היה אילו לא הייתה באה לעולם.

קראתי את ההחלטה מתחילתה ועד סופה: מבחינת ניתוח משפטי מדובר בהחלטה טובה. אולם היא נכשלת מבחינת הניתוח הטכנולוגי שבה.

בית המשפט לא נתן דעתו לכך שניתן להוריד מהאינטרנט, בחינם, תוכנת אנונימוס אשר מסתירה את כתובת האי.פי של הגולש. ובדרך זאת ניתן לרוקן מתוכן את החלטת בית המשפט ולשים אותה ללעג.

הבעיה הגדולה יותר נעוצה בכך שתוכנת האנונימוס הנ"ל מוכרת רק לאריסטוקרטיה של רשת האינטרנט אשר נהנית באמצעותה מחופש ביטוי אנונימי בלתי מוגבל.

מצד שני אנשים הסובלים מפער דיגיטלי ואינם מכירים את התוכנה הנ"ל, יאלצו לצמצם את חופש הביטוי שלהם מחשש ליפול ברשתה של ההחלטה הנ"ל.

התוצאה למעשה היא פגיעה בעיקרון השוויון. ההחלטה תפגע רק בחופש הביטוי של החלשים טכנולוגית. ועלולות להיות לכך השלכות רבות: פוליטיות, מסחריות, אקדמאיות ועוד.

27/4/07 13:36  
Anonymous ריצ'ארד כתב/ה:

הטענה של דב מעניינת, אבל לא משכנעת. דב צודק בעניין העובדה שלקבוצה קטנה יש דרך לעקוף את המנגנון ולהסתיר את הזהות, ואילו ההמונים יסבלו. אבל כמה מהמתוחכמים הם פושעים? וכמה מהחלשים (או מוחלשים) דיגיטלית מתכננים לנצל את האנונימיות לרעה?

27/4/07 16:21  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

רק הבהרה טכנית קלה: לא הייתה למור שום דרך לגלות באמצעות כלים פשוטים הזמינים ברשת מה מספר האיי.פי של המשמיצים. המידע הזה ידוע אך ורק לשניים - לאתר עצמו (ספק השירות) ולבעל השרת שעליו מאוחסן האתר.

מכאן נגזרת גם התייחסות משפטית שונה, שלצערי לא באה לידי ביטוי בבתי המשפט. כאשר אתר ווינט מעביר למאן דהו שאת ההודעה המשמיצה כתב איי.פי מסויים, יש כאן צעד לקראת חשיפת המשמיץ, אך זהו צעד קטן בלבד. את הקישור בין המשמיץ לבין איי.פי מסויים יכולה לעשות רק ספקית האינטרנט של הגולש המשמיץ.

28/4/07 08:24  
Anonymous רומן_קרופניק_רח_כרמי_9_חיפה כתב/ה:

בפסק הדין אומר השופט: "אותיר בצריך עיון, אם יש לדרוש מהתובע כי קודם לתביעה יפנה אל הכותב האלמוני בדרישה כי יחזור בו מהביטוי הפוגע ואם תנאי להגשת התביעה הוא התעלמות או סירוב להתנצל תוך זמן סביר". מוסיף השופט ואומר: "נוכח ייחודה של רשת האינטרנט, ייתכן שיש מקום לשקול דרישת התנצלות כתנאי מקדים להגשת בקשה לחשיפת זהותו של הנתבע".

אני מציע להכניס לשיח שחקן חדש שעד כה ישב על הספסל. השחקן הוא פרקטיקת יישוב סכסוכים אלטרנטיבי אשר בהיותה ממומשת אונליין זכתה לכינוי
יישוב סכסוכים מקוון (ODR).

פרקטיקה זו מאפשרת כלים לפתרון סכסוכים ללא פנייה לבית משפט.

בואו נדמיין את התרחיש הפנטסטי הבא: פלונית משמיצה אותי באתר "הארץ". בדרך כלשהי אני מגלה את כתובת ה-איי.פי שלה ובעזרתה אני מגלה תוך שניות כי היא גולשת דרך ספקית האינטרנט ברק. השלב הבא הוא פנייה לברק באמצעות מנגנון אשר כל ספקיות האינטרנט מאפשרות. המנגנון הינו מערכת אוטומטית (תוכנה מבוססת רשת) אשר מאפשרת לשלוח תלונות מסוג זה והן מטופלות באופן מיידי. התוכנה מבצעת חיתוך של המידע במאגר הנתונים של הספקית ברק ומגיעה למסקנה שאת ההשמצה כתב אלמוני שהתחזה לבחורה, והוא מנוי של ברק.

בשלב הבא שולחת המערכת לעובד האחראי על התחום הודעה ובה כל המידע. העובד מאשר את ההודעה והמערכת שולחת למשמיץ מייל המבשר לו על התלונה העומדת כנגדו (כזכור - בתי המשפט עדיין לא בתמונה). אותו משמיץ יכול לבחור - להתנצל, להסביר, להתכחש... כל דבר. את התגובה הוא מחזיר גם כן באמצעות אותה מערכת ובסוף התהליך הזה אני מקבל את תשובתו של המשמיץ.

האם זה לא מדהים? יצרתי קשר עם האדם אשר הוציא עלי לשון הרע והבהרתי לו כי פגע בי. עשיתי זאת מבלי שאני יודע מה זהותו כשבמשימה זו עוזרים לי כלים אוטומטיים שמאפשרים יישוב סכסוכים אלטרנטיבי אונליין.

אם נניח שכל מה שרציתי זו התנצלות אונליין וזו אכן התרחשה, אז לא אטרח לפנות לבתי המשפט. את מבוקשי קיבלתי.

הסיפור הדימיוני שלעיל הינו במרחק נגיעה מאיתנו. ברחבי העולם נכנסות פרקטיקות של יישוב סכסוכים מקוון לפעולה בתחומי חיים רבים. גם האיחוד האירופי הבין את החשיבות ובפרק 17 לדירקטיבה בעניין המסחר האלקטרוני הנחה מפורשות שסכסוכים יידונו קודם כל באמצעות כלים אלטרנטיביים מחוץ לבתי המשפט.

לסיכום אומר שאני רואה את ההערה של השופט כמשהו שהוא מעבר להערת אגב אלא הבנה עמוקה של הקשיים שמציב בפנינו השיח המקוון, ומעבר לכך, ההבנה כי ייתכן שבתי המשפט אינם המקומות הטובים ביותר לפתרון סכסוכים מהסוג שפרשת מור ופרשות דומות מציבות בפנינו.

האם יהיו ספקיות אינטרנט אשר ירימו את הכפפה הזו ויבצעו הסדרה פרטית לתחום זה?

28/4/07 09:04  
Anonymous דב כתב/ה:

היי ריצ'ארד...

אני מוחה על השימוש במילה "פושעים". ההחלטה שאנו דנים בעניינה היא בתיק אזרחי. כמו כן, אילו היה מדובר בפושעים, לא היה צורך בכל הדיון המשפטי שאנו מנהלים - הרי יש מנגנון אחר שבו המשטרה מבקשת את צו חשיפת הזהות של פושעים באינטרנט.

יתר על כן,

כמי שהתחנך במשפטים לאחר רפורמת חוקי היסוד, אני רואה בעיקרון השוויון ערך מקודש לא פחות מאשר חופש הביטוי.

אשר על כן, לכל הפחות, בהקשר לעיקרון השוויון, בית המשפט היה צריך לערוך ניתוח משפטי לא פחות מלומד מזה שערך בעניין חופש הביטוי. וזה לא משנה כרגע לאילו מסקנות הוא היה מגיע. בעיני: כל עוד הוא לא עשה ניתוח שכזה, ההחלטה שלו לא יכולה להיות טובה ונכונה מבחינה משפטית אקדמית טהורה.

28/4/07 14:48  
Anonymous מוטי ברונשטיין כתב/ה:

דב,

מסכים, ולא מסכים.

למרות שאנו כמשפטנים מתיימרים להמציא כל פעם מחדש את נוסחת הפלא לפתרון כל בעיה, אני מסכים איתך כי כללים/מבחנים/ומדרונים חלקלקים באשר הם יושמו ללעג בעולם המעשה ע"י משתמשים מתחכמים.

עם זאת אני חולק על טענתך בדבר הותרת האנונימיות בידי הגולשים המתוחכמים, היות וכגולש (מאוד) לא מתוחכם שום דבר אינו מונע ממני לפרסם את הגיגיי באמצעות מחשבי האוניברסיטה או כל אינטרנט קפה באשר הוא.

לראייתי, ככלל, הפתרון לתופעה צריך להיות במסגרת חברתית/חינוכית ולא במסגרת המשפטית.

חריג לכלל יימצא כאשר יעלה חשש לפגיעה נזיקית בשמו או במוניטין המסחרי של אדם או חברה, ואז ייתכן ויש מקום לשיקולים משפטיים הנוגעים להסרת הטוקבק (כאשר ברור לכל ההבדל בין הסרת טוקבק לבין חשיפת פרטי הכותב).

בעניין זה מעניין האם מבחינת שיקולי מדיניות ציבורית ניתן יהיה לבקש הסרה של שורת תגובות שאינן חורגות מגבול הסביר (לדוגמה: "האוכל במסעדה האיטלקית חסר כל טעם ומאכזב") כאשר המדובר בטוקבקיסט מתנכל אחד אשר פרסם רשימת תגובות דומות תחת שלל זהויות....

ובהקשר זה, קשה לי שלא להיזכר (ולצרף) את רשימתו האלמותית של רוגל אלפר בדבר הטוקבקיסטים :

http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/496/614.html

29/4/07 22:12  
Anonymous דב כתב/ה:

:-)

היי מוטי: האם לשיטתך יהיה אפשר לבקש הסרה גם כאשר בטוקבק, פורום, או בלוג, איזה גולש אינטרנט אנונימי יישבח ויהלל מישהו לא אנונימי הרבה מעבר לכל פרופורציה הגיונית?

קח לדוגמה את פרטי המקרה בהחלטת בית המשפט המחוזי, בצמוד לפרטי המקרה אך מזוית ראיה אחרת:

יש באינטרנט פורום פעיל כלשהו בענייני בריאות, ולפורום הזה מצטרף אדם אנונימי אשר מזדהה כל פעם בשם אחר, ובמקהלה יחדיו כל האנונימים הנ"ל משבחים ומהללים איזה מטפל אלטרנטיבי שנקרא לו לצורך העניין בשם מור.

יש לי יסוד סביר להניח שחבר בני האדם האנונימיים האלה, הוא לא אחר מאשר מור בעצמו (מבחן האינטרס).

עכשיו... אחרי שמור נכנס לפורום וזיבל אותו באין ספור הודעות כוזבות ומוגזמות יתר על המידה בשבחים ומעשיות אודותיו. פתאום... הכל מתהפך, וכולם קוצפים ויוצאים בגנותן של 2-3 תגובות אנונימיות שתקפו והשמיצו את מור בהגזמה.

אתה מבין? במקום להתעסק בעיקר, כלומר בהרבה, באין ספור ההודעות זבל של מור. כולם מתעסקים בשתי טיפות הזבל שהשמיצו אותו ותרמו, לדעתי, לאיזון נכון יותר של התמונה הכללית אשר מצטיירת בעניינו בפורום הבריאות האמור.

30/4/07 20:04  
Anonymous סוכך כתב/ה:

צודק, לבקשתך בשם בדוי

9/6/07 00:47  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>