תג

יום שני, מרץ 26

על היוזמות החדשות של שר המשפטים הטרי

עלי זלצברגר

הדמוקרטיה הישראלית אינה מובנת מאליה. מומחי מדעי המדינה רואים כחידה איך מדינה ללא חוקה כתובה, במצב חירום תמידי מאז הקמתה, שירשה מערכת שלטון ומשפט קולוניאלית ושהרוב המכריע של האבות המיסדים שלה בא ממדינות ללא מסורת דמוקרטית, הצליחה להקים דמוקרטיה ולשמר אותה במשך 60 שנים. המערכת המשפטית של ישראל ובראשה בית המשפט העליון הם אולי הפתרון לחידה. בעיקר בזכותם יש לנו היום דמוקרטיה בישראל.

על רקע זה יש להביע פליאה על הקלות הבלתי נסבלת בה מציע שר המשפטים הטרי לערוך רפורמות מהותיות כל כך במערכת המשפט. שיטת מינוי השופטים בישראל הנמצאת על מכונה משנת 1953 הינה אחד ההסברים להצלחת המערכת השיפוטית הישראלית, לעובדה שהרשות השופטת מקצועית, נקיה משחיתות, ואחראית לשימור מרכיבים חיוניים של הדמוקרטיה הישראלית. בניגוד לרשויות השלטון האחרות היא משדרת יציבות ואמינות. גם בפרספקטיבה השוואתית יש לנו רשות שופטת מצוינת, אפילו בהשוואה לחלק מהדמוקרטיות הותיקות והמבוססות ביותר. הוועדה למינוי שופטים, בה פועל איזון עדין בין פוליטיקאים למקצועני משפט, היתה בשנים האחרונות מודל חיקוי ושימשה השראה לרפורמות במדינות כמו בריטניה וקנדה. שיטה זו היא נתון קוסטיטוציוני חשוב בחוקה הישראלית. אין לשנות את הרכב הוועדה בהליך חקיקה רגיל על פי גחמה של שר שאך זה עתה נכנס לתפקידו.

אין זה אומר שלא צריך לחתור לשיפור איכות השופטים, לבחינה יותר מדוקדקת של המועמדים (כולל ציוניהם באוניברסיטה ורמת השכלתם - תואר שני או שלישי), אך כאן יש לערוך אבחנות דקות בין שינוי השיטה לךשיפורים במסגרתה.

גם הביקורת השיפוטית על חוקיותם של חוקים הינה חלק מהחוקה המאטריאלית של מדינת ישראל, המלווה אותנו כמעט 40 שנה, מאז 1969. גם זה עניין חוקתי כבד משקל, אותו אין לשנות מהיום למחר בחקיקה רגילה, מבלי שנערך דיון ציבורי ומקצועי מקיף בהצעה החדשה. זהו נושא שצריך לעמוד על סדר יומה של וועדת חוקה חוק ומשפט במסגרת הפרויקט החיוני של השלמת החוקה. שר המשפטים מעוניין להביא לאיזון טוב יותר בין הרשויות, אבל צמצום סמכות בג"צ להחזרת חוקים לכנסת במקום ביטולם יכול להביא בדיוק לתוצאה ההפוכה, בה בג"צ ירסן עצמו פחות בביקורתו. עד היום נהג בג"צ במשנה זהירות וביטל חוקים רק פעמים ספורות. הפחתת סמכותו יכולה להביא לשיחרורו מהמדיניות המאופקת, בדיוק כשם שחוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה הביא בדיוק לתוצאה ההפוכה מזו שהיתה מטרתם של הוגיו. יש לבחון באופן מעמיק אם המודל הקנדי המוצע מתאים לתרבות הפוליטית הישראלית ולמבנה הפרדת הרשויות אצלנו, בו הרשות השופטת היא המאזנת היחדה של הרשות המחוקקת והמבצעת.

במקום לפגוע בעצמאות בית המשפט העליון ובעוצמתו, יש לפעול לשיפור האיכות וההתנהלות של הרשויות האחרות- המחוקקת והמבצעת. הדמוקרטיה הישראלית אינה מובנת מאליה. יש עבוד קשה כדי לשמר אותה והגן עליה מפני כוחות לא מבוטלים המבקשים לכרסם בה..

4 תגובות:

Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אני לא לגמרי מבין את העליהום בעניין שר המשפטים. כמותית, אני שומע, רואה וקורא המון דברים שליליים אודותיו, הרבה יותר מחיוביים. אז בסדר, לכל אחד יש מתנגדים, חריפים יותר או פחות. גם פרופ. פרידמן מיודענו אינו מהנזירים השתקנים. אבל זה נראה מכוער; כל מילה או משפט שיוצאים מפיו של פרופ. פרידמן נתקלים מייד בשקי חול או בממטרי זפת משפטית רותחת. למשל, הראיון עם חשין, אחד מגאוני המשפט שלנו (שאני מאוד מעריך את כישוריו הרטוריים-ליריים). זה היה משפיל, מריח מפטרונאז', ובעיקר רווי אלימות וחוסר סובלנות (כשאני פתחתי פה את הפה הגדול שלי פה בבלוג לפני מס. חודשים נזכרתי מייד בפסק שלו בעניין קידום. מה שנקרא "דו אז איי סיי, נוט אז איי דו"). וזו רק טיפה בים ההשמצות, שלפחות לי, מקורן אינו ברור לחלוטין.

לעניין מינוי שופטים- אני לא כל בטוח; זה נכון, שמערכת המשפט בישראל מתקדמת ובסך הכללי פועלת כראוי. אבל לא בטוח, שאופן מינוי השופטים קשור לכך. האם הרחבת ההרכב ושינוי מסויים שלו יביאו לבחירת שופטים טובים פחות? ואולי להיפך? פרופ. פרידמן מדבר גם על הבאת מומחים למשפט אזרחי ופלילי מהשוק הפרטי. זה לא קורה בערכאות הנמוכות? אולי דווקא מי שבא מעולם הפרקטיקה ה"אזרחית" יודע לשלב טוב יותר בין תיאוריה לפרקטיקה ממי שהתרגל למדיניות ה"צבאית"/ נאמבית לעיתים של הפרקליטות? וממתי פוליטיקה לא היתה חלק מבחירת השופטים? ראינו את זה לאחרונה עם פרופ. גביזון וכהן (אמנם מהאקדמיה, שגם לה מגיע ייצוג ראוי). האם ייצוג רחב יותר, "קשת שיפוטית" ("אג'נדה"?) יפגע בעבודת בית המשפט? זה מזכיר את המחלוקת בדבר "אמת או יציב". האם בהכרח מתקיימת סתירה בין שני הערכים הללו? הדברים רחוקים מלהיות ברורים.

לעניין אמינות, נקיון כפיים ושאר מעלות שצוינו במאמר- נכון חלקית. בצד החיובי אפשר לומר, שבית המשפט נהנה, ולא בכדי, מרמת אמון גבוהה בציבור יחסית לשאר רשויות השלטון. זאת, כמובן, אם משווים אותו לממשלה, לכנסת, למשטרה, לועדות התכנון והבניה.. זו לא חוכמה גדולה, למרות שגם שם יש רבים שעושים מלאכתם נאמנה. לא ברור לי באיזה מודל חיקוי מדובר. ברק? הוא בטח לא חזות הכל, גם אם (רוב הזמן) היה רב-שופטים מבריק.
בצד החיובי פחות, בית המשפט לא לחלוטין נקי מניגודי אינטרסים חריפים, שלפחות מחלקם יכול היה להימנע, מדבר על מינויים פסולים במגזר הציבורי ובמקביל משריין לבניו ולבנותיו (טובים ובחורים ככל שיהיו) את השירות בלשכה הסמוכה, מושך הליכים ברשלנות פושעת, כשאפילו במשרד הפנים למדו לעבוד בזריזות.
בעניין הסחבת- אם משפטי צדק אנחנו מבקשים, צריך פרוצדורה שמיושמת באדיקות ופתרונות חדשים, כי (בעיקר) בערכאות הנמוכות עינוי הדין הוא הגורם מס. אחד לחוסר אמון במערכת המשפט. במשפחה שלי, למשל, ישנם שני תיקים שמחכים להכרעה כבר 7 ו- 5 שנים. לא תיקים מסובכים, וגם אם היו כאלו, אין שום סיבה הגיונית שהטיפול בהם יימשך יותר משנה, נניח. וזה לא מקרה חריג, להיפך, רגיל לחלוטין. ברור לכל, שמרחק הזמן לא עושה טוב. לא שהליכים אזרחיים כאלו הם תמיד פשוטים, אבל במישור הפלילי הדברים חמורים בהרבה. אז כמו שאומרים, אולי לא הרגנו את ישו, אבל בטוח הוצאנו לו את הנשמה לפני כן. יש פה המון מה לשפר.

נכון, חוק עוקף בג"צ הוא לא רעיון כל כך מסעיר, בלשון המעטה. כל עניין ההתגברות הוא רעוע (במקרה הטוב) מלכתחילה. בעניין הזה אני לא יכול להסכים, ולו מפני שעניינים כמו מיטראל (חוק יבוא הבשר) וחוקים או הסדרים מפלים אחרים הם הלחם של זרמים אנטי-דמוקרטיים במדינה הזו, והם נהנים פה מלובי יציב שצריך לסדוק אותו. הצעה כזו אני דוחה על הסף.

לא כל ההצעות שמעלה השר כאלו נפסדות כמו זו האחרונה. במחילה מכבוד הכותב והקוראים, אני סבור, שחלקן אפילו נבון ונדרש. ודאי שלא צריך להיבהל משינויים, מה גם, שכאלו לא קורים בן רגע. אני גם חושב שזה מצויין שהשר הוא פרופ. למשפטים עם המון נסיון וידע.
לפעמים זה נראה ממש כמו חבורה של ברנשים נרפים שנתקבצה לה יחדיו על מנת למנוע מהבוס החדש להפריע לה לשבת על הכורסה ולהשפריץ לנו, הצייתנים שמשתדלים לעשות מה שאומרים לנו, קלישאות על עצמאות ויציבות לתוך העיניים. מזכיר את אותו אחד שרובץ לו בבוץ וטוען שזה אולי מסריח, אבל זה חמים. וייק אפ אנד סמל דה חומוס; לכם זה אולי חם, לנו זה מסריח.

27/3/07 21:48  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

הנחת היסוד של פרופ' זלצברגר היא שבניגוד לרשויות השלטון האחרות, הרשות השופטת משדרת יציבות ואמינות. וגם בפרספקטיבה השוואתית יש לנו רשות שופטת מצוינת.
_______

בכל הכבוד, אני חולק על הנחת היסוד הנ"ל. הרשות השופטת שלנו משדרת סרבול וחוסר צדק. בפרספקטיבה השוואתית יש לנו רשות שופטת שאינה יעילה ולא יתכן שכל תביעה אזרחית או אישום פלילי קטנטנים נמשכים שלוש-ארבע שנים בממוצע.
_______
אני לא רוצה להיכנס לשאלה האם הרפורמה ששר המשפטים מציע היא טובה או רעה. אני רק רוצה להגיד שהמצב של הרשות השופטת שלנו לא כל כך טוב, וכן נדרשת רפורמה כלשהי.
______
כמו כן, השימוש שנעשה בפוסט במילה "גחמה" כלפי ההצעה של שר המשפטים - גורם לי להיות חשדן ולהרהר אולי מעורב בדברים אלמנט אישי או פוליטי.

27/3/07 22:36  
Anonymous IL כתב/ה:

פרופ' זלצברגר.

הבסיס למאמרך נמצא כבר בפסקא הראשונה:
" המערכת המשפטית של ישראל ובראשה בית המשפט העליון [...] בעיקר בזכותם יש לנו היום דמוקרטיה בישראל."

גם אם זה המצב (המצוי), זהו, לעניות דעתי, לא המצב הרצוי.
הדמוקרטיה, הערכים הדמוקרטים, צריכה/ים להשמר על ידי מספר מצטבר של גופים.
הרשות השופטת היא אך חלק מאותו מערך.

מה שקורה בישראל הוא אנומליה קשה בו בעצם בג"ץ מתפקד כמו הורה "מרוסן" (אם להשתמש במונחך) כאומר - 'תנו לילדים(ולענייננו - נציגי הציבור) לשחק, עד רמה מסויימת ואז אני כבר אתערב.'

ואולם אני טוען, חוץ מכך שגישה פטרנליסטית כזאת (שלא לומר over-פטרנליסטית) יסודה היא בטעות. אולי נכון שהיום קורים המון דברים שאנחנו כפרטים לא אוהבים או לא מסכימים או לא... וכו', אבל העניין בדמוקרטיה הוא שלטון הרוב (ואני לא שוכח שיש לאזן עם אינטרס המיעוט) ואכן, בכל זאת, קשה לי להסכים לטענה שיש לראות את בג"ץ כ'מקיים הדמוקרטיה' או 'פקטור בסיס' לשמירה על דמוקרטיה.

העקרון המנחה אותי - פשוט.
הרבה אנשים כיום מרגישים שהמדינה שלהם היא לא שלהם. שהמנהיגים שלהם מנוונים ולא איכפת להם אלא ממניעים צרים במקרה הטוב ומניעים פחות אידאלים במקרה הרע.

אז נשאלת השאלה - למה הדמוקרטיה לא מרימה ראשה והאזרח הקטן שרואה כי רע, לא קם ומנסה לעשות - והפעם באמת - כי טוב?
האם זאת משום שהוא מאמין בשיטה? הוא מאמין בנציגים? התחושה הרווחת בציבור - והיא נתמכת במידה רבה על עובדות שבשטח - שאין מפלגות עם חזון לכלל מדינת ישראל, אלא יש מפלגות אינטרסים לרוב. אנחנו נטפל בנושא X ומעבר לכך? כשנגיע לגשר נחצה אותו.

אכן, מחושבני כי הסתכלות על מגמת אחוזי ההצבעה בבחירות האחרונות יראו שהציבור בעיקר הצביע ברגליים.

אין אמון בנציגים, אין אמון ביכולת לשנות, אין אמון ביכולת להשפיע (ובנושא זה, יפה להדגיש את ההבדל בין היכולת לשנות ליכולת להשפיע - שכן היכולת לשנות נגזרת מההשפעה שהיתה לטענה או דעה מסויימת בה אוחז פלג מסויים מהציבור על כלל הציבור).

בשלב זה, אני אפילו ארחיק ואטען שגם לנציג יש ספקות של ממש בקשר ליכולתו להשלים את אשר חפץ בו (שוב, המדובר על הסדר כולל - שישנה סדרי מדינה).

יש בכלל - גם אם זה לא מוצג כך בפסיקה ואו בכתיבה אקדמית לסוגיה - מגמה של החלשת הריבון - הוא העם אל מול העצמת בית המשפט. וכולנו מכירים את פרדיגמת המשפט הטבעי, אכן, אך היא קודמה על ידי הרשות השופטת, לא העם. אמנם יש שיטענו שאני 'דמוקרט לייט' - אבל בכל זאת - נדמה לי שאם יש לנו נציגים, כדאי שהם יוכלו אפילו לשנות סדרי עולם - גם אם הרשות השופטת לא אוהבת את זה.

מטעמים אלה - נדמה לי שביסודה, הצעת שר המשפטים, היא דווקא מעניינת.
הרי בג"ץ לא יכול ליתן פרשנותו לחוק אלא לאחר שחוקק. ואכן, ברגע שבג"ץ נותן פרשנות קשה (והרי הצהרה על בטלות מובנת היא החלטה קשה, סעד שבמאמרך אתה התייחסת אליו כדבר אשר בג"ץ משתדל להמעיט בשימוש בו) - שומה על המחוקק להתייחס לדברי שופטינו היקרים - ובמיוחד לאור מעמדם הגבוהה הן במערכת השלטונית והן בציבור - ולהחליט.

יש במהלך זה חיזוק משמעותי למעמד הנציג, הוא המחוקק. כמו כן קשה לי להאמין מצב בו המחוקק יתעלם מביקורת בג"ץ בצורה שרירותית ויעביר את החוק קריאה רביעית בצורה סיסטמטית.

ואכן, יכול ושר האוצר ייטען, לפי האמור לעיל, שהמדובר בהרחבת מכניזם ה"checks and balances" המפורסם והאהוב על שיטתנו. הידברות (ואם תרצה, מוגברת), בין הגופים.

ובשל האמור לעיל, רואה עצמי פטור מלהתייחס לטיעון "שחרור הרסן" של בג"ץ בנושאים בו יתן מרותו (אך, בקליפת אגוז אומר שההרגשה היא כי בטיעון זה הפך בג"ץ מההורה לילד מתפרע, ויש עניין לשאול על המהלך הלוגי של הטיעון הזה אל מול האחריות כבדת המשקל שמוטלת על כתפיו (הן דה פקטו כיום והן, כפי שהראינו, כתוצאה מהצעת החוק של שר המשפטים) ובמיוחד אל מול מעמדו של בג"ץ. אני כשלעצמי, מוכן להסתפק באימרה שניתן לסמוך על שופטינו שיטלו קורה מבין עיניהם. ובכל מקרה - גם אם יורחבו הביקורת, בגבולות הסביר, זה רק יוסיף כאמור, להדברות האינטיסיבית (והמאוד חסרה)
בין הגופים השלטוניים.

המחוקק - הוא הנציג של הריבון - הוא זה שצריך להיות בעל המילה האחרונה.
עם כל רחשי האהבה, הכבוד וההערכה שלי לבג"ץ. יש לו הרבה מה לתרום, מכיר אני בכך. אבל התרומה שלו היא אך זאת. תרומה. לא מעבר.

27/3/07 22:49  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

בית המשפט העליון של השנים האחרונות בראשות נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק פגע בדמוקרטיה ובעקרון הפרדת הרשויות פגיעה קשה ביותר וסיכן את ביטחונם של אזרחי ישראל בגלל הדעות האישיות של שופטיו ולכן אין מנוס מרפורמות בכדי למנוע משופטי בג"ץ מלהמשיך לפגוע בדמוקרטיה
הבעיה היא לא רק פסילת חוקים כן או לענין של פסילת חוקים ברור שאסור ליתן לבית המשפט העליון סמכות
הבעיה העיקרית היא התערבות שיפוטית בענייני מדיניות ממשלתית ומניעת רצון הבוחר על סמך גחמות אישיות של השופטים באיצטלא של מידתיות
משל יושבים קיסרים אשר משנים כרצונם את רצון הכנסת והבוחר
די אם נראה כדוגמא את ענין גדר ההפרדה בית המשפט העליון עיכב את הקמת הגדר וזאת בזמן שאזרחי ישראל נרצחו ברחובות ושיוועו להקמתה
וזאת למה?
לאור עקרון המידתיות
הענין הוא שמי שמכיר לעומק את פילפולי המידתיות יודע שמידתיות בענייני מדיניות זה ענין פוליטי ולא יכול להיות ענין משפטי
לא יתכן מצב שיש ממשלה נבחרת בישראל שקבעה תוואי גדר מסויים ואז יגיעו להם 12 הקיסרים יעכבו את הגדר וישנו את התוואי על סמך דעותיהם האישיות
לכן נקווה שפרידמן לא רק ידבר אלא יעשה וימנע מבית המשפט העליון מלסכן את ביטחונם של אזרחי ישראל ומלפגוע בדמוקרטיה הן באמצעות חקיקה שמגבילה את התערבותו והן באמצעות הגדלת כמות הפוליטיקאים בועדה לבחירת שופטים דבר שימנע מהשופטים לבחור שופטים מקורבים להם בעלי דעות דומות

29/3/07 23:45  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>