תג

יום שישי, אפריל 13

ואהבת לרעך כבלוגך

מיכאל בירנהק

בבִּיצה הבלוגית, או בעברית צחה, הבלוגוספירה, מתפתח דיון מעניין על קידום קוד אתי לבלוגים. יש יוזמה של הגורו טים או'ריילי, הצעה ישראלית של אורי קציר לאמנת הבלוגרים, יוזמה של יהונתן קלינגר מהשנה שעברה, יוזמה חדשה של אפי פוקס (קודח) להניע דיון ציבורי בקוד אתי כזה (ותודה לכל הנ"ל).

הסדרה פרטית
כל ההצעות לקוד אתי הן סוג של הסדרה פרטית, כלומר ניסיון לרגולציה עצמית, ולא חוק מדינה. הסדרה כזו צומחת מלמטה, מהשטח, ואינה מונחתת מלמעלה, מהממשלה על רשויותיה, הכנסת או מבית משפט. ככזו, יש לה יתרונות – בראש ובראשונה, היא אינה מחייבת, ומי שאינו רוצה להצטרף לקוד – אינו מחויב לכך. שנית, קוד אתי טוב, יכול לסכל חקיקה מתערבת, פולשנית וגסה, כמו הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון לזיהוי טוקבקיסטים. שלישית, הקוד באמת יכול לסייע ליצור משהו טוב בבלוגים, לקדם את השיח, או את מה שמכונה לעיתים "תרבות השיח".

היתרונות הם גם החסרונות. ראשית, הקוד לא יחול על מי שלא ירצה בו, ומי שלא ירצה בקוד הם בעיקר החבר'ה הלא נחמדים, ולכן, וזה החיסרון השני, תמיד יש חשש שהמחוקק יקפוץ על דוגמאות חריגות, על ה"קומץ", ויחוקק חוקים מסוכנים. שלישית, הביטוי היפה של "תרבות השיח" הוא במקרים רבים מכבסת מילים שמאחוריה משהו אחר: אם כולם ידברו כמוני, זו תרבות שיח נפלאה, וכל מי שמדבר אחרת, פוגע באיכות הדיון. הקריאה לקידום תרבות השיח, שקולה בעיניי לקריאה "ממלכתית" שאופיינית לנשיא המדינה או לראשי ממשלה, "שצו השעה הוא להתאחד", כלומר אם כולם יסכימו אם ראש הממשלה אז יהיה נפלא. רביעית, לא ברור איך אפשר לאכוף קוד אתי כזה, אם בכלל. הנקודה האחרונה מעלה את השאלה היסודית: מה תפקידו של קוד אתי, ולמי הוא מיועד.

בעיה נוספת היא היחס המורכב של קוד כזה לעולם המשפטי. במונחים של פרופ' אסא כשר (אי אפשר בלעדיו בדיון על אתיקה), המשפט קובע את הסף החוקי, והאתיקה קובעת את הרף המוסרי. מכאן נגזר היחס ביניהם. כמה מהעקרונות המוצעים בהצעות השונות חופפים את הכללים המשפטיים, למשל בדבר אחריות משפטית או חסינות לבלוגרים מאחריות לטקסטים פוגעניים שנכתבו על ידי גולשים, או דינים בדבר איסור לשון הרע, הגנת הפרטיות וזכויות יוצרים. בזה אין צורך לבד מעניין של נוחות. מובן שכלל אתי אינו יכול לסתור את הכלל המשפטי הקיים. בנוסף, הקוד עשוי לחייב משפטית את הבלוגרית שתאמץ אותו, ולכן כדאי להבין את המשמעות המשפטית של אימוץ קוד, ובמקרים מסוימים, הקוד עשוי להיחשב לחוזה, וכדי לאכוף אותו יהיה צורך לפנות לבית משפט. אם הקוד יצליח מאוד, הרף האתי עשוי להפוך לסף המשפטי, כלומר לכלל משפטי פורמלי, למשל כאשר בית משפט יאמץ את הקוד כראייה ל"נוהג סביר".

אתיקה דיגיטלית
קוד אתי לבלוגים הוא ניסיון מעניין לרגולציה ייחודית, והאתגר בסביבה הדיגיטלית הדינאמית הוא אתגר של ממש. כדאי להעיף מבט בעקרונות ההסדרה הפרטית שאימץ איגוד האינטרנט לפני כמה שנים (גילוי נאות: הייתי מעורב בזה), ולעקוב אחרי הפורום להסדרה פרטית של תוכן פוגעני באינטרנט שמתנהל בימים אלה, אם כי שם מדובר בספקי התוכן שמנסים לגבש עקרונות. זו עדיין הסדרה עצמית, אבל היא לא צומחת לגמרי מהשטח, אלא כמה סנטימטרים מעל לפני השטח. כדאי גם ללמוד מהניסיון של מועצת העיתונות, שהחליטה להטיל את מרותה על "עיתונות מקוונת", מונח שהמועצה נמנעה במכוון מלהגדירו, גם אם מדובר בעיתון או עיתונאי שאינו חבר במועצה (ואני לא נכנס לשאלה האם בלוגרים הם עיתונאים). מאוד לא אהבתי את ההחלטה הזו, ולמיטב ידיעתי היא לא יושמה עד היום.

לכן, קוד אתי צריך להיות וולונטרי וגמיש דיו להתמודד עם שינויים תכופים בטכנולוגיה ובתרבות שצומחת סביבה. מי שלא ירצה בו – לא צריך, ואסור לחייבו. חיוב בציות לקוד אתי יפריע להתפתחות "הטבעית" ולצבירת ניסיון חשוב, למאפיינים הייחודיים של הסוגה (ז'אנר) החדשה הזו (ראו דיון מעניין אצל יעקב הכט). הוא יפגע בחופש הפעולה של הבלוגרים ובחופש הביטוי שלהם.

הרעיונות של או'ריילי למודלוריות של קודים אתיים לבלוגרים תאפשר התאמה אישית, וצודקים אהוד קינן וגל מור שלבלוגים שונים יש צרכים אתיים שונים. ההצעה של או'ריילי ליצור סימון גרפי שיאותת לקוראי הבלוג על מדיניותו שאול ממקומות אחרים (חותם כשרות, סימן ידידותי לסביבה, או Creative Commons, למשל), אבל אם הקוד יהיה גמיש באמת, הריבוי של הסמלים יקשה על הקוראים לדעת מה בדיוק הכללים שנהוגים במקום בו הם מבקרים, ואני לא מכיר הרבה קוראים שיקראו את ההצהרה בכל בלוג, בעיה שעולה גם בהקשרים אחרים, כמו למשל הגנת הפרטיות. (וכאן יש שורה של שאלות אמפיריות שאין לי תשובות לגביהן, אבל אשמח לדעת: מיהם קוראי הבלוגים? כמה מהם הם בלוגרים בעצמם? מה הופך בלוג לפופולרי? עד כמה הבלוגוספירה היא קהילה סגורה שכותבת את עצמה לדעת? – כפפה לחוקרות וחוקרים צעירים שמחפשים נושא לתיזה).

אתיקה למי?
למי בעצם מיועד קוד אתי? נראה לי שבעיקר לבלוגרים עצמם. זה לא מפתיע. מטבע הדברים והמספרים הגדולים, הבלוגרים אינם כפופים למסגרות אתיות מסודרות, כמו עולם העיתונות, רובם אינם משפטנים, והם זקוקים להכוונה: מה לעשות עם תגובות עוינות, פוגעניות, אנונימיות? מתי צריך, אם בכלל, גילוי נאות? האם מותר לשלב פרסום? איך מבחינים, והאם צריך בכלל, להבחין בין עובדה לדעה? האם צריך להיות נאמנים לאמת? (ברוח פוסט-מודרניסטית, כמובן, אעיר שאני לא יודע מהי האמת ואם יש כזו בכלל, אבל בחלק מההצעות לקוד אתי יש הצעה לכלל של "הבלוגר יפרסם דברי אמת" (אצל קציר, למשל). קריאת ההצעות מצביעה בעיקר על הצורך הזה של הבלוגרים לדעת מה לעשות. זה צורך מובן וטבעי, וכל בלוגרית שמגיעה להחלטות לגבי דרך ניהול הבלוג שלה, יכולה להצהיר עליהן לתועלת המתעניינים. מה שנשאר, הוא לחשוב (עדיף בקול רם) על תוכן הקודים האתיים.

ריבוי אפשרויות
את כל ההצעות שקראתי אפשר לסכם במשפט אחד: אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך. זה כלל גדול לחיים בכלל, והבלוגים הם חלק מהחיים. מאחר שכל אחד שונא ואוהב דברים אחרים, ריבוי הבלוגים והבלוגרים מבטיח כללי משחק שונים: בחלק יש ויהיה זיהוי של המגיבים, בחלק אין תגובות בכלל, ובחלק יש תגובות אבל ללא זיהוי. בחלק יש עריכה מוקדמת של התגובות ובחלק עריכה מאוחרת. הבלוגרים יכולים לנקוט דרכים שונות בקשר לשאלת התיקון בדיעבד, מידת הבדיקה מלכתחילה, אימוץ נורמות עיתונאיות מסורתיות או כל נורמה אחרת בגדר המשפט. הריבוי הזה הוא פתח למבוכה קלה, אבל בעיניי הוא ריבוי בריא מאוד של דעות ואפשרויות.

6 תגובות:

Anonymous דב כתב/ה:

היי מיכאל...

גם אתה נמנה בין אלה שחינכו אותי להיות חשדן/סקפטי כלפי חוקים וקודים (קוד הוא חוק) שקובעים מה ואיך העניינים צריכים "להתנהל" באינטרנט.

ואני סקפטי כלפי הנחת היסוד של הפוסט שלך: והיא שבאופן כללי קוד אתי לבלוגים הוא דבר חיובי וטוב. כך לפחות אני הבנתי כי לדעתך:
"מה שנשאר, הוא לחשוב (עדיף בקול רם) על תוכן הקודים האתיים".
ואתה גם סבור שבלוגרים שונים צריכים קודים אתיים שונים. ואתה גם מונה מגוון דרכים איך כן ולא לקדם קודים אתיים שכאלה.

אבל...אני סקפטי: קוד אתי שיהפוך עם השנים לכלל משפטי פורמלי שיהיה מקובל על ידי בית המשפט כנוהג סביר?

מה? זה להכניס לנו חוקים דרך הדלת האחורית!

לא. לזה אני לא מסכים. קוד אתי עלול להיות חוק עוקף דמוקרטיה. סליחה? לקבוע קוד/חוק/נוהג סביר של "אתיקה בבלוגים" בלי לעבור תהליך חקיקה בבכנסת?

אני בכלל לא חושב שצריך קוד אתי לבלוגים. אני לא רוצה שיהיה נוהג מקובל בעניין. אני רוצה לשמור על המצב הקיים שבו: כל אדם הישר בעיניו יעשה.

14/4/07 14:01  
Anonymous נעמה כתב/ה:

תודה, מיכאל, על הרשימה המעניינת. שתי הערות: אחת נוגעת ל"החדרת" איסורים משפטיים לקוד אתי, השנייה – לנחיצותו של קוד אתי.

נכון שהאתיקה אמורה לטפל בעיקר באותו תחום שבו המשפט איננו מטפל, כלומר למשוך את הרף כלפי מעלה. ברור שאתיקה לא יכולה להתיר מה שאסור חוקית, אם כי בחלק מהאתיקות המקצועיות ישנן כמה סוגיות פרובלמטיות מבחינה זאת; כלומר כאלו שבהן יש התנגשות, לפחות פוטנציאלית, בין האתיקה למשפט (שגם הוא משתנה כידוע). השאלה האם צריך להכניס במפורש לקוד אתי איסור משפטי איננה כל-כך פשוטה, למרות שברור שיש תחום חפיפה ביניהם. לכאורה, ניתן היה להסתפק בקביעה כמו "הפעילות בבלוג תהיה כפופה לחוק הרלוונטי", אם ניקח את הדוגמא של בלוגים. אבל אני לא בטוחה שזה הפתרון האופטימלי. טול לדוגמא את עניין הפרטיות. יתכן מאד שיש טעם לפרט את הערך הזה, למרות שהוא מוגן משפטית. מפני שיש לו ערך גם (וקודם כל) מבחינת הפועל (agent) ומבחינה מוסרית. אנחנו נכנסים כאן לדיון המוכר אצל רז (בנסיבות אחרות) בשאלה האם מרגע שיש חוק הוא מחליף את טעמיו, או שטעמיו נשארים לפעול באופן עצמאי. מכיוון שהדיון הוא אתי, חשוב בעיני למנות ולהדגיש את הטעמים, או לפחות את הערך עצמו, גם אם המשפט הסדיר את העניין. מדובר הרי ב-malum se ולא ב-malum prohibitum.

העניין השני והחשוב – קוד אתי לשם מה? ובכן, התשובה בעיני היא שממש לא תמיד יש צורך בקוד אתי. קוד אתי הוא דרגה נוספת של פורמליזציה ומחויבות של העיסוק או הארגון לאתיקה המקצועית או הארגונית שלו, בהתאמה. לפעמים המצב כל-כך גרוע שלנסח קוד אתי זה לעג לרש. כמו פלסטר למורסה. צריך קודם כל לטפל בבעיות הקשות שקיימות, לעיתים קרובות גם בכלים משפטיים. לפעמים לא מתאים קוד אתי מבחינות אחרות. זאת שאלה רלבנטית לבלוגספירה שבה אתה מטפל ברשימה. שכן מדובר לא במקצוע, שלעיתים קרובות מוסדר בחוק (לעיתים גם האתיקה שלו מוסדרת בחוק) ויש לו קהילה מקצועית מוגדרת ומתוחמת שניתן לפנות אליה ולפעול בתוכה גם באופן רשמי. לא מדובר גם בארגון, שיש לו מבנה פורמלי ומסודר ושניתן להטמיע בו אתיקה פורמלית כאשר חבריו ובעיקר הנהגתו נרתמים למטרה זאת. המצב באינטרנט הוא כידוע שונה. מדובר בסצינה מבוזרת מאד, על שלל מאפייניה. לכן לדעתי הפתרונות צריכים להיות שונים. הרעיון של מעין "תו תקן" שבעל/ת אתר/בלוג מאמץ/ת ומתחייב לו איננו רע בעיני.
הערה אחרונה בעניין "דעלך סני לחברך לא תעביד" – כידוע, בתורת המוסר כלל זה נקרא "כלל הזהב". הוא אכן מתמצת חוכמה מוסרית רבה. אבל תורת המוסר בכל זאת לא הסתפקה בו, וקצת התפתחה מעבר לו במשך השנים... לכן, למרות שתמיד נכון לחזור לחוכמה עתיקה, המציאות מציבה בפנינו אתגרים משתנים. לאתגרים האלו צריך להיענות ולענות באופן המתאים להם.

14/4/07 15:43  
Blogger אלון25 כתב/ה:

ראשית, אני לא קורא בלוגים.
מודה.
אחת הסיבות לכך שאני נמנע מכך קשורה בהחלט לעובדה שאין קוד אתי בקרב הבלוגרים, או ליתר דיוק - אין קוד אתי שמקובל עליי.
אני גם לא מאמין שקוד אתי יכול לסייע במשהו כל עוד אנונימיות הכותבים מוגנת.
בקרב בני האדם קיימים מספר קודים אתיים, כללי נימוס. הסיבה שאלה לרוב נשמרים לדעתי, היא הסנקציה הסביבתית בגין ההפרה.
איזה סנקציה תהיה קיימת באינטרנט? מי שקיים בקרבו רצון טוב לשמור על כבוד אחרים אינו זקוק לקוד אתי ומי שלא קיים בקרבו רצון כזה, במה יסייע קוד אתי להרתיעו?

לד"ר בירנהק, קשה שלא לזהות נימה אנטי ממסדית בכל אחד מטוריך ובהתאם לכך התייחסותך למושג "תרבות השיח" שמקבל אצלך גוון של צנזורה.
תרבות השיח, כפי שאני רואה אותה אינה קריאה לאיחוד רעיוני אלא קריאה לביטוי רעיוני בדרך של סולידריות.
הכוונה היא לא להסכים עם כל דברי האחר אלא לבטא התנגדות בדרך עניינית תוך הקפדה בכבוד האחר.
גם אם יש משהו בטענת "אמנת דיברתי" כאשר מוצג עמיר פרץ באור מגוחך בתמונה הראשית בעיתון, לא זו היא הדרך לסתור את דבריו וקוד אתי/חוקי אין מקומו לסתום את פיות המתנגדים אלא להקפיד שהיוצא מפיהם יהיה אכן "שיח" ולא הסתה/העלבה/השמצה/דמגוגיה זולה וכו'
נכון, בוודאי שהצד השני, אם הממסדי ואם אחר אין דרך לוודא שאף הוא ינהג על פי אותם כללים אתים אבל הדגש הוא
not on being right, but on doing right

אני לא מתעלם מבעיות נגישות כאלה או אחרות אבל מן הסתם אין זה נושא הבלוג

16/4/07 00:43  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

דב - ככל שיהיה מגוון רחב יותר של "הצהרות אתיות" של בלוגים, יהיה קשה יותר למשפט לאתר מכנה משותף שייחשב ל"סטנדרט התנהגות סביר", כך שאני לא חושש מכך. ואפילו, גם אם וכאשר המשפט מאמץ נורמה אתית והופך אותה לכלל משפטי, האימוץ בא בדרך כלל אחרי ניסוי בפועל, בשטח, בחינה, ותוך שקיפות (כאשר מדובר באימות בחקיקה), פומביות (בכל דרך של אימוץ משפטי) והנמקה (בדברי הסבר לחקיקה, בפסיקה).

נעמה: ודאי שהדברים מורכבים בהרבה מאשר כלל הזהב. עיון בהצעות השונות לקודים אתיים - של אוריילי, קציר ואחרים מראה שהם עדיין ברובד הראשון של הדיון. את מה שמצאתי שם, ניתן לתמצת לכלל הנ"ל. מכאן באה האבחנה שלי, שמה שמטריד את הבלוגרים הוא פשוט צורך בהכוונה, שנובע מהשאלות שהתעוררו תוך כדי.

אלון25: אני לא יודע אם אני ממסדי או אנטי-ממסדי, ואתה כמובן רשאי לא לקרוא בלוגים מטעמיך שלך, ונדמה לי שכך נוהגים כולנו, בדיוק מהסיבה שציינת: כאשר יש מקום שלא נעים לנו להיות בו, רובנו פשוט הולכים למקום אחר, יהא זה בסביבה של אנשים בשר ודם, או בסביבה טקסטואלית, או וירטואלית. זה החלק היפה בכל העניין: אף אחד לא צריך להכריח אף אחד, ומי שלא טוב לו, יש עוד הרבה חלופות נפלאות.

16/4/07 09:18  
Anonymous Amorphis כתב/ה:

קוד אתי לאתרי אינטרנט כמוהו כקוד אתי לספרים. והרי מהי ספרות אם לא יצירת עולמות פרי רוחם של הסופר והסופרת? האם נגביל אותם בשפתם? בעושר המילולי של הטקסט? בנושא?

בוודאי שלא.

כך גם לא ניתן ולא רצוי להגביל את הבלוגרים. הם יותר סופרים הכותבים אל היומן מאשר עיתונאים.

קוד אתי לבלוגרים ייצור מצב אותו אתה מתעב מכל - נסיון כפייה של דעות ותפיסות על האחר.

וכי לא ברור הכיוון של זה? מרבית הכותבים פותחים בלוג תחת אתר קיים ומשזה יחייבם לעמוד בכללי אתיקה אנו נגלה שבלוגים רבים יחדלו מלהתקיים.

16/4/07 12:53  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

הבעיה היא בהנחת היסוד: שצריך סטנדרט התנהגות לבלוגרים?

ובהנחת היסוד הנ"ל קיימת עוד הנחת יסוד שגויה, לדעתי, והיא: שלא קיים סטנדרט התנהגות לבלוגרים - אלא צריך להמציא אותו.

אבל... לדעתי עובדים עלינו בעיניים:

רוצים לתת לנו קוד אתי שהוא כאילו הסדרה פרטית, אבל בפועל הוא הסדרה ציבורית.

הקודים האתיים המוצאים הם לא באמת הסדרה פרטית טהורה שבה הגולשים קובעים את כללי ההתנהגות של עצמם ומכתיבים אותם באמצעות היד הנעלמה של כוחות השוק.

ההצעות לקוד אתי נופלות בגדר הסדרה ציבורית. בא מישהו ומציע קוד אתי כזה וכזה, והוא כבר ימצא את הדרכים החוקיות והמשפטיות לאכוף את הקוד הזה: בהתחלה רק על מי שרוצה ואחרי זה על כולם. וזה משהו שיכול לקרות מהר מאוד: כבר באותה שנה שבה הקוד האתי יוצג בפומבי, הוא כבר ישמש כראיה לנוהג סביר בתביעה כזאת או אחרת, ואם הוא גם יאומץ על ידי בית המשפט הרי שהוא יהפוך תוך חודשים בודדים בלבד להסדרה ציבורית מסוג הלכה מחייבת (זה חוק עוקף דמוקרטיה: הוא עוקף את כל מנגנון החקיקה והאיזונים והבלמים של הדמורקטיה, ומקבל את תוקפו מכוח בית המשפט).

וזה לא בסדר... כי מי זה המישהו הזה? מי בחר אותו? את מי הוא מייצג? מה האינטרסים שלו? מה הוא מתערב בחיים שלנו? ומה הוא רוצה מאיתנו?

ובכלל אולי כבר יש קוד אתי לבלוגים? אחד כזה שהוכתב על ידי היד הנעלמה? יכול להיות שהוא משתנה ממדינה למדינה, ומספק שירות אחד ואחר. אבל הוא קיים, ובאופן כללי אצלנו בישראל: הקוד האתי לבלוגרים קובע שמותר להם לעשות ככל העולה על רוחם ולהנאתם, ואין כל סטנדרט התנהגות ספציפי המחייב אותם כבלוגרים, למעט החוק הכללי ואולי גם התחייבותם חוזית מול ספק שירות הבלוגים.

ואם מישהו רוצה לשנות את הקוד האתי הנ"ל שכבר קיים: הוא צריך לדבר איתי פוליטיה ולא משפטים.

16/4/07 13:46  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>