אג'נדה כלכלית-חברתית לישראל – הערה לגבי ההליך

גיא דוידוב

לפני כחצי שנה הוקמה במשרד ראש הממשלה מועצה לאומית לכלכלה. אתמול התפרסם התוצר הראשון של אותה מועצה: מסמך בין 130 עמודים הנושא את הכותרת "אג'נדה כלכלית חברתית לישראל 2008 – 2010". בפתיחה מבהיר המסמך כי מטרתו אינה להיות "מקורי" – אין בו פתרונות חדשים, אלא ריכוז של הצעות לפתרונות שכבר נוסו (או לפחות הוצעו), במידה כזו או אחרת, בישראל או בעולם. ועם זאת, מדובר במסמך יומרני מעין כמותו. הוא כולל שורה של המלצות לכל מסלול החיים, מהגיל הרך ועד גיל הפרישה – ומבקש להוות בסיס למדיניות הכלכלית-חברתית של ישראל בשנים הקרובות.

בצדק מבינים במועצה לכלכלה שלא ניתן להפריד בין כלכלה לחברה. אולם לא ברור מדוע סבורים הכלכלנים שם שיש להם הבנה מספקת כדי להמליץ המלצות בסוגיות חברתיות. הקשר בין כלכלה לחברה (כמו גם למשפטים – כלומר לרגולציה בתחומים אלה) מחייב שיתוף פעולה בין מומחים מכל התחומים. המועצה לכלכלה מורכבת מכלכלנים, שכמו חבריהם במשרד האוצר ובבנק ישראל, סבורים כנראה שיש להם כלים מספיקים להמליץ המלצות נחרצות בעניינים חברתיים. אמנם, בהחלטת הממשלה על הקמת המועצה לכלכלה, הוסמך ראש המועצה להתייעץ, "לפי שיקול דעתו, עם נציגים מקשת רחבה של מגזרים במשק ובחברה". אולם בפועל לא ברור עם מי בדיוק התייעץ ראש המועצה בטרם כתיבת האג'נדה. ומכל מקום, מאחר שלפי אותה החלטה מחלקת המחקר של המועצה מורכבת מכלכלנים בלבד, ברורה התפיסה המשתמעת כי ברמה האקדמית-מחקרית קיים הפן הכלכלי בלבד – ואילו ההיבטים ה"חברתיים" ישקלו רק בדיעבד ובעקיפין, ואינם אלא שיקולים של בעלי אינטרסים.

המציאות כמובן שונה ומטילה צל כבד על המסמך היומרני, אף שיש בו הרבה כוונות טובות וגם הרבה המלצות שנראות על פניהן ראויות. אתן דוגמא אחת. בפרק שכותרתו "ייעול מערך הקצבאות" מציעה המועצה להפוך את קצבאות הזקנה לפחות אוניברסליות ויותר "ממוקדות". נושא זה נידון בהרחבה בספרות בתחום מדיניות הרווחה. אברהם דורון, חתן פרס ישראל, אף כתב ספר שנושא את השם "בזכות האוניברסליות". אבל הספרות העשירה הזו – והנימוקים החזקים שמובאים בה בזכות השיטה האוניברסלית – כמעט שאינם מוזכרים במסמך. חוסר ההיכרות עם הנושא מהזווית הלא-כלכלית לא הפריע למועצה הכלכלית להמליץ המלצות מרחיקות לכת.

אג'נדה כלכלית-חברתית מן הראוי שתנוסח לא רק על-ידי כלכלנים, אלא בשיתוף פעולה עם חוקרים ואנשים מדיניות מתחומים אחרים. זאת ועוד, יש מקום לשתף את הציבור בהליך קביעת האג'נדה. ראוי ללמוד מאופן הפעולה באנגליה בהקשר זה. שם רשויות הציבור נוהגות להפיץ תחילה מסמך של קריאה להיוועצות. במסמך ראשוני זה מועלות השאלות לדיון והציבור מוזמן להתייחס, עד למועד נקוב. לאחר שהתקבלו ההתייחסויות, מפרסמת הממשלה מסמך של התייחסותה לעמדות השונות שקיבלה – מארגוני עובדים או מעבידים, ארגונים חברתיים, אנשי אקדמיה או סתם אזרחים – וכן מסמך סופי שמסכם את המלצותיה בדרך של הצעת חוק מנומקת (ראו מספר דוגמאות).

הליך נכון יותר של גיבוש המלצות וקבלת החלטות – באופן שיכלול חוקרים מתחומים "חברתיים", וכן ישתף את הציבור הרחב – עשוי לזכות לתמיכה רחבה יותר וליהנות מלגיטימציה דמוקרטית גבוהה יותר. אך בעיקר, הוא צפוי להיות "עשיר" בזוויות מבט נוספות ולכן גם להוביל למסקנות ראויות יותר.