הצעת שר המשפטים להגביל את סמכות בית המשפט העליון - המודל הקנדי

עמנואל גרוס

הצעתו של שר המשפטים, פרופ' פרידמן להגביל את סמכות בג"צ לבטל חוקים של הכנסת בהתאם לדגם הקנדי היא בעייתית ומעוררת לא מעט בעיות.

החוקה הקנדית, אכן מאפשרת במקרים מסוימים להתגבר על הוראת בית המשפט העליון להכריז על חוקים של הפרלמנט כבלתי חוקתיים. סעיף זה מאפשר לפרלמנט, אליו הוחזר החוק לשוב ולאמצו, בלי תיקון על ידי שימוש ברוב מיוחד. יחד עם זאת הוראה זו שהוכנסה לחוקה הקנדית היא תולדה של פשרה לאחר וויכוח קשה באשר לשאלת העליונות בנושאים חוקתיים.

כדי להבין את הבעייתיות של הצעה זו צריך קודם כל להגדיר את מערכת היחסית הנורמטיבית בין רשויות השלטון במדינה. הנחת היסוד היא שאנו משטר דמוקרטי וככזה אנו נשלטים על ידי שלטון החוק ולא שלטון של אנשים. השלטון שלנו מאופיין על ידי שלוש זרועות וכל אחת מהן אמורה לפעול במסגרת סמכויותיה בחוק. אכן יש לנו שלושה חוקי יסוד המסדירים את יסודות השלטון: חוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: הממשלה וחוק יסוד: השפיטה. אלא שחסר לנו חוק יסוד נוסף שאמור היה להסדיר את החקיקה בישראל והוא חוק יסוד: החקיקה. חוק זה אמור היה לקבוע מיהו בית המשפט לחוקה, הכיצד מחוקקים חוקי יסוד, האם יש דרך להתגבר על קביעת בית המשפט לחוקה כי חוק מסוים בטל משום אי חוקתיותו ועוד.

חוק יסוד: החקיקה טרם נחקק ולא במקרה שכן הכנסת חוששת מזה שנים להפקיד את גורל קביעת החוקתיות של חוקיה בידי בית המשפט העליון, חלק מחברי הכנסת היו מעדיפים לשמור לעצמם את הסמכות הזו כדי שיוכלו לשלוט על גורל זכויות האדם בישראל. ברוב המדינות האנגלו-מערביות האמונות על שיטת המשפט שלנו ובעלות חוקה, בית המשפט החוקתי הוא בדרך כלל בית המשפט העליון או בתי המשפט בכלל ולא בית משפט המורכב מפוליטיקאים. באין רצון אצל הרשות המכוננת שלנו לחוקק את חוק יסוד: החקיקה, אין להתפלא כי בית המשפט העליון בבואו לפרש את חוקי היסוד של הכנסת משנת 1992: חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק, העוסקים בזכויות אדם וקובעים את הדרך לפגוע בהן, קבע בית המשפט העליון כי הוא המוסמך להחליט מתי חוק רגיל של הכנסת נוגד חוקים אילו והאם הוא עומד בתנאים של פיסקת ההגבלה. יתר על כן מספר הפעמים שבית המשפט העליון התערב בחוקי הכנסת הוא זניח: בשישה מקרים בסך הכל וגם אז הוא אפשר לכנסת לתקן את החוקים על מנת להתאימם למצב החוקתי. יתכן והכנסת לא התכוונה לתוצאה זו, אך אין לה אלא להלין על עצמה שאילו החוקים שהיא הוציאה מתחת ידה. אף אחד לא מנע מהכנסת לתקן את מצב הדברים, לו אכן הייתה מחוקקת את חוק יסוד החקיקה, אלא שהיא העדיפה להעביר ביקורת במקום לחוקק את החוק המתאים לה.

יש לזכור כי מדינת ישראל היא דמוקרטיה במצב של חרום, זכויות האדם אצלנו לא נשמרות ולעיתים תכופות מדי הן נרמסות על ידי השלטון. המוסד היחיד במדינה היכול וצריך להגן על זכויות האדם במדינת ישראל הוא בית המשפט העליון. אם הכנסת תורשה ל"התגבר" על החלטת בית המשפט העליון שמצא כי חוק של הכנסת פוגע באופן לא חוקתי בזכויות אדם, על ידי חקיקתו של אותו חוק, ברוב של 61 חברים, יתכן כי הדבר יראה כתקין מבחינה חוקתית אך הוא יהיה מסוכן מאוד לאופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

רב החוקות בעולם המערבי לא אימצו את המודל הקנדי ואף בקנדה עצמה יש וויכוח נוקב באשר לצידקת סעיף "ההתגברות" בחוקה. יתר על כן החוקה הקנדית משריינת מספר זכויות אדם כך שאין לפרלמנט כל אפשרות לפגוע בהן.

הרעיון לאפשר לכנסת ל"הכשיר את השרץ" הוא רעיון מסוכן באותה מידה כמו לתת לחתול לשמור על השמנת. גם אם ימצא רוב להצעת החוק של שר המשפטים צריך לסייג את כוחה של הכנסת ל"התגבר" על החלטות בית המשפט העליון בכך שיידרש רוב מיוחס, כמו למשל שני שלישים וגם לשריין חלק נכבד של זכויות האדם.

אני מציע לא למהר ליידות אבנים בבית המשפט העליון, אין לנו מוסד אחר, טוב ממנו ובשעה קשה זו לעם ישראל ראוי לשומר החומות הזה להמשיך בעבודתו החשובה.