תג

יום רביעי, דצמבר 13

על ערכו הכלכלי של השירות הצבאי – האם אכן מדובר ב- PROXY?

דורון מנשה

נושא קריטריון השירות הצבאי כקריטריון כלכלי הוא נושא שהבעתי בו את דעתי באריכות בדיון שנערך במסגרת בלוג זה בנושא המעונות.

במובן זה פסק דינו של כב' הנשיא בדימוס ברק בבג"צ 11956/05 נראה לי נכון ביותר, והקביעות שבו עשויות להיות לעזר רב לאוניברסיטה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין המעונות. למעשה נראה לי כי הדברים הם בבחינת קל וחומר שכן אם בבג"צ 11956/05 שעניינו: א) במאטריה או נישה דומה לזו של המעונות (דהיינו נושא המגורים באופן כללי) ; ב) שעוסק בהטבה ששוויה הכספי רב יותר מהמעונות; ג) שעוסק בנושא בו קיים ריחוק רב יותר בזמן מהשירות הצבאי - אם בנושא זה מצא בית המשפט העליון כי מתקיים קשר ענייני המצדיק שקלול השירות הצבאי במסגרת תנאים למתן הטבה כלכלית, קל וחומר שצריך להימצא קשר ענייני בעניין דידן, מה גם שלכאורה הקשר הענייני בעניינו נראה הדוק ביותר לאור העובדה שע"פ סדר העניינים הרגיל הלימודים האקדמיים הם לרוב בסמיכות לשירות הצבאי.

במסגרת הדיון בבלוג נדמה לי שהצגתי את עמדתי בהרחבה. אין לי דברים מהותיים להוסיף, אשר לא נכתבו על ידי ברשימות הקודמות, אך לאור הרשימה של ד"ר גיא דוידוב הייתי רוצה לשוב לנקודה אחת העולה מרשימתו. הכוונה היא לאמירתו כי השירות הצבאי הוא קירוב (או PROXY כלשונו) למצב הכלכלי. אם הבינותי את דבריו של גיא נכונה, וכוונתו היא שהשירות הצבאי מהווה לכל היותר אינדיקציה למצב הכלכלי, ולפיכך אין הצדקה להסתמך עליו אלא על "נתונים ישירים בהרבה על המצב הכלכלי", הרי שלדעתי הנקודה היא מוטעית.

יש להבחין בין מצב כספי (במובן המצומצם של כסף בבנק ונכסים ממשיים) לבין מצב כלכלי שהם דברים שונים. המצב הכלכלי כולל גם לדברים שאינם כספיים. כשאנו רוצים להשוות את מצבם הכלכלי של בני אדם אי אפשר להצטמצם במצב הכספי שמשקף רק חלק מהתמונה הכלכלית. השירות הצבאי כפי שאני מבינו אמור להיות משוקלל במצב הכלכלי בשל ערכו הכלכלי העצמי (ואני מצמצם את עצמי לגזרה הכלכלית ולא הערכית) שאינו בא בהכרח לידי ביטוי במצב הכספי במובנו המצומצם. רוצה לומר, אנו מחוייבים (כדי לנהוג באופן שוויוני באזרחי המדינה) לשקלל את השירות הצבאי בבואנו לבדוק את מצבו הכלכלי של אדם לא בגלל שאנו מניחים שלמי ששירת בצבא יש פחות כסף בבנק אלא בגלל שלשלילת החירות המוגבלת שכרוכה בשירות הצבאי יש ערך כלכלי עצמאי. לעניין זה יפים דבריו פרופ' מילטון פרידמן מספרו קפיטליזם וחירות (שגם אם איננו מסכימים למכלול עמדותיו, הרי שבנקודה הבא קשה לחלוק עליו) וכך הוא כותב בעמ' 149:

"כשמדובר בבני אדם שאנו נכונים להניח כי הם דומים זה לזה ביכולת ובאמצעים הראשוניים, אם חלק מהם מעדיפים להשאיר לעצמם פנאי ואחרים מעדיפים מוצרי צריכה, האי שוויון בתשואה באמצעות השוק נחוץ כדי להביא לשוויון בתשואות הכוללות, או שוויון ביחס. אדם אחד עשוי להעדיף עבודה שיגרתית המותירה לו זמן פנוי כדי להתחמם באור השמש על פני עבודה תובענית יותר המזכה במשכורת גבוהה יותר; אדם אחר יעדיף את ההפך. אילו היו שניהם מקבלים אותו תשלום כספי, היו הכנסותיהם בלתי שוות במובן בסיסי...בלשונם המקצועית של הכלכלנים, אלה הם "הבדלים משווים" הדורשים להפוך את כל "הרווחים נטו", הכספיים והלא-כספיים, לרווחים שווים" (ההדגשה שלי)

יוצא שלחירות עצמה יש ערך כלכלי, שכן היא המאפשרת לבחור בין נתיבים שונים. אם ניישם את הדברים בענייננו הרי מי שלא שירת שלוש שנים בצבא יש יותר מששירת בצבא, דהיינו, יש לו חירות בלתי מוגבלת במסגרת החוק לעשות ככל העולה על רוחו (ודרך אגב למי ששירת בשירות קרבי יש עוד פחות שכן לסיכון החיים הכרוך בכך גם לו יש ערך כלכלי). יכול להיות שהוא יבחר לעבוד, ואז חירות זאת תמצא את ביטויה בכסף בבנק במובן הפשוט ביותר, אבל יכול להיות שהוא יתבטל בשמש כמו בדוגמא של מילטון פרידמן, אבל גם אז יש לו עדיין יותר ממי ששירת בצבא שחירותו הוגבלה (גם אם הדבר אינו בא לידי ביטוי מבחינה כספית) והוא "צרך" חירות זאת באופן שנראה לו ביותר. לאור הניתוח האמור מושכלת יסוד היא שראוי להשוות את התנאים של אותם שני אזרחים, לאחר שהמדינה כפתה על אחד מהם שירות צבאי, ובכך ערערה את השוויון היסודי בתנאיהם.

לסיום אני רוצה להזכיר שתי נקודות שהתייחסתי להן בהרחבה בבלוגים הקודמים שלי שהם הם מהווים את הפתרון לדעתי לחשש מפני שימוש בקריטריון זה כאצטלה להפליה (טיעון הקריטריון החשוד של עדאלה):

1) הפתרון הראשון הוא בחינת הקשר הענייני בין השירות הצבאי להטבה.

2) הפתרון השני, שלדעתי הוא לא פחות טוב, הוא למצער להכיר בלגיטימיות של ההתחשבות בשירות הצבאי במסגרת בחינה כלכלית כוללת. במצבים שבחינה כללית כזו נעשית פג החשש מפני ניצול שלא בתום לב של הקריטריון באצטלה של פיצוי על השירות הצבאי (וראה דברי בהרחבה מהבלוג ביום 27/8/06 סעיף (ד)).

13 תגובות:

Blogger גיא דוידוב כתב/ה:

דורון, הטענה שלך היא בפשטות זו: א' הוא יוצא צבא עשיר כקורח. ב' הוא ערבי שלא שירת בצבא וללא קשר (או אולי אם? בדרך כלל השירות הצבאי הוא רק יתרון כלכלי במציאות הישראלית, לאורך זמן) הוא עני מרוד. לטענתך, צריך להעדיף את א' העשיר על-פני ב' העני בהלוואות לדיור, מפני שללא השירות הצבאי א' היה יכול להיות עשיר עוד יותר. האמנם נראה לך שפרשנות כזו תואמת את התכלית של חוק הלוואות לדיור? האמנם ראוי לפרש חוק כזה על-פי תורתו של מילטון פרידמן, שהיה מתנגד חריף לחוקים כאלה?

13/12/06 20:17  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

שאלת תם לגיא: נניח שא' היהודי ו-ב' הערבי בעלי מצב כלכלי מזעזע במיוחד והראשון שירת בצבא והשני לא, האם אז זכותו של א' למעונות גוברת על זו של חברו?

הדוגמא שנתת מעוותת, אגב. מעונות זה לא למי שיכול לאפשר לעצמו לגור היכן שהוא רק רוצה.

13/12/06 20:57  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

תיקון קטן: אני עסקתי בנושא המעונות, כשהנושא הוא הלוואות דיור. ניחא. זה עדיין תופס.

אגב, עניין היתרון לאורך זמן- זה לא נכון, אם ניקח את האוכלוסיה היהודית. תחשוב כמה מעסיקים, למשל, לא מתלהבים להעסיק מילואימניקים, או הנזק לעסק כשהבעלים לא נמצא. אלו רק דוגמאות מיידיות.

13/12/06 21:10  
Anonymous דב כתב/ה:

לגיא דוידוב,

עם כל הכבוד, ויש כבוד, לדעתי הדוגמה של מילטון בכלל בכלל לא נכונה למקרה הנדון.

למה? כי אומנם לדעתו של מילטון הממשלה צריכה למשוך ידה מנושא כמו הלוואות לדיור, אולם באותה שעה, לדעתו, המדינה צריכה למשוך ידה גם מנושא גיוס חובה [ראה הספר קפיטליזם וחירות].

אני חושב שזה לא הוגן להשתמש במילטון כפי שעשית. לדעתי, מילטון היה גורס שכל עוד המדינה לא מושכת ידה מנושא גיוס חובה, היא חייבת להמשיך להתערב גם בנושא הלוואות דיור משופרות למגוייסי החובה. שאם לא כן, תיווצר הפלייה כלכלית לרעה של אלה שגוייסו לשירות צבאי חובה, ביחס לאלה שלא גוייסו.

13/12/06 21:48  
Blogger Doron Menashe כתב/ה:

גיא, בנוגע לטענתך הראשונה, הדוגמא שהבאת אינה משקפת את עמדתי. אם רוצים לבדוק את המצב הכלכלי האמיתי של אדם ולהשוות בין אדם שהוא עשיר כקורח ששירת בצבא ועני מרוד שלא שירת בצבא צריך פשוט לבדוק את שווי "הנכסים" הכללי שלהם ובשקלול זה יש לשקול את העובדה שלאחד הוגבלה במידת מה החירות למשך שלוש שנים, שגם היא נכס (או שנתיים אם הוא אשה או שנה אם עשה שירות אזרחי). קרוב לוודאי שלאחר השקלול הזה נמצא שאותו עשיר כקורח עדיין עשיר מחברו ואינו זכאי למעונות, אבל באותה המידה נמצא שאדם אחר, שמבחינת מצבו הכספי נטו שווה לאותו עני מרוד שלא שירת בצבא, הוא בפועל עני יותר בשל שירותו הצבאי.
כדי לסבר את האוזן ניתן לקחת דוגמא שהבאתי כבר בבלוגים הקודמים לדעתי. טול למשל שניים- אדם שהוא נכה ואדם שאינו נכה, ואשר לשניהם אותו מצב כספי. האם לא יהיה נכון לומר שהמצב הכלכלי של אותו נכה נופל משל חברו, בשל המגבלות הכרוכות בנכותו? אינני מתכוון חלילה להשוות בין נכות לבין שירות צבאי, אבל העיקרון דומה גם כאן –למי שמשרת בצבא מוגבלות האפשרויות לפחות לתקופה מסויימת והגבלה זו היא נכס שניתן לתרגמו לשווי כלכלי.
אם נחזור לדוגמא של שני העניים המרודים שאחד מהם שירות צבאי, מה שצורם לך כמדומני הוא העובדה שיכול להיות שאותו עני שלא שירת בצבא עבד במהלך כל אותם 3 שנים עבודת פרך ובכל זאת הגיע רק לאותה נקודה של מי ששירת שירות צבאי, אבל אם אתה מסתמך רק על הקריטריון הכספי יכול להיות באותה מידה שהוא "השתזף בשמש" כל אותם 3 שנים. זאת בדיוק הנקודה שרציתי להעביר,לאמור: שהקריטריון הכספי גרידא לא יכול להבחין בין שלושת חברינו, שנקרא להם לצורך העניין: "הבטלן" (מבלי לייחס לכך קונוטציה שלילית כלשהי) "העובד" ו"החייל" שבסוף שלושת השנים יש להם אותו סכום בבנק. לפיכך אין ברירה אלא להסתמך על קריטריונים אחרים, לא כאינדיקציה למצב הכספי אלא כבעלי ערך כלכלי עצמאי. זה נכון לגבי השירות הצבאי אך גם לגבי קריטריונים נוספים שבוודאי גם אתה לא תשלול כגון המצב הסוציו-אקונומי של ההורים (שהיא נקודת הפתיחה), מקום המגורים (שמהווה אינדיקציה למשל גם לאפשרויות ההשתכרות),ופרמטרים נוספים המאפשרים לאבחן גם בין "הבטלן" לבין "העובד".
באשר להתייחסות למילטון פרידמן, כפי שציינתי אינני מסכים בהכרח לכל עמדותיו (הגם שאני סבור שעצם אזכור שמו הפך לחלק מהאנשים ל"סדין אדום" ובמידה מרובה שלא בצדק), אבל הנקודה שהבאתי מספרו ככל אינה קשורה כלל לתורתו. לדעתי היא משותפת לכל דיון בצדק חלוקתי ושותפים לה גם בעלי השקפת עולם אגליטריאנית.

14/12/06 02:25  
Blogger Jonathan Yovel כתב/ה:

הי דורון,

במילה אחת, לשאלתך בעניין שני הנכים: לא. ולמה? כי אתה מניח
ceteris paribus.
כלומר, אתה מניח שהמשתנה התלוי (שרות צבאי, נכות, כל דוגמא שאתה נוטל) הנו נטל בלבד, ואז כמובן שהוספתו מפחיתה מכלל הרווחה של היחיד האמור (דרך אגב, מן הרווחה המצרפית בכלל לפי אותה לוגיקה). שתי הנקודות שגויות לוגית וכנראה שגם אמפירית: לוגית כי כאמור
all things are not equal
ואמפירית כי, ככל שזה נוגע ליחיד, כנראה שהתועלת שבשרות צבאי במדינת ישראל עולה על הנטל (הטבות ישירות אך בעיקר עקיפות, קשרים, סטיגמה חברתית וכדומה - בעיקר אמנם למי ששירת ביחידות מסוימות, כמו צוות אוויר, סיירות , ממר"ם ואחרות). יקשה עלי לספור את כל הפעמים בהם השירות הצבאי היטיב עם חברי לשירות ועמי אישית, מקבלת עבודות, דרך שכירת דירות, ועד ידידויות וחברויות "מרבות חירות" שאולי אפילו מ. פרידמן יעריך אותן וכד'. שלא לדבר על תשומות אחרות במונחי עיצוב האופי, התמודדות עם אחריות, רכישת כישורים שיש להם ערך מחוץ למסגרת הצבאית, וענייני הכשרה אחרים.
אפילו עניין הנכות שהעלית יכול להתגלות אמפירית כשגוי, בגלל אחד משני סוגי נתונים אפשריים: 1. מזל (יתכן שאמפירית אנו חיים בחברה המעניקה לנכה כה הרבה עד שמבחינה כלכלית זו אופציה עדיפה - זכור את אבותנו שהיו יורים לעצמם ברגל כדי להימנע מגיוס לצבא הצאר); 2. הנכות עצמה מהווה תמריץ לשכלול אישי (אין לי שום מושג איך היו נראים חיים של יצחק פרלמן, לנס ארמסטרונג או הלן קלר ללא נכויותיהם או מחלותיהם, אבל שלושתם מציינים אותן כגורמים ממריצים מרכזיים בחייהם). אז חס ושלום אינני ממליץ על כך, כמובן, אך עמדתי העקרונית נותרת: אין ceteris paribus
אפילו ביחס לחיי היחיד, ואיננו יכולים להשוות ברצינות חיים אקטואלים לחיים מדומיינים, לפחות לא דרך שינוי גורם אחד בחיים. אפילו כלכלנים, דומני, כבר לא עושים אידאלוזציות (במובן הטכני) כאלה.
בכלל, תפיסת החירות של פרידמן - חירות "שלילית" בלבד, להבדיל מיצירת האפשרויות לשכלול עצמי וגיבוש משמעות בחיים - היא מפתח לא-אטרקטיבי, בעיני, למדידה כלל (הוא גם
over inclusive וגם
under inclusive
ביחס לגורמי רווחה. כדאי לחזור לקרוא את ישעיהו ברלין ואפילו את מיל הותיק כדי לראות כמה עמדתו של פרידמן צרה ביחס לתועלתנות הקלאסית שהוא מתיימר לצמוח ממנה.

צרור ברכות, יונתן
(שכלל אינו סבור שזו הפרספקטיבה הראויה לכל הדיון הזה, אך אם כבר נכנסים אליה, שיהיה).

14/12/06 11:39  
Blogger Doron Menashe כתב/ה:

יונתן, טוב לשמוע אותך, דבריך כרגיל מרתקים. אם זאת נראה כי קיימת בינינו מחלוקת באשר למספר עניינים:

1) באשר לטענת כי אני מניח cetris paribus. ראשית, ראוי לחזור ולהבהיר שאינני חושב שצריך לקחת את השירות הצבאי כפרמטר יחיד, אלא כפרמטר חד מבין כמה פרמטרים, אך יש גבול לרמת האינדבידואליזציה שניתן להגיע אליה.
נכון הדבר שכאשר אני בוחן כל אחד מהפרמטרים הללו אני מניח cetris paribus, אבל אינני רואה אפשרות לנהוג בכל דרך אחרת, שאם לא כן הרי שאינני רואה כל אפשרות לנהל מדיניות רווחה כל שהיא. תמיד אפשר להניח שמה שאנו רואים אותו כנטל בלבד יתכן שאינו כן אצל אדם פלוני.
ללא הנחה מינימלית של cetris paribus אינני רואה כיצד אפשר לראות אפילו את מצבו הכספי של אדם כקריטריון כיון שמה שאנו רואים אותו כנטל עשוי להתברר כמה שאינו כן, אם נזכור את דבריו של הלל הזקן בפרקי אבות שאמר "מרבה נכסים מרבה דאגה". ואולי אנחנו בכלל צריכים לרחם על ברוני המשק הישראלי שמרבים נכסים שלא בטובתם. ואומנם כמו במקרה מצוקת הנכות יש אחרים שמצוקות עניותם היוותה תמריץ לשכלול אישי או מקור ליצירה (למשל דוסטויבסקי, עד כמה שידוע לי, כתב את "החטא ועונשו" בשל חובות). אך כשמתייחסים לחלוקת משאבים ציבוריים שאלות של גבורה אישית והמלצות הנוגעות לאופן שעל פלוני לכלכל את חייו הכלכליים והרוחניים אינם יכולים להוות מפתח בר תוקף לחלוקה, מה עוד שמבחינה אמפירית יחידים כהלן קלר אינם מייצגים את האופן שבו האוכלוסיות שבהן מדובר מתייחסים לגורלם או למצבם.

2) לגבי טענתך שמבחינה לוגית אם אני רואה בשירות הצבאי נטל בלבד הרי שאני צריך לסבור גם שהשירות הצבאי פוגע ברווחה המצרפית. התשובה על כך היא שלשירות הצבאי השפעות סביבתיות שעולות על הנטל הכרוך בה ולכן בהיבט הרווחה המצרפית השירות הצבאי דווקא מגדיל את הרווחה. לו כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו נושאים באותו נטל ברור שלא ניתן היה לומר שהשירות הצבאי פוגע ברווחה של הפרט כיון שבהנחה שהרווחה המצרפית הייתה מתחלקת באופן שווה התוחלת לתועלת מהשירות הצבאי הייתה גדולה מהנטל אם הגידול ברווחה המצרפית שבשירות הצבאי גדול מהפגיעה ברווחה המצרפית כתוצאה מהשירות הצבאי (דרך אגב אז ממילא הקריטריון של השירות הצבאי גם לא היה יכול לאבחן בין אנשים שונים כיון שכולם היו נושאים באותו הנטל). הקושי מתעורר כאשר הנטל אינו מתחלק באופן שוויוני ואז השירות הצבאי פוגע במשרתים ביחס לאותם שאינם משרתים.

3) אני חולק אף על הטענה האמפירית לפיה כביכול מי שמשרת בצבא תועלתו מרובה, אני חולק על כך במישור האמפירי. כמדומני דבריך בנקודה זאת הם שטר ששוברו בצידו. כפי שהוא מציין דבריו נכונים בעיקר "למי ששירת ביחידות מסוימות, כמו צוות אוויר, סיירות, ממר"ם ואחרות", ולכך בדיוק התייחסתי באחד מהבלוגים שפרסמתי באוגוסט בתגובה לדברים דומים של ד"ר אילן סבן כאשר ציינתי שרוב רובם של המשרתים בצה"ל אם כמכונאי טנקים או כחילי חי"ר בגולני אינם זוכים לרכוש שום מקצוע בעל ערך בחיים האזרחיים, והסיכוי שלהם ליצור קשר עם אנשים שיזכו למעמד והשפעה בעתיד ול"רישות חברתי" אינו גבוה, זהו סיכוי מקרי. טענות אלה רלוונטיות ליחידות איכותיות, מאוד מסוימות, שממילא האוכלוסייה המגיעה אליהם מוצאה מהשכבות החזקות בחברה הישראלית (ודווקא בשל כך הן מאפשרות יצירת "רישות חברתי"), ואלה ממילא לא היו מקבלים מעונות גם לפי הקריטריונים שנפסלו על ידי בית המשפט המחוזי.

14/12/06 17:10  
Blogger Doron Menashe כתב/ה:

4) באשר למילטון פרידמן, ציינתי כבר בתגובתי לגיא דוידוב שאינני מסכים לעמדותיו, אך הנקודה שהבאתי מדבריו אינה נקודה שמייחדת את תורתו והיא משותפת לתאוריות רבות בנוגע לצדק חלוקתי, גם ברלין לא יציע במישור הצדק החלוקתי לבחון רק את מצבו הכספי של אדם. היא צוטטה דווקא ממילטון פרידמן פשוט משום שנוסחה שם בבהירות.

14/12/06 17:13  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לניצן הוכנר,

כתבת לעיל: "הדוגמא שנתת מעוותת".

ובכן... בעבר, בהשפעת צורת הכתיבה הערמית היה נהוג לכתוב דוגמא עם א', כמו גם מילים רבות אחרות כמו גרסא, טבלא, אסמכתא, משכנתא, ועוד.

בעברית, לעומת זאת, הסיומת הנכונה היא בה'. כמו לדוגמה כורסה, סדנה, עסקה, פסקה, ועוד.

מה אתה לא קורא ספרים?

17/12/06 23:11  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

התכוונת לארמית

18/12/06 00:10  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

כן לדוגמא

18/12/06 11:17  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אל תהיה תוכי. קצת מחשבה מקורית.

אשר יגורת בא לך- אני רושם לך 2 ספרים 500 עמ. כ"א לשבוע. כל יום לפחות 200 עמ., פחות מזה זו הונאה עצמית. יגאל לב, לשם התחלה. ותתרחק מספרות נשים בת זמננו.

18/12/06 17:57  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

שלום דורון

לא אהיה כמו האחרים ואשפוך עוד דיו ועוד דיו עד שתיגמר הקסת

פשוט אומר לך שאני מסכים לכל טענותיך

1/1/07 15:53  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>