על ערכו הכלכלי של השירות הצבאי – האם אכן מדובר ב- PROXY?

דורון מנשה

נושא קריטריון השירות הצבאי כקריטריון כלכלי הוא נושא שהבעתי בו את דעתי באריכות בדיון שנערך במסגרת בלוג זה בנושא המעונות.

במובן זה פסק דינו של כב' הנשיא בדימוס ברק בבג"צ 11956/05 נראה לי נכון ביותר, והקביעות שבו עשויות להיות לעזר רב לאוניברסיטה בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעניין המעונות. למעשה נראה לי כי הדברים הם בבחינת קל וחומר שכן אם בבג"צ 11956/05 שעניינו: א) במאטריה או נישה דומה לזו של המעונות (דהיינו נושא המגורים באופן כללי) ; ב) שעוסק בהטבה ששוויה הכספי רב יותר מהמעונות; ג) שעוסק בנושא בו קיים ריחוק רב יותר בזמן מהשירות הצבאי - אם בנושא זה מצא בית המשפט העליון כי מתקיים קשר ענייני המצדיק שקלול השירות הצבאי במסגרת תנאים למתן הטבה כלכלית, קל וחומר שצריך להימצא קשר ענייני בעניין דידן, מה גם שלכאורה הקשר הענייני בעניינו נראה הדוק ביותר לאור העובדה שע"פ סדר העניינים הרגיל הלימודים האקדמיים הם לרוב בסמיכות לשירות הצבאי.

במסגרת הדיון בבלוג נדמה לי שהצגתי את עמדתי בהרחבה. אין לי דברים מהותיים להוסיף, אשר לא נכתבו על ידי ברשימות הקודמות, אך לאור הרשימה של ד"ר גיא דוידוב הייתי רוצה לשוב לנקודה אחת העולה מרשימתו. הכוונה היא לאמירתו כי השירות הצבאי הוא קירוב (או PROXY כלשונו) למצב הכלכלי. אם הבינותי את דבריו של גיא נכונה, וכוונתו היא שהשירות הצבאי מהווה לכל היותר אינדיקציה למצב הכלכלי, ולפיכך אין הצדקה להסתמך עליו אלא על "נתונים ישירים בהרבה על המצב הכלכלי", הרי שלדעתי הנקודה היא מוטעית.

יש להבחין בין מצב כספי (במובן המצומצם של כסף בבנק ונכסים ממשיים) לבין מצב כלכלי שהם דברים שונים. המצב הכלכלי כולל גם לדברים שאינם כספיים. כשאנו רוצים להשוות את מצבם הכלכלי של בני אדם אי אפשר להצטמצם במצב הכספי שמשקף רק חלק מהתמונה הכלכלית. השירות הצבאי כפי שאני מבינו אמור להיות משוקלל במצב הכלכלי בשל ערכו הכלכלי העצמי (ואני מצמצם את עצמי לגזרה הכלכלית ולא הערכית) שאינו בא בהכרח לידי ביטוי במצב הכספי במובנו המצומצם. רוצה לומר, אנו מחוייבים (כדי לנהוג באופן שוויוני באזרחי המדינה) לשקלל את השירות הצבאי בבואנו לבדוק את מצבו הכלכלי של אדם לא בגלל שאנו מניחים שלמי ששירת בצבא יש פחות כסף בבנק אלא בגלל שלשלילת החירות המוגבלת שכרוכה בשירות הצבאי יש ערך כלכלי עצמאי. לעניין זה יפים דבריו פרופ' מילטון פרידמן מספרו קפיטליזם וחירות (שגם אם איננו מסכימים למכלול עמדותיו, הרי שבנקודה הבא קשה לחלוק עליו) וכך הוא כותב בעמ' 149:

"כשמדובר בבני אדם שאנו נכונים להניח כי הם דומים זה לזה ביכולת ובאמצעים הראשוניים, אם חלק מהם מעדיפים להשאיר לעצמם פנאי ואחרים מעדיפים מוצרי צריכה, האי שוויון בתשואה באמצעות השוק נחוץ כדי להביא לשוויון בתשואות הכוללות, או שוויון ביחס. אדם אחד עשוי להעדיף עבודה שיגרתית המותירה לו זמן פנוי כדי להתחמם באור השמש על פני עבודה תובענית יותר המזכה במשכורת גבוהה יותר; אדם אחר יעדיף את ההפך. אילו היו שניהם מקבלים אותו תשלום כספי, היו הכנסותיהם בלתי שוות במובן בסיסי...בלשונם המקצועית של הכלכלנים, אלה הם "הבדלים משווים" הדורשים להפוך את כל "הרווחים נטו", הכספיים והלא-כספיים, לרווחים שווים" (ההדגשה שלי)

יוצא שלחירות עצמה יש ערך כלכלי, שכן היא המאפשרת לבחור בין נתיבים שונים. אם ניישם את הדברים בענייננו הרי מי שלא שירת שלוש שנים בצבא יש יותר מששירת בצבא, דהיינו, יש לו חירות בלתי מוגבלת במסגרת החוק לעשות ככל העולה על רוחו (ודרך אגב למי ששירת בשירות קרבי יש עוד פחות שכן לסיכון החיים הכרוך בכך גם לו יש ערך כלכלי). יכול להיות שהוא יבחר לעבוד, ואז חירות זאת תמצא את ביטויה בכסף בבנק במובן הפשוט ביותר, אבל יכול להיות שהוא יתבטל בשמש כמו בדוגמא של מילטון פרידמן, אבל גם אז יש לו עדיין יותר ממי ששירת בצבא שחירותו הוגבלה (גם אם הדבר אינו בא לידי ביטוי מבחינה כספית) והוא "צרך" חירות זאת באופן שנראה לו ביותר. לאור הניתוח האמור מושכלת יסוד היא שראוי להשוות את התנאים של אותם שני אזרחים, לאחר שהמדינה כפתה על אחד מהם שירות צבאי, ובכך ערערה את השוויון היסודי בתנאיהם.

לסיום אני רוצה להזכיר שתי נקודות שהתייחסתי להן בהרחבה בבלוגים הקודמים שלי שהם הם מהווים את הפתרון לדעתי לחשש מפני שימוש בקריטריון זה כאצטלה להפליה (טיעון הקריטריון החשוד של עדאלה):

1) הפתרון הראשון הוא בחינת הקשר הענייני בין השירות הצבאי להטבה.

2) הפתרון השני, שלדעתי הוא לא פחות טוב, הוא למצער להכיר בלגיטימיות של ההתחשבות בשירות הצבאי במסגרת בחינה כלכלית כוללת. במצבים שבחינה כללית כזו נעשית פג החשש מפני ניצול שלא בתום לב של הקריטריון באצטלה של פיצוי על השירות הצבאי (וראה דברי בהרחבה מהבלוג ביום 27/8/06 סעיף (ד)).