תג

יום שלישי, דצמבר 12

ביטול חוק האינתיפאדה: מצע לדיון

רונן פרי

מבוא

הנשיא בדימוס ברק הלין לא פעם על כך שהציבור ומנהיגיו, המוזנים על ידי התקשורת, מתמקדים אך ורק בשורה התחתונה של פסקי דינו ואינם מתייחסים ברצינות הראויה להנמקה. דומני, כי התגובות האוטומטיות שנשמעו היום ביחס לפסק הדין שניתן בעניין תיקון מספר 7 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), הידוע, בין היתר, כ"חוק האינתיפאדה", הן דוגמאות מצויינות לנכונות טענתו (ראו גם כאן). למעלה מכך: נראה לי כי התגובות מעידות לא רק על אי הבנה של ההנמקה אלא גם על תפיסה שגויה של השורה התחתונה. מטרתה של רשימה קצרה זו לנסות ולהסביר באופן תמציתי ומסודר – בלשון שווה לכל נפש – את עיקרי פסק הדין.

שוו לנגד עיניכם משפחה טיפוסית, הורים ושני ילדים, היושבת בשעת בין ערביים על מרפסת ביתה. לפתע מופיע בפתח הבית רכב ממנו מתבצע ירי לכיוון הבית. האם נהרגת במקום. האב ואחד מן הילדים נפצעים. אם הירי בוצע במתכוון או באופן רשלני בלי שעומדת ליורה אחת ההגנות הקבועות בפקודת הנזיקין יוכלו הפצועים ועזבון המנוחה לתבוע את היורים. האם העובדה שהאירוע התרחש בשטחי יהודה ושומרון והעובדה שהיורים היו חיילי צה"ל צריכות – כשהן לעצמן – לשנות את המסקנה? הנשיא ברק השיב בשלילה. ובצדק.

המצב המשפטי לפני תיקון מספר 7

מקדמת דנא פטורה המדינה מאחריות בגין "מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל" (סעיף 5 לחוק אחריות המדינה). בפסק דין מנחה של בית המשפט העליון נקבע כי לא כל פעולה שמבצע צה"ל בשטחים היא פעולה מלחמתית וכי יש לבחון כל מקרה לפי נסיבותיו. יש לבדוק את מטרת הפעולה, מקום האירוע, משך הפעילות, זהות הכוח הצבאי הפועל, האיום שקדם לפעולה ונצפה ממנה, עוצמת הכוח הצבאי הפועל והיקפו וכן הלאה. בשנת 2002 נחקק תיקון מספר 4 לחוק אחריות המדינה, אשר נועד להתמודד עם נזקי האינתיפאדה הראשונה. הגדרת המונח "פעולה מלחמתית" הורחבה ונכללו בה "כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה, או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". כמו כן הוטלו מספר מגבלות פרוצדורליות (משמעותיות, לטעמי) על תביעות המוגשות בגין נזקים שנגרמו בשטחים כתוצאה מפעולות של צה"ל שאינן פעולות מלחמתיות. בין היתר, קוצרה תקופת ההתיישנות על תביעות כאלה ונקבע כי לא יחולו עליהן ההוראות העיקריות של פקודת הנזיקין המעבירות את נטל השכנוע לעניין יסוד ההתרשלות מן התובע אל הנתבע.

תיקון מספר 7

תיקון מספר 7 חולל שינוי רדיקלי בדיני הנזיקין הישראליים. ההסדר המשפטי שנוצר על ידי החוק המתקן מורכב למדי, ועל כן אסתפק בהצגת העיקרים. התיקון הוסיף לחוק אחריות המדינה שתי הוראות פרובלמטיות. בהתאם להוראה האחת (המעוגנת בסעיף 5ב לחוק אחריות המדינה) אין המדינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם בישראל לנתין מדינת אויב (לרבות הרשות הפלסטינית) השוהה בישראל שלא כדין, לפעיל או חבר בארגון מחבלים, ולמי שניזוק כשפעל בשליחותם. הבסיס לשלילת האחריות הוא פרסונלי. בהתאם להוראה השנייה (המעוגנת בסעיף 5ג) אין המדינה אחראית בנזיקין לנזק שנגרם באזור עימות בשל מעשה של כוחות הבטחון. אזור עימות הוא אזור שעליו הכריז שר הבטחון ככזה. הבסיס לשלילת האחריות הוא הפעם טריטוריאלי.

שימו לב: שתי ההוראות הללו אינן נחוצות כאשר הנזק נגרם על ידי פעולה מלחמתית. במקרים כאלה מעולם לא ניתן היה לתבוע פיצויי נזיקין. אמנם התעוררו ויכוחים לגבי פירושו של המונח "פעילות מלחמתית" (ראו אסף יעקב "חסינות תחת אש: חסינות המדינה בשל נזק שנגרם על ידי פעולה מלחמתית" משפטים לג 107 (2003)) – אך העקרון לא הוטל בספק. לכן עיקר חשיבותן של שתי ההוראות במקרים שבהם נגרם נזק שלא על ידי פעולה מלחמתית (כפי הגדרתו של מונח זה בעקבות תיקון מספר 4).

פסק דינו של ברק

הנשיא ברק דן בשאלה אם תיקון מספר 7 פוגע שלא כדין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדיון נעשה בשלושה שלבים. בשלב הראשון נבחנה השאלה אם החוק פוגע בזכות אדם המוגנת על ידי חוק היסוד. הנשיא פסק תחילה, כי עקרון התחולה הטריטוריאלית של הדין הישראלי אינו שולל תחולתו של חוק היסוד על פגיעה בזכויות מכוח תיקון מספר 7 שכן סעיף 5ב חל ממילא על מקרים שהתרחשו בישראל ואילו סעיף 5ג פוגע בזכויות הנתונות בישראל לתושבי האזור. נראה לי, כי ראוי היה לדון בשאלה זו כשאלה מקדמית ולא כחלק מן השלב הראשון של הבחינה החוקתית. אולם לא זה העיקר. מסקנתו העיקרית של הנשיא הייתה, שתיקון מספר 7 פוגע בזכויות המוגנות על ידי חוק היסוד: הזכות לקניין (שכן זכות תביעה בנזיקין היא חלק מקניינו של אדם), ושורה של זכויות אחרות, כמו הזכות לחיים, הזכות לחירות, הזכות לכבוד והזכות לפרטיות (דיני הנזיקין מגנים על הזכויות הללו ולכן שלילת האחריות פירושה פגיעה בהגנה עליהן).

בשלב השני נבחנה השאלה אם תיקון מספר 7 מקיים את דרישות פסקת ההגבלה. ההכרעה בשאלת חוקתיותו של סעיף 5ב לא הייתה נחוצה בנסיבות המקרה ועל כן נותרה ב"צריך עיון". הדיון נסב, אפוא, על שאלת חוקתיותו של סעיף 5ג. ברק קבע בתמצית, כי תכלית הסעיף ראויה: דיני הנזיקין הרגילים לא נועדו להתמודד עם נזקים שנגרמו במהלך פעולות מלחמתיות. לכן הסדר שמטרתו להתאים את דיני הנזיקין לתנאים המיוחדים השוררים בעת פעילות מלחמתית של כוחות הבטחון נועד לתכלית ראויה. שאלת התאמתו של הסעיף לערכי המדינה לא נדונה כלל.

הנשיא התמקד, אם כך, בשאלת קיומם של מבחני המידתיות. לדבריו, מבחן המשנה הראשון שעניינו קשר רציונלי בין התכלית לבין האמצעי מתקיים. סעיף 5ג אכן מיועד להתאים את דיני הנזיקין לתנאים המיוחדים השוררים בעת פעילות מלחמתית. מבחן המשנה השני שלפיו על החוק לבחור באמצעי שפגיעתו בכבוד האדם פחותה אינו מתקיים. הצורך בהתאמת דיני הנזיקין למצב הלחימה כבר הוגשם ממילא במסגרת תיקון מספר 4. תיקון מספר 7 מרחיק לכת. הוא שולל לחלוטין אחריות גם בנסיבות שאין בינן לבין פעילות מלחמתית מאום, והוא עושה כן בהתעלם מנסיבותיו של כל מקרה:

"הדרך המידתית היא בבחינה אינדיבידואלית של כל מקרה ומקרה. בחינה זו תבדוק אם המקרה נופל לגדרה של 'פעולה מלחמתית', תהא הגדרתה אשר תהא. ניתן להרחיב הגדרה זו, אך אין להחליף בדיקה אינדיבידואלית זו בשלילת אחריות גורפת" (פיסקה 37 לפסק הדין).

מבחן המשנה השלישי נוגע ליחס בין התועלת הצומחת לאינטרס הציבורי מן הפגיעה בזכות היסוד לבין הנזק שנגרם לפרטים מחמת הפגיעה בזכות. הנשיא בחן למעשה את התועלת השולית שבמעבר מן המצב שהתקיים לפני תיקון מספר 7 למצב שנוצר בעקבותיו. מסקנתו הייתה כי התועלת היחידה בשלילת הזכאות מאנשים שהיו זכאים לפיצוי לולא התיקון – כלומר כאלה שהנזק לא נגרם להם על ידי פעולה מלחמתית והצליחו להוכיח קיומה של חובת זהירות, התרשלות, נזק וקשר סיבתי – היא חסכון בעלויות אדמיניסטרטיביות של תביעות נזיקין. תועלת זו אינה עולה על חומרת הפגיעה בפרטים.

בשלב השלישי נבחנה תוצאת אי-החוקתיות. הנשיא קבע כי הואיל וסעיף 5ג פוגע בזכות המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיות שפגיעתו בזכות אינה עומדת במבחני פסקת ההגבלה, הריהו בטל.

סיכום

נזקים הנובעים מפעילות מלחמתית עדיין אינם בני תביעה. יתר על כן, המגבלות הפרוצדורליות הנוקשות המוטלות על תביעות בגין נזקי אינתיפאדה שאינם נובעים מפעילות מלחמתית נותרו על מכונן. במילים אחרות: אפילו תושב האזור שנפגע על ידי פעולה שאינה מלחמתית נדרש, בין היתר, להוכיח כי נזקו נובע מהתרשלות (דהיינו: שהחייל שפגע בו לא נהג כפי שחייל סביר בנסיבות המקרה היה נוהג). משימה זו קשה מאוד, ועל כך יעיד הדיון בשאלת תחולתן של ההוראות בעניין העברת נטל השכנוע עובר לתיקון מספר 4 (ראו במיוחד ע"א 1071/96 אלעבד נ' מ"י). הנשיא קבע מפורשות כי תיקון מספר 4 שבו הורחבה הגדרת המונח "פעולה מלחמתית" והוטלו המגבלות הפרוצדורליות על תביעות בגין נזק שנגרם באזור על ידי פעולות לא מלחמתיות – הוא מידתי ולא מתעוררת לגביו בעיה חוקתית (פיסקה 35 לפסק הדין). ברם, שלילה גורפת של האחריות בנזיקין בכל מקרה שבו נפגע אדם באזור על ידי כוחות צה"ל, בלי קשר לנסיבות האירוע, היא בלתי מידתית.

(אני מקווה לפתח רשימה זו לכדי הערת פסיקה בשבועות הקרובים. אני מבקש לשמר בידי את הזכות לבצע תיקונים טכניים, לרבות תיקוני לשון, במידה שאשתכנע כי קיים צורך בתיקונים כאלה)

45 תגובות:

Anonymous Aeyal Gross כתב/ה:

אכן. התגובות ההיסטריות מעידות על רדידות נוראית

http://www.notes.co.il/gross/26420.asp

13/12/06 00:09  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

אייל תודה.
לצערנו, זו לא פעם ראשונה. אבל הפעם באמת מדובר ברוב מהומה על לא דבר.

13/12/06 00:59  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

סביר, שבאמת רוב מהומה על מאומה. אבל הבט, לכל טענה שהעלית יש טענה מקבילה, למשל דוגמת אותה משפחה- ניתן היה להציג משפחה ישראלית צעירה, יושבת בצוותא בפינת האוכל ואל הבית חודרת רקטת קסאם. האם נהרגת במקום, האב הופך צמח, רגלה של הילדה נקטעת בניתוח. זה אולי פופוליסטי, אבל הצד הערבי לא יפצה את מה שנשאר ממנה במאום. מקרים דומים ניתן להחיל על פיגועי אוטובוסים, שווקים וכדומה. בניגוד לזכות העמידה בבג"ץ, שקיימת לתושבי השטחים, לישראלים אין כתובת דומה אצל השכנים. אין להם איך להיפרע את נזקם, ואין הדבר מעלה או מוריד, אם מדינת ישראל תפצה אותם. הלא פיצוי הוא שטר מחילה המעיד על קבלת אחריות לכשל.

ייתכן גם, שבדומה לפרשת הטבח בכפר קאסם, ("הדגל השחור" שטבע הלוי), גם כאן קודם מפחדים (קשה להניח שהדבר אינו רציונלי), שהנאורות המוגברת של בית המשפט תשרת יפה את השופטים, אך תיצור מציאות בלתי נסבלת מבחינה כלכלית, תדמיתית, פרקטית (למשל, מצב בו נמנעת פעולה נדרשת "גבולית" מסויימת עקב החשש מתביעה עתידית כנגד אותו מפקד). "נוהל שכן", למשל- אני לא בטוח שלא נפגעו לנו חיילים (או ערבים מהצד שכנגד) בגלל שלא משתמשים בו יותר. הוא אולי פסול מוסרית, אבל (ופה אני יודע שיחלקו עלי) למלחמה יש כללים אכזריים והחלה של נורמות משפטיות עליה אינה תמיד נכונה. ברק, עם כל הריסון שבו, לא גר בשדרות או משרת במילואים בחורתחת של העולם פינת השוהאדה, איפה שהמצוקה והסכנה מעלים את סף האדיבות ומורידים את סף הזהירות והעצבים המתוחים.

אכן, רוב המגיבים באתרים הללו הם יצורים עילגים, שטוחים, חסרי נסיון ממשי ברובם וכיוצא בזה שלל מחמאות. טוקבק, אולי בדומה לסקר (על אף שהראשון אינו מהימן במיוחד), נותן אינדיקציה מסויימת לגבי הרוח הכללית בעם. ישנם בנמצא גם לא מעט ברנשים נורמליים, שמגיבים בין אותם קופיפי רשת צעקניים. אגב, עניין היותם צרי מוחין לא מצוי באשמתם הבלעדית. בתור חריג שבחריגים מבחינת רמה לשונית (אין פה עניין של התנשאות, קראתי ואני עדיין קורא, המון ספרים ומאמרים. כתבי חשין, למשל, הם תענוג צרוף, פיקולו לעכברוני השדה המשפטי*), אני לא יכול להמנע מלשים לב לכל טעות קטנטנה. צריך לשים דגש חזק על לימודים ערכיים, בייחוד תנ"ך ותושב"ע (בלי קשר לדת, עניין של מסורת והרחבת אופקים אינטלקטואליים, תסתכלו על הורינו, איזו שפה עשירה יש להם). יש אומרים, שכגובה השפה גובה התרבות. ישנם גם מתאמים כאלו ואחרים בין רמת השכלה לרמת פשיעה, מעמד חברתי- כלכלי וכו'. חוששני, שלרבים מהם אין הכלים למיצוי היכולת שלהם. לפיכך, אין להתפלא על כך שהם מלינים על בג"ץ. הוא נדמה בעיניהם כמגדל שן, הרחק מעל המציאות הדו- מימדית שלהם, מהנורמות אותן הם ספגו. חלקנו ספג בסיס איתן יותר, אך רובם קורבנות של הזנחה. לגבי דידם, גם הם ערבים.



*אין פישולים הפעם, הויולה נותרת במחשכי הקייס.

13/12/06 12:21  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

הייתי חייב, אגב דיון בטוקבקיסטים בורים: קוף כלב בוואיי נט, במאמר עלוב במיוחד של אחד אנג'ל, מטיף ליהודים לחזור למשפט העברי. הוא מכנה עצמו "מוקדון"..

13/12/06 16:58  
Anonymous Aeyal Gross כתב/ה:

ניצן להזכירך שבחלק מהפסיקה בישראל - נוריץ - נקבע שניתן גם ניתן לתבוע את הרשות הפלסטינים בגין פגיעות בישראלים. כמדומני שפסק הדי של השופט אוקון הגביל אכיפה של פסקי בדין בשטחים, אבל אפשרות התביעה קיימת. וגם אם לא היתה, הרי שיש שאלה האם ישראל רוצה לנהוג כארגון טרור או שואפת להיות דמוקרטיה.

13/12/06 18:23  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

תקן אותי אם אני טועה, אבל עניין נוריץ (בדומה לעניינם של ירון ואפרת אונגר, אם כי זה נדון בארה"ב*) תקוע בעליון ואיתו כל הפסקים לטובת תובעים נוספים שזכו (דוגמת חברות הביטוח בעניין גניבות הרכבים). לא ראיתי את פסק הדין, אבל אני יודע פחות או יותר מה נאמר בו. לא ידוע לי על כספים ששולמו מטעם הרשות הפלסטינית לנפגעים ישראלים, מאידך, ידוע על כספים ששולמו לנפגעים ערבים (ולא מזמן שמענו על הצעת ממשלת ישראל לפצות את בני משפחות ההרוגים באירועי אוקטובר , 2000), ככה שאין פה סימטריה של ממש.
לעניין פעילות המדינה באופן פסול- זה קורה, אבל נדיר. הנטייה היא לפגוע כמה שפחות.


אגב, מה זה "אייל" עם איי בהתחלה? באת מרומא?

*קראתי, שזו באמת אחת האופציות המעולות, לתבוע בארה"ב, לפי חוק מ-91'. דא עקא, רק אזרח אמריקאי יכול לתבוע ארגוני טרור.

13/12/06 19:38  
Anonymous Aeyal Gross כתב/ה:

אני לא יודע את כל הפרטים אבל יש הטוענים שמדינת ישראל להבדיל מארצות הברית לא משתמשת בכספים פלסטינים מעוקלים לתת את הפיצויים האלו ולכן אין כיס עמוק והסיבות פוליטיות.
אם כבר חוסר סימטריה בל נשכח שאזרחים פלסטינים שנפגעים מישראלים בשטחים - בדרך כלל הדין לא נאכף - כפי שגם הודה היועמ"ש בתגובה לשאלתי - כלפי התוקפים, כך שאם כבר חוסר הסימטריה עובדת לרעתם.
ראה
http://www.notes.co.il/gross/25714.asp
ואשר לכתיב של שמי, זה דווקא כתיב שהוכתב לי בגיל צעיר בארצות הברית הנאורה, ואת הסיפור על זה נשמור לפעם אחרת. בכל מקרה כך מבטאים את זה נכון ולא כאילו היה חיריק מתחת לאלף - שזה מה שעושים לרוב האיילים.

13/12/06 20:53  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אני עוד לא שמעתי על אייל עם חיריק ב-א'. אולי בדנית זה עובד (שמעת על מירסק, חברת הספנות השניה בגודלה בעולם?). בכל אופן, ככה הצירה או הסגול מבוטא בלטינית.

לעניין סוגיית הפיצויים- איפכא מסתברא- משפחת דסברג, שניהלה את משפט אונגר קיבלה, נכון להיום, קדחת (נפסק לה סכום אסטרונומי של 115 מ. דולר על רצח ביתם ובעלה). הנכסים של הרש"פ בארה"ב מעוקלים או מוקפאים בחלקם (דוגמת חשבונות בנק או נכסי נדל"ן), אבל נכון להיום לא נוגעים בהם. אי אכיפת הדין בשטחים היא סוגיה בעייתית אחרת. פחות או יותר אני בדעה אחת איתך לגבי העניין הזה, אלא שגם הערבים בשטחים לא ממש עושים משהו עם החוליגנים שלהם. אם החולשה המדינית היא לא תירוץ קביל אצלנו, גם אצלם הוא לא תופס. מה שכן, אצלנו לפני שמשלמים מעמידים לדין. ככה שחוסר הסימטריה בעינו עומד.

13/12/06 23:49  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ניצן, לא נעים לי להתפרץ לעניין כל כך עקרוני עם הערה כל כך טפשית.

אבל מה שאייל גרוס ניסה לאמר לך לגבי שמו, הוא שאם תכתוב אייל בכתיב המקובל באנגלית, האמריקאי יאמר את השם כאילו היה חיריק בא'. והוא גם יאמר את השם במלעיל. זה נשמע ממש רע.

תן לאמריקאי מהרחוב לקרוא את המילה
EYAL

ותראה.

אני מכיר כמה איילים שרשמו מעל האות הראשונה אקסנט (כמו בצרפתית) וכך גם זכו להגיה נכונה של שמם בארצות הברית וגם לקישור אוטומטי אך שגוי עם איזו מדינה אקזוטית.

15/12/06 01:23  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ראיתי בכל מיני מקומות וגם כאן שלחוק הזה קוראים חוק האינתיפאדה. חוק האינתיפאדה נשמע מאוד כללי בהתחשב במקרים שעליהם החוק הזה אמור לחול. לכן רציתי לשאול למה קוראים לו חוק האינתיפאדה, ואם השם הזה מתייחס לאינתיפאדה הראשונה או השנייה, או העתידית, או לכולן. בקיצור, אני רוצה לדעת מה מקור השם חוק האינתיפאדה. תודה.

15/12/06 19:48  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

לגמרי צודק, בחורי המצויין. עוד דוגמא למה לא לסמוך על האמריקאים יותר מדי (למרות שפה ושם יש להם לא כמה רעיונות מבריקים); אתה לא יכול לצפות ממי שמסרס שמות באופן כל כך מזעזע להבין סוגיות שרחוקות שנות אור מהעולם המושגי שלו (עיראק או אפגניסטן, למשל. את עיראק עוד איכשהוא הבנתי בכמה חודשים הראשונים, ולו בגלל תפיסת השפמנון הרצחני).
אני לא טוען, שלא צריך לפצות במקרים קיצוניים. על טעויות משלמים, במיוחד כשבטעויות קטלניות או חמורות מאוד עסקינן. אני רק טוען, שהצד השני לא יכול להתעטף בתכלת טליתותיו* ולהיות הקורבן התמידי. זו גם הסיבה, למשל, שאני מתנגד חריף להקרנה של "ג'נין ג'נין" של בכרי**. חופש ביטוי זה יפה, אבל יש גבול לכמות הכזבים (למשל, כפי שהודה בכרי אחר כך, בעניין השתלת קטעים בסרט מאירועים אחרים ממבצע "חומת מגן"), שניתן להגיש לנו בכפית ולצפות שנבלע. בייחוד אם חושבים על זה, שהפסולת הזו הגיעה לכל העולם במסגרת העליהום על הציונים המופרעים. אני גם לא טוען, ש"אין פרטנר", תמיד היה. אבל התודעה של הצד הערבי נגועה ואם לאף אחד אין הרצון להרים את הכפפה החינוכית, אין להם להלין, אלא על עצמם. אנחנו לא אמא שלהם והם לא מרקו רוסי.



*המצאתי את זה. עד כמה שאני יודע, אין שום מושג כזה (יש את "טלית שכולה תכלת", כמובן, משם זה בא). אני תמיד טוען, אגב, שעילגות היא הטרן אוף הכי גדול שיש.

**בהתחלה דווקא תמכתי בהקרנה, והיתה אחת כזו אצלנו באוניברסיטה (כשהייתי בשנה א'. כמה קדמיום עבר בקישון מאז), עד שקלטתי שזה יותר מדי. יותר מדי מסולף ואנטי-ישראלי. לא ציפיתי מבכרי להיות הפטריוט הגדול, אבל גם לא לתת לצד אחד בלבד של המטבע להיבחן תחת העדשה מוכת הקטראקט (ירוד, איזו מילה עברית גועלית) שלו. יש גם בסרט עניינים שפחות נגועים במדמנה התפישתית שלו, לא כולו זבל טהור, רק חלק ניכר.

16/12/06 03:14  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

גם זבל טהור חוסה תחת חופש הביטוי.
אם הוא באמת כזה, אז הציבור יתנהג אליו בהתאם.

16/12/06 13:43  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לשאלה לגבי חוק האינתיפאדה:

תיקון מספר 4 נקרא חוק האינתיפאדה הראשון. תיקון 7 הוא חוק האינתיפאדה השני. מדוע קוראים לו כך? זה שם פופוליסטי, בעל מטען רגשי, האחראי במידה רבה לביקורת הבלתי מוצדקת על בית המשפט העליון בגין ביטול סעיף 5ג. החוק עוסק גם בנזקים שאינם קשורים סיבתית לאינתיפאדה.

חוק האינתפיאדה הראשון וחוק האינתפיאדה השני חלים למעשה הן על נזקים שנגרמו באינתיפאדה הראשונה, הן על נזקים שנגרמו באינתיפאדה השנייה, והן על נזקים שייגרמו בעתיד. אף אחד מהחוקים לא נועד לחול על תקופה מוגבלת.

אגב, למרות שהשם מטעה, הוא נקלט בשיח ומשמש כמעט את כולם. חיפוש בגוגל של המונח חוק האינתיפאדה מניב יותר מ-12,000 אזכורים ובבדיקה מהירה נראה שרובם מתייחסים לתיקון 4 ו/או תיקון 7.

עד כאן על שמו של חוק האינתפיאדה.

16/12/06 13:54  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אוי, כשחזרתי אחורה ראיתי שהשם חוק האינתיפאדה השתבש לי בכמה מקומות. חוק האינתיפאדה ולא כמו שרשום. חוק האינתיפאדה הראשון. חוק האינתיפאדה השני. לפעמים אני מקליד מהר מידי.

16/12/06 14:06  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

לא נורא. אני כתבתי "נכסי נדל"ן". זה כמו האשדודים, שיש להם "חוף הפצ'אנגה ביץ'" (מאיפה דה פאק הם הגרילו את השם המצוייץ הזה? גם הם אינדיאנים? לתומי סברתי, שהם סתם , ובכן, אשדודים).שעשע אותי בדיוק לשניה.

לא כל זבל חוסה תחת כנפי חירות הביטוי. יש עניינים, שעדיף להניח להם שלא ייחשפו לעין כל, עם כל הנזק הכרוך באותו "אפקט צינון". אנחנו לא מוכנים לקבל התבטאויות של כל מיני חשוכים בדבר היות הומואים לקויים בנפשם, או התבטאות של אותם סייקואים של כהנא חי (ולמרות שאני רואה באמונה דתית ליקוי נפשי וכשל אישיותי, הרי שבדר"כ לא חלה הגנת סעיף 34ח לחוה"ע, שכן אנחנו בוחנים, בין היתר, את מחלת הנפש מבחינה כמותית ואיכותית, ואין הגבלה של ממש, בסייגים המובנים) . יש לנו את עניין ניימן שמדבר בדיוק על המגמות הגזעניות הללו, (מבחינה פוליטית טהורה אמנם, ולא מבחינה אמנותית).
תארו לכם סרט של איזה אחד (לא נאמר מתנחל, שכן, לכמה מאיתנו מטענים שליליים כלפיהם), שמציג את הערבים כאנאלפביתים (אה...אה...עם מבטא גרוני עמוק), כפירומנים בהתהוות, (שהפטיש שלהם הוא הצתת דגלים), כצביר עברייני רכוש רבי מעללים הגם שזה לא תמיד שייך להם מבחינה חוקית (זום זום זום אול דה וויי טו שכם- יו'ר גונה בי אן עלי בבא סטאר!), כגזענים שמתנכלים לשונים מהם (קל"פ- קהילת הלסביות הפלסטיניות, מי לא שמע עליה), כדתיים פנאטיים, שמקדשים את המטרה, (פחות את האמצעי). נו, לא חסרים עניינים. נותר רק לתהות: מי יקרין כזו הפקה?

אז מדוע מותר בכרי האינטלקטואל הנאור מהבהמה הציונית הגסה? דוד וגוליית מיי אס. אתם יודעים על איזה מדף. בספרייה של חומייני. לא בבית ספרנו.

17/12/06 09:45  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ניצן היקר! מי לימד אותך על חופש הביטוי? איזה מרצה זה היה? לא למדת להבחין בין חופש הביטוי והסטה לאלימות? האם הסרט ג'נין ג'נין של בכרי מסיט לאלימות נגד יהודים? אתה לא חושש שצנזורה על הסרט של בכרי דומה במידה מסויימת לשריפת ספרים מאת יהודים כפי שעשו הנאצים בגרמניה? תחשוב פעם נוספת! אפילו שהסרט זבל! אתה לא חושב שיש בו טיפת אמת? אולי אין עשן בלי אש? אולי אפשר ללמוד ממנו משהו חשוב? כמו לדוגמה מה הצד השני חושב עלינו באמת, אפילו שזה לא מאוזן! למה הסרטים שראית בילדותך על רמבו בויאטנם היו מאוזנים? רק שתדע שיש בסרט הזה הרבה מאוד דברים נכונים! והוא צודק במובן זה שהפכנו להיות קלגסים רשעים בשטחים! למה להשתיק אמת זאת?

17/12/06 14:19  
Anonymous עוצר וחושב כתב/ה:

שימו לב מה קרה.
התחיל דיון על חוק האינתיפאדה.
פתאום מגיעים לג'נין ג'נין.
זה חלק מהעניין. נתנו לחוק הזה שם מפוצץ (חוק האינתיפאדה) ועכשיו במקום לדון בחוק גופו מתפרסים על כל העניינים שקשורים לאינתיפאדה.

חוק האינתיפאדה זה דבר אחד. חופש ביטוי זה דבר אחר.

17/12/06 15:13  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אנונימוסית יקרה! (לצורך האפלייה המתקנת, הדברים נוסחו בלשון נקבה) פרופ. בנדור לימד אותי על חופש הביטוי. גרוס ועוד כמה חוקרים משכמם ומעלה נתנו אף הם עבודה לא רעה. דוק בירנהק פה גם אוהב להעלות את הנושא, יש לו הרבה מה להגיד, במיוחד אם זה בענייני אינטרנט או טכנולוגיה, ר' הפוסט בעניין הצעת החוק ההזויה של חה"כ חסון, או אנונימיות ברשת מלפני מס. חודשים. יש מצב שהם אשמים בבורות שלי? טוב, נו, לפחות אין לי טעויות כתיב של תלמידי מכללות. אני יודע...דיסלקציה, נכון? כל ברנש שלא פתח מספיק ספרים בימי חלדו טוען לליקוי המוזר הזה.
הלו בייבי, לא להתקיף את הדוד, אני עוד אתחיל להינות (אפילו אם בבחור עסקינן). ולפני שמתקיפים; נא לקרוא מה כתבתי קודם. לא הכל זבל, רק חלק ניכר, שזה מספיק עבור אנשים כמוני, שלא אוהבים חרחורי מלחמה מיותרים מצד חזירי המוסרנות. חופש הביטוי מקפל בתוכו הרבה עניינים, בין השאר ישנו גם עניין ה"להביא את הסעיף ליאהוד" ולעשות קופה על הישבן הלבנבן המתירני שלהם. אבל יש גבול לכל תעלול. חופש הביטוי לא מאפשר שחרור כזה מסיבי של זבל גזעני. לא רק הסתה (הסטה זו הזזה הצידה) לאלימות היא עילה לפסילה מצד הצנזורה. הצנזורה פסלה את האשפה הזו, ולא סתם. נדיר שזה קורה, כלומר, צריך להיות ממש גזען/ פשיסט/ מיזנטרופ או פורנוגרף רציני (מה שהיה בבג"ץ בעניין פסילת "אימפריית החושים", ששנים אח"כ הותר להקרנה) כדי להיפסל ע"י חבורת הצ'יוואוות שיושבות באותה מועצה.
שריפת ספרים?! לא הגזמנו?! מישהו שרף לבכרי את הקוראן? נכון, הסרט הזה צריך להימצא ברמת חובב. בדיוק איפה שכרו בור עבור הזבל הכהניסטי. אבל כהנא זה טירוף דתי ובכרי הוא אינטלקטואל חילוני חלוצי, לא? זהו, שלא. זו נבלה וזו טרפה. לא לשרוף. אבל גם לא לתת במה לרעיונות מוקצים מחמת מיאוס. ובחיי שאני לא מבין אותך, או מי שתומך בהקרנה של הסרט הזה: אם זה זבל, אז למה להכניס את זה הביתה, למה בכלל לתת לזה גושפנקא בג"צית? אם כל כך רוצים שאנשים יתחילו להבין את הערבים, שינהיגו לימוד ערבית כמו שצריך- מכיתה ב'.
את רמבו אף פעם לא סבלתי. בכלל, סרטי פעולה לא עושים לי את זה. רק מצויירים, פנטזיה (תרתי משמע), קומדיות ומלודרמות (שזה בערך הכל חוץ מאימה ופעולה, ששייכים לאותו ז'אנר ממוחזר).
בשום פנים ואופן אני לא מקבל את זה שאנחנו קלגסים מרושעים. אני והחברים שלי במילואים- ללא יוצא מן הכלל- לא מתעללים באף אחד, להיפך, נותנים את הכבוד המקסימלי בנסיבות הנתונות, לפעמים גם יותר מזה, אם אפשר. אני תמיד מסתכל על הילדים הקטנים, למשל, ונזהר בכבודם של המבוגרים, כי מה שהילדים יראו ייחרט בהם. אם יש מופרע שנוהג אחרת- המקום שלו לא שם. זו העבודה. היא לא נעימה והיא מפחידה, אבל אנחנו עושים אותה לא רע. אין טעם להפוך מיעוט לרוב. ואם את מרגישה כל כך מרושעת- ולפי שאבנים שחקו מים, מתישהוא החיפוש יוכתר בהצלחה, כנראה כנגד המראה- התגודדי נא גם, יקירה, ומרטי לעצמך את הגבות עד שתיראי כמו אניטה פללי.

ואתה, עוצר וחושב, פרח(ח) המשפטים האנונימי שאח"כ: אמא אדמה אוהבת גם אותך. זה נושא שקשור באופו ישיר לסוגיית חוק האינתיפאדה.

17/12/06 17:48  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

הוכנר,

אחרי תקרית הויולה ו"נכסי הנדל"ן" אתה מרהיב עוז להקניט מגיב/ה אחר/ת בגין שגיאת כתיב בודדת?

17/12/06 21:40  
Anonymous דב הירש כתב/ה:

ניצן,

כתבת ש:"לפחות אין לי טעויות כתיב של תלמידי מכללות. אני יודע...דיסלקציה, נכון? כל ברנש שלא פתח מספיק ספרים בימי חלדו טוען לליקוי המוזר הזה".

ובכן כבוגר מכללה והן כמי שסבל כל חייו מהליקוי המוזר הזה, אני מבין שאתה זכאי לחופש ביטוי וזכותך להביע את דעתך הנ"ל.

אבל תרשה לי להגיד לך כמה דברים:

א' - לא יודע מה לימדו אותך באוניברסיטה. אבל אותי לימדו במכללה שמשפטנים לא עושים הכללות כמו שעשית בציטוט הנ"ל.

ב' - לא יודע מאיפה באה לך ההתנשאות הזאת כלפי בוגרי המכללות. אבל אותי לימדו במכללה לא להתנשא כלפי אף אחד, וזאת אפילו אם אני בטוח שאני הרבה יותר טוב ממנו.

ג' - הצלחתי להבין מי לימד אותך על חופש הביטוי, אבל מהדברים שכתבת מסתבר שלא ממש ירדת לעומק העניין. ולראיה - החלטת בג"ץ בקבעה שגם הזבל של ג'נין ג'נין חוסה תחת חופש הביטוי.

ד' - חשבתי שאתה בדרך להיות משפטן, אבל מהציטוט הנ"ל זה נראה כאילו אתה לומד רפואה. ממתי אתה מסוגל לאבחן מי סובל מלקות דיסלקטית ומי לא?

ה' - זה שלפעמים אני כותב עם טעויות כתיב נוראיות, כמו "תפיל" במקום "טפיל", או שהאותיות מתחלפות לי באמצע המילה, זה לא אומר שאני קורא פחות ספרים ממך. זאת הלקות שלי ואני לא מתבייש בה. אני בטוח שגם לך יש איזו לקות כזאת או אחרת.

ו' - מה שכתבת גם ביחס לבוגרי המכללות, הדיסלקטים, האנונימי שאחריך, אניטה פללי ואחרים, הוא פשוט בגדר אלימות מילולית.

ז' - על חטא היוהרה שמעת?
אתה חוטא בו בגדול

ח' - על ערך "אהבת האדם" שמעת?
אין הכוונה שאתה צריך לאהוב רק את עצמך, אלא גם את האחר, השונה ממך.

ט' - אני לא יודע איפה אתה עושה מילואים. בטח ובטח שלא במחסומים. לא שזאת גבורה גדולה לשרת במחסומים, אבל אם היית נמצא שם אי פעם, אולי היית מבין מה הכיבוש עושה לנו ואיך באמת הפכנו לקלגסים ולפשיסטים שמחוקקים חוקים כמו חוק האינתיפאדה.

י' - כל כך הרגזת אותי, שהחלטתי להזדהות בשמי המלא ולומר לך דבר מה נוסף: תפסיק לצטט מלומדים אחרים כמו תוקי, נסה לפתח דעה עצמאית משלך.

17/12/06 21:45  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

דבל'ה, הנה התייחסות די מקיפה לעניינים שהעלית:

א- מדען שואף ליצור הכללה כמה שיותר מקיפה. אם בפיסיקה ניתן לסבור, שיש "שחור או לבן", במשפטים- שהם הראי של החברה- קשה לעשות את זה. אבל זו בכלל דעתי האישית.

ב- לא כל מי שנמצא במכללות הוא טמבל שעובד לפי עקרון החליפין "אין לי שכל, אבל לאבאמא יש כסף". אבל בשביל להיות משפטן צריך אופי מיוחד ובין השאר, ואולי בעיקר, ידיעה ושליטה בשפה ברמה מאוד גבוהה. מצטער להיות הנאד הנפוח, אבל למכללות אין את זה. כשאתה נותן למישהו בלי פסיכומטרי גבוה להיכנס בשעריך, ועוד למקצוע כל כך ייצוגי, אתה עושה עוול להשכלה הגבוהה. אף מכללה לא תוציא את הבוגרים שלה עם ציונים נמוכים (אלא אם הם חמורים גמורים), שכן, אם כזה דבר יקרה, אף אחד לא יבוא לשים שם 30,000 לירה לשנה על שכ"ל. מכאן, שזו פיקציה הרסנית. הוסף לזה את העניין, שכבר אין בחינות בע"פ בבחינות הרישוי להסמכה לעריכת דין, והנה לך דור של עילגים שיביישו את עצמם, ובעיקר את המקצוע. או כמו שחבר לי סיפר לי: עו"ד צעיר טוען בלהט נאומו חוצב הלהבות באולם ביהמ"ש: "המוציא מחברו- עליו הראיה". מחברו עם דגש וצירה ב-ב', כמו מחברת, רק עם חולם...לו אני היושב בדין, הייתי משליכהו לבור. ומהלשכה בכלל. איזו בושה, איך בכלל כזה יצור עבר את מבחני הלשכה. ניחוש פרוע: בוגר מכללה. אני לא מתנשא- אני נגד דלות השפה ושפלות הרוח.

ג- תקרא עוד פעם. כתבתי שבג"ץ קבל את העתירה של בכרי.

ד- אני לא. זו דעתי האישית, ר' סעיף א' לעיל. למעט מקרים נוירולוגיים מובהקים, שפסיכיאטר, המתמחה בעניינים הללו בחן, אני לא מקבל את עניין היות פלוני דיסלקט מבלי לחשוד בבורות. כזה אני.

ה- אל תיעלב, זה לא אישי נגדך. אני באמת מעריך אותך ואת הרצון העז שלך להשתפר. זה שאני קצת קיצוני ומהיר חימה לא אומר שאתה צריך להיכנס למגננה או למתקפה. ובאמת יש לי לא מעט סטיות ממש חולניות. דוגמא (עם א' בסוף, מארמית): אני אוהב ללקק צלחות אחרי שנשאר רוטב (נניח, שקשוקה. אני מומחה בהכנת שקשוקה, משהו אליפות), בדרך כלל כשלא רואים (נניח, באירוע משפחתי), אבל אם רואים...נו מילא*. קראתי ואני קורא המון, בערך 2-3 ספרים לשבוע. פעם זה היה חמישה. כשהייתי תולעת רצינית. היה לי אישור מיוחד מהספרנית לקחת 5 במקום 2, שזה ההיתר הרגיל. תמיד הייתי טוב עם מזכירות וספרניות.

ו- לא אלימות מילולית, דב. ציניות. אולי גם קצת רשעות, אבל בעיקר כדי שלא יהיה פה משעמם. קצת צבע לא יזיק. חדל לך מהמנהג המגונה הזה של קפיצה עם "אלימות מילולית" כל אימת שאתה רואה משהו קצת בוטה.

ז + ח- אני מיזנטרופ לא קטן, מודה. סף הגירוי שלי גבוה מאוד, לכן אני הולך לקצה המתגרה, המעצבן, זה שמעורר את האינסטינקט של התפתלות מתוך חוסר נוחות. מיכאל העיר או שאל אותי לפני כמה זמן אם הבלוגרים פה מעצבנים אותי. עניתי שלא הם, אלא הנסיבות. ברור, שגיא, למשל, מעצבן אותי כשהוא כותב על כמה שהערבים מסכנים. אבל זו דעתו וזה מקובל עליי, למרות שזה מפריע לי, כי נדמה לי שזה נכון באופן חלקי. צריך גיוון מסויים בדעות, גם כאשר הן לא תואמות את שלי. אני האחרון שאפשר להגיד עליו שהוא גזען או בלתי-סובלני. גם כשאני מתרגז, אני מודע לזה שלא כולם חושבים כמוני, וטוב שכך. ככה אני יכול לקבל רעיונות חדשים ולהתפתח.

ט- עשיתי מילואים גם במחסומים, דב, וזה ממש לא תענוג גדול. ועשיתי גם בבתי כלא של עצורים וכלואים מהשטחים ובעוד כמה מקומות. בכל מגע שהיה לי עם אותם תושבי שטחים, מעולם לא התייחסתי שלא כראוי למי מהם, להיפך, בכל הכבוד המתבקש. כמוני גם חבריי.המציאות אפורה בהרבה ממה שמוצג בתקשורת- יש סטטוס קוו מסויים ומשתדלים לשמור עליו. יש לך הרבה מאוד עזות מצח לקרוא לנו קלגסים.

י- אתה רשאי להתעצבן ככל שתצליח להחזיק מעמד. אלו עדיין הדעות שלי ואל תתקוף, זה יוצר תוצאה הפוכה מזו שציפית לה.
אני לא ימני ולא שמאלני, למרות שהנטייה הראשונית שלי היא יותר לשמאל. הרבה מסכנים, הרבה סובלים, צריך לעזור להם לגדול, אבל לא לגדל אותם. זה אומר, שלא תמיד הפתרון החכם הוא לדחוף אותנו ביחד, אלא לתת לכל אחד את המקום שלו ואת החכה שלו. בכל מקרה, אני ממש לא איזה שונא ערבים, אני מתעב גזענות וצביעות.

*מי שקורא את זה ומחייך- כמו שאמר גשש משמש- חשוד מאוד...

18/12/06 01:19  
Anonymous דב כתב/ה:

ניצניל'ה,

סליחה שהתעצבנתי. זה לא מתאים לי. אבל כחבר לספסל הלימודים העדפתי להתעצבן עליך ולומר את מה שיש לי, מאשר להתעלם ממך שזה חמור יותר.

הייתי מצפה שדבריך יתבססו על נתונים אמפיריים.

יש לי כמה נתונים אמפיריים מעניינים בשבילך בנושא האוניברסיטאות מול המכללות. האם ראית את תוצאות הבחינה האחרונה של לשכת עורכי הדין?

ובכן...

בוגרי אוניברסיטה מסויימת בצפון, עברו את המבחן בציון ממוצע של 78.2.
ואילו בוגרי מכללת המרכז הבינתחומי, עברו את המבחן בציון ממוצע של 78.3.

ויותר מזה,

מקרב הסטודנטים של מכללת המרכז הבינתחומי עברו את המבחן 96 אחוז. ואילו מקרב הסטודנטים של אוניברסיטת חיפה ות"א עברו את המבחן 93 אחוז. ומאוניברסיטת בר אילן רק 89 אחוז.

ועוד יותר מזה,

ממכללת המרכז הבינתחומי ניגשו למבחן 188 סטודנטים, ואילו מהאוניברסיטה שלא ננקוב בשמה, ניגשו למבחן 70 סטודנטים בלבד.

ובכן... איך אתה מסביר לי את הנתונים הנ"ל? ההסבר שלי? במכללות משקיעים הרבה יותר בסטודנטים שלהם.
זאת לא חוכמה גדולה לקחת קבוצה קטנה של 70 מוחות מבריקים וללמד אותם משפטים שיגיעו לציון ממוצע של 78 במבחן הלשכה. החוכמה הגדולה היא לקחת 180 מוחות [לשיטתך פחות מבריקים] ולהשקיע בהם הרבה יותר, כדי להביא אותם להישגים טובים יותר מהאוניברסיטאות.

יש עוד כמה הבדלים, אבל נעזוב את זה בשלב זה.

18/12/06 12:11  
Blogger Ronen Perry כתב/ה:

אני חושב שקצת סטינו מן המסלול, לא?
הבה ננסה להרגיע את הרוחות ולמקד את הדיון בנושא המקורי, כלומר חוק האינתיפאדה.
בין כל התגובות שפורסמו כאן (העוסקות, בין היתר, באיות שמות, הובלה ימית, קולנוע, בעיות רפואיות, חינוך והשכלה גבוהה), נעלמה בהדרגה השאלה שעמדה בבסיסו של הפוסט: האם פסק הדין בעניין חוק האינתיפאדה מוצדק? האם כולם מסכימים שהתגובות לפסק הדין היו בלתי פרופורציוניות?
הכותרת של הפוסט הייתה "ביטול חוק האינתיפאדה: מצע לדיון". קיוויתי שהדיון יסוב על חוק האינתיפאדה.

18/12/06 13:54  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

רונן אתה צודק. נראה שאפשר לחלק הדיון ל-2: "מיזנטרופ לא קטן" יגרוס שחוק האינתיפאדה מוצדק. הוא הרי שונא את הבריות, אז למה לא להוסיף עוד קצת סבל על סבלם הכבד של השכנים שכבשנו. ומנגד - משפטן אמיתי (מיזנטרופ לא יכול להיות משפטן אמיתי) יגרוס שחוק האינתיפאדה נוגד ערכי יסוד של כבוד האדם ואהבת הבריות, ומעיד שהפכנו לחברה של מיזנטרופים גדולים המתעללים בשכנים שכבשנו, בקשישים שנטשנו, בנכים שהזנחנו, במובטלים האוכלים מהפחים, בילדים המקבצים נדבות בצמתים, באנסים שנתפסו בנהריה, בחיילים המשוחררים, בהומואים והלסביות, ובעוד אין ספור קבוצות חלשות אחרות באוכלוסייה.

18/12/06 14:29  
Anonymous לא דב ולא ניצן כתב/ה:

אנחנו גאים מאוד בכך שהחברה שלנו ליברלית מבלי לשים לב שהיא לא.

לא חשבתי בכלל על חוק האינתיפאדה בהקשר הרחב הזה.

הכנסת כאן מבטאת הלכי רוח ציבוריים ופה טמונה הסכנה הגדולה. מה יקרה אם לאנשים בבית המשפט לא יהיה האומץ של ברק? לאן נגיע? מחר גם אותי יחפשו לפי האיי-פי של התגובה ויכלאו אותי בגין המרדה.

18/12/06 14:37  
Anonymous ניצן (מיזן) הוכנר כתב/ה:

המיזנטרופ הלא קטן חושב שזה דווקא אמיץ וחכם מצד בג"ץ לפסול את ההסדר כפי שהיה ערב העתירה. רק סובר, שבג"ץ צריך להיות סופר- זהיר ונושאים כאלו וראוי שאלו יועלו על סדר היום הציבורי בפורומים הנכונים ולא בפסיקות אד- הוק. בלית ברירה נסתפק באלו, אבל לא זו הדרך.
ישנה גם הסכמה, שבחלקן האחד, התגובות היו וולגריות ונגועות בבורות . בחלקן האחר, היו תגובות מאזנות, ר' אותו מאמר תמוה של אנג'ל זה., שזכה לקיתונות של רותחין מצד אי- אלו גולשים ממורמרים והלומי משפט חוקתי של שנה א'.
לעניין היותנו עם מרושע ונקמני: חדלו לכם מהפניית האצבע האשמנית הזו. נמאס להעלות את זה. ביקורת צריכה להישמע, אך כל עוד החינוך בעניין אצלנו ואצלם צולע, זה לא ישתנה. אני לא מחבב יתר על המידה התבוססות ברגשי אשמה, יש בזה משהו צדקני ואימפוטנטי.
היו פה כמה רעיונות, שקרובים לעניין האינתיפאדה, כמה פחות. אני תמיד עושה את זה. זה גם הדיבור שלי. לפעמים אלו נושאים שנושקים לנושא, לפעמים פחות, לפעמים ממש לא. היסחפויות, קורה. מה שכן, בדרך כלל אני מקשר את זה כך או אחרת לנושא הפוסט.
ורק לעניין ההערה של דב, על מה שכתבתי על מכללות: לדעתי צריך לפתוח פה פוסט על הקלות הבלתי נסבלת של קבלת תואר בוגר משפטים בשנים האחרונות. ואם כבר צוינו אחוזי המעבר בבחינה: דעתי היא, שהפקולטה באוניברסיטה שלנו, למשל, עושה כמעט הכל על מנת להקשות על הסטודנטים. במקומות אחרים עושים הכל על מנת להקל. מבחינת היחס לסטודנטים, למשל, המצב קטסטרופלי. גם התקצוב אצלנו רע מאוד, ככה שאני מאמין שיש לזה השפעה מאוד חזקה על איכות הלימוד מצד הסגל (שברובו מורכב מחוקרים ומרצים טובים מאוד). אבל זה, כאמור, נושא לפוסט אחר, ויש לי הרבה מה להגיד בעניין. מקווה שמישהו ירים את הכפפה.

אולי אני צריך להחליף את השם למיזן. זה גם דומה לניצן וגם קיצור חמוד ושמתי לב שכבר יש פה אחד מנדלברוט. אגב, מיזנטרופיה והעיסוק במשפטים: אני הרבה פחות שונא אדם מאשר הרבה עו"ד שיצא לי להיתקל בהם (אבל לא באמת כתבתי את זה, פליטת קולמוס נדירה), שאצלם הלהט המוסרי הוחלף בתאוות המדון והממון. אני משתדל להתנדב לפחות פעם בחודש ולהתעצבן בשביל כל מיני חלכאים ונדכאים, שסופגים ריקושטים ממלכתיים באופן קבוע. וכן, אני חושב שעניי עירי קודמים. מי שחושב אחרת צבוע. וקשה תפישה.

18/12/06 17:47  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לניצן - מה זה סובר? המילה השנייה שכתבת במשפט השני של דבריך הנ"ל, אולי התכוונת לסבור? טוב, נו, כנראה שיש לך טעויות כתיב של תלמידי מכללות. אני יודע...דיסלקציה, נכון? כל ברנש שלא פתח מספיק ספרים בימי חלדו טוען לליקוי המוזר הזה. או כמו שחבר סיפר לי: סטודנט צעיר טוען בלהט נאומו חוצב הלהבות בבלוג המרצים: "נכסי נדל"ן". לו אני היושב בוועדת הקבלה לאוניברסיטה, הייתי משליכהו לבור. וגם למכללה לא הייתי מקבל אותו. איזו בושה, איך בכלל כזה יצור עבר את הפסיכומטרי. ניחוש פרוע: למד בע"פ כמו תוקי. אני לא מתנשא ולא נגד דלות השפה - אלא נגד שפלות הרוח.

19/12/06 00:21  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

זה אמנם נמוך, אבל לא במובן של חבטה מתחת לחגורה.

סובר- גורס, מעלה על דעתו, מהרהר בעניין פלוני, וכיו"ב. סובר במקור ולא ככתוב המיוחס לי. אפשר גם "סבור", אבל בזה נעשה שימוש, שאם היה ממשיך, המילה היתה קמה עליי. וגם אם היתה פה טעות סופר (מה שלא קרה הפעם, אבל לך תוכיח שאין לך אחות), היא כשרה ושרירה וקבילה לכל דבר ועניין. צור הבחנה בין טעות סופר לטעות כתיב, ובאותה ההזדמנות, תפסיק עם ה"תוקי" הזה. זה תוכי. תו-כי.
עכשיו אחד מהשניים- או שהפולמוס יחזור למסלולו המקורי, או שתתחיל למזמז לי את הבלוטה (של האינטלקט) באופן קצת יותר מגרה, כי אני מתקרר. או אולי עוד אופציה: פשוט תניח לזה, כי אני לא אוהב שמזיעים עליי.

19/12/06 01:52  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

חיכיתי חיכיתי ובסוף זה הגיע. ובכן... לא התכוונתי להעליב את הציפורים. נראה לך שאתה תוכי? היית מת! התוכים הרבה יותר יפים ונחמדים ממך. חוץ מזה, לא אומרים תוכי אחרי בן אדם, אלא קוף אחרי בן אדם.
התוקי שלך בא מהמילה
took
צורת העבר של
to take
תפסיק להיות תוקי שכל דבריו נלקחו כציטוט מאחרים.
עכשיו, אחרי שהבהרתי את הנקודה שלי, והיא שגם בטקסטים שלך אפשר למצוא טעויות כתיב, אפסיק עם המנהג המגונה הזה, וזאת מתוך הנחה שגם אתה תפסיק להעיר לאחרים. זה לא כיף בכלל.

19/12/06 13:39  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אולי תפתחו בלוג שייקרא "הבלוג של דב וניצן: התנצחויות בנושאי חינוך והשכלה" ותפסיקו להתנצח בכל פוסט על עניינים לא רלוונטיים?

19/12/06 15:20  
Anonymous דב כתב/ה:

:-) סבבה

19/12/06 18:08  
Anonymous משהו מעניין כתב/ה:

אני יודעת שזה קצת משונה אבל אין לי לינק לבלוג ולכן אני מגיעה אליו כל יום על ידי חיפוש בגוגל. לפעמים אני מחפשת כותרת של פוסט מסוים. שמתי לב למשהו מאוד מעניין.
ביצעתי חיפוש בנושא חוק האינתיפאדה ארבע או חמש פעמים בימים האחרונים. ובכל יום הבלוג של המרצים נמצא במקום יותר גבוה בגוגל. ביום הראשון הוא היה בדף השלישי. אחר כך בשני והוא עלה בשני עד שהיום בחיפוש חוק האינתיפאדה הוא הופיע בדרף הראשון. האם ייתכן שהמיקום שלו בחיפוש נובע ממספר הפעמים שבהן מופיעות באתר המילים חוק האינתיפאדה? פרט להוספת המילים חוק האינתיפאדה לא היה פה שינוי מהותי שיכול להסביר את העלייה בחיפוש.
אם זה נכון, אפשר לשפר את מעמדו של הבלוג בגוגל על ידי הוספת התייחסות לכותרות הפוסטים במסגרת התגובות. התגובה של גוגל באה בערך אחרי יום יומיים אבל נראה לי שזה באמת קרה. המשמעות היא שכשמישהו מחפש בגוגל את חוק האינתיפאדה הוא מגיע לבלוג שלכם, ואם הוא מגיב כאן ומזכיר גם כן את הכותרת חוק האינתיפאדה הוא בעצם משפר את הדירוג של הבלוג כך שהמחפשים הבאים ימצאו את הבלוג במקום יותר טוב.
מה דעתכם?
רק כדי לנסות זאת שוב: חוק האינתיפאדה. חוק האינתיפאדה. חוק האינתיפאדה. חוק האינתיפאדה.

20/12/06 15:18  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאלמונית שלעיל,

זה באמת מעניין מאוד (לא בציניות). קוראים לזה אופטימיזציה של מנוע החיפוש - SEO.

למידע נוסף ראי
http://www.imk.co.il/Articles/seo.asp

נ"ב - לחזור באותו עמוד הרבה פעמים על מילה או משפט מסויים, עלול לגרום למנוע החיפוש לזהות שמדובר בניסיון ל- SEO.
וכתוצאה מנוע החיפוש עלול להעניש את האתר. זה קרה לאחרונה עם האתר של מרצדס בגרמניה.

במקרה הנוכחי, ככל הנראה, האתר שיפר את מיקומו מיום ליום, בשל כך שמדובר בעמוד אינטרנט פעיל (טוקבקים שהתווספו כל יום) וכן מפני שמדובר בעמוד אינטרנט שגלשו אליו אנשים רבים יותר מאשר אל עמודים אחרים שכתובות בהם המילים "חוק האינתיפאדה".

20/12/06 20:46  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מיד לאחר שתי התגובות האחרונות ביצעתי חיפוש של המילים חוק האינתיפאדה בגוגל, ולפני דקות ספורות ביצעתי חיפוש נוסף של אותן המילים. אכן, בחיפוש הקודם הבלוג שלנו היה במקום השישי ועכשיו הוא נמצא במקום השלישי. אבל מן התגובה האחרונה עולה שאסור להגזים מכיוון שאזכור יתר של הצירוף המדובר עלול להוביל לפגיעה בדירוג.

23/12/06 12:22  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאלמונית לעיל,

רוצה לעשות מבצע ולהעלות את העמוד הזה למקום ראשון בגוגל? זה אפשרי!

24/12/06 16:40  
Anonymous טל עופר כתב/ה:

ד"ר פרי שלום.
למרות הדיון הענף שגלש קצת למחוזות שונים ומשונים אני חושב ש"התפספסה" לה נקודה אותה סקרת בקצרה במאמרך המקורי והיא הגדרת פעולות מלחמתיות. כאמור, הנשיא ברק בפסק דינו פסל פטור מלא אך ככל שאר מדינות העולם עדיין קיים פטור עקב פעולות שנגרמו עקב פעילות מלחמתית שאת הגדרתה ניתן להרחיב או לחילופין להצר משיקולים שונים. האם לדעתך הגדרת פעולות שונות כפעולות מלחמתיות (לדוגמא: שמירה במחסום שיכולה להיחשב כפעילות שיטור והנפקות היא עצומה לדעתי)יכולה לרוקן מתוכן את פסיקת בג"צ? בנוסף אבקש שתחווה דעתך ביחס לקו הגבול המפריד בין פעילות שיטור לבין פעילות מלחמתית ללא קשר לפסיקה הנידונה; האם פעולות שנעשות במסגרת צבאית ע"י חיילים שאיתרע מזלם והם שומרים במחסום ולא מבצעים איזשהיא פעילות כגון מארב רק בשל שיבוץ פנים צבאי שונות מפעילות חבריהם?
דרך אגב, במידה והדב ראינו ברור- אני מסכים עם הפסיקה וחושב שהכנסת העמידה את בג"צ במצב של "אין ברירה" ואין לכנסת להלין אלא על עצמה. החשש היחיד שלי הוא שבשל הביקורת (יש הקוראין לזה דו- שיח) בג"צ יימנע מלקבל החלטות אמיצות בעתיד הקרוב אבל זה סיפור לרשימתו של ד"ר סבן.
תודה,
טל

25/12/06 00:06  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

דב, עשה טובה לאחיך הסורר. אמנם זה לא קשור לפוסט, אבל אני מעוניין לראות במו עיני את הנתונים האמפיריים שכתבת עליהם קודם בעניין המכללות וי אס האוניברסיטאות. שים איזה לינק.

25/12/06 14:41  
Anonymous דב כתב/ה:

הי ניצן,
התגעגעתי אליך (באמת),

http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?pgId=43809&catId=1809

ושכחתי עוד משהו בעניין - איפה מלמד הנשיא בדימוס ברק? באוניברסיטה או במכללה?

26/12/06 12:40  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אולי צריך להפנות את תשומת ליבו של הדיקאן שלנו לנתונים הללו, למרות שבטח עיניו כבר שזפו אותם. ולא רק הדיקאן שלנו, גם אלו של שאר האוניברסיטאות. ושל קברניטי הלשכה והחינוך בכלל. כי זה נראה עלוב ומעליב.
אין לי יותר מדי הסברים לזה, מלבד זה, שמי שמשלם 30,000 לירה לשנה לא צריך לדאוג יותר מדי בקשר לצרכים החומריים שלו, מה שמשאיר זמן רב יותר ללימוד. גם העניין שציינתי קודם, הורדת הבחינה בע"פ, תורמת לכניסת עילגים ללשכה. בעניין הזה אני חייב לציין, שכמה ימים אחרי שכתבתי על טעויות של מכללות, נוכחתי עד כמה זה נפוץ אצלנו, (תמיד תחת סעיף "דיסלקציה". איזה מוזר). אני היחיד שחושב, שמשפטן חייב לשלוט בשפה באופן מוחלט?
מרצים יקרים, הרימו נא את כפפת הדיון בעניין מכללות ואוניברסיטאות. רונן, אתה יכול לעשות את זה, הרי קצת הרסנו לך פה את הפוסט (טוב, לא באמת הרסנו, ואנחנו לא היחידים שגולשים. תשמעו את יונתן יובל מתחיל לדבר על "הקול הפסאודו- אובייקטיבי" ושתי שניות אחר כך מהגג על ת'ור, שדות הציד הנצחיים או פרומתיאוס, או משהו דומה מהמיתולוגיות הנורדיות או הקלאסיות. אישית, העדפתי את זה על קולות פסאודו- אובייקטיביים או שדות סמנטיים).

27/12/06 17:14  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אנשים, קחו דברים בפרופורציה. תמיד במועד אוקטובר יוצאות תוצאות אנומליות. וההסבר הוא שמספר הנבחנים קטן באופן משמעותי מזה של מועד אפריל.

בחיפה יש 220 בוגרים בשנה. נבחנו 70. בתל אביב יש 400 בוגרים ונבחנו 88. בירושלים בערך 300 בוגרים ונבחנו 40.

כך שאני לא הייתי מייחס משמעות כל כך גדולה ל-3% לפה או לפה על בסיס מדגם כל כך קטן של בוגרים.

יש מעט מאוד נכשלים באוניברסיטאות, וגם בבינתחומי. זה הכל. כל המסקנות האחרות על בסיס הנתונים המוגבלים האלה לא רציניות.

28/12/06 00:16  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

למגיב האחרון,

טוב... אז בדקתי גם את נתוני הבחינות בחודש מאי 2006, עדיין אחוז העוברים מקרב הסטודנטים של מכללת המרכז הבין תחומי עולה על אחוז העוברים של אוניברסיטה שלא נזכיר את שמה.

כמו כן, אותה אוניברסיטה נמצאת במרחק 2% בלבד מעוד 2 מכללות.

כמו כן, אם תשווה את הנתונים לאורך מספר שנים, תוכל להבחין במגמה שבה משנה לשנה המכללות מצמצמות את הפער מהאוניברסיטאות, וכאמור אף החלו לעקוף את חלקן.

נדמה לי שארה"ב עברה תהליך דומה, שבו המכללות הפרטיות הפכו במרוצת השנים למוסדות טובים יותר מהאוניברסיטאות הציבוריות.

28/12/06 14:19  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאנונימי,

ההשוואה לארצות הברית חסרת בסיס. יש הרבה טעמים לכך, אבל הנה החשובים שבהם.

בארצות הברית המוסדות הציבוריים מעולם לא היו, בסך הכל, טובים יותר מהפרטיים. הרווארד, פרינסטון, ייל, סטנפורד, קולומביה, קורנל, אם איי טי, וכל השאר - נולדו כמוסדות פרטיים. והסיבה לכך היא היסטורית-תרבותית. בישראל, כמו באירופה, המבנה שונה לחלוטין.

זאת ועוד, המוסדות הפרטיים בארצות הברית הם מוסדות מחקר. המכללות הישראליות מתעסקות בעיקר בהוראה. זה נכון שאנשי סגל של מכללות מפרסמים פה ושם, אבל הכמות והאיכות עדיין פחותה במידה ניכרת מזו של האוניברסיטאות.

דבר שלישי: המוסדות הפרטיים בארצות הברית מלמדים הכל. בהרווארד יש אולי בתי ספר מובילים למנהל עסקים ולמשפטים, אבל יש שם גם בתי ספר ללימודים קלאסיים, עברית, תנ"ך, תיאולוגיה ועוד ועוד. המכללות הפרטיות בישראל הן מכונות לייצור מזומן ולא מכונות לייצור ידע. לכן לעולם לא תמצא בהן מחלקות כאלה. בדוק בעצמך. מוניטין בטווח הארוך נשען גם על הרב תחומיות והעומק של המוסד. אגב, מה שמונע מהפקולטה למשפטים בחיפה לפרוח הוא דווקא החולשה היחסית של האוניברסיטה כולה בהשוואה לתל אביב וירושלים, ולא חולשה יחסית של הסגל של הפקולטה למשפטים בהשוואה לסגל של הפקולטות למשפטים בתל אביב וירושלים. קצת קשה להבין, אבל זו האמת.

28/12/06 19:54  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ועוד למגיב האחרון.

אני מבקש שתפנה אותי לנתונים של בחינות מאי 2006.

בכל מקרה, אני חושב שצריך להיזהר בפרשנות נתונים נקודתיים המצביעים על פערים קטנים מאוד שהם בגדר "טעות דגימה" וצריך לבחון את הנתונים לאורך זמן.

מה שאני מנסה לאמר הוא שלא צריך לייחס יותר מידי חשיבות לעוד 2% מעבר בבחינות לשכה שמשמעותו 4 אנשים שאולי היו חולים, לא התכוננו מספיק, או כיוצא באלה. צריך לזכור שבחינות הלשכה הן בחינות שינון ששיעור המעבר בהן גבוה מאוד. הן לא מייצגות חדות מחשבה, כישורים משפטיים, יצירתיות וכו', שנבחנים בעולם המציאות. האם האוניברסיטה צריכה להכשיר תלמידים למבחן הזה או לחיי המעשה האמיתיים?
השאלה היא אילו אנשים משחררת אוניברסיטת חיפה לשוק ואילו אנשים משחררות המכללות. אני חושב שהפער עדיין גבוה מאוד לטובת האוניברסיטאות.

28/12/06 20:01  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

למגיב האחרון,

א - לא אמרתי דבר על איכות הסגל באוניברסיטת חיפה. אולם בדומה לארה"ב, אנו צפויים להגיע למצב שבו דווקא למכללות יהיו תקציבים עשירים למחקר, ואילו האוניברסיטאות ימשיכו לסבול מקיצוצי התקציב הממשלתי.

ב - לבקשתך מצ"ב לינק לתוצאות בחינת הלשכה משנת 2002 ועד ימינו.

http://www.israelbar.org.il/article_inner.asp?pgId=12763&catId=1809

28/12/06 22:44  
Anonymous איל גרונר כתב/ה:

יש לי הרהורי כפירה בעיקר. אינני סבור, מבחינת הדין הרצוי, שהיעדר תחולת דיני הנזיקין על פעולה מלחמתית היא ראויה. לדעתי, דיני הנזיקין והמשפט הפלילי צריכים לחול בעיקרון על הפרקטיקה המלחמתית. שינויים בתוצאה המשפטית באשר לפעילות לחימה יכולים להיות מוצדקים רק מטעמים של המצב העובדתי המיוחד של המלחמה (כלומר טעמים עובדתיים עליהם חלים העקרונות) ולא היעדר תחולה מראש לעקרונות עצמם.
התיאוריה היא כדלהלן: אחת המטרות העיקריות של המשפט, היא אכיפת המוסר. (זו לא המטרה היחידה, יש גם מטרה של הסדרה קואורדינטיבית אך גם היא אינה נטולת זיקה למוסר). דיני העונשין ודיני הנזיקין נועדו לטפל בפגיעות של אדם בזולתו. היות ופגיעה של אדם בזולתו, במקרים רבים היא אינה מוסרית, והיות ובלעדי המשפט לא תהייה אכיפה של פעולות בלתי מוסריות, קם המוסד הנקרא "משפט" והוא מבקש לאכוף את האיסור המוסרי לגרום נזק לזולת.
למען הסר ספק, זו תיאוריה הצדקתית, אין כאן התיימרות לתיאוריה סוציולוגית, היות ובמציאות לא תמיד האיסורים משקפים את המוסר, ולא תמיד מה שלא מוסרי גם אינו חוקי (וגם לא מוצדק שיהיה).
ערכים ונורמות מוסריות הן אוניברסאליות. אם מבחינה מוסרית אסור ל- א' לגרום נזק ל- ב' אז תחולת האיסור אינה תלויה בטריטוריה זו או אחרת, או בהשתייכות הלאומית של א' או ב' היות והשתייכות לאומית אינה רצונית (במובן לא-פורמאלי של המושג "רצוני") בני אדם אינם בוחרים את התרבות הלאומית אליה הם נולדים ועל ברכיה מתחנכים, אין רלבנטיות להשתייכות הלאומית באשר לתחולת האיסור המוסרי לגרום נזק לזולת.
פעולה מלחמתית היא הרחבה קולקטיבית של המושג "הגנה עצמית". הגנה עצמית היא זכות מוסרית של א' להדוף ניסיון של גרימת נזק לעצמו מידי זולתו, בגבולות הנחיצות והפרופורציה. ההצדקה ל- "מלחמה" היא בדיוק אותו דבר רק במונחי קבוצות מדיניות. כאשר קבוצה מדינית א' תוקפת קבוצה מדינית (או לאומית) ב' חלה אותה קטגוריה של הגנה עצמית.
גם כאשר קמה זכות להגגנה עצמית, הרי שתוך נקיטת הפעולות של המתגונן הוא עלול לחרוג מהנחוץ לצורך מטרת ההתגוננות שלו. הוא עלול לפגוע בתוקף פגיעה בלתי נחוצה ובלתי מידתית. הוא עלול לפגוע בצד שלישי שאינו תוקף אותו. פגיעה בצד שלישי, מותרת בתנאים שבדיני העונשין נקראים "הגנת הצורך" אך חריגה מהמותר היא אסורה.
אם המתגונן חרג מהאסור, אין מניעה עקרונית להחיל עליו אחריות פלילית או נזיקית. האיסור לפגוע בזולת, אינו מתפוגג במהלך ההתגוננות, הוא פשוט לא חל כל עוד עוסק המתגונן בהתגוננות. אולם, שעה שאינו עוסק בה, או נוקט בפעולות מעבר לצורך בהתגוננות המותרת לו, הוא פוגע בזולת שלא לצורך.
מכאן, שאינני רואה הצדקה לפטור מאחריות נזיקית במסגרת פעולה מלחמתית. ניתן לצמצם אחריות זו, משיקולים של אחריות מצומצמת של עובדי ציבור. היות ועובדי ציבור (חיילים ושוטרים במקרה דנן) מחויבים בציות להוראות הממונים עליהם, חלקן אף משרתים בשירות חובה, מצטמצם חופש הבחירה שלהם שלא לגרום נזק. אבל זהו טעם להטיל אחריות על המדינה, ולא על החיילים מבצעי הפקודות.
פעמים רבות, פוגע הצבא באוכלוסייה בלתי מעורבת, אגב סיכול ממוקד. אני מחזיק בתפיסה מוסרית-תועלתנית, לכן אני סבור שיש מצבים בהם ניתן להצדיק פגיעה זו, אך תוך מגבלות של פרופורציה בין הנזק שנגרם לסיכון אותו רוצים למנוע. אולם, אם מוצדק לגרום לאסון אחד על מנת למנוע אסון שני, האם לפחות לא ראוי לשלם פיצויים? נניח שמתבצע ירי, מתוך בית מגורים ועל מנת לסכל את הירי מוצדק להרוס את הבית. האם לפחות לא ראוי לממן, מקום דיור חלופי למשפחה שאיבדה את ביתה? (בהנחה שזו משפחה בלתי-מעורבת בטרור. נניח שאדם נתון בסכנה. על מנת להיחלץ ממנה הוא גורם נזק לאדם תמים. נדמה, שהוא חייב לפצות את את אותו אדם, גם אם אותו אדם היה מחויב "לסבול" את הנזק עצמו על מנת לאפשר את ההצלה.
לניצן
ראשית, אני בוגר תואר ראשון במכללה למנהל, אבל מוסמך במשפטים (בהצטיינות) באוניברסיטת בר-אילו (התזה שכתבתי: "חופש הביטוי ואיסור ההסתה", ניתחה את הסוגיה בהיבט הפילוסופי הרבה יותר מאשר ההיבט המשפטי. לכן, אינני יודע איך אתה מסווג אותי מבחינת הקטגוריה ההשכלתית, בזלזול כבוגר מכללה, או בהערכה כמוסמך אוניברסיטה בהצטיינות. אגב, הדוקטורט שבכוונתי לכתוב, עוסק בהיבטים מוסריים (וגם משפטיים) של "עניי עירך קודמים". זאת אגב הערתך, שאדם המתנגד לעיקרון זה הוא קשה תפיסה.
התגובה הראשונה שלך היא תגובה טיפוסית (ושגויה) של "הדדיות בתוקפנות". לשיטתך, אם הרשות הפלשתינית אינה מפצה את הניזוקים הישראליים, אין לפצות ניזוקים פלשתיניים. אני מודע ליתרונות הפסיכולוגיים של הטיעונים "הסימטריים" זה נראה טיעון מסודר, שוויוני, מובנה מארגן את המחשבה באופן מאוזן. מה שחסר הוא העיקר והוא הנימוק: מה מצדיק את הסימטריה הזו? ההשקפה לגבי זכויות אדם, שהן אינן תלויות בחובות. אם לפלוני יש זכות יסוד, אז היא שרירה וקיימת ללא תלות בשאלה האם הוא מקיים זכויות של אחרים. טול למשל, אסיר בכלא. בהנחה שהאסיר פגע בזכויות של קורבנותיו. האם הוא אינו זכאי לפיצויים על נזק שגרם לו אדם כלשהו?
מילא לגבי אדם יחיד. אתה הרחבת את טיעון הסימטריה, לסכסוך קולקטיבי. אינך מסתפק בכך שהניזוק פגע בזכויות של אחרים, אתה מחיל עליו "אחריות קולקטיבית". עצם השתייכותו לקבוצת הפלשתינאים, לשיטתך גוררת תוצאה שאין לו זכות לפיצויים, למרות שייתכן שהוא באופן אישי מעולם לא פגע באיש, ייתכן שהוא מתנגד לטרור הפלשתיני (לפחות בסתר ליבו) אם כן, נראה שלא קיימת הצדקה מוסרית להפעיל "היפוך סימטרי" במיוחד לא "היפוך סימטרי-קולקטיבי", אבל אולי תחדש לי בטיעון-נגדי שלא חשבתי עליו.
לגבי הערתך ש- "למלחמה יש כללים אכזריים"- לפני שאני מגיע לכללים, המלחמה היא תופעה אכזרית, סיטואציה אכזרית. (ונוכח עובדה זו לא עושים די על מנת למנוע אותה). בני אדם המנהלים את המלחמה יכולים ע"י כללים להגביר את אכזריותה או למתן אותה. אתה אינך בטוח שבהחלה של נורמות משפטיות על המלחמה, אבל המלחמה עצמה היא בעצמה סוג של נורמה. נורמת ההגנה העצמית. אלמלא נורמה זו, לא היינו רשאים לנקוט במלחמה. (הפצפיזם אכן טוען, שנורמת ההגנה העצמית אינה מצדיקה נקיטה באלימות, לכן הוא שולל נקיטה במלחמה). נורמת ההגנה העצמית, היא בראש וראשונה מוסרית, וככך כל הנורמות הנגזרות ממנה. המשפט אמור לתת לנורמות אלה עיגון אכיפתי.
ברק, אכן לא גר בשדרות (וגם אני לא). אבל אתה אינך גר בעזה או בג'בליה ונדמה לי שלגור שם, יותר קשה ומסוכן מאשר לגור בשדרות.
בנקודה זו, אני שומע באוזני-רוחי את הצווחה "עניי עירך קודמים".
אני מסתכן, בתיוגי כ- "קשה תפיסה" אבל בכל זאת (על החיים ועל המוות): המוסר הוא אוניברסאלי, במובן זה שהצידוקים לזכויות אדם נובכעים מצרכים בסיסיים של האדם. צרכים בסיסיים (כגון הצורך לחיות, הצורך בבריאות תקינה פיסית ונפשית, הצורך בשמירה על כבוד האדם) אינם תלויים בהשתייכות לאומית או אחרת. מלבד זאת, בני אדם אינם בוחרים את זהותם התרבותית-לאומית הם נולדים אליה, ולכן לא ראוי לגרום לכך שבני אדם יסבלו בשל גורמים שאינם בשליטתם. יש עוד הרבה מה לומר על "עניי עירך קודמים" אבל הפסילה הגורפת (תוך ניסיון סטיגמטיזציה כלפי מי ששונה מדעתך) היא טיפל'ה פשטנית.
לא ברור, על איזה נימוק אתה מתבסס כאשר אתה מצדיק את הצנזורה על "ג'נין ג'נין". האם על טיעון ההסתה (סכנה לאלימות נעקב הצפייה בסרט) או טיעון הפגיעה בכבוד האדם (עקב הסתה לגזענות או לשון הרע). ברור שעצם הכזבים אינם יכולים להצדיק פסילה של הסרט. חופש הביטוי אינו חופש הביטוי של "ביטויים נכונים" (ואם היה כזה היה צריך לצנזר את הכנסת. אתה טוען שכמות הכזבים מוגזמת. אבל אתה צריך להציע תיאוריה או לפחות טיעון מבוסס: מהו הגבול הכמותי של "הכזב" המבחין בין מותר לאסור, ויותר מכך מה מצדיק את מיקום קו הגבול דווקא במקום שאתה מציע?
לטעמי, הנימוק העיקרי המצדיק את ההקרנה הוא שאם הסרט יצונזר החשש להגברת האלימות הפלשתינית (בתוך הקו הירוק ובשטחים) או החשש לעיכוב , או הקטנת הסיכוי להפחתת העוינות הפלשתינית, ועיכוב תהליך הנמכת להבות הטרור
אינם חששות פחות חזקים, מכל חשש אחר עקב הקרנת הסרט.
באשר לטיעוניך על בוגרי המכללות
ראשית, אני מבין שאתה מאמין גדול במבחן הפסיכומטרי. אני מטיל ספק, האם המבחן הפסיכומטרי מצליח לנבא הצלחה בלימודים, נוכח האינטרסים הכלכליים העומדים מאחורי המשך קיומו.
שנית, אדם שקיבל ציון לא גבוה במבחן הפסיכומטרי, ייתכן והוא אינו מצטיין בחשיבה כמותית, אך מצטיין בחשיבה מילולית. היות וציון גבוה בחשיבה מילולית אינו תמיד מספיק, לעבור את סף הקבלה למשפטים באוניברסיטה, לא תמיד יש קשר בין ציון פסיכומטרי לא-גבוה לבין שליטה בשפה. גם החשיבה המילולית עצמה, רק חלק קטן ממנה בודק שליטה עברית. חלק ממנה בודק לוגיקה.
שלישית, לא ברור שיש קשר (אלא אם תראה לי מחקר בנושא) בין רמה מילולית גבוהה לחשיבה ברמה גבוהה. האם לא ייתכן אדם המתנסח באופן מזהיר, אבל אינו מבריק בחשיבתו ולהיפך? הפילוסוף עמנואל קאנט, ידוע כפילוסוף גאון, אבל רמת הניסוח שלו מתחת לכל ביקורת. כתיבתו היא "חצצית" ומסורבלת.
השופט (בדימוס) מישאל חשין, ניסוחיו הם כידוע "שפתיים יישק". אולם, הוא ידוע כשופט מאוד אמוציונאלי ולכן חלק מהתבטאויותיו הם "טיעונים של קרביים" ולא תמיד שיא הרציונאליות האינטלקטואלית.
אתה קובל על ביטול הבחינה בעל-פה כגוררת ירידה ביכולת הלשונית של מוסמכים לעריכת דין. אני זוכר את הבחינה בע"פ שלי: לא נדרשתי לניסוח חוצב להבות. השאלות היו ממוקדות, טכניות תשובות קצרות לאקוניות. לא זה המבחן לבדיקת כושר התנסחות של מועמד לעריכת דין.
בכל אופן, היות והמבחן הפסיכומטרי אינו בודק ספציפית כישורים משפטיים הוא אינו יכול לנבא משפטנות טובה (וכאמור אני בספק אם הוא בכלל מנבא משהו).הדרישה לציון גבוה לצורך קבלה ללימודי משפטים, לא נובעת ממחשבה שציון גבוה נחוץ למשפטן טוב, אלא כתוצאה מהביקוש הגבוה ללימודי משפטים. אילו הביקוש היה נמוך, אותו מבחן בדיוק, היה מסתפק בציון הרבה יותר נמוך, לצורך קבלה למשפטים.

7/7/07 22:21  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>