בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
הימור סביר
אני נאלץ להודות שאין לי בעיה עם הקונספט של החוק. אפשר לשאול אם החוק יצליח. הרבה תלוי בפרטים: איך בדיוק יפעל המנגנון. אגב, לא צריך לצפות שהימורים ייעלמו: אף חוק אינו נאכף הרמטית. לכן, השאלה היא האם החוק טוב.
מה מטרת החוק? בין המתנגדים להימורים יש נימוקים מוסרניים, שאשאיר בצד. ויש נימוקים מעשיים: הימורים, טוענים הטוענים, מובילים לפשע. אייל גונן חושב שהחוק פאטרנליסטי, ומבוסס על קונספט שגוי: ההימורים יהפכו ללא-חוקיים. אולי. אבל אולי להפך. הצדיק ממילא אינו מהמר. הרשע ממילא מהמר. לשני אלה החוק לא ישנה דבר. אבל רבים נמצאים בין הצדיקים לרשעים, ויימנעו מהימורים רק משום שהם אזרחים שומרי חוק. ההחלטה אם החוק יועיל או לא תיבדק בדיעבד על-ידי סוציולוגים, אבל ההחלטה היא של המחוקק.
ומה הנזק בחוק? בעיני אמיר עציוני, החוק פוגע בחירות האזרח להיות אדון לעצמו, ונוגד את החופש. נו, אמיר. למיטב ידיעתי, אין זכות יסוד להמר. הרבה חוקים מגבילים את החירות. מיסים, תכנון ובנייה, חוקי חנייה, ולמעשה, כל החוקים. ובכל זאת, יש לנו חוקים. בעיני המחוקק, הימורים מזיקים. החוק מאפשר חירות למי שרוצה: רוצים להמר? סע ללאס וגאס, או למקום ששם חושבים שזה בסדר. אצלנו, אמר הקונגרס בוושינגטון, אסור.
אז מה ההבדל בין החוק הזה לבין פורנוגרפיה, תכנים אלימים, או תכנים מסיתים? אולי גם שם צריך מגבלות, איסורים, ולהפוך גורמי ביניים לשוטרים ברשת? הימורים שונים, משום שמדובר בפעולה, ולא בביטוי. כאשר אנחנו מתלבטים אם ציור עירום הוא אומנות או פורנוגרפיה, מחיר הטעות הוא חופש ביטוי. לכן חוקים שמתיימרים להגביל פורנוגרפיה נפסלים בדרך כלל בבתי המשפט בארצות הברית. כאשר אנחנו אוסרים הימורים, גם אם טעינו בהערכת ההשפעה של החוק, לא נפגעת אף זכות חוקתית, או זכות יסוד.
ואצלנו? כמו עציוני, אני חושב ששום דבר לא בוער. אפשר לחכות ולראות אם החוק יצליח, ובמילא אנחנו עושים מה שהדוד מאמריקה אומר לנו לעשות.
נכתב על-ידי y ב-5.10.06.
24 תגובות:
מיכאל, האמנם יש הבדל כה ברור בין הימורים לפורנוגרפיה? אם אתה מפרש את חופש הביטוי רחב מספיק כדי לכלול צריכת אתרים פורנוגרפיים (והרוב המכריע של המקרים הרי אינם מקרי גבול של ספק אמנות), מדוע שצריכת אתרי הימורים לא תיחשב לביטוי אף היא? ויתרה מכך: בשני המקרים, אני מסופק אם השאלה העיקרית היא עצם הכניסה לגדר זכות יסוד או לא. הרי אם זה גורם נזק לחברה, אפשר וראוי להגביל זאת, גם אם מדובר בהגבלת זכות יסוד (ולכן גם הבעתי עמדה בזכות ההגבלה של פורנוגרפיית ילדים בקנדה). נכון שעשוי להיות הבדל במידת ההוכחה הנדרשת, ואולי גם בברירת המחדל, ובכל זאת ההבדל אינו כה דרמטי.
מיכאל, נפיל שבנפילי משפט, העלית פה כמה רעיונות נפלאים. אני חושב קצת "פיקולית", במחילה מכבוד הקוראים והמגיבים.
האסוציאציה הראשונית העולה בעיני רוחי בעת קריאת חוק איסור ההימורים הבלתי-חוקיים [איזה תרגום מוזר. לחוקים דביליים תמיד יש שמות תואמים?], היא דון קישוט. הנה הרפובליקנים שוב מביאים לנו אותה בדהרה מוסרנית, מלאת אמוק, אל עבר עוד טחנת רוח. עולה לי עוד אסוציאציה; פינצ'ר שמנסה לבצע את זממו בלברדור. כמו חוק היובש, כמו איסור שימוש בסמים, כמו עוד כמה עניינים שנויים במחלוקת, [אך ברור כי מלחמה בהם נדונה לכשלון מהדהד -וההסבר רצוף פה הנה כבר], גם כאן מנסים לחנך אותנו. אפילו רובוטריקים כמו האמריקאים קשה למשטר עד כדי כך. גם הם בשר ודם, סופו של יום. דפקטטורה [המצאתי את זה לפני כמה רגעים במקלחת, בחיי. זה כמו "דמוקטטורה" של סילבי קשת, רק מוצלח יותר. אתם רשאים להשתמש במילה ככל העולה על רוחכם].
צודק עציוני, כאשר הוא מצביע על הבעייתיות הכרוכה ביישום חוק שכזה. אחד החוקים הבלתי-כתובים הראשוניים ביותר מצביע על כך שאנשים-ורובנו כאלה [אנשים, הכוונה]- אוהבים לעשות "דווקא". לא ברור תמיד למה, אבל יש להם נטייה לעשות ההיפך ממה שאומרים להם. אז השרת ינפוש בבונגלו באיזה אי אקזוטי מוקף קוקוס, או שחברת האשראי תהיה כזו שאינה נמצאת במדינה עוכרת-הימורים. אנשים יצירתיים כולנו, בעבור התגמול הנכון ["דרך העולם היא, שקונץ גורר אנטי-קונץ", דברים של טעם מפי גאון המשפט הבלתי-מעורער, הלא הוא חשין]. כמו בענייני תשלום מס, גם כאן יהיה מירוץ [לא ברור אם הכיוון הוא התחתית. פרשנות יצירתית קוראים לזה, במיוחד כשהיא לא מתאימה לשמרנים שבינינו.], כי יש פה הרבה כסף, באחד העיסוקים העתיקים בעולם, אשר בדומה למקצוע העתיק מכולם, ישרוד כמו מקק גם את השואה האפשרית הנזכרת לעיל.
הימור הוא לא זכות יסוד מפורשת, זה ברור. אבל גם צריכת אלכוהול אינה זכות יסוד מפורשת. גם לא קפיצת באנג'י ואם נחשוב על זה מעט שבמעט, יש כל כך הרבה פעילויות אנושיות מזיקות, שתקצר היריעה מלהתחיל לפרטן. מישהי פעם אמרה לי, שאיסור השימוש בסמים הוא עוד דרך לצמצם נזקים, כלומר, האיסור יוצר מעין הצלה של החברה [או משהו כזה, אף פעם לא ממש טרחתי לרדת לסוף הדברים. משהו בסיסי מתנגש לי פה, אולי עניין האוטונומיה והחשש מפטרנליזם מיותר] . אם ככה היינו חושבים, אלכוהול כבר מזמן היה צריך להיות בלתי-חוקי, גם סיגריות. אולי אפילו סקס, [אפשר לחטוף, לא עלינו, איידס, או זיבה או שלל מחלות די גועליות, אם עושים את זה עם לא מעט פרטנרים נלהבים]. אין מה להמשיך ולחפור בעניין. אנחנו נמשיך עם יצר ההרס העצמי שלנו ואף משטר, מקומם ומדכא ככל שיהא, לא יעצור אותנו בדרך למימוש כוונותינו.
ולעניין ההתייחסות לפורנוגרפיה..קודם כל, הערה מקדימה; פורנו [זה ממש שם חיבה] זול ואיכותי הוא עבורי סרט פעולה ["אקשן" מתגלגל יפה] בדיוק כשם שסרט עם ברוס ויליס או ערס דומה הוא כזה עבור חובב סרטי זבל מהז'אנר הזה.
גיא, אין מושג איך הגעת להרחבה של מושג חופש הביטוי עד כדי ההרהור בדבר החלתו על הימורים. אתה, בתור משפטן, אמור להבחין בין שני עניינים שונים לחלוטין. לא ניתן לגזור גזירה שווה בין שני סוגי העניינים הנ"ל. פורנו באמת קשור לביטוי [לפעמים הוא ממש אמנותי, או כמו שענה וודי אלן כאשר נשאל האם סקס הוא עניין מלוכלך-"בוודאי, אם עושים זאת כמו שצריך"] וחוסה תחת כנפי חופש הביטוי. הימורים עניינם חופש העיסוק, לפחות מן הפן העסקי-תפעולי. אני חושב שיש לך תפיסה שמרנית מידי. בדיני עבודה או ענייני רווחה אתה באמת מצויין, אבל במקומות האלו אתה קצת "מזייף". בטח לא כל עניין שנזק כרוך בו לחברה ייחשב מוקצה מחמת מיאוס, כתבתי קודם.
גם אני לא סובר שהימורים הם מציאה גדולה [כשלעצמי, מעולם לא ריגשו אותי באמת]. למעשה, הם עסק-ביש עם לא מעט נזק, אבל- וזה אבל גדול- כפי שכבר ציינתי קודם וכפי שציין מיכאל, אנשים ימשיכו להמר, כך או אחרת. בדיוק כמו בעניין הזנות [או הסמים ה"מסוכנים"], עדיף להפוך את העניין לחוקי ומפוקח מאשר להשאיר ג'ונגל ולטעון אח"כ שזה "מביא פשע" [זה מזכיר את הקיצוצים שמנהיג האוצר במשרדים שונים ואח"כ עולה הטענה בדבר חוסר היעילות של אותו משרד. נו, באמת.].
לדעתי השאלות הן מי ירוויח מהחוק הזה?! מי יזם אותו? ולמה?
אם אינני טועה - את החוק נגד הימורים באינטרנט יזמו בעלי מועדוני ההימורים החוקיים בלאס-וגאס ומקומות אחרים - שהכנסותיהם נפגעות בשעה שמהמרים באינטרנט ולא אצלם.
לדעתי זאת צביעות - להמר בלאס-וגאס זה בסדר, אבל באינטרנט לא? מה ההבדל? אה - בטח תגידו שבאינטרנט מהמרים ילדים שלא היו מורשים להיכנס לקזינו אמיתי - אבל זה קשקוש.
אני די בטוח שהחוק הזה לא יצליח - מוסד ההימורים באינטרנט הוא כל כך עצום שחוק כזה לא יעזור. במקום לקטוע את שרשרת ההימורים, בסך הכל תצטרף עוד חוליה שבה הכסף יעבור מחברת האשראי לגוף חוקי אחר, שאין עליו את המגבלה של תשלום לקזינו.
ועד הערה אחת קטנה - זוכרים את חוק היובש האמריקאי - לדעתי סופו של חוק ההימורים יהיה זהה.
הפטריוט אקט - הטוב?, הטרור - הרע וחוק ההימורים - המכוער.
קצת מחשבות פילוסופיות של חוק ההימורים החדש בארה"ב... חשוב לזכור, שברקע עדיין מהדהדים הפטריוט אקט והמלחמה האמריקאית בטרור.
כמו שאני רואה את זה – חוק ההימורים האמריקאי החדש, בעצם ייצור "רשימה שחורה" של "עסקים" שלא יוכלו לסחור עם חברות כרטיסי האשראי והבנקים האמריקאיים.
הפחד שלי הוא ששיטת "הרשימה השחורה" תועתק (כמו כל דבר אחר באינטרנט) מהמלחמה בהימורים למלחמה בטרור.
האמריקאים יכינו רשימה שחורה של ארגונים, עסקים ויחידים המעורבים לדעתם בטרור, ולבנקים וחברות כרטיסי האשראי יהיה אסור לעשות איתם עסקים – הכל מחשש שהכסף האמריקאי ישמש בסופו של דבר למימון טרור.
יהיו בטח מי שיגידו שזה רעיון לא רע בכלל – אבל זה רק בגלל שאת הרשימה השחורה כתב אמריקאי.
לצערנו אם גם הסינים, או אפילו האירופאים יעתיקו ויישמו את מנגנון הרשימה השחורה של חוק ההימורים האמריקאי – בטח אנחנו נהייה רשומים שם כטרוריסטים (כדוגמת החרם האקדמי האירופאי על ישראל).
לדעתי האישית חוק ההימורים האמריקאי פסול מיסודו – וזאת מפני שהוא מנוגד לעיקרון השוויון ולעקרון היסוד של חופש העיסוק. אם מותר לעסוק בהימורים בלאס-וגאס, אז מותר לעסוק בהימורים גם באינטרנט. איסור על הבנקים וחברות האשראי האמריקאיות לסחור עם אתרי הימורים באינטרנט, הינה הפלייה לרעה ופגיעה בחופש העיסוק של בעלי האתרים.
לדעתי הימורים זה דבר מכוער ולא מוסרי, אבל זה לא מצדיק את הפגיעה בעיקרון השוויון וחופש העיסוק.
לניצן... מה זה פיקולית?
חבר'ה אנונימיים, תפסיקו להתבייש או להסתכל מעבר לכתף, בסוף זה יבוא לכם מקדימה.
"פיקולית"..בחיי שאותי זה הצחיק..חשין מדבר על קול שמתנגד לקונצנזוס. בפסק הדין הספציפי הזה [1996] הוא בדעת מיעוט לעניין הריסת בתי משפחות מחבלים ואומר, שגם אם שופרי המלחמה נשמעים ברקע, חובה על בית המשפט להשמיע התנגדותו, הנשמעת "כקול הפיקולו", אותו מעין-כינור יבבני. הפיקולו עשה "קופי/פייסט" לתגובה שלי כביטוי מושאל המביע הסתייגות מהדעות השמרניות הרגילות, שאני כל כך מתעב לפעמים.
לגיא... התקשתי למצוא קרבה בין הימורים ופונוגרפיה.
מצד אחד - פורנוגרפיה יכולה לשמש כסוג ביטוי של היוצר - האמן.
אבל מצד שני - הימורים לא משמשים סוג ביטוי של היוצר - בעל הקאזינו.
אבל מעניין... למה לדעתך הימורים זה סוג של ביטוי?
ואני לא שואל סתם - אם הימורים הם באמת סוג של ביטוי, יכול להיות שיהיה לי טיעון משפטי חדש במקרה ששוב יעצרו מכר שלי - מהמר כפייתי.
ניצן,
פיקולו אינו כלי מיתר אלא כלי נשיפה. וקולו אינו יבבני כלל אלא גבוה, צלול ועדין. חשין השתמש בדימוי הפיקולו כניגוד לקולם של שופרות המלחמה.
לרונן...
אתה צודק - פיקולו זה כלי נשיפה. ובנוסף - לדעתי חשין לא בחר סתם בפיקולו.
עד כמה שאני זוכר, מערוץ ההיסטוריה, הקשר האסוציאטיבי בין פיקולו ותותחי המלחמה נוצר במלחמת האזרחים של ארצות הברית.
בשדה הקרב של אז, תחת אש התותחים, החיילים היו צועדים במבנה לצלילי הפיקולו.
קולו של הפיקולו היה נשמע ברקע ההפצצות, וכך במהומת הפיצוצים, החיילים שאיבדו את חבריהם - ידעו שעליהם פשוט להמשיך לצעוד לכיוון צלילי הפיקולו.
עכשיו, אחרי שחזרתי לצבע הנורמלי שלי, אני מתנצל על הטעות. בלבלתי בין הויולה לפיקולו, אולי כי הויולה מזכירה לי כינור-שואה ["פיקולה"]. אוי ואבוי.
מישהו מוכן לחלל לי כל הדרך אל הצוק הקרוב הנושק לים?
הכוונה שלי היתה להצביע על כך שקשה לראות בצריכה של אתרים פורנוגרפיים ביטוי (דגש על צריכה להבדיל מיצירה), אלא אם מפרשים את חופש הביטוי באופן רחב ביותר, באופן שמן הסתם יכלול גם צריכה של אתרים אחרים. לא אמרתי שאני עצמי דווקא בעד פרשנות כה רחבה. אמרתי שבעיני כך או כך, אם זו פעילות שמזיקה לחברה, אפשר וצריך להגביל אותה.
לניצן...
אל תקפוץ מהצוק - אוהבים אותך
עדיין לא ירדתי לסוף דבריך, גיא. מי בכלל סבור, שבצריכה של אתרי פורנו יש פן איזשהוא של חופש הביטוי? זה לא כאילו אני שולח אס.אמ. אס במץ' בין ג'נה ג'יימסון לסילביה הקדושה. אני חושב שבעניין הזה אתה צריך לתת פה משנה סדורה [מקוצרת אמנם]. הגירסה הנוכחית לא בהירה די הצורך, עבורי לפחות.
לגבי פורנוגרפיית ילדים אין לי שום מחלוקת איתך. אבל זה עניין שבקונצנזוס.
לגבי כל השאר- גישה כזו מפחידה אותי. היא הופכת אנשים [וכולי תקווה, שגם יצור מרופש כמוני נמנה עליהם], שטבעם -וזה לא חדש- אינו מושלם, לעבריינים בכוח.
מכיר מישהו מושלם? לכולנו יש כמה סטיות, כמה שלדים מקולבים, כמה שגעונות או כמה הרגלים מגונים. רובם בכלל לא באים לכדי ביטוי פומבי. גינוי חברתי של פעולה אנושית מזיקה ברמה זו או אחרת עלול להביא לנזק שעולה עשרות מונים על התועלת. הצגתי כמה מנהגים מזיקים ועדיין הם מצויים בגדרי החוקי והנסבל. כמה וכמה לא נמצאים שם, למרות שרבים מאיתנו תומכים בהפיכתם חוקיים ומפוקחים [למשל, מגרש מרוצי מכוניות, שכבר שנים מדברים עליו כפלטפורמה למשיכת כל אותם בריוני-כבישים המטילים אימה יומיומית על כולנו] ופעמים מספר נדמה, כי ההחלטה בדבר השארתם בתחום האפל של החוק נעשתה שרירותית או באופן שדורס מיעוט חסר קול פרלמנטרי. אני לא בטוח בכלל שהגבלה חוקית על הימורים ברשת תביא "יותר" תועלת או, לחילופין, "פחות" נזק. מה, עכשיו יפקיד כל "מהמר סביר" את הכסף שייעד להימורים בקופת חסכון לילדים, שילכו לאוניברסיטה ויהיו מענטשים?
אני גורס, שהוא פשוט יעבור להרגל המגונה הבא ברשימה. אפשר והליבידו שלו הולך להזדחל למקום מוחשי יותר הפעם.
לגיא... אולי הימורים הם סוג של ביטוי, מבחינה זו שאנו מביעים באמצעותם שאיפה לזכות במזל או מחאה על החלוקה הלא שיוויונית של המזל בין בין האדם.
מה דעתך - טיעון שאני מהמר כדי להביע מחאה ותיגר על חוקי חלוקת העושר והאושר!, יש סיכוי שיתקבל בבית משפט?
"מהמר כפייתי"
הרהורים נוספים על הקשר בין הימורים וחופש הביטוי. אולי בכל זאת יש קשר?!
נכון לומר שהימורים באים לידי ביטוי כהתנהגות אנושית מאז ומעולם! מדוע? מה ההימורים מייצגים?
האם יתכן כי הימורים מייצגים ביטויי אמונה שהיום המזל יאיר לי פנים, יוביל אותי לניצחון ולזכייה בחומר שיהפוך אותי למאושר? הייתכן שהימורים מייצגים את הזכות לרדוף אחרי המזל והאושר?
לדעתי מדובר בזכות יסוד! ולכל אדם חייב שיהיה חופש ביטוי של הזכות לרדוף אחרי המזל והאושר - לרבות ביטוי הזכות באמצעות הימורים.
בסך הכל - אם ההימורים אינם נגועים ברמאות, אינם בהישג ידם של קטינים, והמהמר מודע לסיכוייו הסטטיסטיים לנצח או להפסיד – אזי איזה פסול יש בהם?
יש פסול, אני לא אומר שאין פסול בכלל, אבל אין פסול המצדיק פגיעה בחופש הביטוי של המהמר – בחופש הביטוי של האמונה שהיום המזל עומד לצידי והיום הגיע תורי לזכות ולהפוך אדם עשיר ומאושר.
אשמח לשמוע את דעתכם בתגובה!
הנה דעתי שלי בעניין- רעיון נהדר. דברים שרואים משם לא רואים מכאן; כנראה, שמהמר כמוך יכול להאיר לנו כמה זויות שלא חשבנו עליהן בתור לא-מהמרים. אני, לכל הפחות, לא העמקתי בעניין.
זה מעלה תהיות לגבי מידת נחיצותם של כל מיני "סוטים", לא [דירקהיים מנתר לו עכשיו בחדווה אי-שם במאפליית מדור אסוציאציות]?
מצטער שלא הייתי מספיק ברור. החוק שמיכאל כתב עליו הרי לא בא לאסור על הימורים כשלעצמם. ההימורים חוקיים. החוק בא להפריע לצריכה: להגביל את האפשרות של צרכנים להשתמש באתרי הימורים, באמצעות הגבלות על גופים מסחריים שמאפשרים את הפעילות הזו. נכון שיש כאן היבט של פגיעה בחופש העיסוק מבחינת אותם גופים מסחריים. אבל ההתייחסות שלי היתה לצרכנים, בגלל ההשוואה בפוסט לפורנוגרפיה. האסוציאציה שלי היתה החקיקה שנחקקה לפני מספר שנים בקנדה, כנגד פורנוגרפיה שעושה שימוש בילדים, אשר הגבילה גם את הצריכה (ולא רק את הייצור או ההפצה). החלק הזה בכלל לא היה בקונצנזוס, אבל אני סברתי שאפשר להצדיק אותו אם יש בסיס אמפירי לטענה שגם השימוש כשלעצמו פוגע בחברה. גם בהקשר של הימורים (להבדיל...), בחוק המדובר יש פגיעה בצרכנים, אבל אם יש בסיס אמפירי לנזק חברתי משמעותי, בעיני זה יכול להצדיק את הפגיעה, גם אם מדובר בפטרנליזם. נניח, למשל, שאפשר להראות שדווקא העניים הם אלה שמוציאים הכי הרבה על הימורים (ומתמכרים, ומפסידים), הכל כמובן לטובתם של העשירים בעלי עסקי ההימורים. כלומר שההימורים מגדילים את הפערים בחברה, וגם שאר בעיות שנובעות מהתמכרות. בשבילי זה מספיק כדי להצדיק מגבלות. השאלה איזה מגבלות, כי צריך כמובן להיות איזון בהתחשב בפגיעה באוטונומיה. אבל זה דורש יותר מחשבה, ולא, אין לי משנה סדורה בנושא...
לניצן וגיא - תודה
אני לא חושב שלמישהו יש בעיה עם מיסוי חברות העוסקות בניהול עסקי הימורים. למעשה, אם איני טועה, זה מה שקורה אצלנו, עם המועצה להסדר ההימורים בספורט. חלק ניכר מההכנסות מופנות לאפיקים שמאזנים את הנזק המצרפי באופן של חלוקת המשאבים מחדש לפי קריטריונים כאלו ואחרים.
קשה לי רק להאמין, שהממשל האמריקאי של ימינו רוצה באיזון איזשהוא. נראה לי, שזה עוד מקרה של נסיון לצבוע את העולם בירוק הכנעה מנטאלית [צבע החלוק של רופאים או בנייני היי טק, למשל], כמו שקרא לזה אדאמס מ"המדריך".
בכל מקום שבו המדינה הוציאה מגדר החוק פעילות אנושית בעלת היקף נרחב נוצר שוק שחור, לעיתים רווי בעבריינות עד צווארו. אני לא בטוח, שחלק הארי של פעילויות אלו ייחשב בעל פן התמכרותי. ודוקו; כשם שישנם מכורים לסמים, [קשים, בעיקר. חלקם אפילו, לא עלינו, משפטנים מבריקים. אולי, בין השאר, כי האף שלהם פועל בחריצות של שואב אבק שזה מקרוב נרכש, והרי ידועה השפעתו מחדדת המוחין של הקוקאין] ניתן למצוא גם מכורים לטיפה המרה. האחד מוגדר חוקי לצריכה ורעהו אינו "נהנה" מהכרה שכזו. יצרני ויבואני האלכוהול משלמים מסים גבוהים על מוצריהם. הסדר דומה ניתן היה להחיל על יבוא וייצור סמים קלים [קנאביס, לצורך עניינו. לא באמת מחליקים ממנו לעבר ההירואין, למרות הנסיונות הנואלים לשכנענו בכך מגיל אפס. איזו דמגוגיה זולה.], כשם שאין לי בעיה שהסדר כזה יוטל על הימורים ברשת. מסים אלו יכולים להיות מופנים לקרנות שתטפלנה בנפגעי ההתמכרות, תפעלנה בעניין הסברה "מדעית" יותר וכיוצא בזאת פעילות של הקטנת נזק מצרפי. זה בטח יותר חכם מלנסות למשטר דחפים קמאיים הנגועים, פרוידיאנית, בליבידו של כולנו. אני אפילו סבור, שלגברים יש נטייה חזקה יותר לכיוון הדחפים האלו. שובניזם זה לא אני, בכל אופן. אני לא שעיר מספיק.
אני מוצא עצמי מחוייב לציין, שאני חושש שהממשל האמריקאי מעוניין להכחיד את "מכת" ההימורים ברשת עד כמה שיעלה בידו הדבר, לא באמת לטפל בחלקים הבעייתיים שלה. לפעמים אני חושב, שבאוירה לוחמנית מעט יותר מזו של ימינו [לא שזו שוחרת שלום של ממש, רחוק מכך], פסק דין כמו וייד נ' רו [חוקתיות הפלות, לא שממשל רייגן לא ניסה להטות את ביהמ"ש העליון בעניין] היה מתקבל כמו באק נ' בל [השבחה גנטית באופן של "דילול" פגועים בנפשם. אם זה לא נאצי, אני לא יודע מה כן. ואת זה קבע אוליבר הולמס –"שלושה דורות של מורונים זה יותר מדי!"- אחד ה"תכשיטים" של בית המשפט העליון האמריקאי. התרגום שלי, נ"ה]. כך נוהג משטר עם מאפיינים מאפיוזיים ברורים.
ועוד עניין אחד קטן, לאו דווקא קשור להימורים במישרין; יש משהו מאוד מלאכותי בהפרדה בין פורנוגרפיה של בגירים לזו בה נעשה שימוש בקטינים. פסול ככל שהדבר יהא, יש פה תפישה ויקטוריאנית, במובן זה, שאנו מסתכלים על קטינים כעל יצורים נטולי מיניות. במישור הדקלרטיבי זה מובן ברובו, יש פה תעשייה פסולה מכל וכל. אבל באמת יש הבדל בין נער או נערה בני 19 לבני 17? היינו יכולים לדעת זאת במבט [חטוף פחות או יותר]? ומה אם זוג פוחז במיוחד שטרם מלאו לו 18 החליט להעלות קטעי התעלסות שלו באתר בתשלום המופעל על ידו, האם צריכת אותו חומר מצולם תהווה עבירה? האם ההכרעה משתנה כאשר האתר פתוח לכל, חינם אין כסף?
עקבתי בעניין אחרי הדיון, ושמחתי שהתשובה לגיא ניתנה על ידי המגיבים הקודמים. אעיר רק הערה אחת: לפורנוגרפיה כשלעצמה אין ערך ביטויי (במובן של חופש ביטוי), ממש לא. אבל יש קושי מובנה לקבוע מהי פורנוגרפיה ומהו ביטוי. הקושי נובע מריבויים של מקרי גבול (אומנות), מההקשר המשתנה (עירום בפסטיבל עכו הוא תיאטרון, עירום ברחוב יגרום כנראה למשטרה להגיע, ובצדק), מהשונות התרבותית בין קהילות שונות ובין מדינות שונות. בגלל הקושי הזה, השאלה שנשאלת צריכה להיות מסדר שני: בהינתן הקושי המובנה בתיחום הגבול שבין םורנוגרפיה לבין ביטוי, היכן נעדיף לטעות? טעות על חשבון חופש הביטוי בעייתית, ועדיף לטעון על חשבון קיומה של פורנוגרפיה, במקרים הבעייתיים.
כל זה לא קיים לגבי הימורים.
ובינתיים, פרופ' עזי ברק מהחוג לפסיכולוגיה פירט בבהירות את הבעיות הפסיכולוגיות שיש בהימורים מקוונים, הנה, בבלוג של YNET:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3313258,00.html
טוב, אני לא רוצה לחזור על עצמי. אבל נדמה לי שצריך להזהר מפני החלה אוטומטית של קונספציות/שבלונות מוכרות. הרי, כאמור, החוק בא להגביל את הצרכנים. הוא בא להפריע לתהליך התשלום להימורים באמצעות האינטרנט. לכן השאלה היא לא אם יש הבדל בין פורנוגרפיה להימורים באופן כללי. השאלה היא אם יש הבדל בין חקיקה שמגבילה תשלום מקוון להימורים, לחקיקה שתגביל תשלום מקוון לפורנוגרפיה. לי קשה לראות את ההבדל העקרוני.
למיכאל... מה ההדבל בין פולחן לישו בכנסיה, לבין פולחן לאלת המזל בקאזינו.
איפה עובר הגבול בין הימורים בקאזינו, שאותם אינך רואה כחוסים תחת צילו של חופש הביטוי. לבין הימורים שהם מנהג דתי, כמו סביבון, ואני חושב שנכסים שסביבון כן חוסה תחת צל חופש הביטוי.
משאלתי עולה, שאפילו אם לא נסכים היכן בדיוק עובר הגבול בין רולטה וסביבון, בכל זאת יש משהו שמקשר בין הימורים וחופש הביטוי - וזה פולחן אמונה.
לא עשיתי מחקר בעניין, אבל אני מניח שכמעט בכל דת יש אלמנטים כאלה או אחרים של הימורים. אל תשכח אותי, פורטונה, אלת המזל - שהקאזינו הוא בית תפילה אלי.
ובכן... כמו שאנו מכניסים תחת חופש הביטוי את האמונה הדתית בישו, מוחמד, והשם. ומתירים בשם חופש הביטוי פולחן של האמונה הדתית באמצעות סביבון. מדוע חופש הביטוי אינו כולל גם את האמונה של המהמרים באלת המזל, ואת הפולחן של האמונה הדתית באמצעות רולטה?
תאר לך שהמהמר צודק באמונתו, והיום באמת אלת המזל החליטה שהגיע תורו לזכות בהימורים בקאזינו. איזה עוול נעשה לו אם נמנע ממנו את חופש הביטוי של האמונה הדתית הזאת.
העניים נפגעים
לצערי ראיתי רבות אנשים שנפגעו מהימורים מכל הסוגים. המשותף לכולם?? הנפגעים הם בדרך כלל מהחלק הסוציו-אקונומי נמוך של האוכלוסייה. נכון, יש עקרונית מכל הסוגים, גבוהים נמוכים, עשירים עניים, יפים ומכוערים, אך הרבה יותר יש מהחלק היותר חלש.
התוצאה היא שהחלשים נפגעים מהימורים, נרצה בכך או לא. אשר לכן, אין מנוס לדעתי ממאבק בהימורים שגם אם איננו מושלם, ימנע מחלק מהאנשים להמר
חברים יקרים ! כמו בהמון דברים בעולם גם הימורים חוסים בתחום האפור והמטושטש, זאת כמובן עקב השוני בשימוש במוצר [הימורים] בין אדם לאדם, כך שלאדם אחד החוק בנ"ל יעשה רק טוב כי לא תהא לו גישה חופשית לקזינו בתוך הבית ואילו מהמר סולידי יותר, כמו רבים וטובים שאני מכיר , ירגיש שלא רק זכות הביטוי שלו נפגעת אלא גם הזכות לחירות וחופש לעשות בכספו [שהרוויח ביושר ובעמל] כרצונו.
. בסופו של דבר דעתי הינה שיש לאפשר ליגליזציה ומיסוי על רווחים של חברות הימורים, וזה לטובת המהמר הסולידי שיהנה גם מיחסי הימור טובים יותר [עקב התחרות בין חברות ההימורים] ,בנוסף ניתן להשתמש באמצעים פשוטים [ מידתי בשפה המשפטית] כדי לבוא לעזרת המהמר הזקוק לעזרה זו, דוגמא לאמצעי שכזה הינה אפשרות חסימת גישה אישית המוגבלת בתאריך או אפשרות להגבלת סכום המוקצב להימור במסגרת יומית או שבועית [ אלה לא רעיונות שלי אלה אמצעים הנהוגים באתרי הימורים רבים הבאים להגנת המהמר תוך תפיסה שבסופו של דבר עדיף גם לחברות ההימורים שהמהמר יהיה לקוח קבוע לשנים רבות ולא ליום אחד בו יפסיד סכום כבד ככל שיהיה .] כמובן שבכל שיטה ניתן להתאמץ ולמצוא חורים אך מקרים יוצאי דופן ישנם תמיד ויהיו לעד , לדעתי פתרון פשוט זה הוא היעיל ביותר חברתית ומוסרית ואין בו החשש לפגיעה בזכויות יסוד כלשהן .
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>