ועוד לעניין הקשר הרציונאלי: תשובה מס' 2 לאילן סבן

מאת דורון מנשה

אני מקווה שדברי בדיון זה לא פגעו או יפגעו באילן ולא יתפרשו כפוגעים בו. מהיכרותי עם ד"ר סבן התרשמתי שהעזרה לחלש היא באמת נושא הקרוב ללבו, והוא פועל באמת ובתמים למען קידום תכלית זו לשם שמיים. על כך אני מעריך אותו ביותר על אף המחלוקת הספציפית בינינו. דבריו של ד"ר סבן חידדו את נקודות המחלוקת, האירו את עיני בנקודות רבות וההתמודדות עם הקשיים שהעלה תרמה להבנתי את הנושא.

קראתי את רשימתו של ד"ר סבן "על דרגות שונות של אי הוגנות – תשובה לדורון מנשה" ואת תגובות הגולשים עליה. נראה לי שתגובה מספר שתיים לרשימתך אילן, מצביעה על קושייה חמורה בטיעוניך. גישתך תתקשה להבחין בין מתן הטבות לנכים (מעבר לגמלה שניתנת להם על ידי המדינה או מה שנקבע בחוק) והתחשבות בבעלי מצב כלכלי קשה (מעבר למה שניתן להם על ידי המדינה בחוק) לבין טיעוניך כי כל התחשבות בחיילים משוחררים מעבר לחוק חיילים משוחררים צריכה להיקבע בחוק על ידי המחוקק.

ועתה לגופו של עניין, אני מבקש להבהיר מספר נקודות העולות מתשובתך ואלך מן הקל על הכבד:

(א) לא אמרתי עד כה במפורש, אם כי הדברים משתמעים, כי לגישתי אין כל הכרח שההטבות לחיילים משוחררים יקבעו בחוק (כאשר אינן ניתנות על ידי המדינה עצמה).

(ב) למיטב הבנתי, העובדה שההתחשבות בשירות בצבא מיטיבה דווקא עם חיילים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך היא תיאור של שיטת הניקוד הקיימת, ולא הבהרה שלי. על פי השיטה הקיימת, שנפסלה על ידי בית המשפט המחוזי, הניקוד בגין שירות צבאי גרידא אינו מספיק ללא נתונים כלכליים מתאימים.

(ג) לעניין הקשר הרציונאלי, את דברי ברשימתי הקודמת כתבתי מתוך מודעות לכך שלא גיבשתי תיאוריה של קשר רציונאלי (וכפי שאני אבהיר בהמשך בסעיף ד' גם בהעדר אפשרות לגבש תיאוריה כזו אינני רואה תמיכה לטיעונו של ד"ר סבן). קשר זה נראה לי ברור ונובע משכל ישר.
לאור התגובה אבהיר את האינטואיציה שעמדה ביסוד הדברים. קשר רציונאלי במובן הפשוט ניתן לומר שמתקיים גם בהקשרים שמהם ד"ר סבן חושש, שכן אם בעצם השירות הצבאי נפגע חייל מבחינה כלכלית כל תגמול כלכלי בכסף או שווה כסף מקיים לכאורה קשר רציונאלי, אלא שמטרת הקשר הרציונאלי בהקשר זה היא אחרת, דהיינו למנוע מצב של חפיפה בין התגמולים השונים ועודף פיצוי. לאור תכלית זאת יש לדעתי לבחון את הקשר הרציונאלי.
בקצה אחד ניתן להגביל את הקשר הרציונאלי להיבטים פיזיים, אם ניקח את דוגמת הנכות, הרי שאם זו יוצרת הגבלות על התנועה, הטבה שמטרתה להקל במישור זה מקיימת קשר רציונאלי, כך מפרקים את הבעיה למרכיביה והחשש לחפיפה מנוטרל. דא עקא, בהקשר של השירות הצבאי אין זה רלוונטי כלל. אם לנסח זאת בצורה פשטנית, הבעיה היא שמי שמשתחרר בגיל 21 כבר אינו בן 18 ואין דרך להחזיר את הגלגל אחורנית פיזית.
בקצה השני ניתן לראות כמקיים קשר רציונאלי כל מה שמקיים קשר כזה במובן הפשוט שציינתי לעיל, אבל כאן איננו פותרים את החשש לפיצוי יתר.
אני סבור שיש גם אופציית ביניים של חלוקה אופקית על ציר זמן. קבוצת מי שסיים שירות צבאי או שירות לאומי היא קבוצה שיש לה מאפיינים סוציולוגים מסוימים בזמן ועל פי מהלך הדברים הרגיל חלק גדול מהם פונה בסמוך לאחר סיום שירות הצבאי ללימודים גבוהים. טיפול בצרכים מיידיים אלה ובחזרה למסלול החיים ממנו יצאו נראה לי כמקיים קשר רציונאלי. ניתן לומר שגישה זאת רואה את הקשר הרציונאלי בסמיכות בזמן לשלב השחרור קודם שהקבוצה נעשית הטרוגנית במידה כזו שאינה מאפשרת לדבר על צרכים משותפים במידה כזו או אחרת (אפשר לשים לב שזה מזכיר לפחות אסוציאטיבית מבחנים כגון ריחוק הנזק וכו' בדיני הנזיקין), נראה לי שחלוקה אופקית זו על ציר הזמן מונעת חפיפה ופיצוי עודף (נראה לי שזו גם האינטואיציה שביסוד חוק חיילים משוחררים שמטפל בשנים הסמוכות לשחרור ואינו מקנה הטבות מתמשכות לאורך כל חייו של החייל המשוחרר).


(ד) גם אם אלך לגישתך שלא ניתן לגבש כאן תיאוריה של קשר רציונאלי שמקשרת את המעונות לשירות הצבאי, עדיין אינני רואה כיצד יש בזה כדי לסייע לטיעוניך. הרי אינך כופר בכך שבהקצאת המעונות יש להתחשב במצב הכלכלי של המבקש, והנה כפי שהבהרתי בתשובתי הקודמת עצם השירות הצבאי מעמיד את החייל המשוחרר במצב בו הוא נחות מבחינת מצבו הכלכלי גם מול אלה שלהם נתונים דומים בקריטריונים שבחרה האוניברסיטה לסווג כ"מצב כלכלי". אז מה נעשה? נתעלם מהמצב הכלכלי האמיתי לטובת חלק שרירותי מהקריטריונים למצב הכלכלי ?! הרי רובם ככולם של הסטודנטים השתחררו מצה"ל זה מקרוב ונתיב הפיצוי הרב ערוצי והבלתי מבוקר ממנו אתה חושש עדין לא פעל את פעולתו, רושם השירות הצבאי מבחינה כלכלית עדיין ניכר גם אם נבקש להתעלם ממנו.
ואם תאמר כי בטיעון הזה יכול מעסיק או משכיר דירה להעדיף מי ששירת בצה"ל ואולי אף בעל מסעדה להצדיק גביית פחות כסף ממי ששירת בצבא ולהשתמש בתירוץ זה כדי להפלות את אזרחי ישראל הערבים, אשיב לך שאם יבוא בפנינו או בפני בית המשפט אותו מעסיק נשאל אותו האם הוא בודק בין כל המועמדים לעבודה מי הוא בעל המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ביותר ומעדיף אותו או שמא בחר בקריטריון של השירות הצבאי בלבד? האם שיקלל גם את קשייהם של קבוצות מיעוט (ובכלל זה ערבים) למצוא מקום תעסוקה או לא (הרי גם זה נכלל במצב הכלכלי)? האם התחשב בכך שאותם יוצאי צבא קיבלו בשנים הראשונות לאחר שחרורם (אם עמדתי תתקבל) הטבות שונות כגון מעונות שכיסו חלק מהנזק (מכאן אינטואיציית הקשר הרציונאלי)? ואת אותו בעל מסעדה נשאל האם כל סועד עובר אצלו חקירת יכולת לפני שהוא משלם על סעודתו? אם יאמר לנו לא, נאמר לו שאנו חושדים בו שהוא משתמש באצטלה של "תגמול" למשרתים בצבא כמסווה לדעות קדומות ואפליה שכן בחינת קריטריון כלכלי אחד בלבד הוא שרירותי, אם יאמר לנו כן (לצערי אין חשש ממשי כזה), מה טוב. אני רואה רק ברכה בכך שבן אדם בוחר לעשות שימוש בהונו לצמצום הפערים, ולחלוקה מחדש בחברה הישראלית. רשויות האוניברסיטה מנסות לעשות בדיוק את זה. הנח להן.
לשון אחר, בחינת הקריטריון של שירות בצבא היא מוצדקת ממילא כחלק מניסיון לבדוק מצב כלכלי אמיתי (אף ללא קשר לשאלת היכולת לגבש מבחן קשר רציונאלי, שמשמעותו מקום שבוחנים קריטריון זה כשלעצמו ונועד כדי למנוע פיצוי יתר), ושוב אנו חוזרים לנקודה שאף לפי השיטה שנפסלה על ידי בית המשפט המחוזי אין השירות הצבאי תנאי לא מספיק ולא הכרחי אלא שיקול אחד מיני רבים.


דיברתי מנקודת המבט העקרונית של עצם ההכרה בקריטריון של השירות בצבא או השירות הלאומי, לא ירדתי לפרטים של גובה הניקוד (נכון לעכשיו 20 נקודות) שראוי לתת עבור שירות צבאי או שירות לאומי בהקצאת מעונות. למען האמת אין לי די נתונים כדי לבדוק זאת, וניתן עדיין לחלוק בנקודה זו. בית המשפט המחוזי העיר בנקודה זו שהניקוד גבוה לדעתו. יכול להיות שהוא צודק (שוב אין לי הנתונים לבדוק) ויכול להיות שלא. מה שאני כן יכול לומר שהטיעונים שבית המשפט מביא לתמיכה ברושם זה נראים לי שלא ממין העניין. נכון שהניקוד עבור שירות הצבאי גבוה מעבור נכות ועבור בן משפחה שכולה (15 נקודות ו- 5 נקודות בהתאמה), אבל השוואה פשוטה זו מתעלמת לכאורה מכך שהסדר התגמולים וההטבות לבני משפחות שכולות ולנכים בחוק, הוא שונה ולכאורה הרבה יותר מקיף, כך שיתכן שהסיוע שהם זקוקים לו הוא פחות. לא ניתן להגיע למסקנות בנוגע לכך ללא בחינה מעמיקה יותר של משמעויות כלכליות.
כמו כן התעלמתי מהסוגיה הערכית של תמרוץ המשרתים בצבא, ודנתי בנושא מנקודת המבט הכלכלית גרידא, למרות שלדעתי כפי שגם עלה מרשימתי הראשונה, קריטריון כאמור על בסיס ערכי אינו פסול מכל וכל (נראה שגם בית המשפט המחוזי לא שלל זאת על הסף), אך בנקודה זאת לצערי הפערים בינינו הם גדולים כמדומני מכדי שנגיע להסכמה.


מילת סיום. הכאב העולה מחלק מהתגובות מצביע על כך שאכן החשש שלי שהאוכלוסייה הנפגעת מביטול הקריטריון של שירות צבאי או לאומי היא דווקא האוכלוסייה החלשה יש לו בסיס. אני סבור שטעם זה כשלעצמו מצדיק בחינה עצמית האם הפעם נתקפה המטרה הלא נכונה? האם הפעם לא תוקן עוול בעוול אחר?