מס' הערות לסיכום הדיון על ידי ד"ר סבן

דורון מנשה


קראתי את סיכום הדיון של ד"ר סבן, ואני מבקש לחדד מספר נקודות שיהוו סיכום דיון שכנגד. חלקן הופיע כבר בתגובות, אך כיון שמדובר בסיכום, ארשה לעצמי לחזור עליהן בקצרה:

א. ד"ר סבן כותב כי לדעתי "הצידוק ליתרון אינו "הצורך" הכלכלי, שהרי אם הצורך היה הבסיס היחידי – היה נשפט מעמדו הסוציו-אקונומי של אדם, כשהוא לבדו, ללא קשר לשירותו הצבאי."
דברים אלה אינם הצגה מדויקת לגמרי של עמדתי או לפחות ראויים להבהרה. כפי שכבר כתבתי אני סבור שלשירות הצבאי יש משמעות כלכלית, לפיכך אין מדובר בדבר שהוא חיצוני למצבו הכלכלי של אדם, אלא קריטריון פנימי שהתחשבות בו נחוצה כדי לשקף נכונה מצב כלכלי זה.
לדעתי, גם לא נכון יהיה לראות את שיטת הניקוד, כפיצוי על השירות הצבאי שכן כפי שכבר ציינתי בתגובתי האחרונה, היא דפרנציאלית ואינה רואה בשירות הצבאי תנאי מספיק למעונות. לו היה זה פיצוי הוא היה ניתן לכל מי שמשרת.

ב. מבחן הקשר הרציונאלי שהצעתי אינו נופל לדעתי ממבחנים משפטיים אחרים. גם הם אינם מציעים תשובות חד משמעיות לכל מקרה אבל מתווים את הגבולות בקווים כלליים.
אם המבחן זקוק להבהרה נוספת הרי שתגובתו של "אנונימוס" לסיכום הדיון של אילן יכולה להיות הבהרה בכיוון הנכון. "אנונימוס" חילק את המבחן לשני תתי מבחנים מצטברים: (א) מבחן הצורך – ובהקשר של חיילים משוחררים מה הם הצרכים הנובעים מהשירות, דהיינו, מהצורך לזרז את השתלבותם בחיים האזרחיים (לאור הפיגור שנובע מהשירות הצבאי. אם להשתמש בהצגה הפשטנית מרשימתי הקודמת, הרי שהואיל ואי אפשר להחזיר בני 21 לגיל 18 פיזית, לפחות שיהיו בני 21 באמת)? קל לדעתי להבין מדוע לימודים נופלים בקטגוריה זו כמו גם רכישת מקצוע וכד' (ב) מבחן של סמיכות בזמן.
נקודה נוספת שאני רוצה להבהיר בהקשר זה היא מה בין הקשר הסיבתי לבין הקשר הרציונאלי (נקודה שלמקרא הרשימות האחרונות שלי נראה לי שעשויה להביא לחוסר הבנה). כפי שכתבתי ברשימתי השניה בדיון זה "אזרחים שווים בין שווים: תשובה לאילן סבן" נראה לי שבחינת קשר סיבתי היא לא ישימה, גם אם הוגנת. כאשר דיברתי על קשר סיבתי בהקשר זה הכוונה הייתה לבחינת קשר סיבתי ברמה האינדיבידואלית של כל מבקש מעונות.

ג. ראוי להוסיף לסיכום עמדתי בעניין הקשר הרציונאלי כי קשר זה נחוץ לדעתי רק אם מבקשים להצדיק העדפה על בסיס קריטריון השירות בלבד, וזאת כדי למנוע פיצוי יתר. הוא אינו נחוץ כאשר קריטריון זה הוא קריטריון כלכלי הבא במסגרת קריטריונים כלכלים אחרים, כפי שעושה האוניברסיטה. שקילת כל הקריטריונים הכלכלים מנטרלת ממילא את החשש לפיצוי יתר (וראו תשובתי הקודמת סעיף (ד))

ד. ד"ר סבן כתב כי אני "מודה בקושי לכמת/ להעניק משקל לשירות הצבאי בהשוואה לקריטריונים אחרים.".
אינני רואה כל קושי תיאורטי לעשות כן כשיש את הנתונים המתאימים, רק ציינתי שמהנתונים שמובאים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, לא ניתן לעשות זאת. לפיכך כרגע אינני יכול להכריע האם הניקוד שניתן על קריטריון זה הוא נמוך מידי או גבוה מידי.

ה. לעניין פרשנות חוק קליטת חיילים משוחררים תשובתו של אנונימוס לתגובתך הפנימית ברשימה "על דרגות שונות של אי הוגנות" נראית לי. בקצרה עמד אנונימוס על הקושי לאתר את כוונת המחוקק מתוך דברי הכנסת בנקודה זו, שכן השמטת שני סעיפים אלה יתכן שנבעה מקואליציה של חברי כנסת בעלי דעות שונות (בצד אלה שסברו שמדובר באפליה, כאלה שחששו לפגיעה במעסיקים וביעילות, וכן במצוינות האקדמית. נוסף על כך הוא עמד על כך שיתכן שהיה זה ויתור כדי ליצור חזית רחבה מול משרד האוצר שהקשה על העברת החוק בשל עלותו התקציבית בחוק החדש). כפי שהוא ציין איננו יכולים להימלט מהחובה לתת לחוק את הפירוש הטוב ביותר לדעתנו.
לעניין הטענה כי מדובר בקבוצה חשודה, הרי שלצורך כך מיועד בדיוק מבחן הקשר הרציונאלי, ואם אינך מקבלו אז העמידה על כך שהשירות ישוקלל במסגרת בחינה כללית של מצבו הכלכלי של המבקש. אלה הם דברים שאיננו עומדים עליהם כמישהו מבקש לתגמל נכים למשל.

ו. אפשר גם להביע פליאה על דרישתו של אילן כי ההטבות הנוספות לחיילי משוחררים יעוגנו בחקיקה. אילן תולה יהבו במחוקק, ומפנה אותי אליו על-מנת לשנות את חוק קליטת חיילים משוחררים, באמצעות הליך חקיקה פומבי וממצה. זאת בעוד שבנוגע להסדר השרות האזרחי הוא הביע תמיכה בחוסר האמון של המגזר הערבי "בתום-לבה, הגינותה ורגישותה של המערכת הפוליטית הישראלית" כלום המחוקק אינו חלק ממערכת זאת? והרי הביקורת השיפוטית על חקיקה בעייתית ובלתי שוויונית היא וודאי, גם בעידן חוקתי, מצומצמת ומרוסנת יותר.

ז. בעניין השירות האזרחי לאוכלוסיה הערבית כמדומני דעותינו עדיין חלוקת. והדברים כבר נידונו בהרחבה, אני עדיין סבור ששירות אזרחי בתוך הקהילה הערבית לפחות הוא דרישה שקשה להצדיק התנגדות לה. יש גם משהו בעייתי לדעתי בלהפוך את השירות הלאומי למושא מחאתך –ולו הצודקת ובאותה הנשימה להלין על האפליה על בסיס התייחסות עניינית (לא נקמנית) של הרשויות (במקרה דנן האוניברסיטה) למציאות הנוצרת כתוצאה מאותה מחאה.

ח. ואני אחתום בנקודה אחת של הסכמה. גם לי נראה שהקצאת המעונות על בסיס קריטריונים של מצוינות ו"פרויקטים מיוחדים" היא מוגזמת לכאורה. דברים אלה ראויים גם לדעתי לבחינה מחודשת.
יחד עם זאת הייתי נזהר מפופוליזם בנקודה זו. ההנחה היא שרמת הלימודים באוניברסיטה מושפעת מרמת התלמידים (גם על הנחה זאת יש לחשוב מחדש האם היא נכונה, ויותר חשוב, עד כמה). והטבות כלכליות נועדו אני מניח למשוך סטודנטים כאלה. רמת הלימודים זהו אינטרס גם של סטודנטים נזקקים.
אני מציע ככיוון אפשרי (אני לא יודע עד כמה זה אפשרי) לשקול תחילה את האפשרות לביטול הטבות חומריות כאלה למצטיינים או את חלקן בדיאלוג בין המוסדות להשכלה גבוהה, כך סטודנטים מצטיינים לא יעדיפו מוסד זה או אחר על בסיס חומרי.


לחתימת דיון זה, אני מבקש להודות לך אישית, אילן, ולכל הגולשים על הדיון המעניין, אני מקווה שהוא תרם להבנת כולנו את הנושא.