תג

יום שבת, אוגוסט 26

על דרגות שונות של אי-הוגנות – תשובה לדורון מנשה

מאת אילן סבן

יש שתי שאלות שמתערבבות בדיון. האם צדק או טעה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אוניברסיטת חיפה אינה יכולה להפעיל את שיקול השירות הצבאי כקריטריון למעונות האוניברסיטה; והאם ראוי לחייב את בני המיעוט הערבי בשירות לאומי/אזרחי? השאלות סמוכות אך הן לא נבלעות אחת ברעותה.

המרחק בין דורון מנשה לבין חנין נעמנה לכאורה אינו גדול ביחס לשאלה השניה (שמא בגלל ההיפוטטיות שלה?). שניהם מסכימים כי יש משמעות גדולה לדמות השירות הלאומי/אזרחי שיוצע לבני המיעוט. אפשר כי שירות זה יתמקד במשימות אזרחיות בלבד, ואולי אף בכאלה שעניינן צרכיה של קהילת המיעוט על רקע הפלייתה ארוכת-השנים. ההבדל הגדול בין העמדות נעוץ בכך שחנין – בניגוד לדורון – אינה שוכחת לרגע עד כמה נדירים המקרים בהם קהילת המיעוט זוכה להיות משתתפת בכירה/ קובעת של הסדר כזה או אחר הנוגע לבנותיה ובניה. היא מזכירה לנו את הדוגמא של החינוך הערבי (ובמדויק יותר: את החינוך בערבית). מי יערוב למיעוט ביחס להרפתקת "השירות האזרחי" שתוצע לו בסופו של יום?

אני מבקש לשוב לטענה המרכזית של דורון, לפיה טעה בית המשפט המחוזי, כשלא התיר שימוש בקריטריון השירות הצבאי. בקליפת אגוז, הטענה היא כי ההטבות הקיימות לחיילים משוחררים אינן רשימה סגורה – לא משפטית ולא מהותית. הן רחוקות מלהיות תגמול ראוי לחיילים, ועל כן יכולה האוניברסיטה, ואף חייבת, להפעיל את שיקול דעתה ולהוסיף כאן תגמול משלה. בתגובתו המשלימה מבהיר דורון שכוונתו לתגמול משלים לחיילים משוחררים רק מרקע סוציו-אקונומי נמוך.
בהערתי הקודמת הצבעתי על הקושי המרכזי הבא: "דורון לא מתמודד כלל עם חשש (קונטקסטואלי) העומד ביסוד קביעתו של בית המשפט, כי חוק קליטת חיילים משוחררים, התשנ"ד-1994 נועד להתוות רשימה ממצה של הטבות/תגמולים. זהו החשש מכך, שלפחות סוציולוגית, הטיעון שלו יהיה נטול גבולות בחברה הישראלית. טיעון הפגיעה בחיילים (ואי פיצויה המלא) הוא "קולב" נוח, בעל חזות נוחה יחסית, שניתן לתלות עליו מגוון של פרקטיקות המפלות יהודים על פני ערבים וישובים יהודים על פני ישובים ערבים". והוספתי: "מי ראוי שיקבע את אותה רשימת הטבות/ תגמולים לחיילים; האם [...] הכרעה זו [לא] חייבת להישאר בידי הכנסת, ולהתממש על ידי רשויות המדינה? אם לדורון יש בעיה עם חוק קליטת חיילים משוחררים, שיטרח על תיקון החוק, במקום לבסס מקור מתמשך, רב-אפיקי, וקשה לכימות ולבקרה, של אפליה כנגד המיעוט הערבי."

חיפשתי בתגובתו החדשה של דורון תשובה לשאלות הללו. לשאלה שעניינה מיהותו של קובע ההטבות למשוחררי צבא לא מצאתי אפילו ניסיון תשובה. ייתכן שדורון חושב שראוי כי כל אדם במגעו עם חייל משוחרר יפעל כמי שצריך להשלים את הפיצוי שהמדינה החסירה. זוהי מחשבה מסוכנת מאד בעיני, ומייד אתייחס אליה.
מה שמופיע בכל זאת בתשובתו של דורון, הוא ניסיון למתן את החשש מפני הפיכת הקריטריון של השירות הצבאי "קולב" נוח לאפליה. דורון קצת אמביוולנטי בנקודה זו, אך דומה שהוא מצביע על דרישה לקשר רציונלי בין ההטבה שנשקלת לבין השירות הצבאי. זו הצעה שהועלתה בעבר על ידי קרצמר, אלא שקרצמר הקפיד להוסיף לצידה את הדרישה לכך שההטבה תוענק על ידי המחוקק. יותר מכך, קרצמר מגבש את הסינון הנזכר דווקא כדי לחסום את הרחבת ההטבות בכיוונים דוגמת המעונות. האם דורון מצליח לשכנע שהמעונות באוניברסיטה מקיימות את הקשר הרציונלי בינן לבין השירות הצבאי?
להלן טענתו, שהיא מעט לקונית: "אני סבור כי אכן קיים קשר רציונלי בין הקצאת המעונות לבין השירות הצבאי. רובם ככולם של הסטודנטים הם אנשים צעירים המגיעים לאוניברסיטה בסמיכות לשירותם הצבאי או מיד לאחריו, הפגיעה הכלכלית שהיא אחת התוצאות של השירות הצבאי יש בה כדי להשליך באופן ישיר על אפשרותם לממן את לימודיהם".

אני מודה שלא הצלחתי לרדת לעומק התשובה. ראשית, הפגיעה הכלכלית משפיעה על מלוא טווח האפשרויות שאנו יכולים להגשימן בכסף. מדוע ש"אל-על" לא תפעיל לפיכך תעריף דיפרנציאלי למחירי טיסות? (האם דורון מציע סולם כזה או אחר של צרכים חשובים יותר וחשובים פחות שכלפיהם צריך להפעיל "השלמת תגמול"?). שנית, אם להתמקד באפשרות למימון לימודים באוניברסיטה, מדוע שהאוניברסיטה לא תוסיף לסעיף 13 לחוק חיילים משוחררים (שמאפשר קבלת השתתפות בשכר לימוד במוסד אקדמי) גם שכר לימוד דיפרנציאלי המבחין בין חיילים עניים לבין אחרים? ומדוע בעצם שהתעריפים במסעדות האוניברסיטה לא יהיו דיפרנציאליים: לחיילים משוחררים ברקע סוציו-אקונומי א', תעריף X; ללא-חיילים מרקע סוציו-אקונומי א', תעריף Y; לחיילים משוחררים מרקע סוציו-אקונומי ב', תעריף Z; ללא חיילים...?
יותר מכך, טענת הקולב, או המדרון החלקלק, היא לא אנליטית אלא סוציולוגית. גם לו היית מצליח דורון להצביע על הבדלים ממשיים בין הטבה א' לבין הטבה ב', האם היית מצליח לשמור על גבולות ההבחנה הראויה בחברה הישראלית? האם אתה עד כדי כך אופטימי?

אני מניח שמה שחשוב בסופו של יום הוא לאן אנחנו מנתבים את עיקר מעייננו וזמננו כבני-אדם שמבקשים לתרום להקלת מצוקותיה של החברה הישראלית. יש כאלה שרואים מצב לא הוגן שנמשך כמעט 60 שנה, אבל אין להם משהו מיוחד לומר או לעשות בעניינו. מקסימום – כשידחקו אותם אל הקיר – הם יצקצקו בלשונם או יאשרו שהם אכן רואים את אי-ההוגנות והיא צריכה להשתנות. אני מניח שאתה חש מנגד תחושה דומה כלפי. אתה אולי חושב: הנה אדם שרואה שהקבוצה שעל שכמה מונח נטל השירות הצבאי מצטמצמת והולכת, היא מסתכנת, משרתת במילואים וכדומה – כיצד הוא אינו רואה את אי-ההוגנות כלפיהם? כיצד הוא חי עם התגמול החלקי שלהם?
השאלה לגיטימית מאד. אנסה להשיב לה. בהסתכלותי על החברה הישראלית אני רואה דרגות שונות של קיפוח ואי-הוגנות, ואני נזעק להלין כנגד מה שנראה לי כדרגת אי-ההוגנות הגדולה יותר. אני גם עסוק לפחות כמוך בשאלה האם ניתן לתקן עוול בעוול, רק שזה מוביל אותי לכיוון אחר. אני מסתכל על אלו ישובים נמצאים באשכולות הנמוכים ביותר של דירוג הביטוח הלאומי; בוחן מי מהם נמצא בראש דירוג שיעורי האבטלה; שואל מה שיעור הערבים בקרב עובדי שירות המדינה (בכל הדרגים, החל ממכונאי במשטרה ועד ראש אגף תקציבים באוצר); מנסה להתרשם מאחוז הסטודנטים הערבים לא רק באוניברסיטת חיפה אלא בכלל האוניברסיטאות בישראל, וכדומה. הנתונים הם חדים – למי שעיניו לא קהו – והם ארוכי שנים, וכל כך לא מקריים.
[ראוי להודות כי השיעור הפערים המקביל כלפי החרדים אינו שונה במידה דרמטית, ואולם שאלת העוול כלפיהם שונה, שכן מופיעים כמה גורמים מתערבים, ובהם העובדה שרוב החרדים – גברים אך גם נשים – לא עומלים על רכישת המיומנויות הנדרשות בשוק התעסוקה].

אם לתמצת: מה שמטריד הוא מה שאני קורא כהלך הרוח שביסוד התערבותך, דורון. אתה חושב בעצם: "אין שום פיצוי של ממש שירפא את סכנת המוות, הפגיעה בחירות, והפסד הזמן של החיילים". אבל זה בדיוק הלך-הרוח של רוב רובה של החברה הישראלית. של רוב המעבידים הפרטיים, רוב המעבידים הציבוריים, רוב משכירי הדירות, נותני השירותים, הבנקאים השוקלים אם לתת הלוואה לעוסק זעיר כזה או אחר, מקצי הקרקעות, מקצי התקציבים. הלך-רוח זה הוא שמסביר חלק גדול (גם אם אכן לא את כל) הפערים שהזכרתי בין יהודים וערבים; הוא "משלים התגמול" הנוכח נוכחות כרונית בלשדה של החברה הישראלית.
אשתמש דווקא בדוגמא שלך: אם יבואו שני בוגרי אוניברסיטה – יהודי וערבי, עם נתונים שווים, למעט השירות הצבאי – למעביד, למשכיר דירה וכו' מה יקרה? מה קורה בחברה הישראלית כבר בשלב "קורות החיים"? מה עושה הצעתך? מה עושה הצעתי?

לא התייחסתי לטענות שונות שהושמעו בהערות של כותבים אחרים. כבר הכברתי מילים. רציתי רק לומר מילה ביחס לטענה של כפיות הטובה. זו אותה מחאה כנגד מי "שיונקים מעטיני המדינה היהודית" ומסרבים בו-זמנית לשרתה בדרך מסוימת. דימוי זה 'פשוט' שוכח ש"עטינינו" מורכבים מתרומתם של כל תושבי הארץ הזו "ללא הבדל דת, גזע או מין", ושוכח שמשלמי המיסים אינם רק יהודים. שכחה זו משלימה את הלך הרוח שעליו עמדתי לעיל – יחדיו הם הובילו ומובילים אותנו אל דרך ללא מוצא.
סטודנטית מהפקולטה בשם או בכינוי Arete כתבה על כך (ועל נקודות נוספות) דברים נפלאים באחת התגובות לתשובתו של דורון.

12 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

ד"ר סבן, נראה לי שאתה לא מבין כלל מה מנסה ד"ר מנשה לטעון.

אתה מתעלם לגמרי מהמחיר של השירות הצבאי, ואולי יותר מכך - של שירות מילואים. אחד המגיבים התייחס לכך ואתה ממשיך להתעלם.

התשובה שלך היא שהשירות הצבאי נוכח בכל מקום, אצל מעבידים, משכירי דירות וכו'. אז מה ההצעה שלך? להתעלם מהשירות הצבאי בכל המקומות הללו? אם אסור להתחשב בשירות הצבאי בכל ההקשרים הללו, האם אנחנו חייבים להתעלם מהשירות הזה לגמרי מחוץ לחוק חיילים משוחררים? זה הצדק שלך? יצאו נערים בני 18 ויסכנו חייהם למענך ואחר כך תפצה אותם ב-13,000 ש"ח אחרי שלוש שנים? אתה מבין בכלל על מה אתה מדבר?

אני חזרתי לפני שבוע ממשימות בלבנון ואני אומר לך: אתה מנותק לגמרי מהמציאות. אתה חי בבועה. שירות המילואים הורס לי באופן עקבי כבר חמש שנים כל חופשה, כל תוכניות לטיול, פוגע לי בציונים, מפריע לי למצוא עבודה. וכשסוף סוף איזה מוסד מתוקצב על ידי המדינה מוכן להכיר בנזק שנגרם לי מידי יום אתה בא ואומר שזה לא בסדר? למה, לעזאזל, אני הולך בכל שנה לשירות מילואים ממושך? כבר התרגלתי לא לזכות בתודה מאנשים כמוך, אבל לפחות תפעיל גם עליי את הקריטריונים שאתה שב ומפעיל על המיעוט הערבי. אני אזרח דפוק, אתה מבין? אני משלם את המחיר כל הזמן. ואחר כך אני צריך לראות לידי על ספסל הלימודים ילדים ערבים בני 18 שלא ידעו יום אחד של תרומה למדינה ולימודיהם לא מופרעים על ידי שירות מילואים, מצליחים בלימודים יותר ממני וזוכים אח"כ ביתרון גם אצל מעסיקים פוטנציאליים. יצאת לבדוק את שוק העבודה? היום מעבידים מעדיפים אנשים שלא עושים מילואים. מישהו מפצה אותנו על כך? אז אוניברסיטת חיפה רצתה קצת לעזור לנו. אני מגיע מיישוב על קו העימות בצפון, ממשפחה בת 6 נפשות, עם אמא חולה ואבא מפרנס יחיד. ואתה יודע למה לא קיבלתי מעונות? כי אחד מאותם הילדים בני 18 פשוט בא מכפר שמדורג יותר נמוך מהיישוב שלי בדירוג סוציו אקונומי? זו בדיקה פרטנית? זה צדק? אולי זה הצדק שלך.
אני מרגיש דפוק, אני מרגיש פראייר. ואתה, שלמענך ולמען משפחתך אני נלחם, יורקים לי בפרצוף בחוסר הערכה.

תודה רבה.

26/8/06 22:26  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

עם כל הכבוד לד"ר סבן הוא לא הבין לגמרי את הדברים של ד"ר מנשה, והדברים של ד"ר סבן מגיעים ממש לכדי אבסורד. מדבריו אני מבין שאין זה לגיטימי בכלל שהאוניברסיטה תתחשב גם במצב כלכלי סוציואקונומי של סטודנט, מדוע שיעשו כן, הרי המדינה חוקקה חוקים שונים משלמת הבטחת הכנסה(לא משנה שזה לא מספיק), זהו הסדר ממצה (כך אם נלך לגישתו של ד"ר סבן) וגופים ממשלתיים או בעלי דואליות נורמטיבית אינם רשאים לבוא לקראת בעלי הקשיים הכלכליים ללא חקיקה מתאימה. האם ניתן לקבל קו טיעון כזה?! הרי זה אבסורד!!! ד"ר סבן הוא שלא מצליח ליצור הבחנה בין התחשבות בנכים (מעבר לגמלאות וההטבות הניתנות להם בחוק) אנשים בעלי קשיים כלכליים (מעבר למה שניתן להם בחוק הביטוח לאומי ועוד) לבין חיילים בכל הנוגע למה שמעבר להטבות החלקיות, אין ספק בכך, בחוק החיילים המשוחררים. אינני מצליח להבין מדוע האחרונים צריכים להיות בחוק ואילו הראשונים לא. גם שם יכול להיווצר מצב של השלמת תגמול כרונית ולפיצוי יתר.
(דרך אגב שכחנו להזכיר את בני המשפחות השכולות גם זה קריטריון בקבלה למעונות, למרות שיש חקיקה עניפה של תגמולים שונים שניתנים להם. אבל נראה לי שגם כאן ד"ר סבן יחשוב שזה לא מוצדק)


ד"ר סבן בפוסט הקודם העלה חשש מפיצוי יתר אך דרישה של קשר רציונלי מונעת פיצוי יתר.

שב וטוען ד"ר סבן אבל אתם מדברים כאן על פגיעה כלכלית? ניתן להצדיק בזה בעצם כל דבר בעל משמעות כלכלית? ואני משיב על זאת בדיוק ד"ר מנשה בפסקה השניה לתשובתו. אם הקריטריון של מצב כלכלי היה מצב כלכלי באמת אתם צודקים, אבל מה שנכון לעכשיו הגדרנו מצב כלכלי הוא משהו לא שרירותי אומנם אבל חלקי ביותר איש מהפריפריה ואיש מהמרכז בעלי אותה רמת הכנסה אינם בעלי אותו מצב כלכלי, בוודאי שנכה ובריא בעלי אות רמת הכנסה אינם בעלי אותו מצב כלכלי. בשביל להתחשב בגורמים אלה אין צורך בחקיקה, מדוע? משום שאם מכירים שהתחשבות במצב כלכלי אינה מצריכה חקיקה (וכאמור טענה אחרת היא אבסורדית) אז צריכים להתחשב במצב הכלכלי האינדבידואלי האמיתי ולא במשהו שמוגדר באופן שרירותי. נכון אי אפשר לחשב מעשית, את מה שאני קורא המצב הכלכלי האמיתי (כדי לעשות זאת צריך להתחשב גם בהעדפות ובצרכים סובייקטיבים) אך למה לא לנסות לנטרל הטיות בולטות דוגמה ברורה שאף אחד לא היה חולק עליה היא נכות.

איני מבין גם את ההימלטות לסוציולוגיה כשהאנליטיות אינה נוחה. יכול להיות שאנשים יצדיקו בשקרים אפליה ודעות קדומות אבל באותה המידה אנשים יכולים להפר חוקים בגלוי מה זה מוכיח?

26/8/06 23:09  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ועוד לד"ר סבן, אני חושב שהמגיב מהתגובה הראשונה הדגים בצורה חיה ביותר את החשש שלך מ"פיצוי היתר" בשוק האזרחי לאנשים שעשו צבא..

26/8/06 23:13  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אילן סבן -

קודם כל, מתי לאחרונה ביררת עם הילדים בגולני עד כמה החיים שלהם הורעו ועוד יורעו בעקבות השירות הצבאי? אתה מניח שרק בגלל שאבא שלהם מרוויח היום 500 ש"ח יותר מהאבא של הסטודנט הערבי שלא שירת בצבא, הם צריכים להפסיד את המעונות?

אולי כדאי שאני אספר לך משהו. הסטודנט מגולני הפסיד שלוש שנים יקרות מהחיים. שלוש שנים שבהן הסטודנט הערבי, גם אם היה עובד במלצרות, היה יכול להרוויח די כדי לממן את הלימודים, הדיור, והנופש. אולי כדאי שתעשה כמה חישובים.

הסטודנט מגולני גם עכשיו יתקשה למצוא עבודה, מכיוון שהוא עושה שלושה שבועות מילואים לפחות בשנה, ובמקרה הטוב דוחים לו את זה לחופשת הקיץ, התקופה היחידה שבה סטודנט במדינה נורמלית יכול ממש לעבוד או לנוח קצת.

הסטודנט מגולני סיכן את חייו במשך שלוש שנים. הוא מסר את חירותו, והיה מוכן להקריב את ידו, רגלו או חייו. גם בשבילך. מה הוא מקבל מהמדינה בתמורה? מה אתה נותן לו בתמורה? מה אתה מוכן לתת? כלום? המגיב הראשון אמר 13,000 ש"ח. ואם זה היה 20,000 ש"ח? זה מספיק? זה מה שאתה אומר לנו?

הסטודנט מגולני הלך לאבא שלו שייתן לו כסף לדירה ליד האוניברסיטה אבל אבא אמר - "מצטער - הייתי צריך לממן אותך שלוש שנים ועכשיו אין מספיק. יש גם עוד שלושה פיות להאכיל. מזל שהתקבלת לאוניברסיטה". למה אבא של הגולנצ'יק היה צריך לממן את מחייתו במשך שלוש השנים שבהן שירת בצבא? ואם אתם רוצים שאבא יממן אותו במהלך השירות הצבאי - מדוע אי אפשר להחזיר לו אחר כך, אפילו באופן חלקי?

הסטודנט מגולני לא יכול ללמוד כמו הסטודנט הערבי. הוא כבר מבוגר יותר, רחוק יותר מהלימודים בבית הספר. והמדינה, מה לעשות, מפריעה לו כל הזמן. אז הוא ישתמט? יגיד שהוא נולד בקרית שמונה למשפחה של עולים חדשים קשי יום ולכן הוא לא יכול לשרת? הוא לא יעשה את זה. אני מכיר אותו.

הסטודנט מגולני יצטרך אחר כך לחפש עבודה בשוק. המעביד ישמע "גולני" ויחשוב לעצמו: הנה עוד אחד שייעדר לי חודש בשנה. מה עם הלקוחות? אני מעדיף את הסטודנט הערבי שיהיה זמין תמיד.

אני גם מקבל לחלוטין את הטענה של אחד הקודמים: אם חוק חיילים משוחררים שנתן לגולנצ'יק בקושי שכר לימוד לשנה וחצי אחרי שלוש שנים של קריעת תחת ממצה את הזכויות שלו בגלל שזה החוק שעוסק בזכויות לחיילים משוחררים, אז מדוע לתת הטבות והקלות על רקע סוציו אקונומי בנוסף לאלה שמעניק החוק - חוק הביטוח הלאומי למשל. אבל שם לסבן אין בעיה להעניק עוד הטבות ועוד הקלות. הרי המצב הסוציו אקונומי לא רק מזכה בקצבאות, אלא גם נותן הקלות בדיור, וברמה של האוניברסיטה מעניק אפשרות למלגות וקבלה על בסיס סוציו אקונומי שלפי מה שידוע לי תמיד הרוב שם ערבים.
סבן: זה נוח לך להגביל את זכויות החיילים לאלה שקבועות בחוק, אך להרחיב את זכויות הערבים מעבר לקבוע בחוק. למה אתה מגוייס כל כך לטובתם ושוכח את מי שכמו המגיב הראשון מסכן את חייו כדי שאתה תוכל להמשיך לכתוב כאן? האם אתה בכלל יכול להתמודד עם הטענה הזו או שתתעלם ממנה כמו מהטענות שהיו למאמר הקודם שלך?

ואגב, לחובת הערבים לשרת בצבא או בשירות חלופי לא התייחסת כלל. מדוע? אתה תומך בהשתמטות הזו? אתה תומך בחוסר שוויון בחלוקת הנטל? הרי זה הפתרון הכי טוב לבעיה לא? שישרתו בצבא ואז כולם יהיו שווים. אם יהיה אז חוסר שוויון - אני והחייל מגולני נילחם יותר מכל אחד אחד להסרתו. אבל כרגע, אני חייב לאמר לך, שאני חושב שאפליית הערבים מוצדקת. מי שלא מוכן לשרת בצבא או בשירות אחר, אפילו בבית חולים, אפילו בבית אבות, אפילו בתוך הכפר הערבי, ומשתמש בתירוצי משתמטים קלאסיים - לא צריך לקבל את אותן זכויות. מה לעשות שבית המשפט המחוזי סבור אחרת. השופט סוקול שייך לאותה אליטה של אינטלקטואלים שבכלל לא מבינים מהו שירות צבאי ומה השפעתו על חיי האדם.

27/8/06 00:33  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אני יודע שאמרתם שאתם לא מפרסמים התייחסות על רקע אישי אבל אני לא חושב שבדבריי יש הכפשה ולעומת זאת הם מנסים להאיר מזווית קצת שונה ולגיטימית את רשימותיו של אילן סבן.

אני חושב שאילן סבן הוא אדם טוב אבל קצת תמים.

בקורס בתורת המשפט למדנו על הגישה שמנסה להציג את המשפט בצורה הטובה ביותר.

אילן סבן, כך נראה לי, מנסה להציג את המיעוט הערבי, מניעיו ויעדיו בצורה הטובה ביותר.

אין בו טיפת חשד. אין בו טיפת ביקורת. את הכל הוא מוכן לייחס לקיפוח רב שנים.

אני לגמרי לא מבין מדוע הוא לא עונה לטענות לגבי שוויון בשירות. זה הבסיס לכל הוויכוח. אילו הערבים היו עושים שירות כלשהו כל הדיון הזה לא היה מתעורר. הוא מתמקד בויכוח עם דורון מנשה על משמעות השירות הצבאי. הערך של השירות הזה. המחיר שלו. היתרונות שלו. כל החישובים האלה היו הופכים למיותרים אם כולם היו משרתים. זהו לב ליבה של הבעיה. יש אוכלוסיות בישראל שלא משרתות. והנימוקים שהן מציגות לאי השירות מפוקפקים לגמרי.

יש בישראל הרבה אוכלוסיות מקופחות יותר או פחות. עולים חדשים, תושבי פריפריה, בדואים, תושבי שכונות וערי פיתוח, חרדים (כן חרדים) ועוד ועוד. מישהו מהם השתמש בזה כדי להצדיק פטור משירות צבאי? חלקם, אגב, הרבה פחות קולניים מהמיעוט הערבי ולכן גם הרבה יותר מקופחים.

מה לגבי בעיית הזהות? לזה כבר הציעו כאן בימים האחרונים לפחות שתי תשובות. ראשית, בני מיעוטים יכולים לשרת שירות אזרחי ביישוביהם. רבים כאן תמכו בזה והחשש מזליגה נראה ממש מלאכותי. בצבא קוראים לזה תירוצי עריקים. שנית, להרבה מאוד אזרחים בהרבה מאוד מדינות יש לעתים קונפליקט מהסוג הזה. נכון שההיקף בישראל גדול יחסית אבל התופעה לא ייחודית. בצבא האמריקני שירתו חיילים ממוצא גרמני במלחמת העולם השנייה, למשל. ודאי שהיה להם קשה, אבל נאמנותם הראשונה צריכה להיות למדינה שבה הם חיים ולעקרונותיה. אף אחד לא שקל לפטור אותם בגלל בעיית הזהות.

מה נשאר? אנחנו לא רוצים לשרת כי לא מתחשק לנו. בסדר. גם לי לא בא. למה אני חייב בכל זאת ואתם לא? זהו חוסר השוויון הבסיסי. את האפלייה הזו תתקנו לפני שאתם מברברים בלי הפסקה על הקצאת מעונות באוניברסיטת חיפה. בכל הכבוד - הבעיה הזו היא בעיית מיקרו. קצה הקרחון. הבעיה האמיתית נעוצה בחוסר שוויון בשירות.

אתה הבנת את זה ברוך?

27/8/06 01:15  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

כמה הערות ל"עובדות" ברשימתך:
1. תשלום למעונות איננו תשלום במסעדה, וכן יש טעם בהפרדה בין סוגי תשלומים שונים גם באניברסיטה וגם מחוצה לה. הוצאות דיור בזמן לימודים אינן דומות להוצאות על תיירות ופנאי
2. המגזר הערבי אכן חייב לשלם מיסים כמו שאר אזרחי המידנה אבל זה לרוב נשאר ברמה התיאורטית.
חלק נכבד ממגזר זה לא רק שאינו משלם מיסים אלא נתמך בצורה מסיבית ע"י המדינה
יתרה מכך, מעריכים כי בכל שנה מתבצעות הונאות ביטוח לאומי בהיקף של מיליארד שקל, חלק נכבד מסכום זה משוייך למגזר הערבי. ישנם סיפרים לא מעטים על "משפחות" בדואיות בנגב המקבלות קצבאות עבור 50, 60 ואפילו 80 ילדים. השיטה פשוטה, נשים פלשתינאיות, קרובות משפחה מגיעות לישראל מתחזות לאזרחיות יולדות בסורוקה והילד נרשם ע"ש האישה הישראלית.
כדאי גם לךהזכיר את השחיתות וריקון הקופות המוניציפאליות בישובים הערביים, חשבונות שגם אותם משלם לבסוף משלם המסים הישראלי. (שיטת הלנת השכר לקורבי המשפחה, שבה מעסיקים (ללא מכרז כמובן) קרוב משפחה בעירייה, מועצה וכו', מלינים את שכרו ולבסוף בהוראת בימ"ש (הרשות כמובן לא מתייצבת לדיון בביה"ד לעבודה) משולם לו שכר פי2,3,4,5

לסיכום,
טול קורה מבין עיניך, ד"ר סבן
גונבים לנו את המדינה מהידיים ואנחנו ישנים על האף
הגניבה היא בכסף ובאדמות
אנחנו נתעורר עוד 10-15 שנה וכבר נהיה עמוק בבוץ

27/8/06 11:55  
Blogger ilan saban כתב/ה:

"לחייל משוחרר" מהתגובה הראשונה:
יש כאלה שרואים יריקה כגשם (השתכנעתי לחלוטין שאתה אינך ביניהם), ויש כאלה שרואים כל אי-הסכמה מהותית כיריקה.
אתה מלא זעם – חלקו אולי מוצדק – אך אנא השתדל לא להיות פשטני מדי בבחירת יעדי הכעס – ואינני מתכוון לבחירה הפרסונלית בי. "הילד בן ה-18 שלידך בספסל הלימודים" שאליו אתה מתייחס מספר פעמים לא צריך להיות, לא כליא-הברק שלך, ולא ההסבר הממצה לכל מה שאתה חווה.
עתה לנקודה קונקרטית. צר לי (באמת ובתמים) על אותם קשיים שהופיעו או מופיעים בנסיבותיך האישיות. ולהודות על האמת, עם נסיבות שכאלה צריך להיות אכן משהו מאד בעייתי בקריטריונים בכדי שלא תהיה זכאי למיטה במעונות. חלק מהקושי אולי ניתן להסבר לאור הנתונים שנחשפו בפני בית המשפט המחוזי. מסתבר כי האוניברסיטה מחזיקה ומנהלת מעונות בהם יכולים להתגורר כ-1,113 תלמידים, ואולם בפועל עומדים לחלוקה רק כ-517. היתר שמורים "לפרויקטים מיוחדים, כמו תלמידים מחו"ל, חוקרים וכדומה, או שהם מוקצים על-פי קריטריונים מיוחדים, כמו מצוינות בלימודים, עזרה לתלמידים נכים או יתומים" (סעיף 2 לפסה"ד).
אינני יודע מהם אותם "פרויקטים מיוחדים" ועד כמה מוצדק להקצות להם חדרים במעונות. מכל מקום, אני מתנגד למתן משקל כבד מדי לקריטריון של מצוינות בלימודים במסגרת שיקולי הזכאות למעונות. אפשר לתמרץ מצוינות בכבוד ובהכרה (פרסים אקדמיים), מדוע נחוץ להוסיף הטבות חומריות משמעותיות? מדוע שמישהו עם 700 בפסיכומטרי יקבל אוטומטית או כמעט אוטומטית מעונות? מוסכם אולי שראוי לתת למצוינות עדיפות מסוימת. אם באה סטודנטית מאוכלוסיה מוחלשת שהיא מצטיינת ומתמודדת על מקום במעונות עם סטודנטית מאוכלוסיה מוחלשת שאינה מצטיינת, ניתן להעדיף את הראשונה. השאלה העיקרית היא שאלת המשקל הניתן למצוינות במסגרת הקצאה שעיקרה כלכלית. אני בעד שמירת הקצאה זו בעיקר לצרכים כלכליים וחברתיים של הסטודנטים המתמודדים על המעונות, ולרקע לאותם צרכים.

ל"אנונימוס" טענותיך חשובות ואשתדל להתייחס לרובן עתה – אני שומר את התייחסותי לטענתך המרכזית ביותר לסוף.
א. אשר לשירות המילואים. כן, הוא ודאי ראוי לתגמול; אך לא, לא דרך האוניברסיטה. התגמול צריך להינתן בדרך המלך – דרך המדינה ותגמוליה למשרתי מילואים, כולל הגנה קפדנית כנגד מעבידים הפוגעים באנשי מילואים.
ב. בעיניך הסינון של "הקשר הרציונלי" בין ההטבה לבין השירות הצבאי הוא סינון הפותר בעיקרו את טענת "הקולב הנוח" שהעליתי. הבעיה היא שלא טרחת להבהיר כיצד פתיחת הדרך ל"השלמת תגמול" של האוניברסיטה לא כובשת נתיב לשורה של הטבות/אפליות אחרות, שקשה מאד לאמוד אותן וקשה מאד להצדיקן. יתרה מכך, אינך מבהיר כיצד המעונות מקיימות את אותו "קשר רציונלי" הרבה יותר טוב מ'הטבות' בעייתיות עליהן הצבעתי. אתה מפנה לדבריו של ד"ר מנשה. אני כאמור התקשיתי למצוא בהם תשובה.
ג. עניין הטלת חובת "שירות אזרחי" על המיעוט הערבי – עסקתי בכך בהרחבה יחסית במכתבי הראשון.
ד. אני בא עתה לטענה שאתה מדגיש יותר מכל. אתה חולק על עמדתי, לפיה החקיקה המטיבה עם חיילים משוחררים (חוק חיילים משוחררים וחקיקה נוספת המצוינת בפסה"ד) צריכה להיחשב כממצה. זו עמדה אבסורדית בעיניך, שכן אתה מסיק שחובת העקביות חייבת להוביל אותי לחסימת היכולת של האוניברסיטה להטיב כלכלית עם בני קהילות מוחלשות, שהרי יש חקיקה של זכויות רווחה שנותנת להם לכאורה מזור – מדוע שחקיקה זו לא תחשב כממצה, אתה שואל. לפחות שתי תשובות לכך.
ראשית, בית המשפט המחוזי התייחס לטענה זו, שכן היא הועלתה על ידי האוניברסיטה. הוא אומר כמה דברים. להלן אחד מהם. השאלה האם הטבות מסוימות הן ממצות או לא היא שאלה של פרשנות הדין המעניק אותן. והנה "בחוק קליטת חיילים משוחררים התשנ"ד-1994 לא נכללו הוראות שהיו כלולות בחוק חיילים משוחררים התשמ"ד-1984 [החוק שהוחלף], ובהן הוראות בדבר העדפה בקבלה לעבודה והעדפה בקבלה ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. מדברי הכנסת עולה כי הדבר נעשה בכוונת מכוון כדי למנוע הפליה בין מגזרים שונים (דברי הכנסת חוברת 6289 עמ' 6296). משמע הכנסת עצמה סברה כי סל ההטבות הכלכליות שבחוק דיו כדי להעמיד את מי ששירת שירות צבאי במצב כלכלי מתאים להשתלב בלימודים ללא צורך בהעדפה נוספת".
שנית – וזו אולי הנקודה המרכזית ביותר. פרשנותנו לדין מושפעת מאד מטיב הטריטוריה שהוא מסדיר. עקרונות היסוד של השיטה – ובתוכם החשש שלנו מפני עושק המיעוט, מפני "הפליות חשודות" – מובילים אותנו לפרשנות מצרה (ממצה) של אותן סמכויות הנשענות על צידוק "הגמול", והמטיבות בעיקרן עם קבוצה לאומית אחת. מנגד, חקיקת הרווחה לא מעוררת בנו את החשד הזה. עניים מצויים היטב משני קווי השסע הלאומי. (ואולי לא למותר להוסיף, כי חשש מפני "פיצוי היתר" לסוגיו השונים מעולם לא עלה ברצינות בעניינם...).

27/8/06 13:42  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאילן סבן,

ראשית לא כל האנונימוסים הם אדם אחד. אני האנונימוס מתגובות 2 ו- 3

ולגופו של עניין, הפרשנות של בית המשפט נבעה מהתפיסה שלו שההסדרים השונים לחיילים משוחררים מפצים במלואם על השירות הצבאי, כך שאנו שוב חוזרים לויכוח האם הפיצוי הוא מלא, וכאן אנו חלוקים. אם אתה באמת חושב שהפיצוי הוא מלא, אז אני מבקש שלהבא המדינה תחסוך ממני את הפטרנליזם ותיתן לי את הכסף ישירות בצורת שכר, אני ילד גדול מספיק להסתדר לבד, ואם אפשר שתכלול בשכר את סיכון החיים ואת תנאי השירות.

אני בטוח שאפילו אתה לא חושב שזה יקרה אי פעם ואני מציע שתשאל את עצמך למה.

27/8/06 14:24  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ועוד לד"ר סבן,

ישבתי ועיינתי בדברי הכנסת לחוק קליטת חיילים משוחררים
לקריאה הראשונה
http://knesset.gov.il/Tql//mark01/h0022627.html#TQL
ולקריאה השניה והשלישית
http://knesset.gov.il/Tql//mark01/h0022627.html#TQL

לומר שהכנסת חשבה שחוק קליטת חיילים משוחררים מהווה פיצוי מלא זו לא מדויק כלל.

(א) בהצעת הראשונה הכוונה הייתה שיפרישו לכל חייל לפיקדון סכום של בערך שכר מינימום במשך תקופת השירות (דבר שהיה מגיע לבערך 40,000 ש"ח) בא נאמר שזה מספיק אבל זה לא התקבל בסופו של דבר. משיקולי תקציב. אז נופל ראש הטיעון שהכנסת סברה שמדובר בפיצוי מלא.

(ב) אך חשוב מזה, הטענה השניה שהסעיפים של הפליה בוטלו מטעמים של הפליה המגזר הערבי זה גם נתון במחלוקת. נכון שזה מופיע בדברי חברת הכנסת נאור (בתוך שלל המחמאות ההדדיות של חברי הכנסת, ממש דיון ענייני), אבל היא דוברת לא מציגת החוק. מעבר לזה עיון בדיון שבקריאה הראשונה יצביע על כך שזה רחוק מלהיות מוסכם על כל חברי הכנסת. אני יכול לחשוב על לפחות שני טעמים אחרים שיכלו להביא חברי כנסת אחרים להצטרף לדעתה מבלי להסכים איתה שזו אפליה. האחד פגיעה במעסיקים וברעיון המצוינות האקדמית והיעילות. ומצד שני רצון להגיע להסכמה רחבה כדי להגיע לחזית רחבה מול האוצר. מי הרוב שמייצג את כוונת המחוקק אני תמה?

זהו מקרה קלאסי של בעייתיות באיתור כוונת המחוקק (ואני מפנה לפרקים הרלוונטיים ב(- law's empire
אני אפילו לא בטוח שעם רמת הדיון שם המשמעות של קביעתה של חברת הכנסת נאור שהמדובר באפליה הייתה ברורה לה ((ושוב ראה דבורקין ב- law's empire על בעית השקיפות של סתירות בהשקפות שונות של המחוקק)

הדיון בבלוג זה היה הרבה יותר מקיף והניח את דעתי שאין מדובר בהפליה.

על רקע זה בא נניח לרגע את הרעיון הרעוע של כוונת המחוקקים שלנו, ונשאל את עצמו מה הפירוש הטוב ביותר לחוק. האם הפירוש הזה הוא לדעתך שמדינת ישראל שוללת זכויות מבני אדם , מפצה אותם בצורה חלקית ביותר, ולאחר מכן קובעת הסדר שלילי שהיה וימצא איש חסד אסור לו לתת כל הטבה מעבר לזה (כמובן, אם ימצא מוסד שרוצה לעשות כן תוך בחינה כלכלית אמיתית וללא כוונת הפליה - וזה כבר נידון בבלוג) זה לא משפט זה משפח!

27/8/06 15:21  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לד"ר סבן,

אני רוצה לגעת בנקודה טיפה שונה. נראה לי שבשל האנונימיות שאני עוטה (אני אנונימוס מתגובות 2 ו-3 והתשובות לך) הרשתי לעצמי להתבטא באופן שהוא טיפה בוטא (גם אם לא בגסות) יותר ממה שאני מורגל.

לכן אני רוצה להבהיר נקודה מסוימת אינני מכיר אותך היטב, אבל מעט הרושם שקיבלתי מדעותיך, אני דווקא מעריך את מניעיך ואני חושב שבנקודות רבות אתה צודק (ובנקודות אחרות- טועה). אני רואה חשיבות גם בעצם קיומה של האנטיתיזה שאתה מציג לליבון הבעיה באופן דיאלקטי. אין זה משנה את העובדה שבעניין דנן אני חושב שאתה "טועה בגדול" (בלשון העם )
אך טעות אינה מפחיתה מהערכה שלי, אין אדם חף ממנה.

מקווה שלא פגעתי .

27/8/06 16:35  
Blogger ilan saban כתב/ה:

לאנונימוס שלום, לא נפגעתי כלל, אבל תודה רבה על ההתייחסות.
אני יודע שאנחנו נוגעים בדיון הזה בעצבים חשופים, ולכן אין פלא שלעיתים הוא לא מתנהל על מי מנוחות. זה שאנחנו מצליחים – בלוגרים ומשתתפים – ליצור אעפ"כ דיאלוג ממושך ולרוב מעמיק, זה חשוב ודי מעורר כבוד.
מי יודע, אולי זה אף יועיל.
אני בהחלט למדתי מהדיון הזה דברים מהותיים, והם כפו עלי לחשוב בכיוונים שבהם בעבר לא שוטטתי.
זה שנותרנו עדיין רחוקים בהיבטים די רבים, זה חבל אבל לא בלתי צפוי.
אילן

27/8/06 17:44  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

Alan Dershowitz on Freedom of Speech in Israel

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1162378347880&pagename=JPost%2FJPArticle%2FShowFull

1/12/06 15:43  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>