תג

יום שישי, אוגוסט 25

אזרחים שווים בין שווים: תשובה לאילן סבן

ברשימה זאת אני מבקש להשיב על רשימתו המעניינת ומאירת העיניים של אילן סבן ולביקורות על רשימתי הקודמת.
בפתח הדברים אני רוצה להתייחס דווקא לדברים שעולים מתגובתו של מיכאל בירנהק לרשימתי (ונראה שהם עומדים גם ביסודה של תגובתו של אמיר טבנקין), שכן הבהרתם יש בה כדי לענות על חלק מהקשיים שמעלה אילן סבן. אינני טוען שהאוניברסיטה צריכה לתפקד כ"מקום לחלוקת הטבות על דברים שאינם קשורים במישרין ללימודים" כפי שסבור מיכאל, אלא שאני סבור כי אכן קיים קשר רציונלי בין הקצאת המעונות לבין השירות הצבאי. רובם ככולם של הסטודנטים הם אנשים צעירים המגיעים לאוניברסיטה בסמיכות לשירותם הצבאי או מיד לאחריו, הפגיעה הכלכלית שהיא אחת התוצאות של השירות הצבאי יש בה כדי להשליך באופן ישיר על אפשרותם לממן את לימודיהם.

יטען הטוען (ונראה שכך סבור מיכאל) כי פגיעה כלכלית זו שהיא תוצר של השירות הצבאי תשתקף ממילא במצבו הכלכלי של מבקש המעונות, ולכן בדיקה אינדיבידואלית של מצבו הכלכלי של מבקש המעונות נותנת מענה לכך. דבר זה נכון אם מתייחסים למושג המופשט של מצב כלכלי, אך לא אלה הקריטריונים של מצב כלכלי בקבלה למעונות. עיון בקריטריונים לקבלת מעונות יראה שהגדרת המצב הכלכלי היא ברורה וצרה והיא מתייחסת לגובה הכנסת הסטודנט והוריו בלבד. דא עקא, הפגיעה הכלכלית שבשלוש שנות השירות הצבאי אינה מוצאת ביטוי ברמת ההכנסה הנוכחית של הסטודנט, אלא בעובדה שהכנסה זו או האפשרות לה הייתה נעדרת בשלוש השנים שקדמו בהן שירת בצבא ובהעדר היכולת לחסוך. רוצה לומר, שני אנשים בעלי אותה רמת הכנסה, שאחד מהם שירת שירות צבאי ואחד מהם לא שירת שירות צבאי, אינם בעלי הזדמנויות שוות, שכן לאחד מהם היו שלוש שנים בהם קיבל את אותה הכנסה ויכול היה לחסוך. למרות זאת הקריטריונים של בחינת רמת הכנסתם לא יבדילו ביניהם. (במאמר מוסגר אומר שלהגדרה כל כך מופשטת של מצב כלכלי ניתן לכאורה למוטט גם את יתר הקריטריונים לקבלת מגורים, כך ניתן לחשב למשל את שווי המגורים באזור מגורים מרוחק או את שוויה של נכות מבחינה כלכלית וכו').

ברשימתי הקודמת שקלתי להתייחס גם לאפשרות להוסיף לקריטריון השירות הצבאי דרישה לקשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין הבקשה למעונות, דבר שנראה לכאורה על הפיתרון ההוגן. בסופו של דבר כדי לא להרחיב יתר על המידה ולאור העובדה שאפשרות זאת לא הועלתה כלל על ידי בית המשפט המחוזי החלטתי לא להתייחס לכך. עתה לאור התגובות אומר מה שהיה בכוונתי לומר בהקשר זה. לדעתי דרישה של קיומו של קשר סיבתי אינה מעשית ואינה ישימה בהקשר של שירות הצבאי, והמשמעות המעשית שלה אינה גדולה. היא אינה מעשית משום שבדיקת הקשר הסיבתי בהקשרים אלה היא מורכבת מאוד גם במקרים הפשוטים והיא יכולה להגיע כדי ניתוחים פסיכולוגיים מורכבים, כך למשל אם א' מבקש מעונות שנתיים לאחר שירותו הצבאי אך במהלך שנתיים אלה בילה שנה אחת בטיול אחרי צבא וזאת לאחר שירות קשה ומפרך בתור לוחם, האם ניתן לומר כי הקשר הסיבתי ניתק משום שהיו לו שנתיים לצבור את הכסף והוא לא ניצל זאת, או שניתן לראות את שנת הטיול כנספח לשירותו הקשה. נראה שכניסה לניתוחים דקים כאלה איננה ישימה. המשמעות המעשית שלה אינה גדולה משום שגם עם דרישת הקשר הסיבתי וגם בלעדיה השירות הצבאי אינו קריטריון קשיח, גם עתה אין היא תנאי מספיק ואף לא תנאי הכרחי לקבלת המעונות, אלא שיקול אחד מיני רבים. אם לסכם את עמדתי בנקודה זו, אני סבור כי לו היה בית המשפט המחוזי בוחר בדרישה לקיומו של קשר סיבתי פתרון זה היה נראה בעיני הוגן ובוודאי שעדיף נורמטיבית על שלילת תוקפו של הקריטריון בדבר שירות צבאי, אך נראה לי שמבחינה מעשית ואדמיניסטרטיבית היה בלתי ישים.


נקודה אחרונה זו, דהיינו שאין המדובר בתנאי קשיח בלעדיו אין, הזכרתי גם ברשימתי הקודמת, אך לאור התגובות היא ראויה להדגשה נוספת. אמנם, כפי שציין אחד המגיבים, נכון הדבר שיש בין המשרתים בצה"ל כאלה הבאים ממשפחות מבוססות שעובדת השירות הצבאי, על אף הפגיעה הכלכלית שבה אינה מונעת מהם הזדמנויות שוות ביחס לאחרים, אך סטודנטים אלה ממילא לא יקבלו מעונות בשל העובדה שהם יקבלו ניקוד נמוך בקריטריונים אחרים. המשמעות המעשית של קריטריון השירות הצבאי היא ששני מבקשים בעלי מצב כלכלי זהה (במובן הצר של רמת ההכנסה הנוכחית כפי שכבר פירטתי לעיל) ומצב שווה ביתר הקריטריונים, זה מביניהם ששירת בצבא יקבל עדיפות. עדיפות זו נראית לי רלוונטית והוגנת.

נראה לי ששתי הבהרות אלה מייתרות ממילא חלק מהחששות שמעלה אילן בתגובתו לרשימה. השירות הצבאי אינו יכול לשמש הצדקה לשכר דפרנציאלי (או הצדקה למגוון ההפליות האחרות שמציע אילן), שכן אלה נעדרים קשר רציונלי לשירות הצבאי, בניגוד לקשר הרציונלי שהוא מקיים עם לימודים גבוהים. לפיכך גם אינני שותף לחשש ה"קולב הנוח" להפליה, או מצב של פיצוי יתר.

ועתה ליתר טענותיו של אילן. נראה שאילן (בניגוד למיכאל) אינו שותף לטענה כי "לא ניתן ברצינות לטעון כי התגמולים הניתנים למשרתים בצבא מפצים אותם באופן מלא על שירותם הצבאי" טענה אותה הוא שם במרכאות כמסתייג ממנה. אם הסתייגותו של סבן מתייחסת להיבט של התגמול הישיר לחיילים משוחררים (להיבט "הסוציולוגי" של טיעונו אתייחס בהמשך), הרי שאני עדיין עומד על דעתי שטענה זאת היא בלתי סבירה. לו כך היו פני הדברים לכאורה המדינה הייתה צריכה לכל הפחות אדישה בין מתן התגמולים הישירים השונים לבין מתן שכר לחיילי החובה (בניכוי הוצאות מחייה ומגורים אותם מספק הצבא), ואולי אף להעדיף זאת שכן מתן השכר היה לכאורה פשוט יותר מבחינה אדמיניסטירטיבית, העובדה שאין זה המצב מצביעה על כך כי שווי התגמולים פחות משוויו של השכר.

זאת ועוד, מצביעה על כך גם העובדה שבהינתן שיקולים כלכליים גרידא רוב החיילים היו מעדיפים שלא לשרת שירות חובה. כל מי שבילה יום אחד בבית דין צבאי יודע שרובם של העריקים שמגיעים לבתי הדין הצבאיים באים ממשפחות בעלות רקע סוציו-אקונומי נמוך והם עושים כן על רקע כלכלי (לחוסר הרגישות ה"קונטקסטואלית" של סבן בנוגע להעדר ההומוגניות של המתגייסים לצה"ל אתייחס בהמשך).

אכן, ארגון "עדאלה" העלה במסגרת טיעוניו כי חוק קליטת חיילים אמור להתוות רשימה ממצה של הטבות ותגמולים לאותם חיילים משוחררים. אך מכיוון שאני מעריך את רמתו המשפטית-מקצועית את עו"ד חסן ג'בארין, מוזר לי הוא הדבר כי עו"ד ג'בארין, כבא-כוחו של ארגון "עדאלה", לא הציג נתונים כלכליים אודות אותן "הטבות/תגמולים". ספק בעיני אם היעדרו של מצג זה טמון במעין "לקונה" בטיעוניו של עו"ד ג'בארין. עו"ד מקצועי כמותו בוודאי לא היה מסתיר מצג שכזה, במיוחד כאשר חוק קליטת חיילים משוחררים אף תומך בטענותיו. אך המצג הכלכלי אשר לא הוצג וגם לא נדון במסגרת פסק הדין, הפך להיות מן המפורסמות בקרב הסטודנטים שלנו אילן. מענקים שחרור ופיקדון יכולים לממן לא יותר משתי שנות לימוד אוניברסיטאיות. לאור נסיקתו של שכר הלימוד בשנים האחרונות, ובאם נצרף הוצאות לימוד נוספות (לא כולל דיור!!!) ספק אם חוק קליטת חיילים משוחררים יכול לממן אפילו שתי שנות לימוד אוניברסיטאיות.

לחשש כי השירות הצבאי יהווה קולב להפליה כוללת כבר התייחסתי, נותר איפוא להתייחס להפלייה הסוציולוגית הכללית של המגזר הערבי (זו שאינה מתורצת בעובדת השירות הצבאי, שכן כפי שציינתי תנאי זה לא יהיה מוצדק מקום שאין קשר רציונלי בין השירות הצבאי להבחנה). אכן אני מכיר בקיומו של חוסר השוויון בחברה הישראלית, אך הפתרון לכך הוא בהפליה מתקנת של המגזרים החלשים, ובהקפדה על החוקים המבטיחים שוויון הזדמנויות. אולי אין זה פתרון מושלם אבל אין פותרים עוול באמצעות יצירת עוול חדש. הנה דווקא אם ניקח את הדוגמה שמזכיר אילן, דהיינו, דוגמת המגזר הדרוזי ניתן יהיה להבחין במשמעות של דברי אילן. אני סבור שצריכה להיות הפליה מתקנת של מגזרים חלשים ובכלל זה הדרוזים (בהקשר של המעונות כמובן הדברים רלוונטיים לדרוזים מהגליל). לשיטתי, הדרוזים צריכים להינות הן מההפליה המתקנת והן מההתחשבות בכך ששירתו בצה"ל והפגיעה הכלכלית שנגרמה להם כתוצאה מכך. לעומת זאת לשיטתו של אילן אין להתחשב בפגיעה הכלכלית שנגרמה להם. התוצאה היא שערביי ישראל שלא התגייסו לצבא ייהנו מהפליה מתקנת, ואילו הדרוזים שבחרו להתגייס לצבא ייהנו מהפליה מתקנת אך ב"קיזוז" הפגיעה הכלכלית הנגרמת להם כתוצאה מהשירות הצבאי. האם הפתרון הזה נראה הוגן או סביר?

נקודה אחרונה זאת מתחברת לחוסר הרגישות ה"קונטקסטואלית" של אילן בהקשר של אוכלוסיית המתגייסים לצבא. אוכלוסייה זאת אינה מורכבת אך ורק מהשכבות הסוציו-אקונומיות החזקות, אלא גם משכבות חלשות ואף חלשות ביותר. שלילת ההתחשבות בשירות הצבאי לא תפגע בשכבות החזקות אותן נראה שאילן מדמה לעצמו ברגע שהוא מדבר על אוכלוסיית המתגייסים לצבא (אלה ממילא לא היו מקבלים מעונות גם לפי הקריטריונים שנפסלו), אלא דווקא בשכבות החלשות ממילא.

לבסוף, אעיר שתי הערות נוספות לגבי שתי נקודות העולות מדברי אילן. ראשית הטענה בדבר המקצוע הנרכש בצבא וה"רישות החברתי" נראית לי כוללנית יתר על המידה, ושוב לוקה בחוסר "קונטקסטואליות". רוב רובם של המשרתים בצה"ל אם כמכונאי טנקים או כחילי חי"ר בגולני אינם זוכים לרכוש שום מקצוע בעל ערך בחיים האזרחיים, והסיכוי שלהם ליצור קשר עם אנשים שיזכו למעמד והשפעה בעתיד ול"רישות חברתי" אינו גבוה, זהו סיכוי מקרי. טענות אלה רלוונטיות ליחידות איכותיות, מאוד מסוימות, שממילא האוכלוסייה המגיעה אליהם מוצאה מהשכבות החזקות בחברה הישראלית (ודווקא בשל כך הן מאפשרות יצירת "רישות חברתי"). האמן לי אילן אלה ממילא לא היו מקבלים מעונות גם לפי הקריטריונים שנפסלו.

ומילה בקשר לשירות הלאומי (אין לי התנגדות שלצורך העניין ישנו את שמו לשירות אזרחי). לגיטימי בעיני שהניגשים לשירות לאומי/אזרחי יבחרו היכן יבצעו אותו (לדעתי זה המצב גם עכשיו), ובמסגרת זאת לגיטימי בעיני שאזרחי ישראל הערבים יבחרו בשירות לאומי/אזרחי במסגרת הקהילה הערבית, לאור זאת אינני מבין את החשש למדרון חלקלק, הרי הם יכולים למנוע בכל רגע נתון את הזליגה על ידי בחירת מקום שירות התואם את רצונם. מה שאיננו לגיטימי בעיני הוא הטענה ששירות לאומי/אזרחי כלול באותה "עסקת חבילה" כדבריך בה המיעוט אינו נלחם במדינה אך גם לא משתתף בשירות הצבאי. אינני רואה את הקשר בין שירות בבתי חולים ובעזרה לזקנים (אם אזרחי ישראל הערבים רוצים יכולים אלה להיות דווקא זקנים ערביים או בתי חולים המשרתים את קהילתם) לפרויקט ה"אתנוצנטרי" כדבריך. בטענת ההתנגדות הפסיבית הזאת ניתן גם להצדיק מצב בו לא נדרוש מאזרחי ישראל הערביים לשלם מיסים (דרך אגב, אי תשלום מיסים ניתן אף להצדיק יותר שכן נתח גדול מתקציב המדינה הולך לתקציב משרד הביטחון). ההיבט הרגשי הכלול בשירות הצבאי הוא ברור ומיידי לא כן בשירות לאומי/אזרחי או בתשלום מיסים, אלה נוגעים להיבטים שאינם נוגעים לציוניותה או יהדותה של המדינה.

ארגון עדאלה טען לפגיעה בזכויות האדם של המגזר הערבי, אך אני שואל את עצמי מדוע מתעלמים מהפגיעה בזכויותיהם של החיילים? ככלות הכל השירות הצבאי ללא ספק מגביל באופן ניכר את זכויות האדם הבסיסיות של החיילים, כאזרחים במדינה דמוקרטית: הגבלה משמעותית של החירות; הגבלה של חופש הביטוי; הגבלות על האוטונומיה האישית; וכיו"ב. מכיוון שהשירות הצבאי אינו שירות כבקשתך (וצר לומר זאת בימים אלה עת אנו טומנים במנוחת עולמים את יקירנו) הרי שהשירות הצבאי עלול גם להגביל את זכותו של האדם לחיים. אנו מגייסים את חיילינו בעל כורחם לשירות צבאי, שולחים אותם לא פעם לחזית המלחמה(הן במסגרת החילות הקרביים והן במסגרת חילות השירותים השונים), ומבקשים מהם לסכן את חייהם. לאחרונה, רענן אחד מתלמידי המחקר בפקולטה את זכרוני, כי עת המדינה מפקיעה את קניינו של האדם, מחויבת היא לפצותו בפיצוי הולם, ולא בפיצוי סמלי. אך מהן זכויות כגון: חירות, כבוד, אוטונומיה פרסונלית, לעומת זכות הקניין? בהן ניתן לפגוע ולשלם פיצוי סמלי בדמותם של מאות שקלים בודדים בחודש כשכר, וכמה אלפי שקלים בודדים במסגרת מענק ופיקדון. אם חותרים להרמוניה אזרחית במדינתו, מן הראוי כי גם המגזר הערבי ייטול חלק בחובתו האזרחית. אך כל עוד המגזר הערבי שרוי בקונפליקט של זהות, אל לנו לכרסם בערך ההקרבה של אלו אשר מקריבים שלוש שנים יקרות מפז מחייהם. בימים של נהנתנות והשתמטות, ניכר כי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה רק תמרץ את המשתמטים, שכן אפילו מערכת הצדק אינה מכירה בהקרבתם האישית של חיילי צה"ל.

24 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

יש צדק בטענה הנוגעת למבחן ההכנסה. ההורים שלי מרוויחים מעט מאוד אבל מכיוון שהם מרוויחים 1000 ש"ח יותר מעמיתי לספסל הלימודים, המתגורר בישוב ערבי, אני לא קיבלתי מעונות והוא כן.
הבעיה היא שמבחן ההכנסה מתייחס להכנסה בהווה ומתעלם מהוצאות העבר שמשפיעות על היכולת הכלכלית בהווה. אי אפשר להתעלם מכך שההורים שלי היו צריכים לסבסד אותי במשך שלוש שנים של שירות קרבי. אילולא הם היו עושים זאת אולי היה להם כסף להחזיק לי דירה בתקופת הלימודים. אבל עכשיו אין להם כסף להחזיק לי דירה. לכן אני צריך לעבוד, בעוד שעמיתי הנ"ל גר במעונות ולא צריך לעבוד.

25/8/06 16:11  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

שלום לכולם. לדעתי הדיון יוצא מנקודת הנחה שגויה, שסטודנט ששירת הצבא שווה לסטודנט שלא שירת בצבא.

ובכן,זוהי נקודת מוצא שגויה לחלוטין, והיא גורמת לאי הבחנה בכך שאנו משווים בין ילד לאדם בוגר.

סטודנט ששירת בצבא, התגייס בגיל 18, השתחרר מבולבל ועני בגיל 21, סידר את הראש במזרח והתחיל ללמוד בגיל 23.

סטודנט שלא שירת בצבא, התחיל ללמוד בגיל 18.

כלומר האחד הוא אדם שמילא את חובתו כאזרח בוגר, והשני עדיין ילד שזה עתה סיים את לימודי התיכון.

אני חושב, שסטודנט בוגר בן 23 זקוק יותר למגורים במעונות, מאשר סטודנט ילד בן 18.

הילד בן ה - 18, יכול להרשות לעצמו לנסוע באוטובוסים, אפילו אם הדבר כרוך במאמץ ושעות ארוכות. זה בסדר בגילו, בל ישכח שבני גילו האחרים עושים באותה העת מאמץ גדול מזה בשרותם הצבאי.

טבעי יותר שהסטודנט הבוגר בן 23, יגור במעונות האוניברסיטה. הוא בשל להשתלב בפעילות החברתית ובחיי המעונות.

מאזן הנוחות?!! גם הוא רלוונטי.
לילד בן 18 נוח יותר להמשיך לגור עם הוריו, מאשר שאדם בוגר בן 23 יאלץ לחזור לבית הוריו לאחר שנעדר משם כל שירותו הצבאי.

אני מציע לאוניברסיטה, לקבל את החלטת בית המשפט בכבוד רב, ולהעביר את המשקל שהיה לקריטריון השירות הצבאי לקריטריון של גיל.

סטודנט שלא שירת בצבא ורוצה לגור במעונות, יכול לחכות ולהתחיל ללמוד בגיל 23. ושאז תיווכחו כולכם שאותו ילד ידע לעשות ניתוח כלכלי ולהגיע למסקנה שיותר משתלם לו כלכלית, להתחיל ללמוד בגיל 18 ולא לחכות לזכותו לגור במעונות בגיל 23.

25/8/06 16:55  
Anonymous חניו נעאמנה כתב/ה:

למען הגילוי הנאות, אני אחת מהעותרות נגד האוניברסיטה, שעתירתן התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי.
ד"ר מנשה אומר במאמר הראשון שכתב: "השיקול הכלכלי הוא כה פשוט ומובן", לטענתו אלה שמשרתים אינם יכולים לממש אופציה בעלת ערך כלכלי הניתנת למי שאינו משרת. לצערי ד"ר מנשה מתעלם כאן מעובדות קשות הקשורות לאופציות התעסוקה של ציבור הצעירים הערבים.
ראשית, אין זה נכון זה שצעירים הערבים מתעשרים בשלושת השנים האלה בזמן שהסטודנטים המשרתים בצבא מנועים מלעשות זאת. זהו חריג שכלל לא מעיד על הכלל. בפועל הקריטריון הצבאי הפך להיות אמצעי לגיטימי וקל בעיני רבים מבעלי העסקים הפרטיים לסינון מחפשי עבודה ערבים. אני מדברת על אחוז גדול של עבודות זמניות כמו מלצרות למשל, כמו כן האזרחים הערבים גרים במרביתם במרחב כפרי שאין בו אזורי תעשייה, והיצע העבודה הוא מאוד קטן. שיעורי האבטלה במגזר הערבי – זה יודע גם ד"ר מנשה – הם הגבוהים ביותר בארץ, והסיבה, תאמינו לי, אינה עצלנות. על כך מתווספת בעיית השפה- נערות ונערים ערביים אחרי סיומם את כיתה י"ב מתקשים למצוא עבודה ולפעמים מפחדים לחפש עבודה מחוץ לכפרים שלהם בגלל בעיית השפה- פחד שהוא אנושי מאד בעיניי. הדבר נכון שבעתיים כאשר מדובר בנערות ערביות, היות ולרוב מדובר בחברה מסורתית.
נקודת ההתנגדות השנייה שלי לדבריו של ד"ר מנשה, מתייחסת לנושא השירות הלאומי כתחליף לשירות הצבאי. ברצוני להוסיף עוד כמה נקודות לדברים שכתב בעניין זה ד"ר סבן.
כאשר ד"ר מנשה הציע את השירות הלאומי כתחליף לשירות הצבאי – וכאשר הוא מוכן להתנות בו צרכים כמו מעונות- הוא מתעלם לגמרי מגורם חשוב במשוואה, קרי- "הלאום" –והזהות התרבותית שלנו הערבים. אי-השירות הוא כמעט הדרך היחידה שבה אנחנו מבטאים את ההתנגדות שלנו למה שהמדינה עושה לעם שלנו שנים כה ארוכות. יותר מכך, שירות במסגרת שירות "לאומי" שמתנהל ומכוון על ידי הרוב היהודי, זה סוג של ויתור מאד עמוק, שמכניס אותנו הערבים – כך אני חושבת – לנתיב של התבוללות תרבותית והזנחה של הסולידאריות שלנו עם העם שלנו. וראוי להבין, סולידאריות עם העם שלי זו לא עוינות לעם היהודי.
והערה נוספת לעניין שינוי השם משירות לאומי לאזרחי- ניתן לראות בלינק הזה http://www.molsa.gov.il/CagilaMikzoit/ShirutLeumi/documents/12.asp#2, המפורסם מטעם הממשלה את מהותו של השירות הלאומי, ואת הגופים והעמותות שדרכן ניתן להשתתף בו. ניתן לראות שאין אף עמותה או גוף ערבי אחד. משמעות הדבר ששינוי שם אינו מעלה ואינו מוריד דבר לגבי תכלית השרות הלאומי/אזרחי וניהולו. הפן הקהילתי של השירות הלאומי הוא מבורך בעיניי, וברגע שנוכל לנהל מערכת שירות לאומי/ אזרחי עצמאית- שבבסיסה יעמדו תכליות תרבותיות, חברתיות ולאומיות משלנו (מבלי לפגוע בערכי קבוצות אחרות) אז נוכל ללכת לעשות שירות לאומי מבלי לחשוש מטשטוש זהות או התבוללות בכפייה.
השירות כפי שהוא כיום אינו עונה על הצרכים של האוכלוסייה הערבית. הדבר דומה למערכת החינוך שלנו- במסגרת בתי הספר מתאפשר לנו, אמנם, ללמוד בשפה הערבית, אולם איננו יכולים לבחור את התכנים. למעשה אנו לומדים תכנים עבריים ויהודיים בערבית. (כך, למשל, אנחנו מנועים מללמוד את שירי מחמוד דרוויש, או היסטוריה של עמנו). יוצא שעבורנו מערכת החינוך אינה מגשימה את מטרותיה. הדור החדש אינו מפנים את זהותו הלאומית. השותפות במערכת היא למראית עין בלבד.

25/8/06 17:39  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

תשובה לחניו נעאמנה,

באשר לטענת כושר ההשתכרות הנמוך של ערביי ישראל באותם השנים, ראשית, כושר השתכרות נמוך הוא עדיין יותר מהעדר כושר השתכרות, שנית, ואף יותר חשוב, השכבות שנפגעות מביטול ההטבה הזו הן דווקא השכבות החלשות בין משרתי הצבא שגם להן כושר השתכרות נמוך מאוד (גם אם נניח שהוא גבוה משל ערביי ישראל) לעומת זאת מי שנפגע מקיומה של ההתחשבות בשירות הצבאי אינם השכבות החלשות ביותר בחברה הערבית אלה דווקא החזקות יותר. אם למבקש כושר השתכרות נמוך ממילא הוא יקבל ניקוד גבוה מאוד במצב הכלכלי שכן הכנסתו תהא נמוכה
אם בכלל.
ועתה בנוגע להעדר קיומן של מקומות שירות אזרחי במסגרת הקהילה הערבית. נראה לי שהסיבה לכך שערביי ישראל אינם חפצים בביצוע שירות אזרחי ובהעדר ביקוש אין גם היצע. אם הייתה אוכלוסיה של ערביי ישראל מבצעי שירות אזרחי היו מספיק מוסדות רלוונטיים לקהילה הערבית שהיו יכולים להציע שירות אזרחי במסגרתם. ושוב התמיה של דורון מוצדקת מה כל כך "לאומי" בבית חולים, ולמה את לא חושבת שהתנגדות לשלם מיסים אינה יכולה להיות מוצדקת לפי טיעון ההתנגדות שלך גם אם ניתן היה לקבל אותו.

25/8/06 18:09  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ושוב לחניו נעמנה,

שימי לב שדורון השיב למרבית טיעוניך כבר בגוף שתשובה לסבן. הוא מכיר בלגיטימיות של בקשה לשרת במסגרת הקהילה הערבית. באשר לכושר ההשתכרות הנמוך של ערביי ישראל, האם תשובה לכך אינה כלולה בדבריו של דורון כי הוא מכיר בחוסר השוויון בחברה הישראלית, אך התשובה לכך היא אפלייה מתקנת לטובת הערבים ואוכלוסיות חלשות אחרות כל אחת לפי חולשתה. מדוע לתקן עוול אחד בעוול אחר שפוגע באוכלוסיות אחרות בחברה הישראלית שגם להם כושר השתכרות נמוך, אך משרתים בצבא. להזכירך הטיות בחברה הישראלית קיימות לא רק כלפי ערבים, יש כאלה גם אם במידה פחותה כלפי מזרחיים למשל (לא מזמן דברו בתקשורת על העדפת בעלי "פיגמנטיציה נמוכה" בקבלה לתפקיד ברמנים). למזרחיים במושב שתולה (גם כן ישוב כפרי) אין כושר השתכרות גבוה יותר (לפחות לא במידה ניכרת) משל ערביי הגליל.

25/8/06 18:46  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

חניו, באמת שאני לא מבין איך אפשר למחות כנגד מדינת הלאום מבלי להיות מוכן לשלם את המחיר שמגיע לפעמים עם אותה המחאה.

לא רוצה לשרת את המדינה? לא נתווכח על זה, נצא מתוך נקודת הנחה שזו מחאה לגיטימית. אבל למחאה הזו יש מחיר.

את הופכת את המחאה שלך למגוכחת ובעלות אופי נצלני אינטרסנטי כשאת בוחרת מתי נוח לך למחות (ולא לקיים חובות אזרחיות), ומתי נוח להתעלם מן הצעד המחאתי לטובת מגורים במעונות אותם מממן הלאום היהודי.

25/8/06 19:19  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אנא
הוסיפו את שם הכותב ליד כותרת הפוסט.
אולי זה יכול ליצור דעה מוקדמת, אך העדר המידע מרתיע מלקרוא בכלל.
תודה.

25/8/06 21:34  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

חניו - בתגובה שלך את את מוכיחה את כל הטענות המופנות נגד ערביי ישראל.
אתם ניזונים בשמחה מעטיני המדינה היהודית. מקבלים קצבאות ילדים, קצבאות אבטלה, סובסידיה לשכר לימוד, ועכשיו גם עדיפות ברורה בקבלת מעונות, אבל כשזה מגיע לתרומה - אתם לא מוכנים לעשות דבר. כל התירוצים שלך הם מניפולטיביים ושקריים. מה זאת אומרת אין עמותות במגזר הערבי? אין עמותות כי אתם לא מוכנים לעשות דבר. אפילו לא בתוך הקהילה שלכם. וכמו שאמר מנדלברוט לפניי - מה העניין עם בתי חולים? זה משרת את הלאום היהודי? אין חולים ופצועים ערבים בבתי חולים? או שאולי אתם כל כך גזענים שאתם רוצים לסעוד רק מטופלים בני דתכם? בעמדתך את משקפת פרזיטיות. לא פחות ולא יותר.
בעבר סברתי שהאוכלוסיה הערבית מקופחת וכי יש לתקן את העוול. הדברים שלך רק מחזקים אצלי את התחושה שאתם ממש ממש לא מקופחים. אתם מתבכיינים על קיפוח מצד המדינה בשעה שאתם לא רק לא מוכנים לתרום לה דבר, אלא גם רובכם המכריע מצביעים למפלגות שנציגיהן פועלים באופן אקטיבי נגד המדינה. את הזכויות אתם תמיד יודעים לתבוע.

25/8/06 22:20  
Blogger יונתן כתב/ה:

רבותיי, מרוב ניתוחים כלכליים - תועלתניים אתם מפספסים נקודה מהותית לגבי התגמול שהחיילים בסדיר זוכים לו. לדעתי, השירות בצבא נתפס ע"י מרבית הצעירים כזכות ולא רק כחובה, אפילו בעידננו הציני (ואינני מדבר על חובשי הכיפות מההתנחלויות). חלק מהגמול על השירות הוא גמול שאינו כלכלי, אלא גמול המתבטא בגאווה, בתחושת שייכות, ובתחושת מימוש עצמי. משמע, שכנינו הערבים יכולים רק לקנא בנו על האפשרות לשרת בצבא עמו אנו מזדהים ושום יתרון כלכלי לא יפצה אותם על חסר זה.
אתם יכולים לנסות לבטל טיעון זה, אבל למזלנו עובדה היא שאנשים רבים ממשיכים לסכן את חייהם בשירות הקבע, על אף שכולנו מסכימים שאין מחיר כלכלי לערכם של החיים.
בשורה התחתונה, סטודנט שמבקש שיעדיפו אותו בשל השירות הצבאי על פני ערבי במצב כלכלי זהה הוא או גזען או בכיין ותו לא.
קריטריון של שירות צבאי היה יכול להיות רבלנטי רק בהשוואה בין יהודי למשנהו ולא בהשוואה בין יהודים לערבים.
יחד עם זאת, אני מבקש להדגיש כי שירות מילואים נבדל מהשירות הסדיר, הן מפני שמדובר במיעוט זעום בקרב האוכולוסייה היהודית והן מפני שאין להשוות את הנטל שמטול על אדם שעוזב את משפחתו ועבודתו לטובת הצבא לבין הנטל שמוטל על צעיר בן 18 המתגייס לשירות סדיר. לפיכך, אני חושב שראויה הפליה מתקנת לטובת משרתי המילואים, היכן שהדבר רלבנטי.
המסקנה העולה מדיון זה היא שיש לגבש בהקדם יחד עם הערבים את השתתפותם בפרויקט של שירות אזרחי, אולם נראה לי כי כפי שהמדינה מעולם לא טיפלה ברצינות מספקת בנושא השירות הלאומי כך אין כל סיכוי שהיא תיזום את המהלך הרצוי בעניין השירות האזרחי.

הערה אחרונה: נשמעה פה השוואה דמגוגית בין ערבי ישראל לבין יהודי ארה"ב. האם הכותב ניסה לתאר לעצמו שעל יהודי ארה"ב היה לוותר על כל זכויותיהם למחאה ולעזוב את המדינה אילו ארה"ב היתה יוצאת למלחמה ולמסע דיכוי כנגד היהודים בישראל?

25/8/06 22:24  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

ועוד משהו לחניו בשולי הדברים, בנוגע לבעיית ההשתכרות והחברה המסורתית.

מי שמסוגל ללמוד באוניברסיטה בה לא רק דוברים עברית, אלא אף נבחנים בעברית, לא אמורה להיות לו בעיית שפה בבואו לשוק העבודה. מי שמסוגלת לצאת כנגד המסורת וללמוד לימודים גבוהים ולגור לבדה במעונות, יכולה לפי אותה לוגיקה לעבוד.

וזה מבלי להקל בשאר מחסומי ההשתכרות האמיתיים העומדים בפני ערביי ישראל. פשוט אי אפשר לטעון לבעיית השתכרות בגלל מחסום שפה ולהתגבר עליו כשזה נוגע ללימודים. אי אפשר לטעון למסורת מכבידה בנושא עבודה, כשנוהגים כאישה מודרנית בכל הקשור ללימודים ומגורים. הרי כשתסיימי את לימודי המשפטים תחפשי עבודה, לא? ותופיעי בבתי משפט בעברית, נכון?

רק ששוב, טענות הקיפוח המוצדקות כשלעצמן מכשירות את כל הטיעונים עושה רושם.

25/8/06 23:13  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

בסוגריים: לאנונימוס שביקש שנציין את שם הכותב/ת ליד הפוסט - אנחנו משתמשים בתשתית בלוגים מוכנה, ולצערנו לא הצלחנו לשנות את הנקודה הזו, עניין ששמנו לב אליו גם אנחנו. מתנדבים בעלי רקע טכנולוגי שיודעים לפתור זאת מוזמנים לפנות לגיא, רונן או אליי. תודה.

26/8/06 01:28  
Blogger Arete כתב/ה:

ד"ר מנשה שלום,
היססתי המון אם להגיב או לא כי נמאס לי מהמנטרה של השירות הצבאי ומהעדר ההבנה שלנו ושגם אם נדבר אז זה לא עוזר ונישאר בלתי מובנים אז מדוע לבזבז אנרגיות וזמן ובכל זאת

אני מודעת לזה שהטיעונים שלי הם
מסוגים שונים ושאני טוענת במספר מישורים

1. נקודה אחת שמתעלמים ממנה היא שערביי ישראל לאו דווקא לא נקראים לשירות צבאי בגלל קונפליקט הזהות, חימוש הערבים אינו סוגייה חדשה במזרח התיכון, העותמנים ניצבו מול שאלה זו, האם לתת נשק למוחמד עלי או לא האם לגייס את הערבים לצבא או לא וכן הלאה . אז המדינה יכולה לקרוא לערביי ישראל לשירות והיא נמנעת משיקוליה .

2. סיווג ביטחוני אינו מושג חדש לאף אחד ואין זה סוד שסוג הסיווג הביטחוני ותקרתו מוגבלת ביותר לאזרח ערבי וזאת רק בגלל שנולד כערבי.

3. אני אודה לך אם תתן לי שמות של ניצב או תת ניצב ערבי אחד במשטרת ישראל, על אף המספר הרב של הערבים המוכשרים שמשרתים במשטרה, אפשרות ההתקדמות מוגבלת וגם כשהם משרתים במשך המון שנים וממלאים את חובתם ומסכנים את חייהם במלחמה בעבריינות ושמירה על הביטחון הם לא זוכים לפנסיה כמו שוטר ששירת בצבא.

4. לפי הבנתי ההטבות במעונות ניתנות לחיילים קרביים או לסוג מסויים של חיילים ( מטבע הדברים ידיעתי מוגבלת בעניין זה)

ערביי ישראל גם אם מתנדבים שולחים אותם ל"סיירי המדבר, יחידה שמיועדת לבני מיעוטים. מדוע בכלל יש יחידה כזאת.

גם אם ערביי ישראל יישרתו בצבא לא ייקבלו הטבות אלה.

5. אם המדינה מעוניינית שאני אשרת אז כל האפשרויות צריכות להיות פתוחות בפני כמו כל חייל או חיילת יהודייה ושוב המדינה משיקוליה לא מעוניינת.

6. הצבא פותח בפני אפשרויות רבות לרבות אפשרויות תעסוקה, הטבות ברכישת קרקעות מהמדינה וכן הלאה, אז מצד אחד מונעים ממני לשרת בצבא ומצד שני נוטלים ממני הטבות אלה.

7. אני מזכירה לכם שערביי ישראל הם חלק מהנוף הים תיכוני, אנחנו נטענו את עצי הזית בני מאות השנים בהרי כנען, אנחנו אם בצבע עורנו ואם באוכל שלנו ואם בשירים שלנו שייכם לאזור הזה, לפני קום המדינה הייתה תחבורה חופשית בסינג'אק אלשאם אנשים בילו בבירות ובדמשק ולא אנחנו יצרנו את הצורך בצבא הגנה לישראל.

8. אני מזכירה לכל אלה שמדברים על חובות אזרחיות שהפועלים הערבים הם שבנו את הכבישים של המדינה הזאת, את הבתים ואת המפעלים, הם הגננים שנוטעים את הפרחים ברחובות הם האנשים קשיי היום שמזיעים והזיעו כדי לבנות את המדינה הזאת שנאלצו ועדיין נאלצים לבצע עבודות שחורות כדי להאכיל את ילדיהם במדינה שמתייחסת אליהם כאל אזרחים סוג ז כאל ממזר שנולד מחוץ לנישואים שפשוט מתעלמים ממנו וכשמעיז למחוא ולהפגין שוטרי מג"ב ניצבים מולו עם נשק והורגים 13 מבניו ושאפילו כתב אישום אחד לא מוגש תוך התרשלות רבתי בביצוע החקירה אפילו נתיחת גופה לא בוצעה בזמן בדיקות בליסטיות פשוטות ובידקה של הזירות לא היו ןלא בוצעו בזמן וכנדרש , אז הערבים מבצעים עבודות שהאוכלסייה היהודית הממוצעת לא מרשה לעצמה לבצע , עובדה שצריכים כל כך הרבה עובדים זרים. עובדה שאפילו יש שם "עבודה ערבית"

9. על מה אתה רוצה שאני אלחם, בשביל מה בשביל סמלי מדינה שרק אם אני אבטל את עצמי ואתגייר אוכל להשתייך אליהם. בשביל המנון שמוחק את זהות ואת העבר שלי ואת ההיסטוריה שלי
אז אולי תכיר בזה שנהרסו יותר מ450 כפרים ערביים ושבוצעו טבחים בכפרים אבא שלי עדיין זוכר איך איספו אותם באמצע הכפר ומולם ומתוך הגברים של הכפר חיסלו שלושה רק כדי להרתיע.

אז הלו אני כאן ואני צועקת ואף אחד לא יימחק אותי או ייבטל אותי ואת זהות ואת העבר שלי.

מדוע היהודים יוצאי עיראק יכולים לבקש את הקרקעות והנכסים שלהם בעיראק ואני לא יכולה לחזור לבית שלי בברעם או באיקרת.

10. לימודים היא הדרך הכמעט יחידה בפנינו להתקדמות ולמימוש עצמי, אולי אנו לא משרתים בצבא אבל לא חסרים אנשים שמשרתים באמצעים אחרים, אולי היית צריך ללכת לבית חולים רמב"ם בתקופת המלחמה ולראות כמה רופאים ערבים יש שם שמצילים חיים, כמה אחיות, כמה עובדי נקיון ועובדי מטבח. ל"שכל אין מין " ואין זהות ד"ר מנשה לאמביציה ולרצון אין זהות ולמרות הקשיים לא חסרים לנו לא מלומדים, לא רופאים לא עורכי דין לא מהנדסים ולא מורים ולא פועלים שתורמים בדרך שלהם .

11 אנו כמהים להשתייכות, אנו רוצים להתשייך למדינה שנוכל לשרת אותה אם כפועלים אם כחיילים אם בשירות לאומי אבל שוב אנחונו מוחאים כפיים ביד אחת.

12. אפליה של המיעוט הערבי איננה סיסמה, התנאים בכפרים ובערים שלנו רעים בהרבה מהערים היהודיות, התקציבים לחינוך נמוכים בהרבה בכיתות הלימוד ישנם 40 תלמידים, מדוע אזור התעשייה של נצרת עלית מוקם על אדמות נצרת , מדוע שכונות נצרת עלית מוקמות על אדמות משהד ועין מאהל??
נכון אני לא אומרת שאין סיבות פנימיות אבל הסיבות החיצוניות הן המכריעות.

אז אם לפי הגישה הפסיכולוגית הבהייביוריסטית התנאים עושים את האדם אז המדינה חייבת לספק את התנאים.

אני לא ממצאיה את הגלגל כשאני אומרת שאפליה היא מציאות יומיומית של המיעוט הערבי זה מה שכתוב בדו"חות זכויות אדם .

אז לאפשר לבחורה ערבייה שתנאיה הכלכליים קשים כתוצאה מאפליה שמתמשכת עוד מקום המדינה ובמשך 58 שנה ואפשרויות עבודה מוגבלות לקבל מעון היא המעט ביותר שאפשר לעשות.

26/8/06 10:37  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

arete ,
אינני מבין את הרלוונטיות של כל הדברים שכתבת. דורון איננו כופר בחוסר השוויון של הציבור הערבי. אבל גם כדי לתקן את האפליה צריך לשמור על קשר רציונלי בין המטרה לבין האמצעי, ולא לפגוע בשכבות חלשות אחרות.

כשאת חושבת בהכללות של יהודים וערבים את נופלת לאותו הפח של הכללות שבו חוטאים גם כלפי הציבור הערבי. האם לא הבנת את הטיעון היסודי של דורון שהאוכלוסיות שעומדות כאן זו מול זו שתיהן אוכלוסיות חלשות. אני מרגיש חוסר נוחות להשתמש במונחים עדתיים ומעדיף להשתמש במונחים סוציואקונומים, אך אם מתעקשים להתייחס לשיוכים קבוצתיים כהומוגניים מבחינה סוציואקונומית, אז הבה נרד לרזולוציה הנכונה ולא נדבר על ערבים מול יהודים. לצורך ההפשטה של הטיעון אפשר להאניש את הקבוצות האלה ולהעמיד אותם אלה מול אלה. במונחים אלה מדובר במזרחיים משתולה או דרוזים מהגליל מול ערבים מהגליל. למה את מתעקשת להתייחס ליהודים כקבוצה אחת ולסרב להבין שעל מעונות ערביי הגליל לא מתמודדים עם אשכנזי מדניה.

במונחים אלה אפשר להבין שלמעשה מי שנפגע הם אוכלוסיות חלשות גם כן. יתכן שמבחינת מבחן ההכנסה הם טיפה יותר חזקות מחלק מערבי ישראל, אבל כאן נכנסת הפגיעה הכלכלית של השירות הצבאי, זוהי עובדה אובייקטיבית שאי אפשר להתחמק ממנה, וזו עושה אותם עניים יותר בניתוח כלכלי טהור
להתעלם מזה זה חוסר רגישות.

עכשיו בו נבחן מה תעשה התחשבות בשירות הצבאי. היא לא תפגע בחלשים ביותר בין הערבים אלא דווקא בטיפה יותר חזקים האם זה לא הוגן.

יש חוסר שיוויון של הציבור הערבי אבל צריך לתקן את זה באמצעים שמקדמים את המטרה כגון אפליה מתקנת ביחס לאכלוסיות החזקות ולא ביחס לאוכלוסיות חלשות אחרות.

26/8/06 14:32  
Blogger Arete כתב/ה:

לאנונימי מהתגובה האחרונה,

לא העמדתי יהודים מול ערבים, מדובר בנושא שאי אפשר לנתק אותו מההקשר היותר רחב שלו דבר שגם כן עולה מהתגובות השונות לדברים של ד"ר מנשה, ומהעובדה שהמצב הסוציואוקונומי של האוכלוסייה הערבית הוא תוצר של התייחסות המדינה לאוכלוסייה הערבית כשיוך קבוצתי ולא כאל אזרחים שווים וזה שתקרת החלומות והאפשרויות נמוכות כתוצר מהשיוך הקבוצתי של האוכלוסייה הערבית במדינה שמגדירה את עצמה כיהודית

אי אפשר להתעלם מזה שאנו לא חיים
בשוודיה או נורבגיה ושאנו נוכל להתייחס לנושא תוך ניתוקו מהקשרו הרחב יותר

כשהמדינה תפסיק להתייחס לאזרחיה לפי שיוכם האתני או הדתי ואני מקווה לחיות את היום הזה, אז נוכל לדבר ולהתדיין במונחים סוציואקונומיים בלבד.
אבל לבוא ולא לבקש ממני לשרת בצבא בגלל שאני ערבייה ומצד שני לחלק את המשאבים ולהגדיל את הסיכויים להתקבל למעונות למי שניתנה לו האפשרות לשרת בצבא זה לא צודק והשאלה מדוע אני לא משרתת בצבא רלוונטית ביותר.

ואני לא מתייחסת ולא התייחסתי ליהודים כקבוצה אחת אבל התייחסתי
להתייחסות המדינה לערבים כקבוצה אחת לעומת היהודים

אז אולי המדינה וחוקיה ירדו לרזולוציה הנכונה כדי שאנחנו האזרחים נוכל לחיות לפי הרזולוציה הנכונה. ולהתדיין לפי הרזולוציה הנכונה. כמו שעשה ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

כי אם לא אז לפחות שנבין ושהדבר יהיה ברור לנו שאנו נולדנו כערבים במדינת היהודים ושנפסיק לחיות באשליית השוויון ובאידיאל הדמוקרטיה והפעלת שלטון החוק באופן שווה ולהפנים שאנו חיים באפרטהייד בניסוחו העדין

26/8/06 17:55  
Anonymous סטודנטית למשפטים מאוניברסיטת ת"א כתב/ה:

ארטה,
אני מבינה את תחושת הקיפוח והמצוקה שבה את שרויה, אבל עדיין לא מסכימה עם דברייך וחושבת שאת מתעלמת מהיבט מסויים שניסה להעלות קודמך. ההתייחסות של קודמך הייתה לא למצב סוציו אקונומי, כי אם לסוג אחר של אפלייה בחברה הישראלית, היא אפליית המזרחיים בפריפריה, שאף היא דורשת התייחסות. הייתי מצפה ממך, כבת לאוכלוסיה שלטענתך (ובצדק את טוענת) היא מופלית, לא לעצום עיניים ולצעוק חמס על כאבך שלך, אלא לראות גם את את "התמונה הרחבה" שאליה את מתייחסת. מעבר לכך, נדמה לי שאת חוטאת במידה מסויימת של דמגוגיה כשאת טוענת שמדינת ישראל היא מדינת אפרטהייד. אמת, הייתי רוצה לראות כאן מציאות שונה של יחס לאוכלוסיה הערבית, ולאוכלוסיות מיעוט בכלל, אך מכאן ועד הטחת טיעון האפרטהייד המרחק גדול. בשולי הדברים, אני די משוכנעת שמצבך במדינות כמו שוודיה ונורווגיה, שאותן את מזכירה, מדינות שבהן הגזענות כלפי מוסלמים גואה,לא היה הרבה יותר טוב. איני אומרת זאת ע"מ לגרום לך לחוש שאת צריכה להרגיש "אסירת תודה" לגבי מה שקורה בארץ, ממש לא. עם זאת, ראוי להכיר בעובדה שישנה מגמה עולמית של גזענות כלפי ערבים (שהפכו, כפי שניסח ידיד ל"יהודים החדשים של אירופה", כמה עצוב) בהיבט הזה, נראה לי שהערתך לגבי אירופה הייתה לא מדוייקת.

26/8/06 18:51  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ל-ARETE

הכל דמגוגיה זולה. השורה התחתונה היא זו:
את לא מוכנה לשרת אפילו את הקהילה שלך בתנאים אזרחיים ובמסגרת עמותות ערביות, בעוד חבריך היהודים לספסל הלימודים מסכנים את חייהם גם למענך, אפילו ברגעים אלה.

מאידך גיסא, את תובעת עוד ועוד זכויות והטבות מהמדינה היהודית שכל כך קשה לך להזדהות איתה.

לא הגיע הזמן להחליט? או שאת מקבלת ונותנת, או שאת לא נותנת ולא מקבלת. נמאס לנו כבר מאוכלוסיות שרק לוקחות ולא נותנות.

התפיסה שלך היא תפיסה גזענית יבבנית, שיצא לנו לשמוע הרבה ממנה מצד לבנון בזמן המלחמה האחרונה, אבל אופיינית גם לאוכלוסיה הפלסטינית בשטחים וגם לערביי ישראל.

הגיע הזמן להחליט.

26/8/06 18:51  
Anonymous מריה כתב/ה:

לסטודנטית מת"א, ולעוד כמה כותבים:
שימו לב להכללות של השפה שבה אתם משתמשים. אתם מדברים על "ערבים", ומתכוונים למוסלמים. להיות ערבי הוא עניין לאומי; להיות מוסלמי או נוצרי הוא עניין דתי. נכון שהמוסלמים בישראל הם ערבים ברובם המכריע, אבל לא כל הערבים הם מוסלמים: יש גם נוצרים ואחרים.

26/8/06 19:13  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

תגובה לארטה ודומיה-

בכתיבה שלכם באה לידי ביטוי חשיבה סטריאוטיפית, משוחדת, ובמידה רבה גזענית.

במקום לטעון כנגד הכללות של ערבים נסי לא להכליל יהודים.

במקום לדבר על תחושת הקיפוח שלך כצידוק להשתמטות מחובות אזרחיות - חישבי על קורבנות המלחמה האחרונה שלא ממש הגיעו מרמת אביב ג'.

במקום לתבוע שוויון בזכויות - חישבי גם על שוויון בחובות.

26/8/06 19:48  
Blogger מיכאל בירנהק כתב/ה:

גולש בשם "הדג נחש" ביקש לפרסם במלואן את מילות השיר "לא פראיירים" של הדג נחש. הנה הבית הראשון:

בחלומות נפליג, כמו מיג נשקיף
מלמעלה סירחון ממרחק ביטחון
שהוא חמש דקות מכפר סבא
(עד מתי)
נעצום עיניים למתרחש מתחת לאף
ונעמיד פנים שהכל סבבה
בירה מהמקרר נביאה
לערוץ אחר נסיעה
(עד מתי)
נחשוב על שאחטות, דרינקים
זיונים עד תום
אז מי אם השכן שלי דני יתום
הייתי בהלווייה וגם הלכתי אליו באבל
אבל גדול עלי לשבור את מעגל הסבל

ונעשה מילואים) נשלם המיסים
(ונעמוד בפקקים) אותנו לא דופקים
(אנחנו בטח, בטח, בטח לא)
אנחנו בטח לא פראיירים

לצערנו, מחמת זכויות יוצרים, לא נוכל לאפשר את פרסום השיר במלואו (וזה נושא לדיון נפרד), אבל את מילות השיר תוכלו למצוא במלואן כאן.
http://allsongs.co.il/index.php?sResults=1&sType=1&sStr=%EC%E0+%F4%F8%E0%E9%E9%F8%E9%ED

- מיכאל בירנהק

26/8/06 21:22  
Anonymous amir ta כתב/ה:

הערה על הפוליטיקה של הבלוג:
מעניין לראות שכאשר הדיון הופך לסוער, והתגובות עוסקות בנושאים ערכיים אמיתיים, ולא רק בנושאים "אקדמיים סטריליים", רוב המרצים מעדיפים להישאר פאסיביים, למרות שהבלוג הוא לכאורה ממלכתם. דווקא זה המקום לשמוע עמדות ערכיות מהמרצים, שלא נשמעות בכיתות הלימוד.
יש אפילו מי שיאמר שהשמעת עמדות ערכיות כאלו היא חלק מחובתכם כאנשי אקדמיה.

27/8/06 13:56  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מענין באמת לשמוע דעות של מרצים אחרים.

27/8/06 17:01  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אני מצטער להרוס את החגיגה הדמוקרטית, אבל אני חושב שכל התגובות לא הצליחו לענות על השאלה הפשוטה שעמדה בפני בית המשפט.

לדעתי הכישלון בניסוח השאלה מוביל לבלבול, ולכן אשקיע בניסוחה כאן.

בהנחה שהמצב הכלכלי הוא מידה ראויה (ולא אפליה נגד אשכנזים מערים, שהם העשירים סטטיסטית) במיון מועמדים לזכאות למעונות, השאלה היא האם בבחינת מצבם הכלכלי של המועמדים יש לבחון נתונים בנוגע לאובדן ההשתכרות שלהם עד היום, או שמא להגביל את הדיון רק להכנסה החשבונאית של המועמד והוריו?

לשאלה זו נראה שהתשובה ברורה וחיובית. ראשית, משום שכל כלכלן או מנהל מתחיל יודע שהעלות הכלכלית של פעילות, לעומת העלות החשבונאית, כוללת את אובדן ההזדמנות שכרוך באותה פעילות (opportunity cost)- ברור שעלות בניית בית על מגרש היא גם העלות של אובדן ההזדמנות לבנות מגרש חניה באותו מקום.
יתר על כן, זה קריטריון מקובל בכל העולם- בדרך כלל הביטוי לו הוא עתידי- ז"א, באוניברסיטאות רבות בחו"ל סטודנט שמתחייב לעיסוק ציבורי לאחר סיום לימודי(בכלל, לא רק צבאי) יהיה בכל סיכוי רב יותר לקבלת מלגה מסטודנט שאינו מדווח כך. אם זה ראוי לגבי הכנסה עתידית, מדוע לא לגבי הכנסה בעבר בעת בחינת מצב כלכלי?

וכך- הדיון בעצם היה קונסטטוטיבי בכך שהוא מתווה את השאלה האמיתית שיש לשאול בעת שקילת מועמדות- האם עסקת בפעילות למען החברה (על הנוסח אפשר להתווכח)- אם כן, במשך איזו תקופה. מה הייתה ההכנסה שלך באותה תקופה?

וכך, אובדן ההכנסה של חיילים, בנות שירות לאומי, וסתם מתנדבים אחרים ששירתו שלוש שנים במסגרת התנדבותית אחרת, יבוא לידי ביטוי.

30/9/06 09:01  
Blogger Rottman כתב/ה:

אין ספק שלאחר שנות שירות קשות טיול בחו"ל הוא כמעט הכרח על מנת להתנתק מהמציאות היומיומית ולחזור איכשהו לחיים נורמלים.

אין שום סיבה או צדק להשתמש בעובדה שיצא לטיול כנקודה נגדו.

6/3/12 11:46  
Anonymous הלוואות למורים כתב/ה:

אני כמורה בתיכון מרוויחה מעט מאוד, בקושי עוברת חודש. אומנם עדיין אין לי משפחה משלי, אבל אני גרה בדירה שיש בה המון הוצאות ובכלל לחיות את היום-יום מאוד לא פשוט.
קודם כל העלאה במשכורת הייתה יכולה לתרום רבות לעובדי ההוראה וגם מתן הלוואה שתתרום את חלקה.

16/5/13 12:41  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>