תג

יום רביעי, אוגוסט 2

מי ישא בעלות המלחמה?

מטבע הדברים מלחמה כרוכה במחיר כבד. מעבר למחיר הנורא בחיי אדם – שבו לא אעסוק כאן – מדובר גם בנטל כלכלי כבד. כיצד צריך להתחלק נטל זה?

במחיר הישיר של המלחמה – תפעול הצבא וכולי – צריכה לשאת המדינה כמובן. לגבי הוצאה זו אין מחלוקת על כך שהיא צריכה ליפול על כלל משלמי המיסים. אולם מה בדבר הנזק העקיף? מדובר בנזק בקנה מידה אדיר: הפסדי הכנסה לעסקים, אובדן שכר לעובדים, ירידת ערך נדל"ן וכיוצא בזה. התשובה האינטואיטיבית היא שגם נזק זה צריך ליפול על משלמי המיסים כולם. המלחמה היא של כולנו, לא רק של תושבי הצפון. גם כך הם סובלים הרבה יותר מכולם מסיכוני המלחמה. מדוע ישאו לבדם גם במחיר הכלכלי שלה? על בסיס תפיסה אינטואיטיבית זו, ההסכם שגובש בין הממשלה, ההסתדרות והארגונים הכלכליים נראה לרבים מקומם. אמנם, לפי ההסכם המדינה התחייבה לשאת בחלק הארי של המחיר. אולם העובדים נדרשים לספוג בעצמם חלק מהמחיר באמצעות ויתור על ימי חופשה (מי שאין לו יתרת חופשה ייאלץ לוותר על ימי חופשה על חשבון 2007). כמו כן, עובדים רבים מסתמכים לפרנסתם על שעות נוספות בפועל, ואלה לא ישולמו בגין תקופת ההיעדרות הכפויה. גם המעסיקים נדרשים לספוג חלק מהמחיר. הנזק כולו הוערך על-ידי הצדדים באופן גס בסכום שווה ערך ל- 180% משכרם של העובדים שנעדרו (כולל הפסד הרווח). מתוך סכום זה העובדים נדרשים לשאת ב- 20%, המעסיקים ב- 27.5%, והמדינה ב- 132.5% הנותרים. למעשה, העלות שתיפול על המעסיקים עשויה להיות גבוהה יותר, הן מאחר שהערכת הנזק כפונקציה של מספר העובדים שנעדרו אינה מתאימה לכל המגזרים, והן מאחר שהפיצוי יבוצע עד תקרת שכר של 2.5 פעמים השכר הממוצע. בסופו של דבר, אם כן, תושבי הצפון ישאו בחלק גדול יותר של הנטל הכלכלי. תוצאה זו זכתה לביקורת כבלתי צודקת.

אינני מתכוון לעסוק בפרטי ההסדר. יתכן שהוא דורש תיקונים כאלה או אחרים כדי להתאימו למגזרים שונים. אבקש להתייחס רק לטענה הכללית, כאילו נפל פגם מוסרי בכך שהפיצוי אינו מלא. האמנם שיקולי צדק מחייבים הטלת מלוא הנטל על כלל משלמי המיסים? בני אדם חשופים לשורה ארוכה של סיכונים. מדינת הרווחה הופכת חלק מסיכונים אלה מ"אישיים" ל"חברתיים", כלומר מפזרת אותם על פני החברה בכללותה. לפעמים התשלום מבוצע מכספי ביטוח שהמדינה כופה (כמו במקרה של ביטוח נפגעי עבודה למשל), ואז הוא נוטה להיות מלא או קרוב לכך. אבל ברוב המקרים השתתפות המדינה חלקית בלבד. גם מדינת הרווחה המקיפה ביותר לא מבטחת את תושביה באופן מלא מפני סיכונים של חוסר מזל. אדם שנולד נכה, למשל, או נפגע מברק, או שגורלו לא שפר עליו בחיים במובנים אחרים, יקבל במדינת רווחה נדיבה פיצוי או סיוע מסוימים, אבל חלקיים ביותר. מאחורי מסך בערות – כאשר אין לנו אפשרות לדעת אם אנו נהיה אלה שיסבלו מחוסר מזל – אפשר להניח שנרצה ביטוח מפניו במידה מסוימת. נרצה להבטיח, לכל הפחות, שלא נישאר בחוסר כל, ונוכל לחיות בכבוד, גם במקרים כאלה. אבל האם נרצה ביטוח מלא, שיבטיח נטרול מלא של חוסר המזל, באופן שלא נישא בשום עלות? ביטוח מעין זה יהיה כרוך בעלויות אדירות. המיסים יהיו כבדים מנשוא, וההוצאות הציבוריות למטרות חברתיות חשובות אחרות יצטרכו להצטמצם. לכן גם במדינות סוציאל-דמוקרטית נדיבות (כמו בסקנדינביה) אין מדינת הרווחה מעניקה פיצוי מלא מפני נזקי חוסר מזל.

האם סיכוני מלחמה צריכים להיות שונים? כאשר המדינה שולחת אדם להסתכן מטעמה במלחמה, ברור שעליה לשאת במלוא הנזק שנגרם לו. אבל קשה לומר שתושבי הצפון הם שליחי המדינה, המסתכנים מטעמה, בדומה לחיילים בחזית. טיעון אפשרי אחר הוא שהמדינה אחראית, במעשיה או מחדליה, לסיכון הגבוה שלו נחשפים תושבי הצפון. אולם גם טענה זו אינה משכנעת במיוחד. אפשר להתווכח על דרך הפעולה של המדינה, אבל קשה להטיל עליה את האחריות המוסרית לסיכון ולנזקים שנגרמים לתושבי הצפון. יש מי שיטענו כי כשלי שוק, המונעים עריכת ביטוח פרטי לנזקי מלחמה, מצדיקים "ביטוח" ציבורי מכספי משלמי המיסים. יתכן שזה המצב בהתייחס לפגיעות קשות נקודתיות, כמו פגיעה ישירה של טיל, אבל קשה להשתכנע כשמדובר בנזקים עקיפים. מדוע הם שונים מסיכוני חוסר מזל אחרים? והרי, כאמור, אין שום אפשרות לבטח באופן מלא את כולם (חישבו על חוסר המזל של פלוני שנולד פחות חכם או פחות יפה מהממוצע, כדוגמא קיצונית). אכן, לדעתי קשה למצוא הצדקה מטעמי צדק להבחנה בין סיכוני מלחמה לסיכוני "כוח עליון" אחרים. בשני המקרים הסיכון אינו מתחלק באופן שוויוני. בשני המקרים הנזק נופל על חלקנו יותר מאשר על אחרים, באופן אקראי ולא על בסיס "מוצדק" כלשהו. בשני המקרים יש מקום, לדידי – כמי שתומך במדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית – לביטוח הדדי מסוים. עם זאת, בשני המקרים לא סביר לצפות לפיצוי מלא.

ישנם כמובן שיקולים שאינם נוגעים כלל לצדק, שיקולים שניתן לכנותם "לאומיים". כך, למשל, למדינה אינטרס לשמור על מורל ולכידות בתקופת המלחמה, דבר שמכוון לפיצוי מלא ככל האפשר. מנגד, למדינה אינטרס לעודד אנשים להמשיך בעבודה, כדי להראות חוסן ולמנוע השבתה של המשק (כפי שהסביר מיכאל בן-גד מהחוג לכלכלה), דבר שמכוון לפיצוי שאינו מלא, כדי למנוע תמריצים שליליים לעבודה. ויש ודאי שיקולים נוספים. אינני מתיימר למצות את הנושא כאן. כוונתי היא רק להטיל ספק בטענה, כאילו שיקולי צדק מחייבים פיצוי מלא לכל נזק כלכלי עקיף שגורמת המלחמה. בהחלט ראוי שיהיה פיצוי מסוים, ומשמעותי ככל שניתן; אינני מתנגד להסכם שגובש ואוזכר לעיל. בדומה ראוי גם שיהיה פיצוי במדינת רווחה למצבי חוסר מזל אחרים. אך לפיצוי מלא לא סביר בעיני לצפות.

3 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

בשנים האחרונות כולנו הפכנו לנזיקיסטים מובהקים. כולנו רוצים פיצוי מלא, כאן עכשיו ומיד, על כל עוולה שהחיים מזמנים לנו. חשוב לדעתי לאתר את מקור העוול. אם זה אדם אחר או רשות - יש מקום לתבוע פיצוי. אבל נדמה לי שלא זה המצב במקרה של נזקי המלחמה הנוכחית. כאן מדובר במידה רבה בנזק שמזמנת מציאות החיים הלא קלה של הישראלי במזרח התיכון. קראו לי רומנטיקנית ונאיבית, אבל נדמה לי שבדיון על נזקי המלחמה הכלכליים שנגרמים לפרט אין מקום רק לגישה נזיקיסטית שמשקיפה על כל ניזוק כעל אטום יחיד בחברה, אלא גם על תפיסה קולקטיבית יותר שמחוברת ליסודות הסכמיים של אמנה חברתית. לצערי, ילדה שלי קטנה, זו בהחלט לא המלחמה האחרונה. היום תושבי הצפון - ואני ביניהם - נושאים בעיקר הנטל, ובמלחמות אחרות יפול הנזק העיקרי במקום אחר בחברה הישראלית. במלחמת המפרץ הראשונה שותק בעיקר מרכז הארץ ולא הפריפריות. לכן בטווח הארוך, ואנחנו כאן כדי להישאר פה לטווח הארוך, יתפזר הנזק הכלכלי בצורה שוויונית יותר על פני החברה הישראלית כולה. והערה אחרונה - רבים ממרכז הארץ מאחרים "גולים" מן הצפון, תוך נשיאה בנטל הכלכלי שכרוך באירוח זה. גם בכך יש מידה מסויימת של חלוקת הנטל הכלכלי. גם זו דרך להביט על חלקיותו של הפיצוי שצפוי בגין נזקי המלחמה הנוכחית.

2/8/06 19:46  
Blogger בועז גור כתב/ה:

גם אני סבור שאין דבר כזה תעודת ביטוח לכל החיים.
אך מכאן הדרך פתוחה לכיוונים רבים ואני סבור שרובם אינם נשקלים ברצינות הראוייה.
נקודה חשובה ראשונה היא אמון הציבור במערכת.
משרדי הממשלה חיו שנים תחת התדמית המפוקפקת של בעלי מוסר התשלומים מהגרועים במשק (משרד הביטחון שבר את השיא כשהגיע לשוטף + 3 שנים!!!).
בשנים האחרונות שוקמה תדמיתם ובזכות ניהול מדיניות תקציבית פנים-משרדית מאוזנת (שנכפתה על רובם) מוסר התשלומים של משרדי הממשלה השתפר פלאים.
סבורני, שנושא הפיצויים מעמיד את המדינה במערומיה - עדיף לא לשלם כלל מאשר לחזור לתדמית ה"חייב", הרי הכל עניין של תדמית.
ומדוע אני סבור שיש לפצות? מכיוון שזה הגון וששדה הקרב במלחמות המאה ה-21 הוא בעיקרו ב"עורף" ולא בכדי אמר אולמרט כי "העורף ייקבע את משך הלחימה".
אשר לטיעונים כאילו יש בעייה כלכלית לבצע זאת וכאילו הנזק מתפזר בין המלחמות - אני חושב שטיעונים אלה חלשים מכיוון שקיימות חלופות רבות לפיצוי מאשר תשלום מזומן לחשבון הבנק ואין צורך במדיניות מוניטרית חסרת פרופורציה.
הדוגמא המובהקת לכך היא שינוי נטל מס ההכנסה לפרק זמן מסויים לאחר המלחמה והעברת עיקר הנטל ליישובים שבהם לא נעצרה העבודה.
ההגיון בכך רב - נטל המס יעבור להיכן שבוצעו מספר העיסקאות והרכישות הגדולות יותר, ובעיקר - אין כמו הפחתת מס לעידוד גופים כלכליים ולאישושם.
פתרונות רבים עוד קיימים, אך המודל של מו"מ והבנות כנראה חזק מכל בעל עסק חיפאי שאת הלקוחות שאיבד שום 32אחוזים כאלה או אחרים לא יחזירו - אלא רק הוא עצמו, במידה ויקבל מנוף כלכלי אפקטיבי.

3/8/06 03:17  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

קצת על האבחנה בין נזק ישיר לעקיף. מדוע לא ניתן לראות באבדן השכר של תושבי הצפון נזק ישיר? הרי פיקוד העורף נתן הוראה (פקודה) להישאר במקלטים, לא לצאת החוצה, לא להתכנס. אנו רק ממלאים אחר הפקודות, וכמו שחיילי המילואים מקבלים תשלום כך גם האזרחים שנשארים (להלחם, כמו שההוא מעליי אמר - המלחמה הזו היא בעורף) במקלטים. לא מדובר כאן בבחירה, אלא בתוצאה של הוראה צבאית.

נזק עדיף זה אולי מי שנקרא לשירות מילואים והצליח פחות בבחינות בשל כך. נזק עקיף יכול להיות ירידה בערך הדירות אם תהיה. נזק עקיף הוא אולי פגיעה עתידית בהכנסות עסקים באיזור חיפה עקב המצב בחדש שנוצר. אלו הם דברים שהם אולי חלק מביש המזל של החיים באיזור הצפון (חיפה צפונה) ואי-אפשר להבטיח לעסק בצפון השוואת הכנסה לעסק במרכז. אבל המשכורת על התקופה שקיבלתי הוראה לשבת במקלט? מדוע אינה נזק ישיר של פגיעת הטילים?

4/8/06 09:49  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>