בלדה

היום התפרסמה ב"גלובס" ידיעה על כך שאהוד ברק מעמיד למכירה את דירתו במגדלי אקירוב שבתל-אביב בכ-40 מיליון שקל.

ידיעה זו באה ימים ספורים לאחר הדיווח על כך שרעייתו של ברק, נילי פריאל, הקימה חברת ייעוץ שנועדה לסייע ליצירת קשרים בין אנשי עסקים בחו"ל לבין פוליטיקאים, אנשי עסקים ו"מובילים חברתיים" בישראל (הפעילות הופסקה בעקבות הביקורת הציבורית).

מתוך הערכה כנה ואמיתית לאדם רב פעלים וברוך כשרונות שתרומתו לבטחון ישראל לא תסולא בפז, אני מבקש לאמר כמה מלים, ומקווה כי יענקל'ה רוטבליט האגדי לא יכעס יתר על המידה על עדכון שירו "בלדה לעוזב קיבוץ".

לפני יובל שנים עזב את הקיבוץ
עם קיטבג משופצר, ובלוריתו המתנפנפת.
אמרו עליו: "נראה איך יסתדר בחוץ,
תראו שעוד יחזור, על ארבע אל הרפת".
היה בגדוד לוחם ובסיירת,
אך לעתים לבש בגדי אישה...
(לחברים סיפרו גרסה אחרת,
כי לא יכלו לשאת את הבושה).

פעם ביובל הגיע לביקור,
היה חומק בשביל, ועם הוריו יושב בחדר.
מסמיק מעט נבוך ולא מרבה דיבור -
"כן" ו"לא", "אל תדאגו", "אצלי הכל בסדר"...
אומר שלא צריך, אבל לוקח --
קילו אלכסנדר וכמה יונתן;
וממלמל: "תודה, אתה יודע,
רק בשביל הדרך, כמובן".

הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב,
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב.
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב,
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב.
הוא, הוא עוד ישוב.

איך השנים חולפות, קשה להאמין,
עם כרס ייצוגית, אך בלי אותה פלולה.
אומרים חושב בשמאל, וחי לו בימין,
בווילה שבנה, אי שם קרוב לשולה.
כשפעם ביובל הוא לביקור מגיע,
על זרועו אישתו היחצ"נית,
יושבים עם משפחה על כוס סנגריה,
הקיבוץ מביט במכונית.

הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב,
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב.
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב,
זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב.
הוא, הוא עוד ישוב.

איזה בן קיבוץ בא לבקר בעיר,
נבוך עם התרמיל, ובלוריתו המתנפנפת.
הוא ויסקי טוב מוזג, תשתה בחור צעיר,
ומחייך: "ספר - אז מה נשמע ברפת"?
אוהב לשקוע בכורסא בנחת,
להזכיר כל פעם גם אם לא נחוץ,
בשיחה שמסביב קולחת -
"כשאני הייתי בקיבוץ".

הוא לא ישוב, הוא לא ישוב,
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב,
הוא עוד ישוב, הוא עוד ישוב,
ולמה לא ולמה לה ולא חשוב.
הוא, הוא לא ישוב.