תג

יום שבת, מרץ 29

אזרח ערבי כחשוד תמידי - פרופיילינג בשדות התעופה


ברק מדינה ואילן סבן

לפני ימים ספורים התקיים בבית המשפט העליון דיון בעתירתה של האגודה לזכויות האזרח נגד התיוג (הפרופיילינג) של אזרחי המדינה הערבים בשדות התעופה. כנהוג במקומותינו בעת האחרונה, דיון זה לא זכה לתשומת לב ציבורית. תשובת המדינה לעתירה, על אף מסכי הערפל שהותירה, מאשרת במשתמע את מצב הדברים הבא: כל אזרח ערבי, אך בשל היותו ערבי, זוכה ל"יחס מיוחד" בשדה התעופה. הוא ומטענו נבדקים בדיקה קפדנית מזו שלה כפוף אזרח יהודי.
כבנים לעם שהיה קורבן לתיוג כ"קהילה חשודה" אנו מתקוממים על כך, וכבני החברה הזו אנו מבקשים להזהיר מפני המחירים שאנו משלמים ונשלם על כך.

כל פעולה של תיוג על בסיס גורף של לאום (או גזע או דת) נושאת עמה בו-זמנית לא נזק אחד אלא לפחות שלשה.
נזק אחד, שהמדינה הבטיחה למתנו, הוא הפגיעה בפרטיות וההשפלה הנלוות לבדיקה שונה שהיא פומבית. בהדרגה, ועד ינואר 2011, כך הצהירו נציגי המדינה בבג"ץ, יוכנסו לשימוש מכשירי שיקוף משוכללים והבדיקה המיוחדת של "כבודת הבטן" של הנוסע הערבי (המטען הנשלח לבטן המטוס) תיעשה שלא למול הנוסעים האחרים. אשר לבדיקת כבודת היד והנוסע עצמו, המדינה הסתפקה בהבטחה כללית לעשות מאמץ "למעט ככל האפשר בהבחנות בין אזרחי המדינה". במילים אחרות, הפגיעה בפרטיות ומימד ההשפלה הפומבית יצטמצמו (לא ברור באיזה שיעור), אך לא ייעלמו.
אלא שגם אם השינויים המובטחים הללו יקוימו, אין הם מקהים כלל את הפגיעה העמוקה הנגרמת לאזרחים הערבים מכך שמדינתם שלהם מסווגת אותם, רק משום מוצאם, כמסוכנים, כמי שחשודים בנכונות להרוג חפים מפשע. שום מכונת שיקוף לא תעמעם פגיעה זו. היא מתגבשת גם לו היה מדובר באמצעי פיקוח אחד הננקט בנימוס במסדרון צדדי. לב הדברים הוא מודעותם של הערבים לבידולם על ידי מדינתם, סיווגם על ידה כמסוכנים יותר.
לכך נוסף נזק שלישי, זה המשתלשל ממודעותם של האזרחים היהודים לתיוג האמור. התיוג מחלחל הלאה, הוא מזין את ההפליה הקשה בה נתקלים אזרחי ישראל הערבים המבקשים לשכור דירה, לבלות במקום ציבורי או להתקבל לעבודה. אם השב"כ היודע-כול חושד בכל אזרח ערבי, מה לנו כי נלין על אזרח יהודי מן השורה, שאין עומדים לרשותו מכונות שיקוף ואפשרות לערוך תחקירי עומק? קוצר-הראיה של השב"כ במדיניות התיוג שלו הוא על כן עותק-נשימה. הוא תורם לתוויה הגזעניים של המציאות הישראלית, והוא עיוור לקשר בין הגזענות לבין יציבותה הפנימית של ישראל.

האם משהו יכול להצדיק את הנזקים הקשים הללו? כעניין עובדתי, אף אזרח ערבי לא היה מעורב מעולם בטרור אווירי. משיבים לנו התומכים במדיניות התיוג שתי תשובות. האחת: "לא משנה מידת המעורבות בטרור האווירי, אלא המעורבות הכללית בפח"ע". זו תשובה שקשה לדחותה על הסף, אך היא לא יכולה להפוך אוכלוסיה שלמה לחשודה. האם משום שצעירים מזרחים מעורבים יותר באלימות במועדונים ניתן לבצע בכל צעיר מזרחי בדיקה מיוחדת לפני כניסתו למועדון? מדינה דמוקרטית מתנה את פגיעתה באזרח שלה בקיומו של חשש קונקרטי כלפיו ובדרגת הסתברות ממשית.
והתשובה השניה של התומכים: "המדינה אינה חוששת רק מטרוריסט אלא מאנשים תמימים המנוצלים על ידי אחרים". אלא שמחקר מהימן הצביע על כך שאין ולוּ אזרח ערבי אחד ב"תמימים המנוצלים". כל התמימים שנוצלו היו זרים, ובעיקר נשים אירופיות. והנה משום שמדובר בזרים, הם חורגים מהתיוג האתני, ועל כן העדיפות צריכה להינתן לבדיקה רנדומאלית, כזו שאינה פוגעת מראש באף אחד.

ולבסוף, יש להקשות מכיוונה של המידתיות. אם אין די בבדיקה רנדומאלית, מדוע לא לנקוט בדיקה אוניברסלית, הזהה לכל האזרחים הישראלים העולים לטיסה? מהלך זה יצריך אולי עוד בודקים, ויהיה כרוך באי-נוחות שתתבטא במספר דקות נוספות של בדיקה. ואולם, מדינה דמוקרטית אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהודים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים. בימים הקשים והמפוחדים ביותר שלאחר 9/11 לא אימצו ארצות הברית, קנדה, בריטניה, ספרד, גרמניה וצרפת, תיוג אתני של אזרחיהם הערבים או המוסלמים.
אלא שחושינו שלנו קהו. החטוטרת הגזענית שלנו נעלמה מעינינו. אלא שהיא לא נעלמה ולא תעלם מעיניהם של קורבנותיה, ואת גב כולנו יום אחד היא תכריע.


פרופ' ברק מדינה הוא מרצה למשפט ציבורי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית
הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה סייעה לאגודה לזכויות האזרח בעתירתה.

31 תגובות:

Anonymous יונתן כתב/ה:

"אף אזרח ערבי לא היה מעורב"

זה משפט מניפולטיבי עליו אתה מבסס את כל טיעוניך. כאחד שמעורה בפן ביטחוני אחד (מני רבים) של העניין אני יכול לומר שמקרים רבים של נסיונות חבלה/איסוף מל"מ וכו' אירעו בנתב"ג, כולם ע"י ערבים ישראלים או תיירים (ובזה אתה צודק), אלא שהתקשורת מנועה מלפרסם זאת (כן, כן!). כולם, אגב, נכשלו הודות לאבטחת רש"ת והשב"כ.

בנוסף, לרוב היחס לתיירים מסוג שמאופיין כבעייתי חשדני ובדקני הרבה יותר מאשר היחס לערביי ישראל.

הצגת הדברים כאילו הפער בין סבירות הפח"ע של יהודים לבין זו של ערבים היא זניחה, היא או תמימה או מיתממת.

נכון הדבר, שלא ניתן לטעון ביעילות בנושאים אלה בביהמ"ש, משום שרוב החומר בנושא אינו חשוף. בנוסף, אפשר להניח שחלק ממטרת התישאולים בנתב"ג, בעיקר בנוגע לתיירים אך גם לערביי ישראל, אינה נוגעת ישירות לאבטחה תעופתית אלא לנושאים בטחוניים אחרים.

29/3/08 23:51  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

האם הטענה בדבר אלימות מזרחיים מבוססת בסטטיסטיקות עדכניות לשנים האחרונות (ואני לא מתכוון 10 שנים אלא יותר לכיוון שנתיים)?

30/3/08 11:18  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

הטענות כאן לא נכונות. ארצות הברית עורכת בדיקות קפדניות יותר לערבים. זה אולי לא זכה לתהודה או לפרסום, מכיוון שערבים המבקשים להיכנס לארצות הברית או לטוס בתוכה לא יעזו להגיש עתירה לבתי המשפט, אבל זה מה שקורה בשטח. אתם מטעים את הציבור בישראל.

30/3/08 17:57  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מבחינה אובייקטיבית...

כמה יהודים ניסו להפיל מטוסים בנתב"ג? כמה ערבים?

אה... הנה עוד אינדקציה אובייקטיבית....


כמה יהודים לקחו חלק בפיגוע התאומים? כמה נוצרים? כמה בודהיסטים? כמה ערבים מוסלמים?

אז מבחינה אובייקטיבית, מה הפלא שבדיקות הביטחון של התעופה האזרחית מתרכזות בערבים מוסלמים?!?

זה לא אומר שכל הערבים המוסלמים הם טרוריסטים, אבל... עובדתית, אובייקטיבית, כמעט כל המפגעים בתעופה האזרחית הם ערבים מוסלמים.

עצה שלי למי שמרגיש נפגע בבדיקות הביטחון בנתב"ג - אל תיקח את זה אישית.

30/3/08 20:31  
Anonymous איל כתב/ה:

על מנת לבחון את הלגיטימיות של בדיקות מיוחדות לקבוצה חשודה, במחשבה ההומניסטית יש לעמוד על שני היבטים של הזכות לכבוד (במובן של הזכות לאי-השפלה): המובן האובייקטיבי והמובן הסובייקטיבי.

המובן האובייקטיבי של מושג כבוד האדם, לפי מחשבתו של קאנט, נובע מהצו הקטגורי "עשה מעשיך לפי הכלל המעשי, אשר בקבלך אותו תוכל לרצות שיהיה לחוק כללי".

לאור נוסח זה, פגיעה בכבוד האדם מתרחשת כאשר אדם נוהג כלפי חברו, באופן פוגעני, מבלי שהוא מוכן לקבל על עצמו פגיעה דומה כאשר הוא יהיה הנפגע.

אם ניישם את המקרה לענינינו: בהנחה שקיימת קבוצה שמבין חבריה יש מעטים שלגביהם קיים סיכון מוגבר לביצוע פיגוע במטוס נוסעים, שמשמעותו הוא אסון המוני, נדמה שכל אדם סביר היה מעדיף להיות מעוכב ונבדק בדיקה מיוחדת, מאשר לטוס במטוס שבין נוסעיו עלולים להיות מפגעים. נדמה שמאחורי מסך בערות רולסיאני המשתמשים בעיקרון המקסימין (שהוא העיקרון שבני אדם מאחורי מסך בערות משתמשים בו), היו מעדיפים להתעכב בבידוק מאשדר להסתכן בלהיות קורבן של טרור נתעופתי.

בדיקת-יתר עקב חברות בקבוצה חשודה, אינה מהווה את אותה הדרה שהמוסר הקאנטיאני אוסר עליה. אדם הנבדק עקב היותו חבר בקבוצה חשודה אינו נבדק משום שנטען כלפיו שערך האדם שלו נחות ולא מפני שהוא נמצא מחוץ לקבוצת בני-אנוש. אדם זה שווה זכויות לכל אדם אחר, אולם עקב השתייכותו לקבוצת סיכון, יש לוודא את ניקיון כפיו עקב מצב של חוסר מידע, ולא עקב אינדיקציה שלילית אינדיבידואלית כלפיו. אילו אותו נבדק היה שייך לקבוצה שאינה קבוצת סיכון, היה לו אינטרס לגיטימי לבדוק בדיקת-יתר את הקבוצה האחרת. אילו, הבודק היה שייך לקבוצת הסיכון היה עליו להסכים שיבדקו אותו באופן דומה. באופן, זה נשמר הכבוד האנושי השוויוני, של התייחסות לכל אדם באותם סטנדרטים.

יש לזכור כי מדינה דמוקרטית מחויבת להגן על חיי אזרחיה, הזכות לחיים היא זכות יסוד ראשונה במעלה. כל הרעיון של האמנה החברתית נועד לספק לבני אדם בראש וראשונה ביטחון במחיר של ויתור על זכויות שהיו להם ב- "מצב הטבע".

הכבוד במובן השני הוא הכבוד במובן הסובייקטיבי-פסיכולוגי. כאן עשויה להישמע הטענה כי גם בהיעדר פגיעה בכבוד במובן הקאנטיאני, הרי שסובייקטיבית קיימת השפלה.
גם כאן, קשה לראות כיצד הטיעון בדבר כבוד האדם הוא קלף מנצח. אין מה להשוות את היקף הפגיעה באסון המוני תעופתי, לפגיעה הפסיכולוגית הנגרמת עקב הבידוק הביטחוני. גם כאן נכנס שיקול המקסימין, לפיו על אדם רציונאלי להימנע הבראש וראשונה מהתרחיש הגרוע ביותר האפשרי. תרחיש זה הוא טרור תעופתי מוצלח.

נותר טיעון המידתיות. כאן הועלתה הטענה שעדיף לבצע בדיקה אוניברסאלית. אולם, השאלה היא מה המחיר הכלכלי של בדיקה כזו? אני מסכים, שיש לשלם מחירים כלכליים על ממנת לא לגרום להשפלה סובייקטיבית, אולם יש לזכור כי מחיר כלכלי אם הוא כבד מדי, יש לו משמעות של פגיעה בזכויות אדם. יש לבחון, מי הם הנפגעים כתוצאה מהעלויות של הבדיקה האוניברסאלית.

לא ברור מדוע הבדיקה האוניברסאלית, תאריך את הבדיקה באופן זניח למספר דקות? מהי האסמכתא לנתון זה?

31/3/08 02:50  
Anonymous וואפי נעאמנה כתב/ה:

בתור אחד הנמנה עם האוכלוסייה הנפגעת מהפרופיילינג בשדה התעופה, אני חייב להסכים ולהביע הזדהות עם שלושת הנזקים אשר צוינו ע"י המחברים. בנוסף לכך, הפרופיילינג יוצר אפקט "מזיק" עבור הממסד הישראלי ; בבוא היום ועל מנת לתת ליטוש אחרון לזהותו הפלסטינית נטולת כל אלמנט ישראלי של בני, אני אקח אותו לשדה התעופה בלוד ואאפשר לו להיחשף ולו באופן סמלי ליחסו של הממסד כלפי נתיניה הערבים של ישראל.

בתור נוסע מתמיד ברכבת ישראל, קשה לי להימנע מההשוואה בין סידורי האבטחה בתחנות הרכבת השונות לבין שדה תעופה כזה או אחר ; מספר הנוסעים בנסיעת רכבת בקו מסוים יכול להגיע למספר הנוסעת בטיסה ממוצעת, חלק לא מבוטל של הנוסעים ברכבות נושאים איתם מטענים ומזוודות (חלקם של נוסעים אלה אף משתמש ברכבת על מנת להגיע לשדה התעופה בלוד) וכדומה. אף על פי כן, סידורי האבטחה הם תהומיים בין השניים והפרופיילינג של נוסעים ברכבת ישראל הוא הרבה פחות מובהק מזה של נמל התעופה ואף על פי כן, דומני כי לא ארע שום אירוע חבלה במהלך חייה של רכבת ישראל.
זוהי דוגמא מובהקת הממחישה את הרעיון כי בעתירה, אין מנגנוני הביטחון של שדות התעופה מתבקשים להגמיש את אמצעי הביטחון שלהם אלא לשנות את דרכי חשיבתם. משפחה ערבית מטייבה למשל הכוללת את אבי המשפחה, האימא, שתי בנות חמודות בנות 10 ו- 12, הסיכוי למעורבותם באירוע ביטחוני כלשהו במהלך נסיעתם בטיסה הוא פשוט אפסי.

הערה נוספת לגבי מנגנוני הביטחון ובראשם השב"כ ; אם מנגנוני הביטחון היו חושפים לעיני כולם את דרכי הפעולה והחשיבה שלהם בכל מה שקשור לשמירה על ביטחון המדינה בשלל המישורים (לרבות אבטחת שדות התעופה – אפרופו נושא הרשומה), אין לי ספק כי היינו מגלים עד כמה מנגנוני הביטחון, לרבות השב"כ כאמור לא מתוחכמים וההילה המיוחדת סביבם לא ראויה להם (בכלל, השב"כ מצטיין יותר באמצעי הפחדה, דיכוי, ביטול ושלילה מוחלטת של זכויות אדם במרתפיו החשוכים, גיוס משתפי פעולה תוך כדי ניצול מצוקתם ולעיתים קרובות ביותר – תוך כדי כפייה). הגיע הזמן שמנגנוני הביטחון השונים של ישראל יעשו שידוד מערכות גורף ומערכתי בדרכי החשיבה והפעולה שלהם … אחרת הם כבר לא יצטרכו להבחין בעבודתם בין פלסטיני בתוך הקו הירוק (המכונה "ערבי ישראלי") לבין פלסטיני תושב השטחים הכבושים (והמבין יבין !).

נ.ב. : אם ארצה להמחיש את הנזק השלישי והאחרון אשר צוין ע"י המחברים, הייתי מצביע על התגובות שרובכם השאיר כאן … פשוט אבסורד עד כמה החשיבה שלכם מקובעת, רדודה ונשלטת ללא עוררין ע"י האווירה הביטחוניסטית והבהלה אשר מנסה הממסד להשליט בקרבכם - אזרחי המדינה (בכוונה או לא בכוונה).

31/3/08 19:47  
Anonymous מחובר למציאות כתב/ה:

וואפי היקר...

יש הבדל עצום בין אפקט ההרס והיוקרה של פיצוץ מטוס לעומת פיגוע בקרון רכבת. אולי זה יפתיע אותך, אך גם ברכבת קיים פרופיילינג - אני לרוב נכנס כניסה שהיא הרבה יותר מהירה וקלה מכניסתה של אישה עם גלביה, אך מטבע הדברים, והיות והאבטחה עצמה גבוהה פחות, ההבדל במשך הבדיקה מצטמצם משמעותית מה שמקהה את אותו סיווג.

בנוסף, אני חושב שלא תזיק לך מעט ענווה; השב"כ הוא אחד המנגנונים הבטחוניים היעילים בעולם, ואת הרגיעה היחסית אשר שוררת לאחרונה בתוך גבולות ישראל ניתן לזקוף לזכותו על אף שבטחוניסטים מדופלמים אשר רכשו את כל נסיונם באקדמיה (הא, ובהסתמך על דיווחי אל-ג'זירה) רואים לנכון לבקר את "שיטות הפעולה הפרימיטיביות" שלו...

באמת חבל שלא אתה הוא המופקד על בטחוננו, וואפי.

ולעניין הסייפא המקוממת,המובאת כאן כלשונה:

"פשוט אבסורד עד כמה החשיבה שלכם מקובעת, רדודה ונשלטת ללא עוררין ע"י האווירה הביטחוניסטית והבהלה אשר מנסה הממסד להשליט בקרבכם - אזרחי המדינה "

אוסיף את תגובתי:

פשוט מקומם עד כמה החשיבה שלך מנותקת, מתנשאת, מיתממת ומתכחשת לפיגועים ברחובות, לטילים הנוחתים מצפון ומדרום, ולהפגנות האלימות אשר מתרחשות בין כתלי האוניברסיטה.

הבהלה אשר אוחזת בי אינה פרי מעשיו של הממסד, הממסד לא מסייע למחבלים מתאבדים, לא צוהל במות יהודים או זורק על מכוניות יהודיות אבנים ולא חוגג את מות ילדיו בני ה12 מנפילת קטיושה ואת הפיכתם לשאהידים....

כמובן חשוב לסייג ולציין כי ברור שמדובר במיעוט מאזרחי ישראל הערבים (או שמא עליי לומר מהפלסטינים? בלבלתם אותי, שכחתי שזו שאלה תלויית קונטקסט - בבג"ץ ובתור לביטוח לאומי אתם אזרחי ישראל), עם זאת אין בכך בכדי להמעיט מהמסוכנות של מיעוט פנאטי זה (כפי שהשב"כ הפרימיטיבי אינו מתעלם ממסוכנותו של המיעוט הפנאטי היהודי).

עד שערביי המדינה לא יפסיקו להצר על מר קיפוחם מחד גיסא ולהמשיך להתבדל, לתמוך באויבינו ולסרב ליטול חלק בחובות החברה(כמו שירות לאומי בכפרים, למשל)בעידוד מנהיגיהם המתלהמים, לא ישרור שקט אמיתי בארץ...

בשביל זה טוב שיש את השב"כ, ישר כוח!

31/3/08 22:16  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

עוד משהו בתגובה לוואפי:
ע"מ לחטוף מטוס לפעמים מספיקה סכין קטנה, בעוד ברכבת ישראל סכין יכול לשמש רק לדקירתם של כמה נוסעים בקרון עד שאחד החיילים עם נשק שבקרון יתפעל את האירוע. כמו כן, רכבת קשה לרסק במרכז הערימ; מטוסים, כפי שכבר נוכחנו, ניתן לרסק על מגדלים גבוהים. בנוסף, כפי שציינו, האפקט של פיגוע תעופה לעומת פיגוע בכל מקום אחר הוא עצום. ראה את הטראומה שחוותה ארה"ב לאחר הפיגוע בתאומים, לעומת כל פיגוע אחר בשגרירות (למשל) בהיסטוריה שלה.

כך שלי דווקא קשה להשוות בין רכבת למטוס. מטבע הדברים, הבדיקה היא יותר קפדנית כשמדובר במטוס.

ועוד משהו: תנסה להעלות דמה של מטען נפץ למטוס בנתב"ג, בשליחות עיתונאית או משהו, ותראה מה יהיו התוצאות. לא יודע אם מנגנוני הביטחון מתוחכמים או לא (כאילו, זו מטרה בפני עצמה?), אבל בכל הקשור לנתב"ג - הם יעילים.

31/3/08 23:19  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לוואפי,

לעיתים נדירות קורה שערבים ישראלים מתלוננים על גזענות וטועים. קרי הגזענות אצלנו היא דבר כל כך ברור ושקוף, אבל הם מתעקשים להוכיח אותה במקום שבו דווקא היא לא קיימת.

ובכך הם מסיטים את הדיון מן העיקר ופוגעים רק בעצמם.

ובענייננו - אני יודע שיש גזענות בישראל. אבל לא בסיפור הזה!

תאמין לי שאילו היה אפשר לעשות בדיקות קפדניות ודקדקניות לכולם בנתב"ג, היו עושים את זה ליהודים וערבים כאחד.

הבעיה היא שיש לנו (יהודים וערבים ישראלים יחדיו) משאבים מוגבלים: זמן, מיכשור מתאים, כוח אדם וכ"ו...

ובהינתן יכולת מוגבלת לביצוע בדיקות דקדקניות בנתב"ג, עלינו להחליט כיצד לנצל את המשאב הזה ביעילות המקסימאלית.

מה לעשות?! אבל הכי יעיל זה למקד את המשאב המוגבל הזה, במקום שבו יש את פוטנציאל הסיכון הגבוה ביותר.

ומה לעשות?! בנסיבות הגיאופוליטיות של היום, ערבים מוסלמים וגם נוצרים, מסומנים בנתב"ג (כמו ביתר העולם) כפוטנציאל הסיכון הגבוה יותר.

זה לא היה כה תמיד, וזה לא יהיה ככה לתמיד.

בניתיים: אני חושב שצריך להתרכז בשאלה: איך מצמצמים נזקים. ולדעתי, הכי פשוט והכי יעיל, בנסיבות הקיימות, זה: א' - לא לקחת את הדברים באופן אישי. ב' - לשתף פעולה ככל הניתן והאפשר עם הבודקים הביטחוניים בנתב"ג, על מנת לייעל את הבדיקה ולהקל את הגלולה המרה עד כמה שאפשר. ג' - לא לנסות להתחכם עם הבודקים, זה רק יגרום להגברת החשד ויתר דקדקנות הבדיקה.

וחוץ מזה: אני לא בטוח שהנחת היסוד של הפוסט הזה נכונה: קרי אני לא בטוח שרק ערבים עוברים בדיקות דקדקניות בנתב"ג. לדעתי יש עוד אוכלוסיות, לא רק ערבים, המסומנים כחשודים בנתב"ג, ובמקומות אחרים כמו לשכת הגיוס לדוגמה.

1/4/08 20:02  
Blogger Internet Advertising Master כתב/ה:

מעניין...

בדיוק קראתי קצת על חוק איסור הלבנת הון, ובהקשר אליו על חוק איסור מימון טרור, ואיך שהוא התגלגלתי לספר של עמנואל גרוס, "מאבקה של הדמוקרטיה בטרור. היבטים משפטיים ומוסריים".

המעניין שלא מצאתי בספר הנ"ל, על אף שנכתב לאחר אסון התאומים, כל התייחסות ספציפית לשינוי הדרמטי שחל בבדיקות הביטחוניות בשדות התעופה הבינלאומיים.

באופן כללי, על פי הספר יש לסווג את הנושא תחת השער: השפעתה של התקפת הטרור על זכויות האדם... הזכות לפרטיות: החופש מפני חיפוש.

וזאת מול,

צורך: התגובה הנדרשת כדי להתגונן מפני איום.

1/4/08 20:27  
Blogger Ilan Saban כתב/ה:

תודה למשתתפי הדיון עד עתה. להלן כמה תשובות משלנו.
ברק ואילן.

לאזרחים הערבים יש הרבה כעס. זה כעס שמצב כלכלי יחסי לא מפוגגו (מה גם שיש פער חריף במצב הכלכלי, פער המצוי במתאם הדוק עם ההשתייכות האתנית-לאומית). הם כועסים על נישול וקיפוח ארוכי שנים, על קורבנותיהם ביום האדמה ובאירועי אוקטובר, על דו"ח ועדת אור שנעלם בתהום הנשייה, והם כועסים על 40 שנה של כיבוש עמם, התנחלות מקיפה בתוכו, ועשייתו קורבן לצעדים קשים של צבא מדינתם. [אנו מודעים כמובן גם לכעסים הנגדיים]. אבל למעט מתי-מעט מתוכם, החליטו האזרחים הערבים שלא להתפתות לצד האפל של הכעס והם נמנעים מלפנות למאבק מזוין ולטרור.
זו החלטה – שסיבותיה, יש להניח, גם ערכיות וגם תועלתניות – אך לענייננו חשוב שהיא לא מובנת מאליה. בצפון אירלנד (למול גבול שקט לחלוטין עם הרפובליקה האירית) פקע המיתר בסוף שנות השישים, והחל מאבק מזוין שגבה יותר מ-3,000 הרוגים במלחמת אזרחים, עד שהסתיים רק 30 שנים אחר כך.

גם בשל חשש זה, וגם מהטעם של הוגנות ואנושיות, ניסינו לדבר על האופן שבו מדינה דמוקרטית צריכה לנהוג באזרחיה. אלא שהאזניים ערלות. הצבענו על נתונים עובדתיים, ושאלנו שאלות מכיוונן של זכויות אדם וצדקת הגבלתן. רעיון מרכזי הוא המידתיות, ואם תרצו גם שאלות של "מסך בערות" (עליו דיבר איל), וסכנות של "מדרון חלקלק".

בישראל במובהק אין מסך בערות. השסע האתני-לאומי הוא חד, ואין השתייכויות צולבות שמקהות אותו. מהו על כן דפוס התגובה לתחושת סכנה? מגלגלים את עלותה על כתפי בני הקבוצה שאליה מקבלי ההכרעות לעולם לא ישתייכו. מדוע להקצות עוד כסף, עוד זמן המתנה – אם ניתן לעשות זאת יותר בזול, על חשבון אחרים, ו"אנו" "לעולם" לא ניפגע?
[זו הסיבה מדוע האנלוגיות להבדל בפרמיית ביטוח הרכב בין גברים לנשים או בין צעירים למבוגרים, אינן עובדות כאן. מלבד כל השאלות שדיפרנצאציה כזו עלולה להעלות, הרי שאם יש כאן "השתייכות חשודה" היא זו של הנשים, והנה הן אלו שנהנות מהדיפרנצאציה הזו בפרמיה; או העדפתם של המבוגרים, שהיו פעם צעירים חסרי ניסיון או חסרי מנוח; אבל אין יהודים שהיו ערבים או שיהיו ערבים – ועל כן כל ההחלטות הפוגעות בהן נתפסות אחרת וצריכות להיתפס אחרת – כגלגול רשלני וקל-דעת של משא ופגיעה על אחרים, רק משום שהם לא אנחנו].

מדרון חלקלק. מה מונע מהגיון התגובות של חלקכם לנוע הלאה? למשל, "אם הערבים כועסים, ואם יש ביניהם מתי-מעט שהצטרפו לטרור, מדוע שהכללים שלנו לא יהיו אוטובוסים נפרדים? מטוסים נפרדים? אישורי כניסה מיוחדים לקניון (או סתם תעודת זהות שלא נושאת שם ערבי)? "שכונות סטריליות"?"
תשובתכם (המקווה): "זה אינו מידתי". אבל הרי לפני רגע – למרות שהצבענו על שלשה נזקים מצטברים הנגרמים עקב הפרופיילינג – ויתרתם על המידתיות.
בעוד שאנחנו תבענו מבחן איזון כתנאי לפגיעה; מבחן של סכנה ממשית לפגיעה הנשקפת מאדם קונקרטי; ולחלופין בדיקה רנדומלית או בדיקה אוניברסלית; אתם (רובכם) 'ויתרתם' על כך.

דבר לא ערער את דפוס המחשבה השגור, גם לא הדוגמא של המזרחים והמועדונים. וגם אמצעים אלטרנטיביים כגון מאבטח חמוש בטיסה ודלת טייס מוגנת ונעולה לא יהיו מספיק טובים לכם כנגד "סכין קטנה".
חבל, מחשבה פתוחה יכולה להרחיב את הדמיון שלנו. להוציא אותנו מתמונה בינארית ופשטנית שאימצנו במהלכן של שנים ארוכות, שבהן הקשבנו רק לשיח דל-משתתפים צבועים בדמותנו, מדברים את לשוננו, מבטאים את פחדינו, ובו-זמנית קהי-חושים לאחרים החיים בתוכנו, רגילים לגלגל את משא הכאב אליהם. זה לא יוכל להמשיך כך לנצח. האם לא מוטב שנגלה זאת בעצמנו ונשנה את הדברים, מבעוד מועד?

1/4/08 23:34  
Anonymous יונתן כתב/ה:

אילן,
האם מחשבתך שלך פתוחה?
וואפי "איים" בתגובתו לעיל שאם השב"כ לא ישדד מערכותיו וכו' אז (כך לפחות הבנתי) גם ערביי ישראל יצטרפו ל"התנגדות".

לעניות דעתי, ולדעת רבים מאזרחי ישראל, המצב דוקא הפוך. מה שמנע מערביי ישראל כל השנים מלפתוח באינתיפאדה היה דוקא העמידה האיתנה של כוחות הביטחון, וברגע שנוצרת חולשה מתרבים, למשל, מקרי זריקות האבנים בגליל. האם אתה יכול "להיפתח" למחשבה בנושא?

בדיוק כמו שאנחנו שבויים בביטחוניזם, לטענתך, כך לדעתי אתה שבוי בדת הליברליזם הדווקני שאינו מתאים עצמו למקומות וסוגי אוכלוסיות שונים. שאינו מכיר בקיומן של קהילות שונות.
הדת שלפיה בכל אשמה ישראל ו"הכיבוש".

תמיד עדיף לטעון לגופו של עניין, לא לגופם של אנשים. אני מכיר היטב את טיעוניך, הם אינם כ"כ חדשים, אך איני מסכים עם רובם. אין זה אומר שאני לא פתוח, אלא שיש לי דעה שונה משלך.

2/4/08 06:09  
Blogger Ilan Saban כתב/ה:

שאלה קטנה.
מדוע "העמידה האיתנה" של כוחות הביטחון לא מנעה את השברון האלים בשטחים?

אבל אנחנו נמשכים לשיח תועלתני צר. זה לא כוונתנו ברשימה שבבלוג. אתה גם ממשיך להציג דברים באופן בינארי, כביכול זה ביטחון V ליברליזם. עמדתנו מכילה ומאזנת בין הזכויות והאינטרסים המעורבים כאן. לפחות משתדלת. אנא השתדל גם אתה.

אתה למשל מציג בתגובה הראשונה שלך איזה ידע ביטחוני עלום, מדבר על סודיות שצריכה להישמר. אנא עזור לי להבין מדוע שניסיון של אזרח ערבי לבצע פיגוע תעופתי יישמר חסוי - מדוע לא להגיש כתב אישום?
אתה משפטן או משפטן שבדרך ולכן אתה א. חייב לשאול שאלות ביחס לתשתית עובדתית, ולא לקבל "תדריכים" כתורה מסיני; ב. חייב להמשיך ולשאול מה נובע מכך - האם בשל חוטא אחד או אחדים תפגע בקהילה שלמה של אזרחיך.

יתר על כן, גם תועלתן צרוף צריך לערוך את תחשיביו באופן מקיף ומעמיק.
החברה הישראלית, יחד איתך דומני, לא מצטיינת גם בכך.

2/4/08 09:11  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

תגובה קטנה לאילן:
מאבטח במטוס שונה ממאבטח ברכבת. אם המאבטח מפספס ושובר חלון או שניים, יש סיכוי שהדבר יהווה סכנה אמיתית ליציבות המטוס ולבטיחות ובריאות נוסעיו. מטוס זה לא רכבת, אי אפשר תמיד מיד לעצור אותו לאחר אירוע חבלני. סכין שימשה את אחד מחוטפי המטוסים באסון התאומים. מצטער, אבל הכל עדיין נראה לי נורא מידתי.

בדיקה אוניברסלית היא יקרה מדי. בדיקה רנדומלית היא האופציה הגרועה ביותר, ובד"כ משתמשים בה כאשר אין יכולת אמיתית לבצע פרופיילינג. בדיקה רנדומלית היא להשאיר הכל ליד המקרה, וכשמדובר בפיגוע במטוס אני לא חושב שזהו מחיר ששווה לספוג. הנזק שיכול להיגרם מהכנסת מזרחי חמוש בסכין למועדון קטן לאין שיעור מפיגוע טרור במטוס.

2/4/08 09:26  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אילן,

האם כל משפטן יגיע בהכרח לאותה התוצאה? שאלת המידתיות, בסופו של דבר, במקרים הקשים, היא שאלה של ערכים חברתיים. בימ"ש משקף את רוח החוק, אך גם החוק וגם בימ"ש משקפים את רוח החברה בה הם פועלים.

צר לי אם אינך מבין את ההבדל בין אלימות במועדונים לבין טרור, ואת השלכות תוצאותיו על החברה (בחינת המידתיות נעשית גם לפי התוצאות האפשריות, לא רק אל מול האמצעים החלופיים). למזלנו, רוב החברה הישראלית לא שוגה בעיוורון מחשבתי זה.

2/4/08 10:04  
Anonymous איל כתב/ה:

באשר להשוואה עם אלימות במועדונים, הרי שאין הצעה להעלות את רמת הבדיקה הביטחונית בכניסה למועדונים לרמת הבדיקה הביטחונית בשדה התעופה, ולבצע תחקירים ביטחוניים לכל המעוניין להיכנס למועדון. הבדיקה הקפדנית ביותר שמעלים על הדעת בכניסה למועדונים, יכולה להתבצע באופן אוניברסאלי, ולכן לא נראה שמדובר באותה סקאלה של בדיקה. אני הייתי שמח, אילו ניתן היה לבצע בדיקה אוניברסאלית, גם בשדה התעופה, אולם זו שאלה שיש לבחון לאור עלות הבדיקה, ועל כך בהמשך.

באשר לטיעון המדרון החלקלק של המידתיות: מדוע לא אוטובוסים נפרדים? בדיקה דיפרנציאלית בכניסה לקניונים? כאן, לדעתי, אין אנו צריכים להידרש לטיעון המידתיות, היות והטיעון לא נראה כעומד בתנאי
ה נ ח י צ ו ת.

אם טרוריסט פוטנציאלי, יהיה מנוע מלעלות לאוטובוס או להיכנס לקניון, הרי שהוא יוכל לבצע את זממו, במקומות ציבוריים ומקומות התקהלות בחוצות הערים. הפיגוע בדיזינגוף סנטר בתל-אביב ב- 1996 התבצע בתוך קבוצת עוברים ושבים שחצתה את הכביש במעבר חצייה.

הדבר היחיד שיכול לעמוד בתנאי הנחיצות, הוא סגרגציה קיצונית, והגבלת חופש התנועה במידה כזו שמשמעותה אינה אלא גטואיזציה. אולם, מהלך כזה אינו מדרון חלקלק, אלא קפיצת אדירים לפלנטה אחרת של חוסר מידתיות קיצוני.

אין להעמיד באותו מישור, הרעה קולוסאלית באיכות החיים של אזרחי ישראל הערבים עקב סגרציה, לבין עיכוב גם אם מעיק, בשדה התעופה, שבסיומו לא נמנעת הטיסה מהנבדק, ושיכול למנוע אסון שבו בין 200 ל- 400 בני-אדם לרבות משפחות שלמות, ייהרגו, שהרי בפיגוע תוך כדי טיסה נהרגים כל נוסעי המטוס.

מסך הבערות לא צריך להיות בישראל ולא במדינה ריאלית כלשהי. מסך הבערות זהו קונצפטט שעניינו בירור הצדקתם של מהלכים, ובדיקה אם החלטה מסוימת הייתה מתקבלת גם כאשר האדם אינו יודע האם בעולם הריאלי יהיה ערבי או יהודי. לפי רולס, בני-אדם רציונאליים יקבלו החלטות לפי אסטרטגיית קבלת החלטות הנקראת מקסימין. זו אסטרטגיה, של שנאת סיכון, שעניינה בראש וראשונה להימנע מהתרחיש הגרוע ביותר. התרחיש של אסון המוני, מאות הרוגים לרבות הכחדת משפחות שלמות, הוא גרוע יותר עשרת מונים, מבדיקה מעיקה בשדה התעופה.

באשר לבדיקה האוניברסאלית, השטן הרי מצוי בפרטים. לא ברור מדוע נטען כי כל נוסע יעוכב במספר דקות. אני מבין שהזעקה אינה על מספר דקות, אלא על עיכוב ובדיקה שאורכים משמעותית מעבר לכך.

גם בהנחה שמדובר במספק דקות, הרי שיש להכפיל את העיכוב של כל נוסע במספר הנוסעים הכולל, ולבחון את ההשלכות מבחינת השאלה במה כרוכה הטיסה, עבור הנוסע? אם כל נוסע מעוכב במספר דקות, בכמה דקות מעוכב מטוס? ואם מטוס א' צריך להמתין להמראתו של מטוס ב' הרי שעיכובו כולל את את העיכוב של נוסעיו שלו והן את העיכוב של הנוסעים שבמטוס שלפניו. כמה זמן לפני הטיסה, אמור נוסע לשהות ולהמתין בשדה התעופה לאור הבדיקה האוניברסאלית? מהן ההשלכות על חופש התנועה הבין מדינתי, הגורף איתו גם את חופש העיסוק (טיסות למטרות עסקים למשל)? מהן העלויות התקציביות של בדיקה אוניברסאלית, ומתוך אילו מקורות תמומן העלות? מי ייפגע ומהי משמעות הפגיעה, כתוצאה מהפניית התקציב לצורך מימון הבדיקה האוניברסאלית? יש לזכור, כי פגיעה תקציבית יכולה להיות פגיעה בזכויות אדם, בעיקר החל מסכום מסוים.

2/4/08 13:12  
Anonymous יונתן כתב/ה:

כידוע לך, מדובר בבלוג ואין כאן אפשרות להעמיק יתר על המידה- גם אם אפשר, תגובותיי לא ייקראו וזה לא משיג שום מטרה. זה לא אומר שאני שטחי.

ברור שהמציאות מורכבת יותר מטענות השב"כ. ברור גם שמעורבת הרבה טיפשות בעניין- למשל, כאשר חזרתי פעם מירדן המאבטחת במעבר הוציאה, בין היתר, אוגדן ספרים של הערבי שלפני (אותי העבירו מיד) ודפדפה בו דף-דף תוך שהיא אומרת לו "אני הולכת ללמוד מזה"ת שנה הבאה" (ממש מעניין), וגם אני חשתי עצבנות. מצד שני, בצורות יותר אזוטריות התגלו כל מיני דברים במיוחד במקומות כה רגישים. כך שצריך לאזן- אני פשוט לא חושב שהאיזון שאתה מציע (שכולם ייבדקו באופן שווה) הוא ישים. גם אם יהיה חוק כזה הוא לא ייאכף כי זו גזירה שלא ניתן לעמוד בה. לכן עדיף לשאוף לאיזון יותר מתון, ע"מ שהוא אכן ישפר משהו.

לעניין השטחים לעומת ערביי ישראל- ברור שלערביי ישראל יש הרבה יותר מה להפסיד. כמו כן אני סבור שהאינתיפאדה הראשונה אכן פרצה בהמוניות כזו לאחר שהבינו שהם לא יזכו לזכויות האזרחיות של ערביי ישראל. עם זאת, מי שמתניעים והתניעו את כל המרידות בא"י לפחות מאז 1929 הם תמיד הקיצוניים, ומולם לא יעזרו כל ההטבות השילובים והזכויות. ואל עבודת המודיעין מולם התכוונתי ב"עמידה האיתנה".

רק כשקוראים את הספר "ערבים טובים" של הלל כהן (ממש לא ימני) מבינים עד כמה השליטה היתה עמוקה בעבר. הזמנים השתנו ואין סיבה לחזור למה שהיה, אבל אי אפשר להטיל את הסיבה לשקט של ערביי ישראל רק על שונותם מערביי הגדה.

2/4/08 14:16  
Anonymous יונתן כתב/ה:

הפניה לעיל היתה כמובן לאילן.

2/4/08 14:17  
Anonymous וואפי נעאמנה כתב/ה:

מספר הערות :

"מחובר למציאות", אני עדיין מתעקש על ההשוואה בין המערך האבטחתי בשדות התעופה בישראל לבין זה של רכבת ישראל. אפקט ההרס ופיצוץ רכבת דומה ב"גודלו" לזה של מטוס. בשניהם מדובר באירוע רב נפגעים בעליל ונזק כבד ביותר בחיי אדם, יציבות ביטחונית במדינה וכו'. אני לא חושב שפעילי ההתנגדות הפלסטינים יכולים להרשות לעצמם לבחור ב"יוקרה" שבפיצוץ מטוס על פני פגיעה אפשרית ברכבת – במהלך נסיעתה. אם במערך האבטחתי ברכבת ישראל היו "חורים", אין לי ספק כי פעילי ההתנגדות היו מנצלים זאת ואירוע חבלה ברכבת היה דבר בלתי נמנע. לגבי מנגנוני הביטחון בישראל, אני עדיין מתעקש על חוסר התחכום שלהם … דוגמא קלאסית ; אני לא סבור שזו חוכמה גדולה להפציץ בבקשות למאסרים מנהליים המוגשים ע"י השב"כ נגד פלסטינים (ישנם כ- 2500-3000 פלסטינים כאלה ... פגיעה אנושה בזכות להליך הוגן והזכות להתגוננות)… וכידוע לך, כשהמדינה מגישה בקשה למאסר מנהלי, בד"כ כלל זה מצביע על תשתית ראייתית בעייתית ביותר (אם קיימת בכלל). עצורים מנהליים, בין היתר, הם הלחם והחמאה של השב"כ באיסוף מודיעיני הנעשה על ידם, גם במחיר הבלתי מתקבל על הדעת של פגיעה מאסיבית בערכי הדמוקרטיה ע"י עצירת אזרחים שאשמתם היחידה היא קירבה משפחתית רחוקה של מבוקש כזה או אחר וכדומה. לגבי התגובה שלך להערה האחרונה שרשמתי, אני לא נמצא בעמדה המאפשרת לי להיות מתנשא … אל תשכח מי המיעוט ומי הרוב. מי המדוכא ומי המדכא במדינה האתנוקרטית בה אנו חיים. האמירות שלך ; "שכחתי שזו שאלה תלויית קונטקסט - בבג"ץ ובתור לביטוח לאומי אתם אזרחי ישראל", "עד שערביי המדינה לא יפסיקו … להתבדל, לתמוך באויבינו ולסרב ליטול חלק בחובות החברה … בעידוד מנהיגיהם המתלהמים, לא ישרור שקט אמיתי בארץ", מעידות עד כמה אתה לא מודע להיסטוריה ולמאפייניה של החברה הערבית בישראל, אולם אני מניח שקל יותר לטמון את הראש בחול מלעמוד עמידה אמיצה מול האמת ידידי. לסיום, בתור משפטנים לעתיד לא הייתי ממליץ לך לגלות כזאת התלהבות ועידוד כלפי שירותי הביטחון הכללי … משפטנים מכל הקשת הפוליטית והאידיאולוגית יודו בבעייתיות הקשה ביותר בדרכי פעולתם של השב"כ בהקשר שמירה על ערכי הדמוקרטיה כאמור.

"אנונימי", העתירה שהגשנו דרך הקליניקה המשפטית לזכויות המיעוט הערבי בישראל נגד הפרופיילינג בשדות התעופה מבוססת על מחשבה עמוקה ובדיקה ראויה של הדברים. בעתירה נגד הפרופיילינג, אנחנו לא מסיטים את הדיון מן העיקר בהקשר גזענות ויחס מפלה אלא אנחנו פורשים את הרשת על כל סממני הגזענות וההפליה במדינה. אני מבין אותך ידידי ואת טיעונייך אבל תבין אותי בתור הצד האחר של המתרס שלא מוכן לשאת כזו פגיעה בכבודי ובחירותי רק בשל "משאבים מוגבלים" (הערה מקוממת ומעליבה ביותר !). ובכלל, "משאבים מוגבלים" – נתון הנתון לויכוח ובדיקה. אתה לא יכול לבקש ממני לא לקחת את הדברים ב"אופן אישי". אי אפשר לקבל מדיניות עקבית, מכוונת והמבוססת על אבחנה אתנית במערך האבטחה בשדות התעופה. לא להתחכם ? זה דיי מתנשא ולא מתקבל על הדעת מה שאמרת … אז למעשה, אתה אומר גם למשפחה פלסטינית המנסה לעבור מיישוב ליישוב אחר בתוך הרשות (ולא לישראל) שלא להתחכם במחסומים על מנת שחיילי צה"ל לא יתעמרו בהם.
לגבי הנורה האדומה שניסיתי להדליק ; "אחרת הם כבר לא יצטרכו להבחין בעבודתם בין פלסטיני בתוך הקו הירוק (המכונה "ערבי ישראלי") לבין פלסטיני תושב השטחים הכבושים (והמבין יבין !)", אני מפנה אתכם לתגובתו והתייחסותו של ד"ר אילן בהמשך … או שלדעתכם בעצם הוא ואנשי אקדמיה נוספים מצטיירים בעיניכם כ"יפי נפש", פוסט ציוניים, מנותקים מהמציאות, שמאלנים חובבי ערבי ואף גיס חמישי ? או כפי שהתבטא יונתן ; הם שבויים בדת או באג'נדה ליברלית דווקנית הלא מתאימה למחוזותנו … דברים חמורים ביותר אמרת ידידי יונתן. דמוקרטיה אמורה להיות נשמת אפינו, גם כאן … בכנען. שוב, בחינה אמיצה של המציאות וחיפוש כן ואמיתי אחר האמת אמור להוביל אתכם לדבריו של המחבר.

יונתן, "מה שמנע מערביי ישראל כל השנים מלפתוח באינתיפאדה היה דוקא העמידה האיתנה של כוחות הביטחון" … איפה שרתת בצבא ? בטח בקרבי … הגישה המיליטנטית שלך מעוררת בי תהיות ורק מחזקת את הדברים שאמרתי לעיל. אגב, בכל פעם שכוחות הביטחון נכנסו לחיכוך עם האוכלוסייה הערבית פלסטינית בכפר כזה או אחר בישראל, התוצאה תמיד היתה דומה – התנגדות והתקוממות שעלתה ללא מעט תושבים בחייהם, כשהחיכוך האחרון היה באוקטובר 2000 – 13 הרוגים … בהתאם, מה שאמרת הוא פשוט מופרך. דוגמא נוספת היא הדוגמא של ד"ר אילן בהמשך לגבי אי היכולת למנוע את השברון האלים בשטחים.

לסיום, פרספקטיבה בינארית כפי שציין ד"ר אילן היא לא ראויה … ראייה דיכוטומית של דברים היא לא ראויה. בכל שיטת משפט במדינה נאורה בעולם מודעים ומיישמים את החשיבות העליונה באיזון בין זכויות ואינטרסים שונים. בתור סטודנטים למשפטים, הייתי בטוח כי כולנו מסכימים כי ניתנה לנו הזכות לרכוש כלים ומיומנויות מחשבתיות יותר רחבות והמבוססות על חברה דמוקרטית ונאורה המכבדת ולא מפלה בין נתיניה.

2/4/08 14:31  
Anonymous יונתן כתב/ה:

וואפי, חבל שאתה לא קורא את מה שכתבתי אלא נטפל אליי אישית. אנחנו לא מכירים, ונראה לי שזה לא בהכרח חסרון.
ואיפה ששירתתי או לא לא רלוונטי לטיעוניי- מה לעשות שהחוק מחייב אותי לשרת.
בקשר לערביי השטחים- כתבתי בדיוק על העניין, אז אולי תקרא.

2/4/08 21:04  
Blogger Ilan Saban כתב/ה:

תודה איל על הערותיך, שהן – אם יותר לי לומר – מעניינות, מאירות-עיניים (ובו-זמנית, קצת מרפות-ידיים...).

עיקר הדגש שלך הוא על עניין ההכבדה שהבדיקה האוניברסלית תגרור, והעובדה שהקצאת משאבים לדבר אחד גורעת מהקצאה לעניין אחר.

חלק מטעם ההתעקשות שלי (ואינני יכול לדבר בשם ברק מדינה בהקשר זה) נובע מכך שביליתי שנה בארה"ב, בדיוק שנה לאחר 9/11. נסעתי בכמה שדות תעופה, בתקופה שהיתה סמוכה לשיא הפאניקה, ולא חוויתי שום חוויה משפילה (על אף צבע עורי וחזותי המזרח-תיכונית). גם לא חוויתי שום זמן המתנה ארוך מהסביר (אגב, זמן ההמתנה והבדיקה היה תמיד הרבה-הרבה פחות מנתב"ג). זאת על אף שכל הנוסעים עברו בדיקה אוניברסאלית, ופה ושם התקיימה במקביל (אני לא ראיתי, אך כך מגלה הספרות) בדיקה רנדומאלית.
יהיו ביניכם שיאמרו "זה אנקדוטאלי". ובכן, זה לא. כל המדינות (שהזכרנו ברשימתנו לעיל) מצהירות באופן נחרץ שהן לא נוקטות פרופיילינג על בסיס אתני-לאומי, גזעי או דתי בין אזרחיהם, וגם לא ראינו בספרות הוכחה לכך שהצהרה זו כוזבת.

אבל נחזור לנקודתך איל: על מי הנטל לטפל בשאלה שאתה שואל בדבר גובה העלויות של הבדיקה האוניברסלית? על מי הנטל להראות שבדיקה רנדומלית אינה מועילה? האם על האגודה לזכויות האזרח שעתרה כנגד הפרופיילינג האתני בשדות התעופה או על המדינה, שזו מדיניותה? בתשובת המדינה לעתירה לא תמצאו אפילו תחילת תשובה לכך.

אשר לנושא המזרחיים והמועדונים ושאלת המדרון החלקלק וסוגיית מסך הבערות. אתה עושה את מלאכתך קצת קלה.

א. "נחיצות" היא המבחן הראשון של "המידתיות". השאלה העיקרית היא מי יזהה מה "נחוץ", ולמול מה הוא "יאזן" את הצורך שאותו זיהה, ומה יהיו גורמי הבקרה שיבחנו וימתנו את פעולתו. על חששותי כאן ראה מייד להלן.

ב. "מסך בערות" הוא קונצפט היפוטטי לזיהויים של התנאים שיהפכו החלטה להוגנת באופן מלא. בעולם הריאלי לא ניתן כמובן לגבש את התנאים של החלטה מאחרי מסך בערות, אך יש נסיבות שמתקרבות לכך יותר מאחרות. כך למשל אנו מדברים על בתי משפט, ככאלה שאחראים וחשופים ליותר זוויות-ראיה מאשר רשויות הביטחון, ולכן הם גם טובים יותר במלאכת האיזון מאשר אותן רשויות. ולכן גם דיברנו, ברק ואני, על חברוֹת שבהן ההשתייכויות השונות של חבריהן צולבות, לעומת חברות בהן ההשתייכויות חופפות. בחברה של השתייכויות צולבות יש באופן חד פחות הבחנה בין "אנחנו" ו"הם"', יש יותר 'בערות' ביחס להשתייכות, יש על כן סיכוי ליותר הוגנות. והנה ישראל מכרסמת בהווה בכוחם של בתי המשפט, ונסיבות החירום שלה וההשתייכויות החופפות בתוכה דוחפות אותה יותר ויותר להתרחק מהגינותו של "מסך הבערות".

ג. אשר ל"מדרון החלקלק". זהו אמנם טיעון חלקלק, אך עדיין חשוב. כוחו של הטיעון הוא תלוי-נסיבות: הוא תלוי בחברה הקונקרטית שאותה אנו בוחנים והוא תלוי בנסיבותיה המיוחדות. קונקרטית הוא קשור לקיומן או להעדרן של נקודות עצירה – קוגניטיביות, מוסריות, תועלתניות – באותה חברה בעת שלחצים שונים דוחפים אותה במדרון. השאלה העיקרית לפיכך נוגעת לשילוב בין עוצמת הפחד שתאחז את הציבור הישראלי-יהודי בשנים הקשות מאד שלפנינו, לבין שאלת המעצורים המוסריים והתועלתניים שעשויים לבלום את פנייתנו לאמצעים דרקוניים כנגד "האחר" כדי לנסות להרגיע את פחדינו.
מכל מיני סיבות אני כנראה יותר מודאג ממך. הרשה לי לפרט בפניך את מקצת הסיבות.

ראשית, המדינה הזו כבר החזיקה את אזרחיה הערבים ב"סגרגציה קיצונית" שאתה כה בטוח שאליה לא נגיע – זה הממשל הצבאי שהסתיים רק בשנת 1966.

שנית, המדינה הזו, שלנו, מחזיקה במשך 40 שנים – בתוך גבולותיה הפנימיים – קבוצה של עשרות אלפי בני-אדם במעמד של תושבים שאינם אזרחים: הפלסטינים במזרח ירושלים (בהווה מדובר בכ-200 אלף בני אדם). זהו בידול במעמד האזרחי בתוך המדינה. בקצה הדרומי של אפריקה זה זכה לשם.

שלישית, לאחרונה הפעילה המדינה פרופיילינג כנגד בני-זוג פלסטינים של אזרחי המדינה – והיא חסמה על הסף איחוד משפחות ביניהם (בחריגים מוגבלים מאד). המדינה הפעילה את כל כובד משקלה, ובית המשפט – בהחלטה מורכבת – וברוב של 6 כנגד 5 שופטים – החליט שלא לפסול את החוק (חוק האזרחות והכניסה לישראל). רוב השופטים שתמכו באי-פסילת החוק (למעט השופט לוי, שחשב שהוא לא-מידתי, אך מיאן לפוסלו באותו שלב) ויתרו אף הם על מבחן איזון אינדיבידואלי מסוג הודאות הקרובה או האפשרות הממשית. הם עשו כן, על אף שמדובר בפגיעה קשה בשוויונם ובזכות לחיי משפחה של אזרחי המדינה הערבים (ובפגיעה מתווספת בזכויות האדם של בני-הזוג הפלסטינים, שארבעים שנה חוברו בכפייה לחברה הישראלית).

רביעית, החברה הזו כובשת ומתנחלת בתוך עם אחר במשך ארבעים שנה, ומעצבת את תוואי הגדר ה'בטחונית' שלה באופן שנותן עדיפות נחרצת ביותר לאזרחיה-מתנחליה על פני בני האדם שהם נכבשיה.

אלה סיבות טובות (ומעציבות מאד) לחששי.
אם יש הסכמה שמשותפת לכולנו היא שאנחנו חברה שטעויותיה עולות ביוקר רב. עבור חלק מאיתנו זה סיבה לחזור לדיסקט של "כוח, רק עוד כוח". אבל לא כדאי שנהיה ספרטה, ואנא זכרו את גורלה; ואיננו מעצמה, ואנא זכרו על כן גם את סרביה וגורלה בדור האחרון. כחברה קטנה הניצבת מול אתגרים גדולים, כמעט בלתי אנושיים (שלחלקם אנו עצמנו תורמים עוד ועוד דלק), מוטל עלינו לפעול באופן שקול, אנושי והוגן ככל שניתן.
אתם באקדמיה אז אנא התעקשו יותר לבחון מהו באמת "ככל שניתן". אל תסתפקו/ אל נסתפק בתשובות השגורות.

3/4/08 10:02  
Anonymous איל כתב/ה:

לאילן, תודה על דבריך. לעניין נטל הראיה, אני מסכים שעל הרשות מוטל נטל הראיה (התשתית העובדתית אף מצוייה בידה ולא בידי העותרים), ואני אף סבור שהיות והרשות מבקשת לפגוע בזכות לשוויון, עליה להראות שבדיקה אוניברסאלית או רנדומאלית, היא בלתי סבירה. לעניין זה ייתכן ולא יסםיק כלל הראיה המנהלית (ראיות שאדם סביר היה מסתמך עליהן לצורך קבלת החלטה), אלא לאור העובדה שמדובר בזכות יסוד (שוויון) ובהעדפה חשודה (אתנית-לאומית), יהא צורך לעמוד בנטל הראיה שנקבע בהלכת ניימן היינו, ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות.

לכן, את עניין מחיר הבדיקה האוניברסאלית הצגתי כסימן שאלה ולא כסימן קריאה. זו שאלה הטעונה בירור עובדתי. אם טענת הרשות היא שהנטל הכרוך בבדיקה אוניברסאלית הוא כה כבד, עליה לגבות את טענתה בנתונים וספק עובדתי ביחס לכך, ייתכן וצריך לפעול לטובת קיומה של בדיקה כזו.

השאלה היא האם הרשות לא יכולה להצביע על פגיעה בזכות יסוד אחרת (חופש התנועה, חופש העיסוק התלוי בחופש התנועה), ואזי יהא קושי לומר שבכל מצב של ספק ראייתי יש לקיים בדיקה אוניברסאלית (ולגבי בדיקה רנדומאלית כאן עולה שאלת הסיכון לזכות לחיים), ולכן על הרשות לעמוד בנטל הראיה המנהלי הרגיל.

אני אף סבור, שקיים מרחק רב בין פרופיילינג בשדה התעופה לבין פרופיילינג לגבי איחוד משםחות. הפגיעה הנגרמת בשדה התעופה היא במובהק פחות משמעותית, מהפגיעה הנגרמת לאדם המנוע מלחיות לצד משפחתו הגרעינית. הפגיעה הנגרמת בשל חוק האזרחות וחוק הכניסה לישראל, חולשת על איכות החיים הכוללת של אדם ועל דבקות במרכיבי זהותו, ואילו בעניינינו מדובר על שיהוי בתהליך הטיסה, שאינו חולש על כלל איכות החיים.

אני שותף לעמדתך, שמתקיימות עוולות משמעותיות ביחסה של ישראל לאוכלוסייה הערבית וכן בכך שהשסע הערבי-יהודי הוא שסע חופף ולא צולב, וכי זהו מצב שסכנה בצידו לזכויות המיעוט הערבי בישראל.

היות וכך, עלינו לפעול לשינוי הפרקטיקות העוולתיות, אולם להיזהר שמא המטרה לתקן עוולות, תגרור ביטולן של פרקטיקות מוצדקות, בשל עצם קיומן של עוולות אחרות.

3/4/08 16:17  
Blogger Adam כתב/ה:

אדם פראירה:
פרופ' ברק מדינה כותב בשלהי מאמרו המעניין: "ואולם, מדינה דמוקרטית אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהודים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים".
כערבי אני חולק על כך וטוען שמדינה יהודית (לפני היותה דימוקרטית) אינה יכולה לחסוך באמצעיה או לחסוך בזמנם של הנוסעים היהדוים על חשבון החשדתם של אזרחיה הערבים" וזאת כי:
מעשים מעין אלו פוגעים מהותית בחזונה הציוני החוקתי של מ"י כמדינה יהודית, כפי שהותווה בידי חוזה המדינה , ד"ר בנימין זאב הרצל בספרו " אלטנוילנד" בעמ' 57 (משום מה לא מלמדים אותו בבתי הספר הערבים) : "שאתה לא יהודי,הבחנתי מייד, לפי אחת השאלות ששאלת קודם. תן לי לומר לך שחברי ואני לא מבדילים בין בני האדם. אנחנו לא שואלים את האדם לאיזה גזע או לאיזה דת הוא שייך. הוא צריך להיות בן אדם, זה הכל מבחינתנו...."
ויתר על כן יש כאן פגיעה בערכיה של מ"י כמדינה יהודית יהודית בהיבט ההלכתי, כי התנ"ך קובע במפורש :
" גר לא תונה ולא תלחצנו" (שמוצ כב' כ'). "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י'ט ל"ד). "תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר הגר אתכם" (במדבר ט'ו ט'ז). ומוסיף התלמוד: "גדול כבוד הבריות, שדוחה לא תעשה שבתורה" (סוגיית ברכות יט ע"ב -כ ע"א) . כבוד הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א מדגיש שהאיסור שבתורה לפיו " ולא תונו איש את עימתו" (ויקרא יז) " איסור אונאת דברים כולל גם את האיסור החמור של הלבנת פנים ברבים, שחז"ל אמרו עליו: " המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעוה"ב (סנה' צט,א) . על הלבנת פנים אמרו חז"ל: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (ב"מ נט ,א).ולמדו זאת מתמר,שהיתה מוכנה להשרף אם יהודה לא יודה שממנו היא הרה. הפוסקים נחלקו אם חיוב זה הוא כפשוטו, שבאמת צריך להרג ולא לעבור על איסור הלבנת פני חברו ברבים, משום שהוא כרציחה, שהיא משלש מצוות החמורות שדינן " יהרג ואל יעבר" (עי' תוס' שם ד"ה נוח, וב"שערי תשובה", לרבינו יונה, שער ג' אות קלט), או שאין זו אלא לשון מליצה ואין הדברים כפשוטם (כן נראה מהרמב"ם שהשמיט דין זה, וכן מבואר במאירי בסוטה שם). על כל פנים כלם מודים שהלבנת פנים היא דבר חמור מאד."
ציטוט מישיבת הכותל-ירושלים, שיחת הרב אביגדור הלוי נבנצל שליט"א לפרשת בהר בחקתי תשס"ד-כבוד הבריות).

5/4/08 13:33  
Anonymous דוד כתב/ה:

אילן, חבל שאתה חוזר על המונח התעמולתי השקרי שהומצא בידי מדינות פאשיסטיות כמו מדינות ערב ובריה"מ שלפיו "ישראל כובשת".
ישראל שיחררה שטחים שירדן כבשה מהמנדט הבריטי, במלחמת מגן מוצדקת.
מעניין אם התופעה המתועבת הזו של הפצת תעמולת האויב קיימת רק בישראל, או גם במדינות אירופה וארה"ב...

9/4/08 23:01  
Anonymous יונתן כתב/ה:

דוד, חבל שתדבר לקיר.

10/4/08 01:33  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אברך כותב:
למגיב הערבי אדם פראירה אומר: דבריך הם מאד יפים נעניינים ומרתקים ואוסיף:
" מניין שאפילו נוכרי ועוסק בתורה שהוא ככוהן גדול תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים ולווים וישראלים לא נאמר אלא אדם. היא למדת שאפילו נוכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול." (במסכת בבא קמא, דף ל"ח).
אברך.

16/4/08 14:10  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ציוני ימני מגיב לדבריו של הערבי אדם פראירה:
מסכים איתך ב 100% .יפה אמרת.
לטעמי כל אלה שמנסים למצוא ליגיטמציה להפליית הערבים מכוח יהודיותה של המדינה הם פשוט מוצאים את דיבת הציונות רעה ואף פוגעים בשמה הטובה של הציונות.
חג שמח.

18/4/08 13:17  
Anonymous אדם פראירה כתב/ה:

אדם פראירה כותב תגובה לוואפי נעאמנה:
וואפי שלום וברכה,
בוא נהיה קצת יותר אובייקטיווים והוגנים כאן ונודה באקסיומה העובדתית שאנחנו הערבים בין העמים הכי גזעניים בגלובוס!
ותאמין לי וואפי, הדבר הכי טוב שקרה לכל הערבים בכלל ולערבי ישראל בפרט הוא קיום מדינת ישראל!
חג עצמאות שמח!
אדם

5/5/08 17:15  
Anonymous HTC כתב/ה:

אכן סוגייה קשה מאוד, אין דרך יפה וטובה להתמודד עם המצב הקיים יש רק עובדות בשטח והעובדות הן שיותר אזרחים ממוצא ערבי היו מעורבים בפעולות טרור בכל רחבי העולם ולכן גם בארץ וגם בכל שדה תעופה אחר בעולם הבדיקות לגביהם יותר קפדניות, אין מה לעשות אלה הן פשוט העובדות.

16/7/11 11:03  
Anonymous פילאטיס שיקומי כתב/ה:

בחינת המצב העולמי מראה על נוקשות ביטחונית בשדות התעופה ללא קשר ללאום האדם. בארצות הברית מתייחסים לכל האזרחים כטרוריסטים פוטנציאליים והיו כתבות רבות על ההשפלות שהאמריקאים עוברים בשדות התעופה שלהם. בארץ הרגישות לכך גבוהה מאוד ולכן יש בידוק יתר. עדיף למצוא את שביל הזהב אך כשמדובר בחיי אדם הנושא לא פשוט.

31/5/12 17:42  
Anonymous seo כתב/ה:

פילאטיס שיקומי צודק!
בשביל לטוס לחו"ל צריך להיבדק בצורה מקיפה ואולי הראש היהודי ימציא פטנט יותר נוח שנותן למי שטס תחושה יותר נעימה לפני הטיסה

8/5/13 22:36  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>