תג

יום שלישי, פברואר 13

צעד נוסף בדרך קשה ורגישה: יישום הלכת קעדאן גם על הרחבה בקיבוץ

סנדי קדר
נדחתה עתירתם של מתיישבי קיבוץ הסוללים. מינהל מקרקעי ישראל יקצה מגרש בהרחבה לבני זוג ערבים-ישראלים. עקב בצד אגודל, מיושמים עקרונות השוויון והצדק החלוקתי במקרקעי ישראל.

הרקע
בני הזוג דווירי, ערבים אזרחי ישראל, ביקשו לרכוש מגרש בהרחבת קיבוץ הסוללים המהווה שכונה קהילתית נפרדת מן הקיבוץ. בקשתם לרכוש את המגרש ולהתקבל כחברים באגודה שיתופית המאגדת את חברי הקיבוץ ותושבי ההרחבה נדחתה על הסף על ע"י ועדת הקבלה של היישוב, בטענה שאינם עומדים בתנאי הסף של שירות צבאי וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית העולמית, המופיעים בתקנון האגודה.
על בסיס המלצתו השלילית של הסוללים דחה גם מינהל מקרקעי ישראל את בקשתם והחליט שלא לאפשר לבני הזוג דווירי לרכוש מגרש בהרחבת קיבוץ הסוללים.
בעקבות עתירה[1] שהגישו בני הזוג בשנת 2000 כנגד החלטת המינהל, הוסכם כי הצדדים יניחו בצד את טענותיהם העקרוניות בעניין חוקיות תנאי הסף, וכי בני הזוג יופנו להליכי קבלה. מכאן ואילך נכנסו למסכת רבת שנים של הליכים, חוות דעת פסיכולוגיות נוגדות ושימועים על גבי שימועים[2]. ועדת ערער ראשונה של המינהל, אישרה את ההחלטה שלא לקבלם, אך לאור המלצה של ועדת ערער שנייה, שהתבססה על חוות דעת פסיכולוגית בלתי תלויה, החליט המינהל בחודש מרץ 2006, להקצות לבני הזוג מגרש בהרחבה.

עתירת הסוללים
קיבוץ הסוללים ותושבי ההרחבה (המכונים כאן יחד "הסוללים")[3], שיוצגו על ידי משרד עורכי הדין גושן, התנגדו נחרצות להחלטת המינהל ועתרו לבג"צ. בעתירה העלו הסוללים טענות רבות, העוסקות בהיקף סמכותו של המינהל וכן בסוגיות דיוניות ומהותיות. הסוגיה המהותית ביותר שהתעוררה שם נגעה לשימוש בקריטריון של "התאמה חברתית" ושימוש בתנאי סף שמשמעותו הדרת ערבים וחרדים כדי לבצע סינון בהליכי הקבלה לשכונה.
עתירת הסוללים איימה לצמצם ביותר את היקף תחולתו של תקדים קעדאן. בבג"צ קעדאן – שבו נקבע העיקרון כי לא ניתן להפלות על בסיס לאום בקבלה לישובים קהילתיים המוקמים על מקרקעי ישראל - השאיר בית המשפט בצריך עיון את תחולת ההחלטה על "ישובים מסוגים שונים כגון קיבוצים, מושבים ומצפים"[4]. בעתירתו ניסה הסוללים לצמצם את קריאת בג"צ קעדאן כך שלא יחול על קיבוצים ומושבים ואף לא על ה"הרחבות" בישובים אלו. (פרק 4.2 לעתירת הסוללים). זו נקודה חשובה ביותר לאור המגמה ההולכת ורווחת בשנים האחרונות ואשר תימשך גם בעתיד להקים שכונות לצד הקיבוצים והמושבים, בהם צפויות להתגורר אלפי משפחות. למרות הניסיון לעמעם את ההבחנה שבין קיבוץ הסוללים לבין "הרחבתו" של הקיבוץ לשכונה קהילתית בשם "נוף אלונים" חשוב להבהיר כי הרחבת קיבוץ מהווה שכונה קהילתית ואיננה בגדר קיבוץ. משמעות הדבר היא כי המשתכנים בהרחבה אינם חברים בקיבוץ, לא נושאים בחובות ולא מתחלקים בזכויות של חברי הקיבוץ.
הטענה העיקרית של הסוללים הייתה כי "תנאי הסף" של שירות צבאי וכשירות לחברות בהסתדרות הציונית, ולמעשה קביעת תנאי סף לפיו ערבים (וחרדים) לא יוכלו לרכוש מגרש בסוללים הינם תנאים לגיטימיים בשים לב לכך שמדובר ב"יישוב קהילתי קטן". לטענתם, הפיכתו של הסוללים ל"יישוב מעורב" תשפיע באופן משמעותי על אורח החיים שבו, שהוא מרכיב הכרחי של ה"הסכמה המקורית" שבבסיס הקמת היישוב, וחלק מזכותם היסודית לקיום חברתי. הפיתרון שהציע הסוללים היה כי "... יקומו להן 'זו בצד זו' אך לא 'זו בתוך זו' קהילות כפריות, הומוגניות ומצליחות מבחינה חברתית, של ישובים ערביים בצד ישובים יהודים." (פסקה 146 לעתירה). עמדה זו, המצדדת בדוקטרינת "נפרד אך שווה" נדחתה נחרצות כבר בפסק דין קעדאן[5]. בנוסף, טען הסוללים כי לא ניתן לרכוש מגרש בהרחבה ללא קבלה לחברות באגודה השיתופית הקהילתית. (פסקה 51).

תגובת מינהל מקרקעי ישראל
תגובת המינהל שנכתבה על ידי עורכות הדין אורית קורן ומיכל צוק מפרקליטות המדינה, מוכיחה הפנמה משמעותית, אם כי לא מספקת, של עקרונות השוויון והצדק החלוקתי כפי שבאו לידי ביטוי בבג"צ קעדאן ובבג"צ הקרקעות. המינהל טען כי:
1. ההחלטה להקצות לבני הזוג דווירי מגרש בהרחבה משקפת איזון ראוי בין רצון האגודה כי המתיישבים החדשים יתאימו לאופי הקהילה הקיימת והנבנית במקום לבין אחריותו וסמכותו של מינהל מקרקעי ישראל בהקצאת מקרקעי ישראל. אל מול הזכות לחיי קהילה יש להבטיח כי הקצאת קרקעות המדינה תיעשה בהתבסס על קריטריונים אחידים, שקופים וראויים.2. על מינהל מקרקעי ישראל מוטלת החובה, שנקבעה בבג"צ קעדאן ובבג"צ הקרקעות להבטיח, כי "הקצאת המקרקעין תיעשה באופן סביר ובלתי מפלה ובהתאם לעקרונות שנפסקו בפסיקתו של בית המשפט הנכבד בכל הנוגע לחובה לקיים צדק חלוקתי במסגרת הקצאת מקרקעי ישראל." 3. על המינהל ומועצת מקרקעי ישראל מוטלת החובה לפקח על הליכי המיון בוועדת הקבלה וביישובים, ולבחון האם קריטריון ההתאמה החברתית אינו מהווה מסווה לשיקולים זרים. כמו כן, בניגוד לטענת הסוללים, לא קיימת חובה להיות חבר באגודה השיתופית על מנת לרכוש מגרש בהרחבת ישוב כגון הסוללים.
4. לא ניתן לסנן מועמדים על יסוד מאפיינים כגון היות המועמד "יהודי" או "חילוני" בלבד. "תנאי סף לפיו לא יוכל פלוני להתקבל כחבר באגודה ולקבל המלצתה לחכירת מגרש בשכונת ההרחבה, אם איננו יהודי, הינו תנאי מפלה, אשר דינו בטלות." דחיית בקשה להצטרף ליישוב חקלאי או קהילתי, רק על בסיס זהות לאומית, ומבלי לבחון את התאמתו החברתית של המועמד, מהווה, אפליה פסולה ומשכך אין להכשירה. "האפשרות של פסילת מועמדים השייכים לקבוצות שבאופן היסטורי הייתה נטייה להפלותן לרעה תיבחן בצורה מדוקדקת, על מנת לוודא כי השימוש בקריטריון של "התאמה חברתית אין בו כדי להסוות אפליה מטעמים אחרים."5. ניתן לבחון את שיקול לאומיות המועמד במסגרת התאמתו החברתית של אותו מועמד, לחיי הקהילה בישוב, ופוטנציאל ההשפעה של הצטרפות המתיישב החדש על אופי הקהילה. כמו כן, בנסיבות מסוימות, "כאשר צירופם של מתיישבים חדשים בעלי לאום שונה, יהא בו כדי ליצור קהילה נוספת בתוך הקהילה הנוכחית, בדרך שיש בה כדי לפגוע פגיעה של ממש באופי הקהילה אשר גרה באותו ישוב, יכול ותהא זו החלטה לגיטימית לדחות בקשות להקצאת מקרקעין בישוב." בכל מקרה, בפרשת דווירי, המגרש שהוקצה לבני הזוג הינו המגרש האחרון והם בני הלאום הערבי היחידים שביקשו להצטרף ליישוב, כך שאין בסיס ל"חשש" כי יתגשמו התסריטים מהם חושש הקיבוץ.

פסק דינו של בית המשפט העליון
בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 22.1.07 (מפי השופט דוד חשין ובהסכמת השופטים ריבלין וארבל), קיבל את עמדת המינהל וקבע שהחלטתו של המינהל להקצות מגרש בהרחבה הינה סבירה ומשכך אין לבטלה. בית המשפט דחה את עמדת הסוללים לפיה אסור למינהל להתערב בתנאי הסף לקבלה ליישוב. כוח ההכרעה בעניין הקצאת הקרקעות מצוי בידי המינהל, ולכן אין הוא כפוף לתנאי הסף.
בית המשפט החליט לא להכריע ב"שאלות הנכבדות שמעלים העותרים בעניין זכויותיהם החברתיות והתרבותיות של יהודים חילוניים, המבקשים לשמור על אופיו של ישובים כיהודי-חילוני, והסכנות הנשקפות לטענתם, לחיי הקהילה שלהם" מקבלת בני הזוג ליישוב. אמנם העותרים לא הסוו את טענתם ומודים כי "כוונת תנאי הסף למנוע קבלתם ליישוב של ערבים (וחרדים)" אולם במקרה זה, ה"סכנות" הן תיאורטיות וספקולטיביות שכן המגרש שהוקצה לבני הזוג הינו המגרש האחרון בישוב ולכן אינן יכולות לבסס הבחנה בין פרטים המתבססת על לאום, הבחנה הידועה בחומרתה המיוחדת. לאור כך, דחה בית המשפט את העתירה. יחד עם זאת, נמנע בית המשפט מלדחות על הסף את טענותיהם של העותרים, וקבע כי "לא ניתן לשלול את האפשרות שהשאלות תתעוררנה בסיטואציה שתחייב הכרעה בהן, ואז יהיה מקום לבחון אותן לגופן."

הערות ראשוניות
נראה כי מינהל מקרקעי ישראל ופרקליטות המדינה החלו להפנים את ערכי השוויון והצדק החלוקתי כפי שנקבעו בהחלטות בג"צ בעניין קעאדן ובג"צ הקרקעות (244/00).
לעומתם דווקא בית המשפט העליון הסתפק בפסק דין פורמליסטי ולא פסל על הסף את טיעוניהם האתנוצנטריים של הסוללים. להימנעות בית המשפט מלהתייחס לשאלה הכללית יש מחיר, שכן בפועל מתבצעים מעשי אפליה שאינם מגיעים כלל לבחינה שיפוטית, ואולי אף יהיה בפסק הדין כדי לפגוע בנכונות להגשת ערעורים בעתיד.
מדאיגה גם האפשרות (שנטענה בחצי פה על ידי המדינה ולא נדחתה על ידי בית המשפט) לפיה "הסכנה" לאופיו של יישוב יהודי-חילוני מכניסתן של קבוצות אחרות יכולה להוות שיקול לגיטימי לאי הקצאת מקרקעין לערבים או לקבוצות מוחלשות אחרות. מעת שנקבע כי קריטריון הלאום עצמו איננו לגיטימי במסגרת שיקולי הקבלה, כך גם שיקולים הנגזרים מהשתייכות לאומית אינם יכולים להוות שיקול לגיטימי.
בנוסף, לדעתי אין מקום לשימוש בקריטריון של '"התאמה חברתית" במסגרת שיקולי וועדות הקבלה הפועלות ביישובים קהילתיים בהקצאת מקרקעי ישראל, המהווים משאב ציבורי. בפועל, עלול קריטריון זה להוות חסם מפני קבוצות מוחלשות כגון ערבים, מזרחיים, משפחות חד הוריות, הומוסקסואלים, נכים וכו'.
לאור האמור, נראה כי יש לבטל את החלטות 1015, ו 1064 של מועצת מקרקעי ישראל. לדעתי, יש מקום לועדות קבלה אך ורק במקרים חריגים ביותר, בישובים בהן מתגוררות קהילות ייחודיות מובהקות (כגון קיבוץ שיתופי, ישוב חרדי, ישוב של בדווים), ועל בסיס קריטריונים רלבנטיים לקהילה הספציפית בלבד.
בכל מקרה, הליך הקבלה, כפי שמתואר בעתירת הסוללים, ובתגובת המדינה הוא בלתי סביר בעליל. ההליך ערך שנים רבות, והייתה מעורבת בו חדירה פולשנית לפרטיותם של בני הזוג דווירי - בין השאר בדמות חוות דעת של מכונים פסיכולוגיים המכילים פרטים חושפניים שהובאו לידיעת חברי ועדת הקבלה, שחלקם יכולים להיות שכניהם של המועמדים. הליך זה התבסס על סעיף 2.4 להחלטה 1064 של מועצת מקרקעי ישראל, הקובע כי ככלל, טרם הקצאת הקרקע יהיה על מועמדים לרכישת זכויות חכירה בישובים חקלאיים וישובים קהילתיים (שהינם מקרקעי ציבור), לעמוד בבחינת ההתאמה החברתית ולשם כך יופנו לקבלת חוות דעת של מכון מקצועי (הכוונה למכון פסיכולוגי). נראה לי כי על פניו סותרת הוראה זו, בוודאי באופן בו היא מיושמת, את סעיף 7(א) לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע שכל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.
להרחבה ראו את מאמרי: "מחוזות החולשה: המשפט הישראלי והמרחב האתנו-לאומי בישראל שהתפרסם במדינה וחברה 4(1) 845 (2004) והעוסק בניתוח התגובות לבג"צ קעדאן.

[1] בג"ץ 5601/01.
[2] לפירוט ראו פסקה 2 לפסק הדין.
[3] הקיבוץ מהווה אישיות משפטית נפרדת בשם "הסוללים קבוצת מכבי צעיר להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ". בנוסף הקים הקיבוץ ביחד עם תושבי ההרחבה גוף משותף בשם "'מתיישבי הסוללים אגודה קהילתית כפרית חקלאית שיתופית בע"מ".
[4] פסקה 37 לפסק דינו של הנשיא ברק בפס"ד קעדאן.
[5] כל דוקטרינה כזו "הינה מעצם טבעה בלתי שווה", קבע בית המשפט בעניין קעדאן, והוסיף כי ביסוד דוקטרינת ה"נפרד אך שווה" "מונחת התפישה כי הפרדה משדרת עלבון כלפי קבוצת מיעוט המוצאת מן הכלל, מחדדת את השוני בינה לבין האחרים, ומקבעת תחושות של נחיתות חברתית." בית המשפט אף התבסס על סעיף 3 לאמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל הצורות של הפליה גזעית. בית המשפט דחה דוקטרינה זו גם על בסיס עובדתי וקבע ש"הלכה למעשה אין פנייה להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. בפועל אין מדינת ישראל מקצה מקרקעין אלא לישובים קהילתיים יהודיים. התוצאה ("האפקט") של מדיניות ההפרדה הנוהגת כיום היא מפלה, גם אם המניע להפרדה אינו הרצון להפלות". (פסקה 30 בפסק דינו של הנשיא ברק בבג"צ קעדאן).
המאמר התפרסם בגרסה קצת שונה באתר האגודה לצדק חלוקתי: http://www.adj.org.il/

25 תגובות:

Blogger Fania Oz-Salzberger כתב/ה:

סנדי, תודה על ניתוח ההחלטה החשובה הזאת. הקיבוצים היו מראשיתם דגם מרתק של שאיפת צדק פנים-יהודית, שלא השכילה לצעוד הלאה אל אופק כלל-אנושי, למרות התקווה האוניברסלית שהתבטאה, למשל, במוטו של "השומר הצעיר", "שלום, שוויון ואחוות עמים". מעניין שהמשפט הוא כמעט הכלי היחיד הנותן ביטוי בישראל לאוניברסליזם ליברלי. המסורת הסוציאליסטית הארץ-ישראלית והישראלית התקשתה לאפשר זאת, אולי בשל תחושת המצור שאפיינה את הציונים המוקדמים.

ייטב לחברה הישראלית אם נמצא את האומץ המוסרי לאחל לבני הזוג דווירי חיי שלווה בביתם החדש, ולכולנו - יכולת להתמודד עם חידוש חברתי וערכי. כך נגשים "התאמה חברתית" במובן עמוק בהרבה מזה שמיישמות וועדות הקבלה של היישובים הקהילתיים. אני מקווה שמשפחתך ומשפחתי יקבלו בברכה בעתיד הלא-רחוק גם שכנים ערבים בשכונתנו שבזכרון יעקב...

פניה

13/2/07 17:53  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

איך אני אוהב את השנאה העצמית הזו שהעם היהודי ניחן בה כל כך.

אדון קדר היקר - תואיל בטובך לרכוש דירה בכפר ערבי ותראה האם אתה תעבור את "ועדת הקבלה" של היישוב.

שוויון צריך להיות דו-צדדי.

14/2/07 09:50  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

פניה, סנדי,

כתלמיד שלכם, אין לי ספק שעמדותיכם הן כנות ונובעות מתפיסת עולם מוצקה.

יחד עם זאת, שוב ושוב, כאנשים הבקיאים בהיסטוריה, קשה לי להבין כיצד אתם עוצמים עינכם מהעובדה שערבוב אוכלוסיות המצויות בסכסוך לאומי ודתי כה עמוק הביא (ומביא)למלחמות ולאסונות מהגדולים בהיסטוריה. פניה, מה מסקנתך מהסכסוך בבלקן? מהמלחמה האיומה בעראק, בלבנון, וכמובן ב"פלסטין"?

מדוע להתעקש על ערבוב אוכלוסין? ההיסטוריה זועקת שהתוצאה תהיה הרת אסון. ניתן לחיות בהרמוניה זה לצד זה, ולא חייבים להיות זה בתוך זה (ואני מפנה אותכם לעמדותיכם, אני מניח, בעניין ההתנחלויות).

ובהיבט המשפטי - סנדי, אני קורא את פסק הדין אחרת, ולא הייתי ממהר לחגוג את הרחבת הלכת קעדאן: ביהמ"ש לא אסר קביעת תנאי סף דתיים ו/או לאומיים. ההפך הוא הנכון. ביהמ"ש למעשה פתח פתח גדול להכנסת שיקולים כאלה, כאשר הם משפיעים השפעה של ממש על אופי היישוב. במקרה זה מדובר במשפחה בודדת, ששילובה "בטל בשישים", לפיכך קבע ביהמ"ש שיש לאפשר לה השתכנות בשכונה. יחד עם זאת, ספק אם המשפחה הערבית השנייה, השלישית והעשירית תוכל לרכוש דירה בשכונה.
אכן, יש לשמור על שוויון בהקצאת אדמות מדינה, אך כפי שהוצע גם בקעדאן וגם בעניין דווירי, ניתן לעשות זאת בהקצאת אדמות ליישובים ערבים לצד ישובים יהודיים.

מעבר לכך, הרשימה צרה כדי להתייחס לסוגיית ועדות הקבלה. אכן, יש טעם לפגם בחלק מהקריטריונים (לרבות, למשל, בדיקת עבר פלילי, בדיקת רמת ההכנסה, הסטטוס האישי ועוד, ומאידך, צריך לאפשר לאנשים להתגורר בסביבה הדומה להם. זוהי תכונה אנושית טבעית, ויש למצוא את האיזון הנכון).

14/2/07 10:38  
Blogger Sandy Kedar כתב/ה:

לאנונימוס 2 (תלמידנו)
התמונה לגבי סכסוכים אתניים היא מורכבת. בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד הבידול וההפליה שלוותה לו החריף את המתח הבין-גזעי.
כפי שהנשיא ברק כתב בבג"צ קעדאן אי אפשר לקבל דוקרטינת "נפרד אך שווה" היות ועצם ההפרדה יוצרת מציאות ותחושת דחיה ופגיעה.
זאת ועוד, בפועל בישראל, מאז הקמת המדינה, למעט עיירות הבדווים לא הוקמו ישובים לערבים אל מול מאות הישובים שהוקמו עבור היהודים.
אפליה בנגישות למקרקעי ציבור אסורה על פי אמנות בינלאומיות שאושררו על ידי מדינת ישראל ועל ידי מסמכים בינלאומיים אחרים. מסמכים בינלאומיים אלו קובעים בצורה ברורה סטנדרטים משפטיים האוסרים על אפליה והקצאה נפרדת של זכויות דיור לפי מפתח אתני או לאומי.

אני מסכים לחלק השני של ההערה שלך. לא מיהרתי "לחגוג" את החלטת בג"צ. כפי שכתבתי "דווקא בית המשפט העליון הסתפק בפסק דין פורמליסטי ולא פסל על הסף את טיעוניהם האתנוצנטריים של הסוללים."
"החגיגה" אם בכלל, היא בעקבות עמדת הפרקליטות וגם היא בערבון מוגבל.

אני סבור שלמעט מקרים חריגים אין לקבל דרך פוגענית זו של הקצאת מקרקעי ציבור.
בכל מקרה, באם תרצה להרחיב, אתה מוזמן לקרוא את מאמרי: "מחוזות החולשה: המשפט הישראלי והמרחב האתנו-לאומי בישראל שהתפרסם במדינה וחברה 4(1) 845 (2004) והעוסק בניתוח התגובות לבג"צ קעדאן.

14/2/07 12:46  
Blogger Fania Oz-Salzberger כתב/ה:

למגיב השלישי, שלום

כן, יש סכסוכים נוראים בעולם. ויש גם איזורים רחבי ידיים שבהם היו פעם סכסוכי דמים, חלקם פרי "אוכלוסיות מעורבות" על בסיס אתני או דתי. חלקן הוכחדו או סולקו. אחרות חיות כיום חיות בשלום ובשלווה וב"תערובת": הבט באירופה שמחוץ לבלקנים. דם על ידיה, אבל מרבית חברותיה הן "מעורבות". אין כוונתי למיעוטים המוסלמים החדשים, שהלוואי שיהפכו לאירופים מסוג חדש ללא שפיכות דמים. כוונתי לכיסי המיעוטים הקתולים והפרוטסטנטים והבועות האתניות הרבות.

צריך להתבונן למציאות בעיניים: ישראל היא מדינה "מעורבת", יהודית-ערבית, בסדר גודל של שמונים-עשרים אחוזים. יש בה ערים "מעורבות" שמתקיימות לא רע, ובראשן חיפה. חסימתם, בפועל ועל פי תקנות מפוקפקות, של יישובים קהילתיים ופרבריים בפני אוכלוסיה ערבית, ועוד בתירוצים נקיים שכאלה, "התאמה חברתית" וכיוצא בה, היא קודם כל לא מוסרית, שנית לא חוקית, ושלישית לא חכמה. או שיש לנו דמוקרטיה שוות-אזרחים, שהיא בהחלט גם מדינת היהודים, או שלא. כדי להדחיק את עיקרון השוויון כשמדובר ביישוב אדום-גגות כזה או אחר, נצטרך בסופו של דבר לשנות את מגילת העצמאות, לוותר על הדמוקרטיה, לקיים כאן איזו יישות "יהודית לא דמוקרטית". שאל את עצמך, האם המחיר יהיה כדאי?

ואגב, יש בארץ יישובים ערביים שחיים בהם יהודים לא-רבים. פקיעין היתה דוגמה היסטורית, סובלנית (מן הצד הערבי!) להסדר כזה עד לאחרונה. עוספייה ודליית אל כרמל הן דוגמאות בנות-זמננו, ואף וועדת קבלה לא הגבילה שם את זכותם של סטודנטים וזוגות צעירים יהודים למצוא להם קורת גג.

השאלה האמיתית היא, מה היינו רוצים לראות כאן, בארץ הזאת, בין כרמי הזיתים למרצפות האקרשטיין. ועל מה באמת אסור לוותר. אציע תשובה: על האנושיות ועל אידיאל השוויון.

פניה

14/2/07 15:15  
Anonymous הקול השפוי כתב/ה:

ד"ר פניה עוז,

מגורים של יהודים ביישובים דרוזיים אינם דוגמא לכלום.

ודאי שאנחנו מוכנים לגור ביישובים דרוזיים ושהם מוכנים לקבל אותנו. אנחנו הרי משרתים כולנו בצבא, כתף לצד כתף, ולא נלחמים זה בזה. הדרוזים והיהודים אחים בדם. לכן הדוגמא שלך פופוליסטית.

קרקעות המנהל הן אדמות שנקנו, לעתים תוך סכנת חיים, על ידי יהודים, מכספים שנאספו על ידי יהודים, לשם גאולת הארץ. כל עוד המדינה היא יהודית, העדפת יהודים בהקצאתן היא הדבר המוסרי והחכם.

ועוד משהו שאחדים מביניכם נוטים לשכוח. שוויון חייב להיות דו צדדי. הפלסטינים בישראל ומחוץ לה לא ימכרו לעולם קרקע ליהודי. לא ביישוב ערבי בישראל, לא באזור מריבה. ואת יודעת מה, הם גם לא מוכנים למכור ליהודים ביישובים מעורבים. אני רציתי לקנות דירה בשכונה מעורבת בחיפה. אני ואשתי אנשים משכילים, עובדים לפרנסתנו, שקטים ומתונים בהשקפתנו. אבל כאשר מוכרים ערבים שמעו שאנחנו מתעניינים בדירותיהם הם תמיד מצאו תירוץ להתחמק ממשא ומתן. לפני שהתחיל. אז הם קונים וקונים וקונים מקרקעין מיהודים, אבל לא מוכרים. מה תהיה התוצאה?

בחסות ההומניזם האוניברסלי שלך ושל ד"ר קדר הערבים אזרחי ישראל דורשים לקבל זכויות שוות לאלה של היהודים, אבל תמיד מתחמקים כשזה מגיע לחובות בכל מיני תירוצים. להזכיר את השירות הצבאי? להזכיר את הבנייה הבלתי חוקית? החובה לנהוג בשוויון לא הוטלה עליהם, לא תוטל עליהם, וגם אם תוטל לא תיאכף. וכל עוד בפועל לא מאפשרים ליהודים לקנות קרקעות ערביות (והדוגמאות הפופוליסטיות של עיר הכרמל לא יעזרו לך כאן) - אין שום סיבה למכור להם קרקעות יהודיות.

14/2/07 15:44  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

סנדי, פניה,

ראשית, תודה על ההתייחסות. תמיד נעים לשוחח איתכם, אף על פי שדעותינו חלוקות.

בנוגע לתגובתו של סנדי: אני מסכים שאפליה בנגישות למקרקעי ציבור היא פסולה באופן עקרוני. יחד עם זאת, הפתרון לאי ההקצאה ליישובים ערביים היא בהקצאת קרקעות שוויונית ונפרדת במרחבים החוץ עירוניים ("סמי כפריים")ולא בערבוב אוכלוסיות באופן מתוכנן במרחבים אלו. מהבחינה הזו אני סבור שפסק הדין של העליון עשה צדק, גם ברמת המשפחה הבודדת, וגם ברמת האינטרס הציבורי. אגב, אני לא מוטרד מפסקי הדין הנזכרים, היות שקשה לראות תופעה המונית של ביקוש לרכישת דירות ע"י ערבים בישובים יהודיים וההפך, כך שמקרים מסוג זה ימשיכו, לעניות דעתי, להיות חריגים.

פניה - אני מוחה על תשובתך. הנסיון להציג את עמדתך כ"אנושית ושוויונית" ובמשתמע את העמדה ההפוכה כאנטי דמוקרטית היא לא ראויה לדעתי. כן, במבט מפוקח, ומתוך היכרות עם הסביבה המקיפה אותנו, אני מבקש ממך לשקול גם את העמדה לפיה מדיניות של הפרדה בעניינים מסוימים ביותר, ובהן הקצאת קרקעות, תאפשר המשך קיומה של המדינה כדמוקרטית. נכון, זוהי עמדה שאינה "פוליטיקלי קורקט", אך אני סבור שיש בה מידה רבה של פיכחון ופיקחון ודווקא אני הוא זה שמסתכל למציאות בעיניים, וראה "את הלבן בעיניים" של אותה מציאות בלבנון, בעזה ולמרבה הצער גם במכר ובאום אל פאחם. הדוגמאות שנתת, מגורים בישובים הדרוזים וערים מעורבות, אינן מתאימות היות ומדובר בנסיבות שונות לחלוטין (דרוזים-יהודים: היעדר סכסוך דתי-טריטוריאלי. ערים מעורבות: אפקט הגודל. ואגב, לא שמעתי על הרבה יהודים שביקרו בעכו העתיקה בזמן מהומות אוקטובר). יש לי גם הרבה מה לומר על אירופה שמחוץ לבלקן מבחינה היסטורית, אך קצרה היריעה.

ייתכן שבעוד אי אלו עשרות שנים נוכל להגיע לאידיליה של חיים הרמוניים בישובים מעורבים, מציאות שגם אני הייתי מאושר לראותה, ברם, כאשר מתקדמים לעבר האופק, אסור לשכוח שהבורות העמוקים נמצאים מתחת לאף.

(-) הסטודנט מהתגובה השניה.

14/2/07 17:38  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לקול השפוי (?!!)
הטענה לפיה אדמות המנהל הן כולן קרקעות שנרכשו בכסף טוב על לצורך גאולת קרקעות היא טענה שהיא לכל הפחות מתחסדת, אם לא חמור מכך. חלק גדול מאדמות המנהל עבר לידי המדינה לא באופן של רכישה כשרה אלא בדרכים של הפקעה והכשרה של פעולות השתלטות לאחר מלחמת 1948. באופן כללי, אני לא בטוח עד כמה ניתן לבסס צידוק משפטי או מוסרי למדיניות קרקעית ניתן לבנות על טענות היסטוריות (וראה עמדתו של בית המשפט העליון בעניין זה בפרשת שיח חדש), אבל בכל מקרה כדאי לדייק.

14/2/07 18:07  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

כשהייתי קטן, קראתי סיפור קצר בשם "תחרות שחיה", כתב אותו בנימין תמוז, סיפור על ערבים ויהודים בארץ ישראל בתקופות שונות, מילדותו של גיבור הסיפור, נערותו, בחרותו. יצא גם לקרוא אותו לפני כמה שנים עוד פעם, בעיניים "בוגרות" יותר. סיפור חזק. כשאני חושב על הסכסוך הישראלי- פלסטיני, כמו בסיפור, אני לא יכול להחזיק דעה אחידה לגמרי. נסיון העבר מלמד אותך להיות פרנואיד ולקחת מרווח ביטחון. המשטר הדמוקרטי קובע, שלא ניתן להפלות אדם בשל הגדרות או סטטוסים לגדרם הוא נופל. לא ניתן להפריד באופן מוחלט את עניין הקונפליקט מהכרעה שכזו.
ועדיין, ערבים אזרחי המדינה זכאים לגור ביישובים קהילתיים כמו כל אזרח, יהיה מצבו האישי או הסטטוס שלו אשר יהא. להורים שלי יש שכנים ערבים והם עדיין לא העבירו לנו סכין על הגרון, אפילו מברכים אותנו לשלום. לידם גר שכן בהאי, גם הוא כנראה אדם נורמטיבי ולילדים שלו אין זנב חזרזיר מתנפנף בעליצות מאחוריהם. הם לא היו עוברים ועדת קבלה בחיים, למרות שהם מבוססים כלכלית, אזרחים טובים וכיוצא בזה מעלות, שברגיל מטות את הכף לכיוון קבלתו של אדם לחיק היישוב.
לגבי ועדות הקבלה- אלו חולירות ידועות. במקום לשמור על רמה גבוהה ולהוות אלטרנטיבה מושכת מול המגורים בערים, כמו שחשבו בהתחלה שיקרה, הרבה פעמים הן הפכו לגולם שקם על יוצרו והפך חורץ גורלות של כל כך הרבה משפחות, יהא אופיין אשר יהא (יש גם הומואים שכנים בבניין, אז מה יקרה אם יגורו גם ביישוב זה או אחר). עם כל ההבנה לשוני דתי ולאומי ו"נפרד אך שווה" (עלה התאנה של הגזענים), זה לא מוסרי. בזה אני מצטרף לדעה של סנדי וגב. פניה.
במקום לנדות את הערבים ולהפוך אותם למפלצות עמומות צריך ללמד את הילדים היהודים ערבית כבר מכיתה א' ולתת כמה תוכניות בערבית בטלויזיה. אולי יצאו פחות בורים ושונאי האחר. אולי כשיסתלקו מעלינו הממשלות המב(ו)זות האלו ויבואו אחרות, קצת יותר מכ(ו)בדות, זה ישתנה. ועד אז, ובלי שום קשר, אין שום מניעה שערבי יגור עם יהודי, ולהיפך.

15/2/07 21:37  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ניצן, לא התייחסת לטענות הנגד בצורה עניינית. קל מאוד לתקוף את טענותיי באמירות כלליות בסגנון "רוח הדמוקרטיה" וכדומה, אך בעיני זהו המשך של עצימת העיניים.

(-) הסטודנט מהתגובה השניה.

16/2/07 18:27  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מקריאת מאמרו של סנדי והתגובות עליו עולה כי לגבי עניין אחד אין מחלוקת, אפליה על רקע כלכלי מותרת. הגישה הניאו ליבראלית אינה רואה אפלייה בכך שבפועל נגרמת סלקציה בין אלו שידם משגת לרכוש המגרש לבין אלה שיכולתם הכלכלית אינה מספקת. מדוע המכרז נחשב להקצאה הוגנת? הרי הוא מעדיף את בעלי היכולת. זאת ועוד, בישובים קהילתיים קיימות הוראות תכנוניות המייקרות את הבניה, עוד מחסום בפני מחוסרי היכולת. במציאות הישראלית מתקיימת התאמה בין יכולת כלכלית למוצא לאומי או עדתי ולא רק, גם אוכלוסיית האנשים עם מוגבלות ניכרת ביכולת כלכלית מועטה. כל ליברל יסכים כי אין למנוע התישבות של אדם עם מוגבלות בישוב קהילתי אך בשיוויון נפש יסכים גם כי במדה ואין לו מקורות לרכוש המגרש או לשלם בעתיד מיסים והיטלים גבוהים להחזקת הישוב ברמת תחזוקה גדולה, כי אז אין הוא מתאים ואין זו הפליה - יחכה עד שיתעשר ויפנה שנית. האם רק מקרה הוא שבצהלה וסביון, לדוגמא, המתיישבים כה דומים וזאת ללא צורך בועדת קבלה?

17/2/07 11:46  
Blogger Sandy Kedar כתב/ה:

תגובה לאנונימוס האחרון (אגב מדוע האנונימיות? הרי טענותיך עניניות ורלבנטיות למה להסתתר?)

הערתך חשוב ומחדדת את הדיון.
אכן, קיימים מנגנוני שוק המבצעים בפועל סלקציה על בסיס כלכלי ופעמים רבות קיים מתאם גבוה ביותר בין הרקע הכלכלי לבין השיוך הקבוצתי.
לכך אני סבור, ניתן לתת שתי תשובות:
ראשית, אם מקצים משאבים במכרז, הרי התקבולים חוזרים לקופת המדינה ובאופן תיאורטי (ואני מודע לכך שפעמים רבות זה תיאורטי בלבד) משאבים אלו יחולקו לקבוצות אוכלוסיה לפי צרכיהן ובך יתרמו לקבוצות ולפרטים הזקוקים לכך.
שנית, אני תומך בדרך כלל (למעט במקרים של קהילות יחודיות) בעירוב של קבוצות שונות. אני סבור שמאוד לגיטימי להקצות חלק מן המגרשים בישובים כאלו על בסיס של צרכים סוציו-אקונומיים ובמחירים נמוכים. ניתן גם לבנות בניה ציבורית במקומות אלו.

18/2/07 12:48  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לסנדי ולסוציאליסט האנונימי:

רבותיי, סליחה על הבוטות, אבל אני חושב שהתבלבלתם. כאן מדינת ישראל, 2007, שוק חופשי, קפיטליסטי, כזה המעודד את הקניין הפרטי, במטרה לתמרץ ולעודד כל אדם למצות את כישוריו ובאופן זה להשיא את התועלת של החברה כולה. כן, זה המשק שאנחנו רוצים, כן, בשיעור דיני קניין השני אם אני לא טועה הוכחנו שאין דרך אחרת. סנדי, הקצאת מגרשים במחירים נמוכים לאוכלוסיות חלשות תגרור אחד מהשניים: ירידת ערך של שאר המגרשים (במידה וההקצאה תהיה באחוז משמעותי) ולחילופין, עליית ערך מיידית של אותם מגרשים(השוואה למחירי המגרשים האחרים שבסביבה), ולמעשה מתנה של המדינה לרוכש ספציפי (שכמובן ימכור אותם "לבעלי יכולת" ("מעוטי יכולת" אחרים כמובן לא יוכלו ליהנות מכך).

צר לי, ההצעות המוזכרות מנותקות מהמציאות הכלכלית וגרוע מכך, מהמציאות החברתית. כפי שכבר הוזכר, טבעי הוא שבני אדם יבקשו להתגורר ליד אנשים הדומים להם, ושומדבר לא יימנע זאת.

* סטודנט קפיטליסט שתוהה על הפלורליזם בענייני כלכלה בפקולטה (ולפיכך מעדיף לשמור על אנונימיות).

18/2/07 16:31  
Blogger elinor כתב/ה:

אני לא חושבת שמדובר בצעד נוסף בדרך הקשה והרגישה. הפסיקה בפירוש התבססה על כך שמדובר במשפחה יחידה, במגרש אחרון- ובעצם במקרה יחיד וספציפי. לדעתי, ההיפך הוא הנכון! כמו שציין סנדי במאמרו, התגובה של הפרקליטות, שפותחת פתח להתחשבות בשיקולי לאום באם הדבר פוגע בישוב המדובר, מעידה על כך שהמצב שונה. במידה והיה מדובר ביישוב שהרגע פתח שעריו, ומס' משפחות ערביות מעוניינות להכנס בשערים אלה, אני מאמינה שהפסיקה הייתה שונה! הסיבה לכך היא משקעי העבר, המצב הביטחוני, הפחד שלנו לחיות דלת מול דלת עם אדם שאמנם מברכך לשלום- אך עמוק בפנים תמיד תתהה על קנקנו. לדעתי, האפליה הרבה יותר שורשית ועמוקה.
ואני לא כלך כך בטוחה שיש לשנותה- כל עוד אנו חיים כשסכנת קיום מרחפת על ראשנו.
יש לזכור, אנו מדינה יהודית ודמוקרטית, לא דמוקרטית ויהודית...

18/2/07 20:31  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לסטודנט הקפיטליסט, לא אתווכח על השקפת עולם אבל המתנגדים להתגורר בשכנות לערבים, שחורים, פורטוריקנים או הוסטל בו מתגוררים אנשים הסובלים מפיגור, מתנגדים אלה מנמקים את התנגדותם בשמירה על ערך רכושם שיפחת כתוצאה מהשכנות הלא רצוייה אםכן היכן ההבדל? את התואר סוציאליסט אנונימי אקבל ברצון.

18/2/07 21:05  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לסטודנט הסוציאליסט:

הטענה שלך אינה רלוונטית. השאלה היא מדוע, בשוק חופשי, X אמור לממן מתנות ל-Y, ועל אחת כמה וכמה, מדוע לעשות זאת באמצעות הקצאת קרקעות, כאשר קיימים מנגנונים העושים זאת בצורה שוויוניות (בין כל האנשים באותה מדרגה) למשל ע"י גביית מיסים דיפרנציאליים, קצבאות, ביטוח לאומי וכדומה. הקצאה זולה של קרקעות תיטיב עם "מעוט יכולת" אחד, ובה בעת תפגע ב"מעוטי יכולת" רבים אחרים שלא קיבלו, ולא יכולים לקבל, את אותה הטבה (ומדוע אינם יכולים לקבל הסברתי קודם). צר לי שכמו קודמיך אתה דוחה כל טענה בהפרחת זעקות שבר בסגנון "גזענות! גזענות!" ולא בוחן את הטענות לגופן.

19/2/07 00:01  
Blogger Sandy Kedar כתב/ה:

תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

19/2/07 09:59  
Blogger Sandy Kedar כתב/ה:

לסטודנט הקפיטליסט האנונימי

אינני יודע אצל מי למדת קניין. אני מתאר לעצמי שלא אצלי, או לפחות כך אני מקווה. אצלי בשיעור השני לא הוכחנו ש"זה המשק שאנחנו רוצים, כן, בשיעור דיני קניין השני אם אני לא טועה הוכחנו שאין דרך אחרת. "

אם היית בשיעורים, אתה בוודאי יודע שדיברנו על גישות שונות ביחס לקניין הפרטי. למשל תיאוריית האישיות המקשרת בין אישיותו של אדם לבין היחס שלו לקניין. דיברנו על גישתה של רדין שערכה הבחנה בין סוגים שונים של קניין. דיברנו על קניין כחירות, ועל כך שכדי להיות בן חורין באמת יש צורך במינימום של קניין. הזכרנו גישות הסבורות שאדם שאין לו כלל קניין, למשל מחוסר בית איננו יכול להיות באמת בן חורין. הזכרנו גישות של צדק חלוקתי וכך הלאה.
כך שבוודאי שלא "הוכחנו" שזה המשק שאנחנו רוצים.
מעניין גם שבתור מי שתומך בקפיטליזם, ואני מניח שגם ליברליזם, יש לך איזו הנחה מאוד מאוד קולקטיביסטית ולא אינדיבידואליסטית של "רצונות" של בני אדם. המוטיבציות של אנשים הן שונות. לא כולם מונעים על ידי מניעים כלכליים בלבד.
אגב, האם אתה תומך בוועדות קבלה? מה עמדתך ביחס לפסיקה בעניין הסוללים? האם אתה סבור שהיה מקום לתת לבני הזוג דווירי להתגורר בישוב, או שמא החשש מ"ירידת ערך שאר המגרשים" יכול להוות נימוק להדרתם?
ומהיכן אתה יודע ש"טבעי הוא שבני אדם יבקשו להתגורר ליד אנשים הדומים להם,"?
אולי דווקא עולמם של בני אדם יהיה עשיר יותר אם יחשפו למגוון גדול יותר של בני אדם, ולא רק אילו שדומים עליהם.

19/2/07 10:03  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ד"ר קדר, אני מקבל את הערתך לגבי הערבוב המושגי. יחד עם זאת, אתה, וגם הסטודנט הסוציאליסט, טועים טעויות יסודית בקריאת דבריי.

ראשית דבר, בנוגע להנחה שבני אדם מעוניינים, ככלל, לגור בשכנות לאנשים הדומים להם: ובכן, זוהי אינה הנחה, זוהי עובדה. כל גיאוגרף מתחיל יודע שמהגרים יתקבצו בשכנות למהגרים אחרים מארצות מוצאם. אותו גיאוגרף יודע זאת גם לגבי קבוצות שונות הנבדלות זה מזה מבחינת שפה, דת, לאום, הכנסה וכיו"ב. אני בטוח שאינני צריך לספק לך דוגמאות לכך, ובמידת הצורך אפנה למחקרים מתאימים (ולא צריך ללכת רחוק, אפשר להסתכל לתוך הפקולטה למשפטים והמבין יבין). היטמעות אוכלסיות הוא תהליך ארוך בשנים ומורכב, ולא טענתי שהוא חסר סיכוי, אך כפיית ההטמעות הוכחה כחסרת תוחלת במרבית המקרים. בטענה זו אין סתירה לעמדתי הקפיטליסטית וכן, הליבראלית. לא הנחתי דבר לגבי רצון של פרט X או פרט Y בחברה, ורצונם כבודם. ואגב בשונה מהרמז ששלחת, לא שפטתי כיצד טוב וראוי יותר לאדם לחיות (בהבדלות או באינטגרציה), אלא ציינתי עובדה חברתית. אם אתה חולק על עובדה זו אשמח להניח תשתית לה.

שנית, אתה מניח שאני קורא להדרה על רקע כלכלי. חלילה. לא טענתי כך. טענתי הייתה שזו תוצאה של מנגנון שוקי לגיטימי. לא כתבתי בשום מקום (אנא בדוק) שיש למנוע הקצאת קרקעות בשביל (!) למנוע ירידת ערך הקרקע, אלא, שירידת ערך הקרקע היא תוצאה בלתי נמנעת של חלוקת קרקעות לאוכלסיות מעוטות יכולת ולחילופין, מתנה לקבוצה מצומצמת ביותר, ולפיכך לא נשיג את המטרה לדידכם. סנדי, ההפך הוא הנכון: טענתי שיש מנגנונים נכונים יותר לחלוקת העושר מאשר הקצאה ספורדית של מגרשים לאוכלוסיות חלשות (ולגבי השימוש בהם, קצרה היריעה).

לשאלותיך יש לי, אני מודה, תשובה חלקית. בנוגע לוודעות הקבלה: אני מודע לקושי הרב שבהן. יחד עם זאת, אני בטוח שבמידה וייאסר קיומן של ועדות כאלה, ימצאו מנגנונים שוקיים / חברתיים אחרים שיביאו לתוצאה דומה, ראה ההסבר למעלה. לפיכך, הנכון לדעתי (במחשבה חפוזה, אני עסוק במבחנים, מה לעשות) הוא הטלת פיקוח סטטוטורי על הקריטריונים הנבחנים, למשל בדמות וועדה מטעם המדינה שתאשר את הקריטריונים בכל מקרה ומקרה (וכך נקטין מאוד את הבעיה של "סמכות מעין שיפוטית פרטית").

לגבי דווירי, אני מסכים עקרונית עם פסיקת העליון. אני רואה בכך איזון ראוי בין אינטרס הציבור לבין זכות הפרט.

בכבוד רב,
ואגב, אין צורך לכעוס. עמדתי, אף שהיא שונה מהמקובל ב"בלוג" היא לגיטימית, תתרחקו מעט מהפקולטה, אולי לכיוון פקולטות מכובדות מעבר לים, ותשאלו.

19/2/07 11:06  
Blogger Sandy Kedar כתב/ה:

לאנונימוס הקפיטליסט
אינני כועס כלל. יש יתרון מסויים בבלוג, בו אפשר לשוחח בצורה קצת יותר חופשית מאשר במסגרת הרצאה בשיעור - אך אין בכך כעס. להיפך. אני שמח ומוקיר את העובדה שתוך כדי מבחנים אתה מוצא זמן להתדיין בסוגיה חשובה. אין גם ספק שעמדתך לגיטימית, ולצערי אני אף חושש שהיא אף העמדה הדומיננטית בחברה הישראלית בעת הנוכחית. עמדה המקדשת את מנגנוני השוק.

אני נוטה להסכים עמך שאנשים מעדיפים דומים להם, אך יש הרבה העדפות של בני אדם שאינני בטוח שתפקיד המדינה לתמוך בהם. אל תשכח, מדובר בקרקעות מדינה, והשאלה היא באיזה אופן היא מקצה אותם.
בהולנד למשך, נעשה מאמץ ניכר לערבב סוגי אוכלוסיות וכך אתה נוצרות שכונות מעורבות ובעלות מעמדות שונים. עד כמה שאני מבין זה עובד לא רע.
הדילמה עולה בנושאים שונים למשל חינוך: אם אנחנו רוצים פיתוח, ורואים בכך אינטרס של כל אחד מאיתנו, הרי דווקא עירוב מגורים, שבדרך כלל יגרור עירוב חינוך, יתרום לעליית רמת החינוך, עקב נוכחותם של הורים חזקים יחסית בבית הספר שימשכו אותו כלפי מעלה.
באשר למנגונים האלטרנטיביים - כמו מיסוי למשל. המנגנונים הללו בדרך כלל לא מספיקים. זאת ועוד, בשנים האחרונות, במקביל, וכחלק מאידולוגיית ההפרטה, אנו רואים גם מנגנון של ביזור - העברת סמכויות כלפי מטה, לרמה של רשויות מקומיות, כפועל יוצא, רשויות מקומיות של עשירים יחסית, יכולות לספק הרבה יותר מאשר של עניים יחסית (עקב הוצאות גבוהות וארנונה נמוכה)
כך יוצא שמנגנונים אלו לא מתקנים את אי השווין, אלא פעמים רבות מעצימים אותו.
העשירים ביותר גם פעמים רבות מצליחים שלא להשתתף באופן מלא במנגנוני המס דרך מערכת של פטורים, מקלטי מס, התחמקות והעלמה. נוכחותם ביישוב עם קבוצות שונות יכולה להוביל לשוויון.
באשר לועדות הקבלה ומנגנוני השוק - אני סבור שיש הבדל משמעותי בין קיומם של מנגונים שוק, לבין לגליזציה והענקת כוח באמצעות ועדות קבלה. לכן, אני מתנגד לוועדות קבלה אלא במקרים של קהילות יחודיות מובהקות כגון יישוב חרדי, קיבוץ שיתופי, ישוב של טבעונים וכו', ואז על בסיס קריטריונים רלבנטיים (למשל היות האדם טבעוני או לא ביחס ליישוב של טבעונים).

בהצלחה בבחינות - ובשביתה המתקרבת -
אגב, האם אתה תומך בה - או שסבור שיש לתת למנגנון השוק לברור את אלו שיכולים ללמוד באוניברסיטה?

19/2/07 20:03  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

סנדי, ראשית, מה שהסטודנטים עושים לא יכו להיחשב לשביתה מכיוון שהם לא עובדים של האוניברסיטה.
זה סוג של הפרעה. שביתה ודאי שלא.
כמו כן, השביתה או מה שזה לא יהיה נועדה לחזק את החזקים ולהחליש את החלשים. כיום המדינה מסבסדת בגדול את האוכלוסיות החזקות שמהן יוצאים הסטודנטים באוניברסיטאות. דווקא הגדלת שכר הלימוד וסיוע כספי לאלה שבאמת צריכים הוא הפתרון ההוגן והצודק ביותר. קח מהעשירים יותר, והגדל את הסובסידיה ואת הנגישות למי שצריך.

ואחרון חביב: אני לא מבין מה ההבדל בין קהילת חרדים לקהילת יהודים ציונים. באמת שקו הגבול לא ברור לי. למה קבוצה אחת זכאית לחיות חיי קהילה והשנייה לא.

19/2/07 21:10  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

ד"ר קדר, תודה על התשובה. בעניין ועדות הקבלה, אני חושב שאנחנו מתקרבים בעמדותינו, אך אני צריך להשקיע מחשבה מעמיקה יותר, בכל מקרה איסור על קיומן צריך להיעשות תוך הפעלת שיקול דעת לגבי אופיים של מנגנונים אחרים שיווצרו במקומן.

בנוגע לשביתה -

עקרונית התשובה היא שיש לתת למנגנוני השוק לפעול גם כאן, אלא מהי - תמיכתי בשביתה נובעת מכך שאני מצפה ודורש שנתח משמעותי יותר מכספי המיסים שאני (והוריי, והאוכלוסייה כולה, לצורך העניין) משלם יחזרו אליי (ולאחרים כמובן) בדמות השקעה בהשכלה וביצירת נגישות להשכלה גבוהה. למרבה הצער הממשלה מעדיפה לנתב כספים ליעדים אחרים, וסדר עדיפויות לקוי זה פוגע ביעד עליון כגון השכלה גבוהה (כלומר, במקרה זה המדינה פוגעת בחופש הכלכלי שלי באופן שגוי, היא אינה ממלאת את חלקה בחוזה (טיפול בכשלי שוק ופתרון בעיות של פעולה משותפת) לכן השביתה דווקא מתיישבת מצוין עם עמדתי הקפיטליסטית, שאגב התעדכנה מאז שנות ה-20. מעולם לא טענתי "לסה פר" לכן נסיונות תקיפה בכיוון זה יתנפצו הרחק מהחוף).

19/2/07 21:52  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

(-) הסטודנט הקפיטליסט. התגובה שלאחר תשובתו של סנדי אינה שלי כמובן.

19/2/07 21:54  
Anonymous א.ב. כתב/ה:

שלום רב,
ברצוני לשאול מה עמדתך במידה ואני, חילוני גמור, ארצה להתקבל לישוב החרדי ביתר-עלית או אלעד.
האם נראה לך מעבר לעניין המשפטי שיהיה זה מן ההיגיון והשכל הבריא שאתקרבל כתושב המקום.
רוצה אני לאמר לך כי אין לי אשליות בנושא ואין לי גם כוונה לכנותם בשמות גנאי כגון "גזענים" וכד'.
כמו כן אני תמה האם החשש שלך כי קבוצות מעיוט שונות עלולות להידחות בועדות קבלה הוא ניסיון להדביק את הנושא העדתי שלחלוטין אינו עמד כאן על הפרק ולא שייך לעניין, בכוח פנימה.
כמדומני שה"מזרחיים" הם כיום הרוב במדינה, כך שבכל מקרה בנושא כפי שאת מרמזת אותו אינו קשור.
אך כפי שכתבה אחת המגיבות ".....הקיבוצים...." אז ברור מותר להגיד עליהם הכל.

אם לסכם נכון את נושא הסוללים, אזאי השאלה המרכזית הינה האם להחל את נושא הדו-לאומיות על ישוב קטן כאשר בכל הערים המעורבות בישראל הניסוי כושל ברובו הגדול.

30/5/07 08:04  
Anonymous שביט כתב/ה:

.

22/6/07 00:40  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>