תג

יום שלישי, אוקטובר 17

האם יתכן הליך אזרחי-פלילי משולב?

גיא דוידוב

איינעלם אבביטו עבדה בחברת איי.אס.אס. אשמורת בע"מ, חברת כוח-אדם, בעבודות ניקיון. היא פוטרה מעבודה בעת שהיתה בחודש השביעי להריונה, בניגוד לחוק (ללא קבלת היתר). אבביטו הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, ובפסק-דין שניתן לאחרונה זכתה לפיצוי בסך כולל של 29,206 ₪. אולם בית הדין לא הסתפק בכך, ובמפתיע הוסיף וקבע, בשלהי פסק-דינו, גם אחריות פלילית לשניים ממנהלי החברה. באותה נשימה גם גזר בית הדין את דינם לקנס בשעור של כפל הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

אקדים ואומר כי פיטורי עובדת בהריון ראויים לכל גנאי, וניתן להניח כי המנהלים אכן ראויים לשאת באחריות פלילית למעשה. חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה גם מאפשרים זאת. עם זאת, לא ברור כיצד ניתן לקבוע לאדם אחריות פלילית, ולגזור את דינו, במסגרת הליך אזרחי. המדינה כלל לא הגישה כתב אישום בעניין זה, ולא היתה צד להליך. הליך פלילי אמור להתנהל בפרוצדורה שונה לחלוטין, בהרכב אחר (שופט מקצועי בלבד, ללא נציגי ציבור), נטל הוכחה שונה, וכיוצא בזה. דומה, אם כן, שהשופטת נתפסה לכדי טעות, ולא נראה שיש תוקף ל"אחריות הפלילית" שקבעה או שיש משמעות לקנס שגזרה.

קורה. אבל הטעות מעוררת למחשבה. בעיית האכיפה היא הבעייה הקשה ביותר של דיני העבודה (להרחבה ראו כאן). האכיפה העצמית-אזרחית אינה מספקת, כי למרבית העובדים אין את הידע, המשאבים או האומץ להגיש תביעה. האכיפה הפלילית נדירה אף יותר, בשל מספרם הזעום עד גיחוך של הפקחים, ומגבלות כוח-האדם בכלל (ברשויות התביעה וכיוצא בזה). האם יצירת הליך מיוחד שישלב בין סעד אזרחי וסנקציה פלילית יכולה להועיל? אם המדינה חייבת להיות מעורבת ספק אם יהיה בכך כדי להועיל במידה של ממש, בהשוואה למצב הקיים. אך ככל שניתן יהיה לוותר על השתתפות המדינה, ולקבוע אחריות פלילית וענישה פלילית כספיח להליך אזרחי, עשוי הדבר להועיל במידה לא מבוטלת. אמנם, לא יהיה בכך כדי להפחית מהקשיים הרגילים המונעים הגשת תביעות אזרחיות על-ידי עובדים. אולם בהחלט יהיה בכך כדי להגדיל את המחיר מבחינת המעביד והמנהלים. ניתן להניח כי חשש להרשעה פלילית של המנהלים בכל מקרה של תביעה מצד עובד יגדיל משמעותית את ההרתעה. בכך עשויה להיווצר תרומה משמעותית לאכיפת דיני העבודה.

האם הדבר אפשרי מבחינה פרוצדורלית? הרעיון של היעדרות המדינה מהליך פלילי אינו זר לשיטת המשפט שלנו. יתכן שניתן ליצור הליך מיוחד בסכסוכי עבודה, אשר ישלב מעין קובלנה פרטית עם תביעה אזרחית. במקרה כזה, בית הדין יוכל להכריע בסופו של ההליך אם הורם נטל הראיה במידה מספקת גם להרשעה בפלילים, או רק לפסיקת פיצוי אזרחי. וכמובן שלמדינה תהיה שמורה הזכות להתערב בהליך אם תמצא לנכון. אלה מחשבות ראשוניות בלבד, ואני מודה שאינני מומחה בסדרי דין. אבל בשים לב לבעיית האכיפה החמורה, נדמה לי שראוי לשקול את הסוגיה יותר לעומק. הטעות של בית הדין האזורי ביישום הדין המצוי בהחלט מעלה רעיונות מעניינים לדיון ברמת הדין הרצוי.

8 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

רעיון נחמד. אבל לא יותר פשוט לקבוע שניתן יהיה לקבוע פיצויים עונשיים.

יותר מרתיע מהמצב הנוכחי, פחות בעייתי מבחינה פרוצדורלית.

18/10/06 11:28  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

"לא ברור כיצד ניתן לקבוע לאדם אחריות פלילית , ולגזור את דינו , במסגרת ההליך האזרחי"
משפט קשה , אך אני הייתי מוסיף

"לא ברור כיצד ניתן לדרוש מן העובד הפשוט המשתכר שכר מינימום וזכויות נרמסות מדי יום ביומו להתפטר מעבודתו , לגדוע את מקור הכנסתו הפעוטה ולצאת למאבק משפטי מתיש שיימשך מספר שנים ויגזול ממנו משאבים כספיים ונפשיים רבים "

השאלה אף מתחדדת לאור אפיונם הסוציולוגי של עובדים אלה (עולים חדשים , בני מעמד נמוך , לרוב חסרי השכלה והכשרה כלשהיא) ולאור המצב הנוכחי בשוק העבודה , המוצף בידי עובדים זרים ואבטלה גואה.

לדעתי פעולת השופטת מבורכת. במסגרת התנדבותי באגוזה לזכויות האזרח אני עד מדי שבוע לעשרות פניות בנושאי דיני העבודה. אלה מופרים בשיטתיות וציניות ע"י המעסיקים אשר לעיתים שולחים את העובד "לעשות מה שהוא רוצה" אם אינו מרוצה מנסיבות העניין.

מעבר לכך , בידי הצעה יותר מרחיקת לכת : מדוע לא לכלול מקרים אלה של הלנת שכר בתוך הסעיפים בחוק העונשים אשר עוסקים בגניבה , גזילה ושוד?
מה ההבדל בין אדם הנכנס לביתי בכוונה לגנוב ממני רכוש מסוים שנקנה בעמל ידי לבין אדם המעכב את שכרי שנקנה באותו עמל ידיים?

18/10/06 16:32  
Anonymous דב כתב/ה:

לגיא...

בדיוק נתקלתי במקרה דומה, מסגרת עבודה ככתב בתחנת רדיו אזורי.

סיקרתי פסק דין שבו מנהל מחלקת הכשרות בעפולה, חוייב בתשלום פיצויים בגין עוולה של לשון הרע.

על אף שמדובר בהליך אזרחי בלבד, התעקשתי לומר שאותו אדם הורשע בעבירה של לשון הרע.

בתחנת הרדיו התנהל ויכוח סביב השאלה: האם מותר או אסור להשתמש במקרה הנ"ל במילה "הורשע". הטענה נגד הייתה שאין מדובר בהליך פלילי ולכן אין להשתמש במילה הנ"ל.

מנגד נטען, שאומנם מדובר בהליך אזרחי, אולם עבירה של לשון הרע הינה עבירה בעלת אופי אזרחי ופלילי כאחד. מכאן, על אף שהיה מדובר בהליך אזרחי, מותר להשתמש במילה "הורשע".

הויכוח הנ"ל אינו משנה הרבה, אלה שהוא נועד להמחיש את שאלתך: האם יתכן הליך אזרחי-פלילי משולב?

השאלה הפרקטית היא: האם על יסוד חיוב בהליך אזרחי בעבירה של לשון הרע, שהיא גם עבירה פלילית, ניתן לפנות למשטרה ולבקש להוסיף הדבר למרשם הפלילי של אותו אדם?

18/10/06 21:46  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאלון... חשבתי על זה... ולא נראה לי שאפשר לקבל את ההצעה מרחיקת הלכת שלך.

וזה בגלל שבעוד ב - 100 אחוז ממקרי הגניבה קיים יסוד נפשי פלילי.

לא כך הוא המצב במקרה של הלנת שכר. ויתכנו מקרים ששכר יולן בתום לב וללא כל כוונה פלילית.

לדעתי אין צורך להמציא מתווה פלילי חדש כדי להתמודד עם המקרים הקשים, באמת, שאתה מתאר בדבריך. פשוט צריך למצות את הדין הפלילי הקיים, ולהשתמש בעבירות מסוג מרמה, הונאה, הפרת אמונים וכ"ו....

אני מצפה ממשפטנים, אנשי תנועות זכויות אזרח, כמוך. שבמקרים כמו שאתה מתאר, ברגע שיש פסק דין אזרחי שמחייב פיצויים בגין הלנת שכר, ואשר מפסק הדין עולה תשתית עובדתית של מעשה מרמה, הפרת אמונים, הונאה או משהו דומה. שפשוט תייעצו לאנשים לקחת את פסק הדין למשטרה ולהגיש תלונה רשמית בגין העבירות הנ"ל. החקירה לא תהייה קשה, פסק הדין מהווה תשתית עובדתית מספיקה כדי לפתוח הליך פלילי ולזמן את המעסיק לחקירה.

אני לא באמת מצפה שיעמידו את המעסיק לדין פלילי, די לי בכך שיפתחו לו תיק ויהיה לו רישום על זה במרשם הפלילי. בדרך זאת יווצר מאזן אימה חדש שאולי ישנה מעט את כללי המשחק שאתה מתאר בדבריך..

19/10/06 23:11  
Anonymous ניצן כתב/ה:

ענייני עבודה, בריאות, חינוך [ויש עוד כמה וכמה]- כל מה שקשור בזכויות חברתיות- מרתיחים אותי. אני לא מסוגל לסבול אי צדק ברמה הכי בסיסית. לשיטתי [וכמו רובנו, ככל הנראה], חברה נמדדת, בין השאר, ביחס לו זוכים החלשים- הגר, האלמנה והיתום. אם הם מוזנחים, משהו רקוב. זה עניין רחב, אפשר לשבור עליו את הראש ימים ולילות בבחינה סוציולוגית, כלכלית, משפטית, פסיכולוגית, ונמצא אך בפתחם של דברים.
אני סבור, שהדין בנוי יפה מאוד להתמודדות עם הפרות. ישנן סנקציות [דרקוניות לפעמים, דוגמת הלנת השכר] יעילות; ישנו מנגנון מקצועי שאמור להכריע במצבים בהם התעורר סכסוך, הלא הוא בית הדין לעבודה; ישנם גם כלי פיקוח ואכיפה שהוזכרו.
הבעיה היא באמת האכיפה. ע[ב]די חברות כ"א, מלצרים בקפה או בר, עובדי מדינה המועסקים דרך עמותות שונות ומשונות, מי מאיתנו לא שמע על זה או ראה את זה. לעיתים קרובות "הם" מועסקים בתנאים מחפירים בניגוד חריף לדין המצוי. דא עקא, אותה גברת, שפוטרה כשכרסה בין שיניה, היא דוגמה רגילה למדי במחוזות הללו. זו נורמה. מבלי לקדוח לעומק ענייני אשמה, למדינה תפקיד שלילי מאוד באופן בו היא נהגה ונוהגת בעובדיה, עובדה המקרינה באופן מיידי על הסקטור הפרטי. אם נרצה, פה טמונה הבעיה; המדינה היא כולנו. הכרעות והחלטות מתבצעות על ידי נבחרינו. אם מדיניות מסויימת אינה נושאת חן בעינינו, עלינו הנטל לשנות אותה באמצעותם.
אין מספיק פקחים כי אין תקציב? ממש לא. המדינה שמנה כזנב הכבש, שאף אחד לא ימרח אותנו עם האמירה השחוקה הזו. הסיבה היא, שאנחנו לא לחצנו על הממשלה לבצע את תפקידה ולהגן עלינו מפני הפרת זכויות כאלו ואחרות. אכן, קשה להוציא אנשים קשי-יום להפגנות. אין שום לובי למי שאין לו אמצעים. אבל יש ארגון דוגמת ההסתדרות. אני לא מבין, למשל, מדוע ההסתדרות אינה עותרת לבג"צ בעניין מילוי תקנים של פקחים [ואולי ישנה או היתה עתירה. אני מניח, לפי המצב כיום, שיש עניינים נוספים לטפל בהם].
כמה בעלי בתי עינוגים ימשיכו לדחוף את היד שלהם לכיס של המלצרים בשיטת "הקופה המשותפת" הנלוזה [שפעם אחר פעם נדחתה בביה"ד לעבודה] או כמה חברות כ"א לא ישלמו שעות נוספות לעובדיהן, לאחר ביקור של פקחים שיעשירו את הקופה הציבורית המידלדלת? מי שלא יכול לשלם שכר ותנאיו כדין- שלא יעסיק. מי שיכול, אבל לא מעוניין בכך, ילמד זאת דרך הכיס, אולי גם דרך ההליך הפלילי. גם אני סבור, שאי תשלום שכר כדין אינו רחוק כל כך מגניבה. גניבה היא פעולה אקטיבית, אבל כל בר דעת ידע, כי מחדל גם הוא מהווה עבירה בנסיבות מסויימות. אבל הליכים פליליים צריכים להתנהל כראוי.
ייתכן, שאותה שופטת טעתה [אני חייב לציין, שנפלא הדבר מבינתי, כיצד זה שופטת בבית הדין לעבודה אינה מכירה את הפרוצדורות והיקף הסמכויות המצויות בידה]. אכן, לו רצתה המדינה, יכולה היתה להגיש כתא"ש כנגד מנהלי החברה. אבל הטעות הזו תתברר בערכאות גבוהות יותר, אם לשיטתם של הנתבעים נפלה כזו. גם אני לא מבין גדול בסדרי דין, למרות שאבחן את העניין בקרוב.
אני עיקש בדעתי, כי אכיפה מוגברת [והנסיון מלמד, שאנשים לומדים מהר מאוד מחבריהם שנפגעו] יכולה לפתור את העניין האקוטי הזה. הכלים כבר קיימים, היישום שלהם חסר נורא.

גיא, תודה רבה על הבאת הרשימה הזו.

20/10/06 05:25  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

ל Anonymous

קודם כל ארגון זכויות אדם אינו "מייעץ" אלא מיידע את הפונה בדבר זכויותיו ומשאיר בידיו את דרך הפעולה הרצוי על פי הסיכונים והסיכויים שטמונים בה.
ולגופו של עניין הצעתך אינה ריאלית.
כיוון שהבעיה היא שמעט מאד עובדים מממשים את האופציה לתבוע את מעבידם .
כוונתי הייתה ליצור מנגנון הרתעה כלשהוא נגד מקרים ברורים של הלנת שכר הגובלת בניצול ועושק.

החזקה היא כי עובד מעוניין לשמור על מקום עבודתו ועל שכרו וכאשר ההפרה תהיה בתום לב עקב למשל קשיים זמניים בעסק של מעבידו , טעות, מחלת המעביד או כל גורם אחר אשר יכול להתקבל בהבנה ובהתחשב בגבול זמן הגיוני שבו יולן השכר , ייבחר העובד כמובן לא להגיש תלונה במשטרה נגד מעבידו.
אופציה זו תהיה שמורה אך ורק כמובן למקרים הקשים שבהם העובד נואש מהאפשרות לקבל את שכרו.
וגם אז תנוצל היא רק חלקית לאור אי ידיעת החוק , חשש מפני פיטורים ואף חשש מפני גירוש במקרה עובדים זרים.

מאזן אימה אמור להיות מבוסס מהיסוד ולא בנוי טפח על טפח. והיסוד הוא הרתעת המעסיק מפני ניצול ועושק
הרתעה כזו יכולה להיווצר , לדעתי , רק ע"י העמדת מעסיק זה בפני אפשרות
להישלח למאסר לשנים רבות

20/10/06 21:11  
Anonymous Arete כתב/ה:

אני לא חושבת שההליך של קובלנה מתאים , הקובל יצטרך לעמוד בהוצאות.
אלא אם התביעה תוגש ע"י גוף כמו המועצה להגנת הצרכן או גוף דומה שיוקם על מנת לפתור חלק מבעיות האכיפה.

אבל אם כבר מתנהל הליך אזרחי ושופט בית דין לעבודה מוסמך לדון בהליך פלילי בענייני עבודה מסויימים מדוע לא להרשיע מיוזמתו בעבירה שהוכחו יסודותיה בפניו.
גם אם יושבים נציגי ציבור מדוע השופטת לא תהיה מוסמכת להכריע לבדה לעניין הטלת האחריות הפלילית ע"פ העובדות והראיות שהונחו בפניה והמוכיחים את יסודות העבירה לפי נטל ההוכחה להטלת אחריות פלילית, הרי מדובר בשופטת מקצועית

גם בהליך פלילי רגיל זה אפשרי אם
התביעה ביטלה את כתב האישום או הקובל לא המשיך בקובלנה.
הרי יש טעם לפגם אם שופט רואה שהוכחו יסודות העבירה ולא מרשיע


מטרת דיני העבודה והכשל באכיפה מצדיקים חריג מעין זה לכלל הקובע שאין לדון בעניין אזרחי ועניין פלילי ביחד
זה יחסוך זמן וכסף, יממש את התכלית של החוק ושל סמכות בית הדין לשפיטה פלילית ויקדם את האכיפה

בקיצור, יצא מזה רק טוב

21/10/06 18:41  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

ל arete

לא נראה לי ששילוב העניין הפלילי והאזרחי אכן יחסוך זמן וכסף.
הדבר אינו נראה מעשי במיוחד , למשל לאור רף ההוכחות השונה הנדרש בין עניין אזרחי ופלילי. לא ברור שבידי מגיש קובלנה אזרחי הכלים להגיע לרף הקבוע בפלילי - ניהול חקירה , הבאת עדים , בחינת היסוד הנפשי וכו' ואף אם בידיו הכלים מדוע שירצה לעשות זאת? הדבר יעלה לו במאמצים ובמשאבים רבים כאשר הוכחת הענייו העובדתי בלבד קלה הרבה יותר ללא הנגיעה באחריות הפלילית של מעסיקו.
אלא אם כן רווי הוא ברגשי נקם אדירים מדוע שיתעניין בגורל מעסיקו לשעבר ברגע שיהיה בידיו לקבל את כספו המגיע לו ולהמשיך הלאה?

עניין הכשל באכיפה הוא נתון אחד במשוואה כאשר השני הוא חומרת העונש. עקרון כלכלי ידוע קובע כי ככל שיכולת האכיפה מוגבלת יותר , יש להגביר את מידת הסנקציה כנגד המפר ובכך נשמרת מידת ההרתעה הרצויה.

22/10/06 10:02  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>