בהמשך למאמר המעניין של פניה עוז-זלצברגר רציתי לספק לקוראינו הנאמנים שתי דוגמאות היסטוריות ליישום עקרון המידתיות במסגרת לוחמה כנגד ארגוני גרילה.
ב-1.11.1954 תקף ארגון הגרילה FLN (החזית לשחרור לאומי) כמה בסיסים של הצבא הצרפתי על אדמת אלג'יריה בקריאה לשחרור הארץ מן השלטון הקולוניאליסטי. ממשלת צרפת הכריזה על מלחמה כנגד ה"טרוריסטים" שפגעו בריבונותה של צרפת. המלחמה נמשכה עד קיץ 1962 ובמהלכה נהרגו באלג'יריה מאות אלפי אזרחים, ויש אומרים – מיליון; 2 מיליון אזרחים נשלחו למחנות ריכוז; 2 מיליון אזרחים איבדו את ביתם והפכו לפליטים (להרחבה ראו כאן).
באוגוסט 1994, 5 ימים בדיוק לאחר חתימת הסכם בדבר הימנעות משימוש בכוח בין מנהיג הצ'צ'נים דודאייב לבין שר ההגנה הרוסי גראצ'ב, פלש הצבא הרוסי לאדמת צ'צ'ניה, כדי לסכל בכוח הזרוע את רצון האזרחים בעצמאות. במהלך שנתיים חיסל הצבא הרוסי 100,000 אנשים, רובם הגדול אזרחים חפים מפשע שנמצאו באיזור הקרבות. בהתקפה הראשונה על הבירה גרוזני – שהתבצעה בעיקר מן האוויר ובאמצעות ארטילריה כבדה – נהרגו 25,000 אזרחים. העיר הייתה נתונה במצור ואיש לא היה יכול להימלט ממנה (להרחבה ראו כאן).
אגב, החזית לשחרור לאומי לא רצתה להשמיד את צרפת, והמחתרת הצ'צ'נית לא רצתה להשמיד את רוסיה.
בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
RSS - Site Feed
7 תגובות:
הערה לגבי המצב האזורי
ללא ספק המצב בו נתונה מדינת ישראל הינומצב מוזר ומיוחד, שבו קשה לי להצביע על מדינה שנמצאת במצב דומה, אם כי העם היהודי הורגל כבר למצבים דומים בעבר.
ייחודו של מצבנו הינו שאלה השואפים להלחם בנו מונעים לא מתוך שאיפה טריטוראילית על אדמתנו, אלא אך ורק משום שנאה דתית תהומית.
והלא נשאלת השאלה, הרי ברור שלחמאס ישנם שאיפות טריטוריאליות על אדמות "פלשתין הכבושה" (לשיטתם כל אדמות ארץ ישראל עונים על ההגדרה...), וגם לסורים ישנו חשבון פתוח ברמת הגולן, אז היכן נכנסת הדת לתפקיד? על שאלה זו עונה לנו אירן.
הסיבה היחידה שאירן מבקשת ברעתנו הינה מסיבה דתית ותו לא, הרי אין גבול המחבר ביננו. איראן היא זו שגם מניעה את גלגלי המלחמה של ארגוני החמאס והחיזבאללה. אלמלא התמיכה האיראנית בארגוני הטרור, ייתכן והיו גוועים כבר מזה זמן רב. התמיכה האיראנית, ואוזלת היד של האזרחים הערבים הפלשתינאים, אשר מתפתים להיאחז בתקוות הבדיה אשר מפיחים בהם ארגוני הטרור, שהנה הנה יקיץ הקץ על ישראל ויחזרו פליטי 48 לבתיהם בטנטורה, יפו ועוד כהנה וכהנה ישובים, היא זו אשר מעניקה את הכוח לארגוני הטרור.
אינני אנתרופולוג, ואף סיוצולוג אינני מתיימר להיות, אך שמעתי על מושג נקמת דם בחברה הערבית. צר לי אך לעניות דעתי הדרך היחידה להשיג "שלום", או שיש לומר מערכת יחסים קרירים אבל פתוחים, עם מדינות ערב שכנותינו, יהיה רק לאחר שנספוג איזו שהיא מכה צבאית, בדומה למה שספגנו ב73. רק לאחר שסאדאת הקיז מספיק דם ישראלי, רק אז הוא יכל לומר לעמו, הנה נקמתי את חרפת מלחמות 48 ו 67. רק לאחר שהושגה "נקמת הדם" נפתחה הדרך ל"סולחא" ול"שלום".
אם כן, כל עוד החברה הערבית בנויה על עקרונות ה"כבוד", ו"נקמת הדם", נוכל להשיג "שלום", רק לאחר שניתן לשכנותינו המובסות ל"השיב את כבודן" ע"י הקזת דמנו... וזה עוד כשמדובר בשכנינו היותר "מתונים" כמו סוריה ולבנון. זו לפי ראות עיני הדרך היחידה להשגת שלום שגם המוני העם בשכונותינו יוכלו לההין לו, ולו רק חלקית כפי שהמצב במצרים.
עם זאת המצב מול איראן שונה. איראן לא רואים את הפגיעה שפגענו כפגיעה בכבוד האומה שלהם, פגיעה שניתן להשיבה ע"י נקמת דם, אלא הם רואים זאת כפגיעה באיסלאם. עצם המצאותנו כאן על אדמה שהייתה בעבר תחת שלטון מוסלמי, מהווה מבחינתם חילול קודשים.
על כן איראן, כל עוד היא נשלטת בשלטון פונדמטיליסטי רצחני כפי שיש בה, תמיד תשאף להשמידנו.
וכאן תמוהה בפני ההיתממות המערבית. איראן הינה חבית חומר נפץ אשר מאיימת ואף לבסוף תתפוצץ. לא רק ישראל תהיה מטרה, ולא, לא רק ארצות הברית. איראן הרואה בעצמה כנושאת דגל האיסלאם, תשאף להשיג נקם גם במדינות כמו ספרד, אשר דרומה וחבל אנדולסיה בעיקר היו חבלי ארץ תחת שלטון מוסלמי במשך כמה מאות שנים.
כל מדינה אשר אי פעם פגעה באיסלאם בדרך כלשהי עלולה למצוא עצמה מטרה למסע הצלת "כבוד האיסלאם" האיראני.
לכן לטעמי אין מקום להידברות ופשרנות בנושא האיראני. יש לאזור אומץ ואורח רוח ולגשת לבצע עקירת שורש לשלטון האייתולות באיראן. זה צריך להיות מאמץ בינלאומי של כל אומה שואפת שלום בעולם.
ולגבי מצבנו המקומי, אם אכן התזה שבניתי כאן, שלא ייתכן שלום עם שכנותינו, אלא לאחר הקזת דם, הרי שצר לי, אך אין בלבי לשלום כזה. אל לנו לשגות באשליות. בעוד שאת חברתנו מניעים מנועים כלכליים ושכלתניים, הרי ששכונותינו עדיין מונעות ע"י מושגים של כבוד ואגו, ובמקרה האיראני פונדמנטליזם דתי. כל עוד לא יהיה שינוי במרקם השלטוני בשכנותינו, וכל עוד שינוי זה לא ילווה בשינוי בסטנדרטים החינוכיים בארצות אלה לא יכון שלום. אל לנו להחפז בחפצנו אחר השלום, כי שלום שווא, כמוהו כהזיה במדבר, אשר קיצה בייסורים.
שנזכה לשבת שלום ובשורות טובות.
גיל פינס
אלא אם כן אני לא מבין את ההגדרה של "מידתיות", הרי שהדוגמאות שהבאת הן שימוש לא מידתי בכוח צבאי. לא חסרות דוגמאות להתקפות דומות על ידי המדינות ה"נאורות", לדוגמא ההפצה של בעלות הברית על העיר דרזדן במהלך מלחמת העולם השנייה -- עיר ללא שום תעשייה או בסיסי צבא. ובל נשכח את הפצצת הירושימה ונגסאקי בפצצות אטום.
מעניין לראות שאותן המדינות שהשתמשו בכוח הרסני כנגד אוכלוסייה אזרחית מביעות תרעומת כה רבה מהשימוש של צה"ל בכוח על מנת להגן על עצם קיומה של מדינת ישראל. אנחנו נמצאים בעידן שבו למחבל ולרוצח יש יותר זכויות מהאזרח התמים. ניתן לראות את הבעיות של ממשל בוש עם האסירים במחנה השבויים בגואנטנמו כעוד נדבך של נושא זה.
לגיא -
זה בסך הכל היה סרקזם מהול בייאוש.
הפעילות הצבאית הרוסית כמעט אף פעם אינה מידתית.
אני יודע שהפעילות הצבאית הרוסית אף פעם לא מידתית. הפעולה הצבאית בבית הספר בבסלאן היא דוגמא טובה לכך מהתקופה האחרונה.
אני לא קלטתי ייאוש ממה שכתבת. זה ייאוש מהמצב, או ייאוש מהתגובה של מדינות שמתנגדות לפעולות צבאיות לא פרופורציונליות למרות שהן אשמות באותו סוג פעילות? מדינות שמאמינות ומנציחות את האימרה "Do as I say, don't do as I do"?
סליחה, אבל לא הבנתי מה הקשר בין שתי הדוגמאות המלחמתיות שניתנו, לבין עיקרון המידתיות. אשמח מאוד לקבל תשובה שתבהיר לי, כיצד בכלל אפשר לשלב את עיקרון המידתיות שהוא עיקרון של איזון בין שני דברים שונים. לבין מלחמה שהיא דבר טוטאלי ולכן בלתי ניתנת לאיזון.
עוד הערה: ברכות על השקת הבלוג - יוזמה ברוכה של המרצים הדיגיטלים בפקולטה למשפטים אונ' חיפה. מקווה שגם יהיה מעניין ולארוך זמן.
מקור הייאוש בהכרה שבטחוננו תלוי לחלוטין בגיבוי האמריקני. אני מנסה לדמיין מה היה קורא לולא זכינו לגיבוי כזה לנוכח ההתנהלות של מדינות אחרות וארגונים בינלאומיים בימים האחרונים ולאורך ההיסטוריה. התמונות שאני רואה בעיני רוחי מטרידות אותי מאוד.
כדי להבין את כוונתי די אם תנסה להעריך מה היה קורה אילו ארצות הברית הייתה מפסיקה את אספקת הדלק הסילוני לישראל.
הערה בשולי דבריו של גיל: מניעים "כלכלים ושכלתניים" לרוב מונעים ע"י עניינים כמו אגו וכבוד והרבה מאוד טסטוסטרון וליבידו. וגם: באופן כללי, הייתי שמח לחיות בחברה המונעת ע"י רגשות אנושיים, לטוב ולרע, ולא מדינה בה הכל שכלתני ובעיקר לא במדינה בה הכל כלכלי.
אבל באמת שאין לי כוונה לתרום לדיון של פונדמנטליזם איראני מול העולם המערבי ו/או החופשי ו/או הנאור ו/או הפוסט קולוניאליסט, תבחרו מה בא לכם. אין למלחמה שלנו בחיזבאללה שום קשר להתנגשות הציוויליזציות שמביא עלינו העידן הפוסט מודרני, אלא זהו סכסוך בין כמאות / אלפי שנים (תלוי מאיפה אתם סופרים). זהו סכסוך שהוא במקורו ובעיקרו טריטוריאלי. כמובן שכריכת המצב הקיומי הנצחי שלנו בטרנד העולמי המתפתח רק יועיל למי שמבקש לקבל את תמיכת ארה"ב, ולכן אולי זוהי אסטרטגיה יעילה, אך פיקטיבית לחלוטין.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>