"שימוע" ציבורי למועמדים לעליון?

בתקופה הקרובה אמורה הוועדה למינוי שופטים למנות מספר שופטים חדשים לבית המשפט העליון, ולאחרונה הועלו מספר שמות של מועמדים מהאקדמיה. על פניו כולם נראים ראויים מבחינת היכולת האינטלקטואלית והמומחיות המשפטית. אולם כל אחד מהמועמדים הפוטנציאליים התמחה – באופן טבעי – בתחום משפטי ספציפי. המעורבות שלהם בענייני חברה, כלכלה ועניינים אחרים שעל סדר היום הציבורי היתה מעטה ביותר, אם בכלל, לפחות ברמה אשר גלויה לציבור. תפיסת עולמם במגוון תחומים אלה כלל אינה ידועה לציבור, וספק רב אם היא ידועה לחברי הוועדה למינוי שופטים.

האם תפיסת עולמם של השופטים צריכה לעניין אותנו, ולהשפיע על ההכרעה בדבר מינויים? לפי תפיסה שמרנית-פורמליסטית של המשפט התשובה היא חד משמעית בשלילה: המשפט הוא מערכת כללים שניתנת להפעלה באופן אובייקטיבי, ושופט מקצועי יפסוק באופן זהה לחברו, כפי שהכללים המשפטיים ינחו אותו, ללא קשר לתפיסת עולמו האישית. אולם כיום רק מעטים מחזיקים בתפיסה מעין זו. לרובנו – וגם לנשיא ברק – ברור שגם שופטים הם בני אדם, ומגוון רחב של מרכיבים אישיים-סובייקטיביים משפיע על הכרעותיהם. כלומר שתפיסת העולם האישית של השופט בהחלט צפויה להשפיע, במידה כזו או אחרת, על פסיקותיו (ראו להרחבה). ממילא ברור שצריך להיות לנו עניין ציבורי בבירור תפיסת עולם זו. אנחנו לא בוחרים רק איש מקצוע. מעניין אותנו גם עד כמה הוא יחמיר עם פושעים, יהיה רגיש לבעיות חברתיות, עד כמה הוא מאמין בשוק חופשי או בחירויות הפרט, האם הוא "בטחוניסט" וכיוצא בזה. ואכן, ועדה בראשות השופט זמיר הציעה לפני מספר שנים כי מינוי שופטים יעשה תוך שאיפה כי הם "ישקפו" את מגוון מרכיבי הציבור.

מנגד, קיים חשש אמיתי שבירור תפיסת עולמו של השופט יפגע בלגיטימיות של מערכת המשפט. הידיעה שישנן השפעות סובייקטיביות כשלעצמה לא פוגעת באופן חמור בלגיטימציה; הידיעה של נאשם או עותר כי השופט הספציפי שאמור להכריע בעניינו מחזיק בתפיסת עולם עויינת, עשויה בהחלט לעשות כן.

כיצד ראוי לאזן בין האינטרסים המתנגשים? בעידן שלפני הביקורת החוקתית יתכן מאד שהערפל בדבר תפיסת העולם של השופטים היה במקומו. בעידן החוקתי דומני שהאיזון חייב להשתנות. שופטים לא רק מכריעים בעניינו של פרט כזה או אחר; יש להם כיום גם את הכוח לפסול חוקים שחוקקו נבחרי העם. כאשר יש ביכולתם לסכל יוזמות חקיקתיות, למשל בתחום החברה והכלכלה – וכאשר הפסיקה מבוססת, כאמור, לפחות במידה מסויימת, על תפיסת עולם אישית – האינטרס בחשיפת תפיסת העולם של שופטים גובר. אינני בעד "שימוע" ציבורי משפיל דוגמת זה שמקובל בסנאט בארצות הברית. אבל לכל הפחות יש מקום לערוך דיון מקדים במסגרת הוועדה לדיון שופטים, זמן מספיק קודם להצבעה, דיון שיהיה פתוח בצורה כזו או אחרת לציבור. בין אם הדיון ישודר בטלוויזיה או רק הפרוטוקול יפורסם – זה פחות חשוב בעיני. העיקר הוא שישאלו שאלות שיחשפו תפיסת עולם, ולציבור – בעיקר באמצעות התקשורת – יהיה זמן לדון בתמונה שהתגלתה.

ודוקו: איננו צריכים שופטים פופולריים דווקא. איננו צריכים ששופטים יזכו לתמיכת הרוב. הרי תפקידם העיקרי במסגרת המשפט החוקתי הוא דווקא להגן על המיעוט. לכן גם אין צורך להיכנס באותו דיון פתוח לשאלות קונקרטיות (כמו "מה היית פוסק בנושא..."). אבל בהחלט ראוי שנדע ברמה כללית יותר מיהו השופט שמקבל סמכות לפסול את חוקינו. זה בודאי עדיף על מצב שבו רק קבוצה קטנה של בעלי-סוד – כמו שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון – תכריע בעניין מבלי שאותו מידע יהיה גלוי לציבור.