בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
השבוי
השבוי / מאת ריצ'רד לב הארי
תרגם: יונתן יובל
האסיר לעולם אנוס לומר את דבריו
כאדם חרוף צער;
אך כדי להתנחם יאמרם בשיר.
רבים ידידי, אך מתנותיהם דלות
חרפתם היא שבהעדר כופר ראוי
כבר שני חורפים שהנני שבוי.
אנשי, ברוני, יודעים זאת היטב –
אנגלים, נורמנים, פואטבים, גסקונים --
שאין לי ידיד כה דל
עד שהייתי מותירו לימק בשבי.
אינני אומר זאת כתוכחה סתם,
אלא שעודני שבוי.
כעת אני יודע לבטח
שלשבוי, כמו למת, אין קרוב ומודע.
נטשו אותי כאן בשל הממון!
עבורי זה איום, אך נורא יותר עבור ידידי.
לאחר מותי תהא זאת להם לחרפה
אם איוותר שבוי.
אין פלא שליבי דואב עלי
בעוד אחי מענה את ארצי.
אם אך יזכר בשבועה הקדושה
שנשאנו יחדיו ברעות נאמנה
לא יחלוף זמן רב, עד
שאחדל להיות שבוי.
האנז'בינים והטורנגים --
צעירים, עשירים, חזקים
יודעים שהנני אסיר, נידח, שבוי בידי אחרים.
פעם אהבוני, אך אהבתם שבקה.
המישורים נטושים מעלילות נשקם היפה
מאז שאני שבוי.
אחותי הרוזנת, ששמך המהולל יתקלס
ויתעלה בידי זה, שאליו אני עותר --
ושבשלו אני שבוי!
* * *
את השיר Ja nus hons pris כתב ריצ'רד לב-הארי כאשר נפל בשבי בדרכו חזרה מארץ ישראל לאנגליה לאחר מסע הצלב השלישי.
אצילי אנגליה, בראשות אחיו ג'ון, לא מיהרו למלא אחר דרישות הכופר שדרש כולאו של ריצ'רד (קיסר ה"קיסרות הרומית הקדושה" היינריך השישי) והוא נותר בשבי כשנה ורבע.
ריצ'רד כתב את השיר בשפת אמו, לנגדוקית (langue d’oc, אקיטנית). תרגומי שלעיל הנו ראשוני בלבד, ואינו מעביר את האנרגיה של השורה האחרונה בכל בית המסתיימת בעוצמה בתיבה pris. אך כשקראתי שוב לאחרונה את המקור לא יכלתי שלא לחשוב עליו במונחים אקטואלים. לא אכביר מילים כאן – השיר עומד לעצמו.
המקור מצוי בכמה אוספים של שירה ביניימית. ניתן לקרוא את הטקסט שלו כאן:
http://www.russianplanet.ru/filolog/babylon/truver/lion.htm#ja
נכתב על-ידי Jonathan Yovel ב-7.2.07.
5 תגובות:
המסר ברור. נא לשלוח עותק לראש הממשלה.
יונתן, השיר יפהפה וכך גם התרגום. אני לא בטוחה באשר ללקח אקטואלי לזמננו: בעידן האבירים לא היתה אידיאולוגיה, לא לאומנות במובן המודרני. השובים דרשו כסף: הרי בהשוואה למצבנו, זה היה עניין של מה בכך. אגב, מה פשר הרמז ל"אחותי הרוזנת?" . תודה על הפוסט הנאה הזה. פניה
תודה, פניה. ותודה גם על הפוסט שלך שעמו אני כמובן מסכים לחלוטין. הייתי מוסיף גם את איכות החיים של בוגרי מדעי הרוח בישראל שעם כל הציניות שלהם, מועשרת על ידי לימודיהם הבלתי כפופים להתמחות תועלתנים באופן, שוב, לא-מדיד. ותזכירי לי לספר לך פעם סיפור על פונקי שניתן לספר רק בארבע עיניים...
לגבי ה"רלוונטיות" של השיר, כאן אני חושב שאת חוטאת קצת בפדנטיות. האומנות וההיסטוריה אינן פועלות באותן פרמטרים. הרי ברור לחלוטין שאיני טוען שעל התנאים ההיסטוריים שלנו ניתן להשליך את הפוליטיקה של ארופה במאה ה-12 (אף שהשאלה מהו המטבע בו אמור להישתלם הכופר הנה בעיקרה עניין של הון סימבולי בכל מקרה). מה ששמעתי בשיר הזה הנה תחושת הנטישה של השבוי המתפכח מתלותו במערכות שעד כה האמין בהן, שאלות של נאמנות וחוויה עזה של התפכחות וכאב. זה חשוב מהו ההקשר ההיסטורי המדוייק? וזו, דרך אגב, בהחלט אידאולוגיה (א-פרופו, ככל שקראתי את אלתוסר ואיגלטון בעניין יותר אני סבור שהטענה ש"אידאולוגיה" מאפיינת את המודרניות דווקא היא שגויה. דווקא במשמעותה בביקורת המרכסיסטית). לכן עמוס עוז יכול לכתוב את "עד מוות" על מסע הצלב ולגרום לי להתנער ולחשוב מחדש על זיקותי הקולקטיביות במאה ה-20...
all my love מניו יורק
יונתן
תשובה יפה השבת, יונתן, דברים כדרבונות. נראה לי שאזהרתי כוונה נגד לקחים אקטואליים במובנם הפשטני - אימייל ללשכת ראש הממשלה - ולא כלפי אמיתות אנושיות על-זמניות. כאן אתה צודק. באשר לאידיאולוגיה, גם כאן יש מקום לליטוש הטענה. הדת הנוצרית-קתולית של ימי הביניים דמתה בכמה מובנים לאידיאולוגיה מודרנית (יומרה להסבר אוניברסליות, תביעה טוטאלית על נפש האדם ומעשיו, מנהיגים רוחניים-כוחניים יודעי כל, דמוניזציה של הכלל המוגדר כאוייב), אבל שונה מן התופעה המודרנית במובנים אחרים (תפיסת קידמה חילונית, תקווה לשינוי/הפיכה של מצב האדם והחברה בעולם הזה, כלים תעמולתיים הנשענים על תקשורת המונים). זאת ועוד, ריצ'רד ושוביו השתייכו לאותו צד נוצרי-אירופי, ולאותה מערכת קודים של תרבות האבירים. אילו היו השבוי או שוביו מוסלמים, היו קמות מחיצות אחרות בכל הנוגע לתקוות שחרורו, דומות קצת יותר למצב שבויינו בלבנון ובעזה.
כרגיל, תענוג לשוחח אתך, ולו גם אלקטרונית. מחכה לסיפור על פונקנשטיין. עת לכל חפץ! פניה
Hi Fania, thanks for the illuminating post. I forgot to respond to your "sister" query. The mystery itself is a kind of aesthetic quality there, for R could have easily named her; in fact, the original song contains another stanza where he clarifies whom he *doesn't* mean (his sister Alix de France). Among R's numerous sisters and half-sisters, the reference is probably to Marie de Champagne, who was also half-sister of Philippe, king of France. Phillipe - who in later sources is rumored to have had an a homosexual affair with Richard - actually offered to pay Heinrich 80K marks in order that he NOT release Richard (relationships probably soured something awful). R is essentially requesting in this ironic way to inform all and sundry that he is up to Phillipe's scheming. Eventually, however, it was R's mother, Eleanor, who took on herself to amass the rnason through a series of taxes and levies collected throughout England (a country that R did not like, and where he spent only about 6 months of his 10-year reign; his true interests were in France. And who can blame him?)
Musar haskel: keep in good relations with your family and don't end your affairs nastily.
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>