מירי רגב וג'.מ.קוטזי
קראתי את הדיווח של אילן ליאור בהארץ על
הדיון בועדת הפנים של הכנסת, ובו ציטוט דבריה המלגלגים של חברת הכנסת מירי רגב על השופט עוזי פוגלמן,
ונזכרתי בספרו של קוטזי, מחכים לברברים.
גיבור הסיפור הזקן, שופט אזור הסְפר,
מגיע שם למסקנה עצובה: "לא הייתי, כמו שביקשתי לחשוב ...ניגודו של הקולונל
הקשוח והקר. אני הייתי השקר שהממלכה משקרת לעצמה בימים של רוגע, והוא – האמת
שהממלכה אומרת שמנשבות רוחות קשות". [1984, תרגום,
יהושע קנז, עמוד 168].
רגב, יריב לוין, זאב אלקין וחבריהם הם הקולונלים שלנו.
ניסינו לבנות בניין מפואר. בית משפט עליון מרשים, חוקי יסוד לזכויות האדם. אבל על קרקע רקובה. כזו שבה שני שליש מחיינו אנחנו כובשים ומתנחלים בתוך עם נטול זכויות אזרחיות ופוליטיות. הסתירה הבלתי נסבלת הזו, שצדקנות ואשליית זמניות דחקו אותה שנים כה רבות מתודעתנו, פורצת עתה. היא לא יכולה הייתה שלא לחלחל ולערער את בועת הנורמאליות שבה התעטפנו.
ניסינו לבנות בניין מפואר. בית משפט עליון מרשים, חוקי יסוד לזכויות האדם. אבל על קרקע רקובה. כזו שבה שני שליש מחיינו אנחנו כובשים ומתנחלים בתוך עם נטול זכויות אזרחיות ופוליטיות. הסתירה הבלתי נסבלת הזו, שצדקנות ואשליית זמניות דחקו אותה שנים כה רבות מתודעתנו, פורצת עתה. היא לא יכולה הייתה שלא לחלחל ולערער את בועת הנורמאליות שבה התעטפנו.
רגב והאחרים, כמו נתניהו, עם דיבוק המדינה
היהודית והדמוגרפיה היהודית שלהם, עוזרים לנו להיחשף לאמת ולשקר. זהו פיכחון מכאיב. אבל
מי יודע, אולי כמו בארצו של קוטזי הוא יהיה גם מועיל.
[התפרסם בשינויים קלים כמכתב למערכת הארץ ביום 7.12.2014]
[התפרסם בשינויים קלים כמכתב למערכת הארץ ביום 7.12.2014]
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>