בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
ספרא וסייפא: צה"ל (מיל') ועמנואל נ' שלטון החוק
סייפא, ספרא וכפירה בעיקר
מהו הקו המחבר בין ראש אכ"א לשעבר, האלוף במילואים אלעזר שטרן, ללא ספק מגיבורי ישראל (לעת הזו נדמה שאסור להזכיר לוחם, פעיל או בדימוס, בשמו או לא, מבלי להוסיף לו את התואר הזה, קצת כמו "הרב הגאון" שמוסיפים כמעט אוטומטית לכל מי שקיבל הסמכה לרבנות), אחד הדוברים הבולטים ביותר של ערכי צה"ל בשנים האחרונות (כוונתי לערכים שצה"ל מפגין בפועל, לאו דווקא אלו שהוא מצהיר עליהם)—ובין האדמו"ר מסלונים, חסידיו וחלק ממנהיגי ש"ס שתורתם אמונתם וגם מלאכתם ופרנסתם?
לכאורה, אין קצוות רחוקים יותר בציבוריות הזהות הישראלית.
למעשה, במישור אחד, והוא הטלטלה הפנימית המרכזית האוחזת בנו בימים אלו, הם שווים. שניהם מייצגים אידיאולוגיות, מוסדות, ועמדות כוח שמעולם לא הפנימו את הנורמטיביות האזרחית של מדינת ישראל, המתגלמת בשלטון החוק.
על פרשת ההפרדה הגזענית בעמנואל לא ארחיב—מלאו בה עיתוננו. את האלוף במיל' שטרן שמעתי היום ברדיו, מגן בשם ערכים צבאיים על החלטת צה"ל שלא לאפשר קבורה צבאית לחייל שנעדר מן השירות, ומכנה בשצף קצף צדקני את קביעתו של היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, כי חלה על צה"ל חובה משפטית לקברו כחייל (בניגוד לעמדת הצבא), "פופוליסטית". עוד קבע שטרן כי ההתחשבות ברגשות משפחת המנוח מהווה פגיעה ברגשות משפחות חללים אחרים, היות שהעריק—אם הוא אכן עריק, הדבר טרם הוברר לאשורו—יקבר בסמיכות ליקיריהם שנפלו במהלך שירות נורמטיבי (כזה שעשה האלוף שטרן, ובהבדלים ניכרים גם אני, אלא שיצאנו ממנו ועורנו עדיין על גופנו, גם אם לא לחלוטין שלם). את היועמ"ש האשים—כך לפי דווח ב"הארץ"—ב"הזנייה".
שטרן מתעסק הרבה בקבורת חיילים. למיטב זכרוני הגיש, כקצין חינוך ראשי, נייר עמדה המבקש לבצע הפרדה בקבורה (יתכן שגם בהיבטים אחרים, אינני זוכר) בין חללים שנהרגו בקרב או באימונים, לאחרים. זו עמדה שניתן לדון בה ברצינות. להתווכח עליה. יש אתיקה צבאית שמדגישה את סטטוס הלוחם, אולי אף הופכת את תפקיד הלחימה לסוג של פטיש. יתכן שזה טוב לצבא.
אבל יש גם חוק, מטעמה של יישות שצה"ל בחילו לעיתים שוכח, הנקראת מדינת ישראל. החוק עומד מעל לצבא ולאתוס הצבאי, המיומר או זה שבפועל. אלוף (מיל') שטרן ואחרים (הכתב ציין מקורות אנונימיים בתוך הצבא שטענו טענות זהות) לא הפנימו את העובדה שעל שאלות נורמטיביות הנמצאות בליבה של ראיית העולם הצבאית והאתוס שלה חלים דיני מדינת ישראל, ולא רק החלטות—גחמתיות או שיטתיות—של קצינים צבאיים.
כששטרן תוקף את החלטת היועמ"ש, הסמכות המשפטית המחייבת מבחינת הממשלה, שהיא המופקדת והמפקדת על הצבא, הוא כופר בסמכות הדין ובסמכות המדינה. זו פעולה אקוויוולנטית לכפירה בשלשלת הפיקוד. אם צה"ל חייב לבצע דברים מסוימים, או שאסור לו לעשות דברים אחרים, השאלה מהי דעת קצינים בעניין מפסיקה להיות רלוונטית. קצין גבוה בדימוס התוקף חזיתית את שלטון החוק, המגולם בהחלטות היועמ"ש החלות על הצבא, משתף פעולה עם הממסד הדתי הכופר בסמכות הדין על המערכת החינוך ומבזה (באופן קיצוני בהרבה) את בג"צ.
ניתן כמובן להתווכח, לנסות להשפיע, להביע עמדה. אך תקיפת היועמ"ש אינה אף אחד מאלה. האלוף במיל' שטרן שכח את הכפיפות המוחלטת, בכל דבר ועניין, של צה"ל למדינת ישראל, קרי למשפטה. את הכפיפות המוחלטת של הדרג הצבאי לדרג האזרחי.
הוא ועמיתיו שצוטטו בעילום שם שכחו פעולה צבאית אלמנטרית בהרבה, אותה תבע שטרן לא אחת מפיקודיו: לקפוץ שפתיים, ולהצדיע.
תוויות: שלטון החוק
נכתב על-ידי Jonathan Yovel ב-29.6.10.
7 תגובות:
יונתן, הניתוח נכון. אבל בזמנים בהם "שלטון החוק" נחשב למיגרש הבית של "כנופייה", אנחנו מתקרבים לפרשת דרכים לא מלבבת.
במקרה הרע, יהיו עוד ועוד מפרי חוק מטעם ההלכה (נוסח סלונים) ומטעם הממלכה (נוסח שטרן). במקרה הרע יותר, כנסת ישראל ההולכת ומיימינה תשנה את החוקים, חוק אחר חוק, ואף דמוקרט קשיש נוסח רובי ריבלין לא יוכל לעמוד בפרץ. חלק מאזרחי ישראל ימצאו את עצמם מורמים מעם על-פי חוק, וחלק אחר יירד מטה מטה, גם כן על-פי חוק.
אנחנו מתקרבים לפרשת הדרכים הזאת, וכמו ב"פר גינט" של איבסן, צפויה לנו שם איזו פגישה עם השטן.
עד כאן נבואת הזעם. אבל א-פרופו פרשות דרכים (וגם כדי לחתום בחיוך מסויים), חובה לצטט את שחקן הבייסבול האגדי יוגי ברה (Yogi Berra), אשף המלאפרופיזם האמריקאי:
If you see a folk in the road, take it.
פניה
נראה שמר שטרן נופל לפח אליו נופלים רבים והוא להשיב למי שמדבר משפטית בלשון מוסרית כאשר הלשון המשפטית היא הרלבנטית.
היועץ המשפטי מתוקף תפקידו קבע קביעה משפטית-מקצועית על פי מיטב שיקול דעתו. אם למר שטרן יש השגות על הדברים עליו לעוררן במישור המשפטי.
יכול היה מר שטרן לומר אני מסכים עם היועץ המשפטי במישור המשפטי אבל לדעתי המשפט הרצוי הוא אחר. יכול היה מר שטרן לומר אני מסכים עם המסקנה המשפטית אבל לדעתי היועץ היה צריך להתפטר התפטרות מצפונית או להפר את החוק.
ויכול היה מר שטרן לחלוק על המסקנה המשפטית משיקולים משפטיים.
אבל מר שטרן לא אמר אף אחד הדברים האלה. מר שטרן נראה כמי שמניח שממשפט המוסר חד הם (בזהות כזו אפילו הנון פוזיטיביסטים אינם מחזיקים) והוא משיב בביקורת ערכית על קביעה משפטית.
מכאן שלא ברור כיצד רואה מר שטרן את המשפט בחברה שלנו? אם השיח המשפטי יעבור רדוקציה לשיח מוסרי (ייתכן טעלי להוסיף במחילת כבודם של חלק מהריאליסטים) אז המשפט הופך למיותר ואז נכריע הכרעות מוסריות בלבד מבלי להיזקק למשפט.
הרעיון לפיו המוסר אינו מספיק ועלינו לכונן גם מערכת משפט הוא הרעיון שיש משהו שונה בקביעות משפטיות שאנו מחויבים אליהם והוא לא מתקיים בשיח מוסרי-ערכי.
שאם לא כן הבה נבטל את המשפט ונדבר רק בשפה ערכית. אני מאמין שבדעה זו מר שטרן אינו אוחז.
מר שטרן נראה כמי שנופל לפח שרבים נופלים אליו והוא להשיב בשפה מוסרית כנגד קביעה משפטית כאשר השפה המשפטית היא הרלבנטית.
יכול היה מר שטרן להשיג השגות משפטיות כנגד הקביעה המשפטית של היועץ המשפטי. יכול היה מר שטרן להסכים עם הקביעה המשפטית אבל לטעון שהדין הרצוי הוא אחר. יכול היה מר שטרן להסכים עם הקביעה המשפטית אבל לדרוש מהיועץ המשפטי אקט מחאה של התפטרות או לדרוש ממנו להפר את החוק כאקט של מרי אזרחי.
אבל מר שטרן לא עשה אחד מהדברים האלה. הוא רק העביר ביקורת מוסרית על קביעה משפטית ובכך הוא נראה כמניח שהמשפט והמוסר חד הם (דעה שאפילו הנון פוזיטיביזם אינו מחזיק בה) ומבצע רדוקציה של המשפט למוסר.
מכאן שאין זה ברור כיצד מר שטרן רואה את מקומו של המשפט בחברתנו? אם השיח המשפטי יעבור רדוקציה לשיח מוסרי-ערכי (ייתכן טכאן עלי להוסיף במחילת עכבודם של חלק מהריאליסטים) אז המשפט הופך למיותר.
כל הרעיון של משפט הוא שלא נכון להסתפק בשיח מוסרי-ערכי כבסיס מספיק להכרעות במחלוקות ציבוריות. עלינו בנוסף גם לכונן מערכת משפט ולדבר "משפטית".
שאם לא כן עלינו לבטל את המשפט ולהסתפק רק במוסר ואני מניח שבדעה זו מר שטרן אינו מעוניין לאחוז.
סליחה על התגובה הכפולה-אי הבנה טכנית
אני מקווה שיורשה לי, על ידי קודמי המלומדים, להצטרף לדיון.
סניגור הפילוסופיה. בקליפת אגוז, אני מסכים עם ההבחנה שלך, אך כפי שאני קורא את דר' יובל, הכוונה היא שלמרות הדיון המוסרי שעומד בבסיס ההתבטאות של שטרן, הרי שעקב מעמדו כקצין בכיר (גם אם בדימוס) ועוד יותר כראש חטיבת כ"א לשעבר וקצין חינוך ראשי, הרי שמוטב לו להזהר בהתבטאויות שלו - הן ברמה הפרטיקולארית (בנוגע ליועמ"ש, לדוג') והן ברמה המערכתית (שלטון החוק, בעיקר).
וברם, ההקבלה ל'כפירה בשרשרת הפיקוד' (הווה אומר, 'סירוב פקודה'?) לא נוחה לי. שטרן אינו חייל יותר. כעת הוא אזרח, שזכות הביטוי שמורה לו ככל אזרח אחר. נכון, שמבחינה נורמטיבית-חברתית סביר שנצפה ממנו ליותר ממלכתיות, כבוד או לפחות הבנה מערכתית עמוקה יותר משל האדם הפשוט, אבל אנחנו לא יכולים לחייב אותו לכך.
עם ההקבלה לכפירה בסמכות החוק הישראלי קל לי הרבה יותר. כך גם ככל שדר' יובל רומז שההתבטאויות של שטרן נדמות כחורגות מגבולות השיח והביטוי המותרים - כגון אלה המתירים ניסיונות שכנוע, לדוגמא - והעולות עד כדי פגיעה (מכוונת או בלתי-מכוונת) בסמכות החוק ובערכיה של מדינת ישראל.
אוסיף עודכי למיטב הבנתי, ה'תרומה' של שטרן אינה נעשית על בסיס הצדקה 'אלוהית' אלא על בסיס הצדקה 'מוסרית-חברתית', כפי שתופס אותה אלעזר שטרן.
שתיהן תפיסות החורגות למסגרת הדיון החוקי בישראל, אך לאו דווקא לדיון הנורמטיבי-חוקתי. מספר פעמים דנו באפשרות להכיר בערכי יסוד בסיסיים החולשים על כל השיטה. על כך היו כמה שהציעו אף סמכות ביקורת מטא-טקסוטאלית אף על חוקי-יסוד.
ונדמה שחסידי סלונים וחבריהם, או אלעזר שטרן וחבריו החבויים, טוענים כי ראיית העולם שלהם היא היא זו שמגדירה את אותם ערכי יסוד בסיסיים 'החולשים על כל השיטה'.
כך, הדיון האמיתי (דבר שהיה, יש להניח, ברור לכולנו עוד לפני הפירוט לעיל) הוא על אופיה של מדינת ישראל, באמצעות דיון משני על הערכים שמנחים אותה.
דווקא כאן, למרות הפרקטיות הרבה שבדבר, מדאיגה אותי העובדה שבית המשפט העליון קיבל בסופו של יום את הצעת הפשרה. מדאיגה אותי עוד יותר העובדה שהעותרים עצמם הצהירו כי 'המסר עבר, אנחנו מסכימים לשחרר את ההורים'. כאילו, העברנו את הנקודה שלנו, אבל תנו להם להמשיך לעשות ככל העולה על רוחם (שימו לב לכך שגישה זו מביאה בעצמה לזילות שלטון החוק). וברם, כפי שסייגתי בהתחלה - בכל מקרה הדבר היה פרקטי, ויש תחנה שניה במהלך הקיץ. נקווה שאז בג"ץ יתאושש ויחזור להוביל את החברה הישראלית בדרך המלך. נקווה, באותה נשימה, שהממשלה לא תהסס לאכוף את החלטותיו באופן מיידי.
זאק, השאלה של חובת הציות לחוק (במקרה של שטרן קריאה ליועץ המשפטי לתת חוות דעת בניגוד להכרתו של האחרון לגבי מה אומר החוק) אינה חובה מוחלטת והיא תלוית ערכים.
אילו הייתי מחזיק בערכיו של שטרן ייתכן והייתי אומר כמוהו. ההתנגדות הסובסנטיבית שלי לשטרן היא בראש וראשונה בשל ערכיו של שטרן ולא בשל התרסתו על החוק.
נכון שגם ההתרסה נגד שלטון החוק היא רעה אבל במקרה הזה זהו רע משני. במקרה הזה אני לא רואה את הנזק הגדול ששטרן גרם באמרתו זו. אמות הספים לא יפלו בעקבותיה (כלומר אם בסופו של דבר יפלו אמות הספים לא האמירה הזו היא שתגרום לכך סיבתית)
מה שאני מזהה אצל שטרן הוא אי הבנה לגבי תפקידו של המשפט בחהרה. משפט בניגוד למוסר אינו תלוי בלעדית בתכנים. המשפט במהותו הוא פורמאלי ולכן הוא אינו יכול לעבור רדוקציה לערכים.
ובעיה נוספת שיש לי היא הערכים בהם שטרן מחזיק שייתכן וגורמים לו לרצות שהחוק יופר ולבטא את הרצון הזה בפומבי. היפותטית יהיו מצבים (אחרים לגמרי מאשר המצבים של שטרן) שגם אני אבטא רצון שהחוק יופר. זו מחלוקת ערכית חוץ משפטית אם כי יש לה השלכה על המשפט.
אני סבור שהתקווה שהחוק ישמש מלט מאחד בחברה רב תרבותית משוסעת היא תקוות שווא. החברה הישראלית סובלת משסעים שמקורם במחלוקות על ערכים בסיסיים. החוק נתפש כאימסטרומנט פורמאלי שאין בכוחו להיות הדבר סביבו מתלכדים חרדים וחילוניים ניצים ויונים ערבים ויהודים.
לגבי הפשרה בעימנואל לדעתי הייתה קריאה מפוכחת של המצב הסוציולוגי והפוליטי. הערכה סבירה לפיה החרדים לא היו מתפשרים הייתה גורמת רק לבזבוז משאבי כליאה אבל פסק דין לא היה יוצא לפועל. האם זה מצב עדיף?
אם בסופו של דבר הכניעה הייתה מתרחשת בעוד חודשיים אז הכניעה הייתה הרבה יותר כואבת ומשמעותית. ככל שההשקעה בנצחון רבה יותר כך התבוסה כואבת יותר.
זאת בהנחה שלא רצו שתלמידים ילמדו בחסות שוטרים חמושים כמו בליטל רוק.
פוסט מעניין, יונתן.
מזכיר את הדיון בעניין מניעת מתן זכויות (הכרה בנכות צ"הל) לחיילים שנפגעו בעת חופשה, למשל, בתאונת דרכים ו/או בעת היותם נפקדים או עריקים. כאן מדובר בשלילת הזכות להיקבר בחלקה צבאית.
כך או אחרת, כל החיילים מגוייסים בכפייה, ולפיכך, כל האחריות להסדרים הנוגעים להם, לרבות קבורה, מוטלת על רשויות הצבא.
אלעזר שטרן הוא סמן דתי-ימני ופרובוקטור לא קטן. לא במובן החיובי, לשיטתי. המלים שלו עטופות פטריוטיזם, אבל אנחנו הרי יודעים דבר או שניים על דמגוגיה ומיהו אותו פטריוט גדול, לפי המימרה הידועה.
בדומה לפניה, גם אני סבור שאנחנו על "קראש קורס" במחלוקת על אופי המדינה. ואולי טוב שכך. אנחנו מדינה צעירה אמנם, ועיצוב דמותה רחוק מלהסתיים.
rock on
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>