בלוג המרצים למשפטים באוניברסיטת חיפה
הארכת חופשת הלידה - רק לאבות
השבוע אושרה בקריאה טרומית הצעת חוק שמבקשת להאריך את חופשת הלידה מ-12 ל-14 שבועות. במפתיע קיבלה ההצעה תמיכה מוועדת השרים לענייני חקיקה. לדברי השר יעקב אדרי (ראו עמוד 65 למסמך דברי הכנסת), עמדת הממשלה היא לתמוך בהארכת חופשת הלידה ל-13 שבועות בשנתיים הקרובות ו-14 שבועות לאחר מכן, על אף העלות המשמעותית, שמוערכת ב-400 מליון ₪ לשנה.
חופשת לידה בתשלום היא מרכיב חיוני במדינת רווחה – חיוני בעיקר כדי לאפשר השתלבותן של נשים בשוק העבודה. הארכת החופשה בתשלום היא בהחלט ראויה. ברם, אם כבר יש נכונות של הממשלה לממן הארכה כזו, תועלת רבה יותר תושג אם השבועיים הנוספים יוקצו לגברים בלבד. הצעתי הינה להעניק לבני הזוג תוספת של שבועיים לחופשת הלידה (14 במקום 12 שבועות בסך-הכל, בהתאם למוצע) רק כאשר האב ייקח לפחות שלושה שבועות מחופשה זאת. כך תנוצל התוספת כדי לתמרץ גברים לקחת חלק מחופשת הלידה. למעשה, מאחר שניתן להניח שניצול הזכות לא יהיה מלא, אפשר באותה עלות להאריך את חופשת הלידה אף לתקופה ממושכת יותר (למשל 15 או 16 שבועות, מתוכם 3 או 4 שבועות שיוקצו לאבות בלבד).
אי-השוויון בחלוקת הנטל במשפחה הוא המכשול העיקרי בדרך להשגת שוויון לנשים בשוק העבודה. נשים רבות מצופות לשאת במרבית נטל הטיפול בילדים לבדן, ועל כן נאלצות "לבחור" במשרות חלקיות או במקצועות שמאפשרים יום עבודה קצר וחופשות ארוכות. הפתרון טמון בחלוקה שוויונית יותר של הנטל בבית, ואף שאין אפשרות, כמובן, לכפות זאת, ראוי וצריך לנקוט במגוון אמצעים כדי לתמרץ ולקדם שינוי חברתי זה. חופשת הורות לגברים מהווה מרכיב חשוב במסגרת אותם אמצעים. במרבית מדינות אירופה קיימת הבחנה בין חופשת לידה (קצרה יחסית, להתאוששות פיזית מהלידה) לחופשת הורות (לטיפול בילדים), כאשר את חופשת ההורות יכולים בני הזוג לחלק ביניהם באופן שוויוני. גם בישראל, מאז 1998 יכולים גברים לקחת מחצית מחופשת הלידה, אך בתנאים מגבילים מאד. במתקדמות שבמדינות אירופה לא מסתפקים בקביעה כי בני הזוג יוכלו לחלק ביניהם את החופשה בשוויוניות, אלא מכירים במציאות הלא-שוויונית, ומוסיפים תמריצים לגברים לקחת חלק מהחופשה, בדיוק באופן המוצע לעיל. מן הראוי לאמץ גישה זו, שנראית לי מרכיב הכרחי במאבק לשוויון בין המינים בשוק העבודה ובכלל. יש להקל על המגבלות המוטלות כיום על גברים המבקשים לקחת חופשת לידה (למעשה חופשת הורות), ולהוסיף תמריץ כאמור.
מספר שבועות של האב עם הרך הנולד לא יביאו לבדם לשינוי דרמטי בחלוקת הנטל במשפחה. אבל הם יוכלו לתרום באופן לא מבוטל לשינוי כזה, בפרט – בשלב ראשון – אצל זוגות שיש להם רצון לחלוקה שוויונית יותר, אבל נגררים לחלוקה מסורתית בגלל התפקיד העיקרי של האישה ב-12 השבועות הראשונים. לתקופה זו יש השלכה גם על ההמשך. מכאן חשיבותה של ההצעה האמורה לעיל. נכונות הממשלה להאריך את חופשת הלידה היא הזדמנות יוצאת דופן ליצור חופשת הורות עם תמריץ לגברים, מבלי להפחית בכך את חופשת ההורות ממנה נהנות כיום הנשים.
נכתב על-ידי גיא דוידוב ב-8.3.07.
10 תגובות:
גיא,
אני מסכים לחלוטין שצריך לעשות כל שניתן כדי להשוות את הנטל. אבל אני גם מאמין שלא צריך לשלול מן האישה עצמה את חופש הבחירה.
שאלתי היא אם אין בהצעתך התערבות פטרנליסטית דווקא בזכותה של האישה להחליט כי היא רוצה (ודאי שאינה חייבת) להישאר עוד שבועיים עם הרך הנולד כדי שתוכל להמשיך להניקו. תקופת חייו הראשונה של התינוק שונה מן התקופות שבאות אחר כך. האב יכול לחלוק עם האם את הנטל באופן שוויוני, ואף לשאת בעיקר הנטל במידת הצורך, אבל הוא אינו יכול להניק (בדיוק כשם שהוא אינו יכול להרות - והרי את חוסר השוויון בחלוקת הנטל של ההריון קשה מאוד לנטרל). אני מדגיש שוב: הבחירה אם להניק או לא צריכה להיות בחירתה של האישה. אבל אם היא בוחרת לעשות זאת, סיום חופשת הלידה לאחר 12 שבועות עלול לגרום לשלילת האפשרות להמשיך ולהניק בשלב מוקדם מידי לדעת האישה עצמה. אני מכיר נשות קריירה משכילות, מוכשרות ואמביציוזיות, שחשבו שקטיעת החופשה בחלוף 12 שבועות הייתה גרועה מטעם זה בדיוק. מדוע לא לתת להן לבחור?
כתומך גדול בחופשת לידה לגברים, אני סבור שכל עוד חופשת הלידה בישראל אינה עוברת את רף ה-15 שבועות, אין בכלל מה לדבר על Daddy Month.
זה רעיון מצויין בשבדיה (18 חודשים חופשת לידה) ובקנדה (50 שבועות), אבל בכל המדינות המתקדמות שאתה מתאר 14 שבועות הם עמוק בתוך חופשת הלידה, ועוד לפני שדיברנו על חופשת ההורות.
במשפט עבודה נוטים לשלול את זכות הבחירה מהעובד פעמים רבות, מתוך ידיעה שהוא נמצא בעמדת חולשה והמעסיק ימנע ממנו את ניצול הזכות, אם זה לא יהיה חובה. אבות רבים לא יוצאים לחופשת לידה בגלל המעסיק שלהם.
אני גם תומך של השוואת התנאים בין נשים וגברים ואין ספק שחופשת לידה םודעת ביכולת הנשים להתקדם בתפקדן.
אני חשוב שפתרון טוב יהיה לחלק כמו באירופה את החופשה לשניים - חופשת הלידה וחופשת ההורות ולאפשר בחופשת ההורות גם לאב לקחת חופש כדי לעזור.
יותר מזאת לפי דעתי החלוקה לא צריכה להיות על בסיס שבועי אלא על בסיס יומי ובכך לתת להורים יותר בחירה.
בנוגע להערה של Felagund הרי שבמדינות שנותנות חופשות עבודה ארוכות בדר"כ מדובר גם על אחוז הולדה נמוך ונתינת החופש אמורה לעודד הולדת ילדים. חשוב לזכור שזה פוגע קשות במעמד הנשים בשוק העבודה.
האם בנושא בנושא של גידול חינוך וטיפול ברך הנולד הרטוריקה המוליכה אותנו להכרעה בנוגע לחופשת הלידה צריכה להיות דווקא משפטית?
אני לא חושב כך בהכרח
שימוש במושגים של שוויון וחופש עיסוק בנוגע לתקופת הזמן הקריטית ביותר להתפתחותו של אדם (התינוק , לא האשה העובדת כמובן) משליך על התפתחות , שינוי ועיצוב התא המשפחתי כפי שאנו מכירים כיום.
האם למשפטן יש מונופול על תחום רגיש זה? האם בשם חופש העיסוק והשוויון ראוי לנתק את הרך הנולד מחיק אמו ולהשליכו למסגרות אלטרנטיביות ומלאכותיות (לטעמי) כגון מטפלות ואופרים למינהם ? כי לשם אנו מתקדמים
העולם המשפטי אינו ספרה מנותקת משאר תחומי החיים.
מצער מאד מבחינתי שהדיון בעניין זה היו כה חד גוני ומנותק
לרונן: אני לא מקבל את הגישה המסורתית לפיה הטיפול בתינוק הוא אחריות/זכות/חובה של האישה דווקא, ולכן אני לא מסכים לגישה לפיה הבחירה צריכה להיות של האישה בלבד. במיוחד כך, כאשר במציאות הלא-שוויונית, הציפיות החברתיות מהאישה הופכות את ה"זכות" ל"חובה", כלומר בדרך-כלל לא קיימת "בחירה" אמיתית. שאלה נפרדת היא איך מאפשרים לנשים להניק את מלוא התקופה שהן מעוניינות. אגב, חזרה לעבודה לא בהכרח מונעת את המשך ההנקה, אבל ברור שזה מפריע. השאלה היא אם יש כזה הבדל דרמטי בין 12 ל-14 שבועות במובן זה. לדעתי התועלת של קידום השוויון באמצעות חופשת הורות לגברים היא משמעותית בהרבה. במקביל, הייתי מבטל את כל המגבלות הקיימות כיום על גברים שרוצים לקחת חופשת לידה (הורות) – מגבלות שהזכרתי בפוסט מבלי לפרט – דבר שיאפשר בין השאר חלופות כמו חל"ת של האישה במקביל לחופשת ההורות של הגבר לאחר 12 שבועות.
לפלגונד: אינני מציע להוריד מהחופשה הקיימת, אלא לנצל את העובדה שמבקשים ממילא להאריכה כדי ליצור חופשה בלעדית לאבות. אם אמהות מסתדרות כיום עם 12 שבועות, מדוע שלא יוכלו להמשיך להסתדר עם אותה חופשה?
לאלון: מדוע השאיפה לשוויון היא בעיה "משפטית" ו"מנותקת"? יש כאן שאלה של מדיניות. למשפטנים אין מונופול בענייני מדיניות, כמובן, ואני בודאי לא טענתי כך. אבל גם למשפטנים מותר להביע דעה בענייני מדיניות, בפרט כאשר (כמו במקרה זה) מדובר במכשירים משפטיים. לגופו של עניין, אני בודאי לא הצעתי לנתק את הילד מאימו לטובת מטפלת, אלא לאפשר גם לאב להיות שותף מלא בטיפול בילד.
כל השאיפה והגדרת השוויון לעניין זה היא מעוותת.
שני שחקנים לעולם לא יוכלו להיות שווים כאשר אחד מהם , באופן קבוע , קובע את כללי המשחק.
חזור אחורנית לדברי ד"ר פרי
"אני מכיר נשות קריירה משכילות , מוכשרות ואמביציוזיות..."
הגדרת ההשכלה והכשרון היא פטריארכלית במהותה. האם דרוש פחות כשרון על מנת לגדל 5-10 ילדי כפי שעושות נשים רבות ובו בזמן להחזיק משק בית על כל הכלול בכך?
וזאת עוד מבלי להיכנס לדיון מהי השכלה.
כל שיח השוויון היו מלאכותי ומזויף כיוון שנשלט בידי גברים : כמחוקקים , מכוננים ואקדמאים. כל עוד אשה תהי היולדת לעולם לא תוכל להשתוות לגבר אלא אם כן תוותר על המאפיין הנשי בה וגם אז יתבטל השוויון כי יטשטשו ההבדלים בין גבר לאשה.
השיח עצמו הינו משפיל ומבזה כלפי נשים לדעתי. הגבר מגדיר את הסטנדרטים לפי נוחיותו כי יודע שאשה לעולם לא תוכל לעמוד בהם
אלון, לפי דבריך אין שום פתרון כי הכל נשלט על-ידי הגברים. אבל מדוע יש יותר גברים במקומות ששולטים על השיח? כי מקורות הכוח נובעים במידה רבה משוק העבודה. לנשים אין מספיק עמדות כוח בפוליטיקה וכולי כי אין להן עמדות כוח בשוק העבודה ובמשק. ואי השוויון בשוק העבודה נובע מאי השוויון בחלוקת הנטל במשפחה. ואת זה אפשר לפתור - אמנם לא במהירות ובקלות, אבל צריך לפחות לעשות צעדים שיובילו לכיוון הזה. חופשת הורות לאבות היא צעד אחד כזה.
תגובה קצרה לתשובה של גיא:
אם, כדבריך, אין הבדל בין 12 ל-14 שבועות מנקודת מבטה של האישה, מדוע עלינו להניח שהעברת השבועיים הללו לגבר כן תחולל שינוי דרמטי מבחינת השוויון בין המינים? האם יש באמת יסוד להניח שכפיית חופשת לידה של שבועיים על גבר היא שתחולל את המפנה? השוואת ההזדמנויות של נשים וגברים מחייבת תיקונים רדיקליים במבנה המשק ולא שינויים נקודתיים מהסוג המוצע בפוסט, אשר תועלתם מועטה וספקולטיבית - ועלולים להחליש את המאבק לתיקון יסודי.
תגובה קצרה לתגובה של אלון:
הוצאת את דבריי לחלוטין מהקשרם. נתתי את הדוגמא של נשות הקריירה כדי ללמד שתחושת התסכול מקוצר חופשת הלידה אינה נחלתן של נשים מסוג מסוים בלבד (כפי שצפיתי שיטענו נגדי). ודאי שלא טענתי כי ישנו רק זן אחד של כשרון.
לד"ר פרי : אני מסכים לחלוטין תגובתך האחרונה , לכן כל העיסוק בחופשת הלידה של האשה נראה לי כלעג לרש , עוד שבוע , פחות שבוע...
ובהקשר שונה לחלוטין , וסליחה ד"ר דווידוב שאני קוטע את חוט הדיון אבל הייתי מעוניין , אם תראה בכך עניין כמובן , כי אחד ממאמריך הקרובים בבלוג יעסקו בהגנה הנדרשת בחוק , לדעתי , לעובדים אשר מנהלים מאבק משפטי כנגד מעסיקם בעניין מימוש זכויותיהם.
במסגרת התנדבותי המשפטית אני נתקל פעמים לא מעטות בעובדים אשר חוששים להגיש תביעה כנגד מעסיקם
אני חש כי ההגנה עליהם אינה חשובה פחות מההגנה על חושפי שחיתויות במגזר הציבורי או ההגנה הניתנת לאשה מפני פיטורים בזמן הריונה
גיא
אני חושב שזה מעט מדי והייתי הולך על כיוון אחר לחלוטין- כיון שמדובר בתקופה לא קלה לכלל המשפחה- מבחינת שעות השינה- הייתי מכניס למשוואה הזאת גם חופשה מסויימת לבן/בת הזוג.
ובמילים אחרות הייתי מאפשר לשני בני הזוג - להיות חודש שלם בחופש- ולאחר שהמסגרת המשפחתית מתייצבת
מחזיר אחד מהם לעבודה ומאריך את החופשה של השני.
הצעה נוספת לייעול העניין: הייתי מכניס אפשרות לפצל את החופשה- כלומר- שבני הזוג יחליטו מי חוזר לכמה זמן ומתי ככה- האשה יכולה לשמור על קשר מסויים עם מקום העבודה שלה בלי לחץ
ועניין אחרון שהייתי מציע בנושא: תרומת ביציות בארץ נמצאת בפיגור אחרי המערב- בעיקר בשל שאלות הלכתיות- אני חושב שאקטיביזם שיפוטי יכול להיות מאוד במקום בנושא זה
הוסף רשומת תגובה
שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.
חזרה לעמוד הבית >>