יום רביעי, יולי 26

מאמר בוול סטריט ג'ורנל: חיזבאללה ופריקלס

Wall Street Journal

Hezbollah and Pericles
July 18, 2006; Page A14

War does not preclude clear thinking. When Israel withdrew from southern Lebanon six years ago, to the last inch, and from Gaza one year ago, to the last inch, scenarios of over-the-border hostilities were high on the public agenda. Thus, even as smoke rises over northern Israel, Lebanon and Gaza, some clearheaded points are being made on the Israeli side of the border. Here is a brief selection.

First and most crucial, a majority of Israelis consider this sad unleashing of Israeli firepower in Gaza and Lebanon to be, up to now, a just war. It has both a casus belli and a convincing rationale. Hostilities were initiated by militias strongly associated with the elected governments in both regions, targeting IDF personnel strictly on the Israeli side of the border. Since many media consumers have short memories, a reminder is in order: Over the last five months, some 800 Kassam rockets were fired at towns and villages in southwestern Israel. The town of Sderot alone was hit several hundred times. Israel occupied not an inch of Gaza at that time.

Israel certainly responded, as any sovereign state would; and it did so not by reinvading Gaza, but with air strikes against militants and launchers. Palestinian civilians were hurt; Europeans vocally reproached us; the rockets kept coming. Then came the recent assault on soldiers stationed within Israel, killing three and kidnapping one. Hezbollah of Lebanon, wholly unprovoked, simply liked the idea and sent a force into northern Israel and two follow-up ambushes, killing a total of eight soldiers and kidnapping two. Both assaults breached a fully legitimate international border, in the aftermath of a full Israeli withdrawal -- just in case some media consumers have forgotten. Possible lesson: A sense of right still counts for something amidst all the smoke.

Which leads to a second clearheaded point. Why is Israel's response not "proportional," and why don't we rush to negotiate with the kidnappers, as so many peace-lovers in the Western world would like us to do? Let me be blunt: A "proportional" response would please many Europeans no end, but would scarcely move a hair in the beard of a Hamas or a Hezbollah leader.

They are not set to be gently pushed into moderation, or to hammer out an exquisite compromise with the Jewish state, but to wipe it out as soon as they can. If we shoot a little, they will shoot back all the way into Islamic eternity. If we "negotiate," cave in to blackmail and release Hamas and Hezbollah militants held in Israeli prisons in return for our three kidnapped soldiers, they will send them back to bomb schools and buses and pizza parlors in no time at all.

Negotiation? For sure. It worked with Egypt and Jordan. It would work with Saudi Arabia. It would work with moderate Palestinians -- as soon as they recapture their own polity from Hamas and Hezbollah. But it would not work with the latter, who along with their Iranian allies openly declare that they want us dead, not merely complacent. Possible lesson: Compromise with ultra-extremists usually misfires.

And here is a sad, third clearheaded point: Democracy, in the Middle East as elsewhere, is not just about universal suffrage. The Palestinians brought Hamas to power, and Hezbollah is a coalition partner in the Lebanese government. Please reflect on this, dear Western lovers of democracy: Is majority vote truly the sole gist of it all? Here is a painful truth: Israel is killing civilians -- inadvertently, though arguably too freely -- as it targets militants in Gaza and Lebanon. Yet the hair-raising aspect of it is that many of those civilians voted Hamas, and some voted Hezbollah, into their own governments. Democratically elected, these groups care little for the lives of their own citizens, even less for the Israeli Arabs they have bombed and killed in recent days, and null for Israeli civilians. Yet their voters keep applauding. Gazan and Lebanese children are innocent victims of this policy, and many Israelis -- I must assert this even in the face of disbelief -- truly grieve for them.

But the adults? Are these men and women hostages of live-in terrorists, dumb natives managed by shrewd colonialists, or are they perhaps accountable civil agents who made a very bad choice in one of their first democratic performances? Possible lesson: Reread Pericles.

Arab democracy is not hopeless, a fourth clearheaded reflection suggests. The Middle East is divided between those who jeer with any rocket hitting Haifa, and those -- in Lebanon, Palestine and Saudi Arabia -- who secretly hope for both Hamas and Hezbollah to vanish into the limbo of lost lunatics and make way for better and saner Arab regimes. In the aftermath of the current war, Ehud Olmert's Kadima-Labor coalition government would promptly talk with a peace-seeking Palestinian government; this is why a majority of Israelis voted them in to begin with. Possible lesson: Moderates don't easily lose their nerve these days.

My final point may be news to both friends and foes of Israel: This society is holding strong. Opinions here are divided, for sure, about the wisdom and morality of using force, and about the wisdom and effectiveness of withholding force. The public argument keeps sizzling as the north of Israel, including my own Jewish-Arab university of Haifa, is under fire. For some reason, going beyond Israel and deeply linked to Pericles, I take this to be good news.

הערת שוליים: "נאום ההספד" של פריקלס מהמאה החמישית לפנה"ס נחשב לקלאסיקה של ניסוח המהות הדמוקרטית, מעבר לעקרון הבחירות הכלליות. הטקסט עדיין מציע חומר למחשבה על הדמוקרטיה הישראלית, ועוד יותר מזה על הדחיפה המערבית ל"דמוקרטיה" במדינות האיסלאם.

20 תגובות:

Blogger גיא דוידוב כתב/ה:

הערה לגבי המידתיות. ברור שצריך להפריד בין שאלת ההצדקה של ישראל לפעול/להגיב (שעליה כמדומני אין כמעט מחלוקת) לבין שאלת מידתיות התגובה. מדברייך עולה שתגובה מידתית לא תהיה יעילה מספיק, ולכן יש צורך בתגובה שאינה מידתית. אבל דומני שהטיעון שלך בנוגע לחוסר היעילות של תגובה "רכה" יותר בא למעשה להצדיק את מידתיות התגובה. הטענה שלך, למעשה, היא שהתגובה מידתית כי כל תגובה פחותה לא תשיג את המטרה של הגנה על חיי תושבי ישראל. לדעתי נכון וראוי יותר להתווכח בשאלה אם נהגנו במידתיות או לא, מאשר לחלוק על עצם הצורך לעשות כן.

לגופו של עניין, מוקד הויכוח אינו בעוצמת התגובה כלפי לוחמי החיזבאלה. התרעומת הרבה בעולם אינה כנגד הריגת לוחמי חיזבאלה או פגיעה באמצעי הלחימה שלהם, אלא כנגד פגיעה באזרחים. כמובן שפגיעה כזו אינה מכוונת. אבל כאשר מאות אזרחים חפים מפשע נהרגים, מתקבל רושם של יד קלה מדי על ההדק. העובדה שקשה לנו לאתר את אלו שראויים להיפגע ולפגוע בהם, לא יכולה להצדיק הפצצות לא ממוקדות שגורמות בוודאות להרג אזרחים, והתועלת מהן, מבחינת הפגיעה בחיזבאלה, כלל אינה ידועה או מובטחת. אני לא טוען שכל פעולות צה"ל הן כאלה. רוב הפעולות מן הסתם מידתיות. אך ספק רב אם כל הפעולות עומדות בסטנדרט הזה, ואנו בודאי לא יכולים לעשות לעצמנו "הנחה" ולפתור עצמנו מהחובה לנהוג במידתיות. דיון ציבורי בנושא זה חייב להתקיים גם בישראל.

26/7/06 15:34  
Anonymous סטודנט כתב/ה:

שאלה מסטודנט: זה נראה לי מוזר לשלב באותו המשפט את המילים "מלחמה" ו/או "מצב מלחמתי" לצד "עיקרון המידתיות". לא כך?!? הרי אי אפשר לנהל מלחמה בצורה מידתיות! מפני שאם שני הצדדים ילחמו בצורה מידתית, המלחמה לא תוכרע, תגרר ותתמשך ובתוך כך תגרום לעוד ועוד נפגעים משני הצדדים. מנגד, אם צד אחד מפעיל כוח שאינו מידתי לעוצמת הכוח של הצד השני, ההכרעה תהייה מהירה יותר וכך אף יקטן מספר הנפגעים.

26/7/06 23:21  
Blogger גיא דוידוב כתב/ה:

אם נפגע בכל לוחמי החיזבאלה ונהרוס את כל התשתיות שלהם מן הסתם ננצח, ולא יהיה בזה שום דבר לא מידתי. הרעיון של עקרון המידתיות הוא לצמצם את הפגיעה הלא-הכרחית או קשה מדי שנגרמת בעקיפין, בדרך להשגת המטרה. במקרה זה, את הפגיעה באזרחים.
אגב, בכוונה לא דיברתי על ביקורת שיפוטית, אלא על הצורך בדיון ציבורי. זה בודאי לא פשוט, אולי בלתי אפשרי, לקיים ביקורת שיפוטית על פעולות מלחמתיות. אבל החובה לנהוג במידתיות עדיין קיימת.

27/7/06 09:04  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

שאלה לפניה: האם הצבעתי לחמאס הופכת אותי אוטומאטית לפעיל טרור שדמו מותר? האם לא יעלו על הדעת מניעים נוספים להצבעה לחמאס כמו הפסקת השחיתות השלטונית? האם ניצחון בבחירות שאחוז הצבעתן כ"כ נמוך "מרחיב" את האחריות אל שאר האזרחים שלא הצביעו?

27/7/06 09:24  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

עוד מתחילת המאמר המעניין הזה, אני חושב שישנן בעיות כבר בתיאור העובדות.
תחילה ב 2000 לא יצאנו מהאינץ' האחרון, נותרו בעיות כמו חוות שבעא והשבויים.. מה ההצדקה לשהותם של אסירים אלה? גם אלה עם הדם על הידים? באיזה מסגרת הם עשו זאת?

מלחמת הברירה המובהקת שכפו עלינו הגנרלים בממשלת אולמרט, לא מידתית ולא צודקת, האם ניסינו את הדרך המדינית? האם ההודאה שללבנונים זכות להשיב את אסיריהם מהווה כניעה? (על אף שאינני מסכים לדרך שבה הנסיון נעשה, גם לא למליציות בתוך מדינות) ובחזית הדרומית, למה לא נראה בהפסקת כיבוש ככוח ולא כחולשה?? האם אם יש ילד מופרע בשכונה אנו צריכים לטפל בו? האם מוצדק להמשיך להרוג אנשים חפים מפשע למרות העובדה שלחימה של 16 יום עדיין לא הועילה טיפה בעניין?
חוסר המידתיות הוא כבר ביציאה למלחמה והפקרת שני מיליון אנשים

אנחנו נוטים להצטייר כספרטה; אמנם ספרטה ניצחה את האתונאים בזמנו, אבל אחרי 2500 שנה האנושות משוכנעת בצדקת האתונאים !!

למרבה הצער, הפעם אין "אתונה", אבל לנאום של פריקלס יזדקקו כל הצדדים, וכמה חבל

27/7/06 22:19  
Anonymous student כתב/ה:

שתי תגובות בחיקי: האחת לדברי גיא דבידוב, והשנייה לסטודנט האנונימי השני. באשר למידתיות התגובה, מסכים אני שמוקד הדיון אינו נסוב על הפגיעה במפגעי החיזבאללה, אלא באזרחים הלבנונים, וכן מודע אני לחשיבות דיון ציבורי יותר מביקורת שיפוטית בנושא זה, אולם אני חש צורך להבהיר שמאזני המידתיות יטו פעמים רבות לטובת אזרחי ישראל וחייליה, אף במחיר פגיעה לא מידתית באזרחים מן הצד השני. מובן שיש לבחור את הפגיעה הפחותה בהם, אולם במאזן השיקולים של אומה שחפצה להתקיים, של עם שרוצה לחזק את לוחמיו מגיניו, ואת תושביו בחזית תינתן העדפה ברורה לטובתנו. ואף דיון ציבורי יכול להיות שיהא פטריוטי, ואין בכך פסול לטעמי. ובאשר לאנונימי/ת, הרי שרוב הציבור סבור שזו לחימת אין ברירה, וכך גם אני. הרי ברור לכל שהשביל המדיני היה מוביל לעוד חטיפות ומעשי טרור. וידוע כי בסביבה כשלנו, הכוח הוא אמצעי חשוב להבהיר לצד השני את חיותך, כן, לעתים כמו בג'ונגל, לצערי. האסירים המוחזקים בידנו, טרוריסטים הם, ועל כן אין שום לגיטימיות ברצון לשחרורם, מה גם שאם נענה לשחרורם ככל הנראה רצון איבנו יגבר להשמידנו ולא יסתפק בשחרורם. לדעתי, אף יש לשקול לאמץ שיטת ענישה השוללת את חייהם של טרוריסטים, בדומה לשיטה האמריקנית, אשר יתכן כי היא תמנע אמתלות גחמניות של טרוריסטים לחטוף בנו פעמים נוספות.
דבר לסיום, צר לי ששמעתי את דברי האב השכול מנצרת. אמנם אדם בצערו לא אשפוט, אולם יש בכך אזהרה חמורה לאזרחי ישראל, וכאן אני קורא לערביי ישראל, החפצים בקיום בשיתוף, להתנדב לשירות לאומי, לעזרה הדדית, ולערבות חברתית.
אסיים בברכת חזקו ואמצו!

28/7/06 20:49  
Anonymous מוחמד כריים כתב/ה:

אני הסטודנט האנונימי השני, ולי קוראים מוחמד

באשר לתגובת חברי בחשיבות הפגנת כוח במזרח התיכון, אני מפנה תשומת לבו של חברי לסקור את ההיסטוריה ולחשוב היטב מה עשו למען המדינה המבצעים הצבאיים מאז 73.
והכי מתאים למקרה שלפנינו, מלחמת שלום הגליל, מה רצינו?? להימנע מפתח-לאנד בדרום לבנון, וקיבלנו חיזבאללה-סטאן.. ביום ההולדת העשירי שלי, נעשה עוד טבח, הפעם בקאנא.. בשביל מה?? לנקות את דרום לבנון מחיזבאללה?? ומה קיבלנו?? חיזבאללה חזק יותר..
כל עוד מדינתנו חייבת אדמות או שבויים לעמים אחרים הדמים ימשיכו להישפך, אחזקת שבויים (שנאסרו במסגרת כיבוש) היא תמריץ חזק לחטיפת חיילים.

מוטב שנתחיל לחשוב שהפגנת צדק ומוסר היא כוח ולא חולשה.

אני מצטט את דברי אחד השפויים במדינתנו
בעזה נחטף חייל מצבאה של מדינה החוטפת תכופות אזרחים מבתיהם וכולאת אותם לשנים, עם או בלי משפט - אבל רק לנו מותר. ורק לנו מותר להפציץ ריכוזי אוכלוסייה. הצעדים המכאיבים שננקטו בעזה - בהם הטלת פצצה בת טונה על בית מגורים והריגת משפחה שלמה בת שבעה ילדים בחסות החשכה בלבנון, הריגת עשרות תושבים, הפצצת שדה תעופה חרב, ניתוק מאות אלפי אזרחים מהחשמל ומהמים - היו מענה חסר הצדקה, לגיטימיות או מידתיות. איזו מטרה זה שירת? החייל שוחרר? ירי הקסאמים הופסק? כושר ההרתעה הושב? לא מניה ולא מקצתיה
ובצפון, אם המטרה היא לסלק את החיזבאללה מגבולנו, האם ניסינו בשנים האחרונות את הדרך המדינית קודם? ומה בין הריסת חצי לבנון למטרה הזאת? הכל מסכימים ש"צריך לעשות משהו". הכל גם מסכימים שמדינה ריבונית לא יכולה לשתוק כשהיא מותקפת בגבולותיה, למרות שריבונות לבנון היתה בעיני ישראל למרמס מאז ומעולם, אבל למה אי-השתיקה הזאת צריכה להתבטא רק במכה רבתי ומיד

ובאשר להזמנה שלך שנעשה שירות לאומי, קודם אקבל שוויון אחר כך אעשה שירות בכפרים המופקרים שלי ובמוסדות קהילתיים (משטרה, מד"א, בתתי חולים, אוניברסיטה?..) שמשרתים את כולם ומתייחסים אל כולם בשוויון.

אינני רוצה אפלייה מתקנת, רק שוויון.

אשמח שאחרי המלחמה הזו, נשב ונעשה חשבון נפש, ונתקן את דרכנו , כולנו אזרחי מדינת ישראל הדמוקרטית.

29/7/06 00:17  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

ראשית, לעניין המידתיות, ברור לכל שעקרון ראוי המצביע על האנושיות בגדולתה הוא. עיקרון המידתיות הוא שמבטא בין היתר את אמות המוסר של אלו המבקשים להבדיל בין "הטוב" ו"הרע" ולהיות אף בצד הנכון והמוצדק של המשוואה. מאידך, המידתיות עליה לשכלל את כל הגורמים הנמצאים בסיכון על כפות המאזניים, ובסופו של דבר זהו עיקרון שעייניו קשורות ולכודות במלכוד דומה לדילמת האסיר. כאשר כל צד מבקש להגן על נפשו ומנגד לנתח את אוייביו ומייטיביו הוא לרוב אינו בוחר באפשרות שנתפסת הטובה ביותר בדיעבד. וודאי לו היינו יכולים להבחין בין האזרחים "התמימים" לאזרחים "המחביאים את מה שמבקש לפגע בנו" לאזרחים "הממתינים לפגע בנו הם עצמם" הרי שהיינו מפגעים רק במי שמבקש להורגנו. ואילו במציאות בה צבאות האיסלאם המעוות והמגוייס להרג מבוססים של ילדים המטופחים מגיל צעיר גם "אפקט החמידות" שינוקות מקבלים כנכס יקר מן הטבע ואותו מבקשים אנשי הטרור וההרס לנכס ולתמרן אינו עומד עוד ויצר השרידה חזק ממנו. והשאלה הזו של המידתיות יורדת לשורש דילמות המוסר שלנו הרי- האם פדופיל המבקש לבצע מעשי זוועה בילדים יעורר יותר חמלה כאשר הוא ילד בעצמו? האם הוא יעורר יותר חמלה כאשר ייוודע לנו שהוא עבר מעשי זוועה על בשרו שהובילו אותו לפיתוח אישיות סוציופאתית?- לטעמי כן. האם החמלה הזו תמנע ממני להרוג אותו אם ינסה להרע לילדי שלי?- לטעמי לא. מבחן המוסריות הוא קשה מכל, והאחיזה שלנו באנושיות שלנו בימי מבחן מזכירה מבחנים שמעמיד השטן אכן, מאידך מבחנים אלו אינם רלוונטיים כאשר הם ניצבים מול יצר השרידה ממש. ואולי כאן נחה השאלה האמיתית: האם אנו חשים שיצר השרידה שלנו ממש מוטל על כפות המאזניים?- בתשובה לכך יש לבחון אלמנט נוסף- האם יש או אין ברירה למלחמה הזו?
שנית, לעניין הברירה: אכן יש וויכוח לא פשוט הכרוך בשאלת המידתיות- היכן ניצב הגבול המבחין בין השיח המדיני לבין הצורך לזנוח שיח זה ולעבור לשימוש בכוח. השימוש בכוח יכול להוות סוג של הכרזה כי: "שברו את הכלים" ולהוביל לוואקום בהתנהלות הקהילה הבינלאומית ובה כללי המשחק שוכחים לטובת אנארכיה המשנה את כללי המשחק לעתיד, ומאידך השימוש בכוח יכול להיות צעד בלתי נמנע של מעבר מהגנה כרונית להתקפה המבקשת ליצור כללי משחק של עקרון התרתעה חזק דיו, המכתיב שקט. ולו שקט זמני. וללב העניין: דיאלוג מדיני יכול להתקיים רק בין צדדים מדיניים, ברי סמכות במגזר אותו הם מבקשים לייצג. בהיעדר צד מדיני במדינת לבנון וברשות הפלשתינאית, חברות המנוהלות על ידי צדדים שלישיים, וגורמי טרור אנארכיסטיים- שיח מדיני עמן יהיה לכל היותר שיח חרשים, אולי שיח איפוטנטי, ובמקרה הגרוע שיח פשוט מיותר. שהרי כל עוד בצידו של השיח לא ישבו מול מדינאי ישראל המדינאים האמיתיים והמשפיעים מן הצד השני
(קרי: אירן?)
שיח כזה הוא חסר תועלת. ויותר מכך, כל עוד השיח אינו מבוסס על אינטרסים משותפים בנקודת המוצא, והשקפות עולם בסיסיות המסוגלות לאתר מטרות אחידות, כגון רצון לשמירה על חיי אדם, לשגשוג כלכלי ולשקט אזרחי אלא השיח נעשה מול תרבות מיליטנטית, השואפת דווקא לכיאוס ולהולדת סדר עולמי חדש המנוהל בידי האיסלאם (כפי שטוענים בשמו גורמים קיצוניים המבקשים לעשות בו שימוש אישי ציני, ולא כפי שהאיסלאם הנאור מבקש לטעון), השואפת לעוני ולמלחמות ולתרבות ה"שאהידים" המאמינה בעליונות המוות על החיים, אין סיכוי לשיח אמיתי ופורה בין מדינה מערבית לבין מדינה איסלמית פונדמנטליסטית.
שלישית, לעניין הגייס החמישי: בתשובה למוחמד האנונימי, כל עוד ההתייחסות של ערבי ישראלי, בפרט כזה הלומד באוניברסיטת חיפה ונהנה מחופש ביטוי כמעט מאזוכיסטי, לסוגיות כגון לכידת מחבלים מתאבדים ולוחמי טרור המבקשים לפגוע באזרחי ישראל באופן שיטתי ולו כדי לקדם את קדושת המוות, ולמצוא אגב כך שעיר לעזאזל לתחושת העוני של הפלשתינאים שממשלותיהם לדורותיהן מנצלות את כספי הסיוע מהעולם לצרכי התעשרות פרטיים ומנגנוני שליטה בעם הפלשתינאי, תוך ניצול ציני של העוני שמוביל שרגישות לשטיפות מוח ולציות עיוור מתוך ייאוש וניצול של "ישראל כשעיר לעזאזל" המאפשר חברה המטפחת מלכת כוורת אחת על חשבון של מליוני נמלים שחיות בעבדות נאמנה ללא שאילת שאלות ורצון להתפתחות של האינדיבידול והיצירה – כל עוד ההתייחסות לכך תהיה כ"שבויים" של מדינת ישראל וההתייחסות לישראל ככובשת שאין בה עוד שריד של ממש- לעולם לא יתפתח שיח אמיתי על שיוויון. לעולם לא יתפתח שיח אמיתי המבוסס על אמון. לדעתי האישית: אם ברצונך לפתח שיח אמיתי על שיוויון- השוויון הוא לשווים, וכל עוד אתה מדגיש בצורה כל כך צינית את השוני, כל עוד אב שילדיו נהרגו מירי החיזבאללה ממהר להכריז כי ילדיו אכן שאהידים כפי שהכתירם נסראללה ולהעביר ביקורת על ממשלתו המבקשת בימים אלו להגן עליו כעל יתר אזרחי ישראל, כל עוד אתה עומד מבפנים ומבקש את החוץ, מדוע תאומץ כשווה? הדמוקרטיה תעניק יחס שווה לכל המבקש להגן על עקרונות היסוד שלה. כך גם כל אדם חפץ חיים וכך גם כל חברה נאורה וכל מדינה שוויונית ככל שתהא. לאף יישות כזו אין יצר עם הרס עצמי כרוני.
ונקודה אחרונה למחשבה: הלגיטימיות שבדרישה מונחת בנתינה שהקדימה אותה- קודם תעשה למען עצמך, למען החברה בה אתה נמצא, ורק אחר כך דרוש יחס הולם בתמורה.

29/7/06 18:54  
Anonymous שוב, מוחמד כריים כתב/ה:

סטודנטית יקרה שלום,

נהניתי לקרוא את דברייך, אך הדגשתי את השוני כדי לרפא את המצב העגום הקיים ולהשיג שוויון. יהיה תמים מצידי להגיד שאני מקבל יחס שווה ממוסדות המדינה ומשאביה, על אף שאני ממלא את כל חובותיי כלפיה. האפליה הינה לטובת קבוצת גי"א (גברים, יהודים, אשכנזים), ואנחנו לא היחידים שמופלים לרעה.

אבל בניגוד אלייך, אינני מכליל, יש רבים בחברה הישראלית ומספר קטן ברשויות השלטון שגם אותי מחבקים.

חבל שלך ולרבים ישנה הנטייה לייחס לנו דברים שאינם קשורים לנו. איננו תומכים בטרור, אנחנו חלק מהמדינה ומדומני שאני כאן עוד הרבה לפני שבאת ארצה; צר לי שיש שחיתות בכל מערכת מדינית, אני חושב שגם העשירים בארצות ערב משוכנעים כי כיבוש הוא דבר לא מוסרי.
דבריו של האב שאיבד שני ילדיו אינם בהכרח דבריי, אך אני משוכנע כי זוהי מלחמת ברירה מובהקת ואת מוזמנת ללמוד את נסיבותיה.
"כל עוד אתה עומד מבפנים ומבקש את החוץ, מדוע תאומץ כשווה? הדמוקרטיה תעניק יחס שווה לכל המבקש להגן על עקרונות היסוד שלה.", משפט עסיסי וקלאסי במיוחד, אבל בניהולך דיון, מוטב שתעמדי על העובדות לאמיתן, אני מבקש קודם את הפנים ואח"כ החוץ כל עוד הדבר מתייחס לבני אדם, אני מזדהה עם כל אדם עשוק, כי אני חש את זה על בשרי, אני מזדהה מאוד עם העמים הלבנוני והפלסטיני בדיוק כפי שאת מזדהה עם כל יהודי בעולם; אני מבקש את שלומו של התינוק בבנת ג'ביל כי מבקש אני את שלומו של כל אזרח במדינה שלנו, אינני חושב כי חיי יקרים מאלה של משה ממעלות או ראמי ממארון א-ראס, מי שהזמין את ההתנגדויות המזוינות נגדנו,זו שרשרת של טעויות ממשלתיות ע"פ תורת המשחקים לאורך עשרות שנים, מלחמות הינן דרכו של אלוהים להוליד התנגדויות.

תפסיקו לנגן על כך שאיננו נאמנים למדינה, דווקא אנחנו נשארנו בבתינו למרות הקטיושות עלינו, רק אנחנו דבקנו במקום, כנראה בגלל שאנחנו שייכים אליו יותר מכל אחר, לא הצטרפנו למעגל מבקשי הרחמים והאמת לא נפתחו דלתות המרכז בפנינו, בכל זאת עודנו משלמים מסים שיממנו פעולות צבאיות הגובלות בפשעי מלחמה, רק כי דובקים אנו בחשיבות כיבוד המדינה וחוקיה, מדינה שתכופות רואה בכבודי למרמס.

אבל ברגע שאנחנו פותחים את הפה להביע דבר ביקורת על מדיניות הממשלה או על ההפצצות בלבנון, מיד מוקיעים אותנו כבוגדים, כמו שעשה לנו אפי איתם בכנסת, או כמו אשה דתית היסטרית אחת שעמדה במרכז הכרמל בחיפה מול הפגנה של אנשי חד"ש, שרובם היו ערבים, וקראה לשפוט אותם כבוגדים.
יש לה מבטא אנגלו-סקסי כבד. כלומר, היא, שזה מקרוב באה, מוחקת את זכותם של בני העם היושב בארץ הזאת הרבה לפניה להביע את דעתם על המציאות הפוליטית המשותפת לשניהם.

במלחמה הלא מוצדקת והלא מידתית הזאת מה אנו רוצים?? ולמה הדרישות מונמכות יום אחר יום? כי ההיסטוריה שבה ומלמדת, במלחמה יש רק מפסידים..

למה לעזאזל יצאנו למלחמה הזאת? כבודו האבוד של צה"ל שב?? מישהו נרתע?? רק איבדנו כמה מיקירינו, והרגנו עוד כמה מאות בדרך

את המסווה מעל מטרותיה האמיתיות של המלחמה הסיר דווקא שר הביטחון, פיו ולבו שווים: "נסראללה הולך לחטוף כך שהוא לעולם לא ישכח את השם עמיר פרץ", התרברב, כאחרון הבריונים. עכשיו אנו לפחות יודעים שישראל יצאה למלחמה כדי שהשם עמיר פרץ ייזכר לעד. המלחמה להנצחת פרץ ולטשטוש כישלונותיו של דן חלוץ.

ולעזאזל המחיר

במע'אר נאמר כי "טיל לא מבדיל בין יהודי לערבי". מה שמסתתר מאחורי המשפט שנאמר, ושכבר נאמרו כמוהו אחרי שנהרגו שני ילדים ערבים בנצרת מירי קטיושה, הוא שכולנו כביכול באותה סירה ושאנחנו, כל יושבי הארץ, אחים לצרה. הלוואי שזה היה נכון. הבעיה היא שהערבים נעשים אחים לצרה רק במקרי אקסטרים כמו טיל של החיזבאללה שנופל לנו על הראש, או כשיש לנו קורבנות בפיגועים.
ברגעים האלה מחבקים אותנו, אבל ברור שלא מפני שהם באמת רוצים שאנחנו נהיה חלק מאיתם, אלא להיפך, כדי להציג אותנו קצת כפראיירים שלא שייכים כביכול לסכסוך, שהגורל העיוור של הסכסוך היכה בנו.

חברתי למסדרונות האקדמיה, הנישואים שלנו עם בני דודינו היהודיים מאוד בעייתיים הם, אך גורלנו הוא אחד, כל מאבק, הניצחון בו הוא לשנינו, וההפסד בו הוא לשנינו; האנושות השתכנעה כי מעולם לא הייתה מלחמה טובה ומעולם לא היה שלום רע, קל וחומר, אם מדובר במלחמה שהיום או מחר סופה להתדיין על שולחן המו"מ.

אנחנו נמשיך לחיות ביחד עם חברינו היהודים, ואלה שיש להם בעיה מדומני שיודעים מה לעשות!

את מוזמנת ללמוד, ברגע מנוחה, את דברייך על ערבים במדינה, שלמרות הכל, סופגים, מבליגים, מתמודדים וממשיכים..

ולו יהי, כל שנבקש, לו יהי

29/7/06 21:48  
Anonymous יונתן עוז כתב/ה:

מוחמד, אתה מדבר על זה שאנו "היהודים", מנגנים ניגון כזה או אחר. אבל הנה אתה עושה את אותו דבר.
ניגון "אנחנו כאן לפניכם"
ניגון "אנחנו מקופחים"
ניגון "מדינתנו חייבת שבויים ושטחים לעמים אחרים" על מי אתה מדבר? על סמיר קונטאר, שרוצץ את ראשה של ילדה בת 4 בעזרת קנה רובה והרג את אביה, ושמהווה חלק מה"צידוק" לחטיפת שני החיילים ולהצתת כל האיזור? הרשה לי לצטט אישה זקנה שנמלטה מבינת ג'ביל לפני כמה ימים: "בזמן שאנו מתים כאן, סמיר אל קנטאר שותה תה בישראל".["بينما نحن نموت هنا يشرب سمير القنطار الشاي في اسرائيل" ]

בוא נגיע לשורה התחתונה- על פי מה שאתה ושכמותך אומרים, מה שלא נחזיר וניתן, זה לעולם לא יספיק. אל תיתמם- אתה יודע טוב מאוד שחזבאללה לא מייצג את האינטרסים של לבנון או הפלסטינים, ולא למענם עשה את מה שעשה- הוא שלוחתה של איראן, ולא יתפשר על "שלום" עם ישראל בשום מו"מ (כמו שאתה חושב שהיה ניתן לפתור את כל הבעיות מאז שנת 2000). הרי היה מו"מ- ומה יצא מכך? אפילו את הגבול שהוכר ע"י אומות העולם הם לא כיבדו. אם אתה מזדהה עם הזקנה מבנת ג'ביל, כדבריך, אולי כדאי שתראה מי באמת מעכב בעד "השלום" מלהגיע.
למה אתה חושב שכל קואליציית ה-14 במרס משמיעה קולות רפים, ככל שמתאפשר להם, אפילו במצב קשה זה, נגד החזבאללה? הם, בניגוד אליך, מבינים מי משחק בגורלה של לבנון- איראן וסוריה.

30/7/06 03:24  
Blogger Fania Oz-Salzberger כתב/ה:

שלום לכולם

קודם כל עלי לומר שמכל האתרים בהם צוטט מאמרי, לרבות הוול סטריט ג'ורנל עצמו, הבלוג של הפקולטה למשפטים עורר את הדיון המעניין, המעמיק והעשיר ביותר. הוא מעורר רצון לתרגם לאנגלית את כל התגובות ולהפיץ ברשת. תודה למגיבים. קראתי בעיון והדברים העלו אצלי מחשבות חדשות.

אגיב בקצרה ולפי סדר ההופעה של התגובות. גיא דוידוב צודק שיש לדון במושג המידתיות ביתר עומק ואבחנה. אני מסכימה לחלוטין שכל מכה, אווירית או קרקעית, שלא נועדה במישרין לפגוע במערך המלחמתי של חיזבללה חורגת גם מעקרון המידתיות וגם ממוסר הלחימה. אני מתנגדת להפצצה כוללת על איזורי מגורים ולחיסול "תשתיות" באשר הן, בעיקר כשהפגיעה באזרחים עולה על כל פגיעה בלוחמים ובאמצעי לחימה המכוונים לישראל. פגיעה בתשתיות חשמל היא מפוקפקת, פגיעה באספקת מים היא בלתי מוסרית בעליל, והפצצת כבישים המונעת הימלטות של אזרחים מאזורי לחימה היא בעייתית מאד, גם כשהללו משמשים כוחות לחימה של החיזבאללה.
לעומת זאת, כיוון פצצות למשגרי רקטות שזוהו בבירור, גם אם הם מוצבים כדרך החיזבאללה בתוך אוכלוסיה אזרחית, ובעיקר לאחר מתן התראה לאזרחים, הוא פעולה מלחמתית לגיטימית. חלק מן הקורבנות האזרחיים נכללים בהגדרה זו, והדבר קשה ואיום, והוא חלק מאימי המלחמה באשר היא. שורה תחתונה לעניין זה: יש מקום למידתיות בעיצומה של מלחמה, יש מקום למוסר, יש מקום לביקורת אזרחית ותקשורתית בזמן אמיתי.

באשר לאזרחים שהצביעו לחיזבאללה בלבנון ולחמאס בעזה: בוודאי שעצם ההצבעה לא הופך אותם למטרה צבאית לגיטימית, חלילה. אבל יש מקום לאבחנה בתוך הקטגוריה של "אזרחים חפים מפשע". מי שמארח מרצון לוחמים ומאכסן מתוך בחירה חופשית אמצעי לחימה, מי שצוהל על כל אוטובוס מתפוצץ בישראל, אינו שייך לטעמי למחלקת האזרחים החפים מפשע. עם זאת ובריש גלי, כל הילדים באשר הם, ומבוגרים רבים שלא בחרו לתמוך במיליטנטים או לארח אותם, הם קרבנות לכל דבר, והפגיעה בהם רובצת על מצפוני ומצפון ישראל.

לאנונימי השני (מוחמד כריים?) ובעניין הנסיגה עד האינץ' האחרון: אני עומדת על קביעתי שבשנת 2000 ישראל נסוגה מלבנון עד השעל האחרון, מפני שכך קבע האו"ם בהחלטה רשמית. חוות שבעא נתונות במחלוקת, אך לא מבטלות קביעה זאת. לדידי אפשר לוותר עליהן מחר בבוקר במסגרת הסכם שביתת נשק, אך אין הדבר סותר את הטוטליות של נסיגת ישראל לפני שש שנים.

חילופי אסירים ושבויים: גם כאן מתבקשות אבחנות חדות ויש הרבה טשטוש מכוון. טרוריסטים שביצעו רצח אזרחים בישראל ונשפטו בה אינם בשום פנים מקבילות של שבויי מלחמה. סמיר קונטאר, רוצח משפחת הרן מנהריה, ודומיו אינם מטבע עובר לסוחר כנגד החיילים החטופים. בתקשורת מדברים היום על הסכם שחרור שיכלול אזרחים לבנונים ואנשי חיזבאללה שנישבו בפעילות לוחמה, לא רוצחי אזרחים בדם קר, וחילופים כאלה נראים לי סבירים.

מלחמת ברירה או לית ברירה: המלחמה התחילה כתוצאה של החלטת ממשלת ישראל להגיב בפעולה צבאית חזקה על פרובוקציה חזקה מעבר לגבול בינלאומי תוך פגיעה בריבונות. מבחינה משפטית יש קאזוס בלי (הצדקה לפתיחה במלחמה). אפשר היה להחליט אחרת. משהתחיל ירי הרקטות והטילים לשליש הצפוני של ישראל הפכה המלחמה הזאת למלחמת לית ברירה, וגם חשפה מערך לחימה מוכן, תוקפני, ומרשים, של חיזבאללה בסיוע פעיל של איראן. מכאן אין ברירה אלא להמשיך, במידתיות ככל הניתן, עד להסדר כולל בלבנון עם נוכחות בינלאומית חזקה ואסרטיבית, לא או"מית. הגדרה אפשרית: "מלחמת לית ברירה מתגלגלת". יש הצדקה ללחום עד לכפיית הסכם על החיזבאללה.

ולאירועי הבוקר בכפר קנא. לצערי ולחרדתי ניבאתי אתמול ב"מועצת החכמים" בלי שידעתי מה ניבאתי, ש"רק שלא יהיה עוד כפר קנא". התכוונתי לירי צה"לי שגוי שימית אזרחים רבים, כפי שאירע בשנות התשעים באותו כפר. נכון לעכשיו עוד מוקדם לדעת אם מדובר בירי שגוי או במוקד שזוהה כאיזור שיגור רקטות בלא שידעו שיש בו אזרחים רבים, כפי שצה"ל טוען הבוקר. אני משהה איפוא את השיפוט המוסרי ובוכה על הקרבנות.

עד כאן כעת. לא הגבתי על כל הנקודות שהועלו ואני מקווה שהדיון יימשך. מילת הערכה מיוחדת לסטודנטים שכתבו כאן בתבונה, בעמקות ובכבוד ההדי.

30/7/06 13:21  
Anonymous מוחמד כריים כתב/ה:

מורתי היקרה, יונתן ידידי, סטודנטים בכל מקום בעולם שלום,

אפתח את דבריי בתנחומיי לכל מי שאיבד יקיר, תנחומיי לכל בית ישראל על הממשלה היהירה שלו.

התעוררתי בבוקר לעוד קאנא, לבי כאב, אך עדיין ניסיתי להתמודד עם השאלה, מי אשם? קראתי את דברי חבריי, שלחלקם הסברתי מקודם כי אינני תומך במיליציות, אינני תומך במלחמות, אינני תומך בטרור ובוודאי לא בהרג חפים מפשע. זה שיש מישהו "לא נקי" בצד השני, לא פוטר אותנו מאשמה, במבחנו של "האשם התורם", נצא חייבים.

הפכתי והיפכתי, ומדעתי לא שיניתי, זוהי מלחמת ברירה מובהקת, כך שלא מיצינו אף דרך חלופית.

בין אם זו מלחמת ברירה אם לאו, בוודאי שהרג ילדים והפצצת בובות אינם משרתים אף מטרה צבאית-פוליטית, רק מוסיפים עוד כתם לתדמית ממשלות ישראל לדורותיהן.

לעניינן השבויים, אינני מקווה לשחרורו של קונטאר, אלא דיברתי על אלפי היושבים בכלא ללא משפט; אינני מדבר על צדקת מאבקו של החיזבאללה, ארגון מליצי שאני מתנגד לו ולאופיו.

ד"ר עוז זלצברגר מציינת כי "לעומת זאת, כיוון פצצות למשגרי רקטות שזוהו בבירור, גם אם הם מוצבים כדרך החיזבאללה בתוך אוכלוסיה אזרחית, ובעיקר לאחר מתן התראה לאזרחים, הוא פעולה מלחמתית לגיטימית.", אכן נשמעים הדברים כהגיוניים, אבל באשר לקאנא עוד לפני ההפצצות של הלילה האחרון, הופצצו כל הדרכים והגישות למקום, והנוכחים בשטח בכלל לא רואים "סימני חיזבאללה", כנראה שה F16 המתקדמת שלנו רואה בכיסאות גלגלים ובובות - מחסני רקטות. אם באמת פעולתו של חיל האוויר מכוונת לעבר מטרות צבאיות והרג האזרחים הינו בלתי נמנע, למה ביום ה 19 למבצע, ונכון לשעה זו יותר מ 100 רקטות נחתו בצפון?

לממשלתנו אינטרס לשבור את העורף הלבנוני, הרג של 750 אזרחים אינו בגדר פעולה מלחמתית לגיטימית.

לעניין ההתראה המוקדמת, לאן ילכו אנשים בכלל ומוגבלים פיזית בפרט, כאשר גם הרחוב מופצץ, גם המשאית מופצצת ובאמת אין לאן ללכת, בתי הספר של ביירות מוצפים. עוד אינני חושב כי הוצאת מיליון תושבים מבתיהם והגדרתם כפליטים ללא אוכל ומחסה הינו פעולה מלחמתית לגיטימית.

אינני מתכוון לדון באם ההפצצה הייתה מכוונת נגד ילדים ונשים, אך משאיר את העניין לימים...

וליונתן ידידי, אמרתי לך כבר ואני אומר עוד פעם, אני משוכנע בצדקת דבריי ואני אמשיך לנגן את מנגינתי עד שישתנה הסטטוס קוו.. באשר למדיניות הממשלה אני אמשיך לבקר כל החלטה שתשפיע עליי, כידוע לי ולך עוד מלפני השיעורים בהיסטוריה של המחשבה הפוליטית, האדם הוא "חיה פוליטית", המלחמה שיצאה עקב שיקול מקיאווליסטי הכניסה אותי למקלט, עצרה את חיי האקדימאיים, החריבה תוכניותיי, אך בוודאי לא תגזול ממני את הכושר לבקר ולהתנגד למלחמות.

אינני מודע לחיזבאללה, אינני בטוח למען מי הוא פועל, בהחלט לישראל אין שום עניין לפתור בעיות פנים לבנוניות.
לצד הישראלי בעניין, גם לא משנה אם חיזבאללה הוא המוצב הקדמי של איראן, חטיפת שני החיילים הינה בהתחלה מחדל של צה"ל, ושנית הינה פגיעה בריבונות הישראלית שהתגובה אליה הייתה צריכה להיות מדינית; ואם זאת לא תועיל, אז צבאית מידתית; על אף שסופן של כל פעולות צבאיות היה במישור המדיני.
אינני סבור שהתגרות קטנה מחייבת יציאה למלחמה, לרבות כל השלכותיה.

ידידי, אני ישראלי בדיוק כמוך, אבל בסך הכל מגנה את המלחמה, שמסקירתי הענייה להיסטוריה למדתי כי מעולם לא הייתה מלחמה טובה ובוודאי מעולם לא היה שלום רע.

30/7/06 17:02  
Anonymous יונתן עוז כתב/ה:

מוחמד יקר
אתה עונה לטענות ספציפיות בהרבה "אינני יודע", ומשיב במקום זאת בקלישאות כגון "מלחמה זה רע". אמנם, קלישאות לא בהכרח משקרות. הבעיה היא שהן לא אומרות הרבה ואין הרבה מה לענות להן.
מלחמה זה רע? כל אחד(טוב נו- פרט לנסראללה) יסכים איתך. ומה הלאה?

בוא נראה מה אתה מציע: בתגובה לחטיפת החיילים, שלוותה בירי קטיושות (באותו יום) לאוכלוסייה אזרחית ובהרג 8 חיילים , כחלק מרוטינה של פעולות כאלו אחת לכמה חודשים (רק שזו הצליחה), ע"י ארגון החזבאללה שבפירוש אינו מדינה ריבונית ומוכרת, ממשלת ישראל היתה צריכה לשלוח כמה טילים לים ואח"כ לשחרר מאות רוצחים- כן, זה מה שהם, כפרס ומעין "תמריץ" להמשך פעולות מעין אלו. הרי ברור לך שמו"מ במקרה כזה לא היה מוביל להסדר מדיני, כי לא מדובר במדינה העומדת מולך, ואין להם שום רצון או אינטרס בשלומנו או בקיומנו.

אתה באמת חושב שזה מה שיביא את השלום המיוחל? האם זה לא היה מוביל לעוד שפיכות דמים, אבל כמובן, בצד שלנו? האם אתה שוכח, או אולי לא יודע, שרבים מהפיגועים שבוצעו ושסוכלו בישראל הם במימון איראני ובתכנון של חזבאללה- באופן ישיר? אם זה מעניין אותך, גם אותך הם יתקיפו ללא היסוס, כמו שאת אחיהם השיעים הם כלאו בכפרים מהם שיגרו רקטות, ע"מ להשיג את מה שקרה היום.

[כעת בוצעה הפסקה מתודית לטובת אזעקה]
ולגבי הקיפוח- אני הראשון להודות שהוא קיים, אולם לא את הכל ניתן להשליך עליו ועל "כיבושים" שונים. הבט בנבחריך בכנסת, ביניהם מר בשארה האהוד עליך עד כמה שאני זוכר. אתה אולי לא אוהד את חזבאללה, כדבריך, אבל כאשר בשארה מתראיין כל יום ב"מרובע" בערוץ LBC,
ומדבר דברי שטנה על ישראל והצדקות רבות לחזבאללה ול"התנגדות"(=טרור והרג אזרחים), לא נראה לי שזה משרת את הקטנת הקיפוח או בכלל רצון טוב כלשהו כלפי המגזר מצד הרשויות. נכון שאפשר להגיד שכך זה היה תמיד וכו'- אך אני מרשה לעצמי להשתמש בדוגמאות שלך- כמו שזה לא משנה בעיניך "מי התחיל", אלא מה ימנע הרוגים (כך אף בעיניי- כאמור), כך גם נבחריך הם המחבלים באינטרסים שלך.

30/7/06 17:59  
Anonymous שרון רינגר כתב/ה:

אני מודה לד"ר עוז-זלצברגר על דבריה המרתקים והחשובים.
קשה לומר שנדהמתי מתגובתו של מוחמד, אבל בהחלט זעמתי לקרוא בתגובתו "אינני סבור שהתגרות קטנה מחייבת יציאה למלחמה". האם מעבר על הגבול הבינלאומי לצורך חטיפת שני חיילים ולאחר מכן הריגה ופציעה של חיילים נוספים היא בבחינת "התגרות קטנה"? לא לפי החוק הבינלאומי, זו בהחלט עילה להכרזת מלחמה.
מעניין שלא ניתן למצוא בתגובתו של מוחמד ולו מילה אחת כנגד פעולתו של החיזבאללה - ארגון טרור מובהק - אשר יורה מתוך שטחי אוכלוסיה תוך הפרת החוק הבינלאומי, במטרה ליצור פרובוקציה ולגרום לישראל לפגוע ב"אזרחים חפים מפשע" (כהגדרתה של ד"ר עוז-זלצברגר) ובכך להטיל את מלוא האשמה עליה.
האם אין כל הבדל בין ירי ישראלי לעבר מטרות חיזבאללה מובהקות לבין ירי של החיזבאללה לתוך מרכזי אוכלוסין בישראל בכוונה לפגוע באזרחים, ולא בשוגג? במלחמה נפגעים חפים מפשע, אין ספק - אך ירי לעבר מרכזי אוכלוסיה מובהקים - כולל ירי לעבר בתי חולים ומבני ציבור מנוגד באופן מובהק למשפט הבינלאומי וראוי לכל גינוי. וגינוי כזה לא נשמע כלל מחלק ניכר מהאוכלוסיה הערבית.
אין לי ספק שגם המגנים את המלחמה הזו אינם תומכים בארגוני טרור, אך הגיעה העת לפקוח את העיניים ולבחון מי הוא שנמצא מולנו - האם מדובר בישות בת-שיח, בעלת מטרות ועמדות לגיטימיות, או שמא ארגון של מרצחים, שכל מטרתו לשלוט במדינה ריבונית אשר חולשתה הנוראה אינה מאפשרת לה להקיא אותו מקרבה.
למי שמעוניין, קראתי לאחרונה דברים מרתקים שנכתבו ע"י פרופ' חיים הררי, פיזיקאי ותיאורטיקין, לפני כשנתיים, ואין ספק שהם רלבנטיים גם כיום :http://www.7th-day.co.il/hateror/mabat.htm

בתקווה לימים שקטים יותר לכולנו.

31/7/06 10:22  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

חשבתי כמה זמן אם לקחת את הזמן ולהגיב לדבריך מסיבה עיקרית, שאינה קשורה לחוסר רצון שלי בדיאלוג, אלא משום שאני נוטה להאמין שהדיאלוג בינינו כנראה משורטט בקווים מקבילים, ובכל זאת החלטתי לומר לך כמה דברים:
אתה מכריז נחרצות:
"אני מזדהה מאוד עם העמים הלבנוני והפלסטיני בדיוק כפי שאת מזדהה עם כל יהודי בעולם; אני מבקש את שלומו של התינוק בבנת ג'ביל כי מבקש אני את שלומו של כל אזרח במדינה שלנו, אינני חושב כי חיי יקרים מאלה של משה ממעלות או ראמי ממארון א-ראס"
ואני יכולה להשיב לך באופן נחרץ לא פחות כי אתה חוטא להכללות הרבה יותר ממני. שהרי אני דווקא מוצאת עצמי חרדה כנראה שבעתיים ממך לגורל כל אדם בעולם, לא רק יהודי, אלא אדם באשר הוא אדם. ואני וודאי מרגישה שותפות גורל עם אותם לבנוניים שלכושים באמצע התופת הזו כמוני בדיוק. מאידך אני בניגוד אליך מייחסת את התופת הזו בצורה חד משמעית ליוזמה ולמתכננה מזה זמן רב- החיזבאללה ונסראללה. לא סוד הוא שהחיזבאללה משתמש בעם הלבנוני ככלי בידיים האיראניות הארסיות שחפצות בכוח ובשליטה רחבה בעולם, והאמפתיה היחידה שלהם להרג כלשהו בשני הצדדים נולדת רק מול המצלמות תוך ניצול ציני של הכאב לצורכי תעמולה.
אתה הוא המכליל, ואתה הוא מחרחר המלחמה אם אתה מסוגל לעמוד מנגד ולומר לי שמדינה שמגוננת על אזרחיה היא התוקף במצב הנורא הזה. אין לאף אזרח ערבי בעולם ובישראל ניכוס באשר הוא על הרצון בשלום. נהפוך הוא- חדשות לבקרים אני למדה על ההפגנות של ערביי העולם בעד טרוריסטים שמפיצים רוע וכאוס, חדשות לבקרים אני למדה על אזרחים מסכנים שמשמשים חסם אש למחבלים, ופעמים רבות מרצונם שטוף המוח, כדי לסייע למאבק הזוי של מי שטוען להיות בשם האיסלאם, חדשות לבקרים, וגם הבוקר אני למדה לצערי על ערבים ישראלים לחרדתי, שמסייעים למחבלים לבצע פיגועים בישראל (כפי שסייעו למחבל שביקש לבצע פיגוע היום בחיפה ונלכד) חדשות לבקרים אני שומעת ח"כים ערבים אזרחי ישראל מכנים את חיילי צה"ל רוצחים- החיילים שלנו שמתים כדי להגן עליהם, בין יתר אזרחי ישראל, וחדשות לבקרים אני שומעת על חוסר המיגון והקיפוח של ערביי ישראל- שכמעט ולא משלמים את מיסי העירייה שלהם, שבונים באופן בלתי חוקי בכל דרך אפשרית את בתיהם, ושראשי העיריות שלהם לא עושים דבר כדי לנצל את כספי העירייה שכן קיימים לטובת מיגון האזרחים בתחומו, בעוד שאזרחים יהודים מבקשים שוב ושוב להבחינם מערבים גם הם (כמוני) בלתי מוגנים בעליל פעמים רבות, ולמרות שהם משלמים אכן מיסים כבדים לעירייה ואין לכך כל הצדקה.
חדשות לבקרים אני למדה על הפגנות של ערביי ישראל על מר גורלם בארץ הזו, והנה רק היום בחדשות ערוץ 2 שוחחה "יסמין" ערבייה ישראלית עם "יסמין" מביירות- כשיסמין הישראלית מתלהמת שוב ושוב ומסבירה לה כמה היא שמחה לראות אץת לכידות העם הלבנוני סביב נסראללה ואיל ישראל היא הטרוריסטית האמיתית ואילו יסמין מביירות מנסה בקול חלוש להסביר לה שדווקא היא תושבת לבנון לא חפצה בנסראללה, והיא יודעת שהוא לא חפץ לרגע ביקרם של העם הלבנוני, והיא יודעת שהוא היוזם של הרוע הזה, והוא הטרוריסט, כמובן כל זה לאכזבתה הנואשת של יסמין מישראל.
אז תסביר לי מוחמד,
במסגרת כזו הזויה של דמוקרטיה מתגוננת ממש- על מה יבסס הישראלי המאזוכיסט אפילו את היכולת המינימאלית להיישיר כלפיך מבט ולהתפעל כאשר אתה משתמש לא פחות בלו יהיה, ואומר לו בשפה רהוטה כל כך, שאתה חלק ממנו, שאתה חפץ בארץ הזו לצידו בדיוק כמוהו? אומרים שבזוגיות אמון הוא דבר כ"כ שברירי שקשה מאד לבסס וקל מאד להרוס, ואתה מבקש ליצור מערכת יחסים עם חבריך לארץ הזו, כשמערכת יחסים זו נשענת על שאיפה יוטופית ובמעט בלתי ניתנת לתפיסה של אמון, שנראה שלעולם לא יגיע.
אסכם את דבריי אליך בניסיון להסביר מדוע אנחנו שטים בקווי שיח מקבילים: אתה טוען לביקורת נגד מלחמה, ודבריך אינם משקפים זאת. כולי תקווה שכשיגיע אדם לפגוע בך ותרגיש סכנת חיים חלילה תוכל לעמוד איתן ולחבקו באהבה, תוך שאתה מכריז בפניו: בו יקירי, ואנא הרוג גם את ילדי בדרך, כי אני אוהב אותך, ואינני חפץ מלחמות.
הדבר השנוא עלי מכל הוא מלחמה. אני חושבת שזהו אקט גברי מובהק וודאי שאינו יכול להיות המוצא האינטואיטיבי לפתרון של סכסוך, ודווקא מהמקום הזה אני יכולה לומר בבירור שתחושתי היא כי מלחמה זו אינה מלחמת ברירה, היא אף לא מלחמה במובן הרגיל של המילה, משום שמלחמה היא התנהלות של צבא מול צבא, אלא היא מאבק על הרצון לחיים נורמליים ושקטים של שני עמים (וזאת מבלי להכנס לתמונה הרחבה שכוללת יותר משני עמים) שיישות חפצת כוח והרס, שמניעה מנגנון משומן היטב של שליטה באמצעות כוחה של הדת החליטה לערער. ארגוני הטרור הם שמובילים לסרטן ההרס, השינאה הבלתי מובנת הזו, האלימות הבלתי פוסקת וההרג של החפים מפשע- בכל רחבי העולם. ישראל מעוניינת להגן על נפשה, שפיותה ושלוותה- וזו אינה מלחמה, זו זכות טבעית ממש, זו שרידה, זה אין ברירה.

31/7/06 19:34  
Anonymous מוחמד כריים, בפעם האחרונה כתב/ה:

סטודנטית יקרה,

החלטתי לקטוע את מחול השדים סביב המלחמה מי חוטא להכללות יותר מהשני, כי למדתי שבחיים בנאדם צריך לדעת לוותר, אך אשיב לדברייך בקצרה.

דווקא שהחיזבאללה כביכול משתמש באזרחים כמגן, היינו צריכים לתור ראשונה אחרי פיתרון מדיני.

דיברת על אמון בבסיס הזוגיות, לעומתך אני חושב כי אהבה היא בסיס הצלחתה של כל מערכת יחסים; כל עוד ישנה שנאה לא יהיה אמון.
אני ורבים אתי אוהבים, מנסים להרגיש חלק מהמשפחה הזאת, רק שהמשפחה הזאת לא באמת רוצה אותנו.
האמת, השנאה כלפינו מובנת, אנחנו מבקשים להתחלק עמכם ידידינו באותה עוגה, הצנטרפטיות החברתית מובנת כיוון שהחברה הישראלית משוסעת רבות ורבת פלגים, והעוגה לא ממש גדולה.

"הבוקר אני למדה לצערי על ערבים ישראלים לחרדתי, שמסייעים למחבלים לבצע פיגועים בישראל (כפי שסייעו למחבל שביקש לבצע פיגוע היום בחיפה ונלכד) חדשות לבקרים אני שומעת ח"כים ערבים אזרחי ישראל מכנים את חיילי צה"ל רוצחים- החיילים שלנו שמתים כדי להגן עליהם, בין יתר אזרחי ישראל, וחדשות לבקרים אני שומעת על חוסר המיגון והקיפוח של ערביי ישראל- שכמעט ולא משלמים את מיסי העירייה שלהם, שבונים באופן בלתי חוקי בכל דרך אפשרית את בתיהם, ושראשי העיריות שלהם לא עושים דבר כדי לנצל את כספי העירייה שכן קיימים לטובת מיגון האזרחים בתחומו"

את כל כך חרדה לחטוא להכללות, אבל התשוקה לצייר עגומות את הערבים גוברת, לצערי גם הפעם.

דיברת על ערבים מסייעים, בכל חברה ישנם חולי נפש וקיצוניים. אני בז ליורים לעצמם ברגל, אני בז שאנשים עם מחשבות כאלה מקוטגרים כשייכים אליי, אבל אלה שניים או שלושה מתוך מיליון שלוש מאות שמונים ושבעת אלפים ערביים, היו גם 2-3 יהודיים שעודדו פיגועים דווקא נגד יהודיים, ואחת מהם בוודאי ידועה לך.

החיילים (שחלק רב מחבריי נמנה עליהם) - הם גיבורי האומה הם מגינים בגופם ובנפשם עלינו, האשמים בפעולות צבאיות שלעיתים אף מוגדרות כפשעי מלחמה הם שולחיהם לקרב.

מעניין, אבל כשהשמאל הישראלי מתקומם נגד המלחמה, אומרים "הדמוקרטיה חוגגת", אבל כשאחמד ועלי אומרים תפסיקו הרג חפים מפשע אומרים "בוגדים".

אמרת שאנחנו לא משלמים מיסי עירייה ובונים ללא היתר, ואני אומר "עד כאן"*
* (כל הזכויות שמורות לראש הממשלה אולמרט, בנאומו שהצליח לשמור על תמיכת העורף, הנ"ל כמעט הזיל דמעה, כביכול ידע מה הולך לעשות, אלוהים ישמור עליו ועלינו);
ולעניינינו, שוב הכללת, ולא ידעת שאלה שבונים ללא היתר הם קומץ, ואלה שלא משלמים מיסי עירייה הם קומץ, אולם גדול יותר.
האם האנשים האלה כל כך רעים? האם עד כדי כך הם לא מתורבתים? אני לא חושב שאת חושבת כך, לפחות שאני יודע שהמצב הוא לא כך.
ידידתי, כשהרשויות "מורחות" את הערביים, כשכל תוכניות המיתאר מושלכות על איזה מדף ברשויות, כשאזרח שמשתכר 3000 שקל, בשביל לבנות מחסה לאשתו ושלושת ילדיו הוא צריך לקנות מגרש בחצי מיליון שקל, כששינוי יעוד לקרקע הוא צריך לעשות בעצמו, כי התוכנית שהפקידה המועצה הושלכה לפח או נענתה בתשובה כי קיימת תוכנית להקמת יישוב סמוך.. כשיש פיטורים במקום עבודה, מפטרים את הערבי קודם, כשהמדינה לא מקצה קרקעות לערבים (כי הסוכנות היהודית רוצה אחרת, ובג"צ שלנו נמנע מעימות עימה (ר' פס"ד קעדאן, כן קעדאן)), כשראש העיר (הטוב שביניהם), חייב להתמודד עם אלף בעיות, כי מדובר במוקדי אבטלה (ולא בגלל שאוהבים שש-בש), כשבקניון מחפשים אותי והבחור לפניי עם עגיל היהלום נכנס בניחותא, כשאני בצבא קוראים לי שועל, ובלי מדים "עוד ערבי", כש- 20% מהאוכלוסייה מקבלים 4.5% מהתקציבים לרשויות; תגידי: תודה שאתם מבליגים.
את אולי תגידי שלא למדנו ולכן לא הוכשרנו, אבל בשביל ללמוד צריך שוויון הזדמנויות ממזגן בבית, עד בתי ספר איכותיים וכסף לקורס פסיכומטרי (דבר שלא זכיתי בו!)

אנחנו בקיצור, ניצולי נכבה.

אינני מצדיק עבירות על החוק, אבל גם לא "להשלים" עם מציאות לא טובה.

את מוזמנת לשאול את עצמך, אם מישהו מתנהג או נראה לא בסדר, למה הוא כך?
(ואלה, למרות הכל, מעטים בקרבנו)

אני מסיים את הדיאלוג שלי פה, אבל הפצע האנושי ימשיך לדמדם.

אינני ממהר להאג, אלה שבחרתי בהם אני אשפוט בבחירות הבאות, בניגוד להם, אני בוחר בשיח הפוליטי.
אני ממהר לעבוד, ללמוד, לחבק את האחים שלי ולהתפלל שחבריי במילואים יחזרו בשלום.

עוד לסטודנטית, אני מבקש שתרשי לי לאחל לך בהצלחה בלימודים. דרך אגב, אם אין לך מקלט, את מוזמנת למקלט שלי לשתות קפה ערבי ולדבר על אחוות עמים

בתקווה לימים טובים יותר

1/8/06 19:40  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

ד"ר עוז אלמוג היקרה,
דווקא משום שאני מוכירה אותך עד מאד, על יכולתך לעמוד איתן- את והמוזה שלך- ולהציג עמדה מבוקרת ואחראית, המבקשת להתייחס למורכבות של הדברים ולא להשמיע ביקורת לשם הביקורת (ויש שיאמרו לשם הפרסום) כך סתם באופן שנעשה ע"י מוזות רבות אחרות לצערי, ומשום שאף ראיתי כי לאחרונה גם את עמדתך הרצינית והעניינית הצליחו לערער תמונות הזוועה של הילדים המאובקים מכפר קאנא, כך שאת כמו רבים אחרים מהססת באשר למוסר העליון והראוי להערצה של צה"ל (ויש הבדל בין מהססת לבין מבקרת בדיעבד, בצדק יתכן, כאשר התמונה מתבהרת)דווקא משום כל אלו חשוב לי להציג בפנייך שתי דוגמאות של "מחט בערימת שחת", כשהפעם ערימת השחת היא דווקא אוסף העובדות שהולך ומתבהר לגבי מה שבויים כנראה בכפר קאנא ע"י החיזבאללה, כדי לפגוע בנו היכן שכואב לנו- בתחושת המוסר העצמי שלנו- והמחטים הבודדות האלו מתחילות לצוף מעלה באמצעות הכלי רב העוצמה של הבלוגרים באינטרנט- שאינם הולכים שבי לא אחר "המוזות" ולא אחר ההתלהמות הניצחת בעולם כלפינו ובלוגרים אלו מציגים בפנינו את מה שיש להסס לגביו דווקא בצדק- והוא השימוש הציני של החיזבאללה בתמונות מזוייפות ויצירת מניפולציה נוראית במלחמה המתוקשרת הזו:
אולי כדי שלא יילכו שבי כ"כ מהר אחר המניפולציות הכ"כ פשוטות לביצוע האלו, אולי כדי שנוכל לבקר בצורה יותר אחראית, אם נדרשת ביקורת- נאמר אכן בשעתו ולא בכדי:
כשהתותחים רועמים המוזות שותקות
והנה לך שהפעם- דווקא ההסקפטיות כלפי המסלף האמיתי במלחמה הזו התבררה כמבוססת ביותר כשסוכנות הידיעות של רוייטרס פירסמה ידיעה המודה בעיבוד גרפי של תמונה מביירות- תמונה שצולמה ע"י אותו צלם שצילם את התמונות מכפר קאנא:
ולכן אולי- הביקורת שמקומה נכבד, ראוי היה לה להישמע בצורה מעט יותר אחראית, ואלי מעט יותר בדיעבד.
בכבוד ובהערכה רבים,
סטודנטית שלך מן העבר.

6/8/06 17:46  
Anonymous סטודנטית כתב/ה:

נתקלתי בסרט לאחרונה, של ראיון עם ברידג'יט גבריאל ברשתות אמריקאיות, בכל מיני ואריאציות, ולא יכולתי לעצור את הדמעות. משום כך חשבתי שאולי מתאים לשתף בו את המשוחחים בתגובות למאמר חשוב זה, כך שירחיב את תמונת המציאות עליה דנים, ואולי יפזר מעט את ענן הערפל שהצליח לתמרן אותנו בצורה שכמעט ואיבדנו את האמונה בצידקת הדרך, עד כדי כך איבדנו אותה, עד שמי שמזכיר לנו אותה במקרה הסרט החשוב הזה היא דווקא תושבת לבנון לשעבר (נוצריה) שמתראיינת שוב ושוב, כדי להסביר מנקודת מבטה, כמי שחוותה את מלחמת לבנון הראשונה ומכירה את לבנון היטב- מדוע אנחנו לוחמים יותר מכל עבור התושבים המבקשים שלום ושקט בלבנון, עבור שכנינו- וכמה אנחנו כן צועדים בדרך הצודקת, למרות שהיססנו לכמה רגעים. הסרט הוא חשוב בעייני מאלפי סיבות, ובפרט משום שהוא חושף את המציאות האמיתית מצדו השני של הגבול, לא ע"ב עדות שמיעה, אלא על בסיס עדות ממקור ראשון מצמרר שמבקש את עזרתינו במיגור סרטן השינאה והאיימים שהשתלט עליהם, הוא חושף את האלימות, הפרעות וההתעללות שהתושבים הנוצרים חוו שם, ברמות אכזריות שהנפש לא סובלת- מידי גם אזרחים וגם לוחמים מוסלמים, ששנאו אותם אך ורק משום שהם נוצרים ותו לא.לצערי האסוציאציה הראשונית שזה העלה לי היא השואה, וכאן הנוצרים הם שנרדפים בשל זהותם הדתית בלבד. היא מדברת עוד על אמהות שנאלצו לרצוח את בניהן בדרך אימים, את הטבח והשימוש שנעשה באזרחים כנגד צבאות המערב, את האמפתיה של הצבא הישראלי שהוא היה היחיד שסייע לתושבי לבנון הפצועים בתוך היכואס הזה, ובחינם כמובן, ולא רק לנוצרים ידידינו מעבר לגבול, אלא גם למוסלמים, וגם ללוחמים הפצועים סייעו רפואית ללא אבחנה- והיא נדהמת מכך, היא מתארת את השליטה החד משמעית של סוריה ואירן באמצעות כוחות השינאה (כך היא מכנה אותם)בממשלת לבנון עד כי היא משותקת לחלוטין, היא מתארת את ההרס, החורבן, והשימוש הבלתי פוסק באזרחים הנוצרים בעיקר גם ע"י הפלשתינאים בארגון אש"ף אותה תקופה ובקיצור-
דבריה מרתקים, אולי דווקא בשל נקודת המבט.
כאן ניתן להוריד את הסרט:


וכאן ישנו ראיון קצר ומרתק לא פחות של ברידג'יט ב- CNN:


11/8/06 21:07  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

Obviatе the monsteгѕ oг out of this hеll Eхρloitation уour ѕurvіvаl sκills.
Νow аs muсh mаchine as man, Urgot агrіveԁ at the Leaguе οf Lеgends there are a feω cruciаl ones.
Dіѕney will be аdding more than games
prеsently including: аmorouѕ Cοach razz, Τhe
Κіng's Toy, you demand stopper-in Adobe Shockwave.

Feel free to surf to my blog; game

27/3/13 14:45  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

Major Criteria In bag Simplified
shoes Methods In The UK
Vital Details Of bag - A Background
Necessary Details For shoes - The Facts
Picking out Painless Solutions Of shoes
Real-World bag Advice Explained


10/5/13 17:24  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>