תג

יום חמישי, נובמבר 16

שחיתות שלטונית בישראל והתנהלותו של מבקר המדינה

עלי זלצברגר

בשבוע שעבר התפרסמה בעמוד הראשון של "הארץ" מודעה התוקפת את התנהלותו של מבקר המדינה כפוגעת בסדרי שלטון בישראל. המודעה חתומה על ידי חמישה אישים בכירים באקדמיה המשפטית ומומחים למדעי המדינה. התבקשתי להצטרף בחתימה על מודעה זו. סירבתי, לא משום שאינני שותף לביקורת על המבקר, אלא שנוסח המודעה נראה לי רחב מידי ולא ממוקד בבעיה המרכזית שבהתנהלותו .

אנו נמצאים בתקופה חסרת תקדים מבחינת שחיתות שלטונית בישראל. ניתן להבחין בשלוש דרגות חומרה של שחיתות שלטונית. הדרגה החמורה פחות היא פעולות של נבחרי ציבור ופקידי ציבור שלא על פי כללי מנהל תקין ושלא על פי החוק כאשר מטרת הפעילות היא טובתו של הציבור או מגזרים בו, ובפעילות זו אין משום רווחים אישיים לאותם פקידים ונבחרי ציבור שפועלים בניגוד לכללים. דרגה זו של שחיתות שלטונית מלווה את מדינת ישראל מאז הקמתה והיא נחלתן של רוב המדינות. דרגה שניה, חמורה הרבה יותר היא כאשר ההתנהלות הלא תקינה מלווה ברווחים אישיים של נבחרי הציבור ופקידיו. תופעות בודדות של סוג זה של שחיתות שלטונית נתגלו בעבר, אך בשנים האחרונות אנו עדים להתפשטות מאוד מדאיגה של שחיתות שלטונית מסוג זה. נבחרי ציבור, ומי שעומדים בתפקידי מפתח בהנהגת המדינה נחשדים במעשים חמורים של התעשרות עצמית או התעשרות מקורבים כתוצאה מפעילות בלתי חוקית לכאורה .

הדרגה החמורה ביותר של שחיתות שלטונית מערבת בנוסף לפעילות בלתי חוקית ובניגוד לכללי מנהל תקין, גם סיכול האפשרויות לחקור פעילות זו על יד פגיעה בעצמאות הרשויות החוקרות - בתי המשפט, המשטרה, הפרקליטות ומבקר המדינה למזלנו, טרם הגענו לדרגה זו של שחיתות ואנו יכולים להיות גאים ברשויות החקירה והמשפט שלנו. רשויות האכיפה עושות עבודתן ללא משוא פנים וללא מורא מפוליטיקאים ואנשי ציבור בכירים. עם זאת, לאחרונה אנו עדים לסימנים של עליה במתקפות מאורגנות על רשויות החקירה, אשר צריכים לעורר סימני דאגה שמא נתדרדר לדרגה החמורה של שחיתות שלטונית, שיש בה סכנות ממשיות לשלטון החוק בישראל ולמשטר הדמוקרטי .

על רקע זה יש לבחון גם את התנהלותו של מבקר המדינה, השופט מיכה לינדנשראוס. נכון הוא מצד המבקר לבדוק כל חשד להתנהלות לא חוקית או לא תקינה, גם כזו שאינה עולה כדי חשד לפלילים אך יש בה הפרה של כללי אתיקה של פקידי ונבחרי הציבור או כללי מנהל תקין. מבחינה זו אינני שותף לחלק מנקודות הביקורת שפורטו במודעת הגינוי לשופט לינדנשטראוס .בהיקף פעילותו אין פלישה ברגל גסה לתחומי העיסוק של המשטרה, פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. בתקופה של שחיתות שלטונית חמורה לכאורה של ראש הממשלה ושאר נבחרי ציבור בכירים יש צורך בהעמקת הביקורת, גם אם חקירות אלו עלולות לפגוע ביכולת ההתנהלות של הממשלה. קביעת מחסום בפני הרשויות החוקרות בטיעון שחקירותיהם עלולות לפגוע ביכולת למשול היא בדיוק מה שעלול לדרדר אותנו לקטגורית השחיתות החמורה ביותר .

עם כל זאת, נוצר רושם מדאיג שברדיפת פרסום, הדלפות מוקדמות ומגע יתר עם התקשורת, פועל מבקר המדינה באפן לא אתי ולא תקין, באופן שיש בו בראש ובראשונה לפגוע בחקירה עצמה, אך גם באמון הציבור במוסד מבקר המדינה וביכולת רשויות האכיפה האחרות לעבוד בתיאום עם המבקר. יש לציבור זכות לדעת על פעילויות לא חוקיות או לא תקינות של נבחריו, אך אין זו זכות לדעת על כל חשד, כל תחילת חקירה או כל שלב ושלב בהתקדמותה. שקיפות מלאה של התנהלות רשויות החקירה יכולה לשמש כלי מסוכן לניגוח פוליטי, היא עלולה להוביל למניפולציות תקשורתיות ולתרבות של הפצת חשדות שווא. אלה אכן יכולים להוביל לירידה באמון הציבור ברשויות האכיפה ולבסוף לזילות של הציבור בחשדות לשחיתות ולהשלמה מסוכנת עם התנהלות מושחתת. צריכה להשמר גם הפרדת רשויות בין רשויות האכיפה והתקשורת. חלק מתפקידיה של התקשורת, הוא לחקור ולדווח על חשדות כנגד נבחרי ציבור, תוך שמירה מוקפדת על כללי אתיקה עיתונאית. אך חקירה תקשורתית חיבת להיות מופרדת מהתנהלות רשויות האכיפה. שיקולי רשויות האכיפה בפרסום חשדות וחקירות צריכים להיות בלתי תלויים בלוח הזמנים וסדר היום של כלי התקשורת.

על ועדת הכנסת לביקורת לפעול למען כללים ברורים יותר באשר להתנהלות המבקר ושאר רשויות האכיפה באשר לנקודות הזמן ושלבי בדיקה וחקירה בה ראוי לפרסם חשדות (ובנושא זה מתקבל הרושם שלא רק המבקר אלא גם המשטרה פועלת לעיתים באופן לא תקין), ולמען כללי אתיקה שימנעו רדיפה תקשורתית. על רשויות האכיפה לפעול לחקירת כל חשד המגיע לידיעתם, אך עליהם להיזהר מפרסום חשדות לא מבוססים, מהדלפות שיכולות לשמש כלי ניגוח פוליטיים ובסיס למניפולציות בעמדות הציבור כלפי נבחריו ופקידיו הבכירים. חובה צריכה להיות מוטלת על רשויות החקירה גם במסירת דווחים על חשדות לא מבוססים ועל מי שהחשיד שלא בתום לב. בית המשפט העליון הטיל חובות דומות על כלי התקשורת ואין סיבה שאלו לא יחולו, בשינויים המתאימים גם על מבקר המדינה ושאר רשויות האכיפה.


בתקופה מסוכנת זו לשלטון החוק ולכללי המנהל התקין בישראל יש לעודד את רשויות האכיפה לפעילות מאומצת לבדיקת חשדות לשחיתות ולמיצוי הדין הפלילי, המנהלי, החוקתי, האתי והציבורי עם המושחתים. לא כל התנהלות בלתי תקינה היא התנהלות פלילית וטוב שהציבור יבין את המערכות הנורמטיביות השונות המשמשות להערכה ולשיפוט נבחרי ציבור ופקידיו. התנהלות מבקר המדינה ושאר רשויות האכיפה לא צריכה להיות נקיה ממעקב וביקורת, אך יש להזהר שלא לשפוך את התינוק יחד עם מימי האמבטיה

רשימה זו פורסמה בעתון "הארץ" ב 15 בנובמבר 2007


10 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

מעכשיו אימרו יש 4 רשויות במדינת ישראל:

הרשות השופטת.

הרשות המחוקקת.

הרשות המבצעת.

והרשות החוקרת.

16/11/06 16:02  
Anonymous ניצן הוכנר כתב/ה:

אותם פרופסורים לא איבדו את הבושה. אבל אותם אלו, המבקרים את המוסדות השיפוטיים והמעין-שיפוטיים שלנו רק מתרבים מיום ליום, וזה כבר סימן רע מאוד. זו תופעה עמוקה מאוד, שקשורה- איך לא- לשינויים חברתיים-כלכליים במדינת ישראל. כשאין סולידריות חברתית, כל ביקורת על השלטון תרגיז ציבורים גדולים, מי מהם מלחך פינכה, מי מהם עם הארץ שיצרה המדיניות הממשלתית. כל טוקבק ממוצע בפורטל ישראלי גדול באינטרנט מלא באלו האחרונים, פרי ההזניה וההזנחה.

אני קורא במקביל את פרופ. גוטויין ומקבל הרגשה מאוד רעה. לרגע לא נדמה לי שהוא מגזים. החברה בישראל הפכה טורפנית, חסרת רחמים למעמדות הנמוכים; חברה של אינטרסים צרים וניכור עצום, שבה העשיר עושק את העני בכוח הקפיטל; חברה בדקדנס. למי שחושב שזה מוגזם, אני יכול להדגים בקלות- מלחמת לבנון השנייה חשפה את הרקבון, עטוף שואו אוף אקדמי; הלשון המצוחצחת והמכובסת של שנים של "הנח לעשות"- וראינו איך תפקדה המדינה בצפון, מרוב שהתרגלה להניח לעשות, כנראה הניחה, שהיא לא צריכה להתערב במקרה שהעורף נמק כתוצאה מחוסר חמצן - שמכסה על הילוך השחץ; המלאות בעצמנו מול הריקנות מתוכן ערכי. זה מחזיר אותי אחורה לשנה ראשונה, ל"ירידת הפורמאליזם ועליית הערכים". סיר בשר זה אף פעם לא היה, אבל גם לא גן עדן לגאנגסטרים, נצלנים, גנבים, מעלימי מס, מפרי חוקי תו"ב בגלוי, בריוני כבישים ומנצחים על כולם- פוליטיקאים תאבי שררה ומדון, קצרי רואי, נתעבים ושנואים באופן שקשה להעלות על הדעת. גונן שגב ("דוק, תרשום לי אקסטאמול") הוא דוגמא יפה לעניין, הלא כן?

לינדנשטראוס נכנס במלוא העוצמה לתפקידו החדש, נחוש למלא את תפקידו הציבורי, השליחות הכל כך חשובה הזו. לא צריך להריע לו על כל צעד ושעל, מותר וצריך להעביר ביקורת. יהיו אלו שיעשו את הביקורת קרדום לחפור בו. קראתי את המודעה ב"הארץ" ולא השתכנעתי, שהניסוח שלה היה בעייתי; לא כזה הפוגע במוסד מבקר המדינה באופן בלתי הוגן או נבזי. יש בו כמה וכמה דברים שאני חושב עליהם לפעמים.
לא נעים לקבל ביקורת כל כך רועמת, אולי יש בכך לערער על הלגיטימיות, אבל בטוחני, כי לא זו כוונת הפרופסורים. הם חרדים לתפקוד לקוי, בין השאר עקב שיקולי רייטינג. אולי ככה זה עובד. יש לזה תופעות לוואי קשות, בעיקר החשש להיעדר האובייקטיביות ואובר-פוליטיזציה של ביקורת המדינה. הבא בתור יהיה היועמ"ש, שכבר סומן על ידי כמה בריונים וחוליגנים (ע"ע "מאמרו" של גאידמק בוואיי נט, "המלך מזוז הראשון").

כשהייתי בשנה א', חזרתי ממילואים ובתלושים שקיבלתי מאגודת הסטו. רכשתי באקדמון, בין השאר, ספר של גביזון, קרמניצר ודותן [זה האחרון חתום על המסמך השנוי במחלוקת](*). דותן [אז היה ד"ר] הציג את הנושא, מבלי לנקוט עמדה לכאן או לכאן, גביזון טענה לעודף אקטיביזם של ביהמ"ש העליון בישבו כבג"ץ, קרמניצר טען שהביקורת לא מספיקה, בעיקר לאור השחיתויות ההולכות ומתגברות. אני מודה; יש לי ויכוח פנימי עם עצמי בעניין. אך למרות שאני מחבב ומעריך את קרמניצר, כיום אני נוטה לחשוב, שהאקטיביזם של בית המשפט גובה מחיר יקר מדי של פאסיביות אזרחית. סביר שזה גם המקרה של המבקר- מרוב אקטיביזם ומרץ הוא מאבד אמון ומאיים על סדר יומם של כמה בעלי מהלכים. אך הנשק הלא-קונבנציונלי בו הוא עושה שימוש תדיר לא יעיל לאורך זמן. אי אפשר לבזבז המון מרץ ורעש על עניינים שהפכו לנורמה. חמורים ככל שיהיו, הם הסימפטום ולא המחלה. עסק ביש- על מנת לתקון את המעוות תידרש פה הרבה יותר מביקורת. תידרש החלפה של אופן החשיבה, וזו, ככל הנראה, לא תגיע בקרוב.

כבוד הדיקן; אם אתה מאמץ [בהסתייגות קלה] את רוב הדברים שפורסמו וההנמקות וההסברים המלומדים שנתת תומכים ברובם- כך נראה- בפרסום של חמשת הפרופסורים הנ"ל, האם נסתתרה בינתנו? עברתי חזור וקרוא על רשימתך, כך מספר פעמים, ואיני יורד לסוף דעתך. ומהי הבעיה המרכזית שציינת בתחילה?
יש ברשימה הזו קצת "מישמש" של עניינים [היחס בין הפסקה הרביעית לחמישית, למשל; יש פלישה/ אין פלישה?לית דין פגיעה ביכולות התפקוד של רשויות החקירה והתביעה כדין פלישה לתחום עיסוקן?[.
השמטה של הפסקה הראשונה, משפט וחצי בפסקה הרביעית בדבר הסתייגות מדעת החמישה והמשפט האחרון והנה שכפול לא רע של אותו פרסום של פרופ. אבינרי ושות'. שבע פסקאות כשבעת מזבחות הפר והאיל של בלעם, רק לפי התסריט המקורי, לא?





(*) ר' גביזון, מ' קרמניצר, י' דותן, "אקטיביזם שיפוטי בעד ונגד; בג"ץ בראי החברה בישראל", הוצאת מאגנס. אני מצר על אי הדיוק בכללי הציטוט האחיד, הספר מושאל לחבר כרגע. ספר מעולה ללימוד [קצת פחות יובשני מהרגיל] המשפט הציבורי והחוקתי בישראל בכלל ולשנה א בפרט. לשם האיזון הקדוש אציין, כי בחלק הארי של התלושים רכשתי ספר קליל יותר ודיסק של רוקפור. מודה ועוזב?

19/11/06 17:27  
Anonymous אברהם משה כתב/ה:

לכבוד
פניות הציבור אברהם משה
המשרד להגנת הסביבה השופטים 17 פתח תקווה
050-3727779
ירושלים . 28-02-009


הנדון : תשלומים שלא כדין ,לכאורה, במשרד להגנת הסביבה.


א,ג,נ,מ
מזה 9 שנים מופיעות יחד, 2 עורכות דין עצמאיות ,ממשרד אחד, כנראה עובדת ומעבידה ,במשפט קטן המתנהל נגדי ,מהמשרד לאיכות הסביבה. קודם בתיק 2800-01 ת"פ ועכשיו 5959-11-07 בערעור במחוזי , שניהם בפתח תקווה.
האישומים לא מצדיקים הופעה של 2 עורכות דין על חשבון המדינה. במהלך המשפט פעמיים ,גם השופט, לא ראה צורך בהופעת שתיהן יחד והציע שרק אחת תופיע.
.יתכן והן עושות זאת כשיטה .על מנת להכפיל את שכרן שגם כך הוא .גבוה יותר מפי 4 מהשכר הקבוע בחוק הסנגוריה הציבורית ויש סעיף בחוזה. המאפשר תשולם "שונות" פתוח .החוזה לא נחתם ע"י עורך דין מטעם המדינה, לא כתובים שמות החותמים עליו,וניתן ללא מכרז וללא התחרות מסחרית כלשהיא (מידע שקיבלתי לפי חוק חופש המידע)
אני מבקש כי תעזרי לי על מנת ש:
א.תיפסק הופעתן המשותפת במשפט נגדי
ב. תופסק ההתקשרות הלא חוקית איתן
ג.יגבה מהן כל התשלומים הכפולים רטרואקטיבית משנת 2001 ואילך
ד הטיפול במעשים הפליליים יועבר למשטרה
ה.יערך מכרז שבו יבחר העו"ד המייצג, בהתאם לחוק

אני חושד כי יש מישהו במשרד המשתף איתם פעולה ומכשיל בדיקה והתקשרות לפי החוק


בכבוד רב
ובתודה מראש
אברהם משה

28/3/09 15:35  
Anonymous אברהם משה כתב/ה:

לכבוד
פניות הציבור אברהם משה
המשרד להגנת הסביבה השופטים 17 פתח תקווה
050-3727779
ירושלים . 28-02-009


הנדון : תשלומים שלא כדין ,לכאורה, במשרד להגנת הסביבה.


א,ג,נ,מ
מזה 9 שנים מופיעות יחד, 2 עורכות דין עצמאיות ,ממשרד אחד, כנראה עובדת ומעבידה ,במשפט קטן המתנהל נגדי ,מהמשרד לאיכות הסביבה. קודם בתיק 2800-01 ת"פ ועכשיו 5959-11-07 בערעור במחוזי , שניהם בפתח תקווה.
האישומים לא מצדיקים הופעה של 2 עורכות דין על חשבון המדינה. במהלך המשפט פעמיים ,גם השופט, לא ראה צורך בהופעת שתיהן יחד והציע שרק אחת תופיע.
.יתכן והן עושות זאת כשיטה .על מנת להכפיל את שכרן שגם כך הוא .גבוה יותר מפי 4 מהשכר הקבוע בחוק הסנגוריה הציבורית ויש סעיף בחוזה. המאפשר תשולם "שונות" פתוח .החוזה לא נחתם ע"י עורך דין מטעם המדינה, לא כתובים שמות החותמים עליו,וניתן ללא מכרז וללא התחרות מסחרית כלשהיא (מידע שקיבלתי לפי חוק חופש המידע)
אני מבקש כי תעזרי לי על מנת ש:
א.תיפסק הופעתן המשותפת במשפט נגדי
ב. תופסק ההתקשרות הלא חוקית איתן
ג.יגבה מהן כל התשלומים הכפולים רטרואקטיבית משנת 2001 ואילך
ד הטיפול במעשים הפליליים יועבר למשטרה
ה.יערך מכרז שבו יבחר העו"ד המייצג, בהתאם לחוק

אני חושד כי יש מישהו במשרד המשתף איתם פעולה ומכשיל בדיקה והתקשרות לפי החוק


בכבוד רב
ובתודה מראש
אברהם משה

28/3/09 15:36  
Blogger אברהם משה כתב/ה:

לכבוד אברהם משה
עו"ד מירב שגיא יהודיין תשובתך מיום 17 ליוני 2009–06–23
המבקרת הפנימית 23-06-009




הנדון: תשלומים שלא כדין,לכאורה לעורות דין במשפט -59-11-007

תודה על תשובתך אבל "העובדות" לא נכונות

לפי המידע שקיבלתי מהמשרד להגנת הסביבה ,לפי חוק חופש המידע ,לאחר ששילמתי אגרה,
העבודה ניתנה למשרד סבירסקי דרורי ללא מכרז,אף שהיא מחייבת מכרז,העבודה לא מאושרת ע"י משרד המשפטים ,לבד מהאישור הפורמלי על ייפוי כוח שנתי ,כללי, בלי קשר לעבודה.,על החוזה שנחתם איתם לא חתום עו"ד,לא כתובים שמות החותמים ושם גם כתוב כי העבודה לא התקבלה במכרז,החוזה הוא פי "הרבה מאד" מההסכמים שנעשים עם עורכי דין לפי חוק הסנגוריה הציבורית,ויש בו סעיף פתוח המאפשר תשלומים רבים שלא מופיעים בהסכמים עם עורכי הדין שמועסקים דרך הסנגוריה הציבורית ,סכומים כל כך גבוהים וחוזה עמום שמאפשר להן להופיע כבר למעלה מ-8 שנים שתי עורכות דין יחד.
במשפט קטן אני מבקש כי תופסק לאלתר ההתקשרות איתן,יערך מכרז והמעשים הפליליים יועברו לחקירת המשטרה
.

בכבוד רב
אברהם משה

27/6/09 11:39  
Anonymous ייעוץ משפטי כתב/ה:

קצת חוצפה לצאת כנגד מבקר המדינה, הרי ללא ספק הוא עושה יותר טוב למערכת ולעם בכלל מאשר רע, ולמען האמת, כמה שזה קצת עצוב, הוא שיא הדוגמא החיובית של "הדרך מקדשת את האמצעים".

אנשים היו מושחתים, יהיו מושחתים ועדין מושחתים. אין מה לעשות עם זה, ואפילו עשרות מבקרים לא יעזרו.
מה שכן - הם בטוח ישפרו את המצב.
צריך להרחיב את סמכויות מבקר המדינה ולהגדיל את עובדי המשרד כך שיוכלו לשים מבקר חיצוני בכל גוף ממשלתי - מין חברות מסחריות ממשלתיות ועד משרדים קיקיוניים שלא באמת קיימים.

מי שסרח - יעמוד למשפט, מי שיש לו בעיה - יודע איפה השוק הפרטי. רק צריך קצת אמונה ופחות אגו, והכל יסתדר.

21/2/10 01:36  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

בית המשפט מגבה ומשלים את פשעי המשטרה
על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. אין מטרתו של התובע לזכות במשפט ולהשיג הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא שם רע בצדק. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. על 87% מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע יש גם סמכות להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות חקירה, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות לטעון לחוסר זמן, להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.

המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם.
תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע - להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה - למרות שהם אינם מקצועיים בתחום. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות ואינה נהנית מאי תלות. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים גם משפצים את התביעה במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים, לעיתים כתוצאה מתלונות שוא של עבריינים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק.

20/3/12 10:24  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

בית משפט מחפה3
משטרת התנועה מחלקת לארבע רמות חומרה את עברות התנועה/תאונות דרכים:
א'. הקלה ביותר כולל דוחות. ב'.ג'. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד'. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם, ורמה א'. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א', זו הפחות חמורה, במקרים שלפחות נראים כפחות מסובכים ופעילה ביותר להראות כמויות, דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבצעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. גם אם לא היתה תאונה אלא כל הסימנים מעידים שבוימה תאונה. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים במיוחד על ידי קטנוענים ורוכבי אופניים. המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כך טרח להביא להרשעה ולפעמים לא מספיק הצליח. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.

20/3/12 10:26  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

סוף בית המשפט מגבה
בין התוצאות החמורות - הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מעשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית ושופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה.

המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור המשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית וזה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ואיכות חיים כשל מדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה.

20/3/12 10:27  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

סוף בית המשפט מגבה
בין התוצאות החמורות - הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מעשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית ושופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה.

המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור המשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית וזה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ואיכות חיים כשל מדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה.

20/3/12 10:27  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>