תג

יום שני, אוקטובר 23

לא לשינויי בזק של שיטת הממשל

עלי זלצברגר

מדינת ישראל יכולה להתגאות בהיותה חברה במועדון קטן מאוד של מדינות (קצת למעלה מעשרים) בהן משטר דמוקרטי פעל באופן רציף בחמישים השנים האחרונות. חלק גדול מהחברות באיחוד האירופאי אינן חברות במועדון זה. ישראל היא גם בין המדיניות הבודדות שנוסדו לאחר מלחמת העולם השניה והצליחו לכונן ולשמר משטר דמוקרטי.

על סדר היום הציבורי עומדת כיום הצעות לשינוי שיטת המשטר בישראל, הממשלה כבר הצביעה בעד הנחת הצעת חוק בעניין על שולחן הכנסת. חבר הכנסת ליברמן מנסה להוביל מהלך של מעבר לשיטה נשיאותית. נמסר כי ראש הממשלה תומך בשינוי שכזה, וגם ועדת מגידור שהוקמה על ידי נשיא המדינה צפויה להגיש המלצות לרפורמות מרחיקות לכת בשיטת הממשל.

הדגם האמריקאי עומד ברקע חלק מההצעות. בשיטה הנשיאותית האמריקנית יש יציבות משטרית שאינה מנת חלקו של השלטון בישראל. אכן, הדגם האמריקאי מבוסס על הפרדת רשויות בין הנשיא לקונגרס, ומנגנון של איזון ובקרה שלא בא לידי ביטוי ברמה הפרסונלית (באמצעות אחריות הממשלה בפני הרשות המחוקקת והיכולת של האחרונה להצביע אי אימון בממשלה), אלא ברמת קבלת ההחלטות: הקונגרס מפקח באופן הדוק על הנשיא ומינויו למשרות שילטוניות בכירות ולנשיא יכולת הטלת ויטו על חקיקה, אותו ניתן לעקוף רק ברוב של שני שלישים מחברי הקונגרס. קבלת ההחלטות הקולקטיבית בארצות הברית דורשת, על כן משא ומתן ופשרה ומשקפת רוב מיוחס ולא רוב פשוט והמבקרים את השיטה האמריקנית טוענים שהליך זה מביא לחוסר קרוהירנטיות במדיניות המפצה על היציבות השלטונית. בשיטת הדמוקרטיה הפרלמנטרית הקימת כיום אצלנו וברוב מדינות אירופה, מנגנוני האיזון והבקרה הם יותר ברמה הפרסונלית ופחות ברמת קבלת ההחלטת. הכנסת יכולה להצביע אי אימון בממשלה אבל אין לה השפעה של ממש על תוכן החלטות הממשלה, וראש הממשלה יכול להביא לפיזור הכנסת אך אינו יכול לפסול חוקים שזו חוקקה. שיטה זו מביאה לתחלופת שלטון תכופה יותר, אך יתרונה המרכזי הוא אפשרות ליישום מדיניות שלטונית קוהירנטית (אנגליה, היא אולי הדוגמא הטובה ביותר לכך).

השיטה האמריקנית אכן הוכיחה את עצמה כמי ששמרה על ארצות הברית דמוקרטית מזה למעלה ממאתיים שנים. אבל מי שבודק באופן יותר מדוקדק מדינות אחרות שאימצו את המודל האמריקני יקבל תמונה אחרת - עגומה למדי. רוב מדינות דרום אמריקה, למשל, שאימצו או שוכנעו על ידי השכנים מצפון לאמץ את שיטת המשטר הנשיאותית חוו תקופות של דיקטטרורה, משברים שלטוניים וחלקן בעלות רקורד לא מרשים גם בתחומי הגנה על זכויות אדם ומדדים דמורקטייים נוספים. במחקרים שונים נמצא גם ששיטת משטר פרלמנטרית מניבה גם תוצאןת כלכליות טובות יותר בממוצע - מבחינת צמיחה, רמת תוצר ואינדקטורים נוספים. ההצלחה האמריקנית בשיטה הנשיאותית (גם לצרפת משטר נשיאותי בדגם ייחודי שאינו דומה לאמריקאי וגם שם יש בעיות שילטוניות לא פשוטות) הינה ייחודית ונובעת מקוגרס חזק ואיכותי שמפקח ומרסן את הנשיא ומתרבות פוליטית של משא ומתן ופשרות. תנאי הפתיחה בישראל למעבר לשיטה זו טובים הרבה פחות, שכן הכנסת לא הוכיחה עצמה כמוסד מחוקק ראוי בעשורים האחרונים ובתרבות הפוליטת השלטת היא לא תוכל לעשות את אותה עבודה חשובה שעושה הקונגרס האמריקאי.

כבר ניסו אצלנו להמציא את הגלגל לפני כמה שנים עם שיטת ביניים של בחירה ישירה לראשות ממשלה, ניסיון שנכשל נחרצות ועלה לנו ביוקר במחירים של יציבות המשטר, איכות השלטון והתרבות הפוליטית. זו האחרונה היא הרבה יותר מסעיפי חוק ותקנות לגבי התנהלות המשטר. תרבות פוליטית כוללת מסורות, נורמות וכללי משחק ששנים רבות לוקחות לעיצובם ולימודם. שינוי חוקתי דרסטי לשיטת ממשל אחרת היא ושתל זר שיכול לערער את הדמוקרטיה וליצור ואקום מסוכן וחיפוש פתרונות קסם לטווח קצר שיגבו מחיר גבוהה מאוד בטווח הארוך.

אינני גורס שאין מה לשנות בשיטת המשטר שלנו, אך השינויים לטעמי צריכים להתמקד בדרכים לשיפור משמעותי של הרשות המחוקקת (אם על ידי רפורמה בשיטת בחירת מועמדי הרשימות או הכנסת מרכיב אזורי לשיטת הבחירות והעלאת אחוז החסימה), אלו צריכים להיות שינויים מינוריים והדרגתיים.

את היותה במועדון האקסקלוסיבי של דמקרטיות בחמישים השנה האחרונות חבה ישראל לא מעט לרשות השופטת ובמיוחד לבית המשפט העליון. אני רואה, על כן, בדאגה רבה, הצעות מכיוון ועדת מגידור לקצץ בסמכויות בית המשפט העליון ובעיקר לצמצם את זכות העמידה בבג"צ. ביטול מחסום זכות העמידה בבג"צ לפני 30 שנה הביא לשינוי עצום בחברה האזרחית בישראל ולחיזוקה. הארגונים השונים שקמו בשלושים השנים האחרונות לשמירה על אינטרסים וזכויות שונות, ארגונים שפעולתם הביאה לשיפור ההכרעות הציבוריות בעניני מדיניות ובשאלות פרטניות, לא היו קמים ללא ביטול זכות העמידה בבגצ וביטול זה תרם לחיזוק שלטון החוק ולשמירתו באופן קפדני על ידי בית השמפט העליון. זה נכון שבאקטיביזם שלו בית המשפט העליון הביא לתלות מוחלטת בו וניוון של הרשויות האחרות, אך החזרת זכות העמידה תעמיד אותנו בחלל ריק מסוכן שעלול לדרדר את איכות הדמוקרטיה הישראלית בצורה מהירה והרסנית. כדי לרפא את איכות הכנסת והממשלה לא צריך לפגוע בנכס היקר ביותר שיש לנו - מערכת המשפט.

שינויי בשיטת המשטר זה עניין רציני. לא לספין תקשורתי או להסכם פוליטי קצר טווח, לא לחקיקת בזק בכנסת. שינוי שיטת המשטר הוא עניין חוקתי כבד משקל שדורש דיון ציבורי ארוך ומקיף, לתמיכה של רוב מיוחס אם לא קונצנזוס, להפעלה הדרגתית ומבוקרת. אני תקווה שלמדנו מספר לקחים מהניסיון הקודם ושלא נתפתה למקסמי שוא ולפתרונות אינסטנט במסורת החפיפית שלצערי התפשטה במחוזותינו.
הרשימה בגירסא מקוצרת פורסמה ב"הארץ" ב 23 אוקטובר 2006.

7 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

דיון ציבורי ארוך ומקיף? ניסינו את זה עם החוקה, לא? זה לא עובד במדינת היהודים.

ומה בנוגע למילים "שינוי בזק". למה אתה מתכוון? מהירות זה דבר יחסי. האם עדיפה שיטת הממשל הנוכחית, שבה יש "שינויי בזק של הממשלה והכנסת" כמעט כל שנתיים.

ולסיום: אומרים שאחרי כל מהפכה, מגיע הזמן שבו המהפכנים צריכים לפרוש הצידה ולהעביר את השלטון למדינאים שינהלו את המדינה. ובהשאלה - יתכן ששיטת הממשל הפרלמנטרית מתאימה יותר לביצוע מהפכה דמוקרטית, אולם שיטה זו טובה לזמן קצוב בלבד ולאחר מכן השלטון הדמוקרטי צריך לעבור לידי מדינאי, כלומר למשטר דמוקרטי נשיאותי.

23/10/06 11:19  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

פרופ' זצלברגר , אנא היווכח בטיעונך :
"שינויי בשיטת המשטר זה עניין רציני. לא לספין תקשורתי או להסכם פוליטי קצר טווח, לא לחקיקת בזק
בכנסת"

שהרי ככל שמשטר פחות יציב ובטוח הרי יינטה לייצר וליצור את אותם ספינים תקשורתיים המסיטים את תשומת הלב מן המחלוקת הקיימת בקרב ה"ציבור" לגבי הלגיטימיות שלו.
לכן , ניתן לצפות שרק שינוי מן היסוד של שיטת המשטר יביא לאי הזדקקות או להזדקקות הפחותה ביותר באותם ספינים וישאיר זמן ויכולת למשטר לטפל באותו נושא לעומק עד הבחירות הבאות ללא חשש שיופל כל רגע (או כל שנתיים , כמו בישראל)

אז אולי עדיף לסבול ספין גדול ויסודי מאשר עשרות ספינים קטנים ומטרידים כל אימתי שהמשטר נתון באיזושהיא אי יציבות מסוימת

23/10/06 13:41  
Anonymous ניצן כתב/ה:

מוזרה השיטה הפוליטית שלנו, לא? הצבענו -חלקנו לפחות- למפלגת הגמלאים, מפלגה שחרטה על דגלה צדק חברתי וסיוע לשכבות החלשות וראש המפלגה שלה עסוק בנוסטלגיה וגיבוב הזוי על המצב הבטחוני. אני לא יודע איך קשור הקשר [גם זה תמוה. כנראה שאין סוף ליצירתיות בפן המינויי.] האחורי אדרי לסיפור, אבל לא הגיוני היה שאיזה גמלאי זועם ימונה לתפקיד?
ואולי כדאי שאולמרט יעניק לליברמן את תיק הרווחה. קראתי שהתיק ממש זועק למינוי. ככה, במקום להתעסק בהאזנות, מינויים בהעברת חוקי בזק, יוכל ליברמן להראות כמה הוא בולדוזר באמת. ועל זה ייאמר "אשרי המאמין".
ובטון פחות ציני [ובחיי שאני לא אוהב את הטון הזה, הרציני, הוא נראה לי דידקטי מדי]; אין מקום לשינוי דראסטי כל כך של שיטת הממשל בישראל. היא לא תמיד פועלת כמו שהיינו מצפים ממנה לפעול, אבל זה לא כי יש בה המון פגמים יסודיים. אמנם ישנם כאלו פה ושם, אך דמוקרטיה פרלמנטרית נושמת דרך העם. ואצלנו העם די שקט ברגיל, אין כמעט הפגנות; ח"כים לפעמים שוכחים שהם לא רק אייקון, אלא גם נציגי ציבור עם שליחות חשובה; גם האפקט של צמצום דוקטרינות זכות העמידה והשפיטות בבתי המשפט גובה מחיר יקר של פאסיביות אזרחית.
השיטה האמריקאית מתאימה למעצמה כמו ארה"ב, שם יש צורך בצמצום תמידי בכוח של הנשיא. מישהו פה באמת חושב שאפשר ויש צורך להגביל את יו"ר מ"י מעבר למגבלות החוקיות והחוקתיות המוטלות עליו? האיזונים והבלמים די בסדר, בסה"כ. היישום בעייתי לפרקים, אבל זה לא אומר בהכרח שהשיטה מעודדת כשלים. גם עניין הנציגים האזוריים די תמוה; אדרי הנ"ל בא מאור עקיבא, פרץ משדרות [ועדיין נוחתות שם המון רקטות]. במדינה קטנה כמו ישראל, יש נציגות לכל נפה.
אני לא מאמין גדול בשינויי בזק. בטח לא בקצב הסילון, כמו שראינו בשנים האחרונות. אכן, יש בעיה מאוד רצינית עם יציבות השלטון, אך סבורני, שקפיצה חפוזה לבריכה בלי לבדוק את עומק המים אינה מעשה נבון במיוחד. מה, מחר נקנה עוד אבוקדו?

24/10/06 20:18  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

עד שכבר לא ניתן להעביר בה שינויים מרחיקי לכת יסודיים מרחיקי לכת.
חוסר היציבות מתחילה מן היסוד , מהתלות המוגזמת של הפוליטיקאי
בבוחרים ממרכז מפלגתו
באיזה תחום ניתן היה לבצע רפורמה או שינוי יסודי ע"י הליך פוליטי מבוקר ושקול? לא בהפרטת וייעול חברות ממשלתיות (חברת חשמל , רשות הנמלים), לא בחינוך (דו"ח דברת כדוגמא) , לא במיסוי (ועדת בן בסט , המיסוי על שוק ההון) לא במערכת הקצבאות המנופחת והמנוונת (הגזירות של ביבי).
כל אלה הינם בהחלט עניינים חוקתיים כבדים המשפיעים על כל אחד מאיתנו בדרך כלשהיא.
הדרך היחידה להעביר חוקים משמעותיים מבלי שיקברו תחת מאבקים פוליטיים הינה חוק ההסדרים , הליך בזק כמובן.
רפורמה הדרגתית ומבוקרת אפשרית אינה ריאלית למשטר אשר עסוק בהישרדות כיוון שתוצאותיה נמדדות רק בטווח הארוך ואילו שלטון קיים נדרש מדי
יום לספק "קבלות" משמעותיות בדומה להצעת החוק שעליה מבוסס טור זה של פרופ' זלצברגר

25/10/06 18:03  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

כן לשינוי בזק של שיטת הממשל.

שמתם לב כמה מחברי כנסת ישראל לא נבחרו בבחירות דמוקרטיות על ידי חברי מרכז.

כל חברי הכנסת של סיעת קדימה לא נבחרו למקומם ברשימה, אלא מונו על ידי ראש המפלגה. כך גם חברי הכנסת של ש"ס. כך גם חברי הכנסת של המפד"ל. וגם חברי הכנסת של ישראל ביתו. ותאמינו לי יש עוד.

בקיצור... מה יוצא... שלפחות מחצית מכנסת ישראל נבחרה הודות להצבתה הרשימת הבחירות על ידי הצ'יף של המפלגה וללא הליך דמוקרטי. וזה מאוד מאוד לא תקין בעיני. וזה גם מצב יותר גרוע מהמצב שאנחנו יכולים להגיע אליו בעקבות שינוי שיטת הממשל שמציע ליברמן.

אני אומר "כן לשינוי בזק של שיטת הממשל", אולי זה מה שיציל את הדמוקרטיה המתגוננת/מתפוררת/נאנסת שלנו. ואם השינוי לא יהיה טוב, לא קרה שום דבר, נחזר למצב הנוכחי.

26/10/06 11:53  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

Nitzan, very well said (actually written). Our major problem in terms of democratic deficit is the growing power of capital and sectarian interests in government, not so such its mere structure. Certainly one can improve; I fear that at this time at least, one may much more plausibly harm.

30/10/06 07:05  
Anonymous ניצן כתב/ה:

הנה עוד סיבה למה שינויים לא צריכים להיעשות ברגע. הון ושלטון? קצת אירוני שהעבדקן האוליגרכי ליברמן מבקש שהכנסת תקבל את הרעיון הלא ממש מקורי שלו, לא?
אני בכלל לא בטוח שככה פותרים את בעיית הג'ובים, מימון בעייתי של מועמדים ומפלגות ושוחד באופן כללי. אולי לדיקן, שמתמחה בניתוח כלכלי של המשפט ומשפט ציבורי בכלל, או למישהו מהקוראים, יש רעיון איך פותרים את זה. לא נראה שצריך שינוי כל כך מהותי בשביל להשיג כזה דבר.
לצערנו, שחיתות תמיד היתה ותמיד תהיה. ליברמן וחבריו לא יכולים להבטיח לנו פוליטיקה נקייה, כי אין כזה דבר. אבל אולי הם יכולים -רק קצת- ליישם את המשפט המפגר שהכניסה אריסון [שנייה לפני שפיטרה מאות עובדים. כמה ניו אייג'י.]- "הנקיון מתחיל בתוכנו" וללהג פחות על שינוי משטר. את הכוחנות שישמרו לאליל שלהם, פוטין.
כשאנשים כמו ביבי וליברמן מטילים צל גדול, זה כנראה אומר שצריך לעשות איזו פאוזה באוסטרליה, זנזיבר, מדקסקר או מקום רחוק אחר. דבר אחד בטוח; קואלות ולמורים לא מדברים, ככה שנחסכים מאיתנו כמה כאבי ראש.

30/10/06 23:40  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>