תג

יום רביעי, ספטמבר 13

תרבות של מטרידים סדרתיים

נויה רימלט

הכל עסוקים בימים אלה בשאלה כיצד להימנע ממצב שבו תיאלץ הנשיאה הנבחרת של בית המשפט העליון להישבע אמונים בפני מי שנחשד בהטרדה מינית של נשים רבות. כרגע נראה כי נמצא הפיתרון הגואל בדמותה של חופשה זמנית בת יום אחד, שאליה ייצא הנשיא החשוד בפלילים באישורה של וועדת הכנסת. חברי הכנסת, כך נראה, צפויים לשתף פעולה עם מהלך מביש זה. עד כה הודיעו רק ארבעה חברי כנסת כי הם יחתמו על דרישה לכינוס וועדת הכנסת לדון בהדחת הנשיא, כאשר בפועל דרושות עשרים חתימות לצורך קידומו של מהלך כזה.
העובדה שרוב חברי וועדת הכנסת מסרבים לתמוך במהלך של הדחתו של קצב ומעדיפים לשתף פעולה עם תרגילי הנבצרות הזמנית של הנשיא היא מטרידה וראויה ללא ספק לביקורת נוקבת, אולם חשוב לדאוג לכך שהויכוחים סביב נוכחותו של קצב בטקס השבעתה של בייניש לא ישכיחו את היבטיה האחרים, המטרידים לא פחות של פרשה זו.
משה קצב, כך מתברר מפרסומים מהחודשים האחרונים בעיתון הארץ, נחשד במטרידנות סדרתית. הנשים המתלוננות נגדו הולכות ורבות מיום ליום ותלונותיהן נוגעות לתקופות שונות ותפקידים ציבוריים שונים שבהם כיהן קצב. דפוס כזה של הטרדה סדרתית קשה להסתיר. שמועות על מעלליו של קצב הסתובבו כנראה במסדרונות הכנסת ובמשרדי הממשלה. יתרה מזו, בהארץ פורסם בזמנו שבעת המרוץ לנשיאות הגיע למטה של פרס מידע בדבר מעלליו המיניים של קצב, אולם חברי המטה בחרו שלא לעשות שימוש באינפורמציה זו. למעשה, ניתן להניח כי חלק מחברי הכנסת שהצביעו בסופו של דבר בעד מועמדותו של קצב לתפקיד נשיא המדינה עשו זאת על אף שידעו או שמעו על מעלליו המיניים. איש מכל המעורבים ומשתפי הפעולה הללו לא חשב כנראה שהטרדה מינית סדרתית של נשים פוסלת את קצב מלכהן במשרה הרמה של נשיא המדינה. השאלה שכולנו צריכים לשאול בימים אלה היא אפוא לא רק כיצד ראוי להביא לסיום מהיר של כהונתו של קצב, אלא גם ובעיקר כיצד נבחר האיש הזה לנשיא המדינה מלכתחילה.
כאשר יעסקו בבירורה של שאלה אחרונה זו כדאי לזכור כי קצב הוא רק תוצר אחד של תרבות ההטרדה המינית השוררת בישראל, במסגרתה מטרידים סדרתיים מתנהלים להם במרחב הציבורי ללא הפרעה במשך שנים. מטרידן סדרתי אחר היה איציק מרדכי. כאשר התפוצצה פרשת מרדכי החלו מצטברות בידי המשטרה תלונות של נשים רבות נוספות שטענו שהוכפפו למעלליו המיניים במשך השנים. חלק מתלונות אלה לא הגיע לבירור משפטי מחמת התיישנות. גם בעניין קצב נראה כרגע כי על חלק גדול מן המעשים המיניים שבהם נחשד קצב חלה התיישנות, ולכן גם אם יועמד קצב לדין בסופו של דבר יהיה זה רק בגין מקצת מן המעשים המיוחסים לו.
בנסיבות אלה שבהן מתקיימת לה ללא הפרעה בישראל תרבות של מטרידים סדרתיים חשוב לשאול מדוע זה קורה. לצד קשר השתיקה של מקורבים ויודעי דבר, התשובה לשאלה זו נעוצה גם במתלוננות עצמן. בפרשת קצב כמו בפרשת מרדכי התברר כי בניגוד לדימוי הרווח, נשים נפגעות תקיפה מינית והטרדה מינית אינן ממהרות להתלונן. למעשה הנתונים מראים כי רק חלק קטן מעבירות המין מגיע לבירור משפטי בשל העובדה כי רוב הנשים הנפגעות בוחרות בסופו של דבר שלא להתלונן. הן אינן מתלוננות משום שהן חוששות מן החשיפה, משום שאין להן אמון במערכת המשפט, משום שהן פוחדות מלהיות מתויגות כעושות צרות במקום העבודה, ומשום שבתרבות השוררות במקומותינו הן מתקשות לעיתים למתוח את הקו בין מה שמותר למעביד לעולל לנשים הכפופות לו לבין מה שאסור. התוצאה היא אפוא פער מדאיג ומסוכן בין היקפה האמיתי של התופעה לבין הטיפול המשפטי בה.
אם כן, פרשת קצב הינה הזדמנות לבדק בית בחברה הישראלית. לצד טיפול משפטי ראוי בחשדות כנגד קצב, עלינו להתחיל להיערך לקראת חשיפתו של המטרידן הסדרתי הבא ולדאוג לכך שכל הנשים הנתונות ברגע זה לפגיעותיו תדענה לעמוד על זכותן להגנה על גופן, כבודן ומעמדן השוויוני בחברה בזמן אמת בעידודם ובסיועם של אלה שכרגע רואים ושותקים.

7 תגובות:

Anonymous any-mybody כתב/ה:

תודה, פוסט חשוב. אלנקק גם אלינו.

13/9/06 14:48  
Anonymous חנן כהן כתב/ה:

ולפני זה הוא היה בקרית מלאכי ושם בכלל לא התקבלו החדשות בהפתעה.

13/9/06 16:04  
Anonymous נעמה כתב/ה:

תודה, נויה, על הפוסט הזה.
נדמה לי שכדאי להוסיף שלפחות עבירה אחת שקצב כרגע רק נחשד בה, ואיציק מרדכי ואחרים הורשעו בה, אינן רק בגדר הטרדה מינית אלא עבירות חמורות יותר. נוח לי לדבר על המקרה של מרדכי משום שהוא כבר הורשע. במקרה שלו היה מדובר במעשה מגונה ובמעשה מגונה תוך שימוש בכוח (וגם אצלו על חלק מהתלונות חלה התיישנות). הוא הדין בעבירות שעופר גלזר הורשע בגינן, שחלקן היו מעשים מגונים.
נכון שמעשה מגונה כהגדרתו בחוק העונשין הוא בגדר הטרדה מינית על פי החוק נגד הטרדה מינית, אבל אם אינני טועה עבירה זו הוכנסה לחוק כדי לאפשר תרופות נוספות על אלו שמספק הערוץ הפלילי (באמצעות בחירה בהליכים אזרחיים ומשמעתיים), וכדי לאפשר מתן פיצויים ללא הוכחת נזק. אסור שזה יטשטש את העובדה שבמקרים האלו מדובר גם בעבירה החמורה עוד יותר של מעשה מגונה.

לגבי קצב, אכן השמועות הסתובבו עוד טרם בחירתו, והגיעו גם למערכות העיתונים כמובן. הבעיה היתה שלא ניתן לפרסם האשמות כאלו כאשר אין מתלוננת קונקרטית המוכנה לעמוד מאחוריהן. השאלה היא מה ניתן לעשות נגד קשר השתיקה הזה מלבד לעודד קורבנות להתלונן, שכן מצד שני אי-אפשר לסכל מועמדות של אדם רק על-סמך שמועות. להעביר לו מסר שהדברים ידועים וייצאו לאור?
אכן, היתה ועדיין קיימת אווירה שעבירות נגד נשים אינן מונעות קריירה ציבורית, וזה חמור ומטריד. אני תקווה שההרשעות והפרסומים האחרונים יתרמו למגמה של אפס סובלנות כלפי עבירות מין ואלימות נגד נשים, ולהבנה שלא ניתן לעבור עליה בקריצה לסדר היום (כאילו היו איזה עניין סקסי הקשור ל"מין", עלק). ההחלטה שלא להוריד את איציק מרדכי בדרגה למרות הרשעתו מאד לא מעודדת מבחינה זאת.
(אני גם מוטרדת מכך שמי שישב בראש הוועדה ההיא מונה כעת ליו"ר ו. הבדיקה של מלחמת לבנון, אבל זאת כבר אופרה אחרת).

13/9/06 16:19  
Anonymous אדומה כתב/ה:

כולם ממהרים לגזור את דינו של נשיא המדינה, כאשר החשדות כנגדו עדיין לא אומתו והוא רק נחקר על פיהן.

היותה של הנשיאה הבאה של בית המשפט אישה אינה משנה את התמונה, והאישומים המועלים כנגד הנשיא לא מתייחסים לכלל הנשים באשר הן.

האישומים כנגד הנשיא הם אכן חמורים ועולות בכולם שאלות לגבי המידה בה הוא ראוי לכהן בנשיא, אך מינה של הנשיאה לא צריך לשנות במקרה הזה.

אם יוחלט שעל הנשיא לעזוב את תפקידו, אז נוכל למתוח ביקורת על מעשיו, אך שפיטה של אדם על סמך חשדות, היא לא מוצדקת.

13/9/06 17:22  
Anonymous פנסיודנט כתב/ה:

בהחלט יש דברים בגו אבל יש קיבעון מסוים לפיו המתלוננת תמיד צודקת והגבר תמיד מטרידן.

צריך לזכור שיש בעיה ראייתית קשה בנושא של הטרדות מיניות ושניתן בקלות לבדות סיפור, בייחוד שמדובר בפוליטיקאים.

המקרה של חיים רמון הולך ומתברר כמקרה של בדיית סיפור ממטרות פוליטיות לאור שינויי הגרסאות והלחץ של בעלי תפקידים שונים על המתלוננת שתתלונן.

כמובן ששום דבר עדיין לא הוכרע אבל אם אפשר לשפוט את קצב לפני הזמן בגלל שמועות אפשר גם להקל עם רמון לאור ההתפתחויות האחרונות.

13/9/06 19:34  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אני חושב שאפשר ללמוד הרבה מהשוני בהתנהלות של קצב ורמון.

בעוד קצב נאחז בקרנות המיזבח, ומבזה את מוסד הנשיאות.

חיים רמון, נהג בטקטיקה אחרת - של הפסקת העשייה הציבורית ומשפט מהיר.

לדעתי - במקרה של קצב זה יסתיים בהרשעה וקלון. ובמקרה של רמון זה יסתיים בזיכוי ובחיזוק מעמדו הפוליטי.

אם לקצב, לא היה מה להסתיר, גם הוא היה נוהג כמו רמון, מתפטר או נבצר בדרך אחרת מכהונתו עד תום המשפט. אם יורשע - הרווחנו בכך שלא נשאר בתפקידו זמן נוסף. ואם יזוכה- הוא ירוויח בחזרה את אמון ותמיכת הציבור.

21/9/06 16:23  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

עם כל הכבוד לשמועות, יש אפילו בן אדם אחד המוכן להגיד בשמו שהוא עד למעשה הטרדה מינית על ידי הנשיא קצב? עד היום, לא שמעתי על בן אדם כזה.

עוד נקודה. מניסיון אישי, אני יכול להגיד שיש
בעייתיות בשיטות חקירה של המשטרה. להם יש מטרה...כנראה במקרה הזה, לגבש תשתית ראייתית להרשיע את הנשיא. עובדה שהשוטרים לוקחים לחקירה נשים שאף פעם לא התלוננו ופטאום כמו קסם, יש עוד ראייה נגד הנשיא, מאוד דומה לראייות קודמות. האם מדובר בדפוסי התנהגות של הנשיא, או שמא בגרסאות שהשוטר שם בפה של ה"מתלוננת"? אני יכול להגיד שבשלושת המקרים שמסרתי עדות במשטרה, המ כתבו מה שרצו, והשמיטו מהעדות מה שלא התאים למטרות שלהם. אז לא היה מפתיעה אותי אם יסתבר בסוף שגם בעניין של הנשיא, יש מגמתיות בחקירה.

אם קצב אשם או לא, איננו יודעים. אבל נראה לי שחקירה של איש במעמד של נשיא או ראש ממשלה הייתה צריכה להיות ביידים של איזשהו חוקר מיוחד עם צוות מיוחד, ועם שיטות מיוחדות להבטיח עד כמה שניתן חקירה מאוזנת, ללא מניעים פוליטיים או אישיים, וללא דליפות מגמתיות לתקשורת כל יום.

23/10/06 22:53  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>