תג

יום שני, ספטמבר 11

חזקת החפות? כמה מביך!

אריאל בנדור
כניעתו של נשיא המדינה, משה קצב, ללחצים שהופעלו עליו למנוע "מבוכה" העלולה להשתרר אם ישתתף בטקס ההשבעה של נשיאת בית-המשפט העליון לא הייתה, כך מסתבר, הנסיגה האחרונה במעמדה של חזקת החפות, המתדרדרת מזה שנים במדרון חלקלק. כך, היועצת המשפטית לכנסת סוברת, כי אין באפשרותו של קצב להסתפק בהיעדרות מטקס ההשבעה, ועליו להודיע שעקב החקירה המתנהלת נגדו נבצר ממנו באופן זמני למלא את מכלול תפקידיו כנשיא המדינה. ואילו אישי ציבור אחרים מהדירים אף מהיועצת המשפטית לכנסת, וטוענים שעל קצב מוטלת חובה להתפטר.

דומה, כי תהליך זה של פגיעה במעמדה המשפטי והציבורי של חזקת החפות החל כאשר בג"ץ פסל את מינויו לתפקיד מנכ"ל משרד ממשלתי של יוסף גינוסר עקב מעשיו ב"פרשת קו 300", אף כי קיבל חנינה עליהם ומעולם לא הורשע בביצועם, וזאת על-פי "כלל הראיה המינהלית". הלכה זאת הורחבה בהמשך לגבי בעלי תפקידים בכירים הרבה פחות ממנכ"ל משרד ממשלתי. בג"ץ הוסיף וקבע, בעניין השר אריה דרעי, כי על ראש הממשלה מוטלת חובה להעבירו מתפקידו בשל כך שהוחלט להעמידו לדין בעבירות "מופלגות בחומרתן". פסקי-דין אלה לא היו מעוגנים בחוק אלא ב"עקרון הסבירות", וככל שהדברים אמורים בשרים היו אף מנוגדים להוראות ברורות בחוק-יסוד: הממשלה, שהסדירו העברה מתפקיד של שר עקב רבב פלילי שנפל בו והגבילו אותה לשלב שבו הורשע במשפט בעבירה שיש עימה קלון. פסיקה זאת הובנה, למעשה, כמתייחסת למצב שבו שר הועמד לדין בעבירה פלילית כלשהי. כך, מבחינת הציבור היה זה מובן מאליו כי חיים רמון, שאף כי העבירה המיוחסת לו בוודאי אינה דבר של מה בכך הרי קשה לומר כי מדובר במעשה מופלג בחומרתו, יתפטר כליל מן הממשלה (ולא רק מתפקידו כשר המשפטים) מייד עם הגשת כתב-האישום נגדו. פרישת רמון, למעשה, מתפקידו משר המשפטים אירעה כבר זמן-מה לפני כן, לפי חוות-דעת היועץ המשפטי לממשלה שמנעה מרמון למלא את תפקידיו העיקריים של שר המשפטים כל עוד מתנהלת חקירת משטרה באותו עניין.

נסיגה זאת במעמדה של חזקת החפות היא מדאיגה. למרות שחזקת החפות היא זכות יסוד, הנגזרת לפי המקובל מן הזכות החוקתית לכבוד האדם, הפגיעה בה נעשית ללא כל הסדרה או הסמכה בחוק, כנדרש בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואף מבלי שהפגיעה תהיה "במידה שאינה עולה על הנדרש", כפי שנקבע בחוק-היסוד. החזקה הולכת ונתפסת כעניין טכני, הנוגע אך ורק לפרוצדורה במשפטים פליליים, ולא כזכות יסוד, המגדירה את התנאים שבהם החברה מוכנה לייחס לאדם עבריינות ולהטיל עליו את הסטיגמה הכרוכה בכך.

על מהותה של חזקת החפות ועל הקשר בינה לבין שלטון החוק עמד השופט חיים כהן, לפני למעלה מ-40 שנה – שנים רבות לפני "המהפכה החוקתית". השופט כהן ציין, כי משמעות החזקה היא "שאין לייחס לאדם מעשה פלילי כל עוד לא הוכחה ונקבעה אשמתו בהליכים פליליים כדין. מדינות אשר בהן רשאית רשות מינהלית לקבוע אשמתו הפלילית של אדם, ללא הליך שיפוטי – אותם מושגי יסוד של שלטון-החוק מהן הם והלאה, ובל יהא חלקנו עימהן. ... האישום הוא אישום, החקירה היא חקירה, וההעמדה-לדין העמדה-לדין, וכבודם ומשקלם וחומרתם במקומם מונחים. אבל תהא אשר תהא מידת האמון שמותר ואפשר לייחסו להם, ויהיו אשר יהיו המסקנות שמותר ואפשר להסיק מהם – דבר אחד אין בהם, ואינו יכול מטבע ברייתם לעולם להיות בהם, והוא הוכחה או קביעה של עשיית מעשה פלילי בידי מאן-דהוא. … זכות היסוד שבחזקת-זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט, אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו, בשל מעשהו הפלילי, במאומה, כל עוד לא נשפט".

קשה להשתחרר מן הרושם, כי הנסיגה במעמדה של חזקת החפות לא הסתיימה בפגיעה באישי-ציבור, המוחזקים כאשמים מייד עם הגשת כתב-אישום נגדם ועתה גם עם הגשת תלונה למשטרה. כך, הסנגורית הציבורית הארצית, ענבל רובינשטיין, ציינה ובצדק כי "היום רק שופט אמיץ מסוגל לזכות נאשם בעבירת מין ולדחות עדות מתלוננת כבלתי מהימנה". ואילו תופעת המעצר "לצורך חקירה" ולאחר הגשת כתב-אישום הולכת ומתגברת.

לזכויות-האדם יש מחיר. עצם העובדה ששמירה על זכות יסוד עשויה לפגוע בציבור – ולא-כל-שכן כאשר הפגיעה מתבטאת ב"מבוכה" העלולה להיגרם למאן דהו – אינה מצדיקה פגיעה בזכות. אומנם, גם זכויות-היסוד אינן מוחלטות. אך פגיעה בהן צריכה להיות מוגבלת למקרים חריגים, וזאת מכוח קביעה מפורשת בחוק וכאשר הדבר הכרחי. כך לגבי זכויות יסוד בכלל, וכך גם צריך להיות לגבי חזקת החפות.

היה זה רק לכבודה של המערכת המשפטית אם נשיא המדינה משה קצב, למרות החקירה המתנהלת נגדו, שמועד סיומה ולא-כל-שכן תוצאותיה אינם ידועים, היה ממלא את תפקידו החוקתי בטקס ההשבעה של נשיאת בית-המשפט העליון. הדבר היה ממחיש לציבור את מהותן של זכויות יסוד ובתוכן חזקת החפות, והיה מהווה איתות ברור לכך שגם בתקופת נשיאותה של השופטת ביניש בית-המשפט ימשיך להיות הראשון שיעמוד להגנתן.
גירסה מורחבת של רשימה שפורסמה ב"הארץ" בתאריך 11 בספטמבר 2006

13 תגובות:

Anonymous אנונימי כתב/ה:

צודק ב-100%.
אבל זה נכון לא רק ביחס לקצב. זה נכון ביחס לכל אחד מהמקרים שבהם אדם הועמד לדין, הורשע וקיבל עונש, והכל לפני משפט, ואפילו לפני החלטה על העמדה לדין...

אני חושבת שהבעיה העיקרית היא שהתקשורת זקוקה לאייטמים לוהטים בשביל הרייטינג, ולכן כל טענה וכל הטחת אשמה כנגד אישיות ציבורית כזו או אחרת הופכת מייד לעובדה, לבסיס לתביעות שונות מאותה אישיות, ולעיסוק יומיומי בה.

האשמה היא בתקשורת. לרבות עיתון הארץ שבו פרסם המרצה המכובד את דבריו.

11/9/06 19:50  
Anonymous נעמה כתב/ה:

אני חולקת על עמדתך, אריאל. חזקת החפות היא ערובה במשפט פלילי.היא לא משתרעת על כל תחום ותחום בחיינו. אפילו לא על כל תחומי המשפט. למשל, אפשר לשאול מה קורה כשאדם מחויב בדין במשפט אזרחי ומוטלים עליו פיצויים (נגיד, במקרה של הטרדה מינית שהגיע לערכאות רק במסלול האזרחי מבין המסלולים שהחוק מאפשר). לא הוכחה אשמתו מעל לכל ספק סביר כפי שמחייב המשפט הפלילי. מה מעמדו מבחינת חזקת החפות? האם מוסד שהוא מועסק בו יהיה רשאי לפטר אותו בשל חיובו בדין? האם קיבוץ יהיה רשאי לא לקבל אותו כחבר בשל חיובו בדין? השאלות האלו עולות, כמובן, גם בתחומי המשפט הציבורי. מה גם שהדרישה מהנשיא איננה להתפטר בטרם הוכחה אשמתו אלא לצאת לחופשה עד שתתברר שאלת חפותו/אשמתו, בשל כך שלא יאה שנשיא מכהן, סמל המדינה, ייחקר על עבירות כה חמורות, ובכך יביך ויבייש את כולנו. האפשרות שכל תלונת שווא נגד איש/ת ציבור תאפשר לקרקע אותו איננה ממשית, שכן חזקה על היועץ המשפטי לממשלה שהוא בחן היטב את החומר שהניחה לפניו המשטרה בטרם אישר פתיחת חקירה. השלבים שאליהם הגיעה החקירה גם מוכיחים זאת, נדמה לי. נאמר כבר שנשיא, ושר משפטים, צריך להיות אדם שלא דבק בו רבב. גם אם בסופו של דבר לא תוכח אשמתו מעל לכל ספק סביר. לנשיא יש זכויות יתר וחסינויות רבות, אבל תפקידו מטיל עליו גם נטלים מוגברים, והנטל שלא ידבק בו רבב הוא בעיני אחד מהם. גם הבחינה לאור הזרקורים היא נגזרת של תפקידו הרם שמיתרונותיו, כולל מאור הזרקורים, הוא נהנה פעמים רבות אחרות.

אבל בעיני השאלה העיקרית איננה כלל שאלה משפטית אלא שאלה של תרבות פוליטית, של תרבות הלא ייעשה, שהיעדרה כל-כך צורם אצלנו. השאלה מהי התנהגות הולמת של איש ציבור, מהן הדרישות ממנו, האם מותר לדרוש ממנו יותר מאשר מאזרח רגיל בתוקף תפקידו וכן הלאה - כל אלו אינן לדעתי שאלות משפטיות. את חזקת החפות אכן ראוי לנצור, אבל כמו כל מושג משפטי, יש לה גם גבולות. גם מושגיים, וגם נורמטיביים. לא ראוי לבחון כל תג ותו של חיינו רק באמצעות משקפיים משפטיים.

הערה לסיום: ההשוואה לחנוני פרשת 300 דוגמת גינוסר איננה במקומה. כדי לקבל את החנינה הם חתמו על כך שהם ביצעו עבירה. אז הם אמנם לא הורשעו בבית משפט אבל הודו באשמה (יהיה קצת אירוני לטעון שאולי ההודאה נסחטה מהם ב"לחץ פיסי מתון", בנסיבות העניין...).

אגב, (לעורכי האתר): מכיוון שמדובר בגרסה מקוצרת, כדאי היה לתת קישור לגרסה המלאה כפי שהתפרסמה.

12/9/06 09:43  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

אני מבקש לחזק את דבריה של נעמה.
חזקת החפות עומדת לזכותם של אנשי הציבור, מבחינה זו שככל אדם הם אינם מושלכים לכלא לפני הרשעתם.
אולם... חזקת החפות אינה רלוונטית לתפקידם הציבורי, תפקיד שבו הם צריכים לשמש דוגמה ומופת לציבור. שהרי סביר מאוד להניח, כי אילו הציבור היה יודע מראש על החשדות כנגד הנשיא - הוא לא היה נבחר לתפקידו. ומשעה שנבחר ונתגלו החשדות - מה הטעם שימשיך בתפקידו ללא אמון וללא תמיכת הציבור שלא היה בוחר בו מלכתחילה?
הטוב ביותר הוא שמרגע שיש חשדות כה חמורים וכלל הנראה מבוססים, הנשיא יתפטר מתפקידו. ואם בסופו של דבר לא יועמד לדין, או יצא זכאי במשפטו - תאמין לי אריאל - הציבור ידע כיצד לפצותו ולתגמל אותו בעבור הצעד האמיץ שביצע בשעתו הקשה.

12/9/06 23:49  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

מה שמביך זה לא חזקת החפות אלא הראייה הצרה של פרופ אריאל בנדור שרואה את כל העולם דרך אספקלריה של המשפט הפלילי!!! הרי אף אחד לא טוען לערשעה של הנשיא ללא ראיות וכל מה שצריך. הרי על השאלה אם הוא צריך להיות נשיא או לא בכלל אין חזקת חפות זה מין שאינו מינו. הייתי מצפה ממי שמתעסק במשפט קונסטייטוציוני להבין משהו ביחס לתפקיד הציבורי ללא קשר בכלל לשאלה הפלילית! נניח שזו לא היתה בכלל עבירה פלילית האם לא היה לגיטימי לדרוש שראש המדינה היצוגי לא יהיה נגוע בגועל נפש כזה? זו זכותם הציבורית של נהישראלים ואין לזה שום קש לשאלה אם אפשר או לא להרשיע אותו!! החשיבה הטכנית שמכילה אותו מבחן משפטי על כל העננינים בעולם היא מה שמלמדים אותנו נגדו בפקולטה.

מסטודנטית בפקולטה שלא היתה רוצה דיקן שנגדו חשדות מבוססים בהטרדה מינית גם אם יש לטובתו חזקת החפות במשפט דיני העונשיםן

17/9/06 01:47  
Anonymous מנדלברוט כתב/ה:

אבל עדיין אין המלצת משטרה בעניינו, לא כל שכן החלטת יועמ"ש. התיק נמצא רק בשלב החקירה המשטרתית. גם מבחינה ציבורית, לא הייתי רוצה שנבחרי ציבור לא יוכלו לבצע את תפקידם רק כי יש נגדם חשדות.

17/9/06 10:04  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

למנדלברוט - אני הייתי רוצה שכל פעם שיש נגד נושא משרה ציבורית חדשות מבוססות ברמת עובדתית מספיקה לכותרת בעמוד הראשון של ידיעות ומעריב, שאותו נושא משרה ציבורית יניח את ידיו מתפקידיו הציבוריים.

אם קיימות ראיות המספיקות להקים הגנה מפני לשון הרע, אזי אלה ראיות מספיקות כדי שאותו נושא משרה ציבורית יאבד את אמון הציבור.

התוצאה תהייה בכמה מישורים:

א - כותרות העיתונים יתחילו להיות מדוייקות יותר.

ב - הפוליטיקאים ימצאו פתרון לעשיית צדק מהיר יותר. פתאום הפוליטיקאים יגלו שלא יתכן שכל תיק בית משפט נגרר מינימום שנתיים - שלוש וזאת עוד בלשון המעטה..

ג - מהר מאוד כל הדמויות האפלות אשר מבזות בשם את הממסד הציבורי, יזרקו סוף סוף מתוך המערכת.

ד - וגם האזרח הפשוט ירוויח. לא רק מנהיגים ישרים יותר, אלא גם צדק שנעשה מהר יותר.

21/9/06 19:09  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

לסטודנטית החרדה מפני אפשרות ללמוד תחת הדיקן "המטריד :
ראשית כל , כלל לא הוכח כי הנשיא
היה מעורב ב"גועל נפש שכזה" או אחר אז אנא ממך הקפידי בכבודו.
שנית , האם לגיטמי או לא לדרוש כי איש ציבור לא יהיה מעורב בעניינים מסוג זה היא שאלה קשה ומורכבת הכוללת בתוכה שיקולים של תפקוד מקצועי , יציבות המערכת , מחליפים אפשריים , הליכים שעודם נידונים ועוד. ראי לדוגמא את מקרה אל"מ ניר גלילי שהואשם במעשים דומים אך לא הוסט מתפקידו עקב הטענה כי מדובר במפקד מצויין לחיילים ודמות נחוצה במערכת הצבאית בעת הצורך. העניין לא פשוט,ואין אני נוקט דעה אישית.
שלישית , לא ברור כי זו זכות הציבור אף להיות מודע להאשמות בנידון ולראייה הצעת החוק בעניין איסור פרסום שמות נשפטים ממעמד ה"צווארון הלבן" שהרי עצם פרסום ההאשמה , אף אם יתברר כי התלונה הייתה פרי דמיונה של המתלוננת , יביא לנזק בלתי יתואר לאיש הציבור.
הכרזת בעצמך כי לא היית רוצה ללמוד תחת מרצה שעומדים נגדו חשדות.
אז המרצה יפוטר , את תתרצי ואם וכאשר יתברר כי מדבר בתלונת שווא או שלא יוגש נגדו אישום פלילי מי יפצו על עבודתו שאיבד והשם שדבק בו?

24/9/06 23:23  
Anonymous אנונימי כתב/ה:

לאלון -

אתה מתאר עולם מושלם.

אבל במציאות - חזקת החפות מנוצלת לרעה במערכת הציבורית. והרבה דמויות שיש לגביהן חשדות והאשמות כבדים מאוד, מנצלים את חזקת החפות כדי להחזיק בתפקיד ובמשכורת - לא כדי לשרת את הציבור.

מה קורה: החקירה נמשכת שנתיים, הפרקליטות בוחנת את התיק עוד שנה, המשפט בשלום מתנהל 4 שנים, הערעור למחוזי עוד שנתיים. והערעור לעליון עוד ועוד ועוד.... וכל הזמן הזה, למעלה מעשר שנים, העבריין הזה ממשיך להיות עובד ציבור ומכתים את השירות הציבורי כולו.

הוא לא עובד - הוא עסוק בהגנתו ובסירבול הליכי המשפט- כל כולו מרוכז בלמשוך עוד שנה או שנתיים בכסא, במשכורת חינם, בכיבודים...

ויש הרבה כאלה: פקידים, שוטרים, ח"כים, שרים ואפילו שופטים.

לא סתם איבדנו אמון בממסד ובחזקת החפות.

27/9/06 13:57  
Anonymous R כתב/ה:

שמונה נשים התלוננו כנגד משה קצב והיד עוד נטויה. שמועות התגלגלו מהחדרים למסדרונות, עד לקפיטריה ומשם יצאו לאוויר העולם.
וכולם שתקו.הסכמה שבשתיקה.
וכולם עצמו עינייהם. סמאים.
כמה מביך ככה נוח. הוא הרי חף מפשע עד שתוכח אשמתו.
ובינתיים הוא מייצג את המדינה בפני אומות העולם. הוא חותם על חוקים ואמנות. הוא מסמיך שגרירות/ים. הוא חונן עבריינים.
איך נראים פני כעת? איך נראים פנינו? פני מדינתנו?
הגיג שמבטא שוביניזם מרתיח במסווה של פורמליות משפטית בתוך שיח על זכויות יסוד.
זכויות של מי ועל חשבון מי?

ברגעים שכאלה נדמה לי שעדיף שנעטה רעלה או נצא בקול זעקה גדולה כנגד מי שמנסה להשתיק אותנו.שוב.

28/9/06 02:32  
Blogger ^Alon^ כתב/ה:

Anonymous - ל

זאת משמעות חזקת החפות - כל עוד את נחשבת חפה אין סיבה שיינקטו נגדך סנקציות כגון אובדן המשרה.
בפועל , מלבד אולי המגזר הציבורי שבו ניצבים מאחוריי העובדים וועדים חזקים , רוב הנאשמים , כך אני מאמין , יסבלו מסנקציות מסוימות אם במקום עבודתם ואם בקרב הציבור בו מתערים.
"החקירה נמשכת שנתיים..."לכך לא אחראי הנאשם , בסופו של דבר יש אילוצים שונים שאינם תלויים בו ולדעתי אינטרס כל נאשם כמעט יהיה לסיים את עניינו , אם בהגשת כתב אישום ואם בסיום חקירתו , במהירות האפשרית. לראיה הזכות ל
speedy trial
בחוקה האמריקאית.
מדוע את קוראת לנאשם שעוד לא הורשע "עבריין" , חוק יסוד נשיא המדינה מגדיר היטב את המונח עבריין.
העיוות שאת נוקטת בו הוא שהוליך למהלך המעוות של הענקת החנינה לאנשי השב"כ בפרשת קו 300.
דרושה הפעלה של כוח נורמטיבי , כוחו של בית המשפט להרשיע, שאחרת מדוע לא נחנון גם את הנשיא קצב ?
ייתכן וראוי , אף לדעתי , ליצור הסדר חוקי לגבי נבחרי ציבור אשר יקבע את השעייתם המידית בעת פתיחת חקירה נגדם (גם זה יכול להתברר כצעד מסוכן ביותר לאור מאבקי כוחות פוליטיים)
אך את מקצינה את המצב ללא צורך
"עסוק בהגנתו" , "משכורת חינם" , זוהי דמגוגיה פשוטה וזולה שהרי יש אינספור גורמים נוספים שעשויים לעקב , להאיט ולשבש את עבודת עובד ציבור והחל ממשבר בחיי הנישואים או גירושין הלוקחים ממנו אנרגיות רבות
ועד ,חס וחלילה , מוות במשפחתו
מדוע במקרים אלה , אשר ברור כי מרבית האנרגיות של עובד הציבור מופנות לאו דווקא לאפיקים מקצועיים , לא נבקש העברתו מתפקיד?

אם כבר , ניתן לעלות על הדעת רציונל שונה מזה שאת העלית - על מנת לשמור על הלגיטימיות שלו בתור מחזיק משרה ייתכן ואותו עובד ציבור ינסה להחזיק במשרתו בכל כוחו ויגביר מאמציו לתפקד. שוב , כמובן שזהו אינו כלל ברזל אלא רק ברצוני להראות שהדבר קצת מורכב יותר מאיך שהצגת אותו.
.

28/9/06 15:45  
Anonymous יעלה כתב/ה:

אינני מתעסקת במשפטים וגם לא כל כך מבינה בכך. אך כל בר דעת צריך להבחין בין עברות חמורות ותלונות חוזרות על עצמן, כמו במקרה של קצב, לבין תלונה קנטרנית שנועדה אך ורק להדיח אדם מכסאו (רמון). בוודאי שאני לא מאשימה לרגע את החיילת, כי אני נוטה להאמין שגם היא קורבן של מערכת שניצלה אותה כדי לסלק את מי שהתכוון לעשות באותה מערכת רפורמות. בשם מידת ההגינות, בואו לא נשים את רמון וקצב באותו משפט ואפילו לא באותו פוסט.

31/10/06 11:33  
Anonymous ציונה המסורה כתב/ה:

"אלא שאלה של תרבות פוליטית" קראתי את תגובתך וכל מילה בסלע יצוקה רק אנסה לצקן מעט.במשפט לעיל לא היית צריכה לכתוב בנשימה אחת "תרבות פוליטית" זה לא הולך יחד במחוזותינו.די היה לכתוב רק "תרבות"

15/4/08 23:21  
Anonymous ציונה כתב/ה:

ציונה לאריאל בנדור.
אני עוקבת זה זמן רב אחרי ההתנהלות של הפרקליטות ולדאבוני אני מגלה מעשים חמורים מאד אף מעבר לפרשת קצב.כגודל וכמספר הטעויות הכביכול משפטיות של המערכת,ראה רמון,עין גדי,קצב,אולמרט (שוחד)שעליהן הודו במערכת כי הן נעשו אני מוצאת כי מי שבחרתי בבחירות האמורות להיות דמוקרטיות לניהול המדינה לטוב ולרע אינו זה שמנהל אותה בפועל,אלא לצערי כיום מנהלים את המדינה פקידים בכירים אשר מונו ולא נבחרו כמו הפרקליטות,נערי האוצר,משטרת ישראל ועוד.האם דומים אנו לרפובליקת בננות של העולם השלישי?האם זו הכוונה למדינה דמוקרטית? ומפאת כבודו של ביהמ"ש העליון לא העליתי את העוולות שלהם על הכתב.

3/3/09 09:01  

הוסף רשומת תגובה

שימו לב! פרסום תגובה הינו על אחריות הכותב/ת בלבד. מערכת הבלוג אינה עורכת ו/או מבקרת את התכנים לפני פרסומם. אנא הפעילו ריסון עצמי והיזהרו מפני הוצאת לשון הרע או כל הפרת חוק אחרת.  

חזרה לעמוד הבית >>